יצחק יעקב רבינוביץ (פוניבז')

הרב יצחק יעקב רבינוביץ (ידוע גם בכינויו ר' איצל'ה או ר' איצל מפוניבז'; ה'תרי"ד, 1854 – כ' באדר, ה'תרע"ט, 1919) היה ראש ישיבה ליטאי, מגדולי התורה בדורו, וממתנגדי תנועת המוסר. רבה של פוניבז' וראש ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה. ממניחי היסודות לדרך הלימוד הישיבתית-ליטאית (לומדעס) בדורות האחרונים.

יצחק יעקב רבינוביץ

לידה	1854 ליטא
פטירה	21 בפברואר 1919 (בגיל 65 בערך) ליטא
מקום קבורה	וילנה
תקופת הפעילות	? – 21 בפברואר 1919
רבותיו	בן ציון שטרנפלד, ירוחם יהודה ליב פרלמן, יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק
תלמידיו	נפתלי טרופ, ברוך הורוביץ
תפקידים נוספים	ראש ישיבה

קבר רבי איצלה מפונביז'

תולדות חייו

נולד בשרשוב שבפלך גרודנא לשמואל לייב רבינוביץ'. בהיותו ילד קטן למד אצל הרב בן ציון שטרנפלד אב"ד בילסק (מחבר שו"ת "שערי ציון"), וכונה "העילוי משרשוב". לנוכח הבנתו הגדולה, אביו החליט לא לשולחו לישיבה כי "ילד עם הבנה גדולה כל כך אין מקומו במסגרת של סדר ומשמעת המגבילה את היחיד". בגיל ארבע-עשרה השתדך עם בתו של הנגיד רבי יעקב דב אייזנשטאט, חוכר אחוזות סביבות העיר בריסק. בשלוש השנים הבאות שהה במחיצת הגדול ממינסק בסלץ. בגיל שבע-עשרה נשא את אשתו והתיישב באחוזת חותנו. אזי היה מרבה לבקר את רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מחבר הספר "בית הלוי") בעיר בריסק, ומציע לפניו את חידושיו. הוא התיידד עם בנו רבי חיים, ולמד עמו בחברותא כשנה-שנתיים. במהלך השנים הבאות, תוך יגיעתו בתלמוד תורה, חלה במחלה קשה, ורופאיו ציוו עליו שיפסיק את תלמודו למשך מספר חודשים, והוא ניצל את פרק-הזמן ללימוד הלשון הרוסית וספרי היסטוריה ומחקר.

בשנת ה'תרמ"ט, לאחר שלימד כשנה בישיבת ביאליסטוק, נקרא על ידי הסבא מסלובודקה - רבי נתן צבי פינקל - לכהן בראשות ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה. רבי איצל כבש את הישיבה כבר בשיעורו הראשון, ובמהרה התפרסם כגאון כביר. במהלך חמש שנות הוראתו ב"כנסת ישראל", מיטב תלמידי הישיבות נהרו אל הישיבה, והוא העמיד מאות תלמידים. בשנת תרנ"ד התגברו חילוקי הדעות בהנהלת הישיבה אודות שיטת המוסר, ולאור דעתו הנחרצת נגד תנועת המוסר הוא עבר לכהן ברבנות גורז'ד. הוא לקח איתו חלק מן הבחורים וייסד שם ישיבה, ואחר כך עבר לאלקסוט.

בתרנ"ה (1895) התמנה לרבה של פוניבז'. בתקופה זו הוא חתם יחד עם רבנים ליטאים נוספים על קול קורא שבו הביעו את התנגדותם לתנועת המוסר ולשיטתה.

בשנת תרס"ג, פנה אליו רבי אליעזר גורדון, ראש ישיבת טלז לבוא ולכהן כראש ישיבה שם. רבי איצל נעתר, אך בני העיר פוניבז', שנקשרו אליו בשל ענוותנותו ודאגתו לעניים, דרשו ממנו להישאר רבם, והוא חזר בו. בשנת תרס"ט נבחר לעמוד בראש "קיבוץ", מוסד תורני גבוה, שהוקם בפוניבז' על ידי קרן שהוקדשה למטרה זו על ידי חתניו של קלונימוס זאב ויסוצקי ממוסקבה, בנדיט גברונסקי ורפאל שלמה גוץ. הקיבוץ כלל עשרים לומדים מצטיינים, מהם שנים עשר רווקים ושמונה אברכים נשואים. גם בהמשך קיומו נתרמו כל הוצאותיו בידי האלמנה ליבא גברונסקי, בתו של ויסוצקי. רבי איצל פנה לרב נתן צבי פינקל בבקשה לשלוח אליו תלמידים מובחרים. הרב ברוך בר ליבוביץ היה שולח תלמידים, שהצטיינו בהבנה אבל לא בחידוש, לשמוע את רבי איצל. הוא היה מגיד את שיעוריו שלוש פעמים בשבוע, וכל שיעור היה מערכת שלמה. בעולם הלומדים היה מקובל שאם ידוע שפלוני הוא מלומדי הקיבוץ של רבי איצל מפוניבז', הרי שהוא מופלג בתורה בשלבים הגבוהים.

בעת מלחמת העולם הראשונה רבי איצל עבר עם קיבוצו ללוצין ומשם למריופול ואחר כך להומל. עם תום המלחמה, שב לפוניבז'. זמן קצר לאחר מכן פרצה שם מגפת טיפוס, ורבי איצל, שעסק במסירות נפש בטיפול בחולים, נדבק ונפטר ביום כ' אדר תרע"ט. הוא נקבר בפוניבז'. כעבור שנים, כאשר עיריית פוניבז' החליטה להשתמש בשטח בית הקברות לצרכים אחרים, הועבר על ידי יהודים יוצאי קהילת פוניבז' לבית הקברות בוילנא, שם נקבר בסמוך לקברו של רבי חיים עוזר גרודזינסקי.

תורתו

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הגיוגרפיה.

לימודו התבסס על בקיאות בשני התלמודים וברמב"ם ועל חקירה וצלילה לעומק הסוגיה. עוד בהיותו ילד כבן שבע שנים, היה מרבה לחקור את כל קושיות התוספות, ובמוחו חדרה ההכרה כי בדבר התלוי בסברא כל אחד מוכרח לחקור ולהבין בשכלו הוא, ולא לסמוך על אחרים. כך כבש לו דרך חדשה בלימוד התלמוד, וגם יצר לו טרמינולוגיה חדשה. רבי איצל לימד, בדומה לרבי חיים מבריסק, חשיבה הגיונית והתרחקות מפלפול. הוא נחשב למחדש גדול: במוחו הצטברו אלפי סברות וחידושים בכל מקצועות התורה, וכולם היו מוכנים תמיד לשרותו, ומפליאים את לב השומע בהגיונם החריף והנעים כאחד.

ידיעתו את כל סוגיה הייתה שלמה סדורה וברורה, בין אם הייתה מרוכזת במקום אחד בין אם הייתה מפוזרת במקומות רבים. מערכות שיעוריו היו גדושות ורצופות סברות עמוקות וערבות ומוכרחות על-פי ההבנה ההגיונית של הסוגיה. כל סברה הייתה נבדקת ונבחנת מהמון ראיות ודיוקים בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, והיו נאמרים בכמה אנפין במשך כמה שעות רצופות. הוא היה מעלה שבילים ושבילי שבילים של חקירות וחידושים, כמושכל ראשון, ובהדרגה היה מסדר את בירורי המושגים והערכים, וכך קובע את חידושיו המבוססים על הוכחות יסודיות, שיש להן "בית אב" בתלמוד ובראשונים, והנותנים נשמה לשורש וסעיפיו במערכת הסוגיה שעליה חל הדיון והבירור הסופי.

בזמנו שיעוריו הרעישו את עולם הישיבות, וחידושיו נחשבו המצאות מבריקות. כך תיאר את שיעוריו תלמידו חיים זאקס:

זו הייתה חוויה להאזין לשיעורו. יהודי קטן-קומה זה כאילו התעורר וגבה. הוא נעשה למכונה שהבזיקה ניצוצות, ירדה לעומקי התלמוד, עופפה ממקום למקום בש"ס ובפוסקים, חיפשה סתירות וענתה עליהן... היה אסור להסיט את המחשבה אפילו לרגע קל כדי לא לאבד את החוט שהוא טווה. לעתים אף לא היה משלים רעיון - יש להבין לבד מה שהוא רוצה לומר - שכן כבר נולד אצלו חידוש אחר. היה נראה כאילו הוא ממהר, רוצה להספיק לחטוף. יש לו כל כך הרבה חידושים לומר. הבקיאות והחריפות שלו דמו למעיין שאין גבול ליכולת השאיבה ממנו.

לדברי הרב שמואל ביאלובלוצקי, רבי חיים מבריסק ורבי איצל, כל אחד בפני עצמו ומדעת עצמו כיוונו דעתם לשיטה אחת; כשההבדל ביניהם: רבי חיים ייסד דבריו רק על ההבנה - לדעת "מה אמרו חכמים", ורבי איצל אף על ההגיון - לדעת "מפני מה אמרו חכמים". לדברי הרב יוסף בוקסבוים, יסודות שהוצקו על ידי רבי איצלה, המה הנדבכים לדרכי הלימוד והחשיבה בדורות האחרונים, אתם ועל ידם התעלו דורות של לומדים.

אם משום ענווה יתירה ואם בגלל היותו כמעיין מתגבר, או מטעם אחר, רבי איצל לא הוציא לאור את חידושיו בספר. לפיכך, לא נותרו מחידושיו אלא טיפה מן הים. שרידי תשובות וחידושי תורתו נאספו ויצאו לאור בירושלים בשנת ה'תש"ט על ידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא תחת השם זכר יצחק, ובמהדורה מורחבת בשנת ה'תש"ן על ידי מכון ירושלים, בעריכת הרב שלמה זלמן שפירא. שוב נדפס בשנת ה'תשפ"ב על ידי מכון הרצי"ה. תשובות וחידושים נוספים יצאו לאור בשנת תשפ"א בספר לקוטי "זכר יצחק" על ידי משפחת כהנא שפירא.

שיעוריו על המסכתות קידושין ובבא מציעא נרשמו על ידי תלמידו הרב דניאל זקש, ויצאו לאור בשנת ה'תשי"ב בירושלים תחת השם "חידושי הגריי"ר". כמו כן, יצאו לאור חידושיו על כמה מסכתות בשם חידושי הגרי"י מפוניבז'.

רבי איצל התפרסם בגדלותו בעבודת ד', ומסופר שהרב יצחק הוטנר הצעיר הרחיק עד ראדין על מנת ללמוד מתלמידו רבי משה לנדינסקי את דרכי הנהגתו. רבי איצל היה נוח מאוד לכל תלמידיו, כקטן כגדול שמע ולכולם השמיע דבריו.

מתלמידיו

• רבי משה לנדינסקי – ראש ישיבת ראדין ותלמידו המובהק
• רבי נפתלי טרופ – ראש ישיבת ראדין, שראה בו את רבו המובהק ממנו קיבל את שיטת הלימוד בעיון
• הרב צבי פסח פרנק – דיין ואב בית דין בירושלים, פוסק, רבה של ירושלים, מחבר השו"ת "הר צבי"
• הרב זרח אפרים אפשטיין – ממייסדי ישיבת תורת חיים
• רבי ברוך הלוי הורביץ – רב באלקסוט וראש ישיבה בסלובודקה
• רבי יהודה לייב פיין – רבה של סלונים
• רבי דניאל זק"ש – ראש ישיבה בבית היתומים דיסקין ומחבר ספרים על מסכתות זבחים ומנחות
• רבי נחום ברוך גינצבורג – מחבר ספר "מקור ברוך"
• רבי יוסף זוסמנוביץ – רבה של וילקומיר
• הרב ברוך יוסף פייבלזון – ראש ישיבת ראדין
• רבי יעקב דב ספסל – עילוי שעסק בתורה וגם שימש כראש ישיבות בארצות הברית
• הרב אברהם ישראל משה סלמון – רב ומחבר תורני
• רבי מרדכי לייב רובין – ראב"ד העדה החרדית בירושלים
• רבי שמואל פונדילר – משגיח ישיבת טלז ורבה האחרון של ריטובה
• רבי שלמה זלמן אוסובסקי - רבה של סלובודקה
• הרב יעקב מסקין – רב בית המדרש הגדול בנוסח ספרד שבברונקס ומחבר תורני
• רבי חיים יוסף דינקלס – ראש ישיבת נובהרדוק בירושלים ומחבר ספרים על סדרי זרעים וטהרות
• הרב אלעזר מנחם מן שך – ראש ישיבת פוניבז' ומנהיג הציבור החרדי-ליטאי בישראל
• הרב שמואל ביאלובלוצקי – מייסד המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן
• משה זילברג – פרופסור למשפטים ושופט

משפחתו

רוב בניו וצאצאיו נספו בשואה.

בתו לאה עברה לפני מלחמת העולם השנייה להתגורר במוסקבה. היא נישאה לבן דודה יצחק אייזנשטט ונולדו להם שני בנים - יעקב (הקרוי על שם סבו) ולייב. יעקב היה עורך דין במוסקבה ובסוף ימיו עלה לארץ. בנו אלכסנדר למד בישיבת אור שמח והתקרב לרב משה סולובייצ'יק מציריך. אחרי התרופפות השלטון הקומוניסטי בברית המועצות ייסדו שניהם את ישיבת "תורת חיים" במוסקבה הפועלת שם עד היום.

בתו שינא מלכה נישאה לעילוי ר' אברהם יעקב בריל. הוא התפרנס ממסחר, ובשנת תר"ץ היגר לארצות הברית ובעקבותיו משפחתו. בנם משה בריל היה ממייסדי קיבוץ עין השופט.

בתו דובה הייתה מורה לעברית בריגה. היא נישאה לדב לוין, רוקח במקצועו ופעיל ציוני ידוע בלטביה. נולדו להם שלשה ילדים: ישראל (שרוליק), יהודית (בודיה) ושמואל (מולקה). הילדים התחנכו בבית הספר העברי "מפיצי השכלה" בריגה ובתנועת "החלוץ". כל המשפחה עלתה ארצה בשנים 1935-1938. דב ודובה חיו בפתח תקווה ושלשת הילדים התיישבו בקיבוצים בגליל העליון. ישראל בכפר גלעדי, בודיה בכפר בלום, ומולקה בחולתה.

לקריאה נוספת

• שמואל ביאלובלוצקי, ר' איצה'לה מפוניבז', בספרו "אם למסורת", ע' 263-256, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן 1971.
• שמואל קול, אחד בדורו: קורות־חייו, מאבקו ופעלו של רבי יוסף שלמה כהנמן, ע' 217-200, תל אביב: "הוצאת אורות" תש"ל.
• מ. ש. שפירא, רבי איצלה פוניבזר זצ"ל, המסילה, שנה ב, שבט תרצ"ז, ע' 4-2.
• יעקב מרק, במחיצתם של גדולי הדור, ע' 119-115, הוצאת "גויל" ירושלים, תשי"ח.
• שלמה טיקוצינסקי, דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע-עשרה, ע' 110-100, האוניברסיטה העברית בירושלים תשס"ד.
• יעקב ב. פרידמן, מפיסגות הגיון, יתד נאמן, מוסף שבת קודש צו - פרה, תשמ"ט, ע' 7-4.
• רבותינו שבגולה, חלק ראשון, ע' 186-180, בהוצאת אגודת נחליאל, ירושלים תשנ"ו.
• בן ציון קליבנסקי, קיבוץ פוניבז', ב"קובץ חצי גבורים", ט, ניסן תשע"ו, ע' תתצג - תתקכב.

ראו גם

• שיטת בריסק
• הרב נפתלי טרופ

קישורים חיצוניים

• יצחק יעקב רבינוביץ', זכר יצחק, מוהדר בידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, ה'תש"ט, באתר היברובוקס
• הרב אפרים אשרי, רבי יצחק רבינוביץ, ר' איצלה מפוניביז - ראש הישיבה, אתר דעת
• משה צינוביץ, ר"ם לר"מים, הצופה, 18 בספטמבר 1959
• 'רבינוביץ, ר' יצחק־יעקב ב"ר שמואל־לייב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 90 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1288).
• מחיי הישיבות, מכתב למערכת "הצפירה", 8 באפריל 1914, על פולמוס בישיבתו של רי"י רבינוביץ עקב מינוי משגיח לישיבה
• בן-ציון קליבנסקי, ר' איצעלע ראַבינאָוויטש - "דער רעוואָלוציאָנער גאון", לעבנס-פראגן, 1 במרץ 2009