פתיחת התפריט הראשי
סמל חגיגות העשור (עיצוב: יעקב צים)

חגיגות העשור היו שורת אירועים, חגיגות וטקסים שנערכו בישראל בשנת תשי"ח-1958, שהוכרזה כ"שנת העשור", במלאת עשר שנים למדינה. קדמה לחגיגות ועדת העשור, ועדה ממשלתית עליה הוטל תפקיד הכנת החגיגות.

תוכן עניינים

הרקעעריכה

 
עשור לעצמאות ישראל: כרזת יום העצמאות העשירי (עיצוב: מרים קרולי)

חגיגות העשור נערכו בארץ בתקופה של שקט בגבולות, ללא מעשי טרור של מסתננים ופדאינים, שחדלו לאחר הניצחון במלחמת סיני. המצב הכלכלי במדינה התייצב בתקופה זו. אוכלוסיית המדינה גדלה מ-650,000 איש בשנת 1948 לכ-1.8 מיליון בשנת 1958. המדינה יצאה לאיטה ממשטר הצנע. שכבות נרחבות זכו לרווחה כלכלית בזכות השילומים מגרמניה. שוכני המעברות החלו לעבור לשיכוני קבע והחלו להיווצר סממנים של חברת שפע ושל שכבה של אנשי עשירונים עליונים שקיבלה את הכינוי "החוג הנוצץ". המצב הפוליטי במדינה היה יציב, שלטונו של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, שנמשך זה כבר לכל אורך תקופת העשור היה לא עוררין ונשיא המדינה יצחק בן צבי, שזה לו כבר 6 שנים בתפקיד, היה פופולרי ומקובל כנשיא עממי וצנוע. הייתה בעם הרגשה שמדינת ישראל הגיעה למנוחה ולנחלה. איש לא שיער את המבחנים שעוד צפויים למדינה בעשורים הבאים. בתחושה זו של אופוריה נערכו חגיגות העשור באווירה חגיגית במיוחד.

האירועיםעריכה

העשור צוין במגוון דרכים, ובהן אירועים פומביים שבהם נטלו חלק מוסדות המדינה ונכבדיה.

תערוכת העשורעריכה

  ערך מורחב – תערוכת העשור

האירוע המרכזי של חגיגות העשור היה טקס הפתיחה של תערוכת העשור ב-5 ביוני 1958 בבנייני האומה בירושלים. התערוכה השתרעה על שטח של 120,000 מ"ר והוצגו בה הישגי המדינה מאז כינונה. התערוכה נפתחה כשנשיא המדינה, יצחק בן צבי, משך במנוף תאורה ושטח התערוכה הוצף בשלל אורות. הנשיא וראש הממשלה דוד בן-גוריון נאמו ומקהלה ותזמורת השמיעו את האורטוריה "בריאת העולם" של היידן. לתערוכה הייתה נהירה המונית של צופים מכל רחבי הארץ ועד לנעילתה ב-22 באוגוסט 1958 ביקרו בה 600,000 איש. דואר ישראל הוציא בול מיוחד לרגל תערוכת העשור.[1]

בתערוכה אירעה שערוריה זוטא כאשר ציורו של הצייר יוסף זריצקי שנוצר בסגנון האמנות המופשטת הוצג בה במקום בולט באולם הפתיחה. בציור ענק זה (בגובה 5 מ' וברוחב של 6 מ') ניסה זריצקי למזג עוצמה אמנותית עם עוצמת המפעל הציוני. יחידות צבע גאומטריות סימלו את נופי מבצר יחיעם ולתוך הציור שורבבו סימנים מופשטים. הציור עורר את רוגזו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון שסייר בתערוכה ערב פתיחתה, ודי היה בעצם גילוי מורת רוחו כדי שהציור יוסר מיד ויועבר לאגף נידח. ביום העצמאות בשנה שלאחר מכן, תשי"ט - 1959 זכה זריצקי בפרס ישראל לציור.

האולפן החי של קול ישראלעריכה

במסגרת תערוכת העשור הועבר אולפן רדיו שלם מאולפני קול ישראל ברחוב הלני המלכה בירושלים לבמה של האולם הקטן בבנייני האומה. יום יום בשעה 11 לפני הצהרים התמלא האולם בקהל מכל רחבי הארץ שבא לבקר בתערוכה. קבוצות מאורגנות של מבקרים שהגיעו באוטובוסים היו מכוונות את הגעתן לירושלים לשעת השידור של האולפן ורק לאחר צפייה והאזנה היו פותחות בביקור בתערוכה. על הבמה ערכו יצחק שמעוני, חגי פינסקר, מרדכי פרימן וצעיר בשם שבח וייס חידונים בשידור ישיר בהשתתפות הקהל. במסגרת השידור הופיעו בין היתר הדודאים, ולהקת הנח"ל ואריק איינשטיין. שידורי האולפן זכו להאזנת שיא ברחבי המדינה.

שחזור טקס הכרזת העצמאותעריכה

 
שחזור טקס הכרזת העצמאות אשר נערך ב-25 באפריל 1958

ביום שישי, ה' באייר תשי"ח, 25 באפריל 1958, נערך בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד בתל אביב, המקום שבו הכריז דוד בן-גוריון ביום שישי ה' באייר תש"ח על הקמת המדינה, שחזור של טקס ההכרזה.

באולם שוחזרו הריהוט, הקישוטים ותמונות האמנות, כפי שהיו בטקס ההכרזה המקורי. משתתפי טקס ההכרזה מתש"ח ישבו בערך במושבים המקוריים בסדר בו ישבו בתש"ח, למעט אחדים שנפטרו כאליעזר קפלן ודוד רמז, שבמקומם ישבו אלמנותיהם. אחרים שלא השתתפו בטקס עצמו, אך חתמו על מגילת העצמאות, השתתפו גם הם - למשל הרב יצחק מאיר לוין, מנהיג אגודת ישראל, שלא נכח בהכרזה המקורית והשתתף בשיחזור.

דוד בן-גוריון נאם מעל השולחן המקורי שלאורכו ישבו חברי מנהלת העם בטקס המקורי, כשלצדדיו חברי מנהלת העם היושבים בסדר המקורי. חנה רובינא קראה את מגילת העצמאות ואהרון מסקין קרא תפילת יזכור. בתום הטקס הסיר נשיא המדינה יצחק בן צבי את הלוט מעל לוח זיכרון להכרזה המקורית שנקבע בפתח הבניין.

ברחוב מחוץ לבניין נקהל המון רב, כפי שהיה בתש"ח. כשיצא דוד בן-גוריון מן הבניין בסיום הטקס הוא נתקבל בתרועות "יחי דוד בן-גוריון" ו"תחי מדינת ישראל", בסגנון שלא יהיה מקובל יותר בעשורים הבאים.

מצעד העשורעריכה

 
טנקי "שרמן" ב"מצעד העשור" באצטדיון האוניברסיטה העברית בירושלים

ביום העצמאות תשי"ח, 24 באפריל 1958, נערך מצעד צה"ל השנתי בירושלים, וכונה "מצעד העשור". במצעד נכללו טנקים מסוג "שרמן", ו-AMX 13. זה היה בניגוד להסכמי שביתת הנשק, ולפני המצעד גברה המתיחות בקו הגבול בירושלים בין ישראל לממלכת ירדן, בגלל מחאות ירדן על עריכת המצעד. ירדן הכריזה על מצב חירום במזרח ירושלים ואף פרסה כוח טנקים באזור. מחשש להתלקחות צבאית בין ישראל לירדן שקלה ארצות הברית לפנות את אזרחיה מישראל, אך בסופו של דבר עבר המצעד ללא אירועים מיוחדים.

מפגן צה"ל ברמת גןעריכה

מדי שנה במוצאי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערכת עצרת יום העצמאות, המסמלת את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. בעצרת מועבר דגל צה"ל מאחד החילות או הפיקודים לחיל או לפיקוד אחר. בשנות המדינה הראשונות הייתה העצרת כולה צבאית ורק ברבות השנים הפכה העצרת לאירוע משולב צבאי-אזרחי.

בערב יום העצמאות תשי"ח, לרגל שנת העשור, הייתה העצרת גדולה במיוחד, כולה צבאית ונקראה בשם מפגן צה"ל. המפגן נערך באצטדיון רמת גן. במפגן השתתפו אלפי חיילים וחיילות. דברי רקע והסבר בעברית ובאנגלית ניתנו לצופים מפי השחקן יוסף ידין. כאלפיים חיילים עמדו במסדר ליד שער האצטדיון. עמודי זרקור האירו את האצטדיון ומעל בימת הכבוד האירו את השמיים זרקורי ענק נגד מטוסים. מול הבימה, שעליה עמד הרמטכ"ל, חיים לסקוב, הועבר דגל צה"ל מידי דגלני גייסות השריון לידי דגלני פיקוד המרכז ולאחריהם חלפו במצעד חוליות דגלנים של כל חילות ופיקודי צה"ל. אחריהם עלו על המגרש חמש מאות חיילות ח"ן במפגן התעמלות ריקודית. לאחריהן עלו שמונה מאות חיילים שהפגינו תרגילי רובה. אחריהם הופיעו חיילי התותחנים שהפגינו תרגילי פירוק והרכבה של תותחים. לאחריהם נערכו על המגרש מרוץ מכשולים, תרגילי התעמלות ולבסוף תצוגת קרב של הצנחנים בלווית מסוק. חתמו את המפגן חיילות הח"ן שהפגינו התעמלות עם לפידים. בתום המפגן נורו זיקוקי דינור.

חידון התנ"ךעריכה

בשנת העשור נערך לראשונה חידון התנ"ך, בשלב ראשון כחידון ארצי ולאחריו חידון התנ"ך העולמי.[2]

חידון התנ"ך הארצי הראשון עורר עניין עצום בציבור הישראלי. בחידון שנערך בבנייני האומה בירושלים ב-4 באוגוסט 1958, ושודר בקול ישראל בשידור ישיר, כיכב עמוס חכם, אדם ערירי בן 37 שבהיותו תינוק נפל, נפגע בידו ובראשו ולקה בדיבורו, שעבד כפקיד בבית חינוך עיוורים בירושלים, ואחרי שעות העבודה היה חוזר לחדרו, שבו היו ספריו הרבים כל רכושו. בחידון נחשף עמוס חכם לראשונה לציבור ולתקשורת, נתגלה כעילוי וזכה במקום הראשון. הרוח החיה בחידון היה ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, שנודע כחובב מקרא מושבע, והוא העניק בהתרגשות ניכרת את התואר "חתן התנ"ך הארצי" לעמוס חכם, כשהוא מלווה את הטקס בדברי שבח לאיש.

חידון התנ"ך העולמי, שבו לקחו חלק משתתפים מרחבי העולם, ובהם גם לא יהודים, נערך בבנייני האומה ב-19 באוגוסט, כשהמשתתפים מתקבלים בכבוד רב והופכים להיות גיבורי תקשורת בינלאומיים. באותו חידון בלטה נציגת צרפת סימון דימון, וכן אירנה סנטוש מברזיל. עמוס חכם גבר עליהן כמעט ללא קושי, והפך להיות "חתן התנ"ך הבינלאומי הראשון". שמו הפך לסמל של ידענות.

באותה עת טרם היו שידורי טלוויזיה בישראל ואף "קול ישראל" שידר בערוץ אחד בלבד. חידון התנ"ך העולמי, ששודר בו, זכה להאזנה המונית והפך לנושא שיחה מרכזי במדינה.

האירועים בחיפהעריכה

 
בול יום העצמאות, שבו עשרה עלים מייצגים את עשר שנות המדינה

כפתיחה לחגיגות העשור, התקיימה בחיפה החל בחודש יוני 1957 תערוכת הנשק והשלל שנועדה לציין את מלחמת סיני ובה הוצגה גם האניה איברהים אל-אוול.

ביום העצמאות תשי"ח התקיים בחיפה מצעד מחולות שחלף ברחוב הרצל, רחובה הראשי של שכונת הדר הכרמל. במצעד הופיעו להקות ריקוד מקצועיות וכמאה להקות ריקוד של בתי ספר. כן הופיעה להקת ריקוד דרוזית בריקודי דבקה.

ביום העצמאות נפתחה בחיפה תערוכת הפרח בינלאומית שנערכה על הכרמל. התערוכה כללה תצוגה של סחלבים, סייפנים ופרחי ציפור גן עדן. שש מדינות חוץ השתתפו בתערוכה.

המקהלה הקאמרית של חיפה, יחד עם מקהלת קול ישראל בליווי תזמורת חיפה - ביצעה את היצירה "אורטוריה אליהו" מאת פליקס מנדלסון - באירוע מוזיקלי חגיגי ביותר, עבורו הכשירה עיריית חיפה אצטדיון רחב ידיים למרגלות "מערת אליהו". את המקהלות הכין המנצח איתן לוסטיג. הפסנתרן והמוזיקאי הנודע מיכאל טאובה הוזמן במיוחד מווינה, כדי לנצח על המופע החגיגי. אפיזודה מעניינת זכורה: בהכנות לקראת המופע, התקשו המעורבים בהפקה להשיג את דפי תווי הנגינה הדרושים לכל התפקידים המעורבים במקהלות ובתזמורת. מוזיקאי חיפאי צעיר בשם יוסף יהודה מרטון נטל על עצמו את המלאכה, ישב במשך ימים ולילות וכתב את כל התווים הדרושים עבור כל התפקידים השונים בהתאם לפרטיטורת היצירה שאכן נוגנה לתפארת מדינת ישראל.

במוצאי יום העצמאות נערך באצטדיון יד אליעזר בחיפה מיצג "התקומה". במיצג השתתפו אלפיים איש, רוכבים, קריינים, ורקדנים. במיצג נסקרו בשישים דקות שישים שנות ציונות. 15,000 איש צפו במיצג באצטדיון ואלפי אחרים חזו בו ממורדות הכרמל.

אלבומי העשורעריכה

 
עטיפת האלבום "בעשור לישראל"

לרגל שנת העשור הופיעו שורה של אלבומים וספרי סיכום. בהוצאת מערכות ראה אור "אלבום העשור לצה"ל" בעריכת גרשון ריבלין; בהוצאת ידיעות אחרונות יצא "אלמנך העשור: (מאורעות תשע השנים הראשונות למדינה כפי שנשתקפו בכותרות העתונות)" בעריכת בר-כוכבא שור; ובהוצאת "מסדה" הופיע האלבום "בעשור לישראל" בעריכת אברהם הרמן, יגאל ידין וא' גלבוע, ובו צילומים מנופי המדינה, אנשיה ומוסדותיה (שליש מן התצלומים היו בצבע, עם גלופות בצבע שהוכנו בשווייץ, והאלבום נדפס על נייר כרומו, דבר שלא היה שכיח באותה תקופה) – שלושתם בלוויית מבוא מאת ראש הממשלה דוד בן-גוריון.

העיתון היידי הישראלי "לעצטע נייעס" הוציא לאור את הספר "צען יאָר מדינת ישראל" ('עשר שנים למדינת ישראל'). ספר דומה יצא לאור על ידי ועד החינוך המרכזי של הקהילה היהודית בארגנטינה.

מטבע העשורעריכה

לרגל שנת העשור הנפיקה החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות את "מטבע העשור". המטבע מכסף נשאה על פניה את השם ישראל בעברית וערבית את השנה - תשי"ח ואת הערך - 5 לירות ישראליות. על גבה בתוך שקע בצורת טרפז בעל פינות מעוגלות טבועה מנורת שבעת הקנים מסוגננת.[3] בנוסף הנפיקה החברה את מדליית עשור לחרות ישראל בזהב.

ילדי העשורעריכה

לילדים שנולדו ב-ה' באייר תש"ח מלאו ביום העצמאות תשי"ח עשר שנים. הנשיא יצחק בן צבי ורעיתו רחל ינאית בן צבי אירחו בבית הנשיא ביום העצמאות קבוצה של ילדים מכל רחבי הארץ שיום העצמאות העשירי היה יום הולדתם העשירי.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בול תערוכת העשור, באתר של התאחדות בולאי ישראל
  2. ^ ויבינו במקרא, דבר, 1 באוגוסט 1958
  3. ^ מטבע העשור כסף קשוט, באתר החברה הישראלית למדליות ולמטבעות