ויקיפדיה

יחסי החוץ של סין

(הופנה מהדף יחסי החוץ של הרפובליקה העממית של סין)
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

יחסי החוץ של סין הם היחסים הבינלאומיים של הרפובליקה העממית של סין בזירה הפוליטית העולמית.

משרד החוץ הסיני

סין מקיימת יחסים דיפלומטיים עם רוב מדינות העולם. סין לא מקיימת יחסים רשמיים עם טאיוואן, שכן היא טוענת לבעלות עליה. עם זאת היא מקיימת איתה יחסי מסחר ותיירות הדוקים. בנוסף לכך סין מתנגדת לטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14 של טיבט.

לצד התחזקותה הכלכלית של סין, בראשית המאה ה-21, שואפת סין לחזק את מעמדה הבינלאומי ואת השפעתה, ולתרגם את עוצמתה הכלכלית לעוצמה דיפלומטית. השאיפות הללו מגיעות בעיקר מאינטרסים כלכליים, אולם גם מצרכי פנים - לסייע ולהציג בפני אזרחי סין מצג על פיו סין מדינה מצליחה בכל קנה מידה, וחוזרת לימי התהילה הגדולים שלה.[1] סין ממצבת את עצמה כמודל לחיקוי עבור מדינות לא ליברליות רבות. ממשלים דיקטטוריים רבים ניצבו זמן רב מול הנוסחה שהייתה נהוגה במחצית השנייה של המאה ה-20, דמוקרטיה ליברלית עם צמיחה כלכלית, או משטר דיכוי עם קשיים כלכליים. סין היא מודל ייחודי של צמיחה כלכלית משגשגת לצד משטר אוטוקרטי מובהק, וחלק מהשפעתה הרבה של סין על מדינות רבות הוא ניסיון להוות מודל לחיקוי בהקשר זה.[2][1]

אחת השאיפות המרכזיות של סין בעשור השני של המאה ה-21, היא חידושה של דרך המשי ההיסטורית בגרסה מודרנית יותר, וליצור מערכת תובלה יבשתית וימית שיכולה לסייע לשנע סחורות במהירות אל המזרח התיכון, ואירופה. שאיפות אלו עודדו את סין לקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות רבות במזרח התיכון, וסין ייחודית בכך שהיא מקיימת יחסים דיפלומטיים פוריים גם עם מדינות המשויכות בדרך כלל לשני צידי מתרס יריבים בדיפלומטיה העולמית, לדוגמה, עם איראן מצד אחד, ועם ישראל וערב הסעודית מצד שני. האינטרסים של סין מעודדים אותה לשאוף ליציבות המשטרים במזרח התיכון, והיא פועלת במידת מה כדי לנסות ולסייע למנוע הפיכות שעלולות להקשות על שיתוף הפעולה הכלכלי. קשריה בעולם הערבי וסיועה ליציבות מדינות אלו משתלמות גם בהקשרים נוספים - גם בחיזוק קשרי המסחר סביב הנפט של מדינות ערב, וגם בהעלמת עין דיפלומטית מדיכוי האוכלוסייה המוסלמית האויגורית שבמחוז שינג'יאנג.[1]

סין מרבה להלוות סכומים גדולים למדינות מתפתחות,[3] והואשמה על ידי ארצות הברית בכך שמספקת את ההלוואות ללא בטוחות סבירות במטרה להביא את המדינות לחדלות פרעון שתאפשר לסין להשתלט על נכסים של המדינות. האשמות אלו נתלו במספר מקרים ספציפיים,[3] למשל, העברת נמל ימי מסרי לנקה לסין, לאחר שסרי לנקה לא עמדה בהלוואות לסין,[3] או הכפפת מרבית עתודות הנפט של אקוודור לשליטת סין בתמורה לכיסוי הלוואות.[4] עם זאת, מחקר של קבוצת רודיום, המפרסמת עצמאית מחקרים הקשורים לסין והמערב, הראה שמקרים אלו הם מיעוט, ושבדרך כלל במקרים של אי עמידה בחובות, סין מבצעת פריסה מחדש של התשלומים, תוך ויתור או דחייה של חלק מהחובות.[5]

היסטוריה עריכה

  ערך מורחב – היסטוריה של סין

האימפריה הסינית ההיסטורית, קיימה יחסים עם אימפריות ומדינות שכנות במהלך ההיסטוריה.

תקופת שושלת האן עריכה

  ערכים מורחבים – שושלת האן, דרך המשי

שושלת האן התפרשה על שתי תקופות: שושלת האן המערבית ושושלת האן המזרחית, ובין שתיהן עמדה במשך שנים ספורות שושלת שין. בשנים אלו החלה תקופת מסחר של דרך המשי.

שושלת האן המערבית עריכה

  ערך מורחב – שושלת האן המערבית
 
מדינות שמקיימות יחסים דיפלומטיים עם סין, במהלך ההיסטוריה.
  הרפובליקה העממית של סין
  מדינות שהחלו את יחסיהן עם סין בשנים 1949-1950
  מדינות שהחלו את יחסיהן הדיפלומטיים עם סין בשנות השישים של המאה העשרים
  מדינות שהחלו את יחסיהן הדיפלומטיים עם סין בשנות השבעים של המאה העשרים
  מדינות שהחלו את יחסיהן הדיפלומטיים עם סין בשנות השמונים של המאה העשרים
  מדינות שהחלו את יחסיהן עם סין בשנות התשעים של המאה העשרים, או במאה העשרים ואחת
  מדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם סין

התקופה המודרנית עריכה


חגורה אחת דרך אחת עריכה

  ערך מורחב – חגורה אחת, דרך אחת

חגורה אחת, דרך אחת, או דרך המשי. הוא מיזם כלכלי של הממשלה הסינית המטרה הסינית היא לאחד את מדינות העולם סביבה, ולהפוך את עצמה למעצמה כלכלית שולטת בעולם, ולהחזיר את דרך המשי ההיסטורית.

ארצות הברית מתנגדת לתוכנית זו של הסינים, וטוענת כי הסינים מנסים כך להשתלט על העולם, עם זאת הכלכלה בסין הפנימית עדיין לא טובה בכלל, בסין חיים למעלה ממיליארד בני אדם, שחלק גדול מהם חיים כמו במדינות העולם השלישי, והשקעה גדולה של סין במדינות אחרות גורמת לביקורות נגדה[6].


 
הכלכלות המשתתפות במיזם חגורה אחת, דרך אחת
  הרפובליקה העממית של סין- מייסדת
  כלכלות "חגורה אחת"
  כלכלות "דרך אחת"

מדיניות פוליטית עריכה

קיימות שתי מדינות בעולם, טאיוואן וטיבט, שסין טוענת לריבונות עליהן. ועל כן, כל מדינה שתכיר באחת מהן לא תוכל לקיים יחסים עם הרפובליקה העממית של סין.

הסכסוך בין סין לטאיוואן עריכה

 
  הרפובליקה העממית של סין
  מדינות שמקיימות יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין
  מדינות שמקיימות יחסים רק עם הרפובליקה הסינית או אף אחת מהן
  שטחי מחלוקת בין מדינות
  ערך מורחב – יחסי טאיוואן–סין

בין סין (הרפובליקה העממית של סין), לבין טאיוואן (הרפובליקה הסינית), קיים סכסוך ארוך שנים בשאלה איזו מהן היא סין האמיתית, היות שישנה רק סין אחת, הודיע הרפובליקה העממית של סין כי כל מדינה שתנהל דיפלומטיה עם טאיוואן, לא תוכל לקיים יחסים עם סין. כל מדינה בעולם נאלצה לבחור האם היא מכירה ברפובליקה העממית של סין, או שהיא מכירה ברפובליקה הסינית, רוב מדינות העולם החליטו לקיים יחסים עם סין, ולא עם טאיוואן, כפי שמתואר במפה משמאל. רק 13 מדינות בעולם מקיימות יחסים עם טאיוואן ולא עם סין.

הסכסוך עם טיבט עריכה

  ערך מורחב – הריבונות בטיבט

בדומה לטאיוואן, גם טיבט טוענת לעצמאות, אך מנגד הסינים טוענים כי טיבט היא חלק מסין. בניגוד לטאיוואן (בה 12 מדינות באומות המאוחדות והכס הקדוש מכירות כמדינה עצמאית), בטיבט אף מדינה באומות המאוחדות לא מכירה כמדינה עצמאית.

הרפובליקה העממית של סין היא אינה היחידה שטוענת לריבונות על טיבט, גם הממשלה הטיבטית הגולה טוענת לריבונות על טיבט. וכן טאיוואן (הרפובליקה הסינית) טוענת לריבונות על שטח זה, כמו על כל סין.[7]

מדיניות נוספות עריכה

יחסים עם מדינות העולם עריכה

אסיה עריכה

אסיה היא היבשת בה שוכנת סין, על כן חלק גדול מהמדינות המוזכרות בטבלה זו גובלות עם סין, ומכאן גם ליחסים מתוחים בין המדינות לאורך ההיסטוריה.

מדינה כינון היחסים החלפת שגרירים וקונסוליות הערות
איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות 1984
אינדונזיה  אינדונזיה 1950
  • היחסים בין המדינות הושעו בשנת 1967, וחזרו בשנת 1990
איראן  איראן 1971
אפגניסטן  אפגניסטן 20 בינואר 1955
בהוטן  בהוטן בין המדינות אין קשר דיפלומטי
  • בין המדינות קיימים יחסים היסטוריים מתוחים, בשל היחסים הטובים של בהוטן עם טיבט.
בנגלדש  בנגלדש ינואר 1976
הודו  הודו 1950
האיים המלדיביים  המלדיביים 1972
  • סין מתכוונת להקים בסיס צבאי במארו
הפיליפינים  הפיליפינים 9 ביוני 1975
וייטנאם וייטנאם נובמבר 1991
טאיוואן  טאיוואן בין המדינות אין קשר דיפלומטי
  • סין וטאיוואן בסכסוך על שטחים, כל אחת מהן טוענת כי היא סין האמיתית, ראה פסקה הסכסוך עם טאיוואן
טג'יקיסטן  טג'יקיסטן
יפן  יפן 29 בספטמבר 1972
ירדן  ירדן
ישראל  ישראל 24 בינואר 1992
כווית  כווית 22 במרץ 1971
לאוס  לאוס 1989
  • עד שנת 1989 היו שתי המדינות אויביות, אך מאז הן מקיימות יחסים דיפלומטיים וכלכליים שמשתפרים באיטיות.[9]
לבנון  לבנון
מונגוליה  מונגוליה 1994
מזרח טימור  מזרח טימור 20 במאי 2002
  • 20 במאי 2002- היום בו הוקמה השגרירות, הוא יום העצמאות של מזרח טימור.
  • לאחר עצמאות מזרח טימור, סייעה סין לבנות את ארמון הנשיאות בדילי.
מיאנמר  מיאנמר, בעבר בורמה(אנ') 8 ביוני 1950
  • בשנת 1989 שינתה בורמה את שמה למיאנמר, היחסים עם סין היו לפני כן, והמשיכו גם לאחר מכן
  • בשנים האחרונות נכרת ירידה ביחסים בין מיאנמר לסין בשל סכסוכי גבולות.
מלזיה  מלזיה 1991[10]
  • בעבר היו סכסוכים רבים בנושא ים סין הדרומי
  • כ-25% מאבותיהם של המלזים היגרו מסין.
נפאל  נפאל 1960
  • בשנת 1856 נחתם הסכם בין נפאל לטיבט לפיו נפאל מכירה בטיבט כעצמאית. רק בשנת 1956, שבה פג הסכם זה, הסכימה סין להחלפת שגרירים.
סינגפור  סינגפור 3 באוקטובר 1990
  • בין המדינות היו יחסים טובים במשך השנים, עם זאת בסכסוך ים סין הדרומי הייתה סינגפור נגד סין
ערב הסעודית  ערב הסעודית יולי 1990
  • בין המדינות קשרים כלכליים טובים בעיקר בתחום הנפט.
עיראק  עיראק 1958
  • סין נלחמה נגד עיראק במלחמת המפרץ, ועזרה לבעלות הברית לטובת כווית, אבל לבסוף התבררה כבוגדת על ידי בעלות הברית[11]
הרשות הפלסטינית  פלסטין 1976
פקיסטן  פקיסטן 1950
  • סין היא ספקית הנשק הגדולה ביותר של פקיסטן
קוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית 24 באוגוסט 1992
קוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית 6 באוקטובר

1949

קטר (מדינה)  קטר 9 ביולי 1988
  • קטר היא ספקית עיקרית של נפט לכלכלה הסינית
תאילנד  תאילנד נובמבר 1975
  • תאילנד עדיין שומרת על יחסים לא רשמיים עם טאיוואן[12]
תימן  תימן 1958
  • סין העניקה לתימן הלוואה בסך 500 מיליוני דולרים.

אוקיאניה עריכה

פרט לאוסטרליה וניו זילנד קיימות עוד מדינות איים קטנות שמקיימות יחסים דיפלומטיים עם סין. במדינות אלו ישנם סינים רבים שהגיעו לאיים אלו במהלך השנים.

מתוך 14 מדינות העולם שמכירות רק בטאיוואן ולא ברפובליקה העממית של סין 4 נמצאות באוקיאניה, מספר גדול ביחס לכמות המדינות ביבשת.

מדינה כינון היחסים החלפת שגרירים וקונסוליות הערות
אוסטרליה אוסטרליה 1941 (לפני פיצול סין)
איי מרשל איי מרשל בין המדינות אין יחסים דיפלומטיים
איי שלמה  איי שלמה 15 בספטמבר 2019
  • נכון ל-15 ביוני 2020 אין בין המדינות החלפת שגרירים או קונסוליות
טובאלו  טובאלו בין המדינות אין יחסים דיפלומטיים
  • טובאלו מכירה בטאיוואן (הרפובליקה הסינית) ועל כן אינה מכירה בסין.
  • המדינה היחידה המחזיקה שגרירות דיפלומטית בטובאלו היא טאיוואן
ונואטו  ונואטו 26 במרץ 1982
  • המדינות מקיימות יחסים חינוכיים, תרבותיים, צבאיים וכלכליים
טונגה  טונגה 1998
מיקרונזיה  מיקרונזיה 11 בספטמבר 1989
  • מיקרונזיה פתחה שגרירות בסין על אף שפתחה בעולם רק ארבע שגריריות[13]
נאורו  נאורו בין המדינות אין יחסים דיפלומטיים
ניו זילנד  ניו זילנד 1972
  • מתוך כ-120 חברים בפרלמנט של ניו זילנד, שניים הם סיניים.
סמואה  סמואה 1976
  • סין מסייעת לסמואה עם חובות, וגם תרמה לה כסף לשיפור החינוך
פיג'י  פיג'י 1975
  • שתי המדינות חתמו על הסכמי שיתוף פעולה בשנים 1997 ו-2001
פלאו  פלאו נכון לשנת 2020 אין יחסים דיפלומטיים בין המדינות
פפואה גינאה החדשה  פפואה גינאה החדשה 1976
קיריבטי  קיריבטי ספטמבר 2019

אמריקה הצפונית עריכה

מדינה כינון היחסים החלפת שגרירים וקונסוליות הערות
ארצות הברית  ארצות הברית דצמבר 1943 לפני פיצול סין. 1979 לאחר פיצול סין
איי בהאמה  איי בהאמה 23 במאי 1997
  • סין ואיי בהאמה מקיימות קשרי מסחר טובים.

אמריקה הדרומית* עריכה

מדינה כינון היחסים החלפת שגרירים וקונסוליות הערות
אורוגוואי  אורוגוואי
אנטיגואה וברבודה  אנטיגואה וברבודה
אקוודור  אקוודור
ארגנטינה  ארגנטינה
בוליביה  בוליביה

יחסים עם יפן עריכה

  ערך מורחב – יחסי יפן–סין

הרפובליקה הסינית המאוחדת (לפני הפיצול עם טאיוואן) ראתה ביפן איום בחצי הראשון של המאה ה-20, כמו במלחמת סין–יפן הראשונה והשנייה. עם הקמתה של טאיוואן ב-1949, הכירה יפן רק בטאיוואן, אך בשנת 1972 העבירה את ההכרה לרפובליקה העממית של סין כמו רוב מדינות העולם.

יחסים עם ישראל עריכה

  ערך מורחב – יחסי ישראל–סין

היחסים ההיסטוריים בין ישראל לסין ידעו עליות ומורדות רבות, את יחסים אלו מקובל לחלק לארבעה שלבים בהיסטוריה, וכן הקשר לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

מהצהרת בלפור עד קום המדינה ופיצול סין עריכה

במהלך ההיסטוריה לא ניכר כי הייתה אנטישמיות רבה בסין. כבר במאה ה-8 לספירה הגיעו יהודים לסין על ידי דרך המשי, עם זאת רק כ-400 שנה לאחר מכן נראו עדויות של יהודים בסין.

לאחר הצהרת בלפור, ההסתדרות הציונית החלה ליצור יחסים דיפלומטיים עם מדינות העולם, רק לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר הגיעו יהודים רבים, ובהם בחורי ישיבת מיר לסין, החלו יחסים דיפלומטיים בין ההסתדרות הציונית לסין. בהצבעה באומות המאוחדות אודות הקמת מדינת ישראל נמנעה סין מההצבעה.

שלב ראשון: יחסים טובים, מפיצול סין עד 1955 עריכה

בשנת 1949 התפצלה סין לטאיוואן (הרפובליקה הסינית), ולרפובליקה העממית של סין, עד פברואר 1949 הוכרה רק טאיוואן ואילו הרפובליקה העממית של סין עוד לא הכריזה על עצמאותה, טאיוואן הודיע כי היא תכיר בישראל, אם זו תקבל מושב באומות המאוחדות. באוקטובר 1949 הכריזה סין על עצמאות, רוב מדינות העולם בחרו באותו שלב להכיר דווקא ברפובליקה הסינית, אולם ישראל הכירה דווקא בסין העממית. הקשרים בין ישראל לסין העממית נשארו טובים עד 24 באפריל 1955.

שלב שני: ניתוק יחסים 1955 עד 1976 עריכה

ב-24 באפריל 1955 הוכרו בסין הזכויות של העם הפלסטיני מבלי להזכיר את ישראל, החל מאותה שנה התדרדרו היחסים בין סין לישראל.

יחסים עם ארצות הברית עריכה

  ערך מורחב – יחסי ארצות הברית–סין

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יחסי החוץ של סין בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 קובי לוי, הפורום לחשיבה אזורית, מה סין מחפשת במזרח התיכון?, באתר ynet, 29 בספטמבר 2018
  2. ^ עומר כביר, מחקר: החירות המקוונת בירידה - והשינוי מזיק לדמוקרטיה העולמית, באתר כלכליסט, 1 בנובמבר 2018
  3. ^ 1 2 3 אופיר דור, בייג‘ינג, סין רוצה להתחבר לאירופה ולאפריקה, האם בדרך תטביע את העולם בחובות, באתר כלכליסט, 4 במאי 2019
  4. ^ סוכנויות הידיעות, במחיר מציאה: סין הבטיחה לעצמה 90% ממשלוחי הנפט העתידיים של אקוודור, באתר כלכליסט, 27 בנובמבר 2013
  5. ^ Agatha Kratz, Allen Feng, and Logan Wright, New Data on the “Debt Trap” Question, Rhodium Group, ‏April 29, 2019
  6. ^ תוכנית ההשתלטות של סין על העולם
  7. ^ יותם יעקבסון, סין וטיבט-יחסים מורכבים, באתר מסע אחר
  8. ^ סין מסייעת לבנגלדש להתמודד עם נזקים
  9. ^ [www.news.cn אתר חדשות סיני בנושא לאוס]
  10. ^ תחילת יחסי ידידות בין סין למלזיה
  11. ^ [pqasb.pqarchiver.com מלחמת המפרץ וסין]
  12. ^ [יחסי טאיוואן-סין https://focustaiwan.tw/politics/201610130028]
  13. ^ EMBASSY OF MICRONESIA IN BEIJING, CHINA
  14. ^ פפואה גינאה החדשה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחסי_החוץ_של_סין&oldid=37949938"