מכבי יפו

מועדון כדורגל ישראלי
(הופנה מהדף מכבי קביליו יפו)

מכבי קביליו יפו או בקיצור מכבי יפו היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר תל אביב-יפו המשחקת בליגה הלאומית. הקבוצה הייתה מזוהה עם קהילת יהודי בולגריה ביפו, שיחקה 32 עונות בליגה הבכירה בישראל; הייתה סגנית האלופה (ב-1962, 1964 ו-1977), סגנית מחזיקת גביע המדינה ב-1957, וכן זכתה בגביע הטוטו לליגת המשנה שלוש פעמים (1992, 1993, 1998). מכבי יפו לא שיחקה בליגה הבכירה בישראל מאז שנת 1999.

מכבי קביליו יפו
מכבי יפו
מידע כללי
כינוי הבולגרים
תאריך ייסוד 1949
2008 (הקמה מחדש)
תאריך פירוק 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
אצטדיון אצטדיון שכונת התקווה, תל אביב
(תכולה: 2,000)
בעלים עמותת אוהדים
מאמן אין
ליגה הליגה הלאומית
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלברט קיוסו, מייסד אגודת הספורט מכבי יפו
מכבי יפו ב-1950 מספר חדשים לאחר תחילת פעילותה. שלישי משמאל בשורת העומדים פרסיאדו אביגדור, שני משמאל בשורת הכורעים משה מירנדה. שני מימין בשורת הכורעים משה אלמוזלינו
שחקני מכבי יפו בשלהי 1960 לאחר משחק ליגה עם מכבי נתניה. משמאל לימין: יהודה נקסון, משה גיל עד (וולפריד), ציון דגמי, איינשטיין קליש. ראשון מימין המאמן יצחק שניאור, אשר באותה העת אימן בנתניה, ולידו רובי גל

בשנת 2000, בעקבות משבר תקציבי, הקבוצה התפרקה בעודה משחקת בליגה א' (אז הליגה הרביעית). בשנת 2008 הקימו אותה אוהדי הקבוצה מחדש כקבוצת אוהדים בשם מכבי קביליו יפו לזכרו של שוער הקבוצה המיתולוגי הרצל קביליו. כיום משחקת הקבוצה בליגה הלאומית.

הקריאה "היידה יפו" ליוותה את הקבוצה מימיה הראשונים,[1][2] ומאוחר יותר "היידה בי היידה בו היידה מכבי יפו".[3] 'היידה' פירושו 'קדימה' בבולגרית (וכן בשפות בלקניות וסלביות נוספות). ב-1971 הופק השיר "היידה יפו" בביצוע משותף של הזמר איתן הדר וכל השחקנים.[4]

היסטוריה

עריכה

השנים הראשונות

עריכה
 
קבוצת הילדים מכבי יפו ב-1955. מוצי ליאון יושב שני משמאל. עומד מימין המאמן צ'וצ'קו לוי, לצידו אברהם מעודד ובלפור גולדברג
 
קבוצת מכבי יפו לאחר משחק בעונת הסגנות 63/64 לצד אוהדים. שלישי מימין בשורת העומדים: אפרים פיטל, רביעי מימין חזי קצב, שישי מימין בלפור גולדברג, שביעי מימין המאמן נוטקו ולב, שמיני מימין בוחוס ג'וג'וסיאן, ראשון משמאל בשורת העומדים המתאגרף סיסו גרבו שהיה אוהד הקבוצה, רביעי משמאל אברהם מעודד וחמישי המגן עזרא צפדיה. ראשון מימין בשורת הכורעים: ישראל אשכנזי, שני איינשטיין קליש, שלישי אהרן (אהרונצ'ו) לוי. שלישי משמאל בשורת הכורעים צ'וצ'קו לוי, רביעי משמאל ציון דגמי

האגודה הציונית "מכבי יפו" הוקמה ב-1949 על ידי אלברט קיוסו שכיהן כנשיא מכבי בולגריה עד לעלייתו לישראל ב-1943. קיוסו כיהן לאורך שנים כנשיא אגודת מכבי יפו והיה חבר מכבי העולמי ומכבי ישראל. מספר חדשים מאוחר יותר, הוקמה במסגרת האגודה קבוצת הכדורגל מכבי יפו. עם המייסדים של קבוצת הכדורגל נמנו איצקו בן-בסט שגם שימש כיושב ראש האגודה וחבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל, פרסיאדו אביגדור (טופצ'ה), משה אלמוזלינו ומשה מירנדה, שאף שיחקו בקבוצה בשנות ה-50.

אוהדי הקבוצה תרמו כסף וכך בנו מכספם את המגרש של מכבי יפו בשכונת יפו א' (דקר). השם שניתן לו היה "מגרש הפחים". בשנת 1977 נחנך מגרשה החדש, אצטדיון ניסים גאון. בעונת 1954/1955 שיחקה הקבוצה בבית העלייה לליגה הבכירה עם הפועל כפר סבא, הפועל קריית חיים ובית"ר ירושלים. מכבי יפו סיימה מקום ראשון בבית והעפילה לראשונה לליגה הבכירה בישראל.

בשנות ה-50 הייתה מכבי יפו קבוצת תחתית בליגה הבכירה. הישג השיא של הקבוצה באותן שנים היה בעונת 1956/1957 עת הגיעה לגמר גביע המדינה, בו הפסידה 1–2 להפועל פתח תקווה.

שנות השישים: השנים המפוארות

עריכה
 
מכבי יפו (חולצות כהות) במשחק מול מכבי חיפה, באצטדיון הפועל פתח תקווה, בעונת 1970/1969. בגבו למצלמה השוער, ציון דגמי ומשמאל בתמונה המגן מוני ניניו
 
סמל המועדון בשנות ה-90

בעונת 1961/1962, תחת הדרכתו של המאמן ואסיל ספאסוב, סיימה הקבוצה במקום השני בליגה הבכירה, 2 נקודות מתחת לאלופה הפועל פתח תקווה.

בעונת 1962/1963 סיימה יפו במקום השלישי. עונה זו זכורה במיוחד לאור החלטת ועדת סריג לבטל את הניצחון של מכבי פתח תקווה על מכבי יפו בתוצאה 3–1, לאחר שגילתה כי שחקני יפו מכרו את המשחק לפתח תקווה כדי שלא ירדו ליגה, והחליטה שהמשחק יחשב כתיקו 0–0 ללא נקודות. בסופו של דבר הירידות הוקפאו באותה עונה ולכן פתח תקווה לא ירדה ליגה.

בחודש יוני 1963 נשלחה הקבוצה על ידי מכבי ישראל לייצגה במשחקי מכבי אירופה שנערכו בעיר ליון. הקבוצה ניצחה במשחק הגמר את מכבי בלגיה 0–10 וזכתה במדליית הזהב.[5]

עונת 1963/1964 נחשבת לאחת הגדולות בתולדות המועדון, אשר אומן על ידי המאמן הבולגרי פניוט (נוטקו) ולב. מכבי יפו נלחמה על האליפות מול העולה החדשה הפועל רמת גן. בשני המשחקים בין המועדונים ניצחה יפו (3–1 באצטדיון המכתש ו-1–0 באצטדיון בלומפילד), אך למרות זאת סיימה את העונה במקום השני, נקודה אחת בלבד מתחת להפועל רמת גן שזכתה באליפות. באותה עונה היה ישראל אשכנזי, שחקן מכבי יפו, מלך השערים של הליגה עם 21 שערים.

בהמשך שנות ה-60 חזרה יפו למאבקי תחתית, עד אשר בעונת 1969/1970, תחת המאמן איינשטיין קליש, סיימה במקום ה-15 (מתוך 16), וירדה לליגת המשנה אחרי 14 שנים רצופות בליגה הבכירה.

שנות השבעים

עריכה

את שנות ה-70 פתחה מכבי יפו בליגה א' צפון (אז הליגה השנייה בישראל). עונת 1970/1971 נחשבות לאחת מהעונות הטובות ביותר של מכבי יפו בכל הזמנים. יפו אשר אומנה על ידי משה וארון סיימה את העונה במקום הראשון וחזרה לליגה הבכירה אחרי עונה אחת בלבד בליגת המשנה. מאותה עונה זכור בעיקר הניצחון 1–0 על הפועל רמת גן במחזור האחרון, לעיני 20,000 צופים באצטדיון בלומפילד, אשר העלה את יפו לליגה הבכירה והשאיר את הפועל רמת גן (שערב המשחק הייתה במקום הראשון) בליגה א'. באותה עונה בלטו במדי הקבוצה מוצי ליאון, משה אוננה ונתן הירש, שסיים את העונה כסגן מלך השערים. לקראת פתיחת עונת 1971/1972 בליגה הלאומית פוטר משה וארון ובמקומו מונה היוגוסלבי יאנה יאנבסקי אשר ביסס את יפו בליגה הלאומית והיא סיימה במקום החמישי בטבלה.

עם זאת, את רוב שנות ה-70 העבירה מכבי יפו במרכז הטבלה ומטה של הליגה הבכירה. בעונת 1976/1977 חזרה מכבי יפו למאבקי האליפות, בהם לא השתתפה מאז תחילת שנות ה-60. תחת המאמן צ'וצ'קו לוי, סיימה יפו את העונה במקום השני, שלוש נקודות בלבד מהאלופה מכבי תל אביב (אף על פי שניצחה את מכבי תל אביב בשני המפגשים ביניהם באותה עונה, 1–0 בסיבוב הראשון ו-2–0 בסיבוב השני). המקום השני נתן ליפו כרטיס לגביע האינטרטוטו, בו סיימה במקום האחרון בבית עם 5 נקודות מתוך 12 אפשריות.[6]

עונת 1979/1980 נחשבת לאחת העונות המותחות ביותר בישראל במאבק על ההישארות בליגה. במחזור האחרון לעונה שבע קבוצות נלחמו נגד הירידה, וביניהם מכבי יפו. במחזור האחרון הייתה יפו זקוקה לנס: לנצח את היריבה הגדולה מכבי תל אביב, ושבית"ר תל אביב לא תנצח את הפועל תל אביב. מכבי יפו ניצחה באצטדיון גאון 3–0 את מכבי תל אביב, ולאחר שהפועל תל אביב חזרה מפיגור 1–3 וסיימה את המשחק מול בית"ר תל אביב בתיקו 3–3, נשארה מכבי יפו בליגה בזכות הפרש שערים עדיף, בעוד בית"ר תל אביב ירדה לליגה השנייה.

 
מכבי יפו (תלבושת לבנה) נגד פ.צ. אמסטרדם במסגרת גביע האינטרטוטו ב-30 ביולי 1977, מימין לשמאל: אברהם ארואטי (מזוקן), מוני ניניו, רפי זוכר, בגבו לצלם השוער הרצל קביליו, מוסתר יוסף סדרינה, ומשמאל בתמונה אלברט לוי. יפו הפסידה במשחק 1–3

שנות השמונים: הנפילה

עריכה

את תחילת שנות ה-80 פתחה מכבי יפו בצורה טובה, כשסיימה בעונת 1980/1981 במקום השלישי בליגה הבכירה, אך מעונה זו החלה ההידרדרות של יפו למאבקי תחתית.

את עונת 1986/1987 סיימה מכבי יפו במקום ה-15 (מתוך 16) בליגה הבכירה, וירדה לליגת המשנה אחרי 16 עונות רצופות בליגה הבכירה בישראל.

שנות ה-80 סימלו את ההתפרקות של מכבי יפו הישנה ואת ההיעלמות שלה ממפת הכדורגל הישראלי. יפו סיימה את כל עונותיה אחרי הירידה לליגה השנייה במרכז הטבלה, ולא הצליחה להילחם על ההעפלה ליגה הבכירה.

שנות התשעים: עלייה לצורך התרסקות

עריכה

את שנות ה-90 פתחה מכבי יפו בצורה מבטיחה בליגה השנייה. בעונת 1991/1992 סיימה יפו רק במקום השישי (מתוך 16) אך זכתה בתואר ראשון אי פעם: גביע הטוטו לליגה הארצית.

גם בעונת 1992/1993 זכתה יפו בגביע הטוטו לליגה הארצית. באותה שנה סיימה הקבוצה את העונה במקום הרביעי, מה ששלח אותה למשחקי פלייאוף מול הפועל פתח תקווה, אך היא הפסידה לה פעמיים (0–3 ו-1–2) ונשארה בליגת המשנה.

בעונת 1994/1995 עלתה הקבוצה בחזרה לליגה הבכירה אחרי 8 שנים רצופות בליגת המשנה, לאחר שסיימה במקום הראשון בליגה הארצית.

עונת 1995/1996 נחשבת לאחת החלשות ביותר של הקבוצה והיא ירדה חזרה לליגה הארצית לאחר עונה אחת בלבד בליגה הראשונה, בה סיימה במקום האחרון בטבלה.

בעונת 1997/1998 סיימה מכבי יפו במקום הראשון בליגה הארצית, עם הפסד אחד בלבד, ועלתה בחזרה לליגה הבכירה. באותה עונה היה אופיר חיים, חלוץ מכבי יפו, מלך השערים של הליגה הארצית עם 26 שערים. בנוסף זכתה הקבוצה בעונה זו בפעם השלישית בגביע הטוטו לליגה הארצית.

עונת 1998/1999 הייתה העונה ה-32 והאחרונה של מכבי יפו בליגה הראשונה בישראל. עונה זו הייתה הגרועה ביותר בתולדות המועדון, ואחת מהגרועות אי פעם של קבוצה ישראלית בליגה הראשונה. יפו סיימה את העונה במקום האחרון עם 2 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו ו-24 הפסדים (10 נקודות מתוך 90 אפשריות), ונכנסה לחובות כבדים.

שנות האלפיים: ההיעלמות הסופית

עריכה

את עונת 1999/2000 פתחה הקבוצה בליגה השנייה, אך אחרי משחק אחד בלבד (ניצחון 1–0 על הפועל צפרירים חולון) הוחלט בעקבות מצבה הכלכלי של הקבוצה להוריד אותה שתי ליגות, לליגה א' דרום (אז הליגה הרביעית בישראל), שם שיחקה בשם מכבי יפו 2000. הקבוצה סיימה במקום התשיעי בליגה ובתום אותה עונה התפרקה הקבוצה סופית, רוב השחקנים, ההנהלה והצוות המקצועי עברו לא.ס. רמת אליהו שהתאחדה עם מכבי יפו (למעשה א.ס. רמת אליהו תפסה את מקומה של מכבי יפו בליגה א' דרום).

בתחילת שנות ה-2000 מכבי יפו ה"חדשה" (א.ס. רמת אליהו) הציבה לה למטרה לעלות לליגה הארצית, אך נכשלה. את עונת 2006/2007 סיימה א.ס. רמת אליהו במקום האחרון בליגה א' דרום וירדה לליגה ב' (אז הליגה החמישית בישראל).

בשנת 2008 התאחדה הקבוצה עם "הפועל איחוד בני יפו" והייתה לקבוצת מרכז טבלה בליגה ב'. בשנים שלפני האיחוד הקבוצה התאחדה גם עם צעירי יפו וחצרות יפו.

מכבי קביליו יפו: תחילת הדרך

עריכה
 
סמל המועדון מאז ההקמה המחודשת ועד 2018
 
שחקני מכבי קביליו יפו במפגש עם ותיקי יפו פברואר 2023. יושבים מימין לשמאל: בן רוזוליו, דניאל אנגל, ניב פליטר. עומדים מימין לשמאל: אדיר מאיה, יוסף סדרינה ואברהם בוטביקה

לקראת עונת 2008/2009, כמה מאוהדי הקבוצה המקורית, בראשות בר כהן, הקימו מחדש את הקבוצה בשם "מכבי קביליו יפו" (על שם שוער העבר הרצל קביליו) במתכונת הדומה לזו הפועלת בהפועל קטמון ירושלים והפועל אוסישקין.[7] הקבוצה מתקיימת בעיקר מתרומות וכן מזכויות אותם רוכשים אוהדי הקבוצה.

הקבוצה פתחה את עונתה הראשונה במחוז תל אביב של ליגה ג'. שחקני העבר הידועים אלון חזן, יוסי אבוקסיס ומשה סיני, שבתחילת דרכו שיחק במכבי יפו, חתמו בקבוצה בימיה הראשונים,[8][9] אף שבפועל רק אבוקסיס שיחק בקבוצה. שלמה אלקולומברה מונה למאמן הקבוצה, ובמהלך העונה הוא הוחלף על ידי עופר ראובן. ב-20 באוקטובר 2008 זכתה הקבוצה בתואר ראשון, גביע המחוז של ליגה ג' מחוז תל אביב, אחרי שגברה בגמר על 2–1 בני יהוד. ב-29 באפריל 2009 הבטיחה הקבוצה את עלייתה לליגה ב' אחרי ניצחון 2–0 על עירוני בית דגן באצטדיון בלומפילד לעיני 9,000 צופים. משחק זה היה גם משחק הפרישה של הקפטן אביבי זוהר, ולאחר מכן הוא מונה למאמן הקבוצה.

בעונת 2009/2010 שיחקה הקבוצה בליגה ב' דרום א'. לקראת תחילת העונה הקבוצה החלה למכור מנויים למשחקי הבית של הקבוצה בליגה, ובכך הפכה לקבוצה הראשונה אי פעם מליגה ב' שמוכרת מנויים למשחקיה. לאור יכולת לא מספקת של הקבוצה בתחילת העונה הוחלף זוהר בעוזר המאמן עופר ראובן. ב-27 באוקטובר 2009 זכתה הקבוצה בתוארה השני בהיסטוריה, גביע המחוז של ליגה ב' דרום א', לאחר שניצחה את בני יפו במשחק הגמר. ב-8 בינואר 2010 שיחקה יפו בסיבוב ז' של גביע המדינה נגד הפועל חדרה מצמרת ליגה א' וניצחה 2–1. המשחק שודר בשידור ישיר בערוץ הספורט והיה למשחק הראשון של מכבי קביליו יפו שמשודר בטלוויזיה. ב-8 בפברואר 2010 ניצחה בסיבוב ח' של גביע המדינה את עירוני קריית שמונה שמוקמה ערב המשחק במקום הראשון בליגה הלאומית, והפכה לקבוצה הראשונה מהליגה הרביעית שעולה לשמינית גמר גביע המדינה מאז עשתה זאת הפועל חצור בשנת 1963. בשמינית הגמר פגשה הקבוצה את הפועל תל אביב מצמרת ליגת העל באצטדיון הברפלד והפסידה 0–5. ב-16 באפריל 2010 ניצחה הקבוצה בביתה, לעיני 2,000 צופים, 3–0 את בני יפו, ובכך הבטיחה את המקום הראשון בליגה ב' דרום א' ואת העפלתה לליגה א', והייתה לקבוצה היחידה בישראל שלא הפסידה אף משחק ליגה בעונה זו.

התבססות בליגה א'

עריכה

ב-10 ביוני 2010 מונה עופר פביאן למאמן הקבוצה, וב-1 בינואר 2011, לאחר 13 משחקי ליגה בהם יפו לא הפסידה אך סיימה 7 בתיקו (רובם בתוצאה 0–0), פוטר פביאן ובמקומו מונה עוזר המאמן, עופר ראובן. ב-4 בינואר 2010 הפסידה הקבוצה 0–2 לבני טמרה מליגה א' במשחק חוץ, במסגרת סיבוב ז' של גביע המדינה. הפסד זה היה הפסד החוץ הראשון של הקבוצה מאז הקמת מכבי קביליו יפו, לאחר 42 משחקי חוץ רצופים ללא הפסד. ב-7 בינואר הפסידה 0–2 בחוץ לעירוני נתיבות במסגרת המחזור ה-14 של ליגה א', וקטעה רצף של 65 משחקי ליגה רצופים ללא הפסד. ב-23 בפברואר 2010, לאחר שהקבוצה לא עמדה בציפיות, מונה מלך השערים של המועדון בכל הזמנים, משה אוננה, למנהל המקצועי של הקבוצה, ולמאמן הקבוצה בפועל. בסיום העונה הסדירה סיימה הקבוצה במקום הרביעי והעפילה לפלייאוף העלייה לליגה הלאומית. בגמר המחוזות של ליגה א' ניצחה 3–1 את הפועל אסי גלבוע מליגה א' צפון, אך בצמד המשחקים המכריע הפסידה להכח עמידר רמת גן, שסיימה במקום ה-14 בליגה הלאומית, ונשארה בליגה א'.

בעונת 2011/2012 סיימה הקבוצה במקום השני בליגה א', אך באותה עונה לא התקיים פלייאוף עלייה לליגה הלאומית והקבוצה נשארה בליגה בשלישית.[10] בשתי העונות שלאחר מכן סיימה הקבוצה במקום השני בליגה, אך הודחה פעמיים בשלב הראשון של פלייאוף העלייה לליגה הלאומית על ידי בית"ר כפר סבא (כאשר בעונת 2012/2013 רק הפרש שערים עדיף של הפועל קטמון ירושלים הפריד בין מכבי קביליו יפו לבין עלייה ישירה לליגה הלאומית).

לקראת עונת 2014/2015 מונה צחי טיאר למאמן הקבוצה. הקבוצה פתחה את העונה בצורה טובה, אך לאחר מכן נחלשה וסיימה את העונה במקום ה-14 המוביל למשחק מבחן מול קבוצה מליגה ב'. במהלך העונה הוחלף מאמן הקבוצה שלוש פעמים: רונן גבאי החליף את צחי טיאר ובהמשך הוחלף באלי מחפוד, ובשני המחזורים האחרונים של העונה אימן את הקבוצה עופר ראובן. במשחק המבחן ניצחה הקבוצה 2–0 את הפועל קריית אונו ונשארה בליגה א'.

עונת 2015/2016 הייתה מלאת תהפוכות עבור הקבוצה. לאחר 16 מחזורים הייתה הקבוצה במקום ה-14 עם 17 נקודות בלבד ויחס שערים שלילי. מאמן הקבוצה מאיר סומך התפטר מאימון הקבוצה ובמקומו מונה עוזר המאמן וחלוץ העבר, אורי קרגולה. ב-14 המחזורים שנותרו לסיום העונה ניצחה הקבוצה 10 משחקים, סיימה 3 בתיקו, והפסידה רק פעם אחת, עם הפרש שערים 24–6 לטובתה. את העונה סיימה הקבוצה במקום השלישי בליגה והשתתפה בפלייאוף העלייה לליגה הלאומית, אך הודחה כבר בסיבוב הראשון לאחר הפסד בפנדלים למ.ס. כפר קאסם. באותה עונה הגיעה הקבוצה לסיבוב ח' של גביע המדינה, שם הפסידה 1–3 להפועל חיפה מליגת העל באצטדיון סמי עופר.

בעונת 2016/2017 סיימה הקבוצה במקום השביעי. בגביע המדינה הגיעה הקבוצה לסיבוב ח' והפסידה 2–5 להפועל אשקלון מליגת העל. עונה זו הייתה העונה הראשונה של הקבוצה בליגה א' בה לא השתתפה בפלייאוף עלייה ולא בפלייאוף ירידה. כמו כן, אורי קרגולה הפך למאמן הראשון בתולדות הקבוצה אשר מאמן בה מתחילת העונה ועד סופה. בעונת 2017/2018 סיימה הקבוצה במקום השלישי בליגה א' דרום, ניצחה את שלבי הפלייאוף הראשונים, אך הפסידה בגמר המחוזות לעירוני טבריה.[11][12][13]

בעונת 2018/2019 סיימה הקבוצה במקום השישי בליגה, כשרק הפרש שערים מפריד בינה לבין השתתפות בפלייאוף.

בעונת 2019/2020 הליגה הופסקה במחזור ה-23 בעקבות התפרצות מגפת הקורונה העולמית, והקבוצה סיימה במקום השישי.

בעונת 2020/2021 הקבוצה פתחה פרויקט מימון המונים על סך 100 אלף שקלים דרך פרויקט באתר הדסטארט[14] על מנת לעזור לקבוצה להעפיל לליגה הלאומית, וגייסה בסוף 134,500 שקלים באמצעות המיזם.

לקראת עונת 2021/2022 הקבוצה הצהירה על כוונתה לעלות ליגה, ולצורך כך החתימה את הקשר ערן לוי, בעל עבר במכבי נתניה, מכבי חיפה ונבחרת ישראל.[15] בינואר 2022 הצטרף לקבוצה דובב גבאי.[16] ב-13 באפריל, אחרי 12 שנה בליגה א' ולאחר כ-23 שנים בליגות נמוכות, הקבוצה העפילה חזרה לליגת המשנה בישראל, הליגה הלאומית.[17][18] כמו כן בעונה זו הדיחה מכבי יפו את מ.ס כפר קאסם והפועל אדומים אשדוד מצמרת הליגה הלאומית בסיבובים ח' ו-ט' (בהתאמה) בגביע המדינה ובכך הגיעה הקבוצה לרבע גמר גביע המדינה לראשונה מאז עונת 1986–1987. ברבע הגמר הפסידה מכבי יפו 0–4 ו-0–2 למכבי תל אביב מצמרת ליגת העל, כאשר את המשחק הביתי מבין השניים אירחה הקבוצה באצטדיון בלומפילד. הייתה זו הפעם הראשונה שהקבוצה אירחה בבלומפילד מאז משחק העלייה לליגה ב' בשנת 2009. במאי 2023 מונה דוד מרטן למאמן הקבוצה. תחת הדרכתו הגיעה הקבוצה לפלייאוף העליון.

מאמני הקבוצה בעבר

עריכה

מכבי יפו

עריכה
להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם שנים הערות/אירועים בולטים
ישראל  ליאון אלקלעי 19501951
ישראל  ליאון אלקלעי 19511952
ישראל  ג'רי בית הלוי[19] 1952 החל מאוגוסט למספר חדשים
ישראל  ליאון אלקלעי 19531955 התפטר בינואר 1955.[20]
ישראל  גאול מכליס[21] 1955 מספר חודשים
ישראל  ג'רי בית הלוי 1955 משחקי מבחן ועלייה לליגה הלאומית
ישראל  צבי ארליך 19551956 מספר חודשים 12/55–02/56
ישראל  ליאון אלקלעי 1956
ישראל  יצחק שניאור 19561959[22] סגנית מחזיקת גביע המדינה (1957)
הרפובליקה העממית של בולגריה  ואסיל ספאסוב 19591960
ישראל  זאב בסרגליק 19601961
הרפובליקה העממית של בולגריה  ואסיל ספאסוב 19611963 סגנית אלופת המדינה ב-1961/1962
הרפובליקה העממית של בולגריה  נוטקו ולב 19631965 סגנית אלופת המדינה ב-1963/1964
הרפובליקה העממית של בולגריה  אלכסנדר פופוב 1965
יוגוסלביה  מילאן בציץ'[23] 19651966
ישראל  יצחק שניאור 19661967
הרפובליקה העממית של בולגריה  אלכסנדר פופוב 1967
ישראל  צ'וצ'קו לוי, פרסיאדו אביגדור 1967
ישראל אריה קוך[24] 1968
ישראל  איינשטיין קליש[25] 19681969
ישראל  יחיאל מור[26] 1969
ישראל  איינשטיין קליש[27] 19691970 ירידה לליגה א'
ישראל  משה וארון 19701971 עלייה לליגה הלאומית
יוגוסלביה  יאנה יאנבסקי 19711972
המדינה הספרדית  ז'אק זעפרני[28] 19721973
ישראל  רחביה רוזנבוים[29] 19731975
ישראל  אברהם בכר[30][31] 1975
ישראל  צ'וצ'קו לוי[32] 19751977 סגנית אלופת המדינה ב-1976/1977


שם שנים הערות/אירועים בולטים
ישראל  בלפור גולדברג[33] 1978 מוצי ליאון היה מאמן חירום בינואר[34]
ישראל  אריה רדלר 19781979
ישראל  שמואל פרלמן 19791980
יוגוסלביה  יאנה יאנבסקי 19801981
ישראל  צ'וצ'קו לוי 19811982
ישראל  ניסים בכר 19821983
ישראל  אליעזר שפיגל 19831984
ישראל  צ'וצ'קו לוי[35] 1984
ישראל  מרדכי שפיגלר 1985
ישראל  בן-חור מזרחי 19851986
הרפובליקה העממית של בולגריה  נוטקו ולב 19861987
ישראל  אהרון קפיטולניק 1987 ירידה לליגה הארצית
ישראל  ליאון קונסטנטינובסקי 19871988
ישראל  ראובן כהן[36] 19881989
הרפובליקה העממית של בולגריה  ואסיל ספאסוב 1989
ישראל  צ'וצ'קו לוי 19891990
ישראל  מאיר נמני[37] 19901991
ישראל  דרור בר-נור[38] 1991
ישראל  דוד שוייצר 19911992
ישראל  משה אוננה 19921993
ישראל  ראובן כהן 19931994
ישראל  משה אוננה, מומי אלקולומברה 19941995 עלייה לליגה הלאומית
ישראל  משה אוננה, מומי אלקולומברה 19951996 ירידה לליגה הארצית
ישראל  מומי אלקולומברה ונסים בכר 19961997
ישראל  בן-חור מזרחי, אלי כהן (קוקוס) 19971998 עלייה לליגה הלאומית
ישראל  אלי כהן (קוקוס) 19981999 ירידה לליגה הארצית
ישראל  משה אוננה 19992000 הורדת ליגה בשל בעיות תקציב ופירוק


מכבי "קביליו" יפו

עריכה
להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם שנים הערות/אירועים בולטים
ישראל  שלמה אלקולומברה 2008
ישראל  עופר ראובן, שי מאור 20082009 עלייה לליגה ב'
ישראל  אביבי זוהר 2009
ישראל  עופר ראובן 20092010 עלייה לליגה א'
ישראל  עופר פביאן 2010
ישראל  עופר ראובן 2010
ישראל  משה אוננה 20102011
ישראל  גבי בורשטיין 2011
ישראל  משה אוננה 2012
ישראל  ליאור זדה 20122013


שם שנים הערות/אירועים בולטים
ישראל  אופיר חיים 2014
ישראל  צחי טיאר 2014
ישראל  עופר ראובן 2015
ישראל  רונן גבאי 2015
ישראל  אלי מחפוד 2015
ישראל  מאיר סומך 2015
ישראל  אורי קרגולה 20162018
ישראל  רוני אוואט 20182019
ישראל  איציק ברוך[39] 20192023 עלייה לליגה הלאומית בעונת 2021/2022
ישראל  דוד מרטן 20232024


שחקנים

עריכה

סגל נוכחי

עריכה
נכון ל-14 בפברואר 2024
מס' עמדה שם
1 ישראל  שוער עדי נסה
4 ישראל  מגן אלעד אשרם
5 ישראל  בלם גל מאיו
6 ישראל  קשר מרואן כבהא
7 ישראל  חלוץ וליד דרוויש
8 ישראל  חלוץ ניב זריהן
9 ישראל  חלוץ יקיר זילברמן
10 ישראל  חלוץ גיל יצחק
11 ישראל  קשר מתן בית יעקב
14 ישראל  קשר סאלי גנון
15 ישראל  קשר דניאל מאיה
16 ישראל  שוער אלמוג מלול
מס' עמדה שם
20 ישראל  חלוץ פדיל זבידאת
21 ישראל  מגן עמית כהן
22 ישראל  שוער אור מוסרי
23 בורקינה פאסו  בלם עבדול ג'וניור קברה
24 ישראל  חלוץ דני רוזנבליט
25 ישראל  קשר אלי מגר
28 ישראל  מגן אורי מגבו
30 ניגריה  קשר ג'ון אוגו (קפטן)
61 ישראל  מגן קובי מור
77 ישראל  קשר רונן פרץ
81 ישראל  חלוץ דני עאמר

שחקני עבר בולטים

עריכה

שיאני ההופעות במשחקי ליגה בשורות מכבי יפו הם: מוצי ליאון (399), משה אוננה (379), אלברט לוי (291), ציון דגמי (282), צ'וצ'קו לוי (280) ויוסף סדרינה (263).

בשנים הגדולות של מכבי יפו (בתחילת שנות ה-60 בעיקר) שיחקו במכבי יפו חלק מהשחקנים הגדולים ביותר ששיחקו באותן שנים בישראל ורבים מהם היו שחקני נבחרת ישראל.

בין השחקנים הבולטים בתולדות הקבוצה: צ'וצ'קו לוי, אהרן לוי, מוצי ליאון, מוני ניניו, משה אוננה, דוד אמיגה, שמואל טרבס, פרסיאדו אביגדור (טופצ'ה), משה סיני, הרצל קביליו, בוחוס ג'וג'וסיאן, ישראל אשכנזי, ישראל דניאל, איינשטיין קליש,[40] אלברט לוי, אברהם ארואטי, יוסף סדרינה, משולם זילברשטיין, אלי שכטר, ציון דגמי, עופר דגמי, איציק זוהר ואביבי זוהר, ניסים כהן, בובי קלמי,[41] רפי זוכר, שלמה אלקולומברה, אברהם בוטביקה, אופיר חיים, עמרי אפק, יוסי אבוקסיס, ערן לוי.

כמו כן, מאז הקמת מכבי קביליו יפו שיחקו במדיה מספר שחקנים שהתקדמו לאחר מכן לקבוצות בליגת העל, וביניהם רוסלן ברסקי, ניקו אולסק, מאור קנדיל ואלמוג בוזגלו.

במהלך השנים ערכו 10 שחקנים של מכבי יפו 66 הופעות במדי נבחרת ישראל וכבשו במדיה 11 שערים בינלאומיים. שיאן ההופעות של הקבוצה בנבחרת הוא מוצי לאון עם 26 הופעות ושיאן הכיבושים הוא משה אוננה שכבש בנבחרת שמונה שערים.

אצטדיון הקבוצה

עריכה
 
אצטדיון גאון

בתחילת דרכה שיחקה הקבוצה במגרש הפחים ביפו. בשנת 1977 הרסו את המגרש ובמקומו בנו את אצטדיון גאון (שמוכר גם כ"אצטדיון מכבי יפו") בשכונת יפו א' (דקר) והכיל כ-4,000 מקומות ישיבה. המגרש שימש את הקבוצה מיום הקמתו עד פירוקה, וגם את א.ס. רמת אליהו עד לשנת 2007. משנת 2007 האצטדיון עבר לידיו של כונס הנכסים של אגודה ציונית מכבי יפו (גוף שלא קיים יותר), אך בשנת 2009 נקנה על ידי עיריית תל אביב-יפו. ב-28 ביולי 2009 עלו דחפורים של העירייה על האצטדיון והרסו אותו סופית. משחקים חשובים אירחה מכבי יפו באצטדיון בלומפילד.

מכבי קביליו יפו שיחקה בחמש עונותיה הראשונות באצטדיון העירוני בחולון, בו יש כ-3,500 מקומות ישיבה. לרוב משחקי הבית של הקבוצה הגיעו בין אלף לאלפיים אוהדים, כאשר למשחק העונה מול הפועל קריית אונו בליגה ב' הגיעו 3,000 אוהדים, ולמשחק העלייה לליגה ב' שנערך באצטדיון בלומפילד הגיעו 9,000 אוהדים.

מעונת 2013/2014 ועד עונת 2019/2020 אירחה הקבוצה את משחקיה באצטדיון שכונת התקווה שבתל אביב. מעונת 2020/2021 ועד עונת 2022/2023 אירחה הקבוצה את משחקיה באצטדיון העירוני רמלה. בעונת 2023/2024 שימש האצטדיון העירוני נס ציונה בתור מגרשה הביתי של הקבוצה. החל מעונת 2024/2025 תארח הקבוצה את משחקיה באצטדיון שכונת התקווה.

הישגים

עריכה
 

לקריאה נוספת

עריכה
  • ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020
  • זוהיר בהלול, רמי ברוש, יגאל ביטון, האנציקלופדיה לכדורגל ישראלי, כרך ג', עמ' 214 - 219, הוצאת ישראגול, 2011
  • ברוך פורמן, "מכבי יפו, ייסוד ומיסוד: 1948–1958", בתנועה כרך ב' חוברת 3 (2020)

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הקריאה "קדימה מכבי יפו" נשמעת שוב - והאוהדים מקווים מאמר של אברהם טבק משנת 1966
  2. ^ היידה מכבי יפו, הגיעה שנת תרפפ"ו, באתר של רוביק רוזנטל
  3. ^ רפאל נאה, היידה יפו / עושה היסטוריה, באתר ynet, 3 בנובמבר 2019
  4. ^  השיר "היידה יפו" שכתב איתן הדר, בהקלטה עם כל השחקנים
  5. ^ בגמר בליאון: יפו - בלגיה 0-10, חדשות הספורט (עמוד 1) 4 ביוני 1963
  6. ^ מנהל קבוצת מכבי יפו: הופעתנו באינטרטוטו בחו"ל-היתה כשלון חרוץ, דבר, 1 באוגוסט 1977.
  7. ^   כולנו בולגרים: מכבי יפו שבה לחיים, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ ה-YouTube הרשמי של מכבי יפו, 21 במרץ 2008
  8. ^ משה סיני חוזר לשחק במכבי יפו, באתר nrg‏, 4 ביוני 2008
  9. ^ אופירה אסייג ויופ ציוני, ‏יוסי אבוקסיס חתם במכבי קביליו יפו, באתר ONE‏, 12 ביוני 2008
  10. ^ גיא פישקין, נגמר הקסם: כל הסיבות לדעיכה של מכבי קביליו יפו, באתר nrg‏, 11 במרץ 2012
  11. ^ ליאור בן עמי, היידה יפו/ המסע המרגש של מכבי קביליו, באתר ynet, 24 במאי 2018
  12. ^   רוני דורי, בלי כסף אבל עם גאווה בולגרית, מכבי קביליו יפו מצליחה לכבוש - ולרגש, באתר הארץ, 24 במאי 2018
  13. ^   ליאור בן עמי, סרט בורקס!, באתר "ידיעות אחרונות", 23 במאי 2018
  14. ^ מכבי יפו-חוזרים לצמרת, פרויקט הקבוצה באתר הדסטארט
  15. ^ ליאור בן עמי, "פתאום ביום בהיר וצח אתה נעלם. עצוב לטייל בשנתיים האחרונות בליגות האלה", באתר ynet, 23 באוגוסט 2021
  16. ^ יונתן גינזבורג, ‏הוסרו המכשולים: דובב גבאי חתם במכבי יפו, באתר ONE‏, 9 בינואר 2022
  17. ^ אחרי 12 שנים בליגה א': מכבי יפו עלתה לליגה הלאומית, באתר וואלה‏, 13 באפריל 2022
  18. ^   הבולגרים חוזרים: אגדות מכבי יפו חוגגים את העלייה ללאומית, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ ה-YouTube הרשמי של תאגיד השידור הישראלי, 19 באפריל 2022
  19. ^ חילופי גברי, הארץ, 29 באוגוסט 1952.
  20. ^ התפטר המאמן ממוצא בולגרי, חרות, 2 בינואר 1955.
  21. ^ פולאק ומכליס מאמנים, הארץ, 15 באפריל 1955.
  22. ^ שניאור: "אינני מבין מדוע"..., מעריב, 31 ביולי 1959.
  23. ^ סיוע למאמנים בניהול המשחק-אך פתח ל"חשבונות אישיים", מעריב, 2 בנובמבר 1965.
  24. ^ המאמנים הוכיחו אתמול שלא שכחו גם לשחק, מעריב, 12 בפברואר 1968.
  25. ^ אריה סדן, משנה מאמן משנה מזל, מעריב, 22 בדצמבר 1968.
  26. ^ הופסקה עבודת מור כמאמן מכבי יפו, מעריב, 23 בדצמבר 1969.
  27. ^ נחתם הסכם בין קליש ליפו, מעריב, 24 בדצמבר 1969.
  28. ^ דוד לוקר, שער ניצחון מעורר סערה, מעריב, 1 באוקטובר 1972.
  29. ^ א.טבק, פוגל: ארוץ לתואר מלך השערים, מעריב, 2 בדצמבר 1973.
  30. ^ אברהם בכר מאמן מכבי יפו, מעריב, 5 ביוני 1975.
  31. ^ מכבי יפו: נערער, נפגין, נבקש עזרה ממרכז מכבי, מעריב, 27 ביוני 1975.
  32. ^ מזל ביש, קביליו!, מעריב, 13 בנובמבר 1975.
  33. ^ עמנואל יקותיאל, חדרה נחלצה סופית, מעריב, 7 במאי 1978.
  34. ^ לראשונה העונה: אוננה מחוץ להרכב מכבי יפו, מעריב, 5 בינואר 1978.
  35. ^ צ'וצ'קו לוי, הסוף?, חדשות, 11 בנובמבר 1984.
  36. ^ ניר רשף, ראובן כהן לא ימשיך ביפו, מעריב, 19 באפריל 1989.
  37. ^ ניר רשף, נימני התפטר מאימון מכבי יפו, מעריב, 3 במרץ 1991.
  38. ^ יצחק עזרא, בר-נור יצא בחסות המשטרה, חדשות, 1 בדצמבר 1991.
  39. ^ איציק ברוך, באתר ההתאחדות לכדורגל.
  40. ^ עמוד השחקן של איינשטיין קליש באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
  41. ^ עמוד השחקן של אברהם קלמי באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל