מנכ"לים במשרדי ממשלת ישראל

מנהל כללי (מנכ"ל) של משרד ממשלתי בישראל הוא בעל התפקיד, שאינו נבחר ציבור, הבכיר ביותר במשרד ממשלתי. על המנכ"ל מוטל התפקיד של ניהול המשרד כולו והוצאה לפועל את רצונותיו של השר הממונה על המשרד.[1]

קביעת מאפייני התפקיד

עריכה

בנובמבר 1947, משהתקבלה החלטה 181 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות על הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל, הוקמה לצורך הכנת הקמתו של מנגנון המדינה "ועדת המצב", שפעלה באמצעות כמה תת-ועדות, שעל אחת מהן, ועדת המנגנון, הוטל לקבוע את המבנה של ממשלת ישראל העתידה לקום.[1] ועדת המנגנון פעלה בחודשים הראשונים של שנת 1948, והציעה מבנה שהתבסס בעיקר על זה של ממשלת המנדט. ועדת המנגנון קבעה על ארגון יחידות הממשלה הרבות במספר מצומצם של משרדים, אשר בראש כל אחד מהם יעמדו שר ומנהל כללי. את תפקיד המנכ"ל קבעה ועדת המנגנון, ככל הנראה, בהשראת התפקיד של "מזכיר קבוע" (secretary permanent) הנהוג בממשלת בריטניה. בגרסה הישראלית של המנהל הכללי נקבע שהוא מקבל את מינויו מן השר, וממשיך לשרת רק אם השר מעוניין בכך.[1]

בשנותיה הראשונות של המדינה לא הייתה ברורה מהותו של מוסד המנכ"ל. לדוגמה, נשאלה השאלה האם שר הממונה על שני משרדים זכאי לשני מנכ"לים או רק לאחד.[1] שאלה זו נגעה בשורש מהותו של תפקיד המנכ"ל: האם השתייכותו היא בעיקר לשר כמעין עוזר ראשי שלו, או שמא השתייכותו היא בעיקר למשרד שאותו הוא מנהל.[1] כמו כן, חל עיכוב של חודשים רבים במינוי מנהל כללי למשרד החינוך, כאשר אחת הסיבות המרכזיות הייתה דרישת המפלגות הדתיות לקבל מנכ"ל נפרד לחינוך הממלכתי דתי.[1]

באותה התקופה היו משרדים שפעלו תקופות ארוכות ללא מנכ"לים, כמו משרד המשפטים ומשרד החינוך.[1] עם זאת, משרד התחבורה פעל תקופה מסוימת עם כמה מנכ"לים במקביל.[1]

מעמדו של המנהל הכללי נקבע בפועל רק בשנת 1959, עם חקיקת חוק שירות המדינה (מינויים).[1]

מינוי לתפקיד

עריכה

סעיף 12 לחוק שירות המדינה (מינויים) קובע כי על הממשלה למנות מנכ"ל לכל משרד ממשלתי, על פי הצעת השר הממונה על אותו משרד, ועל המינוי לא תחול חובת מכרז.

ככלל, משרת מנכ"ל של משרד ממשלתי היא משרת אמון, אלא שהליך המינוי של מנכ"ל משרד ממשלתי תלוי לא רק בשיקול הדעת של השר הממונה, אלא נדרש דיון בוועדת מינויים ואישור הממשלה. לרוב, בחירת המועמד על פי הצעת השר הממונה על המשרד, היא בחירה אישית באופייה, המבטאת יחסי אמון מיוחדים, ולא אחת כרוכה בהם גם שותפות והזדהות פוליטית-מפלגתית.[2]

משהוצע אדם כמועמד לתפקיד, על ועדת מינויים, שבראשה עומד נציב שירות המדינה לדון בהתאמתו לתפקיד. הוועדה רשאית להמליץ על המינוי או שלא להמליץ עליו, מטעמים מסוימים, או להתנות אותו בתנאים. משסיימה הוועדה לדון בהתאמת המועמד לתפקיד והגיעה למסקנות, עליה להעביר את המלצתה לממשלה, שהיא הגוף המוסמך לאשר את המינוי.[3]

אם מתפנה משרה של מנכ"ל של משרד ממשלתי או משנבצר ממנכ"ל למלא את תפקידו, רשאי השר הנוגע בדבר, לאחר התייעצות עם נציב שירות המדינה, להטיל את התפקיד על עובד ציבור לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים.[3]

האחריות הכוללת ליישום תהליך החפיפה מוטלת על המנכ"ל היוצא של המשרד, ותהליך החפיפה אורך עד 21 יום.[4]

כישורי סף לתפקיד

עריכה

לפי החלטה מספר 3435 של ממשלת ישראל מ-13 באפריל 2008, מועמד כשיר להתמנות לתפקיד מנהל כללי במשרד ממשלתי, אם מתקיימים בו שני אלה:

  1. הוא בעל תואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה;[5]
  2. הוא בעל ניסיון בתפקידים ניהוליים בכירים של 4 שנים לפחות - בשירות הציבורי או בתאגיד בעל היקף עסקים או פעילות משמעותיים, או בתפקיד בכיר אחר בתחום הרלוונטי לתחומי עיסוקיו העיקריים של המשרד בו הוא מיועד לכהן כמנכ"ל, או בכל תפקיד אחר שייראה רלוונטי לוועדת המינויים.[5]

עם זאת, במקרים חריגים ניתן למנות מועמד אף אם אינו עומד באחד מתנאים אלה.[5]

משך הכהונה

עריכה

אין קביעת תקופת כהונה, אך זו מסתיימת כאשר מתמנה מנכ"ל חדש למשרד.

תנאי העסקה

עריכה

מינויים

עריכה

זכותו של מנהל כללי במשרד ממשלתי למנות בלשכתו, לפי שיקול דעתו, את ממלאי התפקידים הבאים במסגרת משרות אמון: יועץ בכיר/יועץ/עוזר; מנהל לשכה; מזכיר; נהג.[4]

מנכ"ל משרד ממשלתי מועסק על-פי חוזה מיוחד.[6] עם כניסתו לתפקיד, הוא רשאי לבחור את תנאי העסקתו מבין אחת החלופות הבאות:

  1. שכר מנכ"ל כפי שייקבע מעת לעת על ידי הממשלה;[6]
  2. השכר בדרגה העליונה בסולם בדירוג המקצועי הצמוד למשרה בתקן, או השכר בדירוגו המקצועי של העובד ערב מינויו למנכ"ל.[6]

נכון לשנת 2020, שכרו של מנכ"ל משרד ממשלתי עומד על 43,000 שקל ברוטו לחודש,[7] אם כי ניתן להשתכר אף יותר כתלות בדירוג המקצועי של נושא המשרה.[8]

ביקורת על התפקיד

עריכה

לאורך השנים נמתחת ביקורת על התנהלות מנכ"לי משרדים ממשלתיים.

  • אחת הטענות שעולה מעצם העובדה שמדובר במינוי פוליטי, היא שקיימת ניגודיות שנעה בין נאמנותו של המנכ"ל לשר שמינה אותו לתפקיד לבין המקצועיות שלו וטובת המשרד.[9]
  • טענה נוספת שנטענת היא שלא אחת מתמנה למשרד ממשלתי מנכ"ל שכלל לא בקיא בנושא המשרד.[1][10][11] דוגמה בולטת לכך היא הטענה לפיה רצוי שמנכ"ל משרד הבריאות יהיה רופא בהכשרתו.[12]
  • מנכ"לי משרדים ממשלתיים, כמו השרים, הם בדרך כלל זמניים, ולכן מוחלפים לעיתים קרובות.[1] התוצאה היא שחלק ממאפייני השרים הפוגמים ביכולת הניהול שלהם קיימים גם אצל המנהלים הכלליים, ולכן צפה בעיית המשילות.[1]
  • רבים מבכירי המשרדים הממשלתיים חשים נאמנות לשר, ולא למנכ"ל.[1]

מנכ"לי משרדי ממשלה מכהנים

עריכה

להלן רשימת מנכ"לי משרדי ממשלת ישראל המכהנים כיום (נכון ל-5 בפברואר 2023):

שם המשרד שם המנכ"ל המכהן תחילת כהונה מנכ"לים ידועים לשעבר
משרד ראש הממשלה יוסי שלי ינואר 2023 אהוד אבריאל, טדי קולק, שמחה דיניץ, שמעון שבס, אביגדור ליברמן, משה ליאון, רענן דינור, אייל גבאי, הראל לוקר, אלי גרונר, יואב הורוביץ, רונן פרץ, יאיר פינס, נעמה שולץ
משרד הביטחון אייל זמיר פברואר 2023 לוי אשכול, שמעון פרס, פנחס ספיר, דוד עברי, גבי אשכנזי, פנחס בוכריס, אודי שני, דן הראל, אודי אדם, אמיר אשל
משרד החוץ קובי בליטשטיין ינואר 2024 יוסי ביילין, דוד קמחי, אורי סביר, אלון ליאל, רון פרושאור, דורי גולד, יובל רותם, אלון אושפיז, רונן לוי
משרד האוצר שלומי הייזלר ינואר 2023 אהוד אבריאל, פנחס ספיר, יעקב נאמן, יוסי בכר, שי באב"ד, קרן טרנר אייל, רם בלינקוב
משרד המשפטים איתמר דוננפלד ינואר 2023 יעקב שמשון שפירא, חיים כהן, צבי טרלו, מאיר גבאי, חיים קלוגמן, נילי ארד, אהרון אברמוביץ', גיא רוטקופף, אמי פלמור, ערן דוידי
המשרד לביטחון לאומי רפאל אנגל אפריל 2024 יעקב גנות, רותם פלג, משה אדרי, תומר לוטן, שלמה בן אליהו
משרד האנרגיה והתשתיות יוסי דיין פברואר 2024 אוריאל לין, סילבן שלום, גיורא רום, יעקב אפרתי, אלי רונן, שאול צמח, אורנה הוזמן-בכור, שאול מרידור, אודי אדירי, ליאור שילת, קובי בליטשטיין
המשרד לעניינים אסטרטגיים
משרד החינוך מאיר שמעוני דצמבר 2023 שמשון שושני, זבולון אורלב, שלומית עמיחי, רונית תירוש, מיכל כהן, שמואל אבואב, עמית אדרי, יגאל סלוביק, דלית שטאובר, אסף צלאל
משרד הכלכלה אמנון מרחב ינואר 2023 אמיר חייק, רענן דינור, גבריאל מימון, עמית לנג, דוד לפלר, רון מלכא
משרד הבריאות משה בר סימן טוב ינואר 2023 יורם לס, מרדכי שני, גבי ברבש, יהושע שמר, איתן חי-עם, רוני גמזו, ארנון אפק, חזי לוי, נחמן אש
משרד הפנים רונן פרץ ינואר 2023 אריה דרעי, אבי מעוז, גדעון בר לב, אוסקר אבו ראזק, רם בלינקוב, אריה בר, גבריאל מימון, עמרם קלעג'י, יגאל צרפתי, שוקי אמרני, אורנה הוזמן-בכור, מרדכי כהן, יאיר הירש
משרד הבינוי והשיכון יהודה מורגנשטרן ינואר 2023 שמואל אבואב
המשרד להגנת הסביבה גיא סמט ינואר 2023 מיקי הרן
משרד החקלאות ופיתוח הכפר אורן לביא פברואר 2023 יחזקאל זכאי, חיים גבתי, נעמה קאופמן-פס
משרד ירושלים ומסורת ישראל אסף יזדי ינואר 2023
משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה גדי אריאלי ינואר 2023 דוד לפלר, איתן ברושי, פרץ וזאן, שי-לי שפיגלמן, הילה חדד-חמלניק
משרד המורשת איתי גרנק מאי 2024 נתנאל איזק
משרד העבודה ישראל אוזן מאי 2023 תאיר איפרגן
משרד העלייה והקליטה אביחי כהנא פברואר 2023 יהושע שי, חיים אבינועם, יוסף גבע, הלל אשכנזי, מנחם שרמן, מאיר שמיר (שטיינמץ), יוסי קוצ'יק, ראובן מרחב, בוריס מפציר, רונן פלוט, מירלה גל, דמיטרי אפרצב, עודד פורר, אלכס קושניר, דגנית סנקר-לנגה
משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי אורנה הוזמן בכור, סיגל שאלתיאל-הלוי, אריאל משעל, אילן שוחט, אלעזר בן הרא"ש
המשרד לשיוויון חברתי וקידום מעמד האישה יעל מבורך, מאיר בינג
המשרד לשירותי דת יהודה אבידן ינואר 2023 זבולון אורלב, שמעון מעתוק
המשרד לשיתוף פעולה אזורי גלעד שדמון ינואר 2023
משרד התחבורה והבטיחות בדרכים משה בן זקן יוני 2023 זאב שינד, פנחס גינזבורג, דוד נמרי, דן חירם, אהוד שילו, עוזי לנדאו, יעקב אבן, דורון שורר, נחום לנגנטל, אריה בר, יעקב גנות, דן הראל, קרן טרנר אייל, עופר מלכה, מיכל פרנק
משרד התיירות דני שחר ינואר 2022 אמיר הלוי
משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות אבי כהן סקלי פברואר 2023 דביר כהנא
משרד התקשורת עינבל משש ינואר 2024 חיים בן-מנחם, ישעיהו לביא, שמחה סורוקר, משה גדרון, גדעון לב, אליהו ברק, צבי צילקר, יורם אלסטר, בן-עמי גוב, יצחק איש-הורביץ, אברהם דורון, משה ארד, שלמה וקס, דניאל רוזן, אורי אולניק, אבי בלשניקוב, מרדכי מרדכי, עדן בר-טל, אבי ברגר, שלמה פילבר, נתי כהן, לירן אבישר בן-חורין
משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות אבי מאיר מאי 2023 אבי נעים, יוסף דרזנין
משרד הרווחה והביטחון החברתי ינון אהרוני מאי 2023 צבי צילקר, אשר אוחיון, אביגדור קפלן, סיגל מורן
משרד התרבות והספורט כפיר כהן דצמבר 2023 אורלי פרומן, יוסי שרעבי, רז פרויליך, כפיר סויסה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 ראובן פרנקנבורג, מנכ"לים לא-מקצועיים במשרדי הממשלה, באתר דין ומידע: ספריה דיגיטלית לכתבי עת ופרסומי מוסדות מחקר בישראל, ‏פברואר 2015
  2. ^ בג"ץ 5657/09, באתר גלימה הוצאה לאור - משפט העבודה והסכמים קיבוציים, ‏24 בנובמבר 2009
  3. ^ 1 2 יצחק גל-נור, נוהל מינוי מנכ"ל למשרד ממשלתי, באתר gov.il, ‏16 באפריל 1996
  4. ^ 1 2 כללים, נהלים והנחיות למנהלים כלליים ומוקבליהם בשירות המדינה, באתר gov.il, ‏2020
  5. ^ 1 2 3 החלטות ממשלה - כישורי סף למנהלים כללים במשרדי הממשלה, באתר gov.il, ‏13 באפריל 2008
  6. ^ 1 2 3 תקשי"ר - תקנון שירות המדינה, באתר gov.il
  7. ^ איתמר לוין, הממשלה המנופחת יוצאת לדרכה בטענות כזב, באתר News1 מחלקה ראשונה, ‏18 במאי 2020
  8. ^ שכרו של מנכ"ל משרד הבריאות החדש - כפול מזה של בר סימן טוב, באתר מעריב, ‏8 ביוני 2020
  9. ^ מירב ארלוזורוב, המשרה הניהולית הבכירה בממשלה מתמנה בהבל פה של השר, בלי דרישות סף, באתר דה מרקר, ‏15 במרץ 2019
  10. ^ אדריאן פילוט, קשרים לפני כישורים: השטח הפרוץ במינוי מנכ"לים למשרדים, באתר כלכליסט, ‏21 במאי 2020
  11. ^ אסף שפירא, מינויים אישיים בשירות המדינה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏18 באפריל 2019
  12. ^ ליאוניד אידלמן, מנכ"ל משרד הבריאות חייב להיות רופא, באתר דה מרקר, ‏7 במאי 2015