פתיחת התפריט הראשי

סטיבן ברייר

סטיבן ברייראנגלית: Stephen Breyer; נולד ב-15 באוגוסט 1938) הוא משפטן יהודי אמריקאי, המכהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית.

סטיבן ברייר
Stephen Breyer
Stephen Breyer, SCOTUS photo portrait.jpg
לידה 15 באוגוסט 1938 (בן 81)
סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית
השכלה
עיסוק משפטן, שופט, עורך דין, מרצה באוניברסיטה, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית
3 באוגוסט 1994 – מכהן
(25 שנים)
פרסים והוקרה
  • לגיון הכבוד
  • מדליית ברנדייס
  • פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות
  • מלגת מרשל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

ברייר כיהן כפרופסור למשפט ציבורי בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד החל משנת 1967. הוא עסק בעיקר בתחום המשפט המינהלי ובתחום הרגולציה השלטונית.

ברייר, אשר התמחה אצל השופט ארתור גולדברג, הוא מומחה במשפט ציבורי. הוא כיהן כשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים למחוז הראשון בין 1980 ל-1994, אז מונה על ידי הנשיא קלינטון לשופט בבית המשפט העליון. ברייר נחשב לבעל דעות ליברליות.

ב-2005 ברייר פרסם את ספרו חרות אקטיבית (Active Liberty), שבו טען שמטרת שופטים היא לפרש את החוקה בצורה שתגביר את המעורבות הפוליטית של האזרחים בדמוקרטיה. ספרו של ברייר נחשב לתגובה ליברלית לאידאולוגיות חוקתיות שמרניות כגון אלו של השופט אנטונין סקאליה.

עמדות על רגולציהעריכה

בשנת 1993 פרסם ברייר ספר בו התריע נגד עודף רגולציה, במיוחד כאשר הועלו דרישות למניעת סיכונים זניחים בעלויות עצומות. ברייר הצביע על שלוש סיבות בגללן רגולטורים מפעילים רגולציה שגויה[1]:

  1. התמקדות הרגולטור בתפקידו באופן שהוא מתעלם מהתמונה הכוללת של עלות תועלת
  2. השפעות של פוליטיקה ופרסום הגורמות לכך שהפעילות הרגולטורית בוחרת את הסיכונים איתם היא מתמודדת באופן אקראי ולא בהתאם למידת הסכנה
  3. פעילות לא מתואמת ובלתי עקבית שלעיתים גורמת יותר נזק מתועלת.

ברייר טען שהציבור לא יצליח להעריך נכונה את הסיכונים ועל כן יפעיל לחץ על נבחריו לפעול באופן שגוי. הפעילות השגויה של הקונגרס בעקבות לחץ ציבורי לא תפתור את הבעיות, ובמקום זאת תביא את הציבור לציניות כלפי נבחריו ולהגברת ההיסטריה הציבורית לגבי סיכונים, שיגבירו את הלחץ על הקונגרס לפעול. בכך נוצר לדברי ברייר מעגל היזון לעודף רגולציה מזיקה. הבעיה חריפה יותר בגלל שהידע המדעי בהערכות סיכונים מוגבל.

עמדותיו אלו הביאו עליו ביקורת רבה, במיוחד בעת מינויו לבית המשפט העליון והיו שהאשימו אותו כסכנה לבריאות אזרחי ארצות הברית[2]. בעת השימוע בסנאט אמר ג'ו ביידן שהוא שמח שברייר לא יוכל מבית המשפט להפעיל את ההצעות המדיניות שלו[1].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סטיבן ברייר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה


  ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.