רומניה במלחמת העולם השנייה
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
רומניה השתתפה במלחמת העולם השנייה מ-22 ביוני 1941 עד 9 במאי 1945: עד 22 באוגוסט 1944 לחמה רומניה בצד מעצמות הציר וב- 23 באוגוסט 1944 עברה לצד בעלות הברית.
מלחמת העולם השנייה הייתה עימות צבאי כלל עולמי ובין יבשתי שהתנהל בין השנים 1939–1945.
הצדדים הלוחמים נחלקו לשני מחנות: מדינות הציר ובעלות הברית. המדינות המרכזיות במחנה הציר היו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית והאימפריה היפנית. המדינות העיקריות במחנה בעלות הברית היו בריטניה, צרפת, ברית המועצות, ארצות הברית, והרפובליקה הסינית. למדינות הציר הצטרפו במרוצת הזמן, מתוך אינטרסים אזוריים או פוליטיים, מדינות נוספות דוגמת הונגריה, רומניה ובולגריה.
המלחמה התנהלה במספר זירות: זירת מזרח אירופה (החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה), זירת מערב אירופה (החזית המערבית במלחמת העולם השנייה), זירת הים התיכון (שכללה את המערכות בבלקן, בצפון אפריקה, בסיציליה ובאיטליה), זירת האוקיינוס השקט, המערכה בסין (מלחמת סין-יפן השנייה), וזירת דרום-מזרח אסיה.
בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי.
עד שנת 1944, תרמה רומניה תרומה משמעותית למאמץ המלחמתי הגרמני במסגרת המערכה בחזית המזרחית בהשתתפותה הפעילה במתקפה הגרמנית על ברית המועצות ב-1941 ובמתן סיוע לוגיסטי לצבא גרמניה שכלל אספקת נפט שוטפת ומתן אפשרות לכוחות הגרמנים לנוע דרך שטחה ולתמרן בו.
הרקע לכניסתה של רומניה למלחמה
עריכהב-23 במרץ 1939 נחתם הסכם רומניה-גרמניה לפיתוח יחסים כלכליים בין שתי המדינות, אשר ביסס את שליטתה של גרמניה על מרבית תחומיה של הכלכלה הרומנית, דבר שאילץ מאוחר יותר את רומניה להצטרף לכוחות הציר.[1]
ב-17 באפריל 1939, לאחר פלישת גרמניה לצ'כוסלובקיה, ואיומי גרמניה על שלמותה של פולין, ממשלות הרפובליקה הצרפתית והממלכה המאוחדת הבטיחו לשמור על עצמאותן של רומניה ושל יוון אך לא על שלמותן הטריטוריאלית.[2]
ב-23 באוגוסט 1939, גרמניה וברית המועצות חתמו על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הסכם אי-התקפה בו שתי המדינות חילקו ביניהן בהסכמה את השליטה במזרח אירופה. במסגרת הסכם זה גרמניה ציינה שאין לה עניין באזור בסרביה בעוד שברית המועצות הצהירה שהיא כן מעוניינת באזור זה.
ב-6 בספטמבר 1939, שבוע לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, רומניה הצהירה על ניטראליות.
הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת שנחתם ב-22 ביוני 1940 הכיר בכיבושה של צרפת על ידי גרמניה.
ב-26 ביוני 1940, דרשה ברית המועצות מרומניה למסור לה, תוך 48 שעות, את בסרביה ואת צפון בוקובינה. במקביל, ב-30 באוגוסט 1940 נחתם תכתיב וינה השני בעקבותיו נדרשה רומניה למסור להונגריה את צפון מערבה ואת מזרחה של טרנסילבניה. ב-7 בספטמבר 1940 נחתם בין ממלכת רומניה לבין ממלכת בולגריה הסכם קראיובה בעקבותיו נדרשה רומניה למסור לבולגריה אזור בדרום דוברוג'ה.
כתוצאה מהסכמים ותכתיבים אלה רומניה איבדה בקיץ 1940 מעל 33% משטחה ואוכלוסייה של כ-7 מיליון איש ועמדה בודדה מול דרישותיהן של גרמניה ושל ברית המועצות.
מצב זה אילץ את המלך קרול השני למסור ב-6 בספטמבר 1940 את הכתר לבנו מיכאי ולעזוב את רומניה.
המלך מיכאי הראשון פרסם ב-8 בספטמבר 1940 צו מלכותי שהעביר לגנרל יון אנטונסקו, סמכויות בלתי מוגבלות, וב-14 בספטמבר 1940 הכריז על רומניה " מדינה לאומית-לגיונרית". התנועה הלגיונרית\משמרות הברזל הייתה התנועה היחידה המוכרת במדינה החדשה ורומניה הפכה למדינה טוטליטארית. המדינה הלאומית-לגיונרית חדלה להתקיים עם דיכוי מרד הלגיונרים ב-14 בפברואר 1941 והוחלפה בדיקטטורה הצבאית של הגנרל יון אנטונסקו.[3]
הצטרפות רומניה למעצמות הציר
עריכהבתחילת אוקטובר 1940 הוצבו ברומניה, בהסכמתו של יון אנטונסקו, 15,000 חיילים גרמנים במטרה להגן על שדות הנפט שהיו בעלי חשיבות עליונה עבור הצבא הגרמני.
מתוך נאמנות למדיניותה של גרמניה הנאצית הצטרפה רומניה ב-23 בנובמבר 1940 להסכם התלת-צדדי ובכך אפשרה לצבא הגרמני לעבור בשטחה כדי לסייע לאיטליה במלחמתה ביוון. ב-25 בנובמבר 1941 הצטרפה רומניה להסכם אנטי-קומינטרן המחודש המכוון נגד ברית המועצות, שתוקפו הוארך בחמש שנים נוספות.
הערות שוליים
עריכה- ^ Germany and Roumanie - Treaty for the Development of Economic Relations between the Two Countries. Signed at Bucharest, March 23rd, 1939 [1940 LNTSer 9; 199 LNTS 77], www.worldlii.org
- ^ Ministry of Foreign Affairs, Romania’s Foreign Policy in the Interwar period (1919 – 1940)
- ^ Wayback Machine, web.archive.org