פתיחת התפריט הראשי

מג'דל שמס

כפר דרוזי במעמד של מועצה מקומית ברמת הגולן שבצפון ישראל
(הופנה מהדף גבעת הצעקות)

מַגְ'דַל שַׁמְסערבית: مجدل شمس) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. יישוב דרוזי השוכן צפונית לרמת הגולן, במורדות הר חרמון, כמה מאות מטרים מערבית לגבול הסורי. בשנת 1982 הוכרז היישוב, המוכר עד היום בכינוי כפר, כמועצה מקומית. דרומית לכפר שוכנת "שמורת גבעות מג'דל שמס", המורכבת מגבעות חוואר שעליהן צמחייה אופיינית.

מג'דל שמס
היישוב מג'דל שמס מכוסה שלג בחורף 2006
שם בערבית مجدل شمس
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה דולאן אבו סלאח
גובה ממוצע[1] ‎1,230 מטר
סוג יישוב יישוב 10,000‏–19,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 11,044 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 156
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.0% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 687 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 178
תחום שיפוט[2] 15,870 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 92
33°15′55″N 35°46′13″E / 33.2651678813235°N 35.7701565611255°E / 33.2651678813235; 35.7701565611255
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
3 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4178
    - דירוג מדד ג'יני 96
לאום ודת[2]
יהודים: 0%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0.1%דרוזים: 99.9%אחרים: 0%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.0%
גילאי 5 - 9 8.6%
גילאי 10 - 14 9.6%
גילאי 15 - 19 8.9%
גילאי 20 - 29 15.0%
גילאי 30 - 44 22.5%
גילאי 45 - 59 17.3%
גילאי 60 - 64 3.0%
גילאי 65 ומעלה 7.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 3
תלמידים 2,321
 –  יסודי 1,221
 –  על-יסודי 1,100
מספר כיתות 85
ממוצע תלמידים לכיתה 27.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
פרופיל מג'דל שמס נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.majdal.co.il
תמונה היסטורית של הכפר
הכפר בשנת 2009
גבעת הצעקות ליד מג'דל שמס. החבית הצבועה באדום (בתחתית התמונה) מסמנת את המקום שממנו אסור לסורים להתקרב לגדר החדשה
פסל סולטאן אל-אטרש במג'דל שמס

מקור השםעריכה

מקור שמו של הכפר מג'דל שמס הוא בארמית (ההגייה השתנתה בהשפעת הערבית), ומשמעותו "מגדל השמש"[3], זאת מאחר שבשל גובהו של היישוב (בין 1120 - 1230 מטרים מעל פני הים) מאירות אותו קרני השמש, עם הזריחה, קודם לשאר היישובים בסביבה. היישוב הוא היישוב הגבוה ביותר במדינת ישראל.

יש הסוברים[4], כי שם זה בא לשמר את שמה של "בית שמש" המקראית, הנזכרת בספר שופטים כאחת הערים בנחלת שבט נפתלי.

היסטוריהעריכה

היישוב נוסד בשנת 1595 על ידי שליט האזור, האציל הדרוזי פחר א-דין אל-מעני השני, על אדמות שהיו בבעלות תושבי הכפר המוסלמי הסמוך, ג'ובתה א-זית, (על אדמותיו הוקם נווה אטי"ב), מתוך מטרה לעבות את היישוב הדרוזי באזור.

חלק מהכפר נבנה על חורבותיו של יישוב יהודי קדום, ונתגלו בו שרידים מהמאות השנייה והשלישית לספירה, ביניהם גם מערת קבורה, המכונה בפי המקומיים; "מקברת אל יהוד" – קברי היהודים.

מהקמת סוריה ב־1946 ועד 1967 היה היישוב חלק מסוריה. בשנת 1951 נעצרו כ־20 מתושבי הכפר באשמת ריגול לטובת ישראל על ידי שליט סוריה, אדיב שישכלי, שרדף את הדרוזים. במשפט שנערך להם נגזר עליהם גזר דין מוות, אך זה הומתק למאסר עולם בעקבות הדחתו של שישכלי מאוחר יותר. לאחר מלחמת יום כיפור הומתק עונשם, הקבוצה שוחררה והותר לה לגור בכפר דרוזי בסביבות דמשק, וכעבור זמן נוסף הורשו גם לחזור למג'דל שמס.[5]

היישוב נכבש במלחמת ששת הימים, חלק מתושביו עזבו לסוריה ונהיו לפליטים, ומאז היישוב תחת שליטה ישראלית. מ־1967 ועד 1981 נשלט הכפר על ידי משטר צבאי, ומאז החלת חוק הישראל על הגולן עם חקיקת חוק רמת הגולן ב-1981 הכפר נשלט על ידי שלטון אזרחי. בראשית שנות ה־70 כיהן יהודה אלבשן כמושל הכפר.

במהלך מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 הופצץ היישוב פעמים רבות ו-10 מתושביו נהרגו.

מ-1981 ועד 2018 מונו ראשי המועצה וחברי המועצה במג'דל שמס וב-3 המועצות הדרוזיות האחרות בגולן על ידי שר הפנים ולא נבחרו בבחירות דמוקרטיות. בבחירות המקומיות של 2018 נערכו לראשונה בחירות במועצות אלו.[6] רוב התושבים במג'דל שמס החרימו את הבחירות, בהן נבחר דולאן אבו סאלח, ואחוז ההצבעה בבחירות אלו עמד על 3.39% בלבד.

מידע כלליעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים במג'דל שמס 11,044 תושבים (מקום 156 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.0%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למג'דל שמס דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 79.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 4,969 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[7] כיום רובם המוחלט של התושבים הם דרוזים, המהווים מחצית מהאוכלוסייה הדרוזית ברמת הגולן[8]. קודם למלחמת ששת הימים התגוררו במג'דל שמס גם תושבים נוצרים ועלווים.

פרנסתם העיקרית של התושבים היא מחקלאות, בעיקר גידול תפוחים ודובדבנים, במטעים הממוקמים במורדות הכפר, בעיקר בבקעת יעפורי. בחורף מהווה השכרת ציוד גלישה לתיירים הבאים לחרמון הסמוך, כמקור פרנסה נוסף למקומיים.

לאחרונה החלה מגמה של פיתוח תיירות והשכרת צימרים, ובמקום אף נבנה מלון הבוטיק "נרקיס", ובעין אל תינא - עמק התאנים - הסמוך ל"גבעת הצעקות" שבמבואות הכפר, ממוקמת מסעדה המגישה אוכל דרוזי מסורתי אותנטי, מלבד מסעדות ואטרקציות נוספות המיועדות לתיירים.

עלילת הסרט "הכלה הסורית" משנת 2004, העוסק במציאות הדרוזית ברמת הגולן, מתרחשת ביישוב זה.

אספקת החשמל לכפר מתבצעת באמצעות צובר, כאשר חברת החשמל מוכרת את החשמל למועצה המקומית בתעריף נמוך מהמקובל, והמועצה אחראית על תחזוקת מערכת החשמל הפנימית בתוך העיירה. מאפיין זה מוביל לקשיים באספקת חשמל בתוך העיירה, עקב קשיים בתחזוקת המערכת.

בשל גובהו של היישוב, מתרחשים בו מדי חורף בממוצע מספר אירועי שלג.

גבעת הצעקותעריכה

במלחמת ששת הימים נכבש היישוב על ידי ישראל, וקו הגבול נקבע כמה מאות מטרים מזרחית ליישוב. הכיבוש הישראלי הוביל לניתוק תושבי הכפר מסוריה (בין היתר מהכפר הסמוך חדר), עמה קיימו קשרי משפחה ענפים, קשרי מסחר ותרבות ומאידך חיבור עם הדרוזים בישראל.

בני משפחות מהכפר המתגוררים משני עברי הגבול, מצאו שיטה של תקשורת על גבעה ב"עין אל תינא" שבמבואות הכפר, באמצעות צעקות לקרוביהם שבעברו הסורי של הגבול[9], לעיתים בסיוע מגאפונים, מה שהיקנה למקום את הכינוי "גבעת הצעקות"[10] (تلة الصّيحات). לעיתים גם מכונה "ואדי הדמעות" (وادي الدّموع). תושבי היישוב יכולים לגשת עד קרוב מאוד לקו הגבול, אך משפחותיהם תושבי סוריה יכולים להגיע רק עד נקודה במרחק של כ־200 מטרים מקו הגבול. לאחרונה התמעטו פגישות כאלה לאור המצב הבלתי יציב בגבול ולאור התפתחות אמצעי התקשורת החזותיים כמו סקייפ.

הגבעה התפרסמה באמצעי התקשורת בישראל ובעולם, בעיקר בעקבות ההפגנות בסוריה (2011) ואירועי יום הנכבה ויום הנכסה של אותה שנה. ביום הנכבה, פרצו כ-130 פליטים פלסטיניים המתגוררים במחנות פליטים בסוריה מאז 1948, את גדר הגבול ונכנסו אל תוך היישוב. במהלך העימותים האלימים בינם לבין כוחות צה"ל, יידו המפגינים אבנים ופצעו 7 חיילים ישראלים. בתגובה השיבו החיילים באמצעים לפיזור הפגנות ובאש חיה, ממנה נהרגו 4 פלסטינים ונפצעו 6. לבסוף פוזרו המפגינים והוחזרו לסוריה. חודש לאחר מכן, במהלך אירועי "יום הנכסה" הפגינו מאות פלסטינים סורים מול "גבעת הצעקות" וניסו שוב לפרוץ את גדר הגבול, מנגד תושבי מג'דל שמס החלו בידויי אבנים לעבר חיילים ושוטרים[11]. גם במקרה זה הגיבו כוחות צה"ל באמצעים לפיזור הפגנות ובאש חיה, ועל פי גורמים סוריים נהרגו כ-13 מפגינים כתוצאה מהירי ומעלייה על שדות מוקשים[12].

כלקח מאירוע זה ולאור ההתפתחויות בסוריה נבנתה גדר גבול גבוהה וחזקה לאורך כל רמת הגולן.

מעורבות תושבי הכפר בריגולעריכה

חלק מתושבי היישוב, בדומה לשאר תושבי היישובים הדרוזים ברמת הגולן, רואים עצמם כאזרחים סוריים. לצד המחאה האזרחית, נאמנות זו הובילה גם למספר פרשיות ריגול ועבירות ביטחוניות בהם היו מעורבים כמה עשרות מתושבי הכפר. הפרשייה המרכזית נחשפה ב־1973, אז נעצרו מעל 50 מתושבי הכפר שהשתייכו למספר תאים ברשת ריגול שהפעיל שכיב אבו ג'בל, קצין מודיעין סורי תושב הכפר[13].

ב־2010 הובילה פשיטה משטרתית על בית הוריו של חשוד בריגול תושב הכפר להתפרעות המונית, לנזק לרכבי משטרה ולכיתור כח משטרתי קטן שחולץ בהתערבות מנהיגים מקומיים מהכפר[14][15].

תושב נוסף הואשם ב-2012 בריגול למען סוריה[16].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ "هوية الجولان من خلال أسماء قراه وبلداته" (בערבית). The Directorate-General of Antiquities and Museums. 24 בנובמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-18 במאי 2011. 
  4. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוק ל"ג; יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 160.
  5. ^ מנחם רהט, "מי את?" שאל הדרוזי ששבת אחרי 23 שנה בכלא הסורי, "אני בתך", ענתב האשה, מעריב, 4 באוגוסט 1974
    מנחם רהט, חלק שני, מעריב, 4 באוגוסט 1974
  6. ^ גיא ורון כתב בצפון, ‏בחירות מקומיות גם אצל הדרוזים בגולן, באתר ‏mako‏‏, ‏7 בינואר 2018‏
  7. ^ פרופיל מג'דל שמס באתר הלמ"ס
  8. ^ אורי שטדלר, הדרוזים, ספריית מט"ח
  9. ^ "Golan Druze celebrate across barbed wire". BBC News. 18 באפריל 2008. 
  10. ^ ירכתי ארץ ישראל - אתר "מסע אחר".
  11. ^ nrg מעריב - "ידויי אבנים במג'דל שמס לעבר החיילים", 5/6/2011 http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/247/759.html
  12. ^ הטלוויזיה הסורית: 13 מתו ומאות נפצעו בהפגנות לציון יום הנכסה בגבול ישראל סוריה, אתר ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4078547,00.html
  13. ^ שי פוגלמן, היינו העיניים של סוריה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2011
  14. ^ חשיפת פרשת ריגול עבור המודיעין הסורי ,אתר שירות הביטחון הכללי
  15. ^ אלי סניור, המהומות במג'דל שמס: בשל פרשת ריגול, באתר ynet, 12 ביולי 2010
  16. ^ תושב הגולן מואשם בריגול לסוריה, מערכת Israel Defense, 30/07/2012