רחל

מארבע אמהות עם ישראל
(הופנה מהדף רחל אמנו)

רָחֵל היא דמות מקראית המופיעה בתורה בספר בראשית, פרקים כ"ט-ל"ה. היא מתוארת כרעייתו האהובה ביותר של יעקב, מבין ארבע נשותיו, ואם יוסף ובנימין. במסורת היהודית היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל ומכונה רחל אמנו.

רחל
לידה 1589 לפנה"ס
ב'קע"א (2171 לבריאת העולם)
חרן
פטירה 1553 לפנה"ס (בגיל 36 בערך)
י"א חשוון ויש אומרים י"א אייר ב'ר"ז (2207 לבריאת העולם)
אזור בית לחם
מקום קבורה קבר רחל
אב לבן הארמי
אם לפי ספר הישר: עדינה
בן זוג יעקב
צאצאים יוסף, בנימין
מספר צאצאים 2
עיסוק רועת צאן, עקרת בית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
...וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.
תיאור המפגש עם יעקב, אמן אנונימי, ספרד, המאה ה-17.

ביוגרפיה

עריכה

רחל נולדה ללבן הארמי והייתה אחותה של לאה. על פי מדרשים שונים היא ולאה היו תאומות[1]. על פי המדרש, בנות לבן, לאה ורחל, אמורות היו להינשא לשני בני רבקה. לאה הבכורה הייתה אמורה להינשא לעשיו הבכור, ורחל הצעירה - ליעקב.[2] יעקב אהב את רחל יותר מלאה[3].

רחל הייתה רועת צאן, בבית אביה לבן, בפדן ארם. היא מתוארת במקרא כ"יפת תואר ויפת מראה". היא פגשה ליד הבאר את יעקב, שנס על נפשו לארם בעצת אמו רבקה, לאחר הריב עם אחיו עשיו. המקרא מספר שיעקב עזר להשקות את צאנה של רחל, לאחר שהצליח להזיז אבן כבדה מפי הבאר, ונשק לה. לאחר חודש שהייה בבית לבן, ביקש יעקב לשאת את רחל לאישה. מאחר שלא היה לו מוהר הציע יעקב לעבוד בעבור רחל ברעיית צאנו של לבן, למשך שבע שנים.

מדרש מסירת הסימנים

עריכה

ביום הכלולות טמן לבן פח ליעקב והשיא לו במרמה את לאה אחותה הבכורה של רחל. על פי המדרש, יעקב שחשש מלבן שיביא לחופה את לאה במקומה של רחל, נתן לרחל סימנים שישמשו כהיכר לכך שזו היא.[4] התלמוד[5] מספר שרחל שיתפה פעולה עם אביה כשראתה כי החליף בינה לבין אחותה, ויתרה ללאה ונתנה לה את הסימנים, כדי שהתרמית לא תתגלה ולאה לא תתבייש מכך. לאחר שיעקב גילה שרומה על ידי לבן, הוא ביקש לשאת אף את רחל. לבן נתן ליעקב לשאת את רחל, אך בתנאי שיעבוד שבע שנים נוספות.

בעקבות מעשה זה של רחל, שמועלה על נס בספרות חז"ל, זוכה רחל להיפקד בבנים, כך כותב רש"י על הפסוק וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ": "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל. זָכַר לָהּ שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לַאֲחוֹתָהּ".[6]

במדרש איכה רבה מובא שבזכות מסירת הסימנים, התקבלה תפילתה של רחל לקב"ה שיגאל את ישראל מהגלות.[7]

רש"י מפרש את דבריו של יעקב ללבן, "ברחל בתך הקטנה", כך: ”כל הסימנים הללו למה? לפי שיודע בו שהוא רמאי, אמר לו: "אעבדך ברחל". ושמא תאמר: רחל אחרת מן השוק? תלמוד לומר: "בתך". ושמא תאמר: אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל? תלמוד לומר: "הקטנה". ואף על פי כן לא הועיל לו, שהרי רימהו.” מכאן נובע הביטוי "ברחל בתך הקטנה" בימינו, שמשמעותו פירוט מדוקדק שאינו מותיר מקום לספק.

למרות שרחל הייתה רעייתו האהובה של יעקב, לקראת מותו הוא ביקש להקבר לצד לאה במערת המכפלה: ”שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-אַבְרָהָם, וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת-יִצְחָק, וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ; וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי, אֶת-לֵאָה” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוקים כ"טל"א).

עקרותה של רחל ולידת יוסף

עריכה
 
הפיוס בין יעקב ועשו. רחל ולאה נראות בחזית התמונה עם ילדיהן. פרנצ'סקו אייץ, 1844

לעומת לאה אחותה שזכתה בבנים רבים, רחל הייתה עקרה. היותה עקרה גרם לרחל צער רב וקנאה באחותה. עקב המצב המתוח במשפחה נוצר חיכוך בין רחל ליעקב, כשבקשה ממנו ”הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן – מֵתָה אָנֹכִי.” והוא ענה לה בכעס שהוא לא יכול לתת לה בנים כי הוא לא אלוהים ”וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן.”. רחל מחליטה לתת ליעקב את שפחתה בלהה כפילגש, כדי שיהיה לה נצר מיעקב. השמות שנתנה רחל לילדי בלהה, דן ונפתלי, מבטאים את שמחתה, את כמיהתה לילד משלה ואת המתח עם אחותה. לאחר מספר שנות עקרות ילדה לבסוף רחל בן וקראה לו יוסף, שם המציין את כבודה שהוּשב ואת הציפייה לבן נוסף: ”וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי.וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר” (בראשית, ל', כ"גכ"ד).

המדרש מספר שנולדו לה בנים כיוון שבסוף בקשה אותם מהאל. המדרש גם מסביר את הפסוק "ויזכור אלוהים את רחל ויפתח את רחמה" – מה זכר? זכר שנתנה את הסימנים לאחותה; כלומר, בזכות הוויתור ללאה זכתה רחל לבן.

על פי המדרש במסכת מגילה, הצניעות שגילתה רחל כשמסרה את הסימנים התגלתה אחר כך בתכונותיו של המלך שאול, שהיה מצאצאיה.[8] כמו כן אהבתה לאחותה (כשנתנה לה את הסימנים כדי לא לצערה) מופיעה בפירוש לקינת דוד ”נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים” (שמואל ב', א', כ"ו) כמקור שממנו שואב יהונתן (מבני רחל) את האפשרות לתמוך בדוד (מבני לאה) אף על פי שהוא – יונתן – אמור לרשת את כס המלוכה.[דרוש מקור][מפני ש...] השתיקה שבה בחרה עברה לבנימין בנה, שידע על מכירת יוסף ושתק, ולאסתר המלכה, שלא גילתה את מוצאה היהודי.[דרוש מקור]

המקרא מספר כי יעקב אהב את רחל אהבה מיוחדת משאר נשותיו. העדפת יעקב את רחל ובניה על פני לאה ובניה, באה לידי ביטוי במפגש עם עשיו: כאשר יעקב ברח מחרן, חשש כי עשיו מתכוון לפגוע בו ובמשפחתו וארגן את מחנהו על פי מעמדן של הנשים: בחזית - חשופים ביותר לפגיעה - עמדו השפחות וילדיהן, אחריהן - לאה וילדיה, ובסוף, מוגנים ביותר, עמדו רחל ויוסף. כמו כן, בהפלייתו של יוסף על שאר אחיו, שהביאה לקנאה גדולה ולמכירת יוסף לעבד.

הבריחה מלבן אביה

עריכה

לאחר עשרים שנות שהות בחרן, מחליט יעקב לשוב לארץ כנען. המשפחה יוצאת בהיחבא, באישון לילה[דרוש מקור], כדי להימנע ממפגש עם לבן, אולם רחל החליטה לגנוב את התרפים (על פי אחד הפירושים – פסל ששימש לניבוי העתיד; על פי פירוש אחר, פסלים המסמלים את אבות המשפחה) של לבן אביה. המדרש מתמודד גם עם סיפור גנבת התרפים, שממנו יכול להשתמע שרחל השתמשה בהם, ודבר זה לא מתיישב עם בנייתה של רחל כדמות חיובית. הפירוש המקובל הוא שבזמן ההוא עוד לא היו אמצעים מפורשים בהם ניתן לעבוד את האל, והיא אלתרה על פי מה שהיא מכירה. ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שבדין החורי העתיק, העברת התרפים מהחם לחתנו, משמעותה הייתה גם העברת זכויות מסוימות (על פי חוזה שנמצא בעיר העתיקה נוזי ובו כתוב: "שני הבנים, המאומץ והטבעי - יחלקו את הירושה בשווה, אבל את האלים של הבית ייקח הבן הטבעי, ובזה יובן שהבן הטבעי הוא אדון הבית והרכוש").[9]

לבן רדף אחרי משפחת יעקב בחמת זעם, האשים את יעקב בגנבה ותבע לבצע חיפוש בכלי משפחתו, אולם רחל גילתה תושייה כאשר התיישבה בערמומיות על התרפים שטמנה בכר הגמל והתנצלה בפני לבן שהיא אינה יכולה לקום בגלל אורח נשים. יעקב, שכלל לא ידע את מעשיה של רחל, השמיע קללה מאגית: ”עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה” (בראשית, ל"א, ל"ב). יש מפרשים מסבירים שזו אחת הסיבות לכך שרחל מתה בדמי ימיה ובפרק זמן קצר לאחר הקללה.

פטירתה

עריכה
 
תפילה בקבר רחל
 
פסל רחל, של הפסל דוד פולוס ברמת רחל

פטירת רחל מתרחשת בסיומו של מסע: מפדן ארם לגלעד, ומשם למחניים, לשכם, ולפני הגעת המשפחה לקרית ארבע. בבית לחם, בדרכם לאפרת, מוצאת רחל את מותה, במהלך לידת בנה השני. בנשמת אפה האחרונה קראה לרך הנולד בן-אוני, כלומר הבן שנולד מתוך צער. אולם יעקב שינה את שמו לבנימין. על פי מקורות חיצוניים למקרא רחל הייתה בת 36 במותה.[10]

רחל היא האם היחידה שאינה קבורה במערת המכפלה. מקום קבורתה של רחל שנוי במחלוקת בין הפרשנים: על דעת רוב, קבורתה במקום הקרוי קבר רחל הנמצא סמוך לבית לחם של היום, אך יש הסבורים, על פי אזכור מקום קברה בספרי הנביאים, כי אין זה מקום קבורתה האמיתי, ומקום קבורתה נמצא בקבר בני ישראל אשר בנחלת שבט בנימין מצפון לירושלים, באזור בנימין של ימינו[11]

בספר החיצוני ספר היובלים[12] נכתב שיום לידת בנימין ופטירת רחל היה באחד עשר לחודש השמיני, ובילקוט שמעוני[13] התאריך הוא י"א בחשוון. לפי הפסיקתא רבתי נפטרה רחל בין פסח לשבועות.[14]

מקור דברי ילקוט שמעוני הוא בספר היובלים שבו התאריכים נכתבו בצורה של "החודש השמיני" "החודש השביעי" ולא בצורה של כינויים - תשרי חשוון, בעקבות כך שיער הרב משה צוריאל[15] שילקוט שמעוני פירש שהכוונה לחודש חשוון בעוד שהכוונה המקורית היא חודש אייר, כדבריו כתב גם הרב יצחק רצאבי.[16]

רחל מבכה על בניה

עריכה

הנביא ירמיהו מרומם את רחל לדרגת סמל לאומי כאם מרכזית, הפורשת כפיה על כל בני ישראל: ”כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים – רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ” (ירמיהו, ל"א, י"ד). מדרשים רואים ברחל אם קדושה, אשר אלוהים בכבודו ובעצמו מנחם במילים: ”מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם” (ירמיהו, ל"א, ט"וט"ז).

רחל מייצגת במקומות שונים את דמות האם המתפללת ומבקשת רחמים עבור בניה המצויים בצרה – עם ישראל. אחד מפסוקי הנחמה המוכרים ביותר בספרי הנבואה, המצוי בספר ירמיהו, מעמיד את רחל כדמותו המרכזית (פרק ל"א, לעיל). בשל הפסוקים הללו רחל היא גם דמות מרכזית במדרשים על מגילת איכה. רש"י, בעקבות מדרש פסיקתא רבתי, כותב בפירושו (בראשית, מ"ח, ז'): ”יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים...”

לפי המדרש, כשיצאו ישראל לגלות, עברו ליד קברה, והיא הזכירה לאל את הוויתור לאחותה ובזכות זה הבטיח האל להחזיר את ישראל לארץ. יש מדרש המייחס ליעקב את הכוונה לקבור את רחל דווקא בדרך מארץ ישראל אל הגלות על מנת שתתפלל על עם ישראל. המדרש לומד מרחל את חשיבות התפילה. מסופר כי ארבע האמהות היו עקרות כי האל אוהב את תפילתן ורצה שיתפללו לילדים.

רחל מוזכרת בתנ"ך לצד לאה בברכת הזקנים לבעז במגילת רות, כשהוא לוקח את רות לאישה: ”יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל” (רות, ד', י"א). בקבלה מקושרת רחל עם ספירת המלכות.

סיפור האהבה של רחל ויעקב, המתואר לאורך שנים ארוכות, כמיהתה של רחל לפרי בטן, ומותה במהלך לידת בנה בנימין, הופכים את דמותה של רחל, ובעקבות כך את קבר רחל, למוקד משיכה לנשים עקרות, נשים המתקשות ללדת, ונשים המבקשות למצוא את בחיר ליבן.

רחל המשוררת כתבה את השיר "רחל", על דמותה של רחל אמנו, שעל שמה נקראה ועם דמותה הזדהתה.

יום פטירת רחל אמנו

עריכה

לפחות מאז המאה ה-19 עולים המונים ביום י"א בחשוון, יום פטירת רחל - על פי המדרשים השונים - לפקוד את קבר רחל.

בעיתון "הצפירה" בשנת 1898 סיפר אברהם לודויפול את אשר סופר לו על מנהג העלייה לרגל לקבר רחל[17]:

"הבית יפתח רק בערבי ראשי חדשים והלילה אשר לפניהם, בכל ימי חדש אלול וביום יא חשון, שלפי המסורה הוא יום פטירת רחל אמנו. בכל הימים האלה באים הנה יושבי ירושלים בהמון רב, אנשים ונשים, זקנים ונערים, ללמוד ולהתפלל במקום הזה."

בשנים 1948–1967, בעת שליהודים לא הייתה גישה לקבר רחל, קיים משרד הדתות טקסי עלייה לרגל של ילדים, ביום רחל, לחדר הנצחה של קבר רחל בהר ציון. אחד המוטיבים ששולבו ביום רחל היה כיבוד הורים.[18]

עץ משפחתה

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • עדין שטיינזלץ, ‏נשים במקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1983, פרק ה' - "רחל - חלום שלא התממש"
  • יעל שמש, "דמותה של רחל: מרעיה אהובה לאם האומה", בתוך: שמואל ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ט (תשס"ט), עמ' 81–110.
  • אילנה פרדס, 'חלום הגדולה של רחל', בתוך: הבריאה לפי חוה, ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 51–62.
  • יאיר זקוביץ, יעקב, הסיפור המפתיע של אבי האומה, ישראל: דביר, 2012.
  • רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים -הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 53–67.
  • רות ברטל, ותהי לו לאשה, ויאהבה - האמהות והאבות בראי האמנות המערבית, הוצאת כרמל, 2018, הפרק "היריבות בין רחל ולאה", עמ' 234–258.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רחל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ סדר עולם רבה, פרק ב'; בראשית רבתי, ‏וישלח, כ"ח, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
  2. ^ ילקוט שמעוני בראשית כט יז
  3. ^ ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק ל"א, שם פרק כ"ט, פסוק ל"ג.
  4. ^ הובא בפירוש רש"י על התורה ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק כ"ה
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד ב' ובמקבילות
  6. ^ ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ב
  7. ^ איכה רבה פתיחתא כד
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד ב'
  9. ^ יואל בן נון, שאלה של רכוש, אתר לימוד התנ"ך 929
  10. ^ שטרן, יחיאל מיכל בן משה אהרן, ארץ חמדה, באתר היברובוקס
  11. ^ יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות), קול ברמה נשמע ושאלת קבורת רחל, שמעתין 59 (חשוון תש"מ), באתר "דעת".
  12. ^ ספר היובלים, פרק לב פסוק לג
  13. ^ ילקוט שמעוני, תורה קס"ב באתר ויקיטקסט
  14. ^ פסיקתא רבתי, ג', יא' עמוד ב'.
  15. ^ הרב משה צוריאל, בירור יום פטירת רחל אמנו, המעין, גיליון 231, תשרי תש"פ
  16. ^ הרב יצחק רצאבי, האם י"א במרחשון הוא אכן יום פטירת רחל אמנו, אתר י"ד מהרי"ץ ג חשוון תשע"ח
  17. ^ אברהם לודויפול, פרק שלישי בסביבות ירושלים, הצפירה, 22 ביוני 1898
  18. ^ הושלמו התוכניות ל"יום רחל", דבר, 3 בנובמבר 1952
    יום רחל אמנו, הצופה, 24 באוקטובר 1955
    י"א בחשוון - יום רחל אמנו, חרות, 10 בנובמבר 1959