פתיחת התפריט הראשי
אנליזה של ארבעת ספרי התורה הראשונים לפי ארבעת המקורות

המקור הכהניאנגלית: Priestly source, או בקיצור כמקור P) לפי השערת התעודות, הוא אחד מארבעת מקורות המקרא, ארבע תעודות ששילב עורך מאוחר כדי ליצור יחידה אחת. המקור הכהני מזוהה, בין השאר, באמצעות תיאור אהרן הכהן באור חיובי, ובאמצעות סגנון הכתיבה[1][2].

תוכן עניינים

רקעעריכה

על פי השערת התעודות חמשת חומשי התורה מורכבים מארבע תעודות, שאותן שילב עורך מאוחר כדי ליצור יחידה אחת. המקור הכהני הוא המפותח והארוך ביותר, והוא כולל את רוב ספר ויקרא ופרקים רבים בבראשית, שמות, ובמדבר. הוא מגלה עניין מיוחד בעבודת הקרבנות, בענייני טומאה וטהרה ובדקדוקי המצוות, ומתרחק מן התיאורים האנושיים של האל. קיימות סברות שונות באשר לזמנו ומוצאו. להערכתו של חוקר המקרא יוליוס ולהאוזן, שהיא ההשערה הרווחת בקרב מבקרי המקרא גם בימינו, מוצאו בתקופת גלות בבל או בימי בית שני, שכן הוא מבטא את אופי הפולחן הדתי שהנחילו הכוהנים לעם ישראל לאחר הגלות. אך היו שטענו, על בסיס ניתוח לשוני, שגם המקור הכהני נתחבר בשלהי ימי הבית הראשון, אלא שבעת כתיבתו הוא ייצג חוג מצומצם של כהנים[3].

לפי חוקרי המקרא ישראל קנוהל, אלכסנדר רופא וחוקרים אחרים, המקור הכהני מתחלק לשתי שכבות או רבדים. השכבה המאוחרת נכתבה במשוער החל מתקופת חזקיהו ועד מתקופת עזרא הסופר. ומקור קדום שנכתב בתחילת בית ראשון ואף לפניו[4][5]. במחקר האקדמי המודרני של המקרא, הוחלף המונח "תעודות" או "מקורות" כפי שהציע ולהאוזן, במונח ארבעה ספרי החוק (קבצים שבעצמם מכילים שכבות או רבדים שונים)[6]:

  • ספר הכוהנים - שמות כה - במדבר לד (חוץ מויקרא יז-כו), קובץ זה שסומן באות P לפי להאוזן וממשיכיו ולטענתם חובר במאה החמישית לפני הספירה (קובץ זה שונה מהקבצים האחרים בכך שאינו קובץ רציף, אלא חוקים הפזורים גם בספרים השונים).
  • ספר הברית - שמות פרקים כא-כג מורכב משני מקורות עממיים קרובים בזמנם וברוחם אותם סימנו חוקרי המקרא במקור באותיות J,E - המקור היהוויסטי (Jehovist – J) והמקור האלוהיסטי (Elohist – E).
  • ספר הקדושה - ויקרא יז-כו, מקור זה מובלע בתוך ספר הכוהנים וגם הוא חובר כנראה על ידי כוהנים אולם יש לו מאפיינים ייחודיים. ספר זה מסומן באות H וחובר לדעת החוקרים במאה הששית לפני הספירה.
  • ספר דברים - דברים יב-כו מקור זה חובר לדעת ולהאוזן וממשיכיו במאה השביעית לפני הספירה. ידוע בשם "המקור הדברימי". לפי חוקר המקרא יחזקאל קויפמן, "המקור הכהני" נתחבר לפני "המקור הדברימי", בתקופת בית המקדש הראשון. עמדה זו השפיע רבות על חקר התפתחות החוק המקראי ומשמעות הנבואה הקלאסית בישראל[7].

רקע היסטוריעריכה

הדת בממלכת יהודה שלפני גלות בבל, הייתה מרוכזת סביב הקרבת קורבנות בבית המקדש בירושלים. לדעת חלק מהחוקרים הפולחן נוהל בידי הכהנים בני צדוק שנעזרו בלויים. הכהנים בני צדוק היו הכהנים בירושלים אך במרכזי פולחן אחרים שלטו קבוצות אחרות. בבית אל שהיה מרכז פולחני של ממלכת ישראל, הייתה קבוצת כוהנים שעסקה בפולחן "עגל הזהב" שהיה נהוג בממלכת הצפון. עדות לפולחן העגלים בממלכת הצפון מצויה בנבואות הושע שנאבק בפולחן הסינקריטיסטי של יהוה שרווח בימיו. הוא מחה נגד עירוב פולחן הבעל עם הפולחן ליהוה ויצא נגד פולחן העגלים. הוא כינה את העיר בית אל בכינוי הלעגני "עֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן", וכוונתו הייתה שבית אל היא עיר העֶגְלוֹת, עיר שבה עובדים עֶגְלוֹת בלא הרף, עד שהיא הופכת לעיר של אָוֶן, עיר של מעשי תועבה ורשע. לאחר חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, אשר כבש את ירושלים. הגלו רוב ההכהנים בני צדוק והמקדש בבית אל הפך למרכז פולחן ליהודאים. קבוצת הכוהנים שהתגבשה אז ייחסה עצמה ל"בני אהרון"[8]. לאחר שהכהנים בני צדוק חזרו מגלות בבל סביב שנת 538 לפנה"ס הם ייסדו שוב את הפולחן בירושלים והחל מאבק בין שתי הקבוצות. לבסוף בני צדוק חזרו לשלוט בכהונה אך אימצו את דמות אהרון כראשון הכוהנים, כפשרה וניסיון שילוב עם בני אהרון. סיפור קורח בספר בבמדבר, שחלק על דרך הנהגתם של משה ואהרון, ולבסוף נבלע באדמה, מסמל את העתיד לקרות למורד בכהונה לפי המקור הכהני[9].

לאחר שיבת ציון, כוהני בני צדוק פעלו בחסות השלטון הפרסי בארץ ישראל והם אלו שעמדו בראש הקהילה היהודית במחוז יהוד מדינתא. כבעלי העניין של הדת הם הכניסו למקרא הן את החוקים והתקדימים ההיסטוריים שמטפחים את מעמדם, סמכותם ורווחתם והן את האמונה באל הטרנסצנדנטלי שמסוגל לברוא עולם שלם במאמר בלבד - אמונה לה נחשפו בגלות בבל, שם הם באו במגע עם הדת הזורואסטרית, לדברי אותם חוקרים, שלימדה אותם לא רק על קיומו של הממד הרוחני אלא גם על הריחוק והנשגבות של האל שלא נהג להתערב בענייני דיומא.

תוכן ומאפייניםעריכה

המקור הכהני הוא המפותח והארוך ביותר, והוא כולל את רוב ספר ויקרא ופרקים רבים בבראשית, שמות, ובמדבר. הוא מגלה עניין מיוחד בעבודת הקרבנות, בענייני טומאה וטהרה ובדקדוקי המצוות, ומתרחק מן התיאורים האנושיים של האל[10]. לפי ולהאוזן, מצוות השבת וברית המילה עוצבו בתקופת גלות בבל על ידי האסכולה הכהנית וכך הגיעו אל המקור הכהני שבתורה[11].

המקור הכהני עוסק בעבודות הכהונה כגון עבודת הקורבנות, שהיא התפקיד המרכזי של הכהנים:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹן כְּהֻנַּתְכֶם... וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת

במדבר י"ח, א, ז

בעבודה במקדש, הכהנים נדרשים ללבוש בגדי כהונה מיוחדים, ארבעה בגדים לכהן רגיל, הנקרא כהן הדיוט, ושמונה בגדים לכהן הגדול. העבודות של הכהנים במקדש כוללות בין השאר, זריקת דם הקרבנות על המזבח, העלאת בשר הקרבנות למזבח, הדלקת הנרות במנורה, תקיעה בחצוצרות, הקטרת קטורת ודישון המזבח.

הכהנים מתוארים כממונים על הוראת ההלכה:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד-מֹשֶׁה.

ויקרא י', ח'-י"א

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׁם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

בנוסף, המקור הכהני מדבר על "אוהל מועד" כמשכן הממוקם במרכז המחנה, מקום פולחן אחד מוסדר כשבו ורק בו זובחים כולם. לעומת המקור האלוהיסטי שבו המשכן טרם הוקם, ובעקבות חטא העגל אוהל מועד הוקם בידי משה הרחק מן המחנה[12]:

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה: וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה

לעומת המקור הכהני שעוסק בתקופה שלאחר הקמת המשכן ומשיחת אהרן ובניו לכהונה בידי משה (בפרשות צו ושמיני), ומורה בפרוש שרק הכהנים מנהלים את עבודת הפולחן והקורבנות:

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ: לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה' אוֹתָם

ויקרא י"ז, ג-ה

המקור הכהני משתמש בשם "אֵל שַׁדַּי" לתיאור האל.

במקורות הדברימי והיהוויסטי, פסח, שבועות וסוכות נקראים 'חגים', או גם 'רגלים'. כך ב:

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם: וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה

שמות כג,יד-טז

וכן

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת

דברים טז,טז

לעומת זאת במקור הכהני, רק פסח וסוכות מכונים 'חגים':

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה'

ויקרא כג,ו

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'

ויקרא כג,לד

ואילו שבועות אינו מכונה בתואר זה:[13].:

עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' [...] וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם.

ויקרא כג, טז'-כא'

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Baden, Joel S (2009). J, E, and the redaction of the Pentateuch. Mohr Siebeck
  2. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים (כרמל) תשס"ו; הדפסה שנייה מתוקנת: תשס"ז; הדפסה שלישית מתוקנת: 2012. - פרק ב: השערת התעודות: זיהוי התעודות ואפיונן
  3. ^ A. Hurvitz, "The Evidence of Language in Dating the Priestly Code", Revue Biblique, 81 (1974), pp.24-56; אך השוו: B. Levine, "Late Language in the Priestly Source: Some Literary and Historical Observations", Proceedings of the Eighth World Congress of Jewish Studies, Jerusalem, 1983, pp. 69-82.
  4. ^ אלכסנדר רופא, מבוא לחיבור התורה, ירושלים (אקדמון) התשנ"ד, 141 עמ'.
  5. ^ ישראל קנוהל, מקדש הדממה; עיון ברובדי היצירה הכוהנית שבתורה, יצא לאור בסדרת ספרים לחקר המקרא מיסודו של ס"ש פרי", הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, דצמבר 1992. ISBN 9652237949
  6. ^ אבי ורשבסקי, גישת חוקרי המקרא להתהוות התורה, הוצאה לאור: המרכז לטכנולוגיה חינוכית: תשס"ה, 2005
  7. ^ יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ירושלים, מוסד ביאליק, 1953, כרך שלישי, ספר ראשון, עמ' 80
  8. ^ גליה סמו, עגל הזהב ופולחן העגלים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  9. ^ כך מובן מן הכתוב בבמדבר טז', לב ובבמדבר כו', י'. אך הגמרא במסכת סנהדרין, דף קי' עמוד א', מביאה שתי דעות נוספות: האחת- קורח לא נענש כלל! והשנייה- קורח גם נשרף באש (יחד עם 250 הנשיאים) וגם נבלע באדמה (יחד עם בני ראובן).
  10. ^ אבי הורביץ, לשונו של המקור הכהני ורקעה ההיסטורי, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, (תשמ"א / 1981), עמודים 83-94
  11. ^ משה ויינפלד, על השבת והמילה בס"כ, תרביץ, גיליון ל"ז, תשכ"ח
  12. ^ מנחם בן ישר, ציווי התרומה למשכן וחטא העגל, מה קדם למה?, בדף השבועי של אוניברסיטת בר-אילן
  13. ^ רחל אליאור, חג השבועות הנעלם