כי על דרך החכמה ודרך מצוות התורה, צריך אדם להיות עובר על פשע. ועוד, איך ישמח האדם בנפילתו, ואיך יתגאה בו, ולא הפילו הוא? וכמו שנפל אויבו, בסיבת סכלותו או בסיבת חטאו לה', כן יוכל לנפול הוא.
Und – ich, der Anarchist, der Antimilitarist, der Feind der nationalen Phrase, der Antipatriot und hassende Kritiker der Rüstungsfurie, ich ertappe mich irgendwie ergriffen von dem allgemeinen Taumel, entfacht von zorniger Leidenschaft, wenn auch nicht gegen etwelche ‹Feinde›, aber erfüllt von dem glühend heißen Wunsch, daß ‹wir› uns vor ihnen retten! Nur: wer sind sie – wer ist ‹wir›?
ואני האנרכיסט, האנטי-מיליטריסט, אויבן של הסיסמאות הלאומיות, האנטי-פטריוט והמבקר ללא רחם את קדחת החימוש, מצאתי עצמי איכשהו נדבק בשיכרון הכללי, מתודלק בתשוקה זועמת שלא מוכוונת כלפי "אויבים" מסוימים, אך ממלאת אותי ברצון עז ש"אנחנו" נציל את עצמנו מהם. אך מי הם? ומי "אנחנו"?
— ציטוט מיומניו של אריך מיהזם בימי מלחמת העולם הראשונה. מיהזם היה אנרכיסטסוציאליסטיגרמני שהתנגד באופן גלוי לשלטון וזכה להצלחה בינלאומית כמשורר ומסאי. במהלך מלחמת העולם הראשונה הפך ללאומני מאוד ותמך במיליטניות של גרמניה במלחמה. תמיכתו הציבורית במלחמה נתפסה על ידי העיתונות, שהייתה בשליטה ממשלתית, כמרכיב חיובי לתעמולתם, אולם אנרכיסטים אחרים, שהתנגדו להפעלת עוצמה מיליטנטית חדה, חשו נבגדים לנוכח דעותיו הפרו-ממשלתיות של מיהזם.
אלף נשיקות לך, אהובתי.
כך גומרים האוֹהבים את כל המכתבים של אהוּבותיהם
הם כותבים:
אלף נשיקות לך אהובתי.
כך מתחיל אני את מכתבי אליך, אהובתי.
ומה-מאד מתאווה אני לנשקך:
אלף נשיקות, אהובתי.
