הוועדה לבחירת שופטים

הגוף הבוחר את השופטים בבתי המשפט בישראל
טקס השבעת שופטי בית משפט השלום ומחוזי בישראל שהתקיים בבית נשיא מדינת ישראל, בתמונה יושבים: איילת שקד שרת המשפטים, הנשיא ראובן ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, אוקטובר 2015

הוועדה לבחירת שופטים היא הגוף הבוחר את השופטים בבתי המשפט בישראל, ולאחר בחירתם מתמנים השופטים לכהונה על ידי נשיא המדינה. הוועדה הוקמה ב-1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים. כללי הרכב הוועדה נועדו להפחית השפעת לחצים פוליטיים על בחירת השופטים[1], אך הם מושא לפולמוס ציבורי מתמשך.

מבנה הוועדה לבחירת שופטיםעריכה

על פי חוק יסוד: השפיטה הוועדה מונה תשעה חברים, לפי החלוקה הבאה:

חוק בתי המשפט מוסיף שלושה תנאים:

  • נציגי הכנסת יבחרו בבחירה חשאית ויכהנו כל עוד הם חברי הכנסת שבחרה בהם, או במקרה של בחירות עד לבחירת נציגים חדשים.
  • הנציגים הנבחרים של לשכת עורכי הדין ושל בית המשפט העליון יכהנו למשך 3 שנים.
  • לפחות נציג אחד של הכנסת, נציג אחד של השופטים, נציג אחד של הלשכה, ונציג אחד של הממשלה יהיו נשים. תנאי זה הוסף לחוק בשנת 2014.

הרכבה הנוכחי של הוועדהעריכה

שם תפקיד הערות מפלגה
נציגי בית המשפט העליון
  אסתר חיות נשיאת בית המשפט העליון חברה מ־12 ביוני 2017[3].
  חנן מלצר שופט עליון והמשנה לנשיאת בית המשפט העליון חבר החל מ-4 באוגוסט 2017[4].
  ניל הנדל שופט בית המשפט העליון חבר מ־1 במרץ 2018.
נציגי ממשלת ישראל
  אבי ניסנקורן (יושב ראש הועדה) שר המשפטים חבר לפי חוק, החל מ-17 במאי 2020 כחול לבן
  מירי רגב שרת התחבורה חברה החל מ-19 ביולי 2020 הליכוד
נציגי הכנסת
  צבי האוזר יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וחבר הכנסת[5] דרך ארץ
  אוסנת מארק חברת הכנסת הליכוד
נציגי לשכת עורכי הדין
אילנה סקר עורכת דין חברה מ־27 בינואר 2015. נבחרה מחדש בספטמבר 2017 לכהונה נוספת של שלוש שנים.
מוחמד נעאמנה עו"ד חבר מאז 28 ביולי 2020

שאלת הרכב הוועדהעריכה

לאורך שנות קיומה של הוועדה למינוי שופטים הייתה השפעתם של חברי הוועדה שהם שופטי בית המשפט העליון גדולה: אף על פי שהם מהווים רק שליש מהוועדה, הרי הם קבוצה מגובשת ויציבה, בעוד ששאר החברים מפוצלים ומתחלפים בתדירות גבוהה יחסית. עד שנות ה-90 של המאה ה-20 והיבחרותו של דרור חטר ישי ליו"ר לשכת עורכי הדין, שלטו השופטים בוועדה באמצעות שיתוף פעולה עם נציגי הלשכה, ובימי ממשלת נתניהו הראשונה באמצעות שיתוף פעולה עם שר המשפטים צחי הנגבי[6].

טרם מינויו לתפקיד שר המשפטים כתב פרופ' דניאל פרידמן כי יש לבצע שינוי מה בהרכב הוועדה, ובמקום ששלושת השופטים יהיו מבית המשפט העליון, יהיו שניים מהם שופטי בית משפט מחוזי או שופטי בית משפט מחוזי בדימוס. היתרונות שראה בכך הם בפיזור סמכויות (מניעת מסירת עמדת כוח לקבוצה קטנה יחסית של שופטי בית המשפט העליון), גישה אובייקטיבית יותר למועמדים והתקווה שלשופטים המחוזיים תהיה היכרות טובה יותר עם המועמדים לערכאות הנמוכות[7]. יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, יורי גיא-רון, הביע התנגדות לשינוי וטען שהגוף האחרון שיש לשנותו במערכת המשפט הוא הוועדה לבחירת שופטים[8].

אחדים מחברי הכנסת ניסו בזמנים שונים לשנות בחקיקה את מבנה הוועדה, בהם דוד טל ומיכאל איתן, עת היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, אך הצעותיהם לא זכו לתמיכה מספקת.

בשנים 1965–1992 ו-2003–2006 שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי הקואליציה. בשנים 1992–2003 ו-2006–2009 נבחר חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.

ביוני 2009 נבחרו לוועדה שני חברים ימניים מטעם הכנסת השמונה עשרה, לאחר שאורי אריאל מהאיחוד הלאומי נבחר כנציג האופוזיציה בגברו על רוני בר-און ממפלגת קדימה, והצטרף לדוד רותם מישראל ביתנו, נציג הקואליציה[9].

לקראת סוף שנת 2011 נדונה בכנסת הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה, כך שלשכת עורכי הדין תשלח נציג אחד של האופוזיציה ונציג אחד של הקואליציה, באופן דומה לנהוג בכנסת. תיקון זה נחשב כנועד לחזק את הימין בוועדה, כיוון שמועצת לשכת עורכי הדין הבוחרת את הנציגים לוועדה נחשבה באותה עת מעוז של השמאל. ההצעה שונתה מספר פעמים באופן מהותי במהלך הדיונים, ובין היתר הוצע לקיים בחירות חדשות לנציגי הלשכה (כיוון שהתקיימו בחירות לפי החוק המקורי לפני שעברה ההצעה), אך לפני הקריאה השנייה והשלישית החליטה הקואליציה להקפיאה[10].

ביוני 2013 נבחרו שני נציגי אופוזיציה לוועדה כנציגי הכנסת התשע עשרה (יצחק הרצוג ממפלגת העבודה ויצחק כהן ממפלגת ש"ס, שגברו על דוד רותם מהליכוד - ישראל ביתנו), לאחר שמאז 1992 נבחר תמיד נציג מהקואליציה ונציג מהאופוזיציה[11].

ביולי 2015 נבחרו שני חברי כנסת ממפלגות הימין כנציגי הכנסת העשרים: נורית קורן מהליכוד כנציגת הקואליציה, ורוברט אילטוב מישראל ביתנו כנציג האופוזיציה. בין מאי 2016 לנובמבר 2018, החל מהצטרפות ישראל ביתנו לקואליציה ועד פרישתה ממנה, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי כנסת מהקואליציה. עתירה לבג"ץ נגד מצב זה נדחתה בנימוק של שיהוי, ותוך הבחנה בין מצב שבו חבר כנסת עובר מהאופוזיציה לקואליציה לבין מצב שבו מלכתחילה נבחרו שני חברי כנסת מהקואליציה[12].

בעת הדיון על חוק יסוד: השפיטה, שקבע את הרכב הוועדה, ביקשה חברת הכנסת שולמית אלוני לציין בדבריה בכנסת, מטעם וועדת החוקה, כי הייתה הצעה שנבחרי הכנסת יהיו חבר כנסת אחד מן הקואליציה וחבר כנסת אחד מן האופוזיציה, אך הצעה זו לא נתקבלה. שעת כושר נוספת לעיגון מעמד חבר אופוזיציה בוועדה, הייתה בשנת 2014, עת נקבע שיריונים לנשים בין היתר בוועדה לבחירת שופטים, אך איש לא סבר שיש לקבוע בחוק היסוד שחבר אחד מחברי הוועדה יהא איש האופוזיציה. החוק נותר כמות שהוא: 2 חברי כנסת. הצעות אחדות לתיקון חוק יסוד: השפיטה (הרכב הוועדה לבחירת שופטים), שהוגשו בכנסת ה-18, ה-19 וה-20 (קרי: בשנים 2009 - 2019), לעיגון מעמד חבר אופוזיציה כחבר בוועדה, לא זכו לרוב. סוגיית נצוג האופוזיציה קשורה בין היתר ליחסים בין הרוב למיעוט בכנסת.

תפקידי הוועדהעריכה

עיקר תפקידה של הוועדה, כפי שמעיד שמה, הוא בחירת שופטים. הוועדה ממנה שופטים לכל הערכאות: בית המשפט העליון, בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום. כן ממנה הוועדה שופטים לבתי משפט לתעבורה. הוועדה איננה ממנה דיינים לבתי משפט דתיים ואלו מתמנים בוועדות אחרות בעלות מבנה דומה. בנוסף למינוי שופטים, הוועדה ממנה את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא. כן דנה הוועדה בהפסקת כהונת שופט כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו בגלל מצבו הבריאותי[13] או כאשר נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים או נציב תלונות הציבור על שופטים מציע לבטל את המינוי. ביטול מינוי יהיה ברוב של לפחות שבעה חברי הוועדה[14] ונעשה בהליך מעין משפטי[15] במקרים נדירים ביותר. הוועדה גם רשאית לאשר בקשה של שופט ליציאה מוקדמת לפנסיה.

תהליך בחירת השופטיםעריכה

תהליך בחירתם של השופטים מוסדר בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד–1984. תהליך זה כולל:

  • הגשת מועמדות לכהונה על ידי המבקש להתמנות לשופט.
    • המבקש ממלא שאלון ובו קורות חייו וניסיונו. כמו כן עליו לצרף שמות ממליצים.
    • המבקש מוזמן לראיון בפני ועדת משנה הכוללת שלושה חברי ועדה שמחליטים האם המועמד ימשיך לקורס.
    • אם המועמד עבר קורס של המכון להשתלמות שופטים, נכללת חוות הדעת מהקורס בבקשה.
    • אם המבקש הוא שופט בערכאה נמוכה יותר מהערכאה אליה הוא מבקש להתמנות, הוא מתבקש לצרף עשרה פסקי דין מהשנתיים שקדמו לבקשתו.
  • הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעתם על המועמד.
  • פרסום המועמדות ב"רשומות" (ראו דוגמה), ולאחריו תקופת המתנה בת 45 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות לוועדה טרם הדיון, בהסבר מנומק מדוע אין לבחור במועמד מסוים.
  • ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחד וח"כ אחד) מראיינת את המועמד. אורך הראיון כ-20 דקות.
  • הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת ומחליטה על אישור המינוי או דחייתו. החלטת הוועדה למנות שופט בכל הערכאות, להוציא לבית המשפט העליון, מתקבלת ברוב רגיל מבין החברים הנוכחים בפגישה. במינוי שופטי בית המשפט העליון בלבד, על פי חוק שיזם גדעון סער שנחקק ב-2008, דרוש רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה (6 מ-8, 5 מ-7).
על-פי חוק חל חסיון על דיוני הוועדה והם אינם מפורסמים לעיון הציבור. חסיון זה ייחודי להליך מינוי שופטים, ובכל הליך בחירה למשרה ציבורית אחרת יש חובה לרישום ופרסום פרוטוקולים של הוועדות המאתרות.

בשנת 2009 חוללה הוועדה שינוי מהותי בהליך מינוי השופטים בישראל, וקבעה כי המועמדים יעברו מבחני התאמה וקורס, כמו כן הם ילוו בפסיכולוג שיבחן את התאמתם המנטלית; בניגוד לדעתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש[16]. הקורס מועבר עד ידי 3 שופטים מכהנים (שניים מבית המשפט המחוזי ואחד מבית המשפט העליון, לעיתים שופטים בדימוס), ולצידם שני פסיכולוגים תעסוקתיים, והוא כולל סימולציות משפטיות שונות וראיון עם פסיכולוג במשך חמישה ימים. כנגד מתכונת קורס זה עלו טענות על התנהלות חסרת שקיפות, על כך שהוא מתנהל באופן בלעדי על ידי השופטים ללא שותפות גופים משפטיים אחרים (כדוגמת לשכת עורכי הדין), וכי הוא נותן העדפה לעוזרים משפטיים של שופטים ולאנשי פרקליטות המדינה (לעוזרים היכרות מוקדמת עם השופטים, ואנשי הפרקליטות הם חלק ממערכת המשפט), על חשבון עורכי הדין הפרטיים[17].

בחירתם של שופטי תעבורה מוסדרת בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), תשמ"ז-1986.

מינויים של שופטים מותנה, בנוסף לבחירתם על ידי הוועדה לבחירת שופטים, באישור טקסי על ידי נשיא המדינה. על כן, עד ששופט לא מונה בפועל על ידי נשיא המדינה ומינוי זה על ידי הנשיא התפרסם ברשומות השופט לא מונה עדיין והוועדה רשאית לחזור בה מהמלצתה[18].

הדחת שופטיםעריכה

תפקיד נוסף של הוועדה הוא הדחת שופטים. הדבר נעשה בהמלצת שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון ודורש החלטה ברוב של 7 מחבריה. בימי המדינה הדבר נעשה פעם אחת, במקרה של השופטת הילה כהן[19][20] (היו מקרים נוספים של שופטים שפרשו מרצונם אך לא הודחו על ידי הוועדה, כדוגמת אליעזר מלחי).

שיטת הסניוריטיעריכה

מאז הקמת מדינת ישראל היה נהוג שהשופטים הוותיקים ביותר בבית המשפט מתמנים לתפקידי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט. נוהג זה מכונה שיטת הסניוריטי. על פי הנוהג, הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת את הנשיאים וסגני הנשיאים אלא מאשרת את המועמד שנקבע על פי הנוהג. הוועדה סטתה מנוהג הסניוריטי עם בחירתה של השופטת נילי ארד ב-2009 לסגנית נשיא בית הדין לעבודה ושנה אחר כך לנשיאת בית הדין לעבודה, אף על פי שלא הייתה השופטת הוותיקה בבית הדין הארצי לעבודה[21].

כיום שיטת הסניוריטי נשארה אך ורק בבית המשפט העליון ובבית הדין הארצי לעבודה, בעוד ביתר בתי המשפט נבחרים הנשיאים וסגני הנשיא על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור[22].

בבתי הדין האזוריים לעבודה נבחרים הנשיאים על ידי שרי המשפטים והעבודה בהסכמת נשיא בית הדין הארצי לעבודה מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור[22].

על שיטת הסניוריטי נמתחת ביקורת לאורך השנים על ידי אנשי ציבור שונים. עיקר הטענה היא ששיטה זו מנוגדת לתפיסה שמעוגנת בחוק, לפיה על הוועדה לבחירת שופטים לבחור את הנשיא וסגנו, כאשר בשיטת הסניוריטי ניטלת מהם הבחירה והוועדה הופכת לחותמת גומי[23][24]. באוגוסט 2017 קיימה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת דיון ציבורי מיוחד בסוגיית הסניוריטי. בדיון נטלו חלק משפטנים בכירים בהווה ובעבר, ביניהם שרת המשפטים איילת שקד, נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, שרי משפטים ונשיאי בית המשפט העליון לשעבר, ואנשי אקדמיה ואחרים[25].

תולדות הקמת הוועדהעריכה

מינוי שופטים עד הקמת הוועדהעריכה

עד חקיקת חוק השופטים, היה שר המשפטים ממנה את השופטים, ורק מינוים של שופטי בית המשפט העליון היה טעון את אישור הממשלה והכנסת.

כאשר קמה מדינת ישראל, עזבו השופטים הערבים והבריטים שמונו על ידי שלטונות המנדט את הארץ, אך במרבית בתי המשפט נותרו שופטים יהודים שאפשרו את המשך פעולתם של בתי המשפט כבר למחרת הכרזת העצמאות. בבית המשפט העליון כיהן באותה עת שופט יהודי אחד בלבד, גד פרומקין. שר המשפטים הראשון, פנחס רוזן, החליט שלא להמשיך את כהונתו של פרומקין, ולמנות חמישה שופטים חדשים, והממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית אישרו את מינויים ביולי 1948. חמשת השופטים מונו לפי מפתח מפלגתי: הנשיא משה זמורה ויצחק אולשן היו מזוהים עם מפא"י, מנחם דונקלבלום היה מזוהה עם הציונים הכלליים, הרב שמחה אסף ייצג את הדתיים, ואילו שניאור זלמן חשין מונה משום שנחשב בטעות לרוויזיוניסט, אף שלא היה כזה, ולמעשה היה חבר בהגנה.

הקמת הוועדהעריכה

בפברואר 1951 עבר בכנסת בקריאה ראשונה חוק השופטים שהועלה על ידי שר המשפטים פנחס רוזן, בה נקבעו, בין היתר, דרכי מינוים של השופטים. בהצעת חוק זו הוצע כי את השופטים ימנה נשיא המדינה, לפי הצעת שר המשפטים, בהתאם להמלצתה של ועדה בת תשעה חברים שזה הרכבה: שר המשפטים (שיהיה היושב ראש), שר נוסף, נשיא בית המשפט העליון ושופט נוסף של בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה (שיהיה רשאי למנות במקומו את פרקליט המדינה), דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שני חברי הכנסת וחבר המועצה המשפטית (כיום לשכת עורכי הדין)[26][27]. החוק אושר בקריאה ראשונה, אך לא קודם. בתחילת 1953 הועלה החוק שוב[28]. כאשר הציג שר המשפטים פנחס רוזן את הצעת החוק במליאת הכנסת לפני הקריאה הראשונה, הוא הסביר את הצורך בשינוי השיטה כך: "החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שענין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה"[29].

במהלך הדיון בכנסת העלו מספר חברים הסתייגויות לגבי הרכב הוועדה. יעקב שמשון שפירא ובנימין ששון הזהירו מפני השתתפות פרקליט המדינה בוועדה, מאחר שתפקידו מחייבו להופיע בפני שופטים באופן יום יומי. בנימין ששון גם ביקש שבוועדה יהיו נציגים של הסתדרות עורכי הדין במקום חברי הכנסת. דוד בר-רב-האי התנגד להכללת נציג הסתדרות עורכי הדין בוועדה, באומרו שהאינטרס העצמי עלול להתגבר על האינטרס של המדינה. אליהו-משה גנחובסקי ביקש שיהיה לרבנים נציג בוועדה[28].

בסופו של דבר שונה נוסח הצעת החוק במהלך הדיונים בה. היועץ המשפטי לממשלה ודיקן הפקולטה למשפטים הוצאו מהרכב הוועדה והוספו נציג נוסף של המועצה המשפטית ושל בית המשפט העליון[30].

המחלוקת על דרך מינוי השופטים בישראלעריכה

השיטה הישראלית לבחירת שופטים מעוררת מחלוקת, ומאז נקבעה שיטת הבחירה באמצעות ועדה הועלו יותר מ-60 הצעות חוק לשינוי שיטת בחירת השופטים[31]. מבקרי השיטה, התומכים בשינויה, טוענים ששיטת הבחירה אינה מייצגת את הציבור כיאות, וכי כיוון שבית המשפט העליון דן בנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית, שיטת הבחירה שבה נציגי הציבור הם מיעוט מהחברים בוועדה פוגמת בעקרונות הדמוקרטיה. לעומתם, המתנגדים לשינוי חוששים שיביא לפוליטיזציה יתרה של הוועדה ויגרום לבחירת שופטים על פי דעותיהם הפוליטיות ולא על פי כישוריהם המקצועיים.

תומכי השינוי טוענים שברוב המדינות הדמוקרטיות, הסמכות לבחור את שופטי הערכאה העליונה מסורה לנבחרי הציבור באופן בלעדי, ולרשות השופטת אין השפעה על ההליך, וכאשר מדובר בערכאות חוקתיות, שבסמכותן לפסול חוקים, התמונה חד משמעית עוד יותר[32][33]. לעומתם, מתנגדי השינוי טוענים שבחלק מהמדינות הדמוקרטיות יש לגורמי מקצוע ולשופטים מעורבות בהליך המינוי של שופטי הערכאה העליונה, בין אם בהצעת מועמדים או בחוות דעת על מועמדים שהוצעו, ובין אם בחברות בגוף שבוחר את השופטים[34][35].

מחקר השוואתי של פורום קהלת, משנת 2019, סקר את שיטת מינוי השופטים לערכאות חוקתיות עליונות – כאלה המקיימות ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית – ב-42 דמוקרטיות בולטות: המדינות החברות בארגון ה-OECD, והמדינות המדורגות ב-30 המקומות הראשונים במדד הדמוקרטיה. מסקנות המחקר הן כי רוב גדול של המדינות שנבחנו מעניקות את השליטה בזהות שופטי הערכאה החוקתית העליונה לנבחרי הציבור. ברוב המדינות ממנים נבחרי הציבור את כל שופטי הערכאה העליונה, במיעוטן ממנים נבחרי הציבור רק את רוב שופטיה, ומיעוט קטן מוסר את סמכות המינוי של רוב או כל השופטים לגורמים שאינם נבחרי ציבור[36].

מנגד, ד"ר גיא לוריא טען שבראייה היסטורית, אם בוחנים את הרפורמות בשיטות מינוי שופטים בעולם הדמוקרטי מאז מלחמת העולם השנייה, מגלים מגמה הדרגתית של ניסיונות לצמצם את הפוליטיזציה בתהליכי מינוי השופטים. כמו כן, שיטה כמו זו הנהוגה בישראל, שבה שופטים מעורבים בהליך המינוי, הפכה לדגם הדומיננטי בערכאות שיפוט מקצועיות. אך גם בערכאות בעלות סמכות לביקורת שיפוטית על חקיקה, מתרבות הדוגמאות לשיטות שמעניקות משקל לעמדת השופטים או מנסות בדרכים אחרות למנוע פוליטיזציה. בבתי דין חוקתיים זה נעשה לעיתים באמצעות הענקת הסמכות למינוי שליש משופטי הערכאה על ידי הרשות השופטת; או בדרישה של רוב מיוחס מקרב נבחרי הציבור (כגון שני שלישים) שמבטיח משקל לעמדת האופוזיציה[37].

אחת ההצעות לשינוי, של מרדכי הלר, היא לעבור לשיטה המזכירה את המינויים לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית : בסמכות ראש הממשלה להציע מועמדים, ובידי הכנסת הסמכות, לאחר הליך שימוע פומבי, לאשרם או לדחותם (הדבר הוצע עת היו נהוגות בחירות ישירות לראש הממשלה בישראל, והלר ראה בראש הממשלה ובכנסת שתי רשויות בלתי תלויות[דרוש מקור]). הוא אף העלה את האפשרות להוסיף ועדה מקצועית כדי להבטיח שהמועמדים יעמדו ברמה נאותה של כשירות[38].

בשנת 1996, קרא פרופסור שמואל שילה לשנות את שיטת הבחירה, לאופן בחירה של שופטים "שלא יהיו מעור אחד" כמו שנבע ב"הצהרת מונטריאול" מ-1983[דרושה הבהרה], בנימוק ש"ביהמ"ש העליון הופך בשנים האחרונות לזירה מעין פוליטית כיוון שנידונים בפניו עניינים בעלי אופי פוליטי-ציבורי"[39].

לעומת זאת, המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהשארת המצב הקיים, ובהצעת החוקה שלו, נכללת השיטה הקיימת ללא כל שינוי[40]. גם נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, התבטא נגד הצעות לשינויים בדרך בחירת השופטים, וטען שאף על פי שהשיטה הישראלית איננה חפה מבעיות, היא עולה על כל ההצעות לשפרה, וכי בעניין הזה עדיף שהמדינות האחרות ילמדו מישראל ולא ההפך[41].

בנובמבר 2017, במסגרת תוכנית התחקירים והראיונות "עובדה", נחשפו הצופים להתנהלותם של חלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים ולחיכוכים ביניהם[42]. בעקבות שידור הכתבה, שיגרה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, מכתב לנשיאי בתי המשפט בו מתחה ביקורת על התנהלות חלק מהשופטים ועל פוליטיזציה של הליך המינוי והסכנות הגלומות בכך[43].

בינואר 2019 נחשפה פרשת מינויי שופטים תמורת שוחד, במסגרתה נחקרים חשדות לפיהם אפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין, השתמש בהשפעתו על הוועדה על מנת למנות ולקדם שופטים תמורת שוחד מיני.

ועדות בחירה נוספותעריכה

במקביל לוועדה לבחירת שופטים פועלות מספר ועדות בחירה נוספות לתפקידי שיפוט, הפועלות באופן דומה.

הוועדה לבחירת דייניםעריכה

הוועדה לבחירת דיינים מופקדת, בהתאם לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, על בחירת הדיינים למערכת בתי הדין הרבניים. הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של דיין, לדון בנבצרות של דיין מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת דיין לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן על פי חוק כיושב ראש הוועדה, אך בממשלה ה-34 הועברו סמכויותיה של שרת המשפטים איילת שקד בעניין זה לשר יובל שטייניץ[44].

חברי הוועדה:[45]

חברי הוועדה:

ועדה לבחירת שופטים צבאיים משפטאיםעריכה

הוועדה מופקדת, בהתאם לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, על מינוי השופטים הצבאיים המשפטאים.

חברי הוועדה:[46]

  • שר הביטחון, יושב ראש הוועדה
  • שר המשפטים
  • נשיא בית המשפט העליון
  • שופט בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו
  • עורך הדין שתבחר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין
  • הרמטכ"ל
  • ראש אכ"א
  • נשיא בית הדין הצבאי לערעורים
  • שופט צבאי-משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים שיקבע נשיאו.

חברי הוועדה כיום:

  • שר הביטחון בני גנץ
  • שר המשפטים אבי ניסקורן
  • נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות
  • (חסר)
  • עו"ד דני אליגון, נציג לשכת עורכי הדין[47]
  • הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי
  • ראש אכ"א האלוף מוטי אלמוז
  • נשיא בית הדין הצבאי לערעורים האלוף דורון פיילס
  • (חסר)

ועדה לבחירת קאדיםעריכה

הוועדה למינוי קאדים מופקדת, בהתאם לחוק הקאדים, התשכ"א-1961, על מינוי הקאדים למערכת בתי הדין השרעיים. הליך בחירת הקאדים מוסדר בכללי הקאדים (סדרי דיון ועבודה של הוועדה למינוי קאדים), התשנ"ו-1996, שנקבעו על ידי ועדת המינויים. סדרי הבחינות, המהוות חלק מתנאי הכשירות לכהונת קאדי, נקבעו בתקנות הקאדים (סדרי בחינות בכתב), התשס"ד-2003[48].

הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של קאדי, לדון בנבצרות של קאדי מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת קאדי לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן כיושב ראש הוועדה. 

חברי הוועדה:[49]

  • שר המשפטים – יו"ר הוועדה.
  • שר נוסף. כאשר אין שר מוסלמי, רשאית הממשלה לבחור סגן שר מוסלמי.
  • שלושה חברי הכנסת, לפחות שניים מהם מוסלמים, שאותם בוחרת הכנסת בבחירות חשאיות.
  • שני קאדים מבית הדין השרעי לערעורים.
  • שני עורכי הדין, מהם לפחות אחד מוסלמי, שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.

חברי הוועדה כיום:

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לפי דברי שר המשפטים פנחס רוזן בדיון בקריאה ראשונה בהצעת חוק השופטים, דברי הכנסת, 5 בינואר 1953, בעמוד 424: "חידוש אחר שחוק זה מחדש בפרשת מינויי שופטים הוא שמינויים אלה נעשים לתפקיד מתפקידי נשיא־המדינה. אי־תלותם של השופטים תמצא את ביטויה גם בכך, שאין מקבלים מינוי מידי הרשות המבצעת - לא בהשתתפות הרשות המחוקקת ולא בלעדיה - אלא מידי הנשיא. מאחר שלפי הקונסטיטוציצה שלנו אין הנשיא פועל אלא לפי הצעה ובחתימת קיום של אחד משרי הממשלה, הרי למינויי שופטים זקוק הוא להצעת שר־המשפטים, והצעת שר־המשפטים אינה ניתנת אלא על־פי המלצת ועדת־מינויים, שקיומה והרכבה קבועים עכשיו בחוק, ובה מיוצגים הרשות המבצעת - הממשלה, הרשות המחוקקת - הכנסת, הרשות השופטת - על ידי שופטים, וכן מקצוע המשפט התביעה הכללית, עורכי־הדין ומדע המשפט." ובאותו עמוד: "החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שעניין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה."
  2. ^ דורית גבאי, מעריב, עמ' 19, 25 באוגוסט 2009
  3. ^ http://elyon1.court.gov.il/heb/judge/doc/12062017P.pdf
  4. ^ ילקוט הפרסומים חוברת 7544
  5. ^ אריק בנדר, ‏הפסד כפול לשקד: ח"כ מארק וח"כ האוזר נבחרו לוועדה למינוי שופטים, באתר מעריב אונליין, 15 ביולי 2020
  6. ^ נחום ברנע, "עליונים ותחתונים" ידיעות אחרונות, 22 בינואר 1999
  7. ^ ידיעות אחרונות, אפריל 2006
  8. ^ ראש הלשכה - "השינוי המוצע בהרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא שינוי מזיק ולא נכון", 2 בינואר 2008, אתר לשכת עורכי הדין
  9. ^ אמנון מרנדה, בר-און לא יבחר שופטים: "אתה שקרן", באתר ynet
  10. ^ הצעת חוק בחירת נציגי לשכת עורכי הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה), התשע"א - 2011 (פ/3506/18)
  11. ^ מורן אזולאי, מבוכה לקואליציה: הח"כים מרדו מאחורי הפרגוד, באתר ynet, 3 ביוני 2013
  12. ^ בג"ץ 9029/16 עו"ד יצחק אבירם ועו"ד שחר בן מאיר נ' שרת המשפטים ואחרים, ניתן ב-1 בפברואר 2017
  13. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 13א
  14. ^ חוק יסוד: השפיטה, סעיף 7(4)
  15. ^ כללי השפיטה (סדרי העבודה בעניין סיום כהונת שופט לפי החלטה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ז-1986, אתר נבו
  16. ^ אביעד גליקמן, נגד ביניש? הוועדה קבעה מבחנים לשופטים, באתר ynet, 19 ביוני 2009
  17. ^ ענת רואה, בוגרי הקורס למיון שופטים: "בקורס נוצרת דינמיקה נגד כל דעה עצמאית", באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2015
  18. ^ בג"ץ 2778/11 בוריס קוסנוביץ נ' הוועדה למינוי שופטים, סעיפים 10 - 16
  19. ^ השופטת הילה כהן לא מוכנה לוותר; אמרה לשרת המשפטים כי תקיים חקירות נגדיות ותביא עדי הגנה מטעמה
  20. ^ יובל יועז, השופט היהודי המודח הראשון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005
  21. ^ יובל יועז וחן מענית, ‏סטיב אדלר פורש: מי את נילי ארד, הנשיאה הנכנסת של ביה"ד הארצי?, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2010
  22. ^ 1 2 נוהל מינוי נשיא
  23. ^ חזקי ברוך, לוין: הדיון בסניוריטי - הכשרת השרץ, ערוץ 7, ‏ט"ו בתמוז תשע"ז 09/07/17
  24. ^ שמחה רוטמן, השיטה הגרועה ביותר לבחור נשיא לעליון, מידה, ‏04.06.2017
  25. ^ חזקי ברוך ושלמה פיוטרקובסקי, שקד: מרגישה שכבלו את ידי, ערוץ 7, ‏ט"ו בתמוז תשע"ז 09/07/17
  26. ^ ה"ח התשי"ג 148, עמ' 90
  27. ^ מינוי שופטים, דבר, 27 בפברואר 1951
  28. ^ 1 2 חוק השופטים הועבר פה אחד לועדה, דבר, 6 בינואר 1953
  29. ^ פרוטוקול הכנסת מיום 5 בינואר 1953
  30. ^ אושר חוק השופטים, דבר, 21 באוגוסט 1953
  31. ^ שי-ניצן כהן, שמעון נטף ואביעד בקשי, בחירת שופטים לבתי משפט חוקתיים - מחקר השוואתי, פורום קהלת, נובמבר 2019
  32. ^ אביעד בקשי, שינוי שיטת בחירת השופטים, קובץ PDF מאת המכון לאסטרטגיה ציונית, ‏אוגוסט 2011
  33. ^ אפרת אבן, שיתוף נציגי ציבור בהליך מינוי שופטים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏14 בינואר 2003
  34. ^ עו"ד דינה צדוק, שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות – סקירה משווה, אתר הכנסת, ‏5 במאי 2010
  35. ^ בדרך למהפכה המשפטית של שקד, מותר לכופף את העובדות, גלובס, ‏2019-04-06 (בעברית)
  36. ^ שי-ניצן כהן, שמעון נטף ואביעד בקשי, בחירת שופטים לבתי משפט חוקתיים - מחקר השוואתי, פורום קהלת, נובמבר 2019
  37. ^ לא לגעת בשיטת מינוי השופטים, ד"ר גיא לוריא, דעות, גלובס, ‏2019-06-17 (בעברית)
  38. ^ מינוי שופטים: הפתרון למשבר העליון, דעת, 1999
  39. ^ הארץ, 29 במרץ 1996
  40. ^ חוקי היסוד כתשתית לחוקה, פרק 5, סעיף 116
  41. ^ ברק ב"עליון" שלומי וינברג, אילן יונס ורונן פוליאק * מתוך עליון מס' 8
  42. ^ "הסוד השמור: כך ממנים שופטים בישראל. סרטו של עמרי אסנהיים ב"עובדה"". mako. 22 בנובמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-23 בנובמבר 2017. 
  43. ^ שלמה פיוטרקובסקי, חיות לשופטים: תמונה לא מחמיאה, ערוץ 7, ‏26/11/17
  44. ^ ועדה לבחירת דיינים, באתר של משרד המשפטים
  45. ^ סעיף 6 לחוק הדיינים
  46. ^ סעיף 187 לחוק השיפוט הצבאי
  47. ^ ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה יהיה חבר בוועדה לבחירת שופטים
  48. ^ ועדה למינוי קאדים, באתר של משרד המשפטים
  49. ^ סעיף 4 לחוק הקאדים