הוועדה לבחירת שופטים

הגוף הבוחר את השופטים בבתי המשפט בישראל

הוועדה לבחירת שופטים היא ועדה שבוחרת את השופטים בבתי המשפט בישראל, ולאחר בחירתם מתמנים השופטים לכהונה על ידי נשיא המדינה. הוועדה הוקמה ב-1953, בעקבות חקיקת חוק השופטים. כללי הרכב הוועדה נועדו להפחית השפעת לחצים פוליטיים על בחירת השופטים.[א]

טקס השבעת שופטי בית משפט השלום ומחוזי בישראל שהתקיים בבית נשיא מדינת ישראל, בתמונה יושבים: איילת שקד שרת המשפטים, הנשיא ראובן ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, אוקטובר 2015

בשנותיה הראשונות נקראה הוועדה "הוועדה למינוי שופטים", ועם חקיקתם, בשנת 1984, של חוק יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט (שהחליף את חוק השופטים) שונה שמה לשם הנוכחי.

מבנה הוועדה לבחירת שופטים עריכה

על פי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה הוועדה מונה תשעה חברים, לפי החלוקה הבאה:

חוק בתי המשפט מוסיף שלושה תנאים:

  • נציגי הכנסת ייבחרו בבחירה חשאית ויכהנו כל עוד הם חברי הכנסת שבחרה בהם, או במקרה של בחירות עד לבחירת נציגים חדשים.
  • הנציגים הנבחרים של לשכת עורכי הדין ושל בית המשפט העליון יכהנו למשך 3 שנים.
  • לפחות נציג אחד של הכנסת, נציג אחד של השופטים, נציג אחד של הלשכה, ונציג אחד של הממשלה תהיינה נשים. תנאי זה הוסף לחוק בשנת 2014.

הרכבה הנוכחי של הוועדה עריכה

חבר הוועדה סיעה תפקיד תחילת כהונה
נציגי הממשלה
  יריב לוין הליכוד סגן ראש הממשלה
שר המשפטים
יו"ר הוועדה
29 בדצמבר 2022
  אורית סטרוק הציונות הדתית שרת ההתיישבות 15 בנובמבר 2023
נציגי הכנסת
  קארין אלהרר יש עתיד חברת הכנסת 14 ביוני 2023
  יצחק קרויזר עוצמה יהודית חבר הכנסת 12 ביולי 2023
נציגי בית המשפט העליון
  עוזי פוגלמן מ"מ נשיא בית המשפט העליון 17 באוקטובר 2023[ב]
  יצחק עמית שופט בבית המשפט העליון 1 במרץ 2021
  דפנה ברק ארז שופטת בבית המשפט העליון 17 באוקטובר 2023
נציגי לשכת עורכי הדין
  יונית קלמנוביץ עורכת דין 18 בפברואר 2024
  מוחמד נעאמנה עורך דין 28 ביולי 2020

פעילות הוועדה עריכה

בהתאם לסעיף 7(א) לחוק בתי המשפט, על שר המשפטים לכנס את הוועדה כאשר ראה שיש למנות שופט. הוועדה פועלת לפי כללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ד-1984.[3]

מנהל בתי המשפט (כיום צחי עוזיאל) מכהן מתוקף תפקידו כמזכיר הוועדה.

הרכב הוועדה, שבו נציגים לרשות השופטת, לממשלה, לכנסת וללשכת עורכי הדין, הביא לשיתופי פעולה מגוונים בין מרכיבי הוועדה לאורך השנים. עד שנות התשעים של המאה העשרים התקבלו רוב החלטותיה של הוועדה פה אחד, לעיתים מתוך הסכמה למינויו של מועמד אחד בתמורה לתמיכה במועמד אחר[4]. בתחילת שנות השמונים נטען כי נציגי הלשכה בוועדה שיתפו פעולה עם ארבעת נציגי הקואליציה וממשלת בגין מול השופטים.[5] במהלך חלק משנות התשעים, נטען כי שלטו השופטים בוועדה באמצעות שיתוף פעולה עם נציגי הלשכה, ובימי ממשלת נתניהו הראשונה באמצעות שיתוף פעולה עם שר המשפטים צחי הנגבי.[6]

לעיתים, נציגי לשכת עורכי הדין שיתפו פעולה עם הפוליטיקאים בוועדה ולא עם השופטים. למשל, פורסם כי עו"ד פנחס מרינסקי, היה נחשב למקורב לשר יעקב נאמן, ועו"ד רחל בן ארי, נחשבה למקורבת לנשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בשנת 2011.[7] בהמשך העשור פורסם כי נרקמה ברית בין השרה איילת שקד ליו"ר לשכת עורכי הדין אפי נווה[8] ועו"ד אילנה סקר.[9]

לאחר שבאפריל 2023 הרכב הוועדה הושלם, רמז שר המשפטים, יריב לוין כי ייתכן שכלל לא יאפשר לוועדה לבחור שופטים והביע את מורת רוחו מהרכבה.[10]. התנועה לאיכות השלטון ומפלגת "יש עתיד" הגישו עתירה לבג"ץ הדורשת משר המשפטים לכנס את הוועדה[11]. בתשובה לעתירות מטעם לוין נכתב כי "החלטת השר על אי כינוס הוועדה ניתנה על רקע משא ומתן קונסטיטוציוני מורכב וסבוך במטרה לגבש הסכמה רחבה במחלוקת ציבורית-חברתית-פוליטית."[12] כתוצאה משיתוק פעילות הוועדה בשנת 2023, הלך וגדל בשנה זו מספר התקנים הלא מאוישים בבתי המשפט, ובכלל זה שני תקנים בבית המשפט העליון.[13]. בנובמבר 2023 כונסה הוועדה לראשונה מאז הקמת ממשלת ישראל ה-37, ובה החלו תהליכים מקדמיים לבחירת שופטים ונשיא לבית המשפט העליון.

הרכב הוועדה בתהליך הקמת הוועדה עריכה

בעת הקמת הוועדה הוצע שהרכב הוועדה יהיה: שר המשפטים (שיהיה היושב ראש), שר נוסף, נשיא בית המשפט העליון ושופט נוסף של בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה (שיהיה רשאי למנות במקומו את פרקליט המדינה), דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שני חברי הכנסת וחבר המועצה המשפטית (כיום לשכת עורכי הדין).[14]

במהלך הדיון בכנסת העלו מספר חברים הסתייגויות לגבי הרכב הוועדה. יעקב שמשון שפירא ובנימין ששון הזהירו מפני השתתפות פרקליט המדינה בוועדה, מאחר שתפקידו מחייבו להופיע בפני שופטים באופן יום יומי. בנימין ששון גם ביקש שבוועדה יהיו נציגים של הסתדרות עורכי הדין במקום חברי הכנסת. דוד בר-רב-האי התנגד להכללת נציג הסתדרות עורכי הדין בוועדה, באומרו שהאינטרס העצמי עלול להתגבר על האינטרס של המדינה. אליהו-משה גנחובסקי ביקש שיהיה לרבנים נציג בוועדה.[15]

בסופו של דבר שונה נוסח הצעת החוק במהלך הדיונים בה. היועץ המשפטי לממשלה ודיקן הפקולטה למשפטים הוצאו מהרכב הוועדה והוספו נציג נוסף של המועצה המשפטית ושל בית המשפט העליון.[16]

נציגי הכנסת עריכה

מאז הקמת הוועדה עד לשנת 1992 ובשנים 2003–2006 שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי הקואליציה. בשנים 1992–2003 ו-2006–2009 נבחר חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.[17] ביוני 2009 נבחרו לוועדה שני חברים ימניים מטעם הכנסת השמונה עשרה, לאחר שאורי אריאל מהאיחוד הלאומי נבחר כנציג האופוזיציה בגברו על רוני בר-און ממפלגת קדימה, והצטרף לדוד רותם מישראל ביתנו, נציג הקואליציה.[18]

ביוני 2013 נבחרו שני נציגי אופוזיציה לוועדה כנציגי הכנסת התשע עשרה (יצחק הרצוג ממפלגת העבודה ויצחק כהן ממפלגת ש"ס, שגברו על דוד רותם מהליכוד - ישראל ביתנו).[19]

ביולי 2015 נבחרו שני חברי כנסת ממפלגות הימין כנציגי הכנסת העשרים: נורית קורן מהליכוד כנציגת הקואליציה, ורוברט אילטוב מישראל ביתנו כנציג האופוזיציה. בין מאי 2016 בנובמבר 2018, החל מהצטרפות ישראל ביתנו לקואליציה ועד פרישתה ממנה, שני נציגי הכנסת בוועדה היו חברי כנסת מהקואליציה. עתירה לבג"ץ נגד מצב זה נדחתה בנימוק של שיהוי, ותוך הבחנה בין מצב שבו חבר כנסת עובר מהאופוזיציה לקואליציה לבין מצב שבו מלכתחילה נבחרו שני חברי כנסת מהקואליציה.[20]

בעת הדיון על חוק יסוד: השפיטה, שקבע את הרכב הוועדה, ביקשה חברת הכנסת שולמית אלוני לציין בדבריה בכנסת, מטעם ועדת החוקה, כי הייתה הצעה שנבחרי הכנסת יהיו חבר כנסת אחד מן הקואליציה וחבר כנסת אחד מן האופוזיציה, אך הצעה זו לא נתקבלה. הצעות אחדות לתיקון חוק יסוד: השפיטה (הרכב הוועדה לבחירת שופטים), שהוגשו בכנסת ה-18, ה-19 וה-20 (קרי: בשנים 2009–2019), לעיגון מעמד חבר אופוזיציה כחבר בוועדה, לא זכו לרוב.

במסגרת ההסכמות על הקמת ממשלת ישראל השלושים וחמש בשנת 2020, נקבע שלוועדה ייבחרו 2 חברי קואליציה כנציגי הכנסת העשרים ושלוש. בכנסת העשרים וארבע אחד מנציגי הכנסת היה מהאופוזיציה.

ב־14 ביוני 2023 שררה מתיחות סביב ההצבעה החשאית בכנסת לבחירת נציגיה לוועדה, על רקע המחלוקת בנושא התוכנית המשפטית שקידמה הממשלה. שתי מועמדות בלבד - הח"כיות קארין אלהרר מן האופוזיציה וטלי גוטליב מן הקואליציה - עמדו לבחירה. משל כך, על פי תקנון הכנסת, נדרשו חברי הכנסת לסמן בטופס הבחירה "בעד" או "נגד" עבור כל מועמדת. אלהרר קיבלה את אמון המליאה, בין השאר בזכות מספר ח״כים שהפרו את ההוראה הקואליציונית שלא לתמוך בה. גוטליב לא זכתה לאמון המליאה, ועל פי תקנון הכנסת, באופן תקדימי, הוכרז על קיום סבב בחירות נוסף בתוך חודש למילוי המקום הפנוי. ב-12 ביולי 2023 נבחר יצחק קרויזר לנציג הקואליציה בוועדה.

הצעות לשינוי הרכב הוועדה עריכה

לאורך השנים, מאז 1953 הועלו מספר הצעות לשינוי הרכב הוועדה ואופן בחירת השופטים.

בשנת 2006, טרם מינויו לתפקיד שר המשפטים כתב פרופ' דניאל פרידמן כי רצוי שבמקום ששלושת השופטים יהיו מבית המשפט העליון, יהיו שניים מהם שופטי בית משפט מחוזי או שופטי בית משפט מחוזי בדימוס. היתרונות שראה בכך הם בפיזור סמכויות (מניעת מסירת עמדת כוח לקבוצה קטנה יחסית של שופטי בית המשפט העליון), גישה אובייקטיבית יותר למועמדים והתקווה שלשופטים המחוזיים תהיה היכרות טובה יותר עם המועמדים לערכאות הנמוכות.[21] יושב ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, יורי גיא-רון, הביע התנגדות להצעה זו וטען שהגוף האחרון שיש לשנותו במערכת המשפט הוא הוועדה לבחירת שופטים.[22]

אחדים מחברי הכנסת ניסו בזמנים שונים לשנות בחקיקה את מבנה הוועדה, בהם דוד טל ומיכאל איתן, עת היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, אך הצעותיהם לא זכו לתמיכה מספקת.[דרושה הבהרה]

לקראת סוף שנת 2011 נדונה בכנסת הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה, כך שלשכת עורכי הדין תשלח נציג אחד של האופוזיציה ונציג אחד של הקואליציה, באופן דומה לנהוג בכנסת. ההצעה שונתה מספר פעמים באופן מהותי במהלך הדיונים, ובין היתר הוצע לקיים בחירות חדשות לנציגי הלשכה (כיוון שהתקיימו בחירות לפי החוק המקורי לפני שעברה ההצעה), אך לפני הקריאה השנייה והשלישית החליטה הקואליציה להקפיאה.[23]

לאחר הבחירות לכנסת ה-25, השיק שר המשפטים יריב לוין הצעה לרפורמה משפטית במסגרתה הרוב בוועדה למינוי שופטים יהיה אצל נבחרי הציבור ונציגיהם, ובפרט אצל נציגי הקואליציה, ונציגים ציבוריים שימנה שר המשפטים. לאור ביקורות שונות ומחאה ציבורית על כך שהקואליציה תשלוט בפועל בוועדה, העלו השר ויו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן הצעה חלופית, לפיה יהיה בכוח הקואליציה, עם גורמים שממונים על ידה, למנות בכל קדנציה שני שופטים ונשיא לבית המשפט העליון (לא בערכאות האחרות). הוא הסביר כי ההצעה המקורית הייתה גורמת למצב שבו קואליציה יכולה למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, מצב שלדבריו "אינו יכול להתקיים במדינה דמוקרטית".[24] ההצעה החדשה התקבלה בועדת החוקה, חוק ומשפט והונחה על שולחן הכנסת.[25]

הצעות שהתקבלו עריכה

שני שינויים בהרכב ובפעילות הוועדה התקבלו ונחקקו:

  • בשנת 2008 אושר תיקון לחוק בתי המשפט שהוצע על ידי גדעון סער. לפי התיקון כדי למנות שופט לבית המשפט העליון נדרש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה[4]. כתוצאה מהתיקון, נדרשת הסכמה רחבה של לפחות חלק מהפוליטיקאים וחלק מהשופטים בוועדה כדי לאשר מינוי.
  • בשנת 2014, תוקן החוק כך ש"לפחות אחד מנציגי שופטי בית המשפט העליון בוועדה, לפחות אחד מנציגי הממשלה בוועדה, לפחות אחד מנציגי הכנסת בוועדה ולפחות אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה יהיו נשים".[26]

תפקידי הוועדה עריכה

עיקר תפקידה של הוועדה, כפי שמעיד שמה, הוא בחירת שופטים. הוועדה ממנה שופטים לכל הערכאות: בית המשפט העליון, בתי משפט מחוזיים, בתי משפט שלום, בתי משפט לתעבורה ובתי הדין לעבודה (הארצי והאזוריים). בנוסף, בוחרת הוועדה את נציב תלונות הציבור על שופטים. הוועדה איננה ממנה דיינים לבתי משפט דתיים ואלו מתמנים בוועדות אחרות בעלות מבנה דומה. בנוסף למינוי שופטים, הוועדה ממנה את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא וכך גם את נשיא בית הדין הארצי לעבודה והמשנה לנשיא. כן דנה הוועדה בהפסקת כהונת שופט כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו בגלל מצבו הבריאותי[27] או כאשר נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים או נציב תלונות הציבור על שופטים מציע לבטל את המינוי. ביטול מינוי יהיה ברוב של לפחות שבעה חברי הוועדה[28] ונעשה בהליך מעין משפטי[29] במקרים נדירים ביותר. הוועדה גם רשאית לאשר בקשה של שופט ליציאה מוקדמת לפנסיה.

תהליך בחירת השופטים עריכה

תהליך בחירתם של השופטים מוסדר בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד–1984. תהליך זה כולל:

  • הגשת מועמדות לכהונה על ידי המבקש להתמנות לשופט.
    • המבקש ממלא שאלון ובו קורות חייו וניסיונו. כמו כן עליו לצרף שמות ממליצים.
    • המבקש מוזמן לראיון בפני ועדת משנה הכוללת שלושה חברי ועדה שמחליטים האם המועמד ימשיך לקורס.
    • אם המועמד עבר קורס של המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים, נכללת חוות הדעת מהקורס בבקשה.
    • אם המבקש הוא שופט בערכאה נמוכה יותר מהערכאה אליה הוא מבקש להתמנות, הוא מתבקש לצרף עשרה פסקי דין מהשנתיים שקדמו לבקשתו.
  • הנהלת בתי המשפט פונה אל הממליצים לצורך קבלת חוות דעתם על המועמד.
  • פרסום המועמדות ב"רשומות" (ראו דוגמה), ולאחריו תקופת המתנה בת 45 יום לפחות, שבה רשאי כל אזרח לפנות לוועדה טרם הדיון, בהסבר מנומק מדוע אין לבחור במועמד מסוים.
  • ועדת משנה של הוועדה לבחירת שופטים, ובה שלושה חברים לפחות (ולפחות שופט אחד, עו"ד אחד וח"כ אחד) מראיינת את המועמד. אורך הראיון כ-20 דקות.
  • הוועדה לבחירת שופטים מתכנסת ומחליטה על אישור המינוי או דחייתו. בוועדה הדיון נעשה מול התקנים החסרים ומול מספר המועמדים לכל תקן.[30] החלטת הוועדה למנות שופט בכל הערכאות, להוציא לבית המשפט העליון, מתקבלת ברוב רגיל מבין החברים הנוכחים בפגישה. במינוי שופטי בית המשפט העליון בלבד, על פי חוק שיזם גדעון סער שנחקק ב-2008, דרוש רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה או שניים פחות ממספר הנוכחים בפגישה (6 מ-8, 5 מ-7).
על-פי חוק חל חסיון על דיוני הוועדה והם אינם מפורסמים לעיון הציבור. חסיון זה ייחודי להליך מינוי שופטים, ובכל הליך בחירה למשרה ציבורית אחרת יש חובה לרישום ופרסום פרוטוקולים של הוועדות המאתרות.

בשנת 2009 חוללה הוועדה שינוי מהותי בהליך מינוי השופטים בישראל, וקבעה כי המועמדים יעברו מבחני התאמה וקורס, כמו כן הם ילוו בפסיכולוג שיבחן את התאמתם המנטלית; בניגוד לדעתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש.[31] הקורס הועבר על ידי 3 שופטים מכהנים (שניים מבית המשפט המחוזי ואחד מבית המשפט העליון, לעיתים שופטים בדימוס), ולצידם שני פסיכולוגים תעסוקתיים, והוא כולל סימולציות משפטיות שונות וריאיון עם פסיכולוג במשך חמישה ימים.[32][33] מאז 2016 צורף אל השופטים גם עורך דין מטעם לשכת עורכי הדין.[34]

בנובמבר 2017, במסגרת תוכנית התחקירים והראיונות "עובדה", נחשפו הצופים להתנהלותם של חלק מחברי הוועדה לבחירת שופטים ולחיכוכים ביניהם.[35] בעקבות שידור הכתבה, שיגרה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, מכתב לנשיאי בתי המשפט בו מתחה ביקורת על התנהלות חלק מהשופטים ועל פוליטיזציה של הליך המינוי והסכנות הגלומות בכך.[36]

בינואר 2019 נחשפה פרשת מינויי שופטים תמורת שוחד מיני, במסגרתה נחקר חשד לפיו אפי נוה, יושב ראש לשכת עורכי הדין, השתמש לכאורה בהשפעתו על הווועדה על מנת למנות ולקדם שופטים תמורת שוחד מיני. התיק נסגר על ידי הפרקליטות בנימוק שאין סיכוי סביר להרשעה.

בשנת 2022, הוועדה לבחירת שופטים אישרה כי יתקיים שימוע פומבי למועמדים לשיפוט בבית המשפט העליון. הפומביות תחול על מעמד הראיונות של המועמדים בפני ועדת המשנה. ראיונות אלו, על פי ההצעה, יועברו לציבור בשידור חי בטלוויזיה.[37][38]

בחירתם של שופטי תעבורה מוסדרת בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים - שופט תעבורה), תשמ"ז-1986.

מינויים של שופטים מותנה, בנוסף לבחירתם על ידי הוועדה לבחירת שופטים, באישור טקסי על ידי נשיא המדינה. על כן, עד ששופט לא מונה בפועל על ידי נשיא המדינה ומינוי זה על ידי הנשיא התפרסם ברשומות השופט לא מונה עדיין והוועדה רשאית לחזור בה מהמלצתה.[39]

הדחת שופטים עריכה

תפקיד נוסף של הוועדה הוא הדחת שופטים. הצעה לסיום כהונתו של שופט יכולה להגיע משר המשפטים, מנציבות תלונות הציבור על שופטים, או מנשיא בית המשפט העליון, ולקבלתה נדרש רוב מיוחס של שבעה מחברי הוועדה.[40] בכל שנות קיומה של הוועדה הדבר נעשה פעם אחת, במקרה של השופטת הילה כהן[41][42] (היו מקרים נוספים של שופטים שפרשו מרצונם אך לא הודחו על ידי הוועדה, כדוגמת אליעזר מלחי).

שיטת הסניוריטי עריכה

מאז הקמת מדינת ישראל היה נהוג שהשופטים הוותיקים ביותר בבית המשפט מתמנים לתפקידי נשיאים וסגני נשיאים לבתי המשפט. נוהג זה מכונה שיטת הסניוריטי. על פי הנוהג, הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת את הנשיאים וסגני הנשיאים אלא מאשרת את המועמד שנקבע על פי הנוהג. בבית הדין הארצי לעבודה לא הייתה נהוגה שיטת הסניוריטי, וכך נשיאו השני של בית הדין הארצי לעבודה, מנחם גולדברג, מונה על אף שלא היה בעל הוותק הרב ביותר בעת מינויו,[43] וכך גם בבחירתה של השופטת נילי ארד ב-2009 לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה ושנה אחר כך לנשיאה הרביעית של בית הדין הארצי לעבודה, אף על פי שלא הייתה השופטת הוותיקה שם.[44]

כיום שיטת הסניוריטי נשארה אך ורק בבית המשפט העליון, בעוד ביתר בתי המשפט נבחרים הנשיאים וסגני הנשיא על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור.[45] בבתי הדין האזוריים לעבודה נבחרים הנשיאים על ידי שרי המשפטים והעבודה בהסכמת נשיא בית הדין הארצי לעבודה מתוך רשימת מועמדים שהומלצו על ידי ועדת איתור.[45]

על שיטת הסניוריטי נמתחת ביקורת לאורך השנים על ידי אנשי ציבור שונים. עיקר הטענה היא שיש לבסס את המינוי על כישורים והתאמה לתפקיד וששיטה זו מנוגדת לתפיסה שמעוגנת בחוק, לפיה על הוועדה לבחירת שופטים לבחור את הנשיא וסגנו, כאשר בשיטת הסניוריטי ניטלת מהם הבחירה והוועדה הופכת לחותמת גומי.[46]

תומכי שיטת הסניוריטי מצביעים על כך שקיומו של קריטריון ידוע מראש מגן על המערכת מפני פוליטיזציה והתערבות פוליטית, ישמור על עצמאות בית המשפט העליון ויבטיח כהונה של מי שיש לו ניסיון רב בתפקיד השיפוט והיכרות עם המערכת. כפי שציינה פרופ' רות גביזון, שיטת הסניוריטי "מבטיחה שאדם לא יפעל במהלך כהונתו כשופט בצורה שתנסה לגייס את רצונם הטוב של מי שעשויים להיות מעורבים בקידומו לתפקיד הנשיא. אנשים הגיעו לתפקיד הנשיא רק אחרי שכיהנו שנים ארוכות כשופטים בבית המשפט והכירו היטב את התפקיד ואת המערכת כולה. השקט שהשיטה מניבה, הן במערכת הפוליטית והציבורית והן בתוך בית המשפט עצמו, גם הוא דבר שאין להקל בו ראש."[47] עוד נטען בתמיכה בשיטת הסניוריטי, כי יש לבחון את הסדר הסניוריטי לאור שאר הרכיבים המוסדיים שבמערכת המשפט. בישראל, שר המשפטים משפיע ומעורב עמוקות בניהול הרשות השופטת, ויש לו, למשרד האוצר ולנציבות שירות המדינה "דריסת רגל בכל תהליכי הניהול האדמיניסטרטיבי של הרשות השופטת, בעיצוב התקציב ובניצולו ובניהול כוח אדם שיפוטי ומינהלי". לפיכך, "בראיה כוללת של נקודת האיזון בישראל בין עצמאות השפיטה לבין יעילותה הכוללת של הרשות השופטת, לא רק שאין לזנוח את שיטת הסניוריטי, אלא אדרבה: יש מקום לחזק את העצמאות המוסדית של בתי המשפט."[48]

באוגוסט 2017 קיימה ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת דיון ציבורי מיוחד בסוגיית הסניוריטי. בדיון נטלו חלק שרת המשפטים איילת שקד, שרי משפטים לשעבר ומשפטנים בכירים בהווה ובעבר, בהם נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, נשיאי בית המשפט העליון לשעבר, אנשי אקדמיה ואחרים.[49]

במחקר השוואתי שנעשה על ידי מכון תכלית על 20 מדינות דמוקרטיות, נמצא כי מינוי נשיא בית המשפט העליון נעשה על ידי השופטים המכהנים ב-40% מהמדינות שנבדקו, מינוי משותף על ידי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת נעשה ב-20% מהמדינות, ומינוי על ידי הממשלה לבדה נעשה במדינה אחת בלבד. בארבע מהמדינות שנבדקו יש לשיטת הסניוריטי השפעה מכרעת או חזקה על מינוי נשיא לבית המשפט העליון, ובחמש נוספות יש לוותק השפעה חלקית. ב-70% מהמדינות שנבדקו נשיא העליון נבחר מבין השופטים המכהנים.[50]

תולדות הקמת הוועדה עריכה

מינוי שופטים עד הקמת הוועדה עריכה

עד חקיקת חוק השופטים, היה שר המשפטים ממנה את השופטים, ורק מינוים של שופטי בית המשפט העליון היה טעון את אישור הממשלה והכנסת.

כאשר קמה מדינת ישראל, עזבו השופטים הערבים והבריטים שמונו על ידי שלטונות המנדט את הארץ, אך במרבית בתי המשפט נותרו שופטים יהודים שאפשרו את המשך פעולתם של בתי המשפט כבר למחרת הכרזת העצמאות. בבית המשפט העליון כיהן באותה עת שופט יהודי אחד בלבד, גד פרומקין. שר המשפטים הראשון, פנחס רוזן, החליט שלא להמשיך את כהונתו של פרומקין, ולמנות חמישה שופטים חדשים, והממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית אישרו את מינוים ביולי 1948.[51] חמשת השופטים מונו לפי מפתח מפלגתי: הנשיא משה זמורה ויצחק אולשן היו מזוהים עם מפא"י, מנחם דונקלבלום היה מזוהה עם הציונים הכלליים, הרב שמחה אסף ייצג את הדתיים, ואילו שניאור זלמן חשין מונה משום שנחשב בטעות לרוויזיוניסט ומונה בהמלצת התנועה הרוויזיוניסטית, אף שלא היה כזה, ולמעשה היה חבר בהגנה. במחקר שערך ניר קידר, טען שלמרות שלשופטים לא היה תפקיד פורמלי בהליך המינוי, בפועל, גם לפני הקמת הוועדה לבחירת שופטים בשנת 1953, היה לדעתם משקל מכריע, ושר המשפטים רוזן פעל תוך התחשבות בדעתם.[52]

בשנת 1949 חיבר המשפטן לאו כהן הצעת חוקה שבה נאמר בסעיף 72 כי השופטים יתמנו על ידי נשיא המדינה בהתאם להמלצת שר המשפטים, שיתבסס על ההמלצות של ועדה לבחירת שופטים שבה יהיו עשרה חברים שרק שלושה מתוכם יהיו פוליטיקאים.[53] הצעת החוקה של הררי נדונה בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת הראשונה, אך לא קודמה.

הקמת הוועדה עריכה

בפברואר 1951 עבר בכנסת בקריאה ראשונה חוק השופטים שהועלה על ידי שר המשפטים פנחס רוזן, בה נקבעו, בין היתר, דרכי מינוים של השופטים. בהצעת חוק זו הוצע כי את השופטים ימנה נשיא המדינה, לפי הצעת שר המשפטים, בהתאם להמלצתה של ועדה בת תשעה חברים.[14][54] בינואר 1953 הועלה החוק שוב.[15] כאשר הציג שר המשפטים פנחס רוזן את הצעת החוק במליאת הכנסת לפני הקריאה הראשונה, הוא הסביר את הצורך בשינוי השיטה כך: ”החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שענין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה”.[1] במסגרת דיוני ועדת החוקה בהצעת החוק הביע מנחם בגין מתנועת החרות רצון להקטין ככל האפשר את תפקיד הפוליטיקאים בהליך המינוי. לדבריו "אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם. ההצעה שהובעה זה עתה על ידי חבר הכנסת שפירא [הצעה זו הייתה הרכב הוועדה שהתקבל בסופו של דבר], יש בה הרבה מן ההליכה לקראת הדרישה הזאת ...[אבל] אני בא להציע תיקון הרכב ועדת המינויים מכפי שהוצע על ידי מר שפירא, ואני מציע את ההצעה הבאה: ארבעה שופטים, שני חברי כנסת, שני עורכי-דין ושר המשפטים...אני מציע לחברי...ללכת צעד נוסף לקראת הכוון של אי-תלות הוועדה".[55]

בחוק שעבר בכנסת בקריאה שלישית ב-20 באוגוסט 1953 נקבע לעניין המינויים כי חברי הוועדה יהיו תשעה והיא תוכל למנות שופטים כל עוד מספר חבריה אינו פוחת משישה. עוד נקבע כי שר המשפטים יוכל בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון למנות נשיאים ונשיאים תורניים של בתי משפט מחוזיים ושלום. שר המשפטים יוכל גם בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון למנות לכהונה זמנית בפועל שופטים לבתי המשפט השונים מתוך מאגר השופטים הקיימים. כך למשל שר המשפטים יוכל למנות שופט מחוזי לכהונה בפועל של שופט עליון לזמן של עד שנה אחת.[56]

המחלוקת על דרך מינוי השופטים בישראל עריכה

מאז נקבעה שיטת הבחירה באמצעות ועדה הועלו יותר מ-60 הצעות חוק לשינוי שיטת בחירת השופטים.[57] מבקרי השיטה טוענים ששיטת הבחירה אינה מייצגת את הציבור כיאות, וכי כיוון שבית המשפט העליון דן בנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית, שיטת הבחירה שבה נציגי הציבור הם מיעוט מהחברים בוועדה פוגמת בעקרונות הדמוקרטיה. לעומתם, תומכי השיטה טוענים שההצעות לשינוי יגרמו לפוליטיזציה של הוועדה שתבחר שופטים על פי דעותיהם הפוליטיות ולא על פי כישוריהם המקצועיים.

מבקרי השיטה הקיימת טוענים שברוב המדינות הדמוקרטיות, הסמכות לבחור את שופטי הערכאה העליונה מסורה לנבחרי הציבור באופן בלעדי, ולרשות השופטת אין השפעה על ההליך מלבד – בחלק מהמקרים – ייעוץ והצעות מועמדים לא מחייבות, שהרשויות הנבחרות רשאיות להתעלם מהן ובידיהן מצויה הסמכות הסופית. עוד מוסיפים מבקרי השיטה, שכאשר מדובר בערכאות חוקתיות, שבסמכותן לפסול חוקים, התמונה חד-משמעית עוד יותר.[58][59] לעומתם, מתנגדי השינוי טוענים שבחלק מהמדינות הדמוקרטיות יש לגורמי מקצוע ולשופטים מעורבות בהליך המינוי של שופטי הערכאה העליונה, בין אם בהצעת מועמדים או בחוות דעת על מועמדים שהוצעו, ובין אם בחברות בגוף שבוחר את השופטים.[60][61]

מחקר השוואתי שערך פורום קהלת בשנת 2019 סקר את שיטת מינוי השופטים לערכאות חוקתיות עליונות ב-42 מדינות בהן יש ביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית; רוב המדינות שנבחנו מעניקות את השליטה בזהות שופטי הערכאה החוקתית העליונה לנבחרי הציבור, במיעוטן ממנים נבחרי הציבור רק את רוב שופטיה, ומיעוט קטן מוסר את סמכות המינוי של רוב או כל השופטים לגורמים שאינם נבחרי ציבור.[57] בתגובה ביקר המכון הישראלי לדמוקרטיה את המתודולוגיה של פורום קהלת, בנימוק שכדי להבין את התמונה החוקתית המלאה כהלכה, יש להביא בחשבון עוד פרמטרים מוסדיים רלוונטיים שמחקרם אינו מתחשב בהם. לצורך הדגמה נסקרו עוד שני מדדים. המדד הראשון שנוסף הוא חלוקת הכוח בין המוסדות הפוליטיים הנדרשת לשם הוצאה לפועל של תהליך הבחירה (רוב מיוחס, חלוקת הכוח בין רשויות השלטון או קואליציה אופוזיציה); והמדד השני הוא מספר הזכויות המוגנות על ידי המסמך החוקתי. לפיהם בישראל מעוגנות מעט יחסית זכויות במסמך החוקתי והמודל הישראלי פועל על פי המקובל ברוב עצום של הדמוקרטיות — באמצעות הגבלת הכוח של הקואליציה השלטת לבחירת שופטים.[62]

על פי דוח של ה-OECD מ-2022, שופטים מקצועיים "רגילים" בדרך כלל ממונים בהתאם להליכים בוחני כישורים קפדניים. שופטים של בית משפט חוקתי, לעומת זאת, מתמנים ספציפית לכהונה בבית משפט זה. בנוסף, הכישורים הנדרשים מהם משתנים מאד ממדינה למדינה ועל פי רוב גם שונים מהרקע הנדרש משופטים רגילים. הליך המינוי של שופטים לבתי המשפט החוקתיים יהיה, אם כן, בעל מאפיינים פוליטיים יותר מזה של שופטים בבתי משפט רגילים; והוא מתבסס לא רק על בסיס מקצועי אלא גם על תפיסה של אחריותיות דמוקרטית. בנוסף, על פי דוח ה-OECD, מטרה מרכזית שרוב המדינות מבקשות להשיג בהקשר של בחירת שופטים לבית משפט חוקתי היא שאף קבוצה מסוימת לא תשלוט בהליך הבחירה ובתוצאתו לטובתה.[63][64]

ד"ר גיא לוריא טען שבראייה היסטורית, אם בוחנים את הרפורמות בשיטות מינוי שופטים בעולם הדמוקרטי מאז מלחמת העולם השנייה, מגלים מגמה הדרגתית של ניסיונות לצמצם את הפוליטיזציה בתהליכי מינוי השופטים. כמו כן, שיטה כמו זו הנהוגה בישראל, שבה שופטים מעורבים בהליך המינוי, הפכה לדגם הדומיננטי בערכאות שיפוט מקצועיות. אך גם בערכאות בעלות סמכות לביקורת שיפוטית על חקיקה, מתרבות הדוגמאות לשיטות שמעניקות משקל לעמדת השופטים או מנסות בדרכים אחרות למנוע פוליטיזציה. בבתי דין חוקתיים זה נעשה לעיתים באמצעות הענקת הסמכות למינוי שליש משופטי הערכאה על ידי הרשות השופטת; או בדרישה של רוב מיוחס מקרב נבחרי הציבור (כגון שני שלישים) שמבטיח משקל לעמדת האופוזיציה.[65] בניגוד לבית דין לחוקה, בית המשפט העליון בישראל עוסק ברובו בערעורים פליליים ואזרחיים ומתעסק בסוגיות חוקתיות רק במעט מן המקרים[66][67].

אחת ההצעות לשינוי, של מרדכי הלר משנת 1999, היא לעבור לשיטה המזכירה את המינויים לבתי המשפט הפדרליים בארצות הברית : בסמכות ראש הממשלה להציע מועמדים, ובידי הכנסת הסמכות, לאחר הליך שימוע פומבי, לאשרם או לדחותם (הדבר הוצע עת היו נהוגות בחירות ישירות לראש הממשלה בישראל, והלר ראה בראש הממשלה ובכנסת שתי רשויות בלתי תלויות). הוא אף העלה את האפשרות להוסיף ועדה מקצועית כדי להבטיח שהמועמדים יעמדו ברמה נאותה של כשירות.[68]

בשנת 1996, קרא פרופסור שמואל שילה לשנות את שיטת הבחירה, לאופן בחירה של שופטים "שלא יהיו מעור אחד" כמו שנבע ב"הצהרת מונטריאול" מ-1983,[69] בנימוק ש"ביהמ"ש העליון הופך בשנים האחרונות לזירה מעין פוליטית כיוון שנידונים בפניו עניינים בעלי אופי פוליטי-ציבורי".[70]

לעומת זאת, המכון הישראלי לדמוקרטיה תומך בהשארת המצב הקיים.[71] גם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, התבטא נגד הצעות לשינויים בדרך בחירת השופטים, וטען שאף על פי שהשיטה הישראלית איננה חפה מבעיות, היא עולה על כל ההצעות לשפרה, וכי בעניין הזה עדיף שהמדינות האחרות ילמדו מישראל ולא ההפך.[72]

פרופסור רבקה ווייל ציינה כי הוועדה לבחירת שופטים מוסמכת גם לפטר שופטים (ברוב של שבעה). לכן, לטענתה – ברגע שהפוליטיקאים ישלטו בוועדה עם הרוב הדרוש, עשוי לבוא הקץ על עצמאות השפיטה משום שהשופטים יחששו מפיטורין בעקבות פסיקה – ואילו עקרון על של כל חברה דמוקרטית הוא קיומה של רשות שופטת עצמאית, בלתי תלויה, שאין עליה מורא זולת מרותו של החוק.[73]

ועדות בחירה נוספות עריכה

במקביל לוועדה לבחירת שופטים פועלות מספר ועדות בחירה נוספות לתפקידי שיפוט, הפועלות באופן דומה.

הוועדה לבחירת דיינים עריכה

הוועדה לבחירת דיינים מופקדת, בהתאם לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, על בחירת הדיינים למערכת בתי הדין הרבניים. הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של דיין, לדון בנבצרות של דיין מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת דיין לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן על פי חוק כיושב ראש הוועדה, אך בממשלה ה-34 הועברו סמכויותיה של שרת המשפטים איילת שקד בעניין זה לשר האנרגיה, יובל שטייניץ.[74]

חברי הוועדה:[75]

חברי הוועדה כיום:

חבר הוועדה סיעה תפקיד
נציגי הממשלה
  מיכאל מלכיאלי ש"ס השר לשירותי דת
יו"ר הוועדה
טרם נבחרו שני שרים נוספים
נציגי הכנסת
  פנינה תמנו המחנה הממלכתי חברת הכנסת
  אליהו ברוכי יהדות התורה חבר הכנסת
נציגי הרבנות הראשית
  הרב דוד לאו הרב הראשי האשכנזי לישראל
  הרב יצחק יוסף הרב הראשי הספרדי לישראל
נציגי בית הדין הרבני הגדול
  הרב יעקב זמיר דיין בבית הדין הרבני הגדול
  הרב אברהם שינדלר דיין בבית הדין הרבני הגדול
נציגי לשכת עורכי הדין
  יצחק גורדון עורך דין
  יעל דולב עורכת דין
טוענות רבניות
  רחל דותן טוענת רבנית
  תאנה אקרמן טוענת רבנית

ועדה לבחירת שופטים צבאיים משפטאים עריכה

הוועדה מופקדת, בהתאם לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, על מינוי השופטים הצבאיים המשפטאים.

חברי הוועדה:[76]

חברי הוועדה כיום:

חבר הוועדה סיעה תפקיד
נציגי הממשלה
  יואב גלנט הליכוד שר הביטחון
יו"ר הוועדה
  יריב לוין הליכוד סגן ראש הממשלה
שר המשפטים
נציגי בית המשפט העליון
  עוזי פוגלמן מ"מ נשיא בית המשפט העליון
טרם נבחר שופט נוסף מבית המשפט העליון
נציגי לשכת עורכי הדין
  נועם לאור עורך דין[77]
נציגי צה"ל
  רב-אלוף הרצי הלוי ראש המטה הכללי של צה"ל
  אלוף יניב עשור ראש אגף כוח האדם של צה"ל
נציגי בתי הדין הצבאיים
  אלוף אורלי מרקמן נשיאת בית הדין הצבאי לערעורים
טרם נבחר שופט צבאי נוסף מבית הדין לערעורים

ועדה לבחירת קאדים עריכה

הוועדה למינוי קאדים מופקדת, בהתאם לחוק הקאדים, התשכ"א-1961, על מינוי הקאדים למערכת בתי הדין השרעיים. הליך בחירת הקאדים מוסדר בכללי הקאדים (סדרי דיון ועבודה של הוועדה למינוי קאדים), התשנ"ו-1996, שנקבעו על ידי ועדת המינויים. סדרי הבחינות, המהוות חלק מתנאי הכשירות לכהונת קאדי, נקבעו בתקנות הקאדים (סדרי בחינות בכתב), התשס"ד-2003[78](הקישור אינו פעיל, 3.12.2022).

הוועדה מוסמכת גם לסיים כהונתו של קאדי, לדון בנבצרות של קאדי מחמת מצב בריאותי, ולאשר בקשת קאדי לפרישה מוקדמת. שר המשפטים מכהן כיושב ראש הוועדה.

חברי הוועדה:[79]

  • שר המשפטים – יו"ר הוועדה.
  • שר נוסף. כאשר אין שר מוסלמי, רשאית הממשלה לבחור סגן שר מוסלמי.
  • שלושה חברי הכנסת, לפחות שניים מהם מוסלמים, שאותם בוחרת הכנסת בבחירות חשאיות.
  • שני קאדים מבית הדין השרעי לערעורים.
  • שני עורכי הדין, מהם לפחות אחד מוסלמי, שנבחרים בבחירות חשאיות על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.

חברי הוועדה כיום:

חבר הוועדה סיעה תפקיד
נציגי ממשלת ישראל ה־37
  יריב לוין הליכוד סגן ראש הממשלה
שר המשפטים
יו"ר הוועדה
טרם נבחר שר נוסף
נציגי הכנסת ה־25
  ינון אזולאי ש"ס חבר הכנסת
  אחמד טיבי חד"ש-תע"ל חבר הכנסת
  מנסור עבאס רע"ם חבר הכנסת
נציגי בית הדין השרעי לערעורים
  עבד אלחכים סמארה נשיא בית הדין השרעי לערעורים
  איאד זחאלקה קאדי חבר בית הדין השרעי לערעורים
נציגי לשכת עורכי הדין
  יסמין ברהום עורכת דין
  וואל חלאילה עורך דין

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

שיטת הסניוריטי:

ביאורים עריכה

  1. ^ שר המשפטים פנחס רוזן אמר[1] בדיון בקריאה ראשונה בהצעת חוק השופטים, בשנת 1953: "חידוש אחר שחוק זה מחדש בפרשת מינויי שופטים הוא שמינויים אלה נעשים לתפקיד מתפקידי נשיא־המדינה. אי־תלותם של השופטים תמצא את ביטויה גם בכך, שאין מקבלים מינוי מידי הרשות המבצעת — לא בהשתתפות הרשות המחוקקת ולא בלעדיה — אלא מידי הנשיא. מאחר שלפי הקונסטיטוציצה שלנו אין הנשיא פועל אלא לפי הצעה ובחתימת קיום של אחד משרי הממשלה, הרי למינויי שופטים זקוק הוא להצעת שר־המשפטים, והצעת שר־המשפטים אינה ניתנת אלא על־פי המלצת ועדת־מינויים, שקיומה והרכבה קבועים עכשיו בחוק, ובה מיוצגים הרשות המבצעת — הממשלה, הרשות המחוקקת — הכנסת, הרשות השופטת — על ידי שופטים, וכן מקצוע המשפט — התביעה הכללית, עורכי־הדין ומדע המשפט." ובאותו עמוד: "החוק מחייב גם להבא את שיטת מינויים של השופטים ומעדיף אותה על שיטת בחירת השופטים. מינוי שופטים הוא עניין למומחים, ולמומחים בלבד, ואסור שעניין זה ייהפך לעניין פוליטי. השופט שלנו אזרח הוא ככל האזרחים, וזכותו וחובתו ליצור לעצמו דעה פוליטית ולהצביע על-פיה בבחירות פוליטיות; אך היותו שופט אינה עולה יפה עם פעילות מפלגתית או פוליטית כלשהי ; והדברים מן המפורסמים הם שאינם צריכים ראיה."
  2. ^ פוגלמן כיהן בעבר בחבר הוועדה מ-30 באוגוסט 2020 עד 29 באוגוסט 2023

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 דברי הכנסת, 5 בינואר 1953, עמ' 424
  2. ^ דורית גבאי, מעריב, עמ' 19, 25 באוגוסט 2009
  3. ^   כללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים), התשמ״ד–1984, בספר החוקים הפתוח
  4. ^ 1 2 מינוי שופטים, בחירת שופטים, הוועדה למינוי שופטים, מינוי שופט, שופטים, באתר www.idi.org.il
  5. ^ לאה ענבל, בחירה לדורות / בפרוטקצ'יה ממנים שופטים, כותרת ראשית, 20 ביולי 1983
  6. ^ נחום ברנע, "עליונים ותחתונים" ידיעות אחרונות, 22 בינואר 1999
  7. ^ אביעד גליקמן, השרים אישרו את השינוי בוועדה למינוי שופטים, באתר ynet, 6 בנובמבר 2011
  8. ^ נטעאל בנדל, פרסום ראשון: ברית בין שקד לעוהד על מינוי השופטים, באתר nrg‏, 3 בנובמבר 2016
  9. ^ ענת רואה, כך הפכה אילנה סקר מועמדת יחידה לוועדה למינוי שופטים, באתר כלכליסט, 3 בנובמבר 2020
  10. ^ סיון חילאי, מורן אזולאי, לוין לא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים? "תהליך פסול, הרכב לא ראוי לדמוקרטיה", באתר ynet, 7 ביוני 2023
  11. ^ ניצן שפיר, ‏אלה השופטים שידונו בעתירות בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים, באתר גלובס, 27 ביולי 2023
  12. ^ גלעד מורג, לוין לבג"ץ: כינוס הוועדה בסמכותי הבלעדית, אל תתערבו, באתר ynet, 13 בספטמבר 2023
  13. ^ עמיר קורץ, במקום לכנס את הוועדה: לוין ימנה 14 שופטים עמיתים, באתר כלכליסט, 2 בנובמבר 2023
  14. ^ 1 2 ה"ח התשי"ג 148, עמ' 90
  15. ^ 1 2 חוק השופטים הועבר פה אחד לועדה, דבר, 6 בינואר 1953
  16. ^ אושר חוק השופטים, דבר, 21 באוגוסט 1953
  17. ^ בג"ץ 4956/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' כנסת ישראל ואחרים, ניתן ב־20 באוגוסט 2020
  18. ^ אמנון מרנדה, בר-און לא יבחר שופטים: "אתה שקרן", באתר ynet, 9 ביוני 2009
  19. ^ מורן אזולאי, מבוכה לקואליציה: הח"כים מרדו מאחורי הפרגוד, באתר ynet, 3 ביוני 2013
  20. ^ בג"ץ 9029/16 עו"ד יצחק אבירם ועו"ד שחר בן מאיר נ' שרת המשפטים ואחרים, ניתן ב־1 בפברואר 2017
  21. ^ ידיעות אחרונות, אפריל 2006
  22. ^ ראש הלשכה - "השינוי המוצע בהרכב הוועדה לבחירת שופטים הוא שינוי מזיק ולא נכון", 2 בינואר 2008, אתר לשכת עורכי הדין
  23. ^ הצעת חוק בחירת נציגי לשכת עורכי הדין לוועדות למינוי נושאי משרה שיפוטית (תיקוני חקיקה), התשע"א - 2011 (פ/3506/18)
  24. ^ ראיון השר לוין, באתר ערוץ 14, ‏3 אפריל 23
  25. ^ ועדת החוקה אישרה לקריאה 2–3 את חוק יסוד השפיטה: הרכב הוועדה לבחירת שופטים, באתר חדשות הכנסת, ‏27 מרץ 2023
  26. ^ גיא לוריא, הוועדה לבחירת שופטים – מחקר מדיניות 137, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  27. ^ חוק בתי המשפט, סעיף 13א
  28. ^ חוק יסוד: השפיטה, סעיף 7(4)
  29. ^ כללי השפיטה (סדרי העבודה בעניין סיום כהונת שופט לפי החלטה של הוועדה לבחירת שופטים), תשמ"ז-1986, אתר נבו
  30. ^ שחר בן מאיר, תיאור הליך המינוי, באתר Twitter
  31. ^ אביעד גליקמן, נגד ביניש? הוועדה קבעה מבחנים לשופטים, באתר ynet, 19 ביוני 2009
  32. ^ ענת רואה, בוגרי הקורס למיון שופטים: "בקורס נוצרת דינמיקה נגד כל דעה עצמאית", באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2015
  33. ^ תני גולדשטיין, מרכזי ההערכה למועמדים לשיפוט: השלב הלא-שקוף בדרך לכס המשפט, באתר זמן ישראל, 2 בפברואר 2022
  34. ^ תני גולדשטיין, מרכזי ההערכה למועמדים לשיפוט: השלב הלא-שקוף בדרך לכס המשפט, באתר זמן ישראל, 2 בפברואר 2022
  35. ^ עמרי אסנהיים.., ‏משחקי הכס, באתר ‏מאקו‏, 22 בנובמבר 2017
  36. ^ שלמה פיוטרקובסקי, חיות לשופטים: תמונה לא מחמיאה, באתר ערוץ 7, ‏26/11/17
  37. ^ הוועדה לבחירת שופטים החליטה: שימוע פומבי למועמדים לעליון, באתר מקור ראשון, ‏2022-04-11
  38. ^ גיא לוריא, פורום עיוני משפט | שידור ישיר של ראיונות המועמדים לבית המשפט העליון – האם המהלך רצוי?, באתר TauLawReview, ‏2022-06-06
  39. ^ בג"ץ 2778/11 בוריס קוסנוביץ נ' הוועדה למינוי שופטים, ניתן ב־1 בדצמבר 2011, סעיפים 10 - 16
  40. ^ סעיף 7(4) לחוק יסוד: השפיטה. ר' גם סעיף 14 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]
  41. ^ יובל יועז, השופטת הילה כהן לא מוכנה לוותר; אמרה לשרת המשפטים כי תקיים חקירות נגדיות ותביא עדי הגנה מטעמה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2005
  42. ^ יובל יועז, השופט היהודי המודח הראשון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2005
  43. ^ נועם שרביט, ‏שדות גולדברג, באתר גלובס, 21 במאי 2006
  44. ^ יובל יועז וחן מענית, ‏סטיב אדלר פורש: מי את נילי ארד, הנשיאה הנכנסת של ביה"ד הארצי?, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2010
  45. ^ 1 2 נוהל מינוי נשיא
  46. ^ חזקי ברוך, לוין: הדיון בסניוריטי - הכשרת השרץ, באתר ערוץ 7, 9 ביולי 2017
  47. ^ רות גביזון, סניוריטי, למרות הכל, עורך הדין, ינואר 2012, 10, בעמ' 12.
  48. ^ גיא לוריא, שיטת ה"סניוריטי" ו(העדר) עצמאותה הניהולית של הרשות השופטת, 2017
  49. ^ חזקי ברוך ושלמה פיוטרקובסקי, שקד: מרגישה שכבלו את ידי, באתר ערוץ 7, 9 ביולי 2017
  50. ^ יעל סירקיס, מינוי נשיא הערכאה השיפוטית העליונה - מבט השוואתי, מכון תכלית, 14 במאי 2023
  51. ^ מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948
  52. ^ ניר קידר, "הדמוקרטיה הישראלית, שלטון החוק, ועקרון אי-תלות השופטים בשנות המדינה הראשונות" ב-בדרך הדמוקרטית: על המקורות ההיסטוריים של הדמוקרטיה הישראלית (אלון גל עורך, 2012), עמ' 528, 547-546.
  53. ^ הצעת החוקה של ליאו כהן משנת 1949
  54. ^ מינוי שופטים, דבר, 27 בפברואר 1951
  55. ^ גיא לוריא, "מינוי שופטים: עבר, הווה, עתיד," המכון הישראלי לדמוקרטיה, 17 פברואר 2019.
  56. ^ חוק השופטים, התשי"ג-1953, באתר מאגר החקיקה הלאומי, הכנסת
  57. ^ 1 2 שי-ניצן כהן, שמעון נטף ואביעד בקשי, בחירת שופטים לבתי משפט חוקתיים - מחקר השוואתי, פורום קהלת, נובמבר 2019
  58. ^ אביעד בקשי, שינוי שיטת בחירת השופטים, באתר קובץ PDF מאת המכון לאסטרטגיה ציונית, ‏אוגוסט 2011
  59. ^ אפרת אבן, שיתוף נציגי ציבור בהליך מינוי שופטים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏14 בינואר 2003
  60. ^ עו"ד דינה צדוק, שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות – סקירה משווה, באתר הכנסת, ‏5 במאי 2010
  61. ^ דרור שרון, המשרוקית של גלובס, ‏בדרך למהפכה המשפטית של שקד, מותר לכופף את העובדות, באתר גלובס, 6 באפריל 2019
  62. ^ התמקדות במודל בחירת השופטים: כשלים מתודולוגיים בדיון העכשווי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  63. ^ משה גורלי, מרכז המחקר של הכנסת מוכיח: המהפכה המשפטית מבוססת על שקר, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2023
  64. ^ מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בחירת שופטים לבית משפט חוקתי או לבית משפט עליון, 29 בינואר 2023
  65. ^ גיא לוריא, ‏לא לגעת בשיטת מינוי השופטים, ד"ר גיא לוריא, באתר גלובס, 17 ביוני 2019
  66. ^ lawprofessorsforum, נייר עמדה מס׳ 7 בנושא הליכי בחירת שופטים ושופטות, באתר מרצים למען הדמוקרטיה, ‏2023-01-30 (באנגלית)
  67. ^ משה גורלי, מרכז המחקר של הכנסת מוכיח: המהפכה המשפטית מבוססת על שקר, באתר כלכליסט, 30 בינואר 2023
  68. ^ מינוי שופטים: הפתרון למשבר העליון, דעת, 1999
  69. ^ הצהרת מונטריאול
  70. ^ הארץ, 29 במרץ 1996
  71. ^ חוקי היסוד כתשתית לחוקה, פרק 5, סעיף 116
  72. ^ שלומי וינברג, אילן יונס ורונן פוליאק, ברק ב"עליון" * מתוך עליון מס' 8;
    עינת ברקוביץ, ‏הנשיא ברק על הוועדה לבחירת שופטים: אחת מהפנינים של היצירה הישראלית המקורית, באתר גלובס, 28 באפריל 2003
  73. ^ רבקה ווייל, ‏האיום על עצמאות השפיטה: שינוי הוועדה לבחירת שופטים, פרופ' רבקה ווייל, באתר גלובס, 17 בנובמבר 2022
  74. ^ ועדה לבחירת דיינים, באתר של משרד המשפטים
  75. ^ סעיף 6 לחוק הדיינים
  76. ^ סעיף 187 לחוק השיפוט הצבאי
  77. ^ נבחרו נציגי הלשכה לוועדות לבחירת שופטים ושופטים צבאיים » obiter - אוביטר, באתר obiter - אוביטר, ‏2020-07-29
  78. ^ ועדה למינוי קאדים, באתר של משרד המשפטים
  79. ^ סעיף 4 לחוק הקאדים