ממשלת ישראל העשרים ושמונה
הממשלה ה-28 היא ממשלה שהורכבה על ידי אהוד ברק ראש ישראל אחת, וכיהנה מ-6 ביולי 1999 ועד 7 במרץ 2001, בזמן כהונתה של הכנסת החמש עשרה.
 | |
| ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק בבית נשיא המדינה עזר ויצמן. יושבים מימין לשמאל: אהוד ברק ועזר ויצמן. עומדים מימין לשמאל: נתן שרנסקי, אליהו סוויסה, יצחק כהן, יוסי ביילין, אברהם בייגה שוחט, יצחק מרדכי, בנימין בן-אליעזר, יוסי שריד, דוד לוי, דליה איציק, חיים רמון, שמעון פרס, אליהו ישי, שלמה בן-עמי, שלמה בניזרי ורן כהן | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תחילת כהונה | 6 ביולי 1999 |
| סוף כהונה | 7 במרץ 2001 |
| ראש ממשלה | אהוד ברק |
| מפלגה שולטת | ישראל אחת |
| סיעות הקבינט | ישראל אחת, ש"ס, מרצ, ישראל בעלייה, מפלגת המרכז, מפד"ל |
| מספר שרים | 25 |
| הקבינט הקודם | ממשלת ישראל העשרים ושבע |
| הקבינט הבא | ממשלת ישראל העשרים ותשע |
| כנסות וממשלות ישראל |
| מועצת המדינה הזמנית |
| פורטל - הממשל בישראל |
תוכן עניינים
תוצאות הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלהעריכה
| רשימה | ראש הרשימה | מנדטים | מספר קולות | אחוז מהקולות | מושב | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ישראל אחת | אהוד ברק | 26 | 670,484 | 20.2% | קואליציה | רשימה משותפת למפלגות העבודה, גשר, ומימד |
| הליכוד | בנימין נתניהו | 19 | 468,103 | 14.1% | אופוזיציה | |
| ש"ס | אלי ישי | 17 | 430,676 | 13% | קואליציה | |
| מרצ | יוסי שריד | 10 | 253,525 | 7.6% | קואליציה | |
| ישראל בעלייה | נתן שרנסקי | 6 | 171,705 | 5.1% | קואליציה | |
| שינוי | יוסף לפיד | 6 | 167,748 | 5.0% | אופוזיציה | |
| מפלגת המרכז | יצחק מרדכי | 6 | 165,622 | 5.0% | קואליציה | |
| מפד"ל | יצחק לוי | 5 | 140,307 | 4.2% | קואליציה | |
| יהדות התורה | מאיר פרוש | 5 | 125,741 | 3.7% | קואליציה | רשימה משותפת למפלגות אגודת ישראל ודגל התורה |
| רע"ם | עבד אל-מאלכ דהאמשה | 5 | 114,810 | 3.4% | אופוזיציה | |
| האיחוד הלאומי | בני בגין | 4 | 100,181 | 3.0% | אופוזיציה | רשימה משותפת למפלגות חרות, תקומה, ומולדת |
| ישראל ביתנו | אביגדור ליברמן | 4 | 86,153 | 2.6% | אופוזיציה | |
| חד"ש | מוחמד ברכה | 3 | 87,022 | 2.6% | אופוזיציה | |
| עם אחד | עמיר פרץ | 2 | 66,143 | 1.9% | אופוזיציה | |
| בל"ד | עזמי בשארה | 2 | 66,103 | 1.9% | אופוזיציה |
| מועמד | מספר קולות | אחוז מהקולות |
|---|---|---|
| אהוד ברק | 1,791,020 | 56.08% |
| בנימין נתניהו | 1,402,474 | 43.92% |
הקמת הממשלהעריכה
הבחירות לכנסת ה-15, בשנת 1999 כללו גם בחירות אישיות לראשות הממשלה בנוסף לבחירות לכנסת. בבחירות האישיות ניצח ברק ברוב גדול ונבחר להקים את הממשלה העשרים ושמונה. עם זאת, בעקבות שיטת 2 הפתקים, ניזוקו שתי המפלגות הגדולות, ישראל אחת והליכוד, אשר זכו יחד ל-45 מנדטים בלבד, בניגוד לכ-65-80 מנדטים בכנסות הקודמות לה. מצב זה יצר תלות מוגזמת של מפלגת השלטון במפלגות הקטנות, ואילץ את ברק להקים קואליציית שמאל-דתיים בעייתית, עובדה שגרמה לקשיים רבים בהתנהלות הממשלה, והביאה בהמשך לנפילתה. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 בוטלה שיטת הבחירה הישירה.
ציוני דרך ומדיניותעריכה
אירועים מרכזייםעריכה
האירועים מסודרים בסדר כרונולוגי.
- ועידת שפרדסטאון - ועידת פסגה שנערכה בעיר שפרדסטאון במערב וירג'יניה שבארצות הברית. הוועידה נפתחה ב-3 בינואר 2000. אהוד ברק עמד בראש המשלחת הישראלית, שר החוץ הסורי פארוק א-שרע בראש המשלחת הסורית וכן השתתפו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ומזכירת המדינה האמריקנית מדלן אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום, וב-11 בינואר נפסקו בכוונה לחדשן במועד מאוחר יותר. הוועדה נכשלה עקב דרישת הסורים לנסיגת ישראל לגבול טרום מלחמת ששת הימים, שהיה מספק להם גישה ישירה למי הכנרת, בעוד ישראל דרשה לבסס את ההסכם על הגבול הבינלאומי ברמת הגולן, הממוקם כמה מאות מטרים ממזרח.
- נסיגת צה"ל מלבנון - ראש הממשלה ברק הבטיח במערכת הבחירות שלו שבתוך שנה מיום היבחרו יצא צה"ל מרצועת הביטחון. למרות שישראל הייתה מעוניינת שהיציאה מלבנון תהיה תוך כדי הסכם עם סוריה ולבנון, השיחות עם סוריה נכשלו, והיה ברור כי נסתמו הדרכים לשלום עם לבנון. ברק החליט לקחת את הסיכון ולהמשיך בתוכניתו להוצאת צה"ל, גם ללא הסדר, וזאת למרות דאגת הדרג הצבאי מהמצב שיווצר לאחר מכן. התאריך המיועד לנסיגה היה 6 ביולי 2000, אך לבסוף נסוג צה"ל ב-24 במאי 2000, שישה שבועות לפני המתוכנן, עקב התפוררות צד"ל, שרבים מאנשיו הבינו כי ישראל נסוגה והעדיפו לברוח לישראל מאשר להסתכן בלבנון.
- ועידת קמפ דייוויד - ועידה שכינס נשיא ארצות הברית קלינטון במחנה נופש הנשיאותי. הוועידה כונסה ביולי 2000. בראש המשלחת הישראלית עמד ראש הממשלה אהוד ברק, בראש המשלחת הפלסטינית עמד יאסר ערפאת יו"ר הרשות הפלסטינית, ונשיא ארצות הברית קלינטון ייצג את ארצות הברית. ראש הממשלה ברק הציע לוותר על למעלה מ-90% מהגדה המערבית, למסור את שכונות מזרח ירושלים לריבונות פלסטינית, להקים משטר מיוחד בעיר העתיקה, ואף לפתרון בינלאומי בשאלת זכות השיבה, שבמסגרתו יורשו חלק מהפליטים להיכנס לישראל. הפלסטינים דחו את כל הצעות ישראל, ובסוף הוועידה האשים ברק את ערפאת בטרפוד המגעים המדיניים, בסירוב לכל הצעה ובכך שלא הציע הצעות נגדיות להצעות ברק וקלינטון. גרסת ברק גובתה על ידי קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.
- האינתיפאדה השנייה - מהומות וגל טרור שעוררו הפלסטינים לאחר ועידת קמפ-דייוויד. העילה הפלסטינית הרשמית למהומות הייתה עליית אריאל שרון להר הבית. היו שטענו שהמהומות תוכננו מראש כאמצעי לסחוט ויתורים בישראל. המהומות והטרור יצאו מכלל שליטה בעקבות פרשת מוחמד א-דורה והלינץ' ברמאללה.
- מהומות אוקטובר 2000 - מהומות אלימות שעוררו ערביי ישראל בגליל ובמשולש במקביל לפריצת האינתיפאדה בשטחים, לאור היחס המפלה לטענתם מצד ישראל, וכישלון המגעים המדיניים עם הפלסטינים. במהומות נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלסטיני תושב שטחים אחד וגם יהודי ישראלי אחד. בעקבות המהומות איבד ברק את תמיכתו בקרב הציבור הערבי. בנוסף לזאת, הוקמה ועדת אור שחקרה את המהומות.
- חטיפת שלושת החיילים וחטיפת אלחנן טננבוים - ב-7 באוקטובר 2000 נחטפו שלושה חיילי צה"ל - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוועד מגבול ישראל-לבנון. בהמשך נחטף קצין המילואים אלחנן טננבאום.
- ועידת טאבה - ועידה שכינס נשיא מצרים חוסני מובארק בטאבה בינואר 2001, בניסיון להציל את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. כמו קודמתה, גם ועידה זו הסתיימה ללא תוצאות.
- בועת ההיי טק העולמית ומצב ההיי טק בישראל, גררו צמיחה כלכלית מהירה בישראל, תוך יציאה מהמיתון שישראל הייתה מצויה בו מאז 1996. גם חגיגות שנת 2000 סייעו לכלכלה תוך שהן גורמות לצליינים רבים להגיע לישראל. שנת 2000 הייתה שנת התיירות הטובה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל עד אז, וביקרו בה כ-2.5 מיליון תיירים.
מדיניות כלכליתעריכה
עם תחילת כהונת הממשלה נראה היה כי מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ומגזר ההיי טק הישראלי המתפתח תרם רבות לשגשוג. אך המשבר הכלכלי העולמי והתפוצצות בועת ההיי-טק, לצד פריצת האינתיפאדה גרמו למיתון שהתפתח בארץ; הצעת הממשלה לרפורמה רדיקלית במיסוי הכוללת מס על רווחי הון מתוכניות חיסכון והשקעות בבורסה ומיסוי על עיזבונות לא אושרה והופעלה בגרסה מצומצמת.
התפוררות הקואליציהעריכה
יהדות התורה פרשה מן הממשלה בספטמבר 1999 בעקבות סכסוך סביב העברת משחן (אנ') (חלק מטורבינה של חברת החשמל) בשבת. מרצ פרשה כשנה לאחר מכן, ביוני 2000 לאחר סכסוך בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס משולם נהרי ותמיכת ראש הממשלה ברק בעמדת ש"ס. על אף פרישתה מן הממשלה, המשיכה מרצ לתמוך בה. כחודש לאחר מכן, עם יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד, פרשו מן הממשלה גם ישראל בעלייה, גשר וש"ס, מותירים את הממשלה עם פחות מ-61 חברי כנסת בקואליציה.
מפלגת המרכז היא השותפה הקואליציונית היחידה שלא הכריזה פרישה מהקואליציה (למעט מימד, אשר הייתה חלק מסיעת ישראל אחת), אם כי יו"ר המפלגה, סגן ראש הממשלה ושר התחבורה יצחק מרדכי הסתבך בפרשת הטרדות מיניות ונאלץ להתפטר ב-30 במאי 2000. מאז החלה מפלגת המרכז להתפורר עד כדי התפטרות רבים מנציגיה בכנסת ופרישת חברים אחרים מהסיעה. עוד בשלב מסוים הפסיקו חברי כנסת רבים מהקואליציה, בכללם חברים מסיעת ישראל אחת, להצביע בהתאם להחלטות הנהלת הקואליציה ובפועל הפרו את המשמעת הקואליציונית.
בדצמבר 2000 הודיע ראש הממשלה ברק בנאום בכנסת על מוכנותו לבחירות כלליות לכנסת השש עשרה ולראש הממשלה: "אתם רוצים בחירות?, אני מוכן לבחירות!", אולם מאוחר יותר התפטר מתפקידו, דבר שהביא לבחירות מיוחדות לראשות הממשלה תוך 60 יום, ללא פיזור הכנסת, בהתאם לסעיף מיוחד בחוק יסוד: הממשלה שהיה אז בתוקף. בבחירות ניצח אריאל שרון, והממשלה סיימה כהונתה עם השבעת ממשלת ישראל העשרים ותשע.
סיעות הקואליציהעריכה
| סיעה | מספר מנדטים | משרדי השרים | משרדי סגני השרים | תחילת חברות בממשלה | סיום חברות | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ישראל אחת | 26 | משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד הבינוי והשיכון, המשרד לענייני דתות, המשרד לענייני חברה ותפוצות, משרד החוץ, משרד החינוך, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד המדע, משרד המדע, התרבות והספורט, משרד המשפטים, משרד העבודה והרווחה, משרד הפנים, המשרד לקליטת עלייה, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התיירות, משרד התעשייה והמסחר, משרד התקשורת, משרד התשתיות הלאומיות, שר במשרד ראש הממשלה |
משרד הביטחון, משרד החוץ |
6 ביולי 1999 | 7 במרץ 2001 |
|
| ש"ס | 17 | משרד הבריאות, המשרד לענייני דתות, משרד העבודה והרווחה, משרד התשתיות הלאומיות |
משרד האוצר, משרד החינוך, משרד התקשורת |
6 ביולי 1999 | 12 ביולי 2000 |
|
| מרצ | 10 | משרד החינוך, משרד התעשייה והמסחר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר |
6 ביולי 1999 | 24 ביוני 2000 |
| |
| ישראל בעליה | 6 | משרד הפנים | המשרד לקליטת עלייה | 6 ביולי 1999 | 11 ביולי 2000 |
|
| מפלגת המרכז | 6 | משרד הבריאות, משרד התחבורה, משרד התיירות |
6 ביולי 1999 | 7 במרץ 2001 |
| |
| מפד"ל | 5 | משרד הבינוי והשיכון | המשרד לענייני דתות, משרד החינוך |
6 ביולי 1999 | 12 ביולי 2000 |
|
| יהדות התורה | 5 | 6 ביולי 1999 | 5 בספטמבר 1999 |
|
- מספר הח"כים החברים בקואליציה
הרכב הממשלהעריכה
הממשלה מנתה 25 שרים, לא כולם כיהנו במקביל, מתוכם 14 כיהנו בעבר בממשלה (ברק, פרס, מרדכי, דוד לוי, בן-אליעזר, רמון, שוחט, יצחק לוי, מילוא, שריד, ביילין, ישי, שרנסקי, סויסה) ו-10 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ליפקין-שחק, דליה איציק, אורון, תמיר, יצחק כהן, מלכיאור, וילנאי, רן כהן, רענן כהן, בן-עמי, בניזרי)
סגני השריםעריכה
| שם | סיעה | משרד | תאריך תחילת כהונה | תאריך סיום כהונה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| נסים דהן | ש"ס | משרד האוצר | 5 באוגוסט 1999 | 11 ביולי 2000 | |
| אפרים סנה | ישראל אחת | משרד הביטחון | 5 באוגוסט 1999 | 7 במרץ 2001 | |
| נואף מסאלחה | ישראל אחת | משרד החוץ | 5 באוגוסט 1999 | 7 במרץ 2001 | |
| משולם נהרי | ש"ס | משרד החינוך | 5 באוגוסט 1999 | 11 ביולי 2000 | |
| שאול יהלום | מפד"ל | משרד החינוך | 5 באוגוסט 1999 | 12 ביולי 2000 | |
| יצחק וקנין | ש"ס | משרד התקשורת | 5 באוגוסט 1999 | 11 ביולי 2000 | |
| יגאל ביבי | מפד"ל | משרד הדתות | 5 באוגוסט 1999 | 12 ביולי 2000 | |
| מרינה סולודקין | ישראל בעלייה | המשרד לקליטת עלייה | 5 באוגוסט 1999 | 11 ביולי 2000 |
חילופי שריםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- עופר קניג, עשר שנים לממשלת המיעוט של אהוד ברק, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, אוגוסט 2010
- ממשלת ישראל העשרים ושמונה באתר משרד ראש הממשלה
ממשלת ישראל העשרים ושמונה באתר הכנסת
| הקודם: ממשלת ישראל העשרים ושבע 1999-1996 |
ממשלת ישראל העשרים ושמונה 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 |
הבא: ממשלת ישראל העשרים ותשע 2003-2001 |