ממשלת ישראל העשרים ושמונה

הממשלה ה-28 היא ממשלה שהורכבה על ידי אהוד ברק, יו"ר רשימת ישראל אחת, וכיהנה מ-6 ביולי 1999 ועד 7 במרץ 2001, בזמן כהונתה של הכנסת החמש עשרה.

ממשלת ישראל העשרים ושמונה

ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק בבית נשיא המדינה עזר ויצמן. יושבים מימין לשמאל: אהוד ברק ועזר ויצמן. עומדים מימין לשמאל: נתן שרנסקי, אליהו סוויסה, יצחק כהן, יוסי ביילין, אברהם בייגה שוחט, יצחק מרדכי, בנימין בן-אליעזר, יוסי שריד, דוד לוי, דליה איציק, חיים רמון, שמעון פרס, אליהו ישי, שלמה בן-עמי, שלמה בניזרי ורן כהן
מידע כללי
6 ביולי 1999 – 7 במרץ 2001 (שנה ו־35 שבועות)
ראש ממשלה	אהוד ברק
מפלגה שולטת	ישראל אחת
סיעות הקבינט	ישראל אחת, ש"ס, מרצ, ישראל בעלייה, מפלגת המרכז, מפד"ל
מספר שרים	25
הקבינט הקודם	ממשלת ישראל העשרים ושבע
הקבינט הבא	ממשלת ישראל העשרים ותשע

ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק בפגישה באולם מליאת הממשלה במשרד ראש הממשלה

תוצאות הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה

רשימה	ראש הרשימה	מנדטים	מספר קולות	אחוז מהקולות	מושב	הערות
ישראל אחת	אהוד ברק	26	670,484	20.2%	קואליציה	רשימה משותפת למפלגות העבודה, גשר, ומימד
הליכוד	בנימין נתניהו	19	468,103	14.1%	אופוזיציה
ש"ס	אלי ישי	17	430,676	13%	קואליציה
מרצ	יוסי שריד	10	253,525	7.6%	קואליציה
ישראל בעלייה	נתן שרנסקי	6	171,705	5.1%	קואליציה
שינוי	יוסף לפיד	6	167,748	5.0%	אופוזיציה
מפלגת המרכז	יצחק מרדכי	6	165,622	5.0%	קואליציה
מפד"ל	יצחק לוי	5	140,307	4.2%	קואליציה
יהדות התורה	מאיר פרוש	5	125,741	3.7%	קואליציה	רשימה משותפת למפלגות אגודת ישראל ודגל התורה
רע"ם	עבד אל-מאלכ דהאמשה	5	114,810	3.4%	אופוזיציה
האיחוד הלאומי	בני בגין	4	100,181	3.0%	אופוזיציה	רשימה משותפת למפלגות חרות, תקומה, ומולדת
ישראל ביתנו	אביגדור ליברמן	4	86,153	2.6%	אופוזיציה
חד"ש	מוחמד ברכה	3	87,022	2.6%	אופוזיציה
עם אחד	עמיר פרץ	2	66,143	1.9%	אופוזיציה
בל"ד	עזמי בשארה	2	66,103	1.9%	אופוזיציה

מועמד	מספר קולות	אחוז מהקולות
אהוד ברק	1,791,020	56.08%
בנימין נתניהו	1,402,474	43.92%

הקמת הממשלה

הבחירות לכנסת ה-15, בשנת 1999 כללו גם בחירות אישיות לראשות הממשלה בנוסף לבחירות לכנסת. בבחירות האישיות ניצח ברק ברוב גדול ונבחר להקים את הממשלה העשרים ושמונה. עם זאת, בעקבות שיטת 2 הפתקים, ניזוקו שתי המפלגות הגדולות, ישראל אחת והליכוד, אשר זכו יחד ל-45 מנדטים בלבד, בניגוד לכ-65–80 מנדטים בכנסות הקודמות לה. מצב זה יצר תלות מוגזמת של מפלגת השלטון במפלגות הקטנות, ואילץ את ברק להקים קואליציית שמאל-דתיים בעייתית, עובדה שגרמה לקשיים רבים בהתנהלות הממשלה, והביאה בהמשך לנפילתה. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 בוטלה שיטת הבחירה הישירה.

ציוני דרך ומדיניות

אירועים מרכזיים

האירועים מסודרים בסדר כרונולוגי.

• ועידת שפרדסטאון - ועידת פסגה שנערכה בעיר שפרדסטאון במערב וירג'יניה שבארצות הברית. הוועידה נפתחה ב-3 בינואר 2000. אהוד ברק עמד בראש המשלחת הישראלית, שר החוץ הסורי פארוק א-שרע בראש המשלחת הסורית וכן השתתפו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ומזכירת המדינה האמריקנית מדליין אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום, וב-11 בינואר נפסקו בכוונה לחדשן במועד מאוחר יותר. הוועדה נכשלה עקב דרישת הסורים לנסיגת ישראל לגבול טרום מלחמת ששת הימים, שהיה מספק להם גישה ישירה למי הכנרת, בעוד ישראל דרשה לבסס את ההסכם על הגבול הבינלאומי ברמת הגולן, הממוקם כמה מאות מטרים ממזרח.
• נסיגת צה"ל מלבנון - ראש הממשלה ברק הבטיח במערכת הבחירות שלו שבתוך שנה מיום היבחרו יצא צה"ל מרצועת הביטחון. אף על פי שישראל הייתה מעוניינת שהיציאה מלבנון תהיה תוך כדי הסכם עם סוריה ולבנון, השיחות עם סוריה נכשלו, והיה ברור כי נסתמו הדרכים לשלום עם לבנון. ברק החליט לקחת את הסיכון ולהמשיך בתוכניתו להוצאת צה"ל, גם ללא הסדר, וזאת למרות דאגת הדרג הצבאי מהמצב שיווצר לאחר מכן. התאריך המיועד לנסיגה היה 6 ביולי 2000, אך לבסוף נסוג צה"ל ב-24 במאי 2000, שישה שבועות לפני המתוכנן, עקב התפוררות צד"ל, שרבים מאנשיו הבינו כי ישראל נסוגה והעדיפו לברוח לישראל מאשר להסתכן בלבנון.
• ועידת קמפ דייוויד - ועידה שכינס נשיא ארצות הברית קלינטון במחנה נופש הנשיאותי. הוועידה כונסה ביולי 2000. בראש המשלחת הישראלית עמד ראש הממשלה אהוד ברק, בראש המשלחת הפלסטינית עמד יאסר ערפאת יו"ר הרשות הפלסטינית, ונשיא ארצות הברית קלינטון ייצג את ארצות הברית. ראש הממשלה ברק הציע לוותר על למעלה מ-90% מהגדה המערבית, למסור את שכונות מזרח ירושלים לריבונות פלסטינית, להקים משטר מיוחד בעיר העתיקה, ואף לפתרון בינלאומי בשאלת זכות השיבה, שבמסגרתו יורשו חלק מהפליטים להיכנס לישראל. הפלסטינים דחו את כל הצעות ישראל, ובסוף הוועידה האשים ברק את ערפאת בטרפוד המגעים המדיניים, בסירוב לכל הצעה ובכך שלא הציע הצעות נגדיות להצעות ברק וקלינטון. גרסת ברק גובתה על ידי קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.
• האינתיפאדה השנייה - מהומות וגל טרור שעוררו הפלסטינים לאחר ועידת קמפ-דייוויד. העילה הפלסטינית הרשמית למהומות הייתה עליית אריאל שרון להר הבית. היו שטענו שהמהומות תוכננו מראש כאמצעי לסחוט ויתורים בישראל. המהומות והטרור יצאו מכלל שליטה בעקבות פרשת מוחמד א-דורה והלינץ' ברמאללה.
• מהומות אוקטובר 2000 - מהומות אלימות שעוררו ערביי ישראל בגליל ובמשולש במקביל לפריצת האינתיפאדה בשטחים, לאור היחס המפלה לטענתם מצד ישראל, וכישלון המגעים המדיניים עם הפלסטינים. במהומות נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלסטיני תושב שטחים אחד וגם יהודי ישראלי אחד. בעקבות המהומות איבד ברק את תמיכתו בקרב הציבור הערבי. בנוסף לזאת, הוקמה ועדת אור שחקרה את המהומות.
• חטיפת שלושת החיילים וחטיפת אלחנן טננבוים - ב-7 באוקטובר 2000 נחטפו שלושה חיילי צה"ל - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוועד מגבול ישראל-לבנון. בהמשך נחטף קצין המילואים אלחנן טננבאום.
• ועידת טאבה - ועידה שכינס נשיא מצרים חוסני מובארכ בטאבה בינואר 2001, בניסיון להציל את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. כמו קודמתה, גם ועידה זו הסתיימה ללא תוצאות.
• בועת ההיי טק העולמית ומצב ההיי טק בישראל, גררו צמיחה כלכלית מהירה בישראל, תוך יציאה מהמיתון שישראל הייתה מצויה בו מאז 1996. גם חגיגות שנת 2000 סייעו לכלכלה תוך שהן גורמות לצליינים רבים להגיע לישראל. שנת 2000 הייתה שנת התיירות הטובה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל עד אז, וביקרו בה כ-2.5 מיליון תיירים.

מדיניות כלכלית

עם תחילת כהונת הממשלה נראה היה כי מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ומגזר ההיי טק הישראלי המתפתח תרם רבות לשגשוג. אך המשבר הכלכלי העולמי והתפוצצות בועת ההיי-טק, לצד פריצת האינתיפאדה גרמו למיתון שהתפתח בארץ; הצעת הממשלה לרפורמה רדיקלית במיסוי הכוללת מס על רווחי הון מתוכניות חיסכון והשקעות בבורסה ומיסוי על עיזבונות לא אושרה והופעלה בגרסה מצומצמת.

התפוררות הקואליציה

יהדות התורה פרשה מן הממשלה בספטמבר 1999 בעקבות סכסוך סביב העברת משחן (חלק מטורבינה של חברת החשמל) בשבת. מרצ פרשה כשנה לאחר מכן, ביוני 2000 לאחר סכסוך בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס משולם נהרי ותמיכת ראש הממשלה ברק בעמדת ש"ס. על אף פרישתה מן הממשלה, המשיכה מרצ לתמוך בה. כחודש לאחר מכן, עם יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד, פרשו מן הממשלה גם ישראל בעלייה, המפד"ל וש"ס, כשהן מותירות את הממשלה עם 32 חברי כנסת בקואליציה.

מפלגת המרכז היא השותפה הקואליציונית היחידה שלא הכריזה פרישה מהקואליציה (למעט מימד, אשר הייתה חלק מסיעת ישראל אחת), אם כי יו"ר המפלגה, סגן ראש הממשלה ושר התחבורה יצחק מרדכי הסתבך בפרשת הטרדות מיניות ונאלץ להתפטר ב-30 במאי 2000. מאז החלה מפלגת המרכז להתפורר עד כדי התפטרות רבים מנציגיה בכנסת ופרישת חברים אחרים מהסיעה. עוד בשלב מסוים הפסיקו חברי כנסת רבים מהקואליציה, בכללם חברים מסיעת ישראל אחת, להצביע בהתאם להחלטות הנהלת הקואליציה ובפועל הפרו את המשמעת הקואליציונית.

בדצמבר 2000 הודיע ראש הממשלה ברק בנאום בכנסת על מוכנותו לבחירות כלליות לכנסת השש עשרה ולראש הממשלה: "אתם רוצים בחירות?, אני מוכן לבחירות!", אולם מאוחר יותר התפטר מתפקידו, דבר שהביא לבחירות מיוחדות לראשות הממשלה תוך 60 יום, ללא פיזור הכנסת, בהתאם לסעיף מיוחד בחוק יסוד: הממשלה שהיה אז בתוקף. בבחירות ניצח אריאל שרון, והממשלה סיימה כהונתה עם השבעת ממשלת ישראל העשרים ותשע.

סיעות הקואליציה

סיעה		מספר מנדטים	משרדי השרים	משרדי סגני השרים	תחילת חברות בממשלה	סיום חברות	הערות
	ישראל אחת	26	משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד הבינוי והשיכון, המשרד לענייני דתות, המשרד לענייני חברה ותפוצות, משרד החוץ, משרד החינוך, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד המדע, משרד המדע, התרבות והספורט, משרד המשפטים, משרד העבודה והרווחה, משרד הפנים, המשרד לקליטת עלייה, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד התיירות, משרד התעשייה והמסחר, משרד התקשורת, משרד התשתיות הלאומיות, שר במשרד ראש הממשלה	משרד הביטחון, משרד החוץ	6 ביולי 1999	7 במרץ 2001	משרד המדע שינה את שמו ל"משרד המדע, התרבות והספורט" תיקי העבודה והרווחה, התשתיות הלאומיות, והדתות היו בידי ש"ס עד לפרישתה מהממשלה תיקי החינוך, התעשייה והמסחר, והחקלאות ופיתוח הכפר היו בידי מרצ עד לפרישתה מהממשלה תיק הבינוי והשיכון היה בידי המפד"ל עד לפרישתה מהממשלה תיק הפנים היה בידי ישראל בעלייה עד לפרישתה מהממשלה
	ש"ס	17	משרד הבריאות, המשרד לענייני דתות, משרד העבודה והרווחה, משרד התשתיות הלאומיות	משרד האוצר, משרד החינוך, משרד התקשורת		12 ביולי 2000	פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו המדיניים של ראש הממשלה
	מרצ	10	משרד החינוך, משרד התעשייה והמסחר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר	—		24 ביוני 2000	פרשה מהקואליציה עקב תמיכת ראש הממשלה בעמדת ש"ס בעניין החינוך
	ישראל בעליה	6	משרד הפנים	המשרד לקליטת עלייה		11 ביולי 2000	פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו המדיניים של ראש הממשלה
	מפלגת המרכז	6	משרד הבריאות, משרד התחבורה, משרד התיירות	—		7 במרץ 2001	תיק הבריאות היה בידי ש"ס עד לפרישתה מהממשלה
	מפד"ל	5	משרד הבינוי והשיכון	המשרד לענייני דתות, משרד החינוך		12 ביולי 2000	פרשה מהקואליציה עקב אי הסכמה למהלכיו המדיניים של ראש הממשלה
	יהדות התורה	5	—	—		5 בספטמבר 1999	הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה פרשה מהקואליציה עקב סכסוך על העברת משחן בשבת

מספר הח"כים החברים בקואליציה

• 75 ח"כים לפני פרישת סיעת יהדות התורה (6 ביולי 1999 - 5 בספטמבר 1999).
• 70 ח"כים לפני פרישת סיעת מרצ (5 בספטמבר 1999 - 24 ביוני 2000).
• 60 ח"כים לפני פרישת סיעת ישראל בעליה (24 ביוני 2000 - 11 ביולי 2000), ש"ס ומפד"ל (11 ביולי 2000 - 12 ביולי 2000).
• 32 ח"כים לאחר מכן (12 ביולי 2000 - 7 במרץ 2001).

הרכב הממשלה

עם הקמתה, כללה הממשלה 18 שרים, בהתאם למגבלה החוקית שחלה אז. באוגוסט 1999, לאחר שהוסרה המגבלה החוקית, צורפו לממשלה עוד חמישה שרים והיא מנתה 23 שרים. בין מאי ליולי 2000 החלה נטישה המונית מהממשלה. תחילה פרש יצחק מרדכי שהועמד לדין ואחר כך שלושת שרי מרצ. ביולי 2000 עזבו ארבעת שרי ש"ס, יצחק לוי מהמפד"ל, ונתן שרנסקי מישראל בעלייה. בתחילת אוגוסט 2000 עזב גם דוד לוי ובממשלה נותרו 12 שרים. באותו חודש צורפו שני שרים לממשלה ומספר השרים עמד על 14 עד תום כהונת הממשלה.

מבין 25 השרים, 14 כיהנו בעבר בממשלה (ברק, פרס, מרדכי, דוד לוי, בן-אליעזר, רמון, שוחט, יצחק לוי, מילוא, שריד, ביילין, ישי, שרנסקי, סויסה) ו-11 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ליפקין-שחק, דליה איציק, אורון, תמיר, יצחק כהן, מלכיאור, וילנאי, רן כהן, רענן כהן, בן-עמי, בניזרי)

	ישראל אחת		ש"ס		מרצ		ישראל בעלייה		מפלגת המרכז		מפד"ל
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה

ממשלת ישראל העשרים ושמונה
כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט – י"ב באדר ה'תשס"א | 6 ביולי 1999 – 7 במרץ 2001

משרד/ תפקיד	שר		סיעה		כהונה	הערות
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה		ראש הממשלה אהוד ברק		ישראל אחת	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד הביטחון
משרד האוצר		אברהם בייגה שוחט		ישראל אחת	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לאיכות הסביבה		דליה איציק		ישראל אחת	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לביטחון פנים		שלמה בן עמי		ישראל אחת	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד הבינוי והשיכון		יצחק לוי		מפד"ל	6 ביולי 1999 - 12 ביולי 2000
		בנימין בן אליעזר		ישראל אחת	11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001	סגן ראש הממשלה
משרד הבריאות		שלמה בניזרי		ש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		רוני מילוא		מפלגת המרכז	10 באוגוסט 2000 - 7 במרץ 2001
המשרד לענייני דתות		יצחק כהן		ש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		יוסי ביילין		ישראל אחת לא כיהן כח"כ	11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד החוץ		דוד לוי		ישראל אחת	6 ביולי 1999 - 4 באוגוסט 2000	סגן ראש הממשלה
		שלמה בן עמי		ישראל אחת	2 בנובמבר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד החינוך		יוסי שריד		מרצ	6 ביולי 1999 - 24 ביוני 2000
משרד החקלאות ופיתוח הכפר		חיים אורון		מרצ	5 באוגוסט 1999 - 24 ביוני 2000
משרד המדע, התרבות והספורט		מתן וילנאי		ישראל אחת	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד המשפטים		יוסי ביילין		ישראל אחת לא כיהן כח"כ	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד העבודה והרווחה		אלי ישי		ש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		רענן כהן		ישראל אחת	10 באוגוסט 2000 - 7 במרץ 2001
משרד הפנים		נתן שרנסקי		ישראל בעליה	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		חיים רמון		ישראל אחת	11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
המשרד לקליטת העלייה		יולי תמיר		ישראל אחת לא כיהנה כח"כית	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לשיתוף פעולה אזורי		שמעון פרס		ישראל אחת	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001
משרד התחבורה		יצחק מרדכי		מפלגת המרכז	6 ביולי 1999 - 30 במאי 2000	סגן ראש הממשלה
		אמנון ליפקין-שחק		מפלגת המרכז	11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
משרד התיירות					5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד התעשייה והמסחר		רן כהן		מרצ	6 ביולי 1999 - 24 ביוני 2000
משרד התקשורת		בנימין בן אליעזר		ישראל אחת	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001	סגן ראש הממשלה
משרד התשתיות הלאומיות		אליהו סויסה		ש"ס	6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000
		אברהם בייגה שוחט		ישראל אחת	11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001
שר במשרד ראש הממשלה		חיים רמון		ישראל אחת	6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001	השר לענייני ירושלים
		מיכאל מלכיאור		ישראל אחת	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001	אחראי על ענייני חברה ותפוצות
סגני השרים
משרד האוצר		נסים דהן		ש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
משרד הביטחון		אפרים סנה		ישראל אחת	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
המשרד לענייני דתות		יגאל ביבי		מפד"ל	5 באוגוסט 1999 - 12 ביולי 2000
משרד החוץ		נואף מסאלחה		ישראל אחת	5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001
משרד החינוך		משולם נהרי		ש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
		שאול יהלום		מפד"ל	5 באוגוסט 1999 - 12 ביולי 2000
המשרד לקליטת העלייה		מרינה סולודקין		ישראל בעליה	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000
משרד התקשורת		יצחק וקנין		ש"ס	5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000

• מזכיר הממשלה: יצחק הרצוג

חילופי תפקידים בממשלה

השר היוצא	סיעה		משרד	עילת סיום התפקיד	תאריך סיום התפקיד	השר המחליף	סיעה		תאריך כניסה לתפקיד
אהוד ברק		ישראל אחת	משרד המדע	מסירת התיק לשר במשרה מלאה	5 באוגוסט 1999	מתן וילנאי (כשר המדע, התרבות והספורט)		ישראל אחת	5 באוגוסט 1999
			משרד התיירות			אמנון ליפקין-שחק		מפלגת המרכז
			המשרד לקליטת עלייה			יולי תמיר		ישראל אחת (לא ח"כית)
			משרד החקלאות ופיתוח הכפר			חיים אורון		מרצ
יצחק מרדכי		מפלגת המרכז	משרד התחבורה	התפטר	30 במאי 2000	אמנון ליפקין-שחק		מפלגת המרכז	11 באוקטובר 2000
חיים אורון		מרצ	משרד החקלאות ופיתוח הכפר	פרישת הסיעה מהקואליציה	24 ביוני 2000	אהוד ברק		ישראל אחת	24 ביוני 2000
רן כהן			משרד התעשייה והמסחר
יוסי שריד			משרד החינוך
שלמה בניזרי		ש"ס	משרד הבריאות	פרישת הסיעה מהקואליציה	11 ביולי 2000	רוני מילוא		מפלגת המרכז	10 באוגוסט 2000
אלי ישי			משרד העבודה והרווחה			רענן כהן		ישראל אחת
אליהו סויסה			משרד התשתיות הלאומיות			אברהם בייגה שוחט		ישראל אחת	11 באוקטובר 2000
יצחק כהן			המשרד לענייני דתות			יוסי ביילין		ישראל אחת (לא ח"כ)
נתן שרנסקי		ישראל בעלייה	משרד הפנים	פרישת הסיעה מהקואליציה		חיים רמון		ישראל אחת
יצחק לוי		מפד"ל	משרד הבינוי והשיכון	פרישת הסיעה מהקואליציה	12 ביולי 2000	בנימין בן אליעזר		ישראל אחת
דוד לוי		ישראל אחת	משרד החוץ	התפטר	4 באוגוסט 2000	שלמה בן עמי		ישראל אחת	2 בנובמבר 2000
נסים דהן		ש"ס	סגן שר במשרד האוצר	פרישת הסיעה מהקואליציה	11 ביולי 2000	לא מונה מחליף
משולם נהרי			סגן שר במשרד החינוך			לא מונה מחליף
יצחק וקנין			סגן שר במשרד התקשורת			לא מונה מחליף
מרינה סולודקין		ישראל בעלייה	סגן שר במשרד לקליטת עלייה	פרישת הסיעה מהקואליציה		לא מונה מחליף
שאול יהלום		מפד"ל	סגן שר במשרד האוצר	פרישת הסיעה מהקואליציה	12 ביולי 2000	לא מונה מחליף
יגאל ביבי			סגן שר במשרד לענייני דתות			לא מונה מחליף

קישורים חיצוניים

• עופר קניג, עשר שנים לממשלת המיעוט של אהוד ברק, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, אוגוסט 2010
• ממשלת ישראל העשרים ושמונה באתר משרד ראש הממשלה
  ממשלת ישראל העשרים ושמונה באתר הכנסת

הערות שוליים

הקודם: ממשלת ישראל העשרים ושבע 1999-1996

ממשלת ישראל העשרים ושמונה 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001

הבא: ממשלת ישראל העשרים ותשע 2003-2001