פתיחת התפריט הראשי

סכסוך ישראל–חזבאללה מהנסיגה מרצועת הביטחון עד מלחמת לבנון השנייה

הנסיגה מרצועת הביטחון גרמה לירידה ניכרת בכמות הפיגועים, שביצעו פעילי ארגון הטרור הלבנוני-שיעי חזבאללה, נגד מטרות ישראליות. מפעם לפעם, ביצע ארגון חזבאללה פעולות צבאיות בגבול עם ישראל. תגובותיה הצבאיות של ישראל לפעולות הללו היו מוגבלות בשל רצונה להימנע מהסלמה, אולם בעקבות חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב בגבול לבנון, ישראל יצאה למלחמת לבנון השנייה.

סכסוך ישראל-חזבאללה מהנסיגה מרצועת הביטחון עד מלחמת לבנון השנייה
מערכה: הקדמה לסכסוך האיראני-ישראלי
הרדב.JPG
הר דב, שהשליטה בו מהווה את אחת מסוגיות הסכסוך המרכזיות בין ישראל לחזבאללה לאחר הנסיגה מרצועת הביטחון
תאריך התחלה: 7 באוקטובר 2000
תאריך סיום: 12 ביולי 2006
משך הסכסוך: 5 שנים ו-39 שבועות
קרב לפני: הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)
קרב אחרי: מלחמת לבנון השנייה
מקום: גבול ישראל-לבנון
תוצאה: פרוץ מלחמת לבנון השנייה
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

חזבאללהחזבאללה  חזבאללה
בתמיכת:
איראןאיראן  איראן
סוריהסוריה  סוריה

ראשי מדינה
ישראלישראל אהוד ברק (עד 2001)
ישראלישראל אריאל שרון (2001 עד 2006)
ישראלישראל אהוד אולמרט (מ-2006) 
 
מפקדים

המטה הכללי של צה"להמטה הכללי של צה"לשאול מופז (רמטכ"ל עד 2002)
המטה הכללי של צה"להמטה הכללי של צה"למשה יעלון (רמטכ"ל מ-2002 עד 2005)
המטה הכללי של צה"להמטה הכללי של צה"לדני חלוץ (רמטכ"ל מ-2005)

חזבאללהחזבאללה חסן נסראללה (מזכ"ל חזבאללה)
חזבאללהחזבאללה עימאד מורנייה (ראש הזרוע הצבאית)

כוחות

חזבאללהחזבאללה  חזבאללה
הג'יהאד האסלאמי הפלסטיניהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני  הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
ארגוני טרור פלסטינים נוספים

אבידות

הרוגים: 15 חיילים ו-6 אזרחים

הרוגים: לפחות 11 מחבלים, 2 מפגינים ו-3 חיילים סורים

או"םאו"ם קצין אחד של יוניפי"ל נהרג

הנסיגה מרצועת הביטחוןעריכה

  ערכים מורחבים – רצועת הביטחון, הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)

בעקבות התקפות חוזרות ונשנות של ארגוני הטרור הפלסטיניים על יישובי הצפון בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, יצא צה"ל למלחמת לבנון הראשונה. במהלך המלחמה, כבש צה"ל שטח בדרום לבנון, שמרובו נסוג ביוני 1985. מאז ועד שנת 2000, שלט צה"ל בשטח שנקרא רצועת הביטחון, שמטרתו הייתה להפריד בין המחבלים בלבנון לבין היישובים סמוכי הגבול.

האבידות הרבות שנגרמו כתוצאה מהלחימה ברצועת הביטחון יצרו לחץ ציבורי כבד לפינויה. ב-24 במאי 2000 נסוג צה"ל באופן חד-צדדי מדרום לבנון והתבצר בקו הגבול הבינלאומי ("הקו הכחול").

בעקבות הנסיגה, עלתה קרנו של ארגון חזבאללה בעולם הערבי, מפני שתפסו אותו כארגון שהסיג את צה"ל מלבנון. ב-26 במאי נשא מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, את "נאום קורי העכביש", שבו דיבר על ישראל: "ישראל נראית חזקה מבחוץ, אך קלה להרס והכנעה, כמו קורי עכביש. ישראל אמנם מצטיירת כבעלת עוצמה צבאית גדולה ועליונות טכנולוגית, אך החברה הישראלית לא תעמוד בעוד מתקפות טרור, פיגועים וקטיושות. החברה הישראלית עייפה ממלחמות ואין לה האיתנות והחוסן לעמוד במאבק דמים ולספוג נפגעים".

עם יציאת צה"ל מדרום לבנון, התבסס חזבאללה באזור, התחמש באמצעי לחימה חדשים ומתקדמים - שרבים מהם הועברו אליו מאיראן דרך סוריה והים - והקים ביצורים ביערות הסבוכים ובכפרים של דרום לבנון. חזבאללה גם פיתח את מערך הרקטות והטילים ארוכי הטווח שלו, וזאת על מנת ליצור מאזן אימה מול ישראל.

מספר התקיפות ירד באופן משמעותי, ובעקבות כך גם מספר הנפגעים, אולם אחת לכמה חודשים נערכה התקפה מרוכזת ונקודתית של חזבאללה - בעיקר בהר דב (חוות שבעא), אותו חזבאללה תובע, על אף שישראל טוענת שלפי המשפט הבינלאומי, השטח אינו לבנוני, אלא סורי. בנוסף לסוגיית השליטה בהר דב, חזבאללה גם ביצע תקיפות בטענה שישראל מפרה את הריבונות של לבנון וכן בתגובה לחיסולים של בכירים בארגון.

לקראת הנסיגה, הדגיש ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, כי אם לאחר הנסיגה תיפתח אש מלבנון לעבר ישראל, "כל לבנון תבער". חרף זאת, בשל חוסר רצונה של ישראל להיגרר ללחימה בלבנון בימי האינתיפאדה השנייה, תגובות צה"ל לתקיפות חזבאללה בגבול היו מדודות והסתכמו בתקיפות ממוקדות של יעדים בדרום לבנון.

כרונולוגיה עד פרוץ מלחמת לבנון השנייהעריכה

2000עריכה

2001עריכה

2002עריכה

2003עריכה

2004עריכה

  • 19 בינואר - דחפור די-9 של צה"ל נפגע מירי נ"ט בעת שעסק בנטרול זירת מטענים בגבול לבנון מערבית למושב זרעית. מהירי נהרג יאן רוצ'ניסקי, שפיקד על הדחפור.
  • 29 בינואר - אלחנן טננבוים וגופות שלושת החיילים, שנהרגו ונחטפו בהר דב באוקטובר 2000, הוחזרו לישראל בתמורה לשחרורם של 435 אסירים - רובם פלסטינים - ולהשבת גופותיהם של 59 לבנונים. החטיפה והעסקה שבעקבותיה נחשבו כניצחון לחזבאללה. בשל הצלחה זו, נעשו ניסיונות נוספים לחטוף חיילים ישראלים - הן בזירה הלבנונית והן בזירה הפלסטינית.
  • 7 במאי - מחבלי חזבאללה פתחו באש עוצמתית בגזרת הר דב, שכללה הפעלת זירת מטענים, ירי פצצות מרגמה וטילים נגד טנקים. לוחם יחידת אגוז דניס למינוב נהרג במקום ו-13 חיילים אחרים נפצעו.
  • 20 ביולי - שני חיילי צה"ל אבישי קוריסקי ואיתי אילוז נורו למוות על ידי צלפים של חזבאללה בעת שעסקו בתיקון האנטנה של מוצב נורית, סמוך למושב זרעית. שני חיילים נוספים נפצעו קל. בתגובה השיבו לוחמי צה"ל באש אל עבר העמדה ממנה ירו הצלפים והשמידו אותה. אחד מפעילי חזבאללה נהרג.
  • 28 באוקטובר - רקטת קטיושה, שנורתה מלבנון, התפוצצה באוויר ונפלה בקיבוץ מצובה.
  • 15 בנובמבר - שתי רקטות קטיושה נורו מלבנון. אחת פגעה במועצה המקומית שלומי והשנייה בים. לא היו נפגעים.

2005עריכה

2006עריכה

  • 28 במאי - מספר רקטות קטיושה נורו מלבנון ופגעו בבסיס צבאי בהר מירון. צה"ל הגיב בתקיפת מטרות טרור בלבנון. התפתחו חילופי אש בין צה"ל לבין פעילי חזבאללה ומחבלים פלסטינים. בסמוך לקיבוץ מנרה, חייל צה"ל נפצע קשה מאש צלפים שנורתה מלבנון. מהצד השני, נהרגו פלסטיני ופעיל חזבאללה מאש צה"ל.[10]

פרוץ מלחמת לבנון השנייה (2006)עריכה

  ערכים מורחבים – חטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (2006), מלחמת לבנון השנייה

בבוקר ה-12 ביולי, נחטפו שני חיילי צה"ל בגבול לבנון ליד זרעית. עשרות מחבלים פתחו בהתקפה מתואמת שכללה ירי מרגמות וקטיושות לעבר יישובים ומוצבים הסמוכים לגבול, ירי טילים נגד טנקים על שני רכבי סיור של צה"ל וחדירה של חוליית חזבאללה, שחטפה מרכבי הסיור את חיילי המילואים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שנפגעו קשה בפיגוע ונהרגו. בנוסף לחטופים, נהרגו עוד שלושה חיילים ונפצעו שלושה נוספים באורח קשה. את הפעולה תכנן עימאד מוע'ניה, שגם פיקד עליה.

צה"ל הגיב למתקפה בירי לעבר בסיסי חזבאללה, תשתיות וגשרים על מנת להקשות על פעילי חזבאללה להתרחק עם החטופים. טנק מרכבה מגדוד 82 של חטיבה 7 ונגמ"חון נכנסו ללבנון במטרה להתחקות אחר תנועת המחבלים ולעצור את רכב המילוט. הטנק עלה על מטען גחון כבד ורב-עוצמה שנאמד בחצי טון חומר נפץ. הטנק נהרס, וארבעת לוחמיו נהרגו. לוחם נוסף מגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, שפעל במטרה לחלץ את חללי הטנק, נפגע מרסיס של פצצת מרגמה ונהרג. בסך הכול, נהרגו באותו יום 10 חיילים - שניים מתוכם נחטפו ללבנון - ונפצעו 10 חיילים נוספים ו-6 אזרחים.

המתקפה הייתה יריית הפתיחה למלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה, שהסתיימה ב-14 באוגוסט, נהרגו 165 ישראלים ולפחות 1,000 לבנונים.

ב-16 ביולי 2008, הוחזרו גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב לישראל בתמורה לשחרורם של אסירים ביטחוניים פלסטינים ולבנונים, ביניהם, המחבל הדרוזי סמיר קונטאר, רוצח בני משפחת הרן בנהריה.

הערות שולייםעריכה