פתיחת התפריט הראשי

תל בטש (מזוהה עם תמנתה המקראית)

תל בַּטָּשׁ (במקור תַל אל-בַּטַאשִׁי) הוא תל קדום באזור השפלה, על גדתו המערבית של נחל שורק, ממערב לקיבוץ צרעה.

זיהויו המקובל של התל הוא עם עיר המחוז הקדומה תִּמְנָתָה (גם תִּמְנָה), הנזכרת רבות במקרא ובמקורות מתקופת בית שני, המשנה והתלמוד.

תמנתה הקדומהעריכה

תמנתה נזכרת לראשונה בסיפור יהודה ותמר שבספר בראשית: "וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה ... וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ ... וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה"[1].

לאחר מכן העיר נזכרת בתקופת יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים. העיר היוותה את גבולה הצפוני של נחלת שבט יהודה כפי שכתוב: "וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה"[2], וכן: "וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן"[3].

בספר שופטים נזכר בהקשר לסיפורו של שמשון הגיבור אשר הלך לתמנתה והתאהב שם באשה פלשתית, שמאוחר יותר נשא לאשה, כאמור: "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים ... וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה .... וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ"[4].

לא כל החוקרים מסכימים עם ההנחה כי המדובר באותה העיר: פרופסור אליה שמואל הרטום טוען כי תמנתה הנזכרת בסיפור יהודה ותמר אינה אותה תמנתה מסיפור שמשון, ומציע לזהותה עם חרבת תִּבְּנָה, צפונית-מזרחית למושב אביעזר. בשאלה זו נחלקו אף חז"ל: "רַב אָמַר שְׁתֵּי תִמְנָיוֹת הֵם אַחַת שֶׁל יְהוּדָה וְאַחַת שֶׁל שִׁמְשׁוֹן, וְלָמָה הוּא מַזְכִּיר בָּהּ עֲלִיָּה וִירִידָה, אֶלָּא עֲלִיָּה לִיהוּדָה שֶׁהוּא מַעֲמִיד מְלָכִים, וִירִידָה לְשִׁמְשׁוֹן שֶׁהוּא נוֹשֵׂא גוֹיָה. רַבִּי סִימוֹן אָמַר תִּמְנָתָה אַחַת הִיא, וְלָמָּה הִזְכִּיר בָּהּ עֲלִיָּה וִירִידָה, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ בֶּן אַגְרִי כַּהֲדָא בֵּית מָעוֹן דְּסָלְקִין לָהּ מִן טְבֶרְיָה וְנַחֲתִין לָהּ מִן כְּפַר שׁוּבְתִי"[5].

בספר דברי הימים נזכר כיבוש העיר בידי הפלשתים: "וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"[6]. העיר הוחרבה בידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 603 לפנה"ס, אולם נושבה מחדש בעת שיבת ציון והתקיימה עד סוף התקופה ההלניסטית.

בתקופת בית שני נזכרת "תמנה" בכתבי יוסף בן מתתיהו כעיר מחוז גדולה בשפלה, לצד ערי השפלה הגדולות - אמאוס, לוד ויבנה[7].

במקורות חז"ל נזכרת העיר בשל חכמיה, ובהם שמעון התימני[8]. העיר "תמנה" נזכרת גם באונומסטיקון של אוסביוס ובמפת מידבא מן התקופה הביזנטית.

גילוי התל וממצאיועריכה

התל התגלה במאה ה-19 על ידי שארל קלרמון-גנו, אשר סבר כי התל היה מחנה צבאי רומאי. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נסקר התל על ידי בנימין מזר ויעקב קפלן שעמדו על חשיבותו. מזר הציע בתחילה לזהות את התל עם עקרון, אך לאחר שעקרון זוהתה בתל מקנה הסמוך, שונה הזיהוי לתמנתה, בייחוד בשל מיקומו של התל ההולם את התיאור המקראי.

החפירות הראשונות בתל נערכו כבר בשנת 1977, והן נמשכו במשך 12 עונות חפירה עד שנת 1989. בחפירות נחשפו שרידי ביצורים ומבנים מימי מלכי יהודה השייכים למאה ה-7 לפנה"ס והמאה ה-8 לפנה"ס, באחד מהמבנים הללו נמצאו קנקני חרס, אשר על אחד מהם נתגלתה הכתובת: "למלך".

לא הרחק מן התל, על גדתו המזרחית של נחל שורק, נתגלו שרידי דרך רומית, וכן מספר תלוליות הקרויות "תלוליות בטש", שהן שרידי ישוב מהתקופות הנאוליתית, הכלקוליתית ותקופת הברונזה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה