פתיחת התפריט הראשי
מלחמת יום הכיפורים

"הקוֹנְסֶפְּצְיָה" היא כינוי לתאוריה שגיבש אמ"ן בתחילת שנות ה-70 של המאה העשרים לפיה מצרים לא תפתח במלחמה נגד ישראל לפני שתשיג מערכות נשק מסוימות לצורך השגת איזון אסטרטגי עם ישראל, ואילו סוריה לא תצא למערכה ללא מצרים. על פי הקונספציה, העריך אמ"ן שההיערכות הצבאית של מצרים לקראת מלחמת יום הכיפורים אינה מכוונת לפתיחה במלחמה, חרף סימנים רבים שהעידו כי היא עומדת לפרוץ.

הקונספציה הופרכה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. רבים בישראל מייחסים לפחות חלק מהתוצאות הקשות לישראל במלחמה זו להיעדר הכנה מספקת לקראת המלחמה, בגלל הקונספציה.

השם "הקונספציה" ניתן לתאוריה זו על ידי ועדת אגרנט, שחקרה את האירועים שהובילו לכשל המודיעיני עם תחילת המלחמה. את הדבקות העיקרית בקונספציה ייחסה הוועדה לראש אמ"ן, אלי זעירא, ולרע"ן מצרים באמ"ן מחקר, יונה בנדמן. 'הקונספציה' פותחה במיוחד על ידי ראש אמ"ן, אלי זעירא, מיד עם מינויו על ידי משה דיין, כדי שיוכל להתבסס עליה בהמשך ולשלול באמצעותה את כוונות המצרים למלחמה.

תוכן עניינים

עיקרי הקונספציהעריכה

בקונספציה היו מרכיבים אחדים:

  1. מצרים רואה במלחמה דרך יחידה להחזרת השטחים שאיבדה במלחמת ששת הימים, והיא תצא למלחמה כזו רק אם תוכל להגיע בה להישג ממשי, זאת כיוון שמשא ומתן עם ישראל הוביל מאז 1967 למבוי סתום.
  2. סוריה לא תצא למלחמה בישראל לבדה, אלא רק בתיאום עם מצרים.
  3. מצרים לא תצא למלחמה כל עוד אין לה מענה לעליונות האווירית של ישראל שהודגמה במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים ולתקיפות של ישראל בעומק שטחה במלחמת ההתשה. בפרט, מצרים לא תצא למלחמה כל עוד אין לה יכולת תקיפה של בסיסי חיל האוויר הישראלי וריכוזי אוכלוסייה בעומק ישראל. לצורך כך חייבת מצרים להשיג כמה טייסות של מטוסי קרב וטילי קרקע-קרקע מתקדמים (סקאד). על פי הקונספציה, תנאי לפתיחה במלחמה היה שברית המועצות תספק למצרים מטוסי קרב שתכונותיהם דומות לאלה של מטוסי F-4 פנטום האמריקאיים שהיו בידי ישראל, וכך תהיה בידי מצרים היכולת לאיים על עומקה של ישראל ולהרתיע אותה מלתקוף בעומק מצרים.

גיבושה והשפעתה עד פרוץ המלחמהעריכה

 
סיכום מסמך ההערכה שהוציא אמ"ן/מחקר ב-5 באוקטובר 1973, יום לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים
 
המסמך שכתב ראש המוסד צבי זמיר בתום פגישתו עם המקור אשרף מרואן בלונדון

ניצני גיבושה של הקונספציה בשנת 1968, שבה החל אמ"ן להידרש לסבירות יציאתה של מצרים למלחמה בישראל. בשנה זו נהנתה ישראל מעליונות אווירית מוחלטת. בהתאם לדו"ח של ועדת אגרנט, רווחה הקונספציה במערך השיקולים של אמ"ן מאז 1971. הדבקות בקונספציה נותרה גם בשנת 1973, שבה אמנם לא הייתה למצרים יכולת תקיפה בעומק ישראל, אך רשת טילי הנ"מ שנפרשה לאורך תעלת סואץ איפשרה תקיפה נרחבת בחזית זו.

לחיזוק הקונספציה תרמה תחזיתו של אמ"ן, בדצמבר 1972 ובמאי 1973 (לקראת "כוננות כחול לבן"), לפיה לא צפויה מלחמה. תחזית זו ניתנה חרף סימנים בשטח ומידע שמסר אשרף מרואן, המקור הבכיר של "המוסד" במצרים, והתממשותה חיזקה את אמינות הקונספציה.

לשיאה הגיעה השפעתה של הקונספציה בהערכה שהוציא אמ"ן בערב 5 באוקטובר 1973, פחות מיממה לפני תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, ובה כתב סא"ל יונה בנדמן בסעיף 40:

"למרות שעצם תפיסת מערך החירום בחזית התעלה טומן בחובו לכאורה סימנים המעידים ליוזמה התקפית, הרי לפי מיטב הערכתנו לא חל שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות בינם ובין צה"ל. אי לכך, הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה".

על נוכחותו המוחשית של הקיבעון התפיסתי בקרב הצמרת הביטחונית בבוקר 6 באוקטובר 1973, כשעתיים לאחר הפצת מברק ההתרעה של ראש המוסד, צבי זמיר בקרב מקבלי ההחלטות בישראל בעקבות פגישתו עם אשרף מרואן, בכיר מקורותיו של המוסד, העיד מיכאל הררי, מפקד יחידת קיסריה, במוסד. הררי הגיע לקריה בבוקרו של יום הכיפורים במצוות זמיר, כדי להציג בפני גולדה מאיר את תיק 'הציוד החקלאי' שהכין המוסד להפעלה בהינתן מלחמה בשער. גולדה שלחה את הררי לשר הביטחון, משה דיין, כדי שהוא יחליט. דיין שלח את הררי לרמטכ"ל, דוד אלעזר, כדי שהוא יחליט. בלשכת שר הביטחון פגש הררי בראש הלשכה שלו, ישעיהו רביד, שעמד מול רצועות הנייר שפלט מכשיר הטלקס ומלמל לעצמו ולאחר מכן באוזני דיין: "זה לא יכול להיות, זה לא ייתכן, זה נוגד את הקונספציה", והוסיף שאלה לכיוונו של הררי: 'אתה מאמין לו?' כאשר הררי העריך שרביד התכוון לאשרף מרואן.[1]

בניסיון לצמצם את אחריותו לכישלון המודיעיני ערב מלחמת יום הכיפורים טען אלי זעירא בספר זכרונותיו כי "הקונספציה" הושתלה בקרב מעריכי אמ"ן על ידי סוכן ישראלי במצרים, אשרף מרואן, שהיה, לטענת זעירא, סוכן כפול. הקונספציה נקבעה עוד בימי קודמו של זעירא באמ"ן, אהרון יריב, וזעירא האשים את עצמו על שלא בדק באופן ביקורתי את הקונספציה. על פי דו"ח ועדת אגרנט, אמ"ן בראשות זעירא התעלם מידיעות רבות שחייבו התעלמות מהקונספציה:

בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים היו בידי אמ"ן (מחקר) ידיעות מתריעות למכביר שסופקו לו על ידי מחלקת איסוף בתוך אמ"ן ועל ידי רשויות איסוף אחרות במדינה. הננו סבורים שידיעות אלה היו חייבות להביא את אמ"ן לידי הערכה מחמירה, זאת אומרת סבירות גבוהה של פרוץ מלחמה, עוד מתחילת השבוע שלפני המלחמה, ומכל מקום היה אמ"ן חייב להתריע על פיהן ביום 5 באוקטובר 1973 שהמלחמה עומדת בשער.[2]

השפעתה על מהלכי הפתיחה של המלחמהעריכה

רבע שעה לפני פרוץ המלחמה הפיצה חטיבת המחקר באמ"ן לקט דחוף שקבע, על בסיס מברק ההתרעה של זמיר, כי תוכנית המלחמה המצרית מוגבלת בשלב ראשון להתקדמות של עד עשרה קילומטר בעומק סיני. לכך הייתה חשיבות רבה כיוון שבתנאים שנוצרו, כאשר צה"ל נמצא בלתי מוכן לחלוטין למלחמה, היה חשוב לדעת מה מידת הסיכון הנשקפת לישראל עד שצבא המילואים יגויס ויגיע לחזית. אולם, מרגע שהחלה המלחמה קציני אמ"ן שבו והתריעו כי דיוויזיות השריון 4 ו-21 צולחות את התעלה או עומדות לעשות זאת במטרה להתקדם לעבר מעבר הגידי ומעבר המיתלה. להתרעות האלה לא היה בסיס בחומר המודיעיני, אבל חטיבת המחקר באמ"ן הכירה את תוכנית המלחמה הקודמת, שבמרכזה עמד גם שלב פריצת השריון המצרי לעומק חצי האי סיני, תוכנית שאבד עליה הכלח כשנה לפני שפרצה המלחמה וחרף עובדה זאת והלקט המוקדם שבה לדבוק בעיקרי הקונספציה. התוצאה הייתה מתקפת הנגד של 8 באוקטובר, מחשש לצליחתן של דיוויזיות 4 ו-21, מתקפה שפיקוד הדרום לא היה ערוך לה, נוהלה ברשלנות וכשלה.[3]

הפקת לקחיםעריכה

במסגרת יישום הלקחים בעקבות המלצות ועדת אגרנט הוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים באגף המודיעין של צה"ל מחלקת הבקרה (הידועה גם בכינוי ה"איפכא מסתברא"). ראש המחלקה הוא קצין בדרגת אלוף-משנה, הכפוף ישירות לראש אגף המודיעין, ולא לראש חטיבת המחקר.

בנוסף, הוחלט על הפרדה בין אגף המודיעין לחיל המודיעין, אשר בראשו יעמוד קצין מודיעין ראשי, בכפיפות לראש אמ"ן ויבוא במקום תפקיד "עוזר ראש אמ"ן לחמ"ן". המטרה הייתה לאפשר לראש אמ"ן להתמסר לנושאי המחקר, הערכת המודיעין וההתרעה, ולהסיר ממנו את הצורך לדאוג לטיפול היום-יומי בענייני הלוגיסטיקה והארגון הקשורים לניהול זרוע המודיעין בצבא.

צבי זמיר העיר כי "אין פסול בכך שלגוף כמו צה"ל או אמ"ן תהיה קונספציה במשמעות של תפיסה, ראייה כוללת. על יסוד צירוף של עובדות, מהלכים שיש ביניהם קשר, מתקבלת תפיסה כוללת המדריכה ומכוונת את המערכת. ... הבעיה אינה הקונספציה כשלעצמה, אלא ההיצמדות אליה והסירוב לבחון אותה לאור עובדות ונתונים מצטברים. אסור שקונספציה תהפוך לתפיסה מקודשת. להפך, היא חייבת להיות דינמית, נבדקת ומתעדכנת באופן מתמשך לאור ידיעות עדכניות על כוונות היריב ויכולותיו."[4]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^   שבת בבוקר בקרייה, סרטון באתר יוטיוב, עדותו של הררי על הצגת תיק 'הציוד החקלאי', בפני גולדה, דיין ודדו בבוקרו של ה-6 באוקטובר 1973 בקריה בתל אביב
  2. ^ דו"ח ועדת אגרנט - דו"ח שני כרך ראשון, 1.7.74, עמ' 140, בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  3. ^ אורי בר-יוסףהמברק מוכיח שישראל קיבלה התרעה מדויקת על מלחמת יום כיפור, אך לא פעלה, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2018
  4. ^ צבי זמיר ואפרת מס, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 173