שמעון גרשון רוזנברג

רב והוגה דעות
(הופנה מהדף הרב שג"ר)

הרב שמעון גרשון רוזנברג (מוכר בשם הרב שג"ר; 13 בנובמבר 194911 ביוני 2007) היה ראש ישיבה והוגה דתי מודרני, בעל הגות עם מאפיינים נאו-חסידיים ופוסטמודרניים. בה'תשנ"ו הקים את ישיבת שיח יצחק ועמד בראשה עד פטירתו.

הרב שמעון גרשון רוזנברג – שג"ר
לידה 13 בנובמבר 1949
כ"א בחשוון ה'תש"י
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 ביוני 2007 (בגיל 57)
כ"ה בסיון ה'תשס"ז
כינוי הרב שג"ר
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות ? – 11 ביוני 2007 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות בית מדרש של הציונות הדתית עם גוונים חסידיים ופוסטמודרניים.
תחומי עיסוק גמרא, מחשבת ישראל, תורה שבעל פה, פילוסופיה, חסידות
תפקידים נוספים ראש ישיבת שיח יצחק, ר"מ מרכזי בישיבת מקור חיים (שפע. בראשות הרב עדין שטיינזלץ), ראש ישיבת הכותל, ראש בית המדרש של מעלה - המרכז לציונות דתית, ראש בית המדרש של בית מורשה
רבותיו הרב שלמה פישר, הרב חיים יעקב גולדויכט
תלמידיו הרב בני קלמנזון, הרב דוב זינגר, הרב יהודה ברנדס ועוד
פרסים והוקרה פרס עמינח (2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד וגדל בירושלים, לשלום זליג ולסאסי, ניצולי השואה. אביו היה אחד מפועליו של אוסקר שינדלר. למד בבית הספר נווה עציון בשכונת בית וגן, והמשיך בישיבה התיכונית נתיב מאיר ובישיבת ההסדר כרם ביבנה. בשנת תשל"ג החל ללמוד בישיבת מרכז הרב, אצל הרב שלמה פישר ואצל מספר מקובלים. באותה שנה נישא למרים זיו. לאחר נישואיו החל ללמוד בכולל של ישיבת הכותל. את הכינוי שג"ר שבו הוא מוכר קיבל בישיבה התיכונית, כאשר אחד מחבריו ראה את ראשי התיבות על נרתיק הטלית שלו, וכינה אותו כך בתור הלצה[1].

במלחמת יום הכיפורים נפצע קשה בקרבות הבלימה ברמת הגולן, כאשר הטנק שבו לחם ספג פגיעה ישירה ושניים מחבריו מהישיבה שהיו איתו בטנק נהרגו במקום. הוא עצמו נכווה קשה, ורק בקושי הצליח להיחלץ[2]. לאחר שהחלים מפציעתו חזר ללימודים. הוסמך לרבנות בתחילת שנת תשל"ו על ידי הרב נסים דוד עזראן.

בחודש פברואר 2007 (שבט תשס"ז) התגלה כי הוא חולה בסרטן הלבלב. הדבר גרם לו לעזוב את הישיבה לצורך טיפולים. הוא ורעייתו עברו להתגורר במושב גבעת ישעיהו, בכך מימש חלום רב שנים. את כתביו מסר לעמיתו בראשות הישיבה, הרב יאיר דרייפוס, לצורך טיפול בהכנתם לדפוס. בערב שנערך לרפואתו ב-21 במאי 2007, הוכרז על הקמת מכון להוצאת כתביו לאור. הרב שג"ר הלך לעולמו כחודש לאחר מכן, בכ"ה בסיוון תשס"ז, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

בשנת 2012 יצא סרטו של הרב מרדכי ורדי, "לרדוף אחרי הצל", העוסק בדמותו של הרב שג"ר.

ר"מ וראש ישיבה

עריכה

בשנות השמונים לימד כר"מ דומיננטי בישיבת הכותל ואף החליף את ראש הישיבה, הרב ישעיהו הדרי שיצא לשבתון, למשך שנה. בעקבות התלכדותה של קבוצת תלמידים סביבו ומתחים פנימיים פרש מהישיבה.

ב-1984 היה ממקימי ישיבת מקור חיים (שפע) מקור חיים (באופן לא רשמי כונתה גם שפע). בראשות הישיבה עמד הרב עדין שטיינזלץ והיא הוקמה במטרה לתת מקום לתפיסות חדשניות יותר. יחד איתו עברו אליה קבוצה מתלמידיו בישיבת הכותל. בהמשך התגלעו מחלוקות חינוכיות והישיבה נסגרה בקיץ 1988, סוף זמן קיץ תשמ"ח[3]. בשנת תשמ"ט עמד במשך שנה אחת בראש בית המדרש של מעלה - המרכז לציונות דתית, יחד עם הרב יואל בן נון ופרופ' שלום רוזנברג. בשנת תש"ן ייסד פרופ' בנימין איש שלום את בית המדרש של בית מורשה ומינה אותו לראש בית המדרש יחד עם הרב אליהו בלומנצוייג.

בסוף שנת תשנ"ו הקים את ישיבת שיח יצחק יחד עם הרב יאיר דרייפוס, שם שימש ראש ישיבה עד פטירתו. כמו כן כיהן כראש בית המדרש 'עורי', לימד בישיבת הר עציון ובמדרשת לינדנבאום. התגורר בשכונת קריית משה בירושלים, היה נשוי ואב לשישה ילדים. ד"ר אהוד פירר שהיה תלמידו בישיבת שיח יצחק מתאר את אישיותו כפי שהשתקפה בעיניו כתלמיד: "ראש הישיבה מיוסר ומתלבט, זה שלעולם לא אמר דברים נחרצים וששיעוריו תמיד הכילו הרבה יותר שאלות מתשובות"[4].

ב-2007, מספר חודשים לפני פטירתו, כינס את תלמידיו והודיע שהוא חולה בסרטן סופני.

הגותו והשקפתו

עריכה

תלמידו של שג"ר, ד"ר אהוד פירר, הגדיר כי "השאלה שעמדה ביסוד מפעלו ההגותי של הרב שג"ר, ואשר כל הגותו יכולה להיתפס כסדרה של ניסיונות לענות עליה", היא שאלת נוכחותו של האלוהים בעולם במובן של שאלת החלל הפנוי[4].

לשיטתו של שג"ר, האופטימיות היא כניעה ובריחה מקבלת החיים כפי שהם[5]. הוא אינו מסתיר את הערעור האמוני שבו הוא חי, ולאור זה הוא מנסח לעיתים מחדש עיקרי אמונה מסורתיים[6]. הוא רואה זאת כחלק מהתקדמות ומשכלול הכלים הדתיים לאור התגמשותם (שבירת הכלים), כפי שמתואר בספרו כלים שבורים.

תפיסתו של הרב שג"ר מדגישה את הפן הרוחניאינדיבידואלי של החיים בישראל, ולא רק את הפן הלאומי שלהם. הוא ראה צורך בכך שבני תורה ישתלבו בתחומים רבים, ולאו דווקא בצבא או בתפקידים מנהליים. הרב שג"ר עודד את תלמידיו לעסוק באמנות והוא עצמו כתב ופרסם שירה. הרב שג"ר שאב רבות מתורת החסידות. הקשר לחסידות מאפיין את רוב תלמידיו.

הרב שג"ר הדגיש את חשיבותו של לימוד התורה בכלל, ולימוד הגמרא בפרט כאמצעי מרכזי לכריתת ברית עם הקב"ה. עם זאת, הוא ראה צורך בפיתוח שיטה חדשה ללימוד הגמרא, משום שחש כי ישנו משבר ביחס ללימוד הגמרא בישיבות הדתיות לאומיות. שיטתו משלבת חיפוש משמעות ושימוש בכלי מחקר מדעיים עם דרך הלימוד הישיבתית הקלאסית. הסבר מפורט והדגמה לשיטתו מצוי בספרו "בתורתו יהגה".

ב-2005, על רקע תוכנית ההתנתקות, חתם על גילוי דעת של קבוצת רבנים מן הציונות הדתית שהביע התנגדות לסרבנות בצה"ל. השתתף בפעילות בארגון במעגלי צדק. ברובד הפוליטי התנגד הרב שג"ר לנסיגות משטחי יש"ע, במקביל להכרה ב'כיבוש כמשחית' ובצורך הכן בשלום. העיד על עצמו: "אינני מגדיר את עצמי כימני או כשמאלני, אלא כענייני"[7].

כהמשך לראייה ההיסטוריוסופית מבית מדרשו של הרב קוק, בדרשותיו ליום העצמאות בספרו "ביום ההוא" זיהה הרב שג"ר את הדמוקרטיה הישראלית הרב-תרבותית והלאומית כשלב נוסף בתהליך הגאולה. הרב תרבותיות והרב לאומיות הן לדידו מבוא לתודעה מיסטית של הכלת הריבוי והמחלוקת[8]. כמו כן, הוא מייחל לשבירת הבינאריות שבין ימין לשמאל בשיח הישראלי[9].

פוסט מודרניות

עריכה

הרב שג"ר היה דמות רוחנית מקורית בהגות הציונית דתית. ספרו כלים שבורים: תורה וציונות דתית בסביבה פוסט מודרנית הוא ניסיון לתת מענה דתי להלכי הרוח המנשבים היום בעולם הכללי, בטענה כי תפיסה תורנית יכולה להכיל תפיסות מורכבות אלה. הרב שג"ר קיבל חלק מהטיעונים הפוסט-מודרניים וזיהה בהם רעיונות ומושגים המופיעים בקבלה ובחסידות. הוא טען כי דווקא הדקונסטרוקציה, שאותה זיהה עם שבירת הכלים הקבלית, פותחת פתח לאופציה דתית, בכך שהיא נותנת לאדם את היכולת ליצור בחופשיות את עולמו הדתי. עמדה זו עוררה התנגדות מצד הרואים בפוסט-מודרניזם רוח זרה ליהדות ולכן מתנגדים גם להכנסתו לבית המדרש[10].

ספריו

עריכה

באביב תשס”ז (2007), כאשר נודע לרב שג"ר על דבר מחלתו, הוא בחר ועד להוצאת כתביו, שכינס את כתביו, לצד הקלטות וסיכומים של שיעוריו. המכון, בראשות הרב שמעון דויטש, הוציא כעשרים ספרים. הוא פועל גם לתרגום כתביו לשפות זרות, לקיום ערבי עיון ולניהול הארכיון.

הסדרה לזמן הזה – דרשות למועדי השנה:[11]

הסדרה צירופים חדשים:

  • לוחות ושברי לוחות: הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם, תשע"ג
  • בריתי שלום: ימין ושמאל, מלחמה ושלום, בעריכת זוהר מאור, תש"ף

הסדרה עיונים חדשים בהלכה:

הסדרה שיעורים בגמרא:

  • שמיטה – שיעורים בגמרא, בעריכת איתן אברמוביץ, תשע"ה
  • יומא | סוכה | ראש השנה – שיעורים בגמרא, בעריכת עמיחי רוזנפלד, תשע"ז[13]
  • ברכות – שיעורים בגמרא, בעריכת עמיחי רוזנפלד, כרך א: תש"ף (על פרקים א–ב); כרך ב: תשפ"ב (על פרקים ג–ד)

הסדרה נמתיק סוד – עיונים חדשים בחסידות:

  • שיעורים על ליקוטי מוהר"ן, בעריכת נתנאל לדרברג, כרך א: תשע"ג; כרך ב: תשע"ה
  • שיעורים על ספר התניא, בעריכת אלחנן ניר וזוהר מאור, תשפ"א

ספרים נוספים:

  • שובי נפשי – קובץ פרקי עיון על דרכי התשובה, 2001
  • כלים שבורים: תורה וציונות דתית בסביבה פוסט מודרנית, 2003
  • אהבוך עד מוות – עיון רב תחומי בסוגיית קידוש השם במסכת סנהדרין, בעריכת נעם סמט, 2004
  • רעים האהובים – דרשות חתונה של הרב שג"ר והרב יאיר דריפוס, 2008
  • "נהלך ברג"ש" – אסופה ממאמריו שיצאה לכבוד יום השנה לפטירתו, התשס"ח
  • פניך אבקש – דרשות שנאמרו בישיבת הכותל בשנת תשמ"ב, תשס"ח
  • בתורתו יהגה – לימוד גמרא כבקשת אלוקים, תשס"ט[14]
  • על פי שיעוריו הוציא שלמה שוק את הספר תאנים מתוקות – אוספים בחסידות כפי שלמדתי מהרב שג"ר
  • Faith Shattered and Restored: Judaism in the Postmodern Age, ירושלים 2017, בתרגומו של אלי לשם ובעריכת זוהר מאור. אחרית דבר על ידי הרב שלום כרמי.

מתלמידיו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • יאיר דרייפוס, נגיעות בשפת הלב, בעריכת איתן אברמוביץ. הוצאת ידיעות ספרים וישיבת שיח יצחק, 2013.
  • יאיר שלג, הדתיים החדשים: מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל, ירושלים: הוצאת כתר, 2000
  • יונתן גארב, יחידי הסגולות יהיו לעדרים: עיונים בקבלת המאה העשרים, הוצאת כרמל, 2006, עמ' 213–217
  • ישי מבורך, "לקראת דתיות פוסט-שואתית", תאולוגיה של חסר: על אמונה שלאחר התוהו, הוצאת רסלינג, 2016, עמ' 13–38; 130–134.
  • רוני בר לב, הרב שג"ר כאינטלקטואל ומבקר חברתי של הציבור הדתי לאומי, דעת, כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה 90 (2020), עמ' 731–762.

קישורים חיצוניים

עריכה
מאמרים ושיעורים
כתבות
על דמותו ומשנתו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ חוצה ישראל עם הרב שג"ר, סרטון בערוץ מכון כתבי הרב שגר, באתר יוטיוב (אורך: 23:46)
  2. ^ ראו גם: שיח לוחמים בעשור למלחמת יום כיפור, באתר "דעת"
  3. ^ אריאל הורוביץ, מתח גבוה, מוסף שבת של מקור ראשון, 16 ביוני 2017
  4. ^ 1 2 ד"ר אהוד פירר, הפילוסופיה של החלל הפנוי, השילוח
  5. ^ בצל האמונה, בדרה באספך מעשיך
  6. ^ למשל מושג ההשגחה בספרו צל האמונה בדרשה מרחב לאמונה, ובספרו ביום ההוא בדרשה לזמן הזה
  7. ^ הרב שג"ר, קידוש השם ומאורעות זמננו, בתוך מים מדליו, ביטאון מכללת ליפשיץ, ה', ירושלים תשנ"ד, עמ' 62.
  8. ^ ביום ההוא: דרשות ומאמרים למועדי אייר, בדרשה והיה ביום ההוא
  9. ^ יום ההוא: דרשות ומאמרים למועדי אייר, בדרשות 'חוק ואהבה' ו'שלום ירושלים'
  10. ^ אוריה מבורך, ‏"פוסטמודרניזם טוב ליהודים", השילוח, 10, יוני 2018
  11. ^ הספרים "זיכרון ליום ראשון", "על כפות המנעול" ו"פור הוא הגורל" יצאו לאור לפני הקמת מכון כתבי הרב שג"ר, ולכן אינם נכללים בסדרה "לזמן הזה" על אף שהם עוסקים במועדי השנה.
  12. ^ סקירה: אריאל סרי-לוי, ‏בצל האמונה, באתר כיפה
  13. ^ הרב דוד ביגמן, ביקורת על הספר, אתר ישיבת מעלה גלבוע
  14. ^ לספר זה הוקדש גיליון יז של כתב העת נטועים הוצאת המכללה האקדמית הרצוג