ויקיפדיה

יחסי החוץ של נאורו

נאורו, לאחר שקיבלה עצמאות מהממלכה המאוחדת, הפכה לרפובליקה ריבונית ועצמאית ב-31 בינואר 1968.[1] מאז בנתה המדינה יחסים דיפלומטיים עם מספר מדינות, כולל רוב שכנותיה באוקיינוס השקט איתן היא מקיימת קשרים כלכליים, תרבותיים ומנהליים.

חברות בארגונים בין-לאומיים עריכה

נאורו התקבלה לאומות המאוחדות ב-14 בספטמבר 1999. בקשתה של נאורו להתקבל לאומות המאוחדות נחקרה על ידי הרפובליקה העממית של סין בשל הקשרים הדיפלומטיים והמסחריים ההדוקים בין נאורו וטאיוואן. אף על פי כן, קיבלה נאורו חברות מלאה באו"ם.

מאז עצמאותה הייתה נאורו רק חברה מיוחדת בחבר העמים הבריטי, אך במאי 1999 קיבלה מעמד של חברה מלאה. לאחר שנקלעה לפיגור בתשלומים חזרה המדינה למעמד של חברה מיוחדת ב-1 ביולי 2005, והפכה לחברה מלאה שוב ביוני 2011.[2]

בנוסף מחוץ לאזור, נאורו חברה בארגון המדינות האפריקאיות, הקריביות והפסיפיות (ACP), ברית מדינות האיים הקטנות, הבנק לפיתוח אסיה, הוועדה הכלכלית והחברתית לאסיה והאוקיינוס השקט (ESCAP), ארגון המזון והחקלאות (FAO), G77, הארגון הבין-לאומי לתעופה אזרחית, ארגון הימאות הבין-לאומי, איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי והוועד האולימפי הבין-לאומי.

נאורו בולטת בהיעדרותה מכמה ארגונים בין-לאומיים גדולים. נאורו היא אחת משבע חברות האו"ם היחידות שאינן חברות בבנק הבין-לאומי לשיקום ופיתוח ואחת מ-12 שאינן חלק מהתאגיד הכלכלי הבין-לאומי. נאורו גם אינה חברה באיגוד הפיתוח הבין-לאומי ואין לה שום חברה הקשורה לתנועת הצלב האדום או הסהר האדום. לבסוף, כמו מדינות אחרות רבות באוקיאניה, נאורו אינה חברה בארגון ההידרוגרפיה הבין-לאומי.

חברות בארגונים אזוריים עריכה

שיתוף פעולה אזורי באמצעות ארגונים רב-צדדיים שונים הוא מרכיב מרכזי במדיניות החוץ של נאורו. המדינה אירחה את הפגישה האזורית שהביאה להסכם נאורו, שעסק באינטרס המשותף בשיתוף פעולה בניהול דיג, ששמונה החותמות עליו (כולל נאורו) שולטות ביחד ב-25-30% מאספקת הטונה בעולם וכ-60% מהאספקה של מערב ומרכז האוקיינוס השקט.[3] בנוסף, נאורו היא חברה מלאה בפורום איי האוקיינוס השקט, הוועדה למדעי הגאוגרפיה היישומית של דרום האוקיינוס השקט, תוכנית הסביבה האזורית של האוקיינוס השקט ומזכירות הקהילה הפסיפית.

אירוח פליטים עריכה

בשנת 2001 נאורו אירחה כ-867 פליטים, רובם אפגנים, שגורשו בזמן שניסו להיכנס לאוסטרליה באופן בלתי חוקי. שיכון זה של פליטים היה אחד מני רבים שהיו ידועים ביחד כ"פתרון הפסיפי" של אוסטרליה. בפברואר 2008, אחרוני הפליטים יושבו מחדש באוסטרליה.[4][5] על פי הדיווחים, נאורו קיבלה סיוע של כ-10 מיליון דולר מאוסטרליה בתמורה להסכמתם לשכן את הפליטים בזמן שייבחנו בקשות המקלט שלהם.

יחסים בילטרליים עריכה

 
מדינות איתן נאורו מקיימת יחסים דיפלומטיים

רשימת מדינות שאיתן נאורו מקיימת יחסים דיפלומטיים:[6]

# מדינה תאריך
1 אוסטרליה  אוסטרליה 21 בנובמבר 1972[7]
2 יפן  יפן דצמבר 1972[8]
3 ניו זילנד  ניו זילנד 24 ביולי 1974[9]
4 בלגיה  בלגיה 4 ביולי 1975[10]
5 הודו  הודו 12 בספטמבר 1975[11]
6 טורקיה  טורקיה 27 באפריל 1976[12]
7 ארצות הברית  ארצות הברית 24 באוקטובר 1976[13]
8 הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת 1 בדצמבר 1977[14]
9 צרפת  צרפת 15 במרץ 1978[15]
10 איי שלמה  איי שלמה 7 ביולי 1978[16]
11 קוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית 20 באוגוסט 1979[17]
12 פיג'י  פיג'י ספטמבר 1979
13 סמואה  סמואה 1979
14 ונואטו  ונואטו 30 ביולי 1980[18]
15 קיריבטי  קיריבטי 1980
16 פפואה גינאה החדשה  פפואה גינאה החדשה 1980
17 טונגה  טונגה 1980
18 טובאלו  טובאלו 1980
19 צ'ילה  צ'ילה 6 בפברואר 1981[19]
20 קוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית 25 בפברואר 1982[20]
21 הולנד  הולנד 1982
22 הפיליפינים  הפיליפינים 1982[21]
23 גרמניה  גרמניה 20 בספטמבר 1984[22]
24 יוון  יוון 1 באוקטובר 1984[23]
25 פרו  פרו 1984
26 מיקרונזיה  מיקרונזיה 10 באפריל 1987[24]
27 רוסיה  רוסיה 30 בדצמבר 1987
— טאיוואן  טאיוואן 17 באוגוסט 1990, נותקו ב-23 ביולי 2002, חודשו ב-14 במאי 2005
28 איי מרשל  איי מרשל 22 בפברואר 1991[25]
— הוותיקן  הוותיקן 1 ביוני 1992[26]
29 פלאו  פלאו 14 באוקטובר 1994[27]
30 ישראל  ישראל דצמבר 1994[28]
— איי קוק  איי קוק 1994
31 ספרד  ספרד 27 בספטמבר 1995[29]
32 קנדה  קנדה 11 בספטמבר 1997[30]
33 איטליה  איטליה 1997
34 אירלנד  אירלנד 21 במרץ 2000
35 קפריסין  קפריסין 23 במרץ 2000
36 האיים המלדיביים  האיים המלדיביים 9 במאי 2000
37 קרואטיה  קרואטיה 4 בדצמבר 2000
38 בולגריה  בולגריה 30 באפריל 2001
39 בלארוס  בלארוס 12 בספטמבר 2001
40 מקסיקו  מקסיקו 21 בספטמבר 2001
41 קובה  קובה 7 במאי 2002[31]
42 שווייץ  שווייץ 2003[32]
— ניואה  ניואה 9 בינואר 2004
43 איסלנד  איסלנד 17 בפברואר 2004
44 אזרבייג'ן  אזרבייג'ן 11 בנובמבר 2004
45 מקדוניה הצפונית  מקדוניה הצפונית 2 בדצמבר 2004
46 תאילנד  תאילנד 14 בינואר 2005[33]
47 ברזיל  ברזיל 2 בנובמבר 2005
48 אוסטריה  אוסטריה 9 בנובמבר 2005
49 וייטנאם  וייטנאם 21 ביוני 2006
50 גואטמלה  גואטמלה 6 בדצמבר 2006
51 צ'כיה  צ'כיה 19 בפברואר 2007
52 איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות 27 במרץ 2007
53 קמבודיה  קמבודיה 25 באפריל 2007[34]
54 ונצואלה  ונצואלה 7 במאי 2007
55 הרפובליקה הדומיניקנית  הרפובליקה הדומיניקנית 28 בספטמבר 2007[35]
56 מלטה  מלטה 19 בנובמבר 2008
57 סינגפור  סינגפור 12 במרץ 2009
58 פינלנד  פינלנד 24 במרץ 2009
59 פורטוגל  פורטוגל 9 בספטמבר 2009
60 מלזיה  מלזיה 5 באוקטובר 2019[36]
— אבחזיה  אבחזיה 15 בדצמבר 2009[37]
— דרום אוסטיה  דרום אוסטיה 16 בדצמבר 2009[38]
61 לוקסמבורג  לוקסמבורג 21 במאי 2010
62 מרוקו  מרוקו 9 בספטמבר 2010
63 מצרים  מצרים 24 בספטמבר 2010
64 מונטנגרו  מונטנגרו 25 בינואר 2011
65 פרגוואי  פרגוואי 25 בינואר 2011
66 ג'מייקה  ג'מייקה 24 בפברואר 2011
67 רומניה  רומניה 2 במרץ 2011
68 סלובניה  סלובניה 11 במרץ 2011
69 אורוגוואי  אורוגוואי 14 במרץ 2011[39]
70 איי סיישל  איי סיישל 14 באפריל 2011
71 אלבניה  אלבניה 20 באפריל 2011
72 סלובקיה  סלובקיה 24 ביוני 2011
73 ליטא  ליטא 28 ביוני 2011
74 הונגריה  הונגריה 12 ביולי 2011
75 מונגוליה  מונגוליה 13 באוקטובר 2011
76 אסטוניה  אסטוניה 21 במרץ 2012
77 גמביה  גמביה 27 בספטמבר 2012[40]
78 שוודיה  שוודיה 28 בספטמבר 2012[41]
79 אינדונזיה  אינדונזיה 21 בדצמבר 2012[42]
80 כווית  כווית 9 באפריל 2013
81 פולין  פולין 24 נובמבר 2014[43]
82 ארגנטינה  ארגנטינה 31 באוקטובר 2016
83 ארמניה  ארמניה 22 בספטמבר 2017
84 טג'יקיסטן  טג'יקיסטן 20 בדצמבר 2017[44]
85 לטביה  לטביה 21 במאי 2018
— המסדר הריבוני הצבאי של מלטה  המסדר הריבוני הצבאי של מלטה 5 באוקטובר 2018[45]
86 סרביה  סרביה 25 בספטמבר 2019[46]
87 ניקרגואה  ניקרגואה 18 באוקטובר 2019
88 נורווגיה  נורווגיה 2019
89 קירגיזסטן  קירגיזסטן 31 בינואר 2020
90 נפאל  נפאל 4 במאי 2023
91 בחריין  בחריין 4 במאי 2023

יחסים עם מדינות עריכה

מדינה תחילת היחסים הערות
אוסטרליה  אוסטרליה 16 באוגוסט 1968 ברמה ייצוגית, 21 בנובמבר 1972 ברמת נציבות עליונה ראו יחסי אוסטרליה–נאורו

אוסטרליה ניהלה את נאורו כטריטוריה תלויה מ-1914 עד 1968, ונשארה אחת מהשותפות הכלכליות והסיוע הבולטות של נאורו לאחר מכן. היחסים בין שתי המדינות הם, נכון ל-2022, לבביים, כאשר אוסטרליה התחייבה לסייע לפיתוח הכלכלי של נאורו. לאוסטרליה נציבות עליונה באייוו ולנאורו נציבות עליונה בקנברה וקונסוליה כללית בבריזבן.

ארצות הברית  ארצות הברית 24 באוקטובר 1976 ראו יחסי ארצות הברית–נאורו

לממשלת נאורו מערכת יחסים מורכבת מאוד עם ארצות הברית. ממשלתו של ברנרד דאוויוגו הסכימה להפסיק את מכירת הדרכונים והאוף-שורינג בתמורה לחבילת סיוע נרחבת. עם זאת, הסיוע הזה לא נמסר ונאורו חיפשה סיוע מיפן והרפובליקה העממית של סין. לפי מחלקת המדינה של ארצות הברית, לנאורו יחסים "לבביים" עם המדינה. לארצות הברית אין שגרירות או קונסוליה בנאורו. השגרירות האמריקאית בסובה, פיג'י, אחראית גם על יחסי ארצות הברית עם נאורו ועורכים בה ביקורים תקופתיים.

בספטמבר 2007, דייוויד אדאנג, שר החוץ של נאורו, פרסם מספר הצהרות פומביות ביחס לארצות הברית. הוא הילל את קובה וביקר את מדיניות החוץ של ארצות הברית, במהלך ביקור באי הקריבי. לאחר מכן, מחלקת המדינה האמריקאית, בהתייחס לאירועים שנחקרו ב-2007, ביקרה את אדאנג בדו"ח זכויות האדם שלה, שפורסם לשנת 2008. הסחר בין ארצות הברית לנאורו מוגבל בשל גודלה והבעיות הכלכליות של האחרונה. שווי הסחר הדו-כיווני ב-2005 היה 1.6 מיליון דולר.

הודו  הודו 1975 ראו יחסי הודו–נאורו

הודו כוננה יחסים עם המדינה מאז עצמאותה ב-1968 ומאז ביקרו בה נשיאי נאורו רבים. הודו היא אחת התורמות הגדולות ביותר לאי בכך שהיא עוזרת למשרד החינוך ולשיפוץ מתקני הפרלמנט. הודו גם שמרה חמש משבצות לאזרחי נאורו בקורסי הכשרה במסגרת התוכנית הודית לשיתוף פעולה טכני וכלכלי (ITEC) בשנים 2010–2011.

הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת 1977 ראו יחסי הממלכה המאוחדת–נאורו

לנאורו קונסול כבוד בלונדון, מרטין וו. א. ווסטון. ממשלת בריטניה הפסיקה למלא כל תפקיד ישיר בממשל של נאורו ב-1968.

הרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין ראו יחסי נאורו–סין

ב-21 ביולי 2002 חתם נשיא נאורו רנה האריס על הצהרה משותפת בהונג קונג לכינון יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין. במסמך, ממשלת נאורו הכירה בכך ש"יש רק סין אחת בעולם, שממשלת הרפובליקה העממית של סין היא הממשלה החוקית היחידה המייצגת את סין כולה וכי טאיוואן היא טריטוריה סינית וחלק בל יינתק מסין". ההצהרה כללה גם התחייבות של נאורו לסגור את שגרירותה בטאיפיי בתוך חודש, למרות העובדה שלנאורו מעולם לא הייתה משלחת דיפלומטית לטאיוואן. מהלך זה בא בעקבות ההבטחה של סין לספק יותר מ-130 מיליון דולר למדינה.

טאיוואן  טאיוואן 17 באוגוסט 1990 ב-21 ביולי 2002 סיימה נאורו את היחסים הדיפלומטיים שלה עם טאיוואן וכוננה יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין. בשנת 2003, נאורו סגרה את השגרירות שלה בבייג'ינג. באפריל 2005, במהלך ביקור רשמי באיי מרשל, נשיא הרפובליקה הסינית, צ'ן שואי-ביאן, נפגש ושוחח עם נשיא נאורו לודוויג סקוטי. ב-14 במאי 2005 חתמו שתי המדינות על המסמכים הדרושים כדי להחזיר את הקשרים הרשמיים ביניהן ולפתוח מחדש את השגרירויות.
ישראל  ישראל דצמבר 1994 ראו יחסי ישראל–נאורו

נאורו, כמו מדינות רבות באוקיינוס השקט, נחשבת תומכת של ישראל באו"ם. באוגוסט 2019 הכירה נאורו בירושלים כבירת ישראל.

קובה  קובה 7 במאי 2002 בסוף שנות ה-2000 החלה נאורו לחזק את יחסיה עם קובה. ביוני 2007, נאורו אימצה את "שיטת האוריינות הקובנית", שעל פי הדיווחים המשמשת גם בכמה מדינות אחרות. באוקטובר 2007, נסע שר החוץ ושר המסחר של נאורו דייוויד אדאנג לקובה כדי לחזק את היחסים בין שתי מדינות האי. ביקור זה הוביל להקמת ועדה בין-ממשלתית משותפת לקובה-נאורו לשיתוף פעולה כלכלי. בערך בזמן זה, יחסי נאורו–ארצות הברית עברו משבר, מסיבות שלא היו ברורות לחלוטין. בספטמבר 2008, שר החוץ של נאורו השתתף בפגישת השרים הראשונה של קובה-איי האוקיינוס השקט בהוואנה, שמטרתה "לחזק את שיתוף הפעולה" בין נאורו לקובה, בעיקר בהתמודדות עם השפעת שינויי האקלים.
רוסיה  רוסיה 30 בדצמבר 1987 ראו יחסי נאורו–רוסיה

לרוסיה אין נציגות רשמית בנאורו, ונציגי שגרירות רוסיה בקנברה, אוסטרליה, אחראים גם על יחסיה של המדינה עם נאורו.

לפי דיווחים שונים הבנקים של נאורו סיפקו שירותים למאפיה ברוסיה במהלך שנות ה-90. במהלך עשור זה, כ-70 מיליארד דולר בבעלות המאפיה הרוסית הוחזקו בבנקים בנאורו.

בשנת 2009 הפכה נאורו למדינה הרביעית שמכירה במדינות אבחזיה ודרום אוסטיה, אזורים שתובעים עצמאות מגאורגיה. רק שלוש מדינות אחרות החברות באו"ם עשו זאת. דווח כי רוסיה מעניקה לנאורו 50 מיליון דולר בסיוע הומניטרי בתמורה.

מדינות אחרות עריכה

לנאורו יחסים דיפלומטיים עם רוב המדינות באוקיאניה. יש לה גם קשרים עם רוב המדינות המתועשות הגדולות, כולל יפן,[47] קוריאה הדרומית, רוסיה, צרפת, הממלכה המאוחדת, גרמניה, ספרד, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, ארצות הברית ודרום אפריקה.[48] לנאורו יש יחסים דיפלומטיים עם האיחוד האירופי,[49] רוב המדינות החברות בו ועוד כמה מדינות באירופה, כולל הכס הקדוש (קריית הוותיקן).[50]

בשנת 1995, נאורו ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם צרפת במחאה על ניסויים גרעיניים צרפתיים באוקיינוס השקט. היחסים חודשו בשנת 1997.[51]

נאורו כוננה יחסים דיפלומטיים עם קוסובו ב-23 באפריל 2008,[52] שהסתיימו ב-13 בנובמבר 2019 כאשר נאורו חזרה בה מהכרתה.[53]

נאורו כוננה יחסים דיפלומטיים עם אבחזיה ודרום אוסטיה ב-15 בדצמבר 2009.[54]

יחסים עם מדינות מוכרות חלקית עריכה

נאורו השתמשה במעמדה כחברה באו"ם כדי לקבל תמיכה כספית הן מהרפובליקה הסינית (טאיוואן) והן מהרפובליקה העממית של סין (סין) על ידי שינוי עמדתה לגבי מעמדה הבין-לאומי של טאיוואן. ב-21 ביולי 2002, נאורו חתמה על הסכם לכינון יחסים דיפלומטיים עם סין. נאורו קיבלה 130 מיליון דולר מהרפובליקה העממית עבור מהלך זה.[55] בתגובה, טאיוואן ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם נאורו יומיים לאחר מכן. מאוחר יותר, נאורו חידשה את הקשרים עם טאיוואן ב-14 במאי 2005,[56] והקשרים הדיפלומטיים עם סין נותקו רשמית ב-31 במאי 2005. באופן דומה, נאורו הכירה ברפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית ב-12 באוגוסט 1981, אך ב-15 בספטמבר 2000, נסוגה נאורו מההכרה ברפובליקה וחתמה עם מרוקו על הסכמים על אזור הפוספטים, שאוזלים באי.[57][58] בשנת 2008, נאורו הכירה בקוסובו כמדינה עצמאית, אך חזרה בה מהכרתה בשנת 2019.[53] בנוסף, בשנת 2009, נאורו הפכה למדינה הרביעית בלבד שמכירה באבחזיה ודרום אוסטיה, אשר שתיהן נתבעות על ידי גאורגיה. דווח כי רוסיה מעניקה לנאורו סיוע הומניטרי בסך 50 מיליון דולר בתמורה.[59]

נציגויות דיפלומטיות בנאורו עריכה

נאורו וחבר העמים הבריטי עריכה

נאורו היא רפובליקה עצמאית בחבר העמים מאז 1968.[דרוש מקור]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יחסי החוץ של נאורו בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נולדה המדינה הקטנה ביותר, על המשמר, 1 בפברואר 1968
  2. ^ "Nauru back as full Commonwealth member". Radio New Zealand International. 26 ביוני 2011. נבדק ב-30 בספטמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Pacific islands fighting for their tuna | Klima-Tuvalu". אורכב מ-המקור ב-19 באוגוסט 2011. נבדק ב-28 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Last refugees leave Nauru - Immigration Media Release ce014/2008". Minister.immi.gov.au. אורכב מ-המקור ב-16 במאי 2009. נבדק ב-2010-06-22. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Departing refugees leave Nauru camps empty - National". theage.com.au. 6 בפברואר 2008. נבדק ב-2010-06-22. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Diplomatic relations between Nauru and ..." נבדק ב-16 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Australia in Facts and Figures, Issues 116-120. Australian Information Service. p. 18.
  8. ^ Pacific Islands Monthly: PIM., Volume 44, Issues 1-6. Pacific Publications, 1973. p. 7.
  9. ^ Representatives Overseas. New Zealand. Ministry of Foreign Affairs, 1976. p. 18.
  10. ^ Belgisch staatsblad, Issues 147-167. Belgium 1975. p. 10129.
  11. ^ Translations on South and East Asia, Volumes 567-591. United States. Joint Publications Research Service. p. 17.
  12. ^ "Türkiye – Nauru Relations (MFA of Turkey)".
  13. ^ "A Guide to the United States' History of Recognition, Diplomatic, and Consular Relations, by Country, since 1776: Nauru".
  14. ^ Vol. 48, No. 12 ( Dec. 1, 1977) - National Library of Australia. p. 33.
  15. ^ "Lisete Chronologique des Ambassadeurs, Envoyés Extraordinaires, Ministres Plénipotentiaires et Chargés D'Affaires de France à L'Étranger Depuis 1945" (PDF) (בצרפתית): 83. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  16. ^ "Solomon Islands Diplomatic and Consular List".
  17. ^ "Overview (MFA Republic of Korea)".
  18. ^ "Countries which established diplomatic relations with Vanuatu on day 1 of independence 30 July 1980".
  19. ^ ""Relaciones Diplomáticas de Chile con los países de la cuenca del Pacífico". Ministerio de Relaciones Exteriores" (PDF).
  20. ^ "DPRK Diplomatic Relations. p.5" (PDF).
  21. ^ "EMBASSY OF THE PHILIPPINES CANBERRA, AUSTRALIA".
  22. ^ "Aufnahme diplomatischer Beziehungen mit der Republik Nauru" (PDF).
  23. ^ Daily Report: Western Europe: Index, Volumes 6-7. United States. Foreign Broadcast Information Service. NewsBank., 1983. p. 200.
  24. ^ "Countries With Which the Federated States of Micronesia Has Established Diplomatic Relations".
  25. ^ "DIPLOMATIC RELATIONS MARSHALL ISLANDS".
  26. ^ "Diplomatic Relations Of The Holy See".
  27. ^ "Countries with which Palau has Diplomatic Relations" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-17.
  28. ^ Breakthrough: Israel in a Changing World. Associated University Presses, 1996. p. 216.
  29. ^ "RELACIONES BILATERALES CON ESPAÑA" (PDF).
  30. ^ "Canada-Nauru relations (Government of Canada)". 16 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Cuba y Nauru establecieron relaciones diplomáticas el 7 de mayo del 2002 (CG Documental MINREX)".
  32. ^ "Bilaterale Beziehungen Schweiz–Nauru".
  33. ^ "สาธารณรัฐนาอูรู (Nauru) (MFA Thailand) (in Thai)".
  34. ^ ""LIST OF MEMBER STATES OF THE UNITED NATIONS (193) HAVING DIPLOMATIC RELATIONS WITH CAMBODIA". mfaic.gov.kh".
  35. ^ "Declaración Conjunta para el Establecimiento de Relaciones Diplomáticas entre la República Dominicana y la República de Naurú". אורכב מ-המקור ב-2017-10-04.
  36. ^ "Senarai tarikh penubuhan hubungan diplomatik Malaysia dan negara - negara luar" (במלאית). נבדק ב-13 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  37. ^ "Nauru Establishes Diplomatic Ties with Abkhazia".
  38. ^ "Республика Науру признала независимость Южной Осетии (in Russian)".
  39. ^ "Los gobiernoes del Uruguay y Nauru establecieron relaciones diplomáticas (Ministerio de Relaciones Exteriores de Uruguay)".
  40. ^ "Gambia establishes diplomatic ties with two Pacific countries". אורכב מ-המקור ב-2012-12-14.
  41. ^ "Överenskommelse med Nauru om upprättande av diplomatiska förbindelser New York den 28 september 2012 (in Swedish)".
  42. ^ "Indonesia-Nauru Jalin Hubungan Diplomatik (in Indonesian)". 22 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Diplomatic relations between Poland and Nauru were established on 24 November 2014 (Website of the Republic of Poland)".
  44. ^ "LIST OF STATES WITH WHICH THE REPUBLIC OF TAJIKISTAN ESTABLISHED DIPLOMATIC RELATIONS" (PDF).
  45. ^ "Establishment of Diplomatic Relations with the Republic of Nauru".
  46. ^ "Bilateral relations (MFA of Republic of Serbia)".
  47. ^ Nauru-Japan diplomatic relations established in 1968
  48. ^ Nauru UN Permanent Mission - List of Establishment of Diplomatic Relations Between the Republic of Nauru and Other Countries (אורכב 04.10.2014 בארכיון Wayback Machine)
  49. ^ External Service Directory - accreditations and responsibilities
  50. ^ Diplomatic relations with the Holy See since 01.06.1992 (אורכב 09.07.2014 בארכיון Wayback Machine)
  51. ^ AFP news agency 12 December 1997 Micronesian state of Nauru re-establishes diplomatic relations with France
  52. ^ "DR. VJOSA OSMANI - SADRIU - Presidente e Republikës së Kosovës".
  53. ^ 1 2 "The Republic of Nauru becomes the 17th country to revoke its recognition of Kosovo". www.mfa.gov.rs. נבדק ב-2019-12-11.
  54. ^ International recognition of Abkhazia and South Ossetia#States formally recognising Abkhazia or South Ossetia as independent
  55. ^ Luke Harding in Moscow (14 בדצמבר 2009). "Tiny Nauru struts world stage by recognizing breakaway republics". The Guardian. London. נבדק ב-22 ביוני 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ AAP. 14 May 2005. Taiwan Re-establishes Diplomatic Ties with Nauru. Retrieved 2006-05-05. (אורכב 20.02.2006 בארכיון Wayback Machine)
  57. ^ "Nauru, Kosovo - MasterCard Diplomacy?". Balkan Insight. 18 בדצמבר 2009. נבדק ב-4 במרץ 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  58. ^ "Nauru Opposition Warns Australia". Voxy.co.nz. 29 באוקטובר 2010. נבדק ב-4 במרץ 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ Harding, Luke (14 בדצמבר 2009). "Tiny Nauru struts world stage by recognizing breakaway republics". The Guardian. London. נבדק ב-14 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ "Australian High Commission in the Republic of Nauru - Department of Foreign Affairs and Trade". Dfat.gov.au. נבדק ב-2010-06-22.
  61. ^ "Ministry of Foreign Affairs Republic of China (TAIWAN) - 駐外館處通訊錄". Mofa.gov.tw. אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2011. נבדק ב-2010-06-22. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחסי_החוץ_של_נאורו&oldid=37215299"