משתמש:אני ואתה ואנחנו/טומאת שרץ

טומאת שרץ
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"א, כ"טל"ח
משנה מסכת כלים, פרק א', משנה א' ובפרק ח'
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף ק"ז, עמוד ב'
משנה תורה ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ד'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה צ"ז; ספר החינוך, מצווה קנ"ט; ספר מצוות גדול, עשה רמה

טומאת שרץ היא טומאה החלה על פגרים של שמונה בעלי חיים ממשפחת המכרסמים והלטאות: ”החולד והעכבר והצב למינהו, והאנקה והכוח והלטאה והחומט והתנשמת” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"טל').

השרצים מטמאים את הנוגע בנבלתם, טומאה הנמשכת במינימום יום אחד (טומאת ערב, כלומר אם אכן טבל - אבל ללא טבילה הטומאה נמשכת ללא הגבלת זמן), אך לא מטמאים את נושא הפגר כאשר אינו נוגע בו.[1]

דיני הטומאה עריכה

כל אחד משמונה שרצים אלה לא מטמא בחייו אלא רק כשהוא מת ורק כשהוא לח (ולא יבש). כאשר כל גוף השרץ קיים אף אם הוא יבש הוא מטמא, שרץ מת ולח, או שלם אף שיבש, מטמא אדם, כלים, אוכלים, ומשקין הנוגעים בו, או בכלי חרס אף אם רק נכנסו לאויר הכלי ללא מגע.

המטמאים עריכה

רק אותם שמונה מיני שרצים שפירטה התורה מטמאים אך שאר בעלי החיים הקטנים, כגון צפרדע, נחש, זבוב וכדומה - אין נבלתם מטמאת כלל.[2] גם דגים ושאר בעלי החיים הימיים אינם מטמאים בטומאת שרץ[דרוש מקור].

שיעור השרץ עריכה

נבלת שרץ מטמאת רק אם היא בשיעור מינימלי של נפח זרע העדשה,[3] אשר קטן יותר משיעור כזית שנקבע לטומאת אדם מת או נבלת בעלי חיים. שיעור ה'עדשה' הוא השיעור הקטן ביותר שיש בדיני טומאה וטהרה. השרצים מצטרפים להשלים לשיעור עדשה. עם זאת, איבר שלם של שרץ - מטמא אף אם אין בו שיעור עדשה.

דין נוסף המיוחד לטומאה זו הוא שהשרץ מטמא אף באונס (דהיינו גם כשהנוגע בנבלה לא התכוון ואף הוכרח נגד רצונו ליצור מגע עם השרץ, כגון אם נפל עליו שרץ מת).

זיהוי שמונת השרצים עריכה

בזיהוי שמונת השרצים עסקו כבר מימי הגאונים. כבר משה רבינו התקשה בזיהוים[4]

שיטת רס"ג עריכה


שיטת רש"י עריכה

שיטת הזיהוי המודרני[דרוש מקור] עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

[:[קטגוריה:סוגי טומאות|שרץ]] [:[קטגוריה:שמונה שרצים|*]] [:[קטגוריה:פרשת שמיני]] [:[קטגוריה:חידוש]]