אלבניה
רפּוּבְּלִיקַת אַלְבַּנְיָה (באלבנית: Republika e Shqipërisë, פירוש השם הוא "ארץ העיטים") היא מדינה בדרום-מזרח אירופה. אלבניה גובלת במדינות מונטנגרו בצפון, קוסובו בצפון-מזרח, מקדוניה הצפונית במזרח, יוון בדרום, וחוף הים האדריאטי במערב. בשנת 2009 הצטרפה אלבניה לברית נאט"ו. אלבניה היא גם מולדת העם האלבני. עיר בירתה היא טירנה.
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לחצו כדי להקטין חזרה ![]() | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מוטו לאומי | את, אלבניה, מעניקה לי כבוד, קראו לי אלבני | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
המנון לאומי |
"אל הדגל" המנון אלבניה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ממשל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
משטר | רפובליקה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש מדינה |
נשיא אלבניה ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נשיא אלבניה | בג'רם בגג' | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש הרשות המבצעת |
ראש ממשלת אלבניה ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש ממשלת אלבניה |
אדי רמה ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שפה רשמית | אלבנית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
עיר בירה |
טירנה 41°20′N 19°48′E / 41.333°N 19.800°E (והעיר הגדולה ביותר) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רשות מחוקקת |
האספה הלאומית ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גאוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
יבשת | אירופה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שטח יבשתי[2] | 28,748 קמ"ר (145 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אחוז שטח המים | 2.3% | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אזור זמן | UTC +1 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
היסטוריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הקמה | כמדינה פדרלית | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- עצמאות - תאריך |
מהאימפריה העות'מאנית 28 בנובמבר 1912 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ישות קודמת |
![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דמוגרפיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 במרץ 2023) | 2,869,465 נפש (140 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
צפיפות | 99.81 נפש לקמ"ר (114 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דת |
אסלאם (58.79%) נצרות (16.92%) אחרים/לא מוצהרים (19.28%) אתאיזם (2.5%)[1] | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
כלכלה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג[4] (2021) | 18,260 מיליון $ (122 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תמ"ג לנפש | 6,364$ (110 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד הפיתוח האנושי[5] (2021) | 0.796 (67 בעולם) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני |
30.8 (נכון ל־2019) ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מטבע | לק (ALL) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בנק מרכזי |
בנק אלבניה ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שונות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סיומת אינטרנט | al. | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קידומת בין־לאומית | 355 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
www | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() ![]() |


רוב אזרחי אלבניה הם מוסלמים-סונים, ומיעוטם הם נוצרים-קתולים או נוצרים-אורתודוקסים-מזרחיים. אלבניה היא גם חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
היסטוריהעריכה
בעת העתיקה הייתה אלבניה חלק מאפירוס ואיליריה וישבו בה שבטים אילירים ותראקיים שהגיעו לאזור הבלקן. במאה ה-2 לפנה"ס נכבשה איליריה בידי הרומאים, ובמרוצת המאות שלטו באזור עמים שונים, ביניהם הביזנטים, הנורמנים, הוונציאנים והסלאבים. בשנת 1479 כבשו העות'מאנים את הארץ, ו-500 שנות שלטונם באזור הביאו להתאסלמות רוב האלבנים. במהלך המאה ה-19 התנהלה האימפריה העות'מאנית בסלחנות כלפי האלבנים ואפשרה להם ליהנות מזכויות שלא היו לעמים אחרים ברחבי האימפריה. בתחילת המאה ה-20 ביקשו האלבנים להתנתק כמעט לגמרי מהאימפריה והעות'מאנים סירבו להעניק להם זכויות מיוחדות מעבר למה שכבר השיגו[6]. בעקבות זאת מרדו האלבנים בשנת 1909 ושוב בשנת 1910[7][8]. ביוני 1911 הקימו האלבנים ממשלה זמנית[9].
במלחמת הבלקן הראשונהעריכה
באוקטובר 1912, במסגרת מלחמת הבלקן הראשונה שבה מדינות הבלקן ביקשו להשתלט על רומליה, השטחים של האימפריה העות'מאנית באירופה, פלשה סרביה לאלבניה וכבשה את כל צפון אלבניה ובהמשך גם חלקים ממרכזה[10]. ב-29 בנובמבר 1912 כבשה סרביה את דורס והכריזה על אזורי אלבניה שכבשה כמחוז בממלכת סרביה. במקביל, מונטנגרו הטילה מצור על שקודרה שנכבשה באפריל 1913. יוון מצידה, כבשה שטחים בדרום אלבניה לעצמה[11][12] ואף הטילה מצור על ולורה החל מדצמבר 1912.
ב-28 בנובמבר 1912, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, הכריזו האלבנים על עצמאותם ועל נייטרליות במלחמה בין העות'מאנים ומדינות הבלקן[13]. אולם לאור כיבוש חלקים נרחבים מאלבניה, נלחמו האלבנים בפעילות גרילה לצד העות'מאנים במטרה לשחרר את ארצם. בלחץ המעצמות אוסטריה ואיטליה שדרשו שאלבניה תהיה עצמאית וגדולה כמנע בפני השאיפות הסרביות להשתלט עליה, נקבע בהסכם לונדון שאלבניה תהיה עצמאית וכך סרביה ומונטנגרו נאלצו לסגת משטחיה.
מדינה עצמאיתעריכה
בראשית מלחמת העולם הראשונה כבשה איטליה את ולורה. ביוני 1915 נכנסו כוחות של סרביה ומונטנגרו וכבשו חלקים של אלבניה[14].
ביוני 1920 החל כוח של עשרת אלפים מתנדבים אלבנים בפיקודו של צ'אזים קוצולי לצור על ולורה ולאחר כשלושה חודשים הסכימה איטליה להסיג את כוחותיה מהעיר, וויתרה על דרישותיה לריבונות בה.
בשנת 1925 נעשה אהמט זוגו נשיא וב-1928 הכריז על עצמו למלך זוג הראשון. בשנת 1939 פלשה איטליה הפשיסטית לאלבניה והמלך זוג נמלט מן המדינה. אלבניה הפכה למדינת חסות איטלקית, ובמדינה הוקמה ממשלת בובות. בשנת 1943 נכנעה איטליה הפשיסטית לבעלות הברית, ובתגובה כבשה גרמניה הנאצית את איטליה וגרורותיה. גם אלבניה הפכה למדינת חסות גרמנית, עד לשחרורה בנובמבר 1944.
לקראת סיום מלחמת העולם השנייה תפס את השלטון מנהיג הפרטיזנים, הקומוניסט אנוור הוג'ה, והנהיג משטר קומוניסטי רודני. אלבניה (בין השנים 1946–1976 נקראה "הרפובליקה העממית של אלבניה" ולאחר מכן עד לראשית שנות ה-90 – "הרפובליקה העממית סוציאליסטית של אלבניה") הייתה בקשרים הדוקים עם ברית המועצות וסין, אך במשך השנים נוצר קרע בין המדינות והאלבנים ניסו לעצב גרסה חדשה של קומוניזם, תוך שהם מבודדים עצמם משאר אומות העולם. מחשש לפלישה הורה הוג'ה על בניית יותר מ-700,000 בונקרים באלבניה. המשטר נאבק בדתות וכנסיות ומסגדים הוחרבו[15].
ב-1981 ננקטו צעדים לפיתוח אלבניה, ואלה הואצו ב-1985 אחרי מותו של הוג'ה, ששלט במדינה במשך למעלה מארבעים שנה. במרץ 1990, בעקבות התסיסה במדינות הקומוניסטיות, פקד את אלבניה גל של הפגנות ושביתות, שבישרו את תחילתן של רפורמות כלכליות גם במדינה זו. בינואר 1991 בלנדי פווזיו החל להוציא לאור עיתון שלא קשור למפלגה הקומוניסטית, לראשונה לאחר 70 שנות שלטון קומוניסטי. במרץ 1991 התקיימו במדינה בחירות רב-מפלגתיות, אך בהן עדיין ניצחו הקומוניסטים (והועלו חשדות לגבי זיופן)[16]. מקץ שנה נוספת, ב-1992, התקיימו בחירות חדשות, שבהן זכתה האופוזיציה הרפורמיסטית בהנהגת המפלגה הדמוקרטית, הוקמה ממשלה רב-מפלגתית, והחל תהליך של הפרטת חברות ממלכתיות והחזרת אדמות לאיכרים. כמו כן, חודשו היחסים הדיפלומטיים עם מדינות המערב.
בשנות התשעים החל להיות נפוץ במדינה "משחק הפירמידה" שסחף את התושבים בהבטחות להתעשרות מהירה. המשחק התברר כתרמית רחבת היקף ובתחילת 1997 התמוטטות מזימת הפירמידה הביאה חורבן כלכלי על המדינה, לאחר שאזרחים רבים הפסידו את כל חסכונותיהם. תושבים נזעמים פרצו למחסני נשק ותחמושת ממשלתיים, גנבו כמיליון רובים, ופתחו במהומות[17] עקב כך השתרר באלבניה מצב של כאוס - מרכזי הערים הפכו לאזור של ירי פראי באוויר, ואזרחים תמימים רבים קיפחו בשל כך את חייהם. המפלגה הסוציאליסטית (לשעבר הקומוניסטית) עלתה לשלטון. המהומות הופסקו רק בהתערבות של כוח בינלאומי בחסות איטלקית, שהצליח להשיב מעט סדר למדינה[17].
בבחירות שהתקיימו במדינה ביוני 1997, ממשלת הימין המרכזי בראשותו של סאלי ברישה, שהיה לו חלק בשערוריית השחיתות של תרמית הפירמידה, ירדה מהשלטון והחלה מלחמת האזרחים האלבנית. במקומה עלתה לשלטון קואליציה סוציאליסטית בראשותו של פאטוס נאנו, קומוניסט לשעבר. אולם המהומות לא שככו, ובספטמבר 1998, אחרי ההתנקשות בחייו של עזם האג'דארי, תומך נלהב של ברישה, נאלץ גם נאנו לפרוש מכהונתו, כשהוא מפנה את מקומו לפנדלי מג'קו.
בראשית 1999 פרצה באזור מלחמת קוסובו, במהלכה נמלטו רבבות פליטים מחבל קוסובה, אז בשליטה סרבית, לאלבניה. לפי הערכות מסוימות מספרם הגיע ל-300,000, כ-10% מהאוכלוסייה הכללית[17].
פוליטיקהעריכה
- ערך מורחב – פוליטיקה של אלבניה
צורת השלטון היא רפובליקה פרלמנטרית. הגוף המחוקק העליון הוא "האספה הלאומית" ובה 140 צירים.
הנשיא נבחר על ידי האספה הלאומית, וראש הממשלה ממנה את שריו בכפוף לאישור הנשיא.
צבא וביטחוןעריכה
- ערך מורחב – הכוחות המזוינים של אלבניה
כלכלהעריכה
התוצרים העיקריים של אלבניה הם חיטה, תירס, סלק סוכר, תפוח אדמה, ירקות, וענבים. במשקי החי האלבנים מייצרים מגוון מוצרי בשר: בשר בקר, בשר כבש, בשר חזיר, בשר עוף, ובשר עז, וכן חלב וביצים.
המדינה נתברכה במגוון אוצרות טבע: נפט, גז טבעי, פחם, עופרת, ברזל, ניקל וכרום.
תחומי הייצור העיקריים בתעשייה האלבנית הם: עיבוד מזון, טקסטיל ובגדים, עץ, נפט, מלט, כימיקלים, כרייה, מתכות ואנרגיה הידרואלקטרית.
אלבניה מייבאת מכונות, מוצרי מזון, כימיקלים, וטקסטיל מאיטליה, בולגריה, יוון, טורקיה, גרמניה ומקדוניה הצפונית בשווי של 4.625 מיליארד דולר. אלבניה מיצאת טקסטיל, נעליים, אספלט, מתכות, עופרת, נפט גלמי, ירקות, פירות וטבק לאיטליה, יוון, גרמניה, הולנד, בלגיה וארצות הברית בשווי של 1.210 מיליארד דולר.
גאוגרפיהעריכה
אלבניה ממוקמת בדרום מזרח אירופה וגובלת במקדוניה הצפונית, קוסובו, מונטנגרו ויוון.
טבע הארץ הוא הררי ושני שלישים מפני השטח גבוהים מ-1,000 מטרים מעל לפני הים. במערב אלבניה יש שפלת חוף פוריה. באלבניה מספר הרים, הבולטים שבהם הם גולבקרוב, יזרצה והרי אפירוס. מקווי המים של אלבניה הם אגם אוחריד, אגם פרספה ואגם שקודרה.
מבחינה אדמיניסטרטיבית אלבניה מחולקת ל-12 מחוזות. המחוזות מחולקים למספר נפות.
דמוגרפיהעריכה
באלבניה חיים כ-2,845,955 מיליון איש. האוכלוסייה ברובה היא ממוצא אלבני (85%), וישנם 9 מיעוטים במדינה: ארומנים, יוונים, בולגרים, בוסניאקים, מקדונים, מונטנגרואים, צוענים, סרבים ומצריים-בלקנים.
המיעוט היווני באלבניה (אנ') נמצא בעיקר בדרום המדינה (באזור צפון אפירוס). אוכלוסיית מוערכת בכ-300 אלף אנשים על-ידי ממשלת יוון, אולם גורמים אחרים מעריכים את האוכלוסייה בכ-200 אלף[19]. אזרחים אלבנים ממוצא יווני הקימו את ארגון אומונויה שפועל למען זכויות מיעוטים ליוונים ולקבלת אוטונומיה באזור. מפלגת האיחוד למען זכויות אדם (אנ') פועלת בפרלמנט האלבני למען המיעוט היווני.
תוחלת החיים באלבניה עומדת על 80.5 שנים לאישה ו-77.4 שנים לגבר. שיעור הפריון הוא 1.6 צאצאים לאישה.
התפלגות דתית - 59% הם מוסלמים סונים, 17% הם נוצרים (מתוכם 10% קתולים, 6.8% יוונים אורתודוקסים ו-0.2 פרוטסטנטים), 8% חסרי דת ו2.5% אתאיסטים.
אלבניה היא מדינה חילונית, וישנה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. החברה האלבנית מחולנת מאוד, מורשת השלטון הקומוניסטי: בנוסף לשיעור ניכר של אתאיסטים מוצהרים וחסרי השתייכות דתית, רוב המוסלמים באלבניה רחוקים מאדיקות ומייחסים לדתם הרשמית חשיבות מעטה.
יהודיםעריכה
- ערך מורחב – יהדות אלבניה
במאה ה-16 הגיעו לאלבניה יהודים ממגורשי ספרד. ב-1930 חיו בה כ-200 יהודים בלבד. השואה באלבניה התחוללה בהיקף קטן יחסית. למדינה הגיעו כאלפיים פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה וצורפו אליה טריטוריות של יוגוסלביה, ויחד עם היהודים האלבנים מצאו מקלט אצל משפחות מקומיות ובקרב הפרטיזנים, לאחר שהמדינה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ב-1943.
גורל יהודי אלבניה בתקופת השואה היה מורכב, דינמי ומשתנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, חיו במדינה המוסלמית כמה מאות בודדות של יהודים, רובם ממדינות סמוכות שהגיעו בשל סיבות כלכליות ובעקבות רדיפות הנאצים. לאלבניה נקשרו מיתוסים של הצלת יהודים על ידי האוכלוסייה המקומית. אמנם אלבניה הייתה חלק מתוכנית 'הפתרון הסופי' של הגרמנים, כפי שעולה מהחלטת "ועידת ואנזה" שהתקיימה בינואר 1942, אבל לא היה 'פתרון סופי' באלבניה. מטרת שלטונם של הגרמנים באזור הייתה אחרת ובעיקר אסטרטגית - הניסיון למנוע את חופש הפעולה הבריטי באזור. לכך נוסיף את התנאים הגאוגרפיים והתשתיות המיושנות, מיעוט מספרי של היהודים וקושי לאתר חלק מהם בשטח הטופוגרפי ההררי של אלבניה ובכפרים המרוחקים.לצד זה ניתן למנות אינטרסים אישיים של נושאי תפקידים - הן האלבניים והן הגרמניים, 'מלחמת אחים' בין קבוצות ההתנגדות השונות באלבניה שניהלו לחימה נגד חברי משפחה שהיו פעמים בצד הנגדי והתמקדות האלבנים בשנאתם כלפי שכניהם הסרבים והיוונים. כן ניתן לציין את העיתוי של המלחמה והצורך של הגרמנים להיות נוכחים במקומות אחרים ולהיעזר,בלית ברירה, בכוחות מקומיים שהיו חסרי מוטיבציה ומיומנות צבאית שניצלו את המצב לתועלתם האישית והכלכלית. בנוסף, הגרמנים סיבכו את הכלכלה באלבניה שהייתה לפני כן בשפל ומצב זה השפיעה על חייו של האלבני הממוצע שהיה טרוד בקיומו היומיומי ונראה שה'בעיה היהודית' לא עניינה אותו[20]
חלק קטן מהאוכלוסייה האלבנית שיתפו פעולה עם השלטונות הנאציים, בעידוד המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני, הצטרפו לדיוויזיית אס אס הררית ה-21, במסגרתה איתרו כמאתיים יהודים והסגירו אותם לידי הנאצים. אותם יהודים נרצחו.
מצד שני, אלבנים רבים הסתירו יהודים בבתיהם, תוך סיכון ניכר, ולעיתים גם דאגו להנפיק להם תעודות זהות מזויפות עם שמות מוסלמיים. סייע בכך ה"בסה", קוד הכבוד המסורתי שיש בו מרכיב מרכזי של הכנסת אורחים[21][22]. אלבניה הייתה המדינה היחידה תחת שלטון גרמני בתקופת המלחמה שמספר היהודים גדל בה[23]. לפי ההערכות, היו באלבניה 1,800 יהודים עם תום המלחמה, פי שבעה ממספרם ב-1939. בספטמבר 1946 כשנה לאחר המלחמה, נותרו בה 157 יהודים, זאת לאחר שהפליטים, בייחוד מיוגוסלביה שבו לביתם.
רוב יהודי אלבניה החליטו להגר עם עליית הקומוניזם. כ-300 נשארו בה עד תחילת שנות ה-90. ב-1991 הותר לשארית הקהילה היהודית להגר ורובם המכריע עלו לישראל. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים בין אלבניה לישראל.
תרבותעריכה
שפהעריכה
האלבנית שייכת לקבוצת השפות ההודו-אירופיות ומהווה משפחה בפני עצמה בקבוצת השפות.
האלבנית המדוברת באלבניה שונה מזו המדוברת על ידי האלבנים שבקוסובו (יוגוסלביה לשעבר) ובאיטליה. ניביה העיקריים של השפה האלבנית הם גֵג (במחציתהּ הצפונית של הארץ) וטוֹסְק (במחציתהּ הדרומית), כאשר הנהר שקומבין נחשב, בדרך-כלל, כקו-החלוקה הגאוגרפי ביניהם. בקרב האלבנים שבדרום איטליה, מדובר ניב ארכאי של הטוסק, המכונה "אַרְבְּרֵשׁ".
ספרות אלבניתעריכה
עד המאה ה-19 לא נוצרה ספרות של ממש בלשון אלבנית חוץ מתרגום כתבי הקודש. במאה ה-19 קמו לאלבניה כמה יוצרים חשובים בהם ג'ירולאמו דה ראדה, אבי הספרות האלבנית שנולד וחי באיטליה אך יצירתו שירי מילוסאו תרמה להתפתחות הספרות האלבנית. ונאים פראשרי בנו של קצין טורקי שחיבר שירה לירית ואפית. בין הבולטים שביוצרי אלבניה במאה ה-20 והמאה ה-21 הם המשורר ג' פישטא, הסופר והמתרגם פ' ס' נולי, המשורר והמחזאי ק' יעקובה, המשורר ג'טון קלמנדי והסופר איסמעיל קאדרה.
מוזיקה אלבניתעריכה
המוזיקה האלבנית היא בעלת מסורת ארוכה וידועה במגוון הרחב שלה. היא מהווה חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית ומושפעת מההיסטוריה של המדינה.
ישנו מספר רב של סגנונות, מוזיקה מקהלתית, אינסטרומנטלית וקולית. לכל אזור מסורת מוזיקלית ייחודית המשקפת את ההיסטוריה שלו. המוזיקה מושפעת בנוסף מהאימפריה הרומית והעותמאנית שהשאירו את חותמם בעת שליטתם באזור. סצנת הפופ והרוק המקומית מפותחת מאוד. ישנם פסטיבלי מוזיקה רבים ונוכחות המדינה בתחרות האירוויזיון בולטת ומשמעותית. אחד הפסטיבלים המרכזיים הוא “Kenga Magjike” המתקיים בסוף כל שנה במתכונת דומה לאירוויזיון- שני חצאי גמר וגמר. בתחרות משתתפים מעל 40 שירים ביניהם אמנים בינלאומיים מוכרים וחדשים המתחרים בקטגוריות שונות.
קישורים חיצונייםעריכה
- אתר האינטרנט הרשמי של אלבניה
- אתר משרד התיירות האלבני
- אתר הפרלמנט האלבני
- נשיאות אלבניה
- מידע גאוגרפי (בעברית)
- היסטוריה (באנגלית)
- אלבניה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- מידע על אלבניה בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- כל המידע באתר אלבניה (בעברית)
- בונקר לכל ילד רעב פרק בפוקאסט- 'עושים רוח'
- אלי אשד, מותו של מספר 2 : הרצח המוזר באלבניה
- מוסלמים אלבנים שהצילו יהודים בשואה, באתר יד ושם
- קרול פוצ'י, ארץ בתולה: אלבניה נפתחת לעולם, וגם אליכם, באתר nrg, 25 בספטמבר 2010
- אוריה כנף, רק כעת, אלבניה שוחררה באמת מעול הקומוניזם, באתר וואלה!, 8 באוקטובר 2011
- יגאל צור, אלבניה: סוף סוף נפתחה לעולם הרחב. התיירים מגיעים, ובצדק, באתר וואלה!, 3 ביוני 2013
- זאב בן אריה, המרפסת של אירופה - רצועת החוף של דרום אלבניה, באתר GoTravel
- רועי צ'יקי ארד, צ'יקי הנודד | בונקרים, היפסטרים ומוניות שירות באלבניה, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2015
- אור רוזנטל נתן, אלבניה סטייל: היעד החדש של העונה, באתר ynet, 6 ביוני 2018
- גד ליאור, הריביירה המפתיעה, באתר "ידיעות אחרונות", 14 ביוני 2018
- משה כהן, אלבניה: פנינה פסטורלית ותרבותית שטרם נכבשה על ידי הישראלים, באתר מעריב אונליין, 21 ביוני 2018
- נאור אזובל, יוון, מאחוריך: תתחילו לשנן את השם אלבניה, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2018
- אלדד רפאלי, בלוג צילום: מסע באלבניה, באתר הארץ, 7 ביולי 2021
- אלבניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ Albanian Census 2011
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-20 באוגוסט 2022
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ שאלת אלבניה, הצבי, 11 ביולי 1909
- ^ הבלבולים באלבניה, החרות, 22 באפריל 1910
- ^ אלבניה נכנעת, החרות, 29 ביוני 1910
- ^ הממשלה הזמנית באלבניה, הצפירה, 8 ביוני 1911
- ^ The Balkan Wars 1912-1913: Prelude to the First World War, page 85
- ^ גורלה של אלבניה, מוריה, 22 בנובמבר 1912
- ^ The Balkan Wars 1912-1913: Prelude to the First World War, pages 73-74
- ^ על שחרור אלבניה, החרות, 3 בדצמבר 1912
- ^ הסרבים וההרשחורים באלבניה, החרות, 30 ביוני 1915
- ^ אלבניה נלחמת בדת, מעריב, 22 בנובמבר 1967
- ^ היום בחירות חופשיות באלבניה. הנשיא אליה מציע ממשלת איחוד, חדשות, 31 במרץ 1991
- ^ 1 2 3 סטפן ווגסטיל, פייננשל טיימס, אלבניה משלמת את המחיר, Globes, 12/4/1999
- ^ מזל טוב: אלבניה וקרואטיה הצטרפו לנאט"ו, באתר וואלה!, 1 באפריל 2009
- ^ .https://books.google.co.il/books?id=ZvMi6paTOlcC&pg=PA222&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false
- ^ יובל (וואלה) פישר, אלבניה אלבנים ויהודים בתקופת השואה, ישראל: סטימצקי, 2022
- ^ הרמן ברנשטיין, בסה: מילה של כבוד, באתר אתר יד ושם, 2018
- ^ INIT crew, Rescue in Albania // Documentry Film, YouTube, 27 ביולי 2012
- ^ Mojzes, Paul., Balkan genocides: holocaust and ethnic cleansing in the twentieth century, Lanham, Md.: Rowman & Littlefield, 2011, עמ' 94