פתיחת התפריט הראשי

תל אפק (אנטיפטריס)

(הופנה מהדף אנטיפטריס)

תֵּל אֲפֵק הוא אתר ארכאולוגי השוכן סמוך למקורות נחל הירקון, ממזרח לפתח תקווה וממערב לראש העין, ובתחומי הגן הלאומי ירקון (שנקרא גם "פארק אפק", על שם אתר זה). האתר היה מיושב למן התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל ברציפות כ-5,000 שנה[1]. בשטח התל עומד מבצר תל אפק (לא לבלבל עם מגדל אפק).

תל אפק
1תל אפק.JPG
התל והמבצר, 2011
שמות נוספים אַנְטִיפַּטְרִיס
גובה מעל פני הים כ-50 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות התקופה הכלקוליתית
ברונזה קדומה
ברונזה בייניימית
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל I
תקופת הברזל II
התקופה הרומית
תקופה ההלניסטית
התקופה העות'מאנית
ננטש 1948
סוג תל
אתר ארכאולוגי
חפירות 1934-1936, מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי
1961, רשות העתיקות
1972-1992, אוניברסיטת תל אביב
ארכאולוגים יעקב עורי
משה כוכבי
פרחיה בק
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ממזרח לפתח תקווה וממערב לראש העין, ובתחומי הגן הלאומי ירקון
קואורדינטות 32°06′18″N 34°55′50″E / 32.105°N 34.930416666667°E / 32.105; 34.930416666667
מפת הגן הלאומי
מפת הגן הלאומי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גן לאומי ירקון, ספטמבר 2016

גאוגרפיהעריכה

חשיבותו האסטרטגית של התל היא מיקומו ממערב למעבר אפק – פרוזדור צר העובר בין הרי השומרון במזרח וביצות הירקון במערב. המעבר הוא חלק מדרך הים הקדומה שחיברה בין מצרים ובין מסופוטמיה. ובשל קרבתו אל מעיינות ראש העין, מקור המים השני בגודלו בארץ[2].

היסטוריוגרפיהעריכה

העיר מוזכרת לראשונה בכתבי המארות המצריים מראשית בראשית האלף ה-2 לפנה"ס. מאוחר יותר הוזכרה כאחת מן הערים שנכבשו על ידי מלכי מצרים בתקופת הברונזה המאוחרת (תחותמס השלישי, אמנחותפ השני). אפשר שהיא נזכרת פעמיים נוספות בתעודות המצריות בשם "שרון" במקום אפק[3].

אפק נזכרת גם באסטלת הניצחון של אסרחדון, תיאור מסעו של אסרחדון מלך אשור אל מצרים בשנת 671 לפנה"ס[4], וכן בפפירוס מהעיר סקארה שבמצרים, שזמנו שנת 600 לפנה"ס בקירוב, המזכיר את מסעו של נבוכדנאצר מלך בבל, שהגיע עד אפק[3].

בתנ"ך העיר אפק נזכרת מספר פעמים, למשל: "וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק" (שמואל א' ד', א); "וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם, אֲפֵקָה" (שמואל א' כ"ט, א). העיר נקראה גם אפק לשרון, כדי להבדיל בינה לבין ערים אחרות ששכנו על מקורות מים וכונו אפק ביניהם אפק הצפונית.

במקורות הצלבניים אפק נזכרת כאחוזה בסניוריה של אבירי משפחת איבלין, שמבצרם היה במיראבל, המצודה במגדל אפק הסמוך לתל[3].

החפירותעריכה

לראשונה נערכה חפירת הצלה בתל בשנים 1936-1934, בעת הקמת קו המים ירקון-ירושלים. באתר חפר הארכאולוג יעקב עורי מטעם מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי[5]. חפירת הצלה נוספת נערכה בשנת 1961 בעת הקמת מפעל ירקון-נגב[6].

בשנת 1972 החלה הכשרת התל וסביבתו כגן לאומי, ומשלחת חפירות מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב החלה בחפירה השיטתית הראשונה באתר. המשלחת הארכאולוגית, בראשותו של פרופסור משה כוכבי, חפרה באתר מדי שנה בחודשי הקיץ במשך כ-20 שנים[7].

היסטוריהעריכה

התקופות הכלקוליתית והברונזה הקדומהעריכה

למרגלות התל נמצא מצבור חרסים מן התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל, המעיד שיישוב כלשהו התקיים באתר כבר בתקופה זו[8].

באתר נמצאו שרידים רבים מתקופת הברונזה הקדומה בכל שטחי החפירה: חומה בנויה לבנים על יסוד אבן (עובי החומה 2.90 מטר), רחוב המתמשך לאורך החומה, מבנה ציבורי בעל פינות מעוגלות, בתים סדורים משני עבריהם של רחובות מצטלבים, עובדה המצביעה אולי על קיומו של תכנון עירוני כבר בתקופה זו[8].

תקופת הברונזה התיכונהעריכה

שיא פריחתה של העיר היה בתקופת הברונזה התיכונה בראשית האלף ה-2 לפנה"ס. בכתבי המארות נזכרים אפק ומושלה, שנשא את השם האמורי "יענקאלו"[9]. השרידים מתקופה זו כוללים: חומה שהקיפה את כל האתר ברוחב 3.5 מטר, אקרופוליס שעליו נבנה ארמון, בית-קברות המפואר, שני ארמונות נוספים שנבנו בסוף התקופה[2].

תקופת הברונזה המאוחרתעריכה

בתקופת השלטון המצרי בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל, עמד בפסגת התל ארמון גדול, ששרידיו נחשפו בחצר המצודה מתקופה העות'מאנית. יסודותיו היו עשויים אבן, וקירותיו העליונים, הבנויים לבנים, טויחו, לפחות בחלקם, בטיח צבעוני. הממצאים מתקופה זו הם רבים וחשובים, בין השאר נמצאו: שישה שברים של לוחות טין כתובים בכתב יתדות, כנראה חלק מארכיון שהיה במקום. ביניהם, קטע של עלילה מיתולוגית, מילון למונחי עבודת האדמה בשפות האכדית והשומרית; ומילון נוסף, שכלל נוסף על האכדית והשומרית, גם את השפה הכנענית[10]. הממצא החשוב ביותר מן הארמון הוא מכתב שלם על לוח טין, כתוב באכדית, שנשלח מאוגרית, בשנת 1230 לפנה"ס בקירוב. המכתב נשלח מאדם בשם תכוחלינו אל בכיר בממשל המצרי בארץ-ישראל בשם חיא, שניהם דמויות מוכרות היטב בתכתובת הדיפלומטית הבינלאומית מאותה תקופה[2].

בין הממצאים המצריים שנמצאו באחד הקברים חרב מגל מצרית שקיפלו אותה לפני הקבורה ("וכיתתו חרבותם לאיתים") העתק של חרב זו ניתן לסדאת עם חתימת הסכם השלום כסמל לשלום[דרוש מקור].

תקופת הברזלעריכה

השכבה הראשונה בתל מתקופת הברזל היא כנראה מראשית המאה ה-10 לפנה"ס. מתקופה זו נחשפו בראש התל בורות ממגורה. מפרק זמן מאוחר יותר נחשפו במדרון הצפוני-מערבי של התל שני מבנים מסוג בית ארבעת המרחבים, האופייניים לתקופה זו. הירקון באותה עת היה גבולה הצפוני של ארץ פלשת, ואפק הייתה מעוזם של הפלשתים. בתל נמצאו צלמיות פלשתיות, המוכרות בעיקר מאשדוד והמכונות "אשדודה", שנראה שהייתה המקבילה של האלה אשרה במיתולוגיה הכנענית[11]. ממצא ייחודי נוסף מהתקופה הפלשתית הוא לוח טין שעליו סימני כתב שאינה ניתנת לפיענוח (ייתכן והוא דוגמה לכתבם של הפלשתים ולשפתם, שנותרו עלומים)[8].

התקופה ההלניסטית - פגאייעריכה

בתקופה ההלניסטית נקרא המקום "פגאיי" – מעיינות, על שם מעיינות ראש העין והיה היישוב המרכזי באזור. השם השתמר בשם הכפר הערבי הסמוך פג'ה. המקום מוזכר גם בפפירוסים של זנון. בתי היישוב הוקמו לאורך רחוב ראשי שכיוונו צפון-דרום. תוכנית היישוב הייתה היפודמית של רחובות שתי וערב. בחפירות התל נחשף קצה מערבי של מצודה מן התקופה ההלניסטית המאוחרת, שאגפה המזרחי נהרס כליל על ידי המצודה העות'מאנית. אפשר שהמצודה הייתה חלק מקו ביצורי אלכסנדר ינאי הנזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו; שאותר על ידי הארכאולוג יעקב קפלן לאורך נחל ירקון, מדרומו[8].

התקופה הרומית - אנטיפטריסעריכה

 
אנטיפטריס בתוך אלבום מסע של אדולף פרידמן לארץ ישראל ב-1903
 
מבצר אנטיפטריס כיום

בתקופה הרומית בארץ ישראל, סביב שנת 9 לפנה"ס, עת הושלמה בניית העיר קיסריה, נבנה במקום מבצר בידי המלך הורדוס, שנקראה אַנְטִיפַּטְרִיס, על-שם אביו של הורדוס, אנטיפטרוס[12]. המבצר שמר על המעבר מצד ההר, באמצע הדרך בין ירושלים לקיסריה. במקורות שונים שובש שם העיר והוא מופיע כ"אנטיפטרוּס" או "אנטיפטרֵס", העיר נהרסה ברעידת אדמה בשנת 363 לספירה; הערבים כינו את המקום "אבּוּ בּוּטְרוּס", ובשם זה הם מכנים אף את נחל הירקון הסמוך.

התקופה העות'מאנית - מצודת פינאר באשיעריכה

בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל נבנה המבצר, המכונה לעיתים "מבצר אנטיפטריס" (או "מבצר אנטיפטרוס"). המבצר נבנה בשנים 15711574 על ידי סלים השני, ושמו הנכון הוא "מבצר בינאר באשי" (שיבוש ערבי של השם הטורקי "פינאר באשה", שמשמעותו ראש העין). בניית המבצר פגעה קשות בשכבות הקדומות יותר, אך בחלקן ניתן עדיין להבחין.

המאה העשריםעריכה

בשנת 1915 בנתה יחידת הרכבת הצבאית העות'מאנית את תחנת הרכבת "ראס אל-עין" (כיום תחנת הרכבת ראש העין דרום) סמוך למבצר, על תוואי המסילה המזרחית, מסילה צרה ברחוב 105 ס"מ. עם כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, סללו הבריטים מחדש את המסילה מלוד אל חדרה מזרח ברוחב תקני של 1,435 מילימטר. המבצר הפך למחנה צבא בריטי ובסמוך נבנה ב-1941 מחנה סירקין של חיל האוויר המלכותי.

בשנות ה-20 של המאה ה-20, בעת ששלטונות המנדט הבריטי חיפשו פתרון לאספקת המים לירושלים המתפתחת, עלה הרעיון להביא מים ממעיינות ראש העין, אולם השלטונות בחרו באופציות זולות יותר בדמות מעיינות עין פואר[13][14]. בתחילת שנות ה-30 נבחנו שתי אפשרויות: הירדן והירקון. הירדן קרוב יותר לירושלים אך נמוך הרבה יותר מנחל הירקון ולשם העלאת המים לגובה נדרשו אמצעים טכנולוגיים מורכבים יחסית, ולכן, החליטו הבריטים להעדיף את חלופת מפעל ירקון-ירושלים. העבודות החלו בשנת 1933[15][16]. באמצעות משאבות שהוצבו במקורות הירקון הוזרמו מים עד לשער הגיא ומשם באמצעות משאבות נוספות לתוך העיר[17].

במאי 1948 השתלט הצבא העיראקי על מחנה הצבא במקום, שזה עתה התפנה מהכוחות הבריטים שעזבו את הארץ. ב-30 במאי 1948 כבשו כוחות אצ"ל את ראש העין, אם כי לא עמדו בפני התקפות הנגד של לוחמי חסן סלאמה, שנעזרו בצבא העיראקי שחל להגיע לאזור ונהדפו באבידות כבדות[18]. 6 חיילי אצ"ל נפלו בקרב זה[19]. האזור נכבש שוב מבצע בתק בלילה שבין ה-11 ביולי ל-12 ביולי 1948. לאחר שגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני כבש את מגדל אפק פינו העיראקים את ראש העין ללא קרב, לאחר שפיזרו מוקשים והניחו מטעני נפץ במכוני השאיבה של קו המים. הכוחות מנועו את הפעלת המטענים במכוני השאיבה ופינו את המוקשים[20][21]. בכניסה לפארק אפק יש אנדרטה ל-36 הלוחמים שנפלו בכל קרבות ראש העין ומגדל צדק במהלך מלחמת העצמאות.

לאחר הקמת המדינה האזור סופח לפתח תקווה וכבר בשנת 1951 הוצע להקים במקום פארק עירוני סביב המבצר ומקורות הירקון בשטח של 750 דונם[22]. במקביל החל תכנון פרויקט מפעל ירקון-נגב[23]. התוכנית להקמת הפארק לא יצא לפועל והמקום היה מוזנח במשך שנים רבות. אבנים מהמבצר, שנשמר שלם עד שנות ה-50, נלקחו לשימוש משני וחלק מקירותיו קרסו[24][25]. הקמת הפארק החלה לבסוף בשנת 1971 על ידי עיריית פתח תקווה ורשות הגנים הלאומיים[26]. במקביל החלה החפירה הארכאולוגית במקום. בשנת 1975 נמצא בארמון המושל המצרי ממצא נדיר, מילון תלת לשוני בשומרית, אכדית וכנענית כתוב בכתב יתדות. במילון כתובות מילים ללא קשר תוכני ביניהן, מופיעה בו רשימת נוזלים: שמן, מים ויין, עובדה המצביעה על כך שמילונים אלה שמשו את הפקידים המצרים שישבו בארמון והוציאו מעין "תעודות משלוח" של מזון לארצות שונות ולכן נזקקו למילון[27]. ב-2019 נמצא ממצא נדיר בתיאטרון הרומי העתיק שבאתר: "מדרגות כארון" ששימשו כמעבר תת-קרקעי צר לשחקני התיאטרון.[28]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הניקוד ע"פ זאב ענר (מעדכן המהדורה), כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005 ׁ(מהדורה 20 מחודשת)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 מנפרד ביטאקכשהנסיך האמורי ינכאל היה מלך באפק, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2001
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 תל אפק באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  4. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים 2003, כתובת 31, עמ' 92 - 93.
  5. ^ Ory J., 1937 'Excavations at Ras el-'Ain H', QDAP, 6, pp.99-129
    Ory J., 1938 'Excavations at Ras el-'Ain', QDAP, 5, pp.lll-ll2
  6. ^ איתן א', 1969 "החפירות לרגלי תל ראש-העין", עתיקות, ה (סדרה עברית), עמ' 68-49
    איתן א', 1967; "סארקופג וקשת מעוטרת מהמאוזליאום בראש-העין", ארץ-ישראל, ח, עמ' 118-114
  7. ^ אורי דרומיחושף צפונות אפק וארץ גשור: פרופ' משה כוכבי, פלמ"חניק וארכיאולוג, 1928-2008, באתר הארץ, 1 במרץ 2008
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 משה כוכבי, אפק - אנטיפטויס חמשת אלפים שנות היסטוריה, רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989
  9. ^ בנימין מזר, כנען וישראל - מחקרים היסטוריים, ירושלים, עמ' 47-11, 83-48, 1976
  10. ^ נתן סרמן, חורבן גדול הוא גם עדן לחופרים, באתר הארץ, 31 ביולי 2007
  11. ^ צלמית אישה - דמות סכמתית זו של אישה, שגופה מתמזג בכס שהיא יושבת עליו, מכונה "אשדודה", על-שם העיר אשדוד שבה נמצאה ב-1968, באתר מוזיאון ישראל
  12. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר א, פרק ו, פסקה ג.
  13. ^ ירושלים צפויה לצמאון, דואר היום, 30 באוגוסט 1928
  14. ^ המחסור במים מדאיג את שלטונותינו למאוד, דואר היום, 27 באפריל 1931
  15. ^ הנציב העליון מבטיח מים לירושלים, דבר, 25 ביולי 1933
  16. ^ עבודת מפעל המים לירושלים מתחילה בקרוב, דואר היום, 25 באוקטובר 1933
  17. ^ למפעל המים לירושלים , דואר היום, 3 בדצמבר 1933
  18. ^ מרדכי בר-און, יחסי כוחות במציאות קרבית ומיתוס 'דוד מול גולית' במלחמת העצמאות, ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, חוברת 20, אביב תשע"ב, 2012, עורך: מאיר חזן
    שוחררה ראש העין מכון המים לירושלים - בידינו, מעריב, 30 במאי 1948
  19. ^ ראש-העין נכבשה אך פונתה, הבוקר, 31 במאי 1948
  20. ^ נכבשה ראש העין - מכון המים ניצל, המשקיף, 14 ביולי 1948
  21. ^ שלמה רייך, "הך בתותח ויצאו מים" - ביקור בחזית ראש העין-מגדל צדק , על המשמר, 12 באוגוסט 1948
  22. ^ אושר תקציב הפיתוח של פ"ת, על המשמר, 7 באוגוסט 1951
  23. ^ מושלמות התכניות לניצול המים של מעינות הירקון, דבר, 10 במאי 1950
  24. ^ מי זוכר את מבצר אנטיפטרוס, מעריב, 18 בנובמבר 1966
  25. ^ צבי אילן, ההרס בקטע אחד נעצר במקום אחד - ומה במקומות אחרים, דבר, 24 ביוני 1973
  26. ^ שמעון פינס, פארק על שטח 800 דונם יוקם ליד פתח־תקוה, דבר, 20 בדצמבר 1971
  27. ^ שמעון פינס, מילון תלת לשוני נמצא בארמון בחפירות תל אפק, דבר, 9 בספטמבר 1975
    אוסף רשות העתיקות, מילון שומרי-אכדי-כנעני, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  28. ^ שש כאלו בכל העולם: ממצא ארכיאולוגי נדיר נמצא בתל אפק, www.maariv.co.il