ממשלת ישראל העשרים ושמונה
ממשלת ישראל העשרים ושמונה היא ממשלה שהורכבה על ידי אהוד ברק, ראש רשימת ישראל אחת ויו"ר מפלגת העבודה. הממשלה כיהנה מ-6 ביולי 1999 ועד 7 במרץ 2001, בזמן כהונתה של הכנסת החמש עשרה.
ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק בבית נשיא המדינה עזר ויצמן. יושבים מימין לשמאל: אהוד ברק ועזר ויצמן. עומדים מימין לשמאל: נתן שרנסקי, אליהו סוויסה, יצחק כהן, יוסי ביילין, אברהם בייגה שוחט, יצחק מרדכי, בנימין בן-אליעזר, יוסי שריד, דוד לוי, דליה איציק, חיים רמון, שמעון פרס, אליהו ישי, שלמה בן-עמי, שלמה בניזרי ורן כהן | |
מידע כללי | |
---|---|
6 ביולי 1999 – 7 במרץ 2001 (שנה) | |
תחום שיפוט | ישראל |
ראש ממשלה | אהוד ברק |
מפלגה שולטת | ישראל אחת |
סיעות הקבינט | ישראל אחת, ש"ס, מרצ, ישראל בעלייה, מפלגת המרכז, מפד"ל, יהדות התורה |
מספר שרים | 25 |
הקבינט הקודם | ממשלת ישראל העשרים ושבע |
הקבינט הבא | ממשלת ישראל העשרים ותשע |
תוצאות הבחירות
עריכהתוצאות הבחירות לכנסת החמש עשרה:
רשימה | ראש הרשימה | מנדטים | מספר קולות | אחוז מהקולות | מושב | הערות |
---|---|---|---|---|---|---|
ישראל אחת | אהוד ברק | 26 | 670,484 | 20.2% | קואליציה | רשימה משותפת למפלגות העבודה, גשר, ומימד |
הליכוד | בנימין נתניהו | 19 | 468,103 | 14.1% | אופוזיציה | |
ש"ס | אלי ישי | 17 | 430,676 | 13% | קואליציה | |
מרצ | יוסי שריד | 10 | 253,525 | 7.6% | קואליציה | |
ישראל בעלייה | נתן שרנסקי | 6 | 171,705 | 5.1% | קואליציה | |
שינוי | יוסף לפיד | 6 | 167,748 | 5.0% | אופוזיציה | |
מפלגת המרכז | יצחק מרדכי | 6 | 165,622 | 5.0% | קואליציה | |
מפד"ל | יצחק לוי | 5 | 140,307 | 4.2% | קואליציה | |
יהדות התורה | מאיר פרוש | 5 | 125,741 | 3.7% | קואליציה | רשימה משותפת למפלגות אגודת ישראל ודגל התורה |
רע"ם | עבד אל-מאלכ דהאמשה | 5 | 114,810 | 3.4% | אופוזיציה | |
האיחוד הלאומי | בני בגין | 4 | 100,181 | 3.0% | אופוזיציה | רשימה משותפת למפלגות חרות, תקומה, ומולדת |
ישראל ביתנו | אביגדור ליברמן | 4 | 86,153 | 2.6% | אופוזיציה | |
חד"ש | מוחמד ברכה | 3 | 87,022 | 2.6% | אופוזיציה | |
עם אחד | עמיר פרץ | 2 | 66,143 | 1.9% | אופוזיציה | |
בל"ד | עזמי בשארה | 2 | 66,103 | 1.9% | אופוזיציה |
תוצאות הבחירות לראשות הממשלה:
מועמד | מספר קולות | אחוז מהקולות |
---|---|---|
אהוד ברק | 1,791,020 | 56.08% |
בנימין נתניהו | 1,402,474 | 43.92% |
הקמת הממשלה
עריכההבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999 כללו גם בחירות אישיות לראשות הממשלה, בנוסף לבחירות לכנסת. בבחירות האישיות ניצח ברק ברוב קולות ונבחר להקים את הממשלה העשרים ושמונה. עם זאת, בעקבות שיטת 2 הפתקים, ניזוקו שתי המפלגות הגדולות, ישראל אחת והליכוד, אשר זכו יחד ל-45 מנדטים בלבד, בהשוואה לכ-65–80 מנדטים בכנסות הקודמות לה. מצב זה יצר תלות גבוהה יותר מבעבר של מפלגת השלטון במפלגות הקטנות, ואילץ את ברק להקים קואליציית שמאל-דתיים בעייתית, עובדה שגרמה לקשיים רבים בהתנהלות הממשלה והביאה בהמשך לנפילתה. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בשנת 2001, בוטלה שיטת הבחירה הישירה.
ציוני דרך ומדיניות
עריכהאירועים מרכזיים
עריכההאירועים מסודרים בסדר כרונולוגי.
- ועידת שפרדסטאון - ועידת פסגה שנערכה בעיר שפרדסטאון במערב וירג'יניה שבארצות הברית. הוועידה נפתחה ב-3 בינואר 2000. אהוד ברק עמד בראש המשלחת הישראלית, שר החוץ הסורי פארוק א-שרע בראש המשלחת הסורית, וכן השתתפו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ומזכירת המדינה האמריקנית מדליין אולברייט. השיחות הגיעו למבוי סתום וב-11 בינואר נפסקו בכוונה לחדשן במועד מאוחר יותר. הוועדה נכשלה עקב דרישת הסורים לנסיגת ישראל לגבול טרום מלחמת ששת הימים, שהיה מספק להם גישה ישירה למי הכנרת, בעוד ישראל דרשה לבסס את ההסכם על הגבול הבינלאומי ברמת הגולן, הממוקם כמה מאות מטרים ממזרח לגבול שהיה עד יוני 1967.
- נסיגת צה"ל מלבנון - ראש הממשלה ברק הבטיח במערכת הבחירות שלו כי בתוך שנה מיום היבחרו יצא צה"ל מרצועת הביטחון. אף על פי שישראל הייתה מעוניינת שהיציאה מלבנון תהיה בהסכמה עם סוריה ולבנון, השיחות עם סוריה נכשלו והיה ברור כי נסתמו הדרכים לשלום עם לבנון. ברק החליט לקחת את הסיכון ולהמשיך בתוכניתו להוצאת צה"ל, גם ללא הסדר, וזאת למרות דאגת הדרג הצבאי מהמצב שייווצר לאחר מכן. התאריך המיועד לנסיגה היה 6 ביולי 2000, אך לבסוף נסוג צה"ל ב-24 במאי 2000, שישה שבועות לפני המתוכנן, עקב התפוררות צד"ל, שרבים מאנשיו הבינו כי ישראל נסוגה והעדיפו לברוח לישראל מאשר לסכן את חייהם בלבנון.
- ועידת קמפ דייוויד - ועידה שכינס נשיא ארצות הברית דאז קלינטון במחנה הנופש הנשיאותי. הוועידה כונסה ביולי 2000. בראש המשלחת הישראלית עמד ראש הממשלה אהוד ברק, בראש המשלחת הפלסטינית עמד יאסר ערפאת יו"ר הרשות הפלסטינית, ואילו נשיא ארצות הברית קלינטון ייצג את ארצות הברית. ראש הממשלה ברק הציע לוותר על למעלה מ-90% מהגדה המערבית, למסור את שכונות מזרח ירושלים לריבונות פלסטינית, להקים משטר מיוחד בעיר העתיקה, ואף להגיע לפתרון בינלאומי בשאלת זכות השיבה, שבמסגרתו יורשו חלק מהפליטים להיכנס לישראל. הפלסטינים דחו את כל ההצעות של ישראל, ובסוף הוועידה האשים ברק את ערפאת בטרפוד המגעים המדיניים, בסירוב לכל הצעה ובכך שלא הציע הצעות נגדיות להצעותיו שלו ושל קלינטון. גרסת ברק גובתה על ידי קלינטון והנסיך הסעודי בנדר.
- האינתיפאדה השנייה - מהומות וגל טרור שהפלסטינים עוררו לאחר ועידת קמפ-דייוויד. העילה הפלסטינית הרשמית למהומות הייתה עליית אריאל שרון להר הבית. היו שטענו שהמהומות תוכננו מראש כאמצעי לסחוט ויתורים מישראל. המהומות והטרור יצאו מכלל שליטה בעקבות פרשת מוחמד א-דורה והלינץ' ברמאללה.
- מהומות אוקטובר 2000 - מהומות אלימות שערביי ישראל בגליל ובמשולש עוררו, במקביל לפריצת האינתיפאדה בשטחים, לאור היחס המפלה שקיבלו, לטענתם, ממדינת ישראל, וכישלון המגעים המדיניים עם הפלסטינים. במהומות נהרגו 12 ערבים ישראלים ופלסטיני אחד, תושב השטחים, כמו גם יהודי ישראלי אחד. בעקבות המהומות איבד ברק את תמיכתו בקרב הציבור הערבי והוקמה ועדת אור שחקרה את האירועים האלה.
- חטיפת שלושת החיילים וחטיפת אלחנן טננבוים - ב-7 באוקטובר 2000 נחטפו שלושה חיילי צה"ל - בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוועד מגבול ישראל-לבנון. בהמשך נחטף גם קצין המילואים אלחנן טננבאום.
- ועידת טאבה - ועידה שכינס נשיא מצרים חוסני מובארכ בטאבה בינואר 2001, בניסיון להציל את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. כמו קודמתה, גם ועידה זו הסתיימה ללא תוצאות.
- בועת ההיי־טק העולמית, ופריחת ההיי־טק בישראל, גרמו לצמיחה כלכלית מהירה בישראל, תוך יציאה מהמיתון שישראל הייתה מצויה בו מאז 1996. גם חגיגות שנת 2000 סייעו לכלכלה תוך שהן גורמות לצליינים רבים להגיע לישראל. שנת 2000 הייתה שנת התיירות הטובה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל עד אז; בשנה זו ביקרו בישראל כ-2.5 מיליון תיירים.
מדיניות כלכלית
עריכהעם תחילת כהונת הממשלה נראה היה כי מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ומגזר ההיי טק הישראלי המתפתח תרם רבות לשגשוג, אך המשבר הכלכלי העולמי והתפוצצות בועת ההיי-טק, לצד פריצת האינתיפאדה, גרמו להתפתחות של מיתון כלכלי. הצעת הממשלה לרפורמה רדיקלית במיסוי, הכוללת מס על רווחי הון מתוכניות חיסכון והשקעות בבורסה ומיסוי על עיזבונות, לא אושרה והופעלה רק בגרסה מצומצמת.
התפוררות הקואליציה
עריכהיהדות התורה פרשה מן הממשלה בספטמבר 1999 בעקבות סכסוך סביב שינוע משחן (אנ') (חלק ממערכת מחזור הקיטור בתחנת כוח) בשבת. מרצ פרשה כשנה לאחר מכן, ביוני 2000, לאחר סכסוך בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס, משולם נהרי, ותמיכת ראש הממשלה ברק בעמדת ש"ס. על אף פרישתה מן הממשלה המשיכה מרצ לתמוך בה. כחודש לאחר מכן, עם יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד, פרשו מן הממשלה גם ישראל בעלייה, המפד"ל וש"ס, כשהן מותירות את הממשלה עם 32 חברי כנסת בקואליציה.
מפלגת המרכז היא השותפה הקואליציונית היחידה שלא הכריזה על פרישה מהקואליציה (למעט מימד, אשר הייתה חלק מסיעת ישראל אחת), אם כי יו"ר המפלגה, סגן ראש הממשלה ושר התחבורה, יצחק מרדכי, הסתבך בפרשת הטרדות מיניות ונאלץ להתפטר ב-30 במאי 2000. מאז, החלה מפלגת המרכז להתפורר כאשר רבים מנציגיה בכנסת התפטרו וחברים אחרים מהסיעה פרשו. עוד בשלב מסוים הפסיקו חברי כנסת רבים מהקואליציה, בכללם חברים מסיעת ישראל אחת, להצביע בהתאם להחלטות הנהלת הקואליציה ובפועל הפרו את המשמעת הקואליציונית והחלו להצביע לפי מצפונם.
בדצמבר 2000 הודיע ראש הממשלה ברק בנאום בכנסת על מוכנותו לבחירות כלליות לכנסת השש עשרה ולראשות הממשלה: "אתם רוצים בחירות? אני מוכן לבחירות!", אולם, מאוחר יותר התפטר מתפקידו, דבר שהביא לבחירות מיוחדות לראשות הממשלה תוך 60 יום, ללא פיזור הכנסת, בהתאם לסעיף מיוחד בחוק יסוד: הממשלה שהיה אז בתוקף. בבחירות ניצח אריאל שרון, והממשלה סיימה כהונתה עם השבעת ממשלת ישראל העשרים ותשע.
סיעות הקואליציה
עריכה- מספר הח"כים החברים בקואליציה
הרכב הממשלה
עריכהעם הקמתה, כללה הממשלה 18 שרים, בהתאם למגבלה החוקית שחלה אז. באוגוסט 1999, לאחר שהוסרה המגבלה החוקית, צורפו לממשלה עוד חמישה שרים והיא מנתה 23 שרים. בין מאי ליולי 2000 החלה נטישה המונית מהממשלה. תחילה פרש יצחק מרדכי שהועמד לדין ואחר כך שלושת שרי מרצ. ביולי 2000 עזבו ארבעת שרי ש"ס, יצחק לוי מהמפד"ל, ונתן שרנסקי מישראל בעלייה. בתחילת אוגוסט 2000 עזב גם דוד לוי ובממשלה נותרו 12 שרים. באותו חודש צורפו שני שרים לממשלה ומספר השרים עמד על 14 עד תום כהונת הממשלה.
מבין 25 השרים, 14 כיהנו בעבר בממשלה (ברק, פרס, מרדכי, דוד לוי, בן-אליעזר, רמון, שוחט, יצחק לוי, מילוא, שריד, ביילין, ישי, שרנסקי וסויסה) ו-11 שרים כיהנו לראשונה בממשלה כלשהי (ליפקין-שחק, דליה איציק, אורון, תמיר, יצחק כהן, מלכיאור, וילנאי, רן כהן, רענן כהן, בן-עמי ובניזרי)
ישראל אחת | ש"ס | מרצ | ישראל בעליה | מפלגת המרכז | מפד"ל | ||||||
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה |
משרד | שם | סיעה | כהונה | ||
---|---|---|---|---|---|
שרי הממשלה | |||||
משרד ראש הממשלה | ראש הממשלה | ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
משרד הביטחון | |||||
משרד האוצר | אברהם בייגה שוחט | ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
המשרד לאיכות הסביבה | דליה איציק | ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
המשרד לביטחון הפנים | שלמה בן עמי | ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
משרד הבינוי והשיכון | יצחק לוי | מפד"ל | 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
בנימין בן אליעזר | ישראל אחת העבודה |
11 באוקטובר 2000 - 12 ביולי 2000 | |||
משרד הבריאות | שלמה בניזרי | ש"ס | 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
רוני מילוא | מפלגת המרכז | 15 באוגוסט 2000 - 16 בינואר 2001 | |||
משרד החוץ | סגן ראש הממשלה | ישראל אחת גשר |
6 ביולי 1999 - 4 באוגוסט 2000 | ||
שלמה בן עמי | ישראל אחת העבודה |
2 בנובמבר 2000 - 7 במרץ 2001 | |||
משרד החינוך[2] | יוסי שריד | מרצ | 6 ביולי 1999 - 24 ביוני 2000 | ||
משרד החקלאות ופיתוח הכפר[1][2] | חיים אורון | מרצ | 5 באוגוסט 1999 - 24 ביוני 2000 | ||
משרד המדע ← | מתן וילנאי | ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
משרד המשפטים | יוסי ביילין | ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
משרד העבודה והרווחה | אלי ישי | ש"ס | 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
רענן כהן | ישראל אחת העבודה |
15 באוגוסט 2000 - 7 במרץ 2001 | |||
המשרד לענייני דתות | יצחק כהן | ש"ס | 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
יוסי ביילין | ישראל אחת העבודה |
11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001 | |||
משרד הפנים | נתן שרנסקי | ישראל בעליה | 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
חיים רמון | ישראל אחת העבודה |
11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001 | |||
שר במשרד ראש הממשלה לענייני ירושלים | 6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||||
המשרד לקליטת עלייה[1] | יולי תמיר | ישראל אחת לא כיהנה בכנסת |
5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
המשרד לשיתוף פעולה אזורי | שמעון פרס | ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
משרד התחבורה | סגן ראש הממשלה | מפלגת המרכז | 6 ביולי 1999 - 30 במאי 2000 | ||
אמנון ליפקין-שחק | מפלגת המרכז | 25 ביוני 2000 - 7 במרץ 2001 | |||
משרד התיירות[1] | 5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001 | ||||
משרד התעשייה והמסחר[1][2] | רן כהן | מרצ | 5 באוגוסט 1999 - 24 ביוני 2000 | ||
משרד התקשורת | סגן ראש הממשלה | ישראל אחת העבודה |
6 ביולי 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
משרד התשתיות הלאומיות | אליהו סויסה | ש"ס | 6 ביולי 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
אברהם בייגה שוחט | ישראל אחת העבודה |
11 באוקטובר 2000 - 7 במרץ 2001 | |||
השר לעניינים חברתיים במשרד ראש הממשלה | מיכאל מלכיאור | ישראל אחת העבודה |
5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
סגני השרים | |||||
משרד האוצר | נסים דהן | ש"ס | 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
משרד הביטחון | אפרים סנה | ישראל אחת | 5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
משרד החוץ | נואף מסאלחה | ישראל אחת | 5 באוגוסט 1999 - 7 במרץ 2001 | ||
משרד החינוך | שאול יהלום | מפד"ל | 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
משולם נהרי | ש"ס | 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000 | |||
המשרד לענייני דתות | יגאל ביבי | מפד"ל | 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
המשרד לקליטת עלייה | מרינה סולודקין | ישראל בעליה | 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000 | ||
משרד התקשורת | יצחק וקנין | ש"ס | 5 באוגוסט 1999 - 11 ביולי 2000 |
חילופי תפקידים בממשלה
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- עופר קניג, עשר שנים לממשלת המיעוט של אהוד ברק, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, אוגוסט 2010
- ממשלת ישראל העשרים ושמונה באתר משרד ראש הממשלה
- ממשלת ישראל העשרים ושמונה באתר הכנסת
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 ראש הממשלה אהוד ברק החזיק בתפקידים: שר החקלאות ופיתוח הכפר, שר התיירות, השר לקליטת העלייה ושר התעשייה והמסחר בתאריכים 6 ביולי 1999 - 5 באוגוסט 1999, זאת עד לביטול המגבלה על מספר השרים.
- ^ 1 2 3 4 ראש הממשלה אהוד ברק החזיק בתפקידים: שר החינוך, שר החקלאות ופיתוח הכפר ושר התעשייה והמסחר החל ממועד התפטרותם של שרי סיעת מרצ ב-24 ביוני 2000.