הרבנות הראשית לישראל
הרבנות הראשית לישראל היא המוסד הרבני העליון הרשמי של מדינת ישראל. תחומי אחריותה כוללים מינוי רבנים ודיינים, קביעת תקנות, הפעלת מערכת הכשרות הממלכתית ועוד. חוק הרבנות הראשית לישראל ה'תש"מ–1980 מעניק את סמכויות הרבנות הראשית למועצת הרבנות הראשית ומונה בין תפקידיה: מתן תשובות וייעוץ בענייני הלכה לציבור השואלים; קירוב הציבור לערכי התורה והמצוות; נתינת תעודות כשרות למסעדות, בתי עסק ומוסדות ציבוריים; מתן כשירות לרבנים לכהן כדיינים, רבני ערים ורבנים רושמי נישואין; פיקוח על יבוא בשר כשר לארץ, וכן כל פעולה נוספת הדרושה לביצוע תפקידיה על פי כל דין.
 | |
| סמל הרבנות הראשית לישראל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| תחום שיפוט |
ישראל  |
| משרד אחראי | המשרד לשירותי דת |
| תאריך הקמה | 1921 |
| חוק | חוק הרבנות הראשית לישראל |
| מנהל | יהודה כהן |
| מטה מרכזי | אהליאב 5, ירושלים |
| gov.il | |
| קואורדינטות | 31°47′27″N 35°11′52″E / 31.790769°N 35.197857°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   הרבנות הראשית לישראל | |
  | |
בראש הרבנות הראשית עומדים שני הרבנים הראשיים. אחד מהם עומד בראש מועצת הרבנות הראשית והשני בראש בית הדין הרבני הגדול. מערכת הרבנות הראשית לישראל פועלת מכוח חוק הרבנות הראשית לישראל, ה'תש"ם–1980[1].
הרבנות הראשית היא ממשיכת דרכה של "הרבנות הראשית לארץ ישראל" שייסד הרב אברהם יצחק הכהן קוק בתקופת המנדט הבריטי, ב־1921. בעבר שכנה הרבנות הראשית בבניין היכל שלמה ששמו הפך לשם נרדף לה. כיום היא שוכנת בשכונת רוממה סמוך לכניסה הראשית לירושלים.
רקע היסטורי
עדת הספרדים בירושלים הייתה רוב ביישוב היהודי מאז בוא מגורשי ספרד עד ראשית שנות השבעים של המאה ה-19, והעדה היחידה שהוכרה באופן רשמי על ידי השלטונות העות'מאניים. בראש ההנהגה הרוחנית של העדה והיישוב היהודי בארץ ישראל עמד הרב הראשי, שכונה חכם באשי ובהמשך "הראשון לציון". סמכויותיו של הראשון לציון הוכרו רשמית על ידי הסולטאן העות'מאני כראש הרבנים לארץ ישראל, שמושבו בירושלים. הראשון לציון מינה רבנים ופיטר אותם, שימש כנציג העדה בפני השלטונות, נהנה מחסינות, והיה אחראי לגביית המיסים בעבור השלטונות ולחלוקת הנטל בין תושבי הארץ היהודים. לעומת היהודים הספרדים בארץ, העדיפו היהודים האשכנזים להישאר בחסות הקונסולים האירופאים, במסגרת חוק הקפיטולציות. הם היו מאורגנים על פי ארצות מוצאם ב"כוללים", והקימו לעדתם מערכות שירותי חינוך ודת נפרדים[2].
הקמת הרבנות הראשית
כשהוקם הממשל האזרחי הבריטי והרברט סמואל מונה לתפקיד הנציב, התחדשה בין היתר הפעילות להגדרת מעמדו של היישוב היהודי, שהיה לא ברור עד לאותה עת. כך קרה שמשלחות של יהודים מהארץ ניגשו לנציב והציגו טענותיהם, והנציב, כתגובה, מינה שתי ועדות: אחת – שתבדוק את מעמדן של העדות הדתיות בארץ וסמכויותיהן. והשנייה – לבחינת בעיית ההנהגה הדתית של היישוב היהודי. במהלך הדיונים התברר שקיימת נטייה להקמת מוסד הרבנות הראשית לארץ ישראל. לאחר דיונים ממושכים סביב שאלת דרך בחירת הרבנים, ויחסי הייצוג בה, הוחלט על הקמת גוף בוחר ששני שלישים מאנשיו יהיו רבנים, ושליש יהיו נציגי ציבור מרחבי הארץ. הגוף כונס לראשונה ב-24 בפברואר 1921, ט"ז באדר א' ה'תרפ"א בבית יהודיוף-חפץ בירושלים ובחר על פי הצעתה של הוועדה בשני רבנים ראשיים: האחד אשכנזי – הרב אברהם יצחק הכהן קוק, והשני ספרדי – הרב יעקב מאיר. כך הוקמה הרבנות הראשית בשנת ה'תרפ"א (1921), בחסות שלטונות המנדט הבריטי. רבנות ראשית זו תפסה את מקום תפקיד החכם באשי שהתקיים תחת השלטון העות'מאני. בנוסף, מונתה מועצת רבנות בת שישה חברים: שלושה אשכנזים ושלושה ספרדים. לצד מועצת הרבנות נבחרו שלושה יועצים שאינם רבנים[3], שסמכותם לא הייתה מוגדרת, אך ביטאה את דרישות הציבור להתאמת ההלכה לתנאי הזמן[2][4]. בהמשך התבטל מעמדם של היועצים[5].
מעמד הרבנות ביישוב היהודי
תפקידה הראוי של הרבנות היה נתון במחלוקת בין שלוש עמדות מרכזיות:
עמדת הרבנות – הרב קוק שאף לכך שמוסד הרבנות יהיה גוף א־פוליטי המאחד ומאגד את כל הכוחות הפועלים ביישוב. משמעות הדבר היא שהרבנות צריכה לעמוד מעל כל המפלגות והארגונים השונים ביישוב ולהשפיע על אזרחי הארץ היהודים בכל תחומי החיים. בהתאם לתפישתו, היה הרב קוק מעורב ככל יכולתו בסוגיות חברתיות, לאומיות ופוליטיות הקשורות לחיי היישוב, כגון עבודה עברית, חקלאות, עלייה, ביטחון, ועוד. בהתאם לשאיפות אלה, פעלה הרבנות לעצב את החיים היהודיים ביישוב וטיפלה בנושאי עבודה בשבת, רישום נישואין וגירושין, כשרות, מינוי רבנים, דיינים ושוחטים, והקמת מועצות דתיות לצורך שירותי דת בכל הקהילות בארץ.
עמדת השלטון המנדטורי – כחלק ממגמת השלטון המנדטורי מראשיתו, להתנער ממחויבותו לתוכנית הבית לאומי ליהודים שעוגנה במפורש ובאופן מקסימליסטי בכתב המנדט, נקטו הבריטים בגישה אתנית-דתית, ובהתאם, שאף להעניק לרבנות עצמאות חלקית בלבד. על פי הגדרה זו, הרבנות הראשית היא המייצגת בפועל של הקהילה היהודית, אך רק בנושאים מסוימים הקשורים בפעילותה ובמהותה.
עמדת היישוב – הציבור החילוני-ציוני לא קיבל את עמדתו של הרב קוק בדבר מעמדה של הרבנות. בעיני ציבור זה, מוסד הרבנות לא היה עליון וגם לא שווה ערך למוסד ההנהגה החילוני-פוליטי. אולם הייתה הבנה רחבה בקרב ציבור זה, שאין הם יכולים לצאת כנגד הרבנות, מכיוון שההכרה של מוסד הרבנות בתנועה הציונית הייתה חשובה הן למטרות פוליטיות חיצוניות והן למטרות פוליטיות פנימיות. בעיניהם, תפקידיה של הרבנות היו צריכים להסתכם בהענקת שירותי דת.
אף כי רוב הציבור הדתי והמסורתי עמדו מאחורי הרבנות הראשית, קבוצה קטנה הביעה התנגדות, מסיבות אחרות, לרבנות הראשית. בראש המתנגדים עמדו הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, וההתנגדות זאת יחד עם התנגדות למינויו של הרב קוק לרבה האשכנזי של ירושלים הובילה להיפרדות מהקהילה הדתית של ירושלים, והקמת העדה החרדית כעדה יהודית נפרדת. התנגדותם למעמדה של הרבנות נבעה הן מהתנגדות עקרונית לרבנות ראשית כלל-ארצית, והן מחששם ממיסוד קשר שוטף בין הממסד החילוני לרבנות, אשר עלולה להביא לידי התערבותו בחינוך ובהלכה הדתית.
לאחר קום המדינה, נחקקו חוקים שהסדירו את מעמדה של הרבנות הראשית[2]:
- חוק שיפוט בתי הדין הרבניים[6] – הדין הדתי יהיה תקף לגבי תחום המעמד האישי (קרי נישואין, גירושין וכו').
- חוק הדיינים[7] – חוק שיוצר הפרדה בין הרבנות לבין מוסדות השיפוט הדתיים:
- הדיינים בבתי הדין יהיו קבועים, וימונו על ידי ועדת מינויים הכוללת בין היתר אנשי מקצוע, לא בהכרח דתיים.
- הרבנים הראשיים יהיו, כל אחד בתורו, אב בית הדין הרבני לערעורים.
- אין העדפה רשמית בחוק לדת היהודית על פני דתות אחרות.
- הוקם משרד ממשלתי לענייני דת, שתפקידו למלא תפקידים שהיו בעבר בתחומי סמכותו של הנציב העליון.
- בצה"ל הוקמה רבנות צבאית ובראשה עומד הרב הצבאי הראשי. תפקידה של הרבנות הראשית של צה"ל הוא הוראה בתחום הדתי, סיפוק צרכיו של החייל הדתי, ושמירה על הוראות דתיות המופיעות בפקודות מטכ"ל[8].
חוק הרבנות הראשית לישראל
בשנת 1980, התש"ם, נחקק "חוק הרבנות הראשית לישראל"[1], שמפרט את דרכי בחירתם של הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות ואת משך כהונתם.
מועצת הרבנות הראשית
ערך מורחב – מועצת הרבנות הראשית
מועצת הרבנות הראשית היא הגוף העליון של הרבנות הראשית לישראל. אחד הרבנים הראשיים מכהן כראש המועצה (חברו מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול, ולאחר חמש שנים השניים מתחלפים בתפקיד).
מאז 1980 נקבע בחוק שהמועצה מורכבת מ-16 חברים: שני הרבנים הראשיים, אחד מהרבנים הראשיים של הערים ירושלים, חיפה, תל אביב ובאר שבע ברוטציה, כך שיהיו מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים ועשרה רבנים נבחרים (חצי אשכנזים, חצי ספרדים). מקום מושבה של הרבנות הראשית על פי החוק נקבע להיות בירושלים. עד שנת 2011 שימש הרב הצבאי הראשי כמשקיף במועצה, אולם בשנת 2011 תוקן החוק והרב הצבאי הראשי משמש כחבר המועצה וזאת בתנאי שהוא בעל "כושר" לרבנות עיר.
מועצת הרבנות הראשית הנוכחית
הרבנים הראשיים של מדינת ישראל כיום הם הרב קלמן בר כרב הראשי האשכנזי והרב דוד יוסף כרב הראשי הספרדי והראשון לציון[9][10].
חברי מועצת הרבנות הראשית הנוכחית (ה'תשפ"ד) הם:[11] הרב אליעזר איגרא מ"מ נשיא בית הדין, והרב יצחק רלב"ג מ"מ נשיא מועצת הרבנות הראשית, הרב הצבאי הראשי תת-אלוף הרב אייל קרים וכן עשרה רבנים (מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים) אשר נבחרו לכהונה בשנת ה'תשע"ח:
- הרבנים האשכנזים:
- הרב יעקב שפירא (ראש ישיבת מרכז הרב)
- הרב יצחק דוד גרוסמן (רב העיר מגדל העמק, ראש מוסדות "מגדל אור")
- הרב אליעזר שמחה וייס (רבה של מועצת עמק חפר)
- הרב יעקב רוז'ה (נציג הרבנות הראשית במכון הלאומי לרפואה משפטית)
- הרב יצחק רלב"ג (לשעבר יו"ר המועצה הדתית בירושלים)
- הרבנים הספרדים:
- הרב יצחק לוי (רב העיר נשר)
- הרב רצון ערוסי (רב העיר קריית אונו)
- הרב שמואל אליהו (רב העיר צפת)
- הרב יצחק חיים פרץ (רב העיר רעננה)
- הרב יוסף שלוש (רב מועצה אזורית דרום השרון)
הרבנים הראשיים לדורותם
בישראל ישנם שני רבנים ראשיים, אחד אשכנזי ואחד ספרדי. שני הרבנים הראשיים ועשרת הרבנים הנבחרים למועצה ממונים על ידי בחירות חשאיות ואישיות על ידי גוף של בוחרים המכיל 150 איש, בתוכו 80 רבנים: רבני ערים, מועצות ושכונות, דיינים, הרב הצבאי הראשי ועוד 70 נציגי ציבור: ראשי ערים, ראשי מועצות, שרים, ח"כים ואחרים.
רב ראשי מכהן 10 שנים, ואילו חבר מועצה נבחר לתקופה של 5 שנים (לפי הלוח העברי). עם כניסתם לתפקיד מחויבים כולם לחתום אצל נשיא המדינה על הצהרת אמונים למדינת ישראל. על הרבנים להיות אזרחי המדינה או תושביה.
הנושאים בהם מטפלים הרבנים הראשיים במסגרת תפקידם נוגעים בתחומים שונים וביניהם: אחריות על מערכת בתי הדין הרבניים בישראל, הפיקוח בנושאי כשרות על: מוסדות ציבור, אולמות אירועים, קייטרינג, בתי מלון מסעדות, רשתות שיווק, הפיקוח על איטליזים ומשחטות, כשרות מוצרי המזון והבשר המיובאים, מצוות התלויות בארץ, בחינות לדיינות, רבנות, לתפקידי מוהלים, לשוחטים, הסמכתם של כל הנ"ל ועוד.
נוסף על תפקידים פרקטיים אלו, יש לרבנים הראשיים גם תפקיד ייצוגי והנהגתי: הרבנים מופיעים בפני הציבור הישראלי המגוון, ונותנים הרצאות במגוון נושאים אקוטיים הרלוונטיים לחיי היומיום הישראלי חברתי-לאומי: יחסי דת ומדינה, אלימות במשפחה, שבת, דאגה לזולת ולנזקקים ועוד. כמו כן, מקיימים הרבנים הראשיים פגישות עם מנהיגי דתות העולם בניסיון להביא להפגת מתחים דתיים ולקירוב השלום[4].
בשנת תשפ"ד מחמת אי בחירת רבנים ראשיים חדשים ומאידך פקיעת כהונתם של הקודמים, מונו בתקן ממלאי מקום: הרב אליעזר איגרא (נשיא בית הדין) והרב יעקב רוז'ה (נשיא מועצת הרבנות) שגם הם התפטרו מתפקידם אחד אחר שחצה את גיל השבעים והאחר מחמת שלא הסכים למינוי נשים לועדה הבוחרת.[12]
להלן רשימת הרבנים הראשיים לישראל מאז כינון הרבנות הראשית[13]:
.jpg)
.JPG)
אבני דרך בפועלה של הרבנות
דוגמאות להחלטות ופסיקות של הרבנות הראשית שעוררו בשעתן הד ציבורי גדול:
- ההחלטות משנת תשל"ג (1972), מיד לאחר שנבחרו הרבנים הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף:
- פסק הדין של הרב גורן ועוד תשעה דיינים שדנה בדבר ממזרותם של האח ואחות לנגר. בניגוד לפסיקת בתי הדין הרבניים, בית הדין שהקים הרב גורן לצורך העניין פסק שהאח והאחות לנגר אינם ממזרים ומותר להשיאם לבני זוגם, לאחר שטען כי הגיור של הבעל הראשון של אמם לא היה תקף וממילא היא לא הייתה אשת איש.
- פסק הדין של הרב עובדיה יוסף כי הפלאשים (ביתא ישראל) הם יהודים ויש להעלותם ארצה. בעקבות פסק הדין פעלה הסוכנות היהודית להעלותם ונערכו מבצע שלמה ומבצע משה.
- עם הקמת הרבנות הראשית הוחלט על הקמתו של בית-הדין הגדול לערעורים על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים המקומיים. הסדר זה נתקבל על דעת הרב קוק וחבריו במידה מסוימת בלחץ השלטון המנדטורי הבריטי.
- מזונות ליבמה – יבם שסירב לקיים פסק בית-הדין שחייבו לחלוץ ליבמתו, יהא חייב מאותו יום במזונות ליבמתו. תקנה שתיקנו הרב הרצוג והרב עוזיאל בחודש טבת תש"ד.
- מזונות הילדים – תקנה המחייבת את האב בחיוב משפטי גמור, גם אם יש צורך בכפייה עליו, לפרנס את בניו ואת בנותיו עד גיל 15. עיקר הצורך והחידוש שבתקנת המזונות לילדים עד גיל 15, היה בקביעת חובת המזונות מדין ולא מצדקה.
- נשואי בוסר – אסור לאיש מישראל לקחת לו אישה לנישואין כשהיא קטנה מגיל שש-עשרה שנה ויום אחד.
בשנת 2017 הורשע הרב יונה מצגר בעבירות של לקיחת שוחד במהלך כהונתו בסך כולל של כחמישה מיליון ש"ח. הוא נידון לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל.
בפברואר 2020 פרסמה הרבנות הראשית קוד אתי עבור הרבנים הפועלים מטעמה.
סמל הרבנות
בשנת תשע"ה, 2015 שינתה הרבנות את הסמל הרשמי שלה ו"ריבעה" את הקצה העליון של לוחות הברית שבסמל, שקודם לכן היו מעוגלים[15]. הסיבה לכך קשורה בהבדלי גישות בנוגע לצורת הלוחות. קיימת גישה לפיה הלוחות היו רבועים בלבד והנוקטים בגישה זו סוברים שהצגת הלוחות כמעוגלים מקורה באומנות של הנוצרים. עם זאת ישנן גם גישות לפיהן הלוחות כן היו מעוגלים. ולכן היו שפסקו שאין כל צורך לשנות את צורתן המקובלת[16]. בנוסף, סמל החושן הוסר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- זרח ורהפטיג, חוקה לישראל דת ומדינה, המרכז העולמי של המזרחי, הוצאת מסילות, ירושלים 1988.
- הרב שאול ישראלי, הרבנות והמדינה, אברהם כהן – ארז הוצאה לאור, ירושלים תשנ"א.
- מנחם פרידמן, "בזירה הפוליטית", מדינה וממשל, בתוך ד. כספי (עורך), כרך א' 3, ירושלים 1972.
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "כבודה של תורה", התור, תרפ"א.
- איתמר ורהפטיג, ושמואל כץ, הרבנות הראשית לישראל – 70 שנה להיווסדה, היכל שלמה, ירושלים תשס"ג.
- אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ-ישראל – ייסודה וארגונה, שרשים, ירושלים תשל"ג.
- גלעד מרלין, עשה לך רב – שבעים שנה לרבנות הראשית לישראל
- אמנון רובינשטיין וברק מדינה, המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן, מהדורה שישית, 2005, כרך א: עקרונות יסוד, עמ' 357–368.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הרבנות הראשית לישראל
הרבנות הראשית לישראל, דף שער בספרייה הלאומית
הרבנות הראשית לישראל, ברשת החברתית פייסבוק- היכל שלמה
- ארכיון הרבנות הראשית באתר ארכיון המדינה
- הקמת הרבנות הראשית בעיתון "דאר היום"
- זרח ורהפטיג, תקנות הרבנות הראשית, באתר "דעת"
- יוסי ביילין, רבנות בהתפרקות, דבר, 28 במרץ 1975
- אהרן ליכטנשטיין, הרבנות הראשית לישראל – מבט הלכתי עכשווי, תשס"ב, באתר "דעת"
- שולמית אליאש, הרבנות הראשית וה'מזרחי' בתקופת המנדט, קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 123–148
- איזו רבנות דרושה לנו, מגזין ארץ אחרת, גיליון מספר 13, 2002
- הקרב על הרבנות הראשית
- אריאל פינקלשטיין, "הכפילות העדתית בתפקידי הרבנות בישראל", המכון לאסטרטגיה ציונית, טבת התשע"ד, ינואר 2014
הרבנות הראשית כהנהגה רוחנית – הרב הראשי האשכנזי לישראל דוד לאו, סרטון באתר יוטיוב- שירה קדרי-עובדיה, תוצרת אנגליה: על ההיסטוריה של הרבנות הראשית, (הקישור אינו פעיל) אתר בית אבי חי, 7 ביולי 2013
- הרבנות הראשית לישראל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כל הכתבות על הרבנות הראשית כל הכתבות על הרבנות הראשית לישראל 2, באתר ערוץ 7
הערות שוליים
- ^ 1 2 חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם–1980, באתר הכנסת (הקישור אינו פעיל, ל' בתשרי ה'תשפ"ה)
- ^ 1 2 3 (ורהפטיג, 1990)
- ^ בניסוח של ההצעה שהתקבלה – "חילוניים יודעי תורה ושומרי דת", הנציגים היו מרדכי עליאש, יוסף חי פאניז'יל ומרדכי לבנון, (הרבנות הראשית לישראל שבעים שנה ליסודה, ח"ג עמ' 1104–1105)
- ^ 1 2 הרבנים הראשיים לישראל, באתר הרבנות הראשית לישראל
- ^ קצת היסטוריה, אתר הרבנות הראשית לישראל
- ^ קובץ חוקים, באתר "בתי הדין הרבניים"
- ^ חוק הדיינים, תשט"ו–1955, באתר תקדין לייט
- ^
דת 34, באתר צה"ל
- ^ הרב דוד יוסף נבחר לרב הראשי הספרדי; דרמה בבחירות לרב האשכנזי, באתר ynet
- ^ המועמד של סמוטריץ' ודרעי הפסיד: קלמן בר נבחר לרב הראשי האשכנזי, באתר ynet
- ^ חברי מועצת הרבנות הראשית, באתר הרבנות הראשית לישראל
- ^ מ"מ נשיא מועצת הרבנות הראשית התפטר: "לא יכול למנות נשים רבניות", באתר ynet
- ^ (ורהפטיג וכץ, 1990)
- ^ הרבנים הספרדיים ממשיכים לשאת בתואר הראשון לציון עד פטירתם
- ^ בשורה: הרבנות הראשית לישראל "ריבעה" את הלוחות, באתר חב"ד און ליין
- ^ ראו פירוט בערך לוחות הברית#צורת הלוחות.
