ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/ונתנה תוקף

שגיאות פרמטריות בתבנית:חלונית
פרמטרים [ גובה מקסימלי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית {| class="infobox" cellspacing="5" style="clear:left; float:left;margin:1px 7px 1px 1px; font-family:David; font-size:120%; background:#c6dbf7; width:22%; border:1px #aaaaaa solid; max-width:40%;"

! style="background:#9999ff;" |

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף

|- | style=" " | וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם
כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד
וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.
וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.
וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּו.

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע.
וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.
וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן.
וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין.
לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין.
כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן.
כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ.
מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ.
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ.
וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם:

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם

וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה

כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת
כִּי לא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה
וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ
אִם יָשׁוּב מִיַָד תְּקַבְּלוֹ.

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם
וְאַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר,
וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל
כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.

וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵ-ל חַי וְקַיָּם

אֵין קִצְבָה לִשְׁנוֹתֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְאֹרֶךְ יָמֶיךָ
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבותֹ כְּבוֹדֶךָ.
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶךָ
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ
בַּעֲבוּר כְּבוֹד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ
כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹּדֶשׁ
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה
קוֹרְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקֹּדֶשׁ. |- | |- | style="text-align:left; font-family:David; " | |}

בראש השנה יכתבון (מתוך "ונתנה תוקף") נוסח אשכנז. שר: ישעיהו ביק; מקליט: יעקב מזור; הוקלט באולפן הפונותיקה, 1997.

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף הוא פיוט מסוג "סילוק" הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה, ובהרבה מקומות ביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה נאמר הפיוט בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה, בסמוך לקדושה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל.

הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים ביותר בימים הנוראים ובתפילה היהודית בכלל. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של ה', ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ). הפיוט זכה ללחנים רבים, ובדורות האחרונים חדר גם למחזורים ספרדיים.

מקור הפיוט

הפיוט נמצא בגניזת קהיר, ותוארך למאה ה-10 לכל המאוחר; על סמך לשון הפיוט ועל סמך מספר פיוטים קדומים אחרים שעושים שימוש בתכניו ובניביו, החוקרים מייחסים את הפיוט לפייטן ארץ-ישראלי קדום, ככל הנראה בן התקופה הביזנטית ומוקדם לימיו של אלעזר בירבי קליר. ייתכן שמחבר הפיוט הוא יניי, אך יש הטוענים שהפיוט קדום עוד יותר.

בגניזת קהיר מופיע "ונתנה תוקף" כחלק החותם (סילוק) של קובץ פיוטים שנועד להיאמר בעת חזרת הש"ץ (קרובה) בתפילת המוסף ביום הראשון של ראש השנה, אשר ממנו שרד בנוסחים המקובלים כיום רק הפיוט הזה.

יהודי איטליה היו הראשונים שאימצו את הפיוט, ופייטניהם הקדומים מושפעים ממנו. מאיטליה הוא עבר לקהילות אשכנז (גרמניה) ולאחר מכן לצרפת. בשל הפופולריות שלו החלו לומר אותו גם ביום ב' של ראש השנה, ומאוחר יותר במנהג אשכנז המזרחי החלו לומר אותו גם בתפילת המוסף של יום הכיפורים. הפיוט נאמר גם על ידי יהודי תימן אשר מתפללים בנוסח השאמי.

בקהילת רומא, אומרים אותו גם בהושענא רבה.

אגדת רבי אמנון ממגנצא

”	מעשה בר' אמנון ממגנצא שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה, והחלו השרים וההגמון לבקש ממנו שיהפך לדתם וימאן לשמוע להם. ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, וַיִּפְצַר בו ההגמון, ויהי כהיום בהחזיקם עליו, ויאמר: חפץ אני לְהִוָּעֵץ ולחשוב על הדבר עד שלשה ימים; וכדי לדחותם מעליו אמר כן. ויהי אך יצוא יצא מאת פני ההגמון, שׂם הדבר ללבו על אשר ככה יצא מפיו לשון ספק, שהיה צריך שום עצה ומחשבה לכפור באלקים חיים. ויבוא אל ביתו ולא אבה לאכול ולשתות ונֶחְלָה, ויבואו כל קרוביו ואוהביו לנחמו, וימאן להתנחם, כי אמר ארד אל ניבי אבל שאולה. וַיֵּבְךְּ ויתעצב אל לבו. ויהי ביום השלישי, בהיותו כואב ודואג, וישלח ההגמון אחריו, ויאמר: לא אלך. ויוסף עוד הצר שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת אליו. ויאמר ההגמון: מהרו את אמנון להביאו בעל כרחו. וימהרו ויביאו אותו, ויאמר לו: מה זאת אמנון, למה לא באת אלי למועד אשר יִעַדְתָּ לי לְהִוָּעֵץ ולהשיב לי דבר ולעשות את בקשתי? ויען ויאמר אמנון: אני את משפטי אחרוץ, כי הלשון אשר דבר ותכזב לך - דינה לחתכה; כי חפץ היה ר' אמנון לקדש את ה' על אשר דבר ככה. ויען ההגמון ויאמר: לא; כי הלשון לא אחתוך, כי היטב דברה; אלא הרַגְלַיִם אשר לא באו למועד אשר דברת אלי, אקצץ; ואת יתר הגוף, אֲיַסֵּר. וַיְצַו הצורר, ויקצצו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו, ועל כל פרק ופרק היו שואלין לו: התחפוץ עוד אמנון להפך לאמונתנו? ויאמר: לא! ויהי ככלותם לקצץ, צִוָּה הרשע להשכיב את ר' אמנון במגן אחד וכל פרקי אצבעותיו בצידו, וישלחהו לביתו. הכי נקרא שמו ר' אמנון, כי האמין בא-ל חי וסבל על אמונתו יסורין קשין מאהבה רק על הדבר שיצא מפיו. אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ראש השנה, בקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל ש"צ, ויעשו כן. ויהי כאשר הגיע ש"צ לומר הקדושה ו"חיות אשר הנה", אמר לו ר' אמנון: (אמתן) [המתן] מעט, ואקדש את השם הגדול. ויען בקול רם: ובכן לך תעלה קדושה; כלומר, שקדשתי את שמך על מלכותך וִיחוּדְךָ; ואחר כך אמר "ונתנה תוקף קדושת היום", ואמר "אמת כי אתה דיין ומוכיח" כדי להצדיק עליו את הדין, שיעלו לפניו אותן פרקי ידיו ורגליו, וכן כל העניָן, והזכיר "וחותם יד כל אדם בו" "ותפקוד נפש כל חי", שכך נגזר עליו בראש השנה. וכשגמר כל הסילוק, נסתלק ונעלם מן העולם לעין כל, ואיננו כי לקח אותו אלקים. ועליו נאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. אחר הדברים והאמת אשר הועלה ר' אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה, ביום השלישי לטהרתו, נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס, ולימד לו את הפיוט ההוא "ונתנה תוקף קדושת היום", וַיְצַו עליו לשלוח אותו בכל התפוצות הגולה, להיות לו עד וזכרון; ויעש הגאון כן.	“
– רבי יצחק מווינה, אור זרוע, חלק ב', הלכות ראש השנה, סימן רע"ו

לעיתים קרובות מייחסת המסורת מקור עתיק ליצירה מקודשת, ואילו החוקרים מאחרים את זמנה; במקרה של "ונתנה תוקף" אירע דבר הפוך: הפיוט "ונתנה תוקף" נמצא בקטעי גניזה כסילוק לקדושתא, ובמחזורים ישנים – אך מסורת מהמאה ה-12 ייחסה אותו לדמות מתחילת המאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא, היא מיינץ. הסיפור מופיע בספר "אור זרוע" מן המאה ה-13, שהעתיק אותו מכתביו של רבי אפרים בן יעקב מבון (שנולד בשנת 1133). הסיפור מופיע בחלק מהמחזורים בסמוך לפיוט.

האגדה מספרת על רבי אמנון, שהיה גדול הדור, עשיר, בעל ייחוס ונאה, שהיו השרים וההגמון של מיינץ מבקשים ממנו להמיר את דתו, בעוד הוא מסרב להם. באחת הפעמים דחקו בו מאוד שיסכים להתנצר, וכדי להתחמק מהדרישה ביקש רבי אמנון ארכה של שלושה ימים על מנת לשקול את הדבר. לאחר שנפרד מהם, התחרט רבי אמנון על תשובתו, שמשמע ממנה שהמרת הדת יכולה לבוא בחשבון מבחינתו, במקום שיענה לו בשלילה החלטית. ביום השלישי, משלא הגיע לארמון, שלח הבישוף לקרוא לו. רבי אמנון סירב לקריאה, והבישוף ציווה להביא את רבי אמנון בכוח בעל כורחו. בבואו לארמון, רבי אמנון הציע לבישוף להעניש אותו על כך שלא בא, ולכרות את לשונו על ששיקרה, ובכך להעניש את עצמו על שהעלה אפשרות להמרת דת. ההגמון, לעומת זאת, בחר בהענשתו על ידי קיצוץ ידיו ורגליו, ובנוסף על כך לענותו בייסורים. אנשי הבישוף, על פי פקודתו, כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו, ובין כריתת אחת לחברתה שאלו אותו אם ייאות להתנצר ויניחו לו. רבי אמנון עמד בסירובו עד שסיימו את כריתת כל פרקי אצבעות ידיו ורגליו. בסיום הכריתה השכיבו את רבי אמנון כשלצדו גפי אצבעותיו, ושלחו אותו לביתו.

מאורע זה היה זה בסמוך לראש השנה, ורבי אמנון ביקש מבני ביתו שייקחו אותו לבית הכנסת יחד עם פרקי אצבעותיו שהומלחו (על מנת לשמר אותן), ושישכיבו אותו על ידי שליח הציבור. לפני אמירת קדושה, ביקש רבי אמנון משליח הציבור שימתין מאמירת הקדושה, ושייתן לו "לקדש את השם הגדול". רבי אמנון אמר בקול רם את הפיוט "ונתנה תוקף". כאשר סיים את אמירת הפיוט, נפטר. ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבי קלונימוס בן משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז) בחלום, לימד אותו את הפיוט, וציווה עליו להפיץ בכל קהילות התפוצות את פיוט זה, כדי שיהיה לזיכרון והנצחה לרבי אמנון, וכך נעשה.

האגדה בהלכה

אגדה זו מעלה כמה שאלות ודיונים הלכתיים שצוינו על ידי פוסקים ומחברים. מהם: מסירות נפש שלא על מצוות שדינן בייהרג ואל יעבור; מסירות נפש שלא במקום הכרח ואילוץ; הכנסת האצבעות לבית הכנסת, שככל הנראה היו בו כהנים, בעוד שהאצבעות הכרותות הן איבר מן החי שמטמא באוהל; טלטול האצבעות ביום טוב, מאחר והן אסורות בטלטול משום איסור מוקצה.

האגדה במחקר

כאמור, כיום ידוע כי הפיוט נכתב בארץ ישראל מאות שנים טרם זמנו של רבי אמנון. חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה האם רבי אמנון הוא דמות היסטורית או אגדית. השם "אמנון" לא היה בשימוש בקרב יהודי גרמניה בתקופה זו, ואכן חלק מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם והקשר שלו למילה אמונה. עם זאת, השם היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה, כך שאם היה רבי אמנון דמות היסטורית, סביר שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה (כמו משפחת קלונימוס). במקור הסיפור (שבספר אור זרוע) לא מופיע כי רבי אמנון חיבר את פיוט זה, אלא רק שאמרו וציווה לאחר מכן בחלום להפיץ אותו, כך שייתכן כי הפיוט היה מוכר באיטליה אך לא במגנצא, ורבי אמנון היה זה שהפיץ את הפיוט אצל האשכנזים עד שקנה את מקומו המכובד במחזורים. יש המדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם, וגם לסיפורים נוצריים. המאחרים את הסיפור, מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית והתרבותית בקרב יהודי אירופה במאה ה-12, בעיקר בעקבות פרעות תתנ"ו. יש הטוענים שהסיפור חובר כדי להגביר את יוקרתו של הפיוט ולחזק את מעמדו, אולם אין לטענה זו סימוכין.

רבי משה סופר ("החתם סופר") מעיד כי ביקר במגנצא (מיינץ) וראה בה את ביתו של רבי אמנון עדיין קיים.

לחני הפיוט

הלחן האשכנזי המסורתי

המנגינה האשכנזית המסורתית מורכבת משלושה חלקים:

• הראשון, סלסול על פי המנגינה הרגילה לכל שאר פיוטי ה"קדוש" והמנגינה הבסיסית של הסליחות;
• החלק השני מתחיל במילים "ומלאכים יחפזון", ובו המקהלה ומתפללי בית הכנסת חוזרים על מילים אלו על רקע סלסול נוסף וגבוה של החזן, המשמר את המנגינה הבסיסית;
• החלק השלישי מתחיל במילים "כבקרת רועה עדרו" – לחלק זה מנגינות רבות ובלתי תלויות בחלק הראשון, ובין היתר ידוע לחנו של הרב שלמה קרליבך.

המנגינה המסורתית כפי שמושמעת ברוב בתי הכנסת האשכנזים (ליטאים, חסידים וציוניים-דתיים) הוקלטה על ידי החזן יוסלה רוזנבלט, והוא צירף אליה את לחנו המקורי למילים "כבקרת רועה עדרו" (חלקו המוכר של לחן זה מתחיל מאמצע ההקלטה).

הפיוט "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" מושר לרוב במנגינה נוספת. גם לחלק זה לחנים רבים ידועים, רובם ואריאנטים השומרים על מסגרת הבסיס של לחן הסליחות.

לחנים מודרניים

בתחילת שנות ה-90 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה. נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי. הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים. הוא כונה "מרגש" ו"מצמרר", וזכה למחמאות על האופן שבו הוא מעצים מילות הפיוט. יתר על כן, בשל הרקע ליצירת הלחן החדש וזהות יוצרו, הוא נתפס כסמל לאפשרות חדשה של שילוב המסורת היהודית בתרבות הישראלית. "ונתנה תוקף", בלחן זה ובביצוע של חנוך אלבלק, מושמע תדירות בתחנות רדיו בישראל בתקופה של ראש השנה ויום כיפור, והלחן אף אומץ על ידי חזנים בבתי כנסת רבים.

באלול תשס"ט ביצע אברהם פריד בהיכל התרבות את השיר. את השיר ביצע בהגייה אשכנזית. הביצוע הוקלט ויצא בתקליט שדרים, והפך ללהיט בתחנות הרדיו הדתיות. ביצוע חרדי נוסף הוא של הזמר אודי אולמן, בדואט עם אביו החזן דוד אולמן, המופיע באלבומו של אודי אולמן "דברי שיר". בקיץ תשס"ב הקליטו החזנים האחים משה וזאב מולר את הקטע בעיבודו של מנחם בריסטובסקי.

ב-2011 נוסף לפיוט לחן חדש, מקורי ושונה, על ידי המלחין יובל מסנר, כחלק מההצגה "המלבוש", על פי הסיפור הידוע של עגנון, שעיבד וביים הבמאי אודי בן סעדיה, יחד עם השחקן ישי מאיר. הטקסט של הפיוט אינו מופיע בטקסט המקורי של עגנון, אבל היות שכל הסיפור רווי באווירה המיוחדת של יום כיפור, חשבו היוצרים שהחיבור בין שתי היצירות, יכול להוסיף רובד נוסף לדרך בה הסיפור נקרא.

הפיוט כהשראה

הפיוט, ובייחוד השורות העשויות במתכונת "מי... ומי...", זכה לארמזים ואזכורים רבים בשירה העברית והיהודית המודרנית. על יסודן בנוי הבית השני ב"שיר של מנוחות" ביצירתו של נתן אלתרמן "שמחת עניים": "והרהרנו דומם: מי באש ייצרף / ומי יישקט, בת, ומי ייטרף, / ומי יישאר לבדד, ואולי / לא תקום בו גם רוח לומר אללי". מילותיו המיוחדות של הפיוט היוו השראה גם לשירו המפורסם של לאונרד כהן "Who by Fire" (מי באש), שנכתב ב-1974 בעקבות חוויותיו של כהן בסיבוב הופעות מול חיילי צה"ל בחזית מלחמת יום כיפור. בשבוע הראשון של האינתיפאדה השנייה, השבוע שלאחר ראש השנה, אחד השירים בטורו השירי השבועי של צור ארליך ב"מקור ראשון" נשא את הכותרת "ימים נוראים" והיה עשוי במתכונת "מי... ומי..." (מקור ראשון, ז' בתשרי תשס"א, 6.10.2000). הפיוט היווה השראה גם לשיר "פיוט לימים הנוראים" של המשורר ערן צלגוב, שפורסם באנתולוגיה "לצאת!", שיצאה לאור בעקבות תחילת מבצע עופרת יצוקה.

לקריאה נוספת

• אברהם פרנקל, 'דמותו ההיסטורית של ר' אמנון ממגנצא וגלגוליו של הפיוט 'ונתנה תוקף' באיטליה, אשכנז וצרפת', ציון, סז, ב (תשס"ב), עמ' 125–138.
• רנון קצוף, 'ונתנה תוקף', באתר 'הדף השבועי ליום כפור' של אוניברסיטת בר-אילן.
• איבן מרקוס, קידוש השם באשכנז וסיפור רבי אמנון ממגנצא, בתוך: קדושת החיים וחירוף הנפש : קובץ מאמרים לזכרו של אמיר יקותיאל, אביעזר רביצקי וישעיהו גפני (עורכים), עמ' 131-149

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/ונתנה תוקף בוויקישיתוף

• רשימת מאמרים על מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/ונתנה תוקף באתר רמב"י
• הפיוט ונתנה תוקף, באתר הפיוט והתפילה
• מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/ונתנה תוקף, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יוסף יהלום, ונתנה תוקף קידוש השם, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2002
• חננאל מאק, ויהי ביום הדין בראש השנה, ויבואו כיתות מלאכים לפני ה', באתר הארץ, 24 במרץ 2003
• ראובן הכהן-אוריה, 'הא-ל הטוב והא-ל הרע, ארץ אחרת, 6 (2001), עמ' 53–54
• אורי פז, סיפורה של תפילת ונתנה תוקף, באתר "Aish"
• ונתנה תוקף-באתר קיבוץ בית השיטה
• מקבץ מקורות משווים לנתנה תוקף: כחרס הנשבר, באתר מדרשת
• דניאל שרשבסקי, ניתוח ספרותי של הפיוט, באתר תרבות IL
• הרב אליעזר מלמד, 'ונתנה תוקף' וסוד הקיום היהודי, באתר Yeshiva.org.il
• "'ונתנה תוקף'-פירוש התפילה ותולדותיה" באתר של זאב גלילי
• יואב פרידמן, משנה תוקף: שלל ביצועים ל"ונתנה תוקף", באתר ynet, 17 בספטמבר 2010
• גוטהרד דויטש, ‏אמנון ממגנצא, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• יוסף יהלום, "ונתנה תוקף" - המקור והחיקויים, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2015
• שולמית אליצור, גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף", באתר הספרייה הלאומית
• דוד סער-מן, המיתולוגיה סביב "נתנה תוקף" ויום הכיפורים, בלוג בית התפוצות, ספטמבר 2018

גרסאות אודיו:

• "ונתנה תוקף" בביצוע המוכר של רבי שלמה קרליבך, באתר יוטיוב
• "ונתנה תוקף" בביצוע יצחק חלפון (חדש)
• קישור לאודיו של הפיוט החזני - מתוך מאגר הפיוטים והלחנים, סנונית
• קישור אודיו לביצוע של חנוך אלבלק - מתוך אתר חסידיסק
• יאיר שלג, ונתנה תוקף - שילוב מדהים של מילים ומנגינה, אתר פיוט
• אור ברנע, האזינו: "ונתנה תוקף" של אודי שפילמן, באתר ynet, 11 בספטמבר 2007
• הקלטה של "ונתנה תוקף" באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
• "ונתנה תוקף" בביצוע של עמיר בניון מתוך מופע המחווה ליאיר רוזנבלום, באתר יוטיוב

הערות שוליים

קטגוריה:פיוטים לימים נוראים קטגוריה:ראש השנה קטגוריה:יום הכיפורים קטגוריה:יהדות אשכנז קטגוריה:פיוטים ארץ-ישראליים קטגוריה:חלקי קדושתאות קטגוריה:יצירות שמחברן אינו ידוע קטגוריה:שירים שהולחנו על ידי יאיר רוזנבלום