חגי לובר

שחקן תיאטרון ישראלי

חגי דוד לובר (נולד בכ"ג בשבט תשכ"ט, 11 בפברואר 1969) הוא שחקן, מחזאי, במאי תיאטרון, מורה למשחק ומנהל תיאטרון ובית הספר למשחק "אספקלריא".

חגי לובר
חגי לובר.JPG
לידה 11 בפברואר 1969 (בן 51)
בני ברק
סוגה מועדפת תיאטרון יהודי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 2000 - היום
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנהל בית הספר למשחק "אסקפקלריא"
http://www.aspaklaria.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

חגי לובר נולד וגדל בבני ברק. אביו היה פקיד סעד לסדרי דין (מפקח על עובדים סוציאליים העוסקים בדיני משפחה) ואימו הייתה מורה בבית ספר היסודי "מקור חיים" בפרדס כץ.

למד בישיבה התיכונית שעלבים. בין השנים 19861996 למד בישיבת מרכז הרב. במהלך לימודו בישיבה שירת בצה"ל (ויצא לקורס מ"כים) בחיל התותחנים במסגרת הסדר מרכז.

בין השנים 1992‏-1994 למד הוראה במכללת "מרחבים" (שלוחה ירושלמית של מכללת אורות ישראל); והוסמך לרבנות. בין השנים 19921996 ריכז את ההדרכה במדרשה ליהדות בעפרה, והדריך בסמינרים שהעבירה תנועת "אל עמי".

בשנת 1995 למד וסיים קורס מורי דרך לירושלים במדרשת ראשית ירושלים. בין השנים 19971998 היה ראש מחלקת הדרכה בבני עקיבא.

ב-1999 עסק בלימוד ומחקר במכון הלכה ברורה ובירור הלכה שעל יד ישיבת מרכז הרב.

בשנת 2000 שימש כר"מ במכינה קדם-צבאית בני דוד בעלי והגיש תוכנית בערוץ 7. ב-2002 שימש כר"מ במכינה קדם צבאית "מכלול" ביישוב מעלה לבונה וכר"מ באולפנת עפרה.

נשוי לתחיה, בתו של הרב שמואל יניב, ואב לתשעה. מתגורר בבית אל. גיסו הוא הרב יאיר גזבר, ראש ישיבת ירושלים לצעירים.

תיאטרון אספקלריאעריכה

בין השנים 1998‏-2000 למד משחק במעלה, בין השאר אצל שולי רנד. ללימודי המשחק ב"מעלה" הלך על מנת לשפר את עמידתו בהרצאות ובהעברת השיעורים, אך מהר מאוד עזב את תחום ההוראה והתרכז במשחק. ב-1999 הקים את תיאטרון "אספקלריא", אותו הוא מנהל מאז הקמתו.

החל משנת 2000 שיחק בהצגות רבות בתיאטרון אספקלריא, בחלקם בתפקיד ראשי:

  • "תלוש" - הצגת יחיד שכתב וביים שולי רנד, המספרת על נער דתי המתלבט בנושאי אמונה וקיום מצוות. ההצגה מועלית גם בשפה האנגלית (תחת השם "Torn"), והועלתה מעל ל-1000 פעמים בארץ ובחו"ל. את הגרסה הראשונה למחזה כתב לובר במהלך לימודיו ב"מעלה", אך הרגיש שהיא לא מדויקת מספיק וביקש משולי רנד (שלימד אותו במעלה) לכתוב מחדש ולביים את המחזה. על ההצגה אמר בראיון לרבעון "אתרוג" בהוצאת הקרן לקידום מקצועי של הסתדרות המורים: "עניין אותי לעקוב אחרי אנשים שנמצאים באמצע תהליך ההתלבטות, ומה קורה להם אחרי ההחלטה לעזוב את הדת...החומרים נבנו מתוך סיפורים ששמעתי מחברים שחלקם כבר לא דתיים, מחניכים שהכרתי כשהייתי ראש מחלקת ההדרכה של בני עקיבא, מתלמידיי במדרשת עפרה ובמכינה הקדם צבאית בעלי. התהליך הזה מלווה בהרבה כאב ובוויתור על סביבה ועולם מוכר"[1].
  • גילם את אריק מגן בהצגת היחיד "יוצא מן הכלל" שכתב דביר שרייבר וביים ברוך גוטין. ההצגה מספרת את סיפורו של יהודי ישראלי השוהה בחו"ל ועומד להינשא עם אמריקאית, אך סבו קורא לו לחזור לישראל.
  • "סוף הדרך" - מחזה שכתב דביר שרייבר וביים אורי וייל המספר על בני נוער ממשפחות טובות המתמודדים עם מצוקות רגשיות ומגיעים אף להתמכרות לסמים ולאלכוהול. במחזה זה שיחק לצד אסף פניאל/עידו לוינגר/אלעד לובר.
  • "להמשיך לחיות" - הצגת יחיד שכתבה חוה דיבון וביימה מאשה נימרובסקי. במחזה גילם את דורון, אבא לשלושה ילדים שאיבד את אשתו בפיגוע טרור.
  • "פצוע בשטח" - גילם את יונתן פולארד. במחזה שכתבה יעל רובינשטיין וביים אורי וייל, פולארד שובת רעב בכלאו, וממשלת ישראל שולחת את המפעיל של פולארד, רמי גולן (מבוסס על דמותו של רפי איתן) לשכנע אותו להפסיק את שביתת הרעב. בשנת 2007, במהלך סיבוב הצגות בארצות הברית עם התיאטרון, ביקר לובר את פולארד בכלא באטנר במדינת צפון קרוליינה. על כך סיפר לובר בראיון לעיתון "הצופה": "פגשנו איש מאוד חכם ומאוד מיוחד. קשה מאוד להקיף את כל מרכיבי דמותו במשחק. הוא מורכב מכל כך הרבה נקודות, פנימיות, עצמיות וכלליות. הופתענו שלא התלונן על מצבו הגופני הקשה. הוא לא מתלהם אלא מדבר בשיקול ובענייניות... (הוא לא כועס על כך שהמדינה הפקירה אותו ו)זה הפתיע - כי ההצגה בנויה על ציר היחסים בין פולארד לבין רפי איתן מפעילו, וכשחקן, הטריגר שלי היה הכעס הגדול על איתן, ועל הפקרת ישראל אותו. אבל כששאלתי אם אינו כועס, הוא אמר: לא, אני רק מצטער שאנשים כמותו עובדים בשירות המדינה"[2]. על שאלת הכתבת האם דמותו של פולארד בהצגה תשתנה בעקבות הביקור, השיב לובר: "מצד אחד המשחק חייב להיות הרבה פחות רגשי וכועס. צריך לבדוק מה גם ישרת את ההצגה. כי צריך גם להעביר את הכאב האישי ואת הסבל, שהוא מדגיש הרבה פחות מאשר ניתוחו ההגיוני לגבי שפלות וכניעות המדינה בעסקאות השבויים, שהוא נפל לה קורבן"[2].
  • "מדרש קטיף" - מחזה שכתב וביים חביב מזרחי הבוחן מזוויות שונות את העקירה מגוש קטיף. גם במחזה זה שיחק לצד אסף פניאל.
  • "קבר ביער" - הצגת יחיד מאת אורי צבי גרינברג וביימה סלעית אחי-מרים, המספרת את סיפורו של איון בן סטפן, גוי פולני בתקופת השואה הרדוף על ידי רוח קורבנו היהודי אותו רצח ביער.
  • "אי - זוגי" - מחזה שכתבה איילת שיינברג וביימה מיכל ורד המספר את סיפורם של שלושה גברים נשואים ההולכים לייעוץ זוגי.
  • "שעיר לעזאזל" - מחזה סאטירי מאת אפרים קישון שעיבד וביים בן לוין. לובר גילם את התפקיד הראשי בהצגה לצד איצ'ו אביטל.
  • ב-2015 שיחק בהצגה "ארבעה אבות" שכתב דביר שרייבר וביים אילן פופקו.
הצגות לילדיםעריכה
  • "הקמצן שהפך לקבצן" שכתב אלי וייסברט וביים ברוך גוטין.
  • "שמיטה בסכנה" - קומדיה לשנת השמיטה שכתב חגי לובר וביים עידן עמית.
  • "אל ארץ צב"י" - בעקבות דמותו של הרב צבי יהודה הכהן קוק. לובר גם כתב וביים את ההצגה.
  • ""אויש ומויש" - צמד ילדים הלומדים מטעויות. לובר גם כתב וביים את ההצגה.
  • "ארץ בסכנה" - לובר גם כתב וביים את ההצגה.

כמו כן כתב את ההצגה שביימה עירית שלג "בעקבות האריה" על דמותו של הרב אריה לוין; כתב את המחזה "און דה פייס" על פייסבוק; וביים לצד ענת יונגר את המחזה "קול נ (פ)שי" המתאר התמודדות של נשים דתיות עם ההלכה.

לובר מעביר סדנאות בנושאי שפת הגוף ותקשורת לא מילולית, וקורסים בנושאי עמידה מול קהל ורטוריקה.

סרטי DVD למגזר הדתיעריכה

לובר שיחק במספר סרטי DVD לציבור הדתי לאומי והחרדי: תפקידי משנה בסרטים "משפט צדק", "מי בראש" ו"אוצר המשלים", ותפקיד ראשי בסרטים "הפרטיזן המסתורי", "הקמצן שהפך לקבצן", "אויש ומויש" ו"הפצמ"ר האחרון".

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חגי לובר בוויקישיתוף
(במסגרת התוכנית "אנשי אמונה בעולם המעשה")

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רותי גליק, מה תגיד לילדה שאומרת 'אני מתה על אביב גפן'?, בכתב העת "אתרוג", כסלו ה'תשס"ב (דצמבר 2001)
  2. ^ 1 2 יפה גולדשטיין, פצוע בשטח - בכלא בצפון קרוליינה, "הצופה", 19 בדצמבר 2006