טוני בנט

זמר אמריקאי
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

אנתוני דומיניק בנדטואנגלית: Anthony Dominick Benedetto; נולד ב-3 באוגוסט 1926[1]), ידוע בשם הבמה שלו טוני בנט, הוא זמר וצייר אמריקאי, השר בסגנון פופ מסורתי, ביג בנד וג'אז. ציוריו, שצוירו תחת שם הולדתו, מוצגים במספר מוסדות אקדמיים למוזיקה ולאומנות. הוא המייסד של בית הספר לאמנויות על שם פרנק סינטרה, הממוקם בשכונת הולדתו, אסטוריה שבניו יורק.[2]

טוני בנט
Tony Bennett
בנט, 2010
בנט, 2010
לידה 3 באוגוסט 1926 (בן 95)
קווינס, ניו יורק
שם לידה אנתוני דומיניק בנדטו
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19492021 (כ־72 שנים)
מקום לימודים התיכון לאומנויות ועיצוב במנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פופ, ג'אז
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים קולומביה • MGM • אימפרוב • לגסי • ורב
שיתופי פעולה בולטים פרנק סינטרהביל אוונסקיי די לאנגליידי גאגאדיאנה קרול
בת זוג פטרישיה ביץ'(1952–1971)
סנדרה גרנט (1971–1983)
סוזן קרו (2007–הווה)
צאצאים Antonia Bennett עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
Official website האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בנט החל לשיר בגיל צעיר מאוד. בראשית שנות העשרים לחייו שירת בצבא ארצות הברית בעת מלחמת העולם השנייה כחייל חי"ר בזירה באירופה. לאחר מכן התמקד בשירתו בסוגת הג'אז וחתם חוזה הקלטות בחברת התקליטים קולומביה רקורדס. הסינגל הראשון שלו, "Because of You", יצא לאור בשנת 1951. הוא נכלל כרצועה השישית באלבום הבכורה שלו Because of You. לאחר יציאת האלבום החליט בנט כי סוגת הג'אז תלווה את הקריירה שלו לאורך כל שנותיה; הוא סיים את העשור שישי של המאה ה-20 עם מגוון אלבומי הז'אנר דוגמת The Beat of My Heart ו-Strike Up the Band. בשנת 1962 הוציא לאור את השיר "I Left My Heart in San Francisco", שזכה בפרס גראמי להקלטת השנה ולהופעת הפופ הווקאלי הטובה ביותר – לגבר. במרוצת שנות ה-60 וה-70 בנט לא קיבל את הפופולריות לא ציפו בחברת התקליטים שחתם. אולם בתחילת שנות ה-80 הוא התחיל להתפרסם מחדש, בעיקר בקהל הנוער החדש שהושפע מלהיטי הביטלס וקווין, תוך ששמר על סגנונו המוזיקלי. הוא הוציא אלבומים שקיבלו תואר זהב על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי.

עם תחילת המילניום השלישי הוציא בנט לאור אלבומי אולפן משותפים עם זמרים נוספים דוגמת דיאנה קרול וביל צ'ארלפ. בשנת 2014 פרסם עם ליידי גאגא את האלבום הראשון שלהם, Cheek to Cheek. השניים יצאו לסיבוב הופעות, בשם "Cheek to Cheek Tour", על מנת לקדמו בשווקים הבינלאומיים. בשנת 2021 יצא האלבום המשותף השני של הצמד, Love for Sale. הוא הצהיר כי זה יהיה האלבום האחרון שלו עד יום מותו.

במרוצת הקריירה המוזיקלית שלו זכה ב-19 פרסי גראמי, כולל פרס מפעל חיים שהוענק לו ב-2001, בשני פרסי אמי לבידור בפריים טיים ובפרס מרכז קנדי. הוא מכר כ-50 מיליון עותקים של שיריו ואלבומיו ברחבי העולם. בפברואר 2021 נחשף כי בנט סובל מאלצהיימר, שהתגלה אצלו עוד בשנת 2016.[3] באוגוסט 2021 הודיע על פרישתו מהקריירה המוזיקלית שלו, שכן מצבו הבריאותי הדרדר משמעותית.[4]

שנותיו הראשונותעריכה

בנט נולד ב-3 באוגוסט 1926, בבית החלום סנט ג'ון בלונג איילנד סיטי שבקווינס, ניו יורק.[5] אביו, ג'ון בנטו, עבד כזבן במכולת השכונתית, ואילו אמו, אנה, הייתה תופרת.[6] בשנת 1906 היגר ג'ון מפודרגוני, שכונה כפרית מזרחית בעיר רג'ו די קלבריה שבדרום איטליה, לארצות הברית. לעומתו, אנה נולדה בניו יורק, כמה חודשים אחרי שהוריה היגרו לשם מקלבריה.[7] משפחתם המורחבת הצטרפה אליהם כחלק מההגירה ההמונית של האיטלקים בשנים 18001914. בנט גדל יחד עם אחותו הבכורה, מרי, ואחיו הגדול, ג'ון ג'וניור.[8] בנט, שגדל לאבא חולה, גדל למשפחה ענייה מאוד.[9] ג'ון, אביו, החדיר לבנט את אהבתו לאמנות, מוזיקה וספרות. אולם בגיל 10 הוא נפטר.[10] לימים זיהה בנט את עצמו כדמוקרט, כיוון שלא תמך במדיניות הכלכלית של הרברט הובר הרפובליקני בתקופת השפל הגדול.[11]

כנער, האזין בנט בעיקר לשירי ג'אז של מוזיקאים רבים דוגמת אל ג'ולסון, אדי קנטור, ג'ודי גרלנד, בינג קרוסבי, לואי ארמסטרונג וג'ק טיגרדן. דודו דיק, שהיה רקדן סטפס מוכר במופעי וודוויל, הנחה את בנט בראשית דרכו בקריירת המוזיקה שלו.[12] כבר בגיל 10 הוא הופיע בטקס פתיחת גשר טרייבורו, לצד ראש עיריית ניו יורק ה-99 פיורלו לה גוארדיה.[13][14] בגיל 13 החל לעבוד כמלצר מזמר במספר מסעדות איטלקיות במקום מגוריו.[15][16]

הוא למד ציור ומוזיקה בבית הספר לאמנות תעשייתית.[17] אולם בגיל 16 נאלץ לנשור מבית הספר כדי לסייע לכלכל את ביתו. הוא עבד בעיקר בבית הייצור של עיתוני Associated Press במנהטן, אם-כי מדי פעם נסע לפרוורי העיר לעבודות מזדמנות אחרות. כיוון שרצה להקים קריירה ענפה כזמר, חזר לעבודתו כמלצר מזמר. הוא שר במגוון אירועים ביניהם חתונות, הלוויות וימי הולדת.[18]

מלחמת העולם השנייה ואחריהעריכה

בנובמבר 1944, בשלביה האחרונים של מלחמת העולם השנייה, גויס בנט לשירות בצבא ארצות הברית.[19] את הכשרתו הבסיסית לשירות בחיל רגלים כרובאי עשה בפורט דיקס ובפורט רובינסון. אחד הסמלים שפיקד על יחידתו של בנט לא חיבב אותו, כיוון שהיגר מאיטליה. הוא הכריח אותו לבצע עבודות ניקיון של המטבח הצבאי או של רובי בראונינג אוטומטיים.[20] בינואר 1945 הוצב בנט כחייל חי"ר ברגימנט הרגלים ה-255 של אוגדת הרגלים ה-63. יחידתו ניצחה בקרב על הבליטה, שנערך בחודשים דצמבר 1944 עד ינואר 1945. במרץ אותה השנה הוצב בקו הקדמי באחת מהקרבות שלחמו נגד מדינות הציר.[21]

כשהנאצים החלו להידחק חזרה לגבולות גרמניה, בנט ופלוגתו לחמו בקרבות קשים מנשוא, בתנאי החורף האירופאי הקשה. לעיתים קרובות הם הסתתרו ימים שלמים בעמדות ירי אמריקניות, במטרה להתחמק מאש תותחי נ"מ 88. בסוף מרץ הם חצו את נהר הריין ונכנסו לגבולות גרמניה. הם עברו עיר אחר עיר כדי לכלוא את החיילים הנאצים שנותרו;[22] במהלך השבוע הראשון של חודש אפריל הם הספיקו לחצות את נהר קוצ'ר ולקראת חודש מאי כבר הגיעו לדנובה.[23] במהלך הקרבות נמלט בנט ממוות בטוח כמה פעמים. ניסיונו האישי והמראות הקשים שראה בשדה המלחמה קירבו את האידאולוגיה שלו לפציפיזם. בשלהי המלחמה היה מעורב בשחרור מחנה ריכוז של הנאצים ליד מחוז לנדזברג, שבו היו כמה שבויי מלחמה אמריקניים.

בזמן שהותו בגרמניה הנאצית הצטרף ללהקה צבאית מאולתרת, והופיע מול הכוחות האמריקניים שישבו לצדו. במרוצת שירותו כמבצע בלהקה צבאית, נפגש עם נגנים רבים והחל לבסס את מעמדו כזמר מקצוע. בעקבות סעודה שערך עם חברו מילדותו, שהיה ממוצא אפריקאי, דרגתו הצבאית של בנט הונמכה והוא שובץ לתפקידי משרד ורישום.[א][24]

בשנת 1946 השתחרר בנט משירותו הצבאי, ושב לביתו בארצות הברית. הוא החל ללמוד בענף התיאטרון האמריקני, בהתאם לחוק שעבר ב-22 ביוני 1944, המספק סיוע בשיקום חייהם של הבאים מהמלחמה. הוא למד את טכניקת השירה האיטלקית והמדוקדקת "בל קנטו", כדי לשמור על קולו במיטבו גם כשהיה איש שיבה.[25] הוא חזר לעבודתו כמלצר מזמר, והשתדל להופיע בכל רחבי העיר ניו יורק. הוא שמע לעצתו של אחד המורים בענף התיאטרון האמריקני, והחל לחקות צלילים וקולות מפורסמים, בעיקר אלו הקשורים לתעשיית המוזיקה דוגמת הסקסופון של סטן גץ והפסנתר של ארט טייטום. זה עזר לו ללמוד לעומק את יכולת האלתור בשירתו.[26][27]

בשנת 1949 ביקשה פרל ביילי מבנט להיות המופע חימום שלה בגריניץ' וילג'. במופע נכח הבדרן הבריטי בוב הופ, שהציע לולשנות את שמו המיושן, בנדטו, לבנט. בשנת 1950 חתם חוזה הקלטות על חברת התקליטים קולומביה רקורדס.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טוני בנט בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ בתקופה זו נאסר על חיילים אמריקניים להתרעות עם אפרו-אמריקאים.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Tony Bennett Biography". Biography.com. אורכב מ-המקור ב-March 15, 2018. בדיקה אחרונה ב-12 במרץ 2018. 
  2. ^ Corey Kilgannon (26 ביוני 2009). "He's Never Left Astoria Behind". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-May 7, 2018. 
  3. ^ Aswad, Jem (1 בפברואר 2021). "Tony Bennett Reveals Battle With Alzheimer's Disease". Variety. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2021. 
  4. ^ "Tony Bennett: Legendary singer retires from stage aged 95". BBC News. 13 באוגוסט 2021. בדיקה אחרונה ב-13 באוגוסט 2021. 
  5. ^ Bennett, Tony (7 בדצמבר 2010). The Good Life: The Autobiography Of Tony Bennett (באנגלית). Simon and Schuster. ISBN 978-1-4516-3499-0. 
  6. ^ Evanier, David, All the Things You Are: The Life of Tony Bennett, pp. 19–23
  7. ^ Evanier, David, All the Things You Are: The Life of Tony Bennett, p. 29
    ”Tony Bennett's paternal grandfather, Giovanni Benedetto, grew up in the village of Podargoni, above Reggio Calabria. The family were poor farmers, producing figs, olive oil, and wine grapes. His mother's family, the Suracis, also farmed in Calabria. Neither side of the family could read or write“
  8. ^ Bennett, Tony, The Good Life: The Autobiography Of Tony Bennett, p. 27
  9. ^ Robert Sullivan (24 בספטמבר 2007). "Tony Bennett: The musician and the artist". Today.com. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2008. 
  10. ^ Evanier, David, All the Things You Are: The Life of Tony Bennett, pp. 24–25
  11. ^ Brady, James (10 ביולי 2008). "'Why I'm A Democrat'". Forbes. אורכב מ-המקור ב-November 12, 2011. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2011. 
  12. ^ Greg Fitzgerald (producer) (c. 2001). "Tony Bennett". Jazz Profiles. NPR. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2021. 
  13. ^ Evanier, David, All the Things You Are: The Life of Tony Bennett, p. 27
  14. ^ William Ruhlmann. "Tony Bennett: Biography". AllMusic. אורכב מ-המקור ב-September 30, 2011. בדיקה אחרונה ב-11 ביוני 2005. 
  15. ^ Evanier, David, All the Things You Are: The Life of Tony Bennett, pp. 33–34
  16. ^ Deborah Apton (27 בספטמבר 2007). "Nightline Playlist: Tony Bennett". ABC News. אורכב מ-המקור ב-June 14, 2008. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2008. 
  17. ^ Evanier, David, All the Things You Are: The Life of Tony Bennett, pp. 35–36
  18. ^ Evanier, David, All the Things You Are: The Life of Tony Bennett, pp. 39–40
  19. ^ Bennett, Tony, The Good Life: The Autobiography Of Tony Bennett, p. 51
  20. ^ Bennett, Tony, The Good Life: The Autobiography Of Tony Bennett, pp. 52–53
  21. ^ Bennett, Tony, The Good Life: The Autobiography Of Tony Bennett, pp. 54–56
  22. ^ Bennett, Tony, The Good Life: The Autobiography Of Tony Bennett, pp. 57–59
  23. ^ Bennett, Tony, The Good Life: The Autobiography Of Tony Bennett, pp. 60–61
  24. ^ "Tony Bennett". Tavis Smiley. PBS. 29 בספטמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-December 28, 2007. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2008. 
  25. ^ Lynn Elber (5 בספטמבר 2007). "Clint Eastwood tells Tony Bennett's story for 'American Masters'". Associated Press. אורכב מ-המקור ב-June 16, 2008. בדיקה אחרונה ב-15 בינואר 2008. 
  26. ^ John Lewis (July–August 2003). "Tony Bennett". AARP The Magazine. אורכב מ-המקור ב-February 12, 2009. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2007. 
  27. ^ "The One Show: 04/07/2011". The One Show. BBC. 4 ביולי 2011. אורכב מ-המקור ב-July 9, 2011.