טיוטה:פילוסופיה יהודית - מונחים

תוכן עניינים:   א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - כ - ל - מ - נ - ס - ע - פ - צ - ק - ר - ש - ת


הפילוסופיה היהודית ומונחיה נוצרו במפגש המתמשך שבין הוגי הדעות וחכמי היהדות, עם הפילוסופיה של תקופתם. עולם הרעיונות היהודית עד תקופת בית שני התייסד על הנבואה ועל החיבורים שנערכו ונאספו לתנ"ך, עד חתימתו. תפיסת העולם היהודית שאבה את סמכותה המוסרית והמשפטית מדבר האל הנאמר לאדם, ולא מן ההיגיון הפילוסופי, כפי שהתגבש בתרבות האנושית, בראשונה בדמותה של פילוסופיה היוונית. המפגש והשיח הפילוסופי, בין חכמי היהדות לבין הפילוסופים ומשנתם נערך למעשה מאז שהופצה פילוסופיה בארץ ישראל ובתפוצות. המפגש, אשר כלל עימות, הפנמה והטמעה, ויצירת מונחים עבריים חדשים מותאמים או הולמים את פילוסופיה העדכנית בארצות מושבם של היהודים, התגבר בימי הביניים. בעת החדשה יצרו פילוסופים והוגי דעות יהודים, בשימוש במנעד מקורות ומרחבי תרבות, מסורתיים ובני זמנם.

חלק מהמונחים העבריים, הומצאו וסוגלו אם כן למונחים לועזיים במשנות פילוסופיות, הגויות ותפיסות עולם, שנאמרו בעל פה או נמסרו בחיבורים כתובים, בשפות: בעת העתיקה ביוונית ולטינית, בימי הביניים באיטלקית, ספרדית וערבית, ובעת החדשה בגרמנית, צרפתית, רוסית ואנגלית; ובחלק אחר הוצק תוכן חדש אל מונחים עבריים מקוריים, שנלקחו מהלשון המקראית או לשון חז"ל.

על פי סדר האלפבית

עריכה
  • ותרנות - תכונה או התנהגות אנושית שיש בה הטבה עם האחר, לעיתים על חשבון העצמי; הוותרן מוחל על המגיע לו למען ערכים נשגבים.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קטגוריה:פילוסופיה יהודית קטגוריה:מונחונים