מאיר פרוש

מאיר פרוש
לידה	11 ביוני 1955 (בן 69); כ"א בסיוון ה'תשט"ו; ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	ישיבת סלובודקה
מפלגה	אגודת ישראל
סיעה	יהדות התורה, אגודת ישראל
	בממשלה ה־37
	22 בינואר 2023 – מכהן; (שנה)
	→ עמיחי אליהו
	17 ביוני 1996 – 6 בפברואר 2011; (14 שנים)
	5 בפברואר 2013 – 24 במאי 2016; (3 שנים)
	30 באפריל 2019 – 19 ביוני 2020; (שנה)
	6 באפריל 2021 – 25 בינואר 2023; (שנה)
כנסות	ה־14–18, 19–20, 21–25
	שר ללא תיק; סגן שר במשרד הבינוי והשיכון; סגן שר במשרד החינוך;
	שר ללא תיק; סגן שר במשרד הבינוי והשיכון; סגן שר במשרד החינוך;

ערך זה עוסק בפוליטיקאי. אם התכוונתם לסופר, ראו מאיר צבי פרוש.

מֵאִיר פָּרוּשׁ (נהגה: פּוֹרוּשׁ; נולד בכ"א בסיוון תשט"ו, 11 ביוני 1955) הוא שר ירושלים ומסורת ישראל, חבר הכנסת בהפסקת כהונה מטעם מפלגת אגודת ישראל בסיעת יהדות התורה, ויו"ר מרכז אגודת ישראל בירושלים. כיהן בעבר כסגן שר במעמד שר הבינוי והשיכון כסגן שר במשרד החינוך וכסגן ראש עיריית ירושלים.

ביוגרפיה

נולד בשנת 1955 בירושלים, בנם של ברכה לבית פקשר ומנחם פרוש שכיהן כחבר הכנסת מטעם אגודת ישראל במשך 37 שנים, ונכדו של משה גליקמן־פרוש שהיה עסקן בכיר באגודת ישראל בתקופת המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל, וחבר עיריית ירושלים.

פרוש למד בילדותו בתלמוד תורה וישיבת עץ חיים שבירושלים, לאחר מכן המשיך את לימודיו בישיבת סלובודקה בבני ברק^[1]. הוא נישא בגיל 20, ובגיל 25 התגייס לשירות צבאי^[1] "שלב ב", וביצע ארבעה חודשי שירות חובה^[2] כמש"ק דת במחנה שנלר^[3].

פרוש מנהיג את תת-הסיעה "שלומי אמונים" בתוך סיעת אגודת ישראל. גם מערכת הכשרות של "אגודת ישראל" מצויה בשליטתו. ייסד יחד עם אביו, מנחם פרוש, את עיתון "המבשר".

עד 2007 היה פרוש חסיד בויאן, אך סולק מהחסידות בעקבות תמיכתו במאיר רובינשטיין שהתמודד לראשות העיר ביתר עילית מול יצחק פינדרוס שנתמך על ידי האדמו"ר מבויאן^[4]. לאחר מכן התקרב לחסידות ויז'ניץ מונסי, ואף נסע לשהות אצל רבי מרדכי הגר בימי ראש השנה.

בפוליטיקה

תעמולה של פרוש על אוטובוס בירושלים במהלך המירוץ לראשות העירייה בשנת 2008

שימש כמנהל משרדי אגודת ישראל בירושלים. פרוש התמודד בבחירות לראשות עיריית ירושלים ב־1983^[5], ונבחר בהן כחבר המועצה^[6]. והשתייך בתחילה לאופוזיציה העירונית^[7]. בעקבות הבחירות למועצת עיריית ירושלים ב־1989 הצטרף לקואליציה העירונית כסגן ראש העירייה^[8], תפקיד אליו שב לאחר הבחירות למועצת עיריית ירושלים ב־1993^[9].7 שנים היה סגן ראש עיריית ירושלים, אחראי על תיק שיפור פני העיר, מנהל תיק החינוך החרדי וחבר ועדת תכנון ובנייה.

בבחירות לכנסת הארבע עשרה ב־1996 הוצב פרוש במקום הראשון ברשימת יהדות התורה לכנסת^[10], ולמעשה החליף את אביו שכיהן כחבר הכנסת עד התפטרותו במסגרת הסכם רוטציה ב־1994. פרוש שימש כסגן שר במשרד הבינוי והשיכון (בלא שר מעליו) בממשלת נתניהו הראשונה בשנים 1996–1999, ובשנים 2001–2003 תחת השר נתן שרנסקי בממשלת שרון הראשונה. נחשד כי בהיותו סגן שר הבינוי והשיכון פנה פרוש לנזקקים שזכו לסיוע בדיור ממשרד השיכון וביקש מהם לסייע להצלחת מפלגתו בטרם הבחירות בשנת 1999. בעקבות כך המליצה המשטרה להעמידו לדין בחשד לעבירה על חוק הגנת הפרטיות ובעבירה של מרמה והפרת אמונים^[11]. החלטת הפרקליטות לסגור את התיק כנגדו נומקה בספקות שהתעוררו סביב "היסוד הנפשי שבעבירה".

במהלך הכנת תקציב המדינה לשנת 2003 פתח פרוש בשביתת רעב מול משרד ראש הממשלה אודות "גזירות תשס"ג" - הקיצוצים שממשלת ישראל ערכה בתקציב המדינה, שכללה פגיעה משמעותית בקצבאות הילדים ובשכבות החלשות באוכלוסייה^[12].

ב־2003 נבחר אורי לופוליאנסקי, נציג דגל התורה, כראש עיריית ירושלים, בתמיכת יהדות התורה בהסכם רוטציה בו נקבע כי פרוש יתמודד מטעם הרשימה בבחירות שלאחר מכן. ההסכם קוים, ופרוש התמודד בבחירות שנערכו ב-11 בנובמבר 2008^[13] אך הסיעה המרכזית באגודת ישראל, המשתייכת לחסידות גור התנגדה למועמדותו. בבחירות הפסיד פרוש לניר ברקת לאחר שזכה ב-43% מהקולות, מול 52% של ברקת. העימות יצר משבר ביחסים בפלגי אגודת ישראל והביא את פרוש לבסס את סיעתו שלומי אמוני ישראל. לאחר מכן, בכנסת ה-18 הביא פרוש לבחירתו של חבר הכנסת משה גפני מדגל התורה לראשות ועדת הכספים ובכך גרם להדחתו של יעקב ליצמן מתפקיד זה בו שימש ליצמן כנציג התנועה בעבר.

לאחר פטירת אביו מונה פרוש לשמש תחתיו כיו"ר מרכז אגודת ישראל בירושלים.

מאיר פרוש בחתונת נכדו של הרב ברלנד

בשנת 2013 במהלך דיון במליאת הכנסת על העברת חוק גיוס בני ישיבות (חוק פרי) כבל עצמו פרוש לדוכן הנואמים בכנסת. לאחר כשעה שבה היה כבול לדוכן הוצא מן המליאה ונענש על ידי וועדת האתיקה בהרחקה לשבועיים ממליאת הכנסת.

בכנסת ה-18 כיהן פרוש כסגן שר החינוך, עד להתפטרותו מן הכנסת ב-6 בפברואר 2011 כחלק מהסכם הרוטציה הפנימי ביהדות התורה בין סיעתו שלומי אמונים לבין חסידות בעלזא. הוא נבחר מחדש לכנסת ה-19.

בינואר 2015, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, נבחר פרוש למקום הראשון בבחירות הפנימיות בסיעת שלומי אמונים^[14].

בממשלת ישראל ה-34 מונה לסגן שר החינוך^[15].

ב-24 במאי 2016 הפסיק פרוש את חברותו בכנסת, במסגרת "החוק הנורווגי", כדי לאפשר את כניסתו לכנסת של יעקב אשר מדגל התורה. זאת, על רקע מתחים בין אגודת ישראל ודגל התורה על רקע טענות של האחרונה לאי־ייצוג הולם בכנסת^[16]; וחזר לכהן בכנסת בעקבות כינון הכנסת ה־21.

בממשלת ישראל ה-35 מונה שוב לסגן שר החינוך. בהמשך, התפטר מהכנסת במסגרת "החוק הנורווגי"^[17].

בממשלת ישראל השלושים ושבע הוא מונה לשר ירושלים ומסורת ישראל. בנוסף קיבל את האחריות על קיום הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. לפני השבעתו הוא פנה בבקשה לוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, שיאשרו לו לכהן כסגן שר במעמד שר, ולא כשר, שכן 'זה נוגד את מצפונו', זאת בניגוד להמלצות הוועדה לפיהן השר יהיה אמון על יישומן. אולם הוועדה דחתה את בקשתו^[18].

כחלק מייצוגו את הקהילות הקטנות בכנסת, יש לפרוש קשר גם עם קהילת שובו בנים ועם העומד בראשה, אליעזר ברלנד. אף לאחר שהורשע ברלנד בעבירות מין על פי הודאתו, וריצה את עונשו, הלך פרוש לבקרו בכלא צלמון, ובחלופת מעצרו^[19]. ניסה גם לסייע לו להיכנס לאומן שבאוקראינה, לאחר שברלנד קיבל ויזה שחורה ואיסור כניסה למשך 3 שנים למדינת אוקראינה, ופנה לצורך כך לשגריר יבגן קורניצ'וק, וכן שלח מכתב רשמי בשמו לבית המשפט לעניינים מנהליים באוקראינה^[20]. בעקבות הבקשה, ראש הממשלה נתניהו הגיב לפרסום בהודעה רשמית והתנער מהדברים: "ממשלת ישראל אינה עומדת מאחורי בקשה זו"^[21].

באפריל 2024, לקראת חג הפסח, פנה פורוש במכתב לשליח האו"ם למזה"ת בקריאה לשלוח מצות ויין לחטופים.

בין החוקים שיזם פרוש במהלך כהונתו בכנסת: חוק האוסר על מכירה ועל ייצור של דלק שאינו עומד בתקן, ומגביר את הפיקוח על תחנות הדלק, וכן חוק הקובע כי ספק שירותי טלפון שניתק מנוי מחמת אי תשלום, יחויב לאפשר למנוי להתקשר למוקדי החירום של משטרת ישראל, מגן דוד אדום ומכבי האש בחודשיים הראשונים שלאחר הניתוק.

עמדתו המדינית

בעת כהונתו כסגן שר הבינוי והשיכון יזם את הקמת הר חומה, ובעת שמפלגתו נכנסה לקואליציה של אריאל שרון סירב פרוש לקבל תפקיד ממשלתי עקב התנגדותו לתוכנית ההתנתקות. בעבר הזהיר פרוש כי ההצהרות על חלוקת ירושלים מעודדות ניסיונות השתלטות של הרשות הפלסטינית על קרקעות במזרח העיר^[22].

משפחתו

הוא נשוי לרחל^[23], בתו של נחום יואל הלפרין, ואב ל-12 ילדים, ומתגורר בשכונת רוממה שבירושלים. בנו הבכור, ישראל פרוש, כיהן כראש עיריית אלעד (בין השנים 2013–2024). בנו משה, הוא מנכ"ל עיתון "המבשר" אשר בבעלות המשפחה. בנו יעקב הוא מנהל השיווק, ובנו נחום ('נוחי') הוא מנכ"ל מערכת הכשרות של אגודת ישראל, הנמצאת אף היא בבעלות המשפחה.