מורפולוגיה של הצמח - מונחים

רשימת ערכים

מורפולוגיה היא ענף שעוסק במבנה, בצורה ובהתפתחות של החי, בצומח ובבעלי חיים. בתחום המורפולוגיה שבצומח יש מונחים שמשותפים לכל הצמחים, או לרובם, ויש כאלה שמתארים תופעות מסוימות.

מורפולוגיה של הצמחעריכה

 
דיאגרמה של "צמח טיפוסי", מעשית אף צמח לא נראה כך

חלקי הצמח העיקרייםעריכה

חלקים תת-אדמתייםעריכה

 
חתך אורך בבצל, ניתן לראות גלדים (וגם התמחות משנה של גלדים חיצוניים לקליפה), עוגת בצל, ציצת שורשים, ניצן ממנו יתפתח גבעול הפרח
  • בצל (bulb) - איבר אגירה תת-קרקעי, התמחות של עלים (שום, נרקיס, שושן, חצב)
  • בצלצול (bulbet)
  • גלד - אחד מעלי הבצל
  • יונקת (trichome) - תא שורש, התמחות של תא האפידרמיס, אחראי על קליטת מים ומינרלים בשורש
  • עוגת הבצל (basal plate) - התמחות של גבעול ממנו צומחים גלדי הבצל והעלים וממנו מתפתח גבעול הפרח בעונת הפריחה
  • פקעת (corm) - איבר אגירה תת-קרקעי, התעבות של גבעול או שורש, משמשת גם לרבייה וגטטיבית (כלנית, רקפת, כרכום, סתוונית)
  • קנה-שורש (stem tuber) - איבר אגירה, התמחות של גבעול, קנה-שורש מעובה (תפוח אדמה, ג'ינג'ר)
  • ציצת שורשים (fibrous roots) - מערכת השורשים בצמחים חד פסיגיים, אין אפשרות לבודד שורש מרכזי מסוים, כל השורש באורך ובעובי דומה (דגניים, שושניים, נוריתיים)
  • ציצת שורשים מעובים (tuberous root, root tuber) - איבר אגירה, התעבות אזורים של ציצת שורשים, (בטטה, קסאווה, עירית גדולה)
  • קנה-שורש (rhizome) - גבעול (למרות שמו), שרוע על הקרקע או קרוב לפניה, מצמיח שורשים, גבעולים או עלים ממפרקיו, בדרך כלל זהו הגבעול הראשי של הצמח, נפוץ בצמחים חד-פסיגיים (יבלית, אספרגוסחינניתשינן רפואי)
  • קנה-שורש מעובה - ראה "קנה-שורש"
  • שורש (root) - איבר המשמש לרוב לעגינת הצמח בקרקע ולספיגת מים וחומרים אי אורגניים מהקרקע
  • שורש שיפודי (taproot) - מערכת שורשים בצמחים דו-פסיגיים, ישנו שורש מרכזי עבה וממנו יוצאים השורשים הצדדיים שהם בקוטרים שונים (מצליבים, סלקיים, סוככיים, רוב המורכבים)
  • שלוחה (stolon) - התמחות של גבעול, נמצא קרוב לפני הקרקע ומשמש לרבייה וגטטיבית, בדרך כלל מפרק אחד ארוך ובסופו ניצן ממנו יתפתח צמח חדש, השלוחה דומה לקנה שורש אבל היא גבעול משני לצמח הראשי (תות שדה, נענע, תפוח אדמה)
  • שורשון (radicle) - "שורש עוברי", החלק בנבט ממנו יתפתח השורש

הגבעול והעלהעריכה

 
תרשים של עלה פשוט
 
ניצנים של תאנה בשלבי צמיחה שונים
 
קנה של חזרן
  • אשון (rigid) - קשה, עלה או גבעול אשון מכיל רקמות תמיכה רבות המקנות לו קשיות.
  • ביב-שרף (resin duct) - תא בגבעול (גזע) הצמח, אחראי על הפרשת שרף כאשר הגזע "נפצע", על מנת לאטום את הגזע לחדירה של גזים, נוזלים או מזיקים
  • בשרני (succulent) - צמח בעל גבעול ועלים מעובים, הציפה נוזלית ומשמשת מאגר מים לתקופות יובש ארוכות (אלוורה, צבר מצוי ואלפי מיני הקקטוסיים האחרים)
  • גלדני (leathrate) - עלה בעל מרקם קשה, לפעמים פריך, דמוי עור, שלד העלה מכיל רקמה קשה השומרת אותו פרוש ולא נבול בתקופת היובש ובכך מאפשרת תהליכי חיים כגון פוטוסינתזה (צלף)
  • דוּר (whorl) - קבוצת פרטים הערוכה במעגל – כגון קבוצת עלים סביב מִפְרק או קבוצת פרחים על מצעית של פרח.
    • עֲרוּכִים בְּדוּרִים (whorled, verticillatus)
  • התעבות משנית (secondary growth) - מתרחשת בעיקר בצמחים דו-פסיגיים, נובעת בעיקר מפעולת שתי מריסטמות רוחביות - קמביום השעם והקמביום הצינורי
  • חָפֶה (bract) - התמחות של עלה, בדרך כלל מחפה על מערכת רבייה כמו פרח, תפרחת או קבוצת פרחים (העלים הצבעוניים של הבוגנוויליה, בננה, אצטרובל).
  • חֲפִית (bracteole, bractlet) - חפה קטן או משני, במיוחד בפרחים שבתפרחת.
  • טָרָף (blade) - החלק הרחב והשטוח של הֶעָלה או של עלה הכותרת.
  • לשד (sap) - נוזל שמכיל מים, מינרלים וחומרי מזון, מובל בתאי עצה או שיפה של צמח
  • לשונית (ligule) - חלק מעלה, תוספת דקיקה (שעירה או קרומית), נמצאת בחיבור בין הטרף והנדן בצמחים מסדרת הדגנאים
  • מגובשש
  • מוהל (sap) - ראה לשד
  • מעוצה (woody) - קשה, מכיל רקמת עצה עם ליגנין צלולוזה והמיצלולוז
  • מִפְרָק (node) - 1. מקום חיבורו של העלה לגבעול; 2. אזור הצמיחה על הגבעול בצמחים וסקולריים, טבעת בין שני פרקים ממנה יתפתחו גבעולים חדשים, עלים, פרחים, שורשים, וכל התמחות אחרת שלהם בהתאם לתנאים המתאימים לצמיחה ושרידות.
  • נדן (leaf sheath) - בסיס העלה בצמחים בהם הוא עוטף את הגבעול (כל סדרת הדגנאים)
  • נימי (filiform) - עלה או גבעול דק כחוט
  • ניצן (bud) - צבר של תאי עובר שטרם עברו תהליך של מיון, נמצא בדרך כלל בחיק עלה או בראש גבעול, יכול התפתח לגבעול, ענף, עלה או פרח
  • ניצן חיקי (Axillary bud) - ניצן הנמצא בחיק העלה (בנקודת החיבור של פטוטרת העלה לגבעול)
  • נצר (shoot) - החלק העל קרקעי של צמח חדש
  • עוֹרֵק (vein) -
    • עורקים משניים מנוצים (pinnately veined) - עורקים בטרף העלה, שיוצאים מצדי העורק הראשי, ולא מנקודה משותפת בבסיס העלה.
  • עָלֶה (leaf) - חֵלק דק ורחב של צֶמח – בדרך כלל ירוק – היוצא מגבעול הצמח ומכיל בדרך כלל שלושה חלקים: טרף, פטוטרת והלוואים.
    • עלה גזור (dissected) - עלה מאונה השסוע עד העורק הראשי שלו, לדוגמה - עלי גזר או פטרוזיליה
    • עלה חרוק (crenate) - עלה ששפתו בעלת שיניים מעוגלות
    • עלה יושב (sessile) - עלה שאין לו עוקץ או פטוטרת, שטרפו יושב ישירות על הגבעול
    • עֲלֵה לְוַאי, עלה לוואי, (stipule) - כל אחד משני העלים הנמצאים לפעמים בבסיס של פטוטֶרת העלה.
    • עלה מאונה (lobed) - עלה שטרפו מחולק לאונות
    • עלה מאוצבע - עלה דמוי אצבעות, לדוגמה - בצמחים מסוג תורמוס
    • עלה מורכב (compound) - עלה מפורד לעלעלים (ולא לאונות)
    • עלה מחטני - עלה בצורת מחט, לדוגמה - עלי עץ האורן
    • עלה מנוצה (pinnate) - עלה המחולק, שסוע, גזור או מורכב מעלעלים או אונות בדמות נוצה
    • עלה מנוצה פעמיים (bippinate) - עלה מנוצה שגם עלעליו או אונותיו מנוצים, לדוגמה - עלי עץ הצאלון
    • עלה מפורץ (emarginate) - עלה ששפתו אינה שלמה
    • עלה משונן (dentate, toothed) - עלה ששפתו בעלי שיניים (משוננת).
    • עלה סורח (decurrent) - עלה יושב הנצמד לאורך הגבעול בחלקו התחתון
    • עלה פשוט (simple) - עלה שהטרף שלו אינו מורכב מעלעלים,
    • עלה שסוע (split, cleft) - עלה מאונה שאורך אונותיו פחות מרבע רוחבו
    • עלה תלתני (trifoliate) - עלה מורכב בעל שלושה עלעלים, לדוגמה - עלי תלתן או אספסת
    • עלה תמים (entire) - עלה בעל טרף "שלם", שאינו מפורץ או מאונה
    • עלים מסורגים (alternate) - עלים הצומחים אחד-אחד לאורך הגבעול, לסירוגין (ההפך מעלים נגדיים)
    • עלים נגדיים (opposite) - עלים הצומחים זה מול באותו גובה של הגבעול, בדרך כלל על מפרק
  • עלעל (leaflet) - עלה קטן ועצמאי, שאין בחיקו ניצן צמיחה, והוא חלק מעלה מורכב.
  • עצה (xylem) - צינורות הובלת המים בצמח
  • פטוטרת (petiole) - עוקץ שעליו נישא טרף העלה
  • פילוד (phyllode) - התמחות של הפטוטרת, בעוד שהעלה קטן או נעלם לחלוטין, הפטוטרת שטוחה, רחבה ומכילה כלורופיל (זנים אוסטרליים של שיטה)
  • פילוקלד (phylloclade) - התמחות של גבעול שהפך שטוח, רחב ומכיל כלורופיל, במקביל העלים מנוונים (עצבונית החורש)
  • פסיג (cotyledon) - העלה הראשון (או זוג העלים הראשונים) של הנבט
  • פֶּרֶק (joint, internode) - חלק הגבעול בין שני מפרקים.
  • צוּפָן (nectary) - רקמה או בלוטה המפרישה צוף
  • קוטיקולה (cuticle) - שכבה הידרופובית המכסה את רקמת האפידרמיס בצמח
  • קוץ (spine, thorn, prickle)- איברים קשים וחדים המשמשים בעיקר להגנה על הצמח, מקורם באיברים שונים
  • קנה (culm) - במקור כנוי לגבעול של צמח כלשהו, השם ממקור לטיני, כיום מתייחס לגבעולים של צמחים מסדרת הדגנאים (קנה סוכר, במבוק)
  • קנוקנת (tendril) - התמחות של גבעול, משמשת לאחיזה בצמחים מטפסים
  • קסרומורפי (xeromorphic) - בעל תכונות המאפשרות חיים בסביבה צחיחה
  • קרין (keel) - "סירה". מינוח שמשתמשים לתיאור מורפולוגי של עלה בעל קצוות מקופלים (דמוי מעקה) מכל קצותיו היוצר מבנה של סירה או אוניה.
  • קשקש - עלה קטן ומנוון, קשקשים שכיחים בעיקר בניצנים, גבעולים תת-אדמתיים וענפים רותמיים
  • רותמי (spartoid) - צמח שגבעוליו דקים וארוכים, ירוקים וחסרי עלים או בעלי עלים מעטים וקטנים
  • שושנת עלים (rosette) - דוּר של עלים המרוכז בבסיס הגבעול
  • שיפה (phloem) - צינורות הובלת המינרלים, סוכרים וחומרים דומים בצמח
  • שרף (resin)

התפרחתעריכה

  • אשבול (spadix) - תפרחת דמוית שיבולת של פרחים ללא עוקץ על ציר ראשי מעובה (לופיים).
  • אשכול (raceme) - תפרחת בעלת ציר ראשי, הנושא פרחים על עוקצים. הפרחים העליונים תמיד צעירים מהתחתונים (חצב).
  • אשכול-סוכך (Cory)
  • מַכְבֵּד (panicle) - אשכול מורכב, תפרחת שבה הפרחים מסתעפים מענפים צדדיים, המסתעפים בעצמם מציר התפרחת. במילים אחרות, מכבד הוא מקבץ של אשכולות המסתעפים מציר משותף.
  • מעטפית (involucel)
  • מצעית (receptacle)
  • מתחל (spathe) - חפה גדול העוטף את התפרחת, בייחוד את האשבול.
  • סוכך (umbel) - (סוככיים)
  • סוכך פשוט
  • סוכך מורכב
  • סוככון (umbellule)
  • עגיל (catkin)
  • עוקץ התפרחת (peduncle)
  • פגה (syconium)
  • ציר התפרחת (rachis)
  • קרנה (ray)
  • קרקפת (head, capitulum)
  • שִׁזְרָה (נקרא גם: שדרה; rachis) - מונח זה מתייחס לציר של תפרחת שעליו יושבים הפרחים או הפירות. שיבוליות הדגניים, כדוגמה, מהוות שזרה.
  • שיבולת (spike) - תפרחת בעלת ציר ראשי, עליו יושבים הפרחים (או, במשפחת הדגניים, השיבוליות), ללא עוקצים. הפרחים העליונים תמיד צעירים מהתחתונים.
  • תפרחת בלתי-מסוימת (monopodium)
  • תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת (sympodium, cymose) - תפרחת שצירה אינו רציף אלא מורכב מצירים רבים, רובם קצרים, וכל ציר אינו אלא ענף של קטע הציר שמעליו. הציר הראשוני מסתיים בפרח ומתחת לפרח זה צומח ציר אחד או אחדים וגם הללו מסתיימים בפרח אחד, שמתחתיו שוב צירים חדשים או פרחים חדשים וחוזר חלילה. לתפרחת המסוימת מגוון של צורות הכוללות:
    1. תפרחת דו-בדית (dichasium)
    2. תפרחת חד-בדית (monochasium)
    3. תפרחת רב-בדית (pleiochasium)

הפרחעריכה

 
תרשים חתך של פרח. מדגים עמוד עלי, עלי, זיר, אבקן, ביצית, גביע, עלי גביע, עלי כותרת ועלי עטיף, עוקץ הפרח וצופן
  • אַבְקָה, גרגרי האבקה - גרגרים המכילים תאי מין זכרים (גמטות זכריות) או תאי זרע המתפתחים במאבק. אפשר שהתאים יהיו מפורדים ליחידים, או לפעמים מאוחים לחבילות של רביעיות, של 16 או 32.
  • אבקית (pollinium) - גרגרי האבקה שבשק האבקה דבוקים למסה צפופה אחת (בסחלביים). כאשר האבקית צפופה פחות, כלומר שהיא מורכבת מקבוצות קטנות יותר של גרגרי אבקה אז הן קרויות מַסּוּלוֹת (massulae) ואלו מחוברות ביניהן בדרך כלל בחוטי ויסצין.
  • אַבְקָן (stamen) - האבר הזכרי של הפרח הכולל מַאֲבָק וזִיר.
  • אַבְקָן אֶפִּיפֶּטַלִי (epipetalous) - אבקן מאוחה בעלה כותרת בדרגות שונות.
  • אַבְקָן עָקָר (staminode) -
  • אַבְקָנִי (staminate) - פרח זכרי, המכיל אבקנים בלבד.
  • אוֹגֶן הַכּוֹתֶרֶת (limb) - השוליים המורחבים של הכותרת או הגביע, הפשוטים על פי רוב (בזווית ישרה) לצדדים.
  • אוּנָה (lobe) - חלק מעלה, עלה כותרת, או עלה גביע, הנוצר על ידי שיסוע או פגימה באבר שלם; כל אחד מהחלקים אינם נפרדים לחלוטין זה מזה.
  • בֵּיצִית (ovule) - (של מכוסי הזרע) הגופיף שבשחלה ועטוף במעטה אחד או שניים, אשר ממנו מתפתח הזרע וקשור לאזור ייחודי מעובה בדופן השחליל, המכונה שליה.
  • גוף הביצית, נוּצֶלוּס (nucellus) - גופיף הביצית
    • חַלַזָה (chalaza) - אזור החיבור בין המעטי הביצית לבין העוקץ.
    • מעטה הביצית, אינטגומנט (Integument) - מעטה הביצית העוף את גופיף הביצית.
    • עוקץ הביצית (funiculus) - רקמה בקצה הביצית המחברת את הביצית לשליה.
    • פומת הביצית, מיקרופילה (micropyle) - פתח בקצה החופשי של הביצית בין המעטים.
  • גָּבִיעַ (calyx) - 1. החלק החיצוני הירוק של עטיף הפרח. 2. דור העלים החיצוני של פרח, הירוק בדרך כלל.
  • גְּבִיעוֹן (calycule) - מין עטיף חיצוני נוסף על הגביע.
  • גִּינוֹפוֹר (gynophore) - עוקץ השחלה; העוקץ הנושא את השחלה.
     
    מבנה הפרח. למידע על חלק, לחצו עליו
  • גלומה (glume)
  • דיכוגמיה (dichogamy) - מנגנון של הפרדה בזמן בין חיוניות העלי לבין חיוניות האבקנים, בפרחים דו-מיניים. זהו מנגנון חשוב למניעה או צמצום של האבקה עצמית.
  • הַאֲבָקָה (pollination) - העברת גרגרי אַבְקָה מאבקָני הפרח אל צלקת השחלה.
  • הטרוסטיליה (heterostyly)
  • הרקוגמיה
  • זִיר (filament) - חֵלק האבקן הנושא עליו את המאבָק.
  • חפה (bract)
  • כּוֹתֶרֶת (corolla) - עָלים צבעוניים המהַווים את הדוּר הפנימי או הדוּרים הפנימיים של הפֶרַח.
    • כּוֹתֶרֶת גַּלְגַּלִּית (rotate, salverform) - כותרת שצורתה צינור ארוך ודק, שפתחו לפתע מתרחב מאוד ואז היא פרושה כגלגל או כצלחת ורק בסיסה מאוחה.
    • כּוֹתֶרֶת כדית, דמויית כד (Urceolate) - כותרת דמוית כד קטן או צנצנת, שפונה כלפי מטה. עלי הכותרת מתמזגים לצורת כדור כמעט סגור, ונפרדים בפתח לעלי כותרת בודדים. כותרת סימטרית.
    • כּוֹתֶרֶת מַשְׁפֵּךְ, משפכית (funnelform) - כותרת שמתרחבת בהדרגה מהבסיס ומסתיימת בצורה פתוחה או בצורת לפיד.
    • כּוֹתֶרֶת פַּעֲמוֹנִית (urceolate, Campanulate) - פרח בעל צינור רחב ואונות מתרחבות (קצות עלי כותרת). אורך הצינור בדרך כלל קצר יותר ושמן יותר מכותרת צינורית, וסגור יותר מכותרת כוכבית.
    • כּוֹתֶרֶת פַּרְפָּרָנִית (papilionaceous corolla) - כותרת "לא נכונה" האופיינית למשפחת הפרפרניים, בעלת חמישה עלים: שני עלי "סירה" צמודים זה לזה בתחתית, מעליהם שני עלי "משוטים", ומעליהם עלה "מפרש" אחד התוחם את האבקנים והצלקת.
    • כּוֹתֶרֶת צִנּוֹרִית (tubular) - כותרת שצורתה צינור ארוך ודק בעל צד ישר וניצב המורכב מעלי כותרת מאוחדים, לעתים קרובות נפרד בפתח לצורת לפיד.
  • כפתור (flower bud)
  • לִשְׁכָּה (cell, loculus, theca) - מגורה אחת של מאבק המכילה שני שקי אבקה (pollen sac).
  • מַאֲבָק (anther) - החלק העליון באבקן המכיל על פ רוב שני ממגורות (bilobed) או מגורה אחת.
  • מַאֲבָק עם מגורה אחת (nilocular anter) - החלק העליון באבקן המכיל מגורה אחת כתוצאה מהרס של אונה אחת, הרס ברקמת החיבור שמחזיקה את שתי האונות, או הרס של חריצים אורכיים המפרידים בין המיקרוספורנגיה.
  • מְגוּרָה (locule, loculus, cell) - כל אחד ממספר חללים קטנים נפרדים, במיוחד בשחלה;
  • מוץ (pale) - אחד משני קשקשים (מוץ עליון ומוץ תחתון) המהווים את עטיף הפרח במשפחת הדגניים, ולאחר הבשלת הפרי משמשים כמעטפת סביב הזרע.
  • מחיצה (septa)
  • מלען (awn)
  • מפרש (standard)- העלה העליון והבולט בכותרת פרפרנית.
  • מַצָּעִית (receptacle, disc, thalamus) - תחתית הפרח או התפרחת שחֶלקי הפרח נמצאים עליה; קרקעית הקרקפת שעליה עומדים הפרחים; הקרקעית שממנה יוצאים חלקי הפרח.
  • משוטים (wings) - העלים הצדדים בכותרת פרפרנית.
  • משולשל (pendulous)
  • ניצן (flower bud)
  • סירה (keel) - העלים התחתונים בכותרת פרפרנית.
  • עוקץ הביצית (funiculus) -
  • עוקץ, עֹקֶץ הפרח (pedicel, stalk) - ענף קצר הנושא פֶּרח או פרי
  • עטיף (perianth) - מכלול העלים העוטפים את חלקי הפרח.
  • עטיף גביעוני - עטיף שעליו ירוקים.
  • עטיף כותרתי - עטיף שעליו צבעוניים בדרך כלל.
  • עטיף כפול - עטיף הכולל כותרת וגביע.
  • עטיף פשוט - עטיף הכולל רק סוג אחד של עלים - גביע או כותרת.
  • עלה גביע (sepal) - עלה של עטיף גביעוני.
  • עלה כותרת (petal) - עלה של עטיף כותרתי.
  • עלי (pistil) - איבר המין הנקבי בפרח. מורכב משחלה, עמוד-עלי וצלקת (ארכאי, יצא מן השימוש).
  • עמוד עלי (style) - עמוד דק המחבר בין השחלה והצלקת, דרכו מועברת האבקה הנקלטת בצלקת אל השחלה. הוא נוצר מהתארכותו של דופן השחלה.
  • פגה (syconium)
  • פרוטאנדריה (protandry) - דיכוגמיה שבה האבקנים מבשילים לפני העלי. זוהי הצורה השכיחה יותר של דיכוגמיה.
  • פרוטוגיניה (protogyny) - דיכוגמיה שבה העלי מבשיל לפני האבקנים. זוהי הצורה הפחות שכיחה של דיכוגמיה.
  • פֶּרַח אַבְקָנִי (staminate flower) - פרח זכרי, המכיל אבקנים בלבד.
  • פרח בלתי-נכון (irregular flower) - פרח בעל עטיף לא סימטרי או בעל סימטריה על ציר אחד בלבד.
  • פרח דו-מיני (hermaphrodite, androgynous flower) - פרח בעל עלי ואבקנים.
  • פרח חד-מיני - פרח שיש בו רק אבקנים (זכרי) או רק עלי (נקבי).
  • פרח לשוני (ligulate flower)
  • פרח נכון (actinomorphic, regular flower) - פרח שהעטיף שלו בעל סימטריה רב-כיוונית (מעגלית).
  • פרח עלייני (pistillate flower) - פרח נקבי, בעל עלי וללא אבקני.
  • פרח צינורי
  • צוף (nectar)
  • צופן (nectary)
  • ציפורן הכותרת (claw)
  • צלקת (stigma) - 1. חלקו העליון של עמוד העלי, בו נקלטים גרגרי האבקה; חלק מן עמוד העלי ששטח פניו מסוגל לאפשר את ההאבקה.
  • צינור הכותרת
  • קליסטוגמי (cleistogamic)
  • שַׁחֲלָה (ovary, gynoecium) - איבר הרבייה בצמח שבו מתפתחות הגמטות הנקביות או תאי הביצה. החלק התחתון של העלי (מיושן).
  • שַׁחֲלָה עלית (superior ovary) - שחלה הנמצאת "בתוך" הפרח, כאשר עלי העטיף והאבקנים קבועים מתחתה או סביב בסיסה.
  • שַׁחֲלָה תחתית (inferior ovary) - שחלה הנמצאת מתחת לכל חלקי הפרח האחרים. אופיינית למינים ממשפחות הדלועיים והנרקיסיים, וחלק ממיני הוורדיים, כגון תפוח ואגס.
  • שחלה תחתית למחצה (half-inferior, Intermediate) - חלק מהשחלה נמצאת מתחת לעטיף וחלק בתוכו.
  • שַׁחֲלִיל, עֲלֵה שַׁחֲלָה (coronopus, carpel) - עלה המרכיב את השחלה ואת המשכה, את עמוד העלי והצלקת, אפשר שיהיה יחיד ואפשר שיהיה ערוך בקבוצות.
  • שיבולית (spikelet)
  • שִׁלְיָה (placenta) - אזור ייחודי מעובה בדופן השחליל אליו קשורה הביצית באמצעות עוקץ הביצית (funiculus).
    • שיליה דפנית (parietal placentation)
    • שיליה זוויתית (axile placentation)
    • שיליה מרכזית (free central placentation)
  • שפית (labellum)
  • שק אבקה (pollen sac)

הפריעריכה

 
תרשים חתך של בית גלעין
  • אֱגוֹז (nut) - סוג של פרי יבש פשוט לרוב בעל זרע יחיד שקליפתו החיצונית הופכת קשה מאוד בבשלות
  • אגוזית (nutlet)
  • אנדוקארפ (endocarp)
  • אקסוקארפ (exocarp)
  • בֵּית גַּלְעִין (drupe) - פרי עסיסי שאינו נפתח ויש בו גלעין (זרע אחד עטוי במעטה קשה), כגון אפרסק, שזיף או זית
  • בלוט (acorn)
  • גרגיר (caryopsis)
  • דו-זרעון (diachene)
  • דופן הפרי (pericarp)
  • הֶלְקֵט (capsule) - פרי עשוי קְשָׂווֹת הסוגרות על הזרעים במבנה של קופסה. פרי הבנוי משני שחלילים או יותר ונפתח בצורות שונות לקשוות.
  • זירעון (achene)
  • זֶרַע (seed) - גרעין הפרי שממנוּ מתפתח צמח חדש
  • כנפית (samara)
  • מזוקארפ (mesocarp)
  • מחיצה
  • מַפּוּחִית (follicle) - פרי או חלק של פרי בעל זרע אחד או אחדים, העשוי משחליל אחד והנפתח על פי רוב לאורך תפר הבטן בלבד.
  • מפרדת (schizocarp)
  • מפרקת (loment)
  • מצעית (receptacle)
  • מקור (beak)
  • משולשל (pendulous)
  • ספלול (cupule)
  • עוקץ הפרי (fruit stalk, peduncle)
  • ענבה (berry, baccate) - פרי המכיל רקמה בשרנית או עסיסית המקיפה את הזרעים. לדוגמה: פירות הדר, עגבנייה, חציל, צבר.
  • פרודה (mericarp)
  • פרי אמיתי
  • פרי מדומה (spurious fruit) - פרי הנבנה מחלקי פרח נוספים מלבד העֱלי, כגון מצעית הפרח, עלי הגביע או עלי הכותרת. לדוגמה: פרי הרימון נבנה מהעלי והגביע, לכן הוא מוגדר כענבה מדומה.
  • פרי מקובץ (apocarpic fruit) - פרי הנוצר מעֱלי מפורד עֲלי-שחלה, שכל אחד מהם מתפקד כעֱלי בודד, כך שבעת הבשלת הפרי מתקבלת קבוצת פרודות על מצעית משותפת, כדוגמת הפטל.
  • פרי קיבוצי (compound fruit) - פרי המהווה יחידת תפוצה אחת, אך נוצר מפרחים רבים היושבים על ציר או מצע משותף, כגון תות עץ, תאנה ושקמה.
  • ציפה (pulp)
  • ציצית (pappus)
  • קציץ (siliqua)
  • קשווה (valve)
  • שקיק (urticle)
  • תפר (suture)
  • תרמיל (legumen, siliqua)
  • תרמילון (silicula)

הזרע והנבטעריכה

 
סכמה של זרע אבוקדו
  • אֶנְדּוֹסְפֵּרְם (endosperm) - חלק בזרע המשמש רקמת אחסנה המספקת מזון לעובר הצמח המתפתח ולפעמים לנבט הצעיר, המכיל בדרך כלל עמילן עם חלבון וחומרי הזנה אחרים. בצמחים מסוימים נעכלת רקמת האנדוספרם כולה על ידי העובר המתפתח, ובצמחים אחרים היא גם מצויה בזמן נביטתו של הזרע.
  • אנדוספרם ראשוני (primary endosperm)
  • אנדוספרם משני (secondary endosperm)
  • אפיקוטיל (epicotyl) - החלק בצמח שנמצא מעל לעלים הראשוניים
  • היפוקוטיל (hypocotyl) - החלק בצמח שנמצא מתחת לעלים הראשוניים עד לפני הקרקע
  • הליוזום (elaiosome) - גוף שומני על הזרע הנאכל על ידי נמלים ובכך מעודד הפצה של הזרע למרחקים.
  • טַבּוּרִית (hilum)
  • כנף (wing)
  • עובר (embryo) - השורשון, קודקוד הצמיחה והפסיגים
  • פְּסִיג (cotyledon) - עָלֶה או עלים המהַווים חֵלק מן העוּבָּר בצמחים והממלאים תפקיד חשוב בהזנת הנֶבט הצעיר
  • קְלִפַּת זֶרַע (testa) - החלק החיצוני של הזרע המגן על העובר.
  • קרונקולה (caruncule)
  • שָׁרְשׁוֹן, שורשון (radicle) - חלק בעובר של צמח המתפתח בסופו של דבר לשורש ראשוני של הצמח.

איברים בצמחים פרימיטיבייםעריכה

  • אנטרידיום, אנטריד (antheridium, ברבים אנטרידיה) - האיבר המייצר את תאי הזרע בחלוקה המיטוטית, בשלב הגמטופיט של צמחים ירודים. בצמחים העילאיים, שלב הגמטופיט התמזער, ולמעשה אין בהם רקמה הומולוגית לאנטרידיום. תאי האנטרידיום הם הפלואידיים.
  • אצטרובל (cone)
  • ארכגוניום, ארכגון (archegonium, ברבים ארכגוניה) - האיבר המייצר את תאי הביצה בחלוקה המיטוטית, בשלב הגמטופיט של הצמח. תאי הארכגוניום הם הפלואידיים.
  • נבג נקבי (מגהספורה, megaspore) - נבג הנוצר במנבג הנקבי, ממנו יתפתח גמטופיט נקבי המייצר תאי ביצה.
  • מנבג נקבי (מגהספורנגיום, megasporangium) - מנבג המייצר נבגים נקביים, מהן יתפתח גמטופיט נקבי המייצר תאי ביצה. בצמחים עילאיים זוהי למעשה הביצית.
  • נבג זכרי (מיקרוספורה, microspore) - נבג הנוצר במנהג הזכרי, ממנו יתפתח גמטופיט זכרי המייצר תאי זרע.
  • מנבג זכרי (מיקרוספורנגיום, microsporangium) - מנבג המייצר נבגים זכריים, מהן יתפתח גמטופיט זכרי המייצר תאי זרע. בצמחים עילאיים זהו למעשה שק האבקה.
  • מנבג (ספורנגיום, sporangium) - האיבר בו נוצרים הנבגים, בשלב הספורופיט של חיי הצמח. המנבג מייצר תאי אם, שכל אחד מהם מתחלק לארבעה נבגים בחלוקה מיוטית. תאי המנבג הם דיפלואידיים.
  • נבג (ספורה, spore) - תא הפלואידי יחיד, ממנו מתפתח הגמטופיט בסדרה של חלוקות מיטוטיות. הנבג נוצר במנבג על ידי חלוקה מיוטית של תא אם. במהלך האבולוציה התפתחה דו-צורתיות מורפולוגית בנבגים, וצמחים החלו לייצר במקביל שני סוגים של נבגים: נבגים זכריים ונבגים נקביים.
  • ספורופיל (sporophyl)
  • פרותליון (prothalium)
  • צבר מנבגים (sorus)
  • ריזואיד (rhizoid) - איבר דמוי שורש הקיים בטחבים ומשמש להצמדת הצמח למצע. הריזואיד אינו מתפקד כשורש אמיתי, הוא אמנם מעגן את הצמח במצע, אך שלא כמו שורש, אינו קולט מים ומומסים מהמצע ומעביר אותם לשאר חלקי הצמח.

צורות חיים ושלבי חיים של צמחיםעריכה

  • אברי קיימא (diaspores) - החלקים של הצמח שבאמצעותם הוא עובר תקופות של תרדמה שבהן אין הוא גדל ומתפתח, אלא מקיים רק את פעולות החיים המינימליות הנדרשות כדי לא למות, למשל תחזוקה של אנזימים חיוניים. הזרעים הם אברי קיימא וכן מרבית הפקעות והבצלים וניצנים רדומים. אברי הקיימא של הצמחים מוגנים על פי רוב בצורות שונות: ניצנים למשל מוגנים על ידי קליפות או קשקשים; לזרעים יש קליפות קשות; וכדומה. רבים מאברי הקיימא הם תת-אדמתיים, כך שהם מוגנים יחסית מתנאי הסביבה הקשים. הזרעים של רוב הצמחים שמורים בבנק הזרעים בקרקע, בו הם מוגנים ומחכים בסביבה המוגנת עד שהתנאים יתאימו לנביטה.
  • אפיפיט (epiphyte) - צמח שגדל על צמח אחר, ואין לו שורשים בקרקע, אך אינו טפיל. צורת חיים נפוצה ביערות טרופיים, ובקרב סחלביים רבים.
  • בֶּן שִׂיחַ (dwarf shrub, semishrub, subshrub) - שיח נמוך שלפָחות חֵלק מענפיו העליונים מתייבשים מדי שנה בשנה (חלקי הצמח העל-קרקעיים המעוצים שלהם אינם נעלמים כליל).
  • גאופיט (geophyte)
  • גמטופיט (gametophyte) - השלב ההפלואידי במחזור החיים של הצמחים. מהווה את השלב הבלתי-דומיננטי במחזורי החיים של השרכניים והצמחים העילאיים, ואילו את השלב הדומיננטי במחזורי החיים של הטחבניים. הגמטופיט מתפתח מהנבג בסדרה של חלוקות מיטוטיות. הגמטופיט הבוגר מצמיח ארכגוניה או אנטרידיה, בהם נוצרים בהתאמה תא הביצה ותא הזרע, אשר מתאחדים זה עם זה ליצירת הזיגוטה, ממנה יתפתח הספורופיט.
  • הטרופיט (heterophyte) - צמח המשיג את מזונו מיצורים חיים או מתים וגם מתוצריהם.
  • הידרופיט (hydrophyte) - צמח הגדל בסביבה מימית.
  • הלופיט (halophyte) - צמח הגדל בסביבה בעלת מליחות גבוהה.
  • המיקריפטופיט (Hemicryptophyte) - צמח עשבוני רב-שנתי שניצני התחדשותו נמצאים בבסיס הגבעול, בגובה פני הקרקע.
  • טפיל (parasite)
  • טפיל למחצה (semiparasite)
  • טרופופיט (trophophyte) - צמח המראה אופי קסרופיטי בחורף ואופי מזופיטי בקיץ.
  • כמפיט (chamaephyte) - צמח רב שנתי שניצני התחדשותו נמצאים בגובה נמוך מעל פני הקרקע.
  • ליתופיט (lithophyte) - צמח הגדל בסביבה סלעית.
  • מגהגמטופיט (megagametophyte) - גמטופיט המייצר תאי ביצה. בצמחים עילאיים זהו למעשה שק העובר.
  • מונוקארפי (monocarpic)
  • מזופיט (mesophyte) - צמח הגדל בסביבה בעלת לחות בינונית.
  • מְטַפֵּס (vine) - (צמח) הנִכרך בדרך גידולו על סמוכות טבעיות.
  • מיקרוגמטופיט (microgametophyte) - גמטופיט המייצר תאי זרע. בצמחים עילאיים זהו למעשה גרגר האבקה.
  • ספורופיט (sporophyte) - השלב הדיפלואידי במחזור החיים של הצמחים. מהווה את השלב הדומיננטי במחזורי החיים של השרכניים והצמחים העילאיים, ואילו את השלב הבלתי-דומיננטי במחזורי החיים של הטחבניים. הספורופיט מתפתח מהזיגוטה בסדרה של חלוקות מיטוטיות. הספורופיט הבוגר מצמיח מנבגים, בהם נוצרים בחלוקה מיוטית הנבגים ההפלואידים, מהם יתפתח הגמטופיט.
  • ספרופיט (saprophyte)
  • ספרמפיט, ספרמטופיט (spermaphyte, spermatophyte) -צמח בעל זרעים.
  • עץ (tree)
  • עֵשֶׂב (herb) - צֶמח שגבעולו אינו מעוצה.
    • עֶשְׂבּוֹנִי (herbaceous) - (צמח) בעל תכונות של עשב: ללא חלקים מעוצים, ירוק, חד־שנתי וכדומה.
    • עֵשֶׂב חַד-שְׁנָתִי (therophyte)
    • עֵשֶׂב רַב-שְׁנָתִי (hemicryptophyte)
  • פנרופיט (phanerophyte)
  • פסמופיט - צמח הגדל בסביבה חולית.
  • צמח בן-חלוף (ephemeral plant) - צמח שחלקיו העל-אדמתיים פעילים וחיים רק בחלק מעונות השנה. בשאר ימות השנה הוא מצוי בתרדמה וחלקיו החיים כלל אינם נראים על פני השטח.
  • צמח בר-קיימא (permanent/persistent plant) - צמח שיש לו חלקים על-אדמתיים חיים במשך כל השנה והם נראים מעל פני הקרקע.
  • צמח חד-שנתי (annual plant)
  • צמח רב-שנתי (perennial plant)
  • קסרופיט (xerophyte) - צמח בעל כושר עמידה בתנאי יובש או בתנאי קרקע בסיסיים (קרקע שאינה חומצית).
  • קריפטופיט
  • שיח (shrub)

אנטומיה של הצמחעריכה

  • אארנכימה
  • אבקה (pollen)
  • אנדוספרם (endosperm)
  • אנדוקארפ (endocarp)
  • אֶפִּידֶרְמִיס (epidermis) - שכבת תאים חיצונית של עלים, חלקי הפרח, פירות, זרעים, ואף של גבעולים ושורשים בטרם חלה בהם התעבות משנית ניכרת.
  • אקסוקארפ (exocarp)
  • טרכאיד
  • טרכיאה
  • כלורופלסט (chloroplast) - פלסטידה בתא הצמחי, אחראי על תהליך הפוטוסינתזה
  • ליגנין - מרכיב בדופן התא הצמחי. תורם להקשחת והורדת גמישות הדופן ולאטימתו. לרוב מתווסף לדופן לאחר שהתא סיים את צמיחתו.
  • מֹהַל, מוהל (sap) - 1. לְשַׁד נוזל המובל בתאי עצה או שיפה של צמח; 2. נוזל שבצֶמח או בפְרי.
    • מֹהַל הַתָּא (cell sap) -
    • יַחַס גַּרְעִין-מֹהַל (nucleo-cytoplasmic ratio)
  • מזופיל - תא הנמצא בעלה, אחראי על קליטת האור בתהליך הפוטוסינתזה, לרוב מכיל כלורופלסטים
  • מזוקארפ (mesocarp)
  • מטהקסילם - רקמת העצה הנוצרת בצמיחה הראשונית של הצמח, אך לאחר היווצרות הפרוטוקסילם. נוצרת על ידי הפרוקמביום.
  • מריסטמה (meristem) - רקמה שמתחלקת כל הזמן ומהתאים שנוצרים מתמיינת רקמה ספציפית. לכל רקמה ספציפית יש מריסטמה ספציפית.
  • מריסטמה אפיקלית - המריסטמה הקודקודית. נמצאת בקצה השורש ואחראית על התארכותו.
  • מריסטמה לטראלית
  • מריסטמה אדוונטיבית - מריסטמה חדשה שלא הייתה קודם. כולמר רקמה בוגרת יכולה לחזור ולייצר מריסטמה.
  • סוברין
  • סיבי שיפה משנית
  • סקלראיד - סוג של תאי סקלרנכימה. מתפקדים כחיזוקים לרקמות רכות.
  • סקלרנכימה - רקמת תאי תמיכה בצמח. מורכבת משני סוגי תאים - סקלראידים וסיבים. תאים אלו הם תאים מתים.
  • עדשתית
  • עצה (xylem) - צינורות הובלת המים בצמח
  • עצה משנית (secondary xylem) - רקמת העצה הנוצרת על ידי הקמביום הוסקולרי בצמיחה המשנית של הצמח.
  • עצה ראשונית (primary xylem) - רקמת העצה הנוצרת על ידי הפרוקמביום בצמיחה הראשונית של הצמח. מורכבת מפרוטוקסילם ומטאקסילם.
  • פלוגן - רקמת השעם
  • פלודרם
  • פרוטוקסילם - רקמת העצה הנוצרת בצמיחה הראשונית של הצמח. נוצרת על ידי הפרוקמביום.
  • פרידרם
  • פרנכימה (parenchyma) - רקמת מילוי בעלה, קליפת השורש וליבת הגבעול. תאי רקמת הפרנכימה הם בעלי תפקידים רבים הנקבעים בהתאם למיקומם בגוף הצמח ולקשר עם רקמות אחרות.
  • פרנכימה ספוגית
  • פרנכימת עמודים
  • צוף (nectar) - תמיסה מימית של סוכרים שונים, מיועד למשוך בעלי חיים הנזונים ממנו ובמקביל מבצעים תהליך האבקה.
  • צֶמֶג, מיץ חֲלָבי, לָטֵקְס (latex) - נוזל צמיג (מוהַל חֲלָבִי), צבעו לרוב לבן, לפעמים צהבהב או כחלחל; מופרש בכמה סוגי צמחים במקום של פגיעה בצמח. הווא המקור לגומי טבעי (לָטֵקְס).
  • צרור הובלה
  • קולנכימה - רקמת תאים המהווים תמיכה מבנית, בעיקר בגבעולים ועלים הנמצאים בצמיחה. נמצאת בשכבות החיצוניות של הצמח, מתחת לאפידרמיס.
  • קמביום (cambium) - ריקמה מריסתמטית (עוברית, רקמה יוצרת תאים) בצמח. יוצרת את רקמות העצה והשיפה.
  • שִיפָה (phloem) - רקמת ההובלה של תוצרי הפוטוסינתזה, סוכרים, הורמונים וכדו, בצמח.
  • שיפה משנית (secondary phloem) - רקמת השיפה שנוצרה על ידי הקמביום בצמיחה המשנית (המיועדת להתעבות הצמח)
  • שיפה ראשונית (primary phloem) - רקמת השיפה שנוצרה על ידי הפרוקמביום בצמיחה הראשונית של הצמח.
  • שעם (פלם, phellem)
  • שרף (resin)
  • תא בוליפורמי
  • תא כברה - תא המהווה חלק מצינור הכברה המרכיבים את השיפה. תא זה חסר חלק מהאברונים ולכן נמצא בסמוך לו תא לוואי שהוא נוצר מאותו תא אם.
  • תא לוואי - תא פרנכימטי הנמצא בסמוך לתא כברה, מכיל את כל האברונים הנצרכים ומספק את כל צרכיו המטאבולים של תא הכברה. יש הרבה קשרי פלזמודזמטה בין תא הכברה לבין תא הלוואי שלו.
  • תאית (צלולוז) - המרכיב העיקרי בדופן התא הצמחי.

מקורותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מילון למונחי מורפולוגיית צמחים (1930), באתר האקדמיה ללשון