עונש משמיים

עונש משמיים או עונש מאלוהים הוא טענה כי התקיים עונש על-טבעי שניתן לאדם בודד, לקבוצת אנשים, לעם שלם וכן לצמחים ובעלי חיים, על ידי ישות אלוהית כתגובה על חטא אנושי נתפס כלשהו - פעולה או מחשבה (כתלות בדת).

הציור "חורבן סדום ועמורה" מאת הצייר האנגלי ג'ון מרטין, 1852

בתרבויות רבות ברחבי העולם קיימים מיתולוגיה על האופן שבו ישות אלוהית גבתה עונש מהתושבים הקדומים בארצם, וגרמה להם לאבדון. וכן הזהרות מפני הפרה של צווים או של טאבו חברתי או תכונות אישיות שעלולות לפגוע באדם בודד, במשפחה, בעם או אף בבני האדם כולם. העונש כלל בדרך כלל גם ענישה לבעלי חיים. דוגמאות לעונשים מידי שמייים כוללות צורות מוות שונות (לרבות מוות של קרובי משפחה), מומים שונים, מחלות, מחלות נפשיות, מוות המוני, פגיעה ביבול ורעב, עוני ומצוקה, חוסר מזל ועוד. גם אלימות או חוקים נוקשים מצד בני אדם נחשבו לעיתים כעונש משמיים. סוג נוסף של עונש משמיים כולל התייחסות לעונש לאחר המוות - גהינום, אובדן הנשמה באחרית הימים או גלגול נשמות ליצור נחות יותר או לאדם בעל מום.

דוגמאות בולטות לטענות על עונש משמיים קיימות בתנ"ך ובמיתולוגיות של עמים קדומים. והן כוללות את הסיפור של מגדל בבל בו אלוהים בלבל את שפתם של האנשים שבנו את מגדל בבל והפיצם בכל רחבי תבל, את חורבן הערים סדום ועמורה בשל חטאי תושביהם. במקרה של עשרת המכות נטען כי אלוהים מעניש את כל המצרים הקדמונים בשל שעבודם בני ישראל על ידי פרעה. בהמשך מתאר התנ"ך כי אלוהים התערב לטובת בני ישראל בקרבות שלהם עם עמים שישבו בישראל וסייע להם לנצח את העמים על ידי ניסים שונים לדוגמה על ידי מיטוט חומות יריחו. בחלק מהדתות, כגון דאיזם, פנתאיזם ובודהיזם, לא כלולה האמונה ב"עונש משמיים", והאלים בדתות אלה אינם מבטאים רגשות אנושיים כמו קנאה, נקמה או זעם.

כדי לנסות להתגונן מפני עונשים כאלה אנשים נקטו במגוון פעולות כולל הקרבת קורבנות, תפילות, קמעות, קיום מצוות ותרומות, צומות, בניית מקדשים ועוד. לעיתים היו פעולות כדי להעניש, להחרים או להרוג אנשים או קבוצות שנתפסו כמסכנות את כלל החברה בגלל פעילותן או קיומן. עונש משמיים משמש לעיתים קרובות הצדקה לאלימות או ענישה בידי בני אדם דתיים או מטעם חוקים על רקע דתי, נגד התנהגות או מחשבות שנתפסות על ידם כחטא. לדוגמה גם בתקופה המודרנית יש מטיפים נוצרים קיצוניים הטוענים כי אלוהים השתמש במגיפת האיידס כעונש נגד הומוסקסואלים. בו זמנית הם מעודדים ביטוי הומופוביה נגד הומוסקסואלים.

עם התפתחות המדע המודרני החלו הסברים טבעיים לתופעות רבות - לדומגא התגלה כי ליקוי חמה הוא תופעה טבעית ולא מסוכנת או כי רוב המחלות המדבקות נגרמות בידי חיידקים. בתקופה המודרנית התפתחו תחומים כמו רפואה, רפואה מונעת, בריאות הציבור, חקלאות מודרנית, חיזוי מזג אוויר, הנדסה, כלכלה, דמוגרפיה, בריאות הנפש ותחומים נוספים שהצליחו להפחית מאד את התמותה בקרב בני אדם ובחקלאות ולהגדיל בצורה ניכרת את תוחלת החיים, למנוע סוגים רבים של נכות או מחלות, ולהגדיל את תוחלת השנים הבריאות.

דוגמאות לעונשי שמיים

דוגמאות לתופעות שנחשבו בעבר לעונשי שמיים, כוללות מוות בגיל צעיר או מוות במשפחה, תאונות, פציעות, מוות המוני והרס רחב עקב אסונות טבע (כמו בצורת, רעידות אדמה, התפרצות הרי געש, סופות), תופעות אסטרונמיות שנחשבו מפחידות (כמו ליקוי ירח, ליקוי חמה), מחלות, מגיפות, מחלות נפש ומחלות חקלאיות, נכות, רעב, רעב המוני, עוני. לעיתים קרובות גם בעיות הנובעות מהתנהגות של בני אדם כמו גזרות מטעם השלטון, הכרזת מלחמה, העלאת מיסים או משבר כלכלי נחשבו עוני משמיים.

בעיות מזג אוויר ואקלים

היבט נפוץ בעבר של מחשבה על עונש משמיים נגעה למזג אוויר קיצוני, שינוי אקלים, או לשינויים פתאומיים במזג האוויר. בצורת, ברד,סופה עודף גשם, מיעוט גשם, גשם לא בעיתו (לדוגמה לאחר הבשלת החיטה אך לפני קצירתה), כפור, גל חום, שטפונות כביטוי לזעמו של האל - בעיות אלה יכלו לגרום למוות המוני בצורה ישירה, או למוות או עוני עקב פגיעה ביבולים או בעלי חיים חקלאיים לרעב.

השליטה במזג האוויר נתפסה בעבר כתלויה לחלוטין בידי אלים או אל יחיד. בתרבויות שונות היו אלים שאחראים לחורף או לאביב, וכן להורדת גשמים בעיתם ואו להצלחת היבולים. דוגמאות לעונשים הנוגעים למזג האוויר, לכך נוגעות לסיפורים שונים בתרבויות שונות על המבול (עקב חטאי האדם או עקב גחמה של האלים).

דוגמה בולטת לטענות של עונש משמיים, אותה ניתן למצוא בתרבויות רבות, הם המיתוסים של מבול כאשר בסיפורים הללו נטען כי נגרם אובדן רב לאנושות כולה. בחלק מהסיפורים העונש ניתן גם לרוב בעלי החיים היבשתיים, כמתואר בעלילות גילגמש, בוודות ההינדיות ובספר בראשית, בעוד שאדם מסוים "נבחר" לשרוד. במקרה של עלילות גילגמש, היה זה אותנפישתים, ובמקרה של ספר בראשית היה זה נח. ישנם גם אזכורים בברית החדשה ובקוראן לסיפור המקראי של נח.

אחת ממכות מצרים היא ברד הפוגע ביבולים ובאנשים. דוגמא לנסיון של בני אדם להשפיע על מזג האוויר דרך פניה לאל כוללת את סיפור חוני המעגל. בגרמניה שלאחר הרפורמציה, האשימו מכשפות בגרימת גלי קור שהרסו יבולים ודבר זה תרם לתופעה של ציד מכשפות.

עם התפתחות המדע החל קישור בין מחזורים טבעיים וכוחות טבע לבין תופעות מזג אוויר. לדוגמה התברר כי עונות השנה קשורות לסיבוב של כדור הארץ סביב לשמש. הסברים מודרניים לסופות או ירידת גשמים הסיברו אותם בחוקי טבע קבועים ובלתי ניתנים לשינוי. חיזוי מזג אויר באמצעות מטאורולוגיה מעניק התרעה של מספר ימים לפני סופות שונות. דבר זה מאפשר לאוכלוסיה לרשויות להתארגן מראש לפני סופות חזקות ומקטין את התמותה הנגרמת באופן ישיר עקב הצפות או התמוטטות עצים או מבנים. הנזק לחקלאות עדיין מתרחש אבל ממותן עקב מנגנונים כמו חברות ביטוח המפצות את החקלאים. רעב המוני שהיה נפוץ במקרים של אסון טבע של מזג אוויר שהרס יבולים, ממותן בעקבות מנגנוניים שונים כמו מלאי מזון לשעת חירום, יבוא מזון ממדינות אחרות, ועליה בפריון העולמי כך שיש עודפי מזון רבים יותר. בחברה מודרנית אחוז גבוה יותר של האוכלוסיה לא עוסק בחקלאות כך שיש גם עודפים כלכליים המאפשרים לקנות מזון גם לאחר נזק לחקלאות המקומית. ביסוס החלקאות על השקיה במקום חקלאות בעל מקטין את התלות של חקלאים בגשמים, כמו גם היבטים של חיזוי ארוך טווח והתאמת יבולים וזנים לתחזיות לחודשים או לשנים הקרובות.

מחלות ומגיפות

בעבר, היה מקובל להניח כי מחלות ופציעות רבות הן עונש משמיים על חטאים שונים. הדבר כלל מגיפות, מחלות מדבקות, מומים, פטירה של תינוקות של המשפחה, תאונות עבודה, בעיות פוריות, ומחלות נפש.

מחלות שנקשרו במיוחד לזעמו של האל הן מחלות עור - ובמיוחד צרעת ולעיתים קרובות גרר הדבר נידוי חברתי (שפרושו היה לפעמים עוני או מוות ברעב). בחברות רבות גם בעיות נפשיות נחשבו עונש מידי שמיים או כשד שנכס באדם מסיבות לא ברורות.

על מנת להתגונן מפני עונשי שמיים אלה, נהגו בדתות בטקסים שונים כולל הקרבת קורבנות, תפילות, צומות, קמעות, נדרים, ותרומות וקיום מצוות. עם זאת מחלות מדבקות לדוגמה היו דבר נפוץ וגרמו לתמותה רחבה של אנשים בכל הגילאים כולל תינוקות, ילדים ואנשים צעירים. אמהות היו בסיכון גבוה בהרבה למוות במהלך הלידה. אנשים רבים, כולל רופאים, חוקרים ומנהיגים היו מתוסכלים מחוסר היכולת להתמודד עם מגיפות ועם טרגדיות אישיות. בחלק מהמחלות היה חשד ביחס לגורם המחלה (כמו אוויר רע או מים רעים) בעוד שבמחלות אחרות הגורם היה סתום לגמרי והוביל לסוגים רבים ושונים של מנהגים, אמונות ודעות קדומות.

הטענה כי מגיפות הן תוצר של זעמו של האל, על חטאים כללה גם מעשי ענישה כלפי בני אדם ואף אלימות קיצונית. לפי המסופר על השמדת בני מדין בתנ"ך, בשנת הארבעים ליציאת מצרים, לאחר שניסה לקלל את ישראל ללא הצלחה, יעץ בלעם בן בעור למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום למגפה. לפי המסופר, המדינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם לפתות את בני ישראל. התכסיס הצליח, ובני ישראל חטאו בגילוי עריות, ואף בעבודה זרה, כאשר בנות מדין קראו להן להקריב לאלוהיהן – בעל פעור. לפי התנ"ך, עשרים וארבעה אלף איש מבני ישראל מתו במגפה. לפי התנ"ך מגפה זו פרצה בעקבות החטא, ומשה הצטווה לנקום את נקמת ה' במדין, קודם שימות. לפי התנ"ך בני ישראל טבחו בכל בני מדיין והותירו בחיים רק את הילדות הבתולות ואת בעלי החיים.

עם הזמן התפתחו גישות חילוניות יותר ומדעיות למניעת מחלות מדבקות או טיפול בהן. בעקבות פיתוח תאוריית החיידקים כגורמי מחלות בשליש האחרון של המאה ה-19, נחלשה הגישה של יחוס מחלות לחטאים או לגורמים על-טבעיים. במהלך המאה ה-20 התבררו הסיבות למחלות מדבקות רבות שהיו נפוצות והרגו אנשים רבים - כמו כולרה, שחפת, דיפתריה ועוד ונתגלו תרופות, חיסונים או דרכי מניעה והגבלת הפצת המחלה. התגלה גם כי חלק מהמחלות המיסתוריות כמו קדחת צהובה, מלאריה, מחלת השינה מועברות מאדם לאדם על ידי עקיצת חרקים הנושאים וירוסים טפילים או חיידקים. כתוצאה מגומים אלה התחלואה והתמותה ממחלות מדבקות רבות פחתה באופן ניכר ואיתן היה זינוק משמעותי בתוחלת החיים.

גם מחלות רבות אחרות - מחלות כרוניות כמו סרטן, מחלות לב, ועוד נתגלו גורמים טבעיים והתמותה עקב מחלות אלה, במיוחד בגילאים צעירים פחתה מאד. מחלות עור, מומים מלידה ומחלות נפש, שבעבר היו סימן ברור לחטא של האדם, נתפסים לרוב כבעיה הנובעת מסיבות טבעיות או חברתיות (כמו זיהום אוויר, זיהום במים, חומרים טרטוגנים, עישון ועוד). תחום בריאות הציבור מגלה דרכים כיצד להפחית מומים והתפתחות נכויות, מחלות כרוניות ועוד - לדוגמא המלצה לנשים בהריון להפחית שתיית אלכוהול או המלצה להפחית עישון כדי למנוע סרטן. הגישה לפיה מחלת נפש או מום גופני נובעת מחטאים של האדם או משפחתו ולכן מגיעה לו השפלה, נידוי , טיפול אכזרי, עינוי או נידוי הפכה בלתי מקובלת לפחות מבחינה רשמית. עם זאת לעיתים גורמים שמרניים עדיין מציינים חריגים חברתיים כתופעה "על טבעית" הראויה לנידוי או אפליה. דוגמא לכך רדיפת לבקנים באפריקה - דעות קדומות על לבקנים, והם נחשבים מקוללים ומביאים מזל רע.

עוני

דוגמא אחרת לטענות על עונש משמיים כביכול הוא חוסר הצלחה כלכלי - קשיים כלכליים של עסק, עוני, מחסור או בעיה שהתרחשה בבית (לדוגמה גג דולף וכו'). בעוד בחלק מהדתות רואים בעוני סימן לשפלות רוח, צניעות ואות לכך שהאדם עסוק בעבדות אלוהים (חלק מהדמויות ביהדות, העוני בתפיסה הקתולית), בדת הנצרות פרוטסטנטית רואים בהצלחה כלכלית סימן לברכה מידי אלוהים, ואילו חוסר הצלחה כלכלית - סימן לכך שאלוהים אינו מרוצה מהאדם^{[דרושה הבהרה]}. נוכח המצוות הרבות שיש בדתות השונות, ונוכח הפרשנות הרחבה של מצוות אלה, מנהיגים דתיים טענו כי בעת הזו^{[דרושה הבהרה]} אנשים חוטאים ולכן ראויים לעונש. לעיתים, נטען כי כיום אנשים חוטאים יותר מאשר בעבר, אם כי גם בתקופות קדומות בתנ"ך לדוגמה מתוארים חטאים רבים של חלקים גדולים מהציבור.

אסונות מידי בני אדם

גם אסונות שנגרמים בידי בני אדם כמו פלישות של ברברים, מלחמות, מרידות, מעשי טבח וכן תופעות כמו רדיפה, העלת מיסים, חוקים נוקשים וגזרות נחשבו לעיתים קרובות כביטוי לזעמו של האל על התנהגות בלתי ראויה.

במסורת היהודית מתוארים מתקפות מצד עמים זרים על בני ישראל כעונש מאלוהים. במהלך תקופת השופטים, היו אויבים רבים שנלחמו עם ישראל. ממזרח, היו ארם, מואב, עמון ועמלק ששיעבדו את ישראל. בתוך הארץ, היו הכנענים, שחלק משבטי ישראל כבשו את עריהם בתחילת הספר, וששיעבדו את ישראל בימי דבורה וברק. בימי השופטים, חדרו הפלשתים לארץ והתנחלו במישור החוף – בערים עזה, גת, עקרון, אשדוד ואשקלון. גם הפלשתים שיעבדו את ישראל בימי השופטים. לפי המקרא, האויבים קמו ושיעבדו את ישראל כתוצאה מחטאים ומעבודה זרה.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה' וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבְּעָלִֽים׃ וַיַּעַזְב֞וּ אֶת־ה' ׀ אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֗ם הַמּוֹצִ֣יא אוֹתָם֮ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וַיֵּלְכ֞וּ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֗ים מֵאֱלֹהֵ֤י הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶ֑ם וַיַּכְעִ֖סוּ אֶת־ה'׃ ... וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה' בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּתְּנֵם֙ בְּיַד־שֹׁסִ֔ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אוֹתָ֑ם וַֽיִּמְכְּרֵ֞ם בְּיַ֤ד אֽוֹיְבֵיהֶם֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹא־יָכְל֣וּ ע֔וֹד לַעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י אוֹיְבֵיהֶֽם׃ ... וַיָּ֥קֶם ה' שֹׁפְטִ֑ים וַיּ֣וֹשִׁיע֔וּם מִיַּ֖ד שֹׁסֵיהֶֽם׃ ... וְהָיָ֣ה ׀ בְּמ֣וֹת הַשּׁוֹפֵ֗ט יָשֻׁ֙בוּ֙ וְהִשְׁחִ֣יתוּ מֵֽאֲבוֹתָ֔ם לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם לֹ֤א הִפִּ֙ילוּ֙ מִמַּ֣עַלְלֵיהֶ֔ם וּמִדַּרְכָּ֖ם הַקָּשָֽׁה׃

— שופטים ב יא-יט

גם חורבן ממלכת ישראל ויהודה של בית ראשון, גלות בבל, הגלות לאחר חורבן בית המקדש השני, רדיפות שונות וכן השואה, נחשבו לעיתים קרובות כעונש מידי שמיים, שכן האל שלח מנהיג אכזר במיוחד או עם תוקפני במיוחד כדי להעניש כביכול את העמים שסבלו ממנו. לעיתים קרובות תהפוכות מדינויות נתפסו כ"חבלי משיח". על פי חז"ל (סנהדרין צח ע"ב) הופעת הגאולה, לפני סיום הגלות אינה דווקא מהירה ופשוטה אלא יכולה לגרור בדרכה ייסורים רבים מסוגים שונים, כשם שיש כאבים ליולדת בזמן הלידה, כך יהיו כאבים לציון המנסה ללדת את עצמה מחדש, כל זה אם לא יחזרו בתשובה אז יעמיד מלך שגזרותיו כהמן הרשע עד שיחזרו בתשובה.

עונש לאחר המוות

ערך מורחב – תורת הגמול

דוגמאות נוספות לעונש משמיים הוא איום בעונש, בדרך כלל עונש נצחי, לאחר המוות. לפי הטענה אחרי מות הגוף קיימת עדיין נשמה וזו יכולה להגיע למקום אחר, ולהמשיך לסבול או להנות בה. איום נפוץ בעונש משמיים לאחר המוות הוא איום בגהינום שם אמורים החוטאים לסבול לנצח נצחים. גרסה נוספת לדבר זה היא הטיעון על אחרית הימים שבה הצדיקים יקומו לתחייה או יגיעו לגרסה אחרת של גן עדן ואילו החוטאים יסבלו בגסה אחרת של גהינום או פשוט ימותו מוות נצחי. קיימים עידונים שונים על רעיון הגינהנום לדוגמה לימבו. דרך אחרת לאיום עונש משמיים לאחר המוות הוא גלגול נשמות שבו נשמות טובות אמורות להתגלגל למעמד חברתי אנושי גבוה יותר, ואילו נשמות של חוטאים יסבלו בגלל גלגול לבעלי חיים נחותים יותר או לאנשים הסובלים ממחלות, עוני או מומים שונים. תפיסה זו גם משפיעה על היחס של דתות שונות כלפי אנשים בעלי מומים בתרבויות כמו הינדואזים או בודיהזם.

עונשי שמיים בתנ"ך

ספר בראשית

• נפילת האדם והגירוש מגן העדן.
• אות קין לאחר שקין רצח את אחיו הבל.
• המבול הגדול נגרם בשל השחיתות, האלימות והרשעות שהפכו נפוצים באותה העת.
• אלוהים בחר לבלבל את שפתם של האנשים שבנו את מגדל בבל והפיצם בכל רחבי תבל.
• חורבן הערים סדום ועמורה בשל חטאי תושביהם.
• השמדתם של ער ואונן בשל חטאיהם.

ספר שמות

• עשרת המכות פקדו את המצרים הקדמונים בשל סרובו של פרעה, מלך מצרים, לשחרר את בני ישראל מעבדות.
• בעקבות חטא עגל הזהב אלוהים הביע רצון להשמיד את בני ישראל על אי ציותם, אך בשל תחינתו של משה אלוהים נמנע מלעשות זאת, למרות שמגפת דבר פרצה בעקבות האירוע.

ספר ויקרא

• המרד של קורח, דתן ואבירם מוביל למותם ולהתפרצות מגפה.

ספר שמואל

• חלק מתושבי בית שמש נהרגו משום שהביטו לתוך ארון הברית.
• עוזה מת משום שנגע בארון הברית.

ספר מלכים

• צאצאיו של המלך המלך שלמה נענשים על כך ששלמה אפשר בתקופת שלטונו בניית בתי מזבח לאלים אחרים עבור חלק מנשותיו.

עונש משמיים לבעלי חיים

אף כי בעלי חיים אינם נחשבים כבעלי מוסר, ומסוגלים לחטוא, מוזכרים מספר מקרים בתנ"ך בהם בעלי חיים רבים מומתים בידי אלוהים בגלל חטאים של בני אדם. דוגמאות לכך כוללות:

• בסיפור המבול, טובעים כמעט כל בעלי החיים היבשתיים, בגלל חטאי בני האדם.
• בסיפור סדום ואמורה, אלוהים משמיד יחד עם בני העיר גם את כל בעלי החיים שם.
• בסיפור מכות מצרים, נענשים בעלי חיים יחד עם המצרים בשל חטעי פרעה, מלך מצרים, ראשית בעשרת המכות ולאחר מכן גם במכת בכורות.

בנוסף, בתנ"ך מתוארים מקרים בהם כדי לעצור עונש משמיים, בני אדם מצווים להקריב בעלי חיים כמנחה לאלוהים. לדוגמה בספר שמואל ב', פרק כ"ד מתאורת מגפה בימי דוד המלך. לפי מסופר אלוהים גורם למגפת דבר בעקבות מפקד אוכלוסין שערך דוד בעם. לפי המקרא מגפה זו הרגה 70 אלף איש וכדי לעצור את המגפה דוד הקים בגורן ארונה היבוסי מזבח והקריב קורבנות.

עונש משמיים בחברה המערבית

בחברה הדתית עד לעת המודרנית הניחו כי האל מעניש את בני האדם על חטאים רבים.

התפיסה של צרעת ביהדות היתה כי מדובר בעונש מאלוהים. הטענה המקובלת בקרב חז"ל היא שהצרעת נועדה לעונש ותיקון עבור חוטאים מסוימים, כגון גאוותנים או בעלי לשון הרע. ספר החינוך מהמאה ה-13, מסביר שהקורבן נועד להמחיש למצורע עד כמה הגוף לא חשוב לעומת הנפש, כדי שיתקן את מעשיו ויחזור בתשובה.

בזמן המגפה השחורה אוכלוסיית מערב אירופה פעלה בדרכים שונות על מנת להתמודד עם המגפה. האמונה המרכזית היתה כי אמונה כי המגפה היא עונש מהאל על חטאי האדם והאנושות. היו מעטים שטענו כי המגפה בישרה על תחילת אחרית הימים, אך הכנסייה לא האמינה בכך, שכן לא התקיימו מרכיבים שונים שלפי ספרי הקודש יבשרו על אחרית הימים, כמו שלטון האנטיכריסט. תגובה אחת כזו, הייתה של נזיר פרנציסקני צרפתי, john of rupescissa, וביצירתו משנת 1349- Liber Secretorum Eventuum. ג'ון, עוד לפני פרוץ המגפה השחורה, האמין כי האנטיכריסט ינצח וישלוט במהלך 3 וחצי שנים, שיתרחשו לפני שנת 1370. כתוצאה מפרוץ המגפה השחורה, ועקב הידבקותו במחלה, ג'ון החל להאמין כי האל העניש את האנושות בדרכים שונות שיקלו על הניצחון הקרב של האנטיכריסט, אך הבנה נכונה של העתיד תסייע למאמינים. כתביו של ג'ון הופצו במהירות ברחבי מערב אירופה, קיימים עותקים ספורים בלטינית ובקטלונית. ג'ון נעצר ונכלא עקב התקפותיו על הפרנציסקנים ועל התקפותיו כלפי הכנסייה וההיררכיה הכנסייתית.

הדרכים הרוחניות העיקריות בהן בחרו הכנסייה הקתולית והמאמינים להתמודד עם המגפה היו תפילות ונדרים. הקדושה העיקרית אליה פנו המאמינים בתקווה לסיוע, הייתה מרים הבתולה, אמו של ישו. המאמינים קיוו כי מרים תוכל לפנות אל בנה ולבקש רחמים עבור הסובלים מהמגפה.. קדושים נוספים אליהם בחרו המאמינים להתפלל היו רוכוס הקדוש, וסבסטיאן הקדוש. רוכוס הקדוש (מאות 13–14) נחשב לקדוש המגפה כיוון שהאמינו כי הצליח לרפא רבים ממגפה ברומא לאחר שבירך אותם עם הצלב הקדוש. רוכוס הקדוש הקדיש את חייו לטיפול בחולים, נדבק בעצמו במגפה באיטליה והחלים.

האפיפיור באביניון, קלמנס השישי (1291–1352), אמנם לא ברח ממילוי תפקידו כמו כמרים מקומיים רבים, אך בהמלצת רופאו שהה בדירתו באביניון בבדידות מוחלטת על מנת שלא להידבק במגפה. בתוך דירתו של קלמנס היו שני אחים בוערים כהגנה מפני המגפה, וכהגנה נוספת לבש על אצבעו אבן ברקת, שהאמין כי כאשר היא פונה דרומה - צמצמה ארסיות רעלים, וכאשר פונה מזרחה צמצמה את אפשרות הזיהום.

בכרוניקה, אשר נכתבה בין השנים 1348–1358 ניתן ללמוד יותר על פעולות הכנסייה הנוצרית במערב אירופה במהלך המגפה השחורה. ז'אן דה ונט (Jean de Venette) היה ראש המנזר הכרמליטי בפריז בשנת 1339, ובשנת 1342 מונה להיות האחראי על מחוז צרפת מטעם המסדר הכרמליטי. בכרוניקות שכתב, תיאר את התפתחות המגפה. ז'אן דחה טענות שונות לפרוץ המגפה, וטען כי הסיבה היחידה לפרוץ המגפה היא רצון האל, הרוע באוויר ובאדמה ומעשי שחיתות של האדם. ז'אן ציין כי אנשים רבים תרמו את רכושם לכנסייה ולמסדרים נזיריים, גם עקב התמיכה הכנסייתית שזכו לה וגם עקב העובדה שלמרביתם לא נותרו יורשים או קרובי משפחה עקב המגפה.

במסגרת החיבור פטיש המכשפות שהחל את תקופת ציד מכשפות באירופה, מסבירים המחברים כי קיום המכשפות ופעילותן מתאפשר תודות לאישורו של האל. החלק הראשון של החיבור מתמודד עם טענות המכחישות את קיומם של מכשפים וקובע שכדי שיתקיים כישוף צריכים להתקיים שלושה מרכיבים מהותיים: כוונות זדוניות מצד המכשף, עזרתו של השטן ואישורו של אלוהים.

ייחוס מקרי מוות המוניים לעונש משמיים בעת המודרנית

בעת המודרנית, לעיתים מנהיגים דתיים מעלים טענות כי אירועים קשים שהתרחשו בהווה, כמו אסונות, מגיפות, רעידות אדמה, הם מקרים של עונש משמיים. במקרים אחרים גם אסונות מעשה ידי אדם, כמו מלחמות, פיגועי טרור או השואה מיוחסים להתערבות אלוהית במטרה להעניש את החוטאים. במקרים רבים מדובר בהערות שנויות במחלוקת. לא ברור על סמך איזה מידע משייכים הטוענים כי חטא מסויים, גרם דווקא לאסון מסויים, ולא ברור מדוע דווקא קבוצה מסוימת ולא קבוצה אחרת שילמה את המחיר על החטא כביכול. לדוגמה כאשר אנשים חילוניים נהרגים, טוענים שהדבר נגרם כאשר חטאים גלויים שלהם נגד אלוהים, וכאשר אנשים דתיים נהרגים באסון המוני, הטענה היא שכנראה הדבר נגרם בגלל חטאם של אחרים, או משתמשים בטיעון גנרי כמו נסתרות דרכי האל. להלן מספר דוגמאות:

• אסונות טבע - לעיתים בעקבות אסונות טבע, כגון רעידות אדמה, הוריקנים או שיטפונות, עולות טענות על כך שאותם האירועים קרו בשל כשלים מוסריים או עלייה ניכרת בחטאי החברה. לדוגמה המטיף האוונגליסטי האמריקאי פט רוברטסון עורר מחלוקת רבה לאחר שטען כי רעידת האדמה בהאיטי ב-2010 הייתה עונש משמיים על כך שכביכול תושבי האיטי כרתו "ברית עם השטן" להפלת הצרפתים במהלך מרד העבדים בהאיטי.
• מגפות ופנדמיות - כאשר ישנה התפרצות של מחלות לעיתים עולות הטענות שזהו סוג של עונש משמיים.
• מהפך פוליטי או חברתי - לעיתים בתקופות של מהפכות פוליטיות או חברתיות (כולל סכסוכים אלימים, מהפות ומשברים כלכליים) עולות טענות על כך שזהו עונש משמיים על חטאי החברה.
• במסגרת הטפה דתית - לעיתים מנהיגים דתיים שונים ברחבי העולם בוחרים לשלב בדרשות שלהם את הקונספט של עונש משמיים על מנת לטעון כי עלולות להיות השלכות חמורות להתנהגות לא מוסרית.

הטפות על עונש לאחר המוות בעת המודרנית

איום נוסף בעונש משמיים הוא הרעיון של ענישה לאחר המוות, דוגמה מרכזית לכך היא גיהנום. לפי אמונה נפוצה בדתות השונות, גיהנום הוא המקום שאליו נשלחות לאחר המוות או בעולם הבא נשמותיהם של אלה שחטאו בחייהם, ובו הן סובלות ייסורים שונים, הכוללים לדוגמה שרפה באש, מכות וחבלות על ידי מלאכי חבלה ועוד. לגיהנום גרסאות שונות, המנוסחות בידי הדתות השונות, אך לכולן בסיס זהה: מקום נורא, לפי חלק מהן הוא שוכן מתחת לפני האדמה. העינוי בגינום הוא לכאורה נצחי. כך שהרציונל הוא שיש לציית לזמן קצר (במשך החיים עצמם) לצווי כהני הדת, ולאחר מכך להנות במשך זמן אינסופי או לסבול במשך זמן אינסופי. עינוי נצחי בייסורים בגניהום משמש מטיפים דתיים לאיים על ילדים ולהפחיד אותם מפני פעולות או מחשבות שלדעתם הם חטא. יש בתי ספר נוצריים שבהם ממחיזים את המתרחש בגינהום במטרה להפחיד את הילדים.

ראו גם

• הטיית האישוש
• השגחה
• מידה כנגד מידה
• השערת העולם הצודק
• קארמה
• נמסיס
• תאוריית החיידקים כגורמי מחלות
• מטאורולוגיה
• רעידות אדמה
• בריאות הציבור