פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/גלריה
גלריית יצירות של נשים
לעריכת התקצירים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
מעשה השפחה מאת מרגרט אטווד נחשב לספר פמיניסטי קלאסי, המספר על דיסטופיה עתידית בה נשים הופכות לשפחות ורכוש של הגברים השולטים, ועיקר תפקידן הוא רבייה וסיפוק יצריהם המיניים של הגברים. הספר חוקר מגוון נושאים הקשורים ליחסי כוח בחברה, מגדר, ופוליטיקה דתית.
2
.png)
Respect הוא השיר האייקוני של אריתה פרנקלין משנת 1965. השיר היה כיסוי לשירו של אוטיס רדינג, אך שינויים קטנים במילים ואופן הביצוע של פרנקלין הפכו את השיר מדרישתו של גבר "לקבל כבוד בביתו", להצהרת עוצמה נשית, והשיר עד מהרה אומץ כהמנון פמיניסטי. השיר, שהיה ללהיט גדול, הוכנס להיכל התהילה של פרסי הגראמי, וכלול באוסף של ספריית הקונגרס. הוא כלול ברשימת רולינג סטון של 500 השירים הגדולים של כל הזמנים.
3
"ילדה קטנה בכורסה כחולה" (בצרפתית: Petite fille dans un fauteuil bleu) הוא ציור שמן על בד משנת 1878, מאת הציירת האמריקאית מארי קאסאט. במסגרת שיתופי פעולה ביניהם, האמן האימפרסיוניסטי אדגר דגה "ערך" במקצת את התמונה, המוצגת כיום בגלריה הלאומית לאמנות של ארצות הברית. ציור זה היה בין הראשונים שהציגה כשהצטרפה לקבוצת האימפרסיוניסטים ותערוכת הנגד שלהם, לאחר שהציור נדחה על ידי הממסד האמנותי של התקופה להשתתפות ביריד העולמים בפריז באותה שנה. הציור נקרא על ידי הניו יורק טיימס יצירת מופת.
4
יחידה במינה (But I'm a Cheerleader) הוא סרט סאטירי משנת 1999, בבימויה של ג'יימי באביט. במרכז העלילה עומדת מייגן בלומפילד, נערת תיכון סטרייטית, שהיא בנבחרת העידוד בבית ספרה. למרות שהיא חיה חיים מאושרים ו"נורמטיביים", חבריה ומשפחתה משוכנעים כי היא לסבית ומחליטים לעשות לה התערבות, ומפקידים אותה במחנה סגור המעביר טיפולי המרה לבני נוער להט"בים. תמה נוספת בסרט היא החלוקה הבינארית של זהויות ותפקידי מגדר, וכן האמצעים האלימים המשומשים כדי לוודא שכולם יתיישרו למוסר הגמוני. היה זה הסרט באורך מלא הראשון של באביט, שהשתמשה באמצעים של הגזמה ולעג כדי להעביר את ביקורתה הפוליטית-חברתית, בסרט קאמפי במיוחד שהיה לסרט קאלט.
5
מידלמארץ' הוא רומן מאת ג'ורג' אליוט. הרומן מתמקד בעיירה הדמיונית "מידלמארץ'" בשנים 1830–1832, והוא בעל עלילות מרובות ומספר רב של דמויות. בנוסף לנושאים הברורים והקשורים זה לזה ברומן, בעלילה נושאים משניים כמו: מעמד האישה, נישואים, אידיאליזם וחשיבות עצמית, דת וצביעות, רפורמה פוליטית וחינוך. מידלמארץ' זוכה לפופולריות ונחשב לאחת מיצירות המופת בספרות האנגלית, על אף שכמה מבקרים הביעו את אי שביעות רצונם לגבי עתידה הצפוי של דורותיאה, אחת הדמויות הראשיות. וירג'יניה וולף אמרה על הספר שזהו ספר נהדר שלמרות חוסר השלמות שלו הוא אחד מן הרומנים היחידים בשפה האנגלית הכתובים למבוגרים.
6
פרספוליס הוא סרט אנימציה בבימוים של מרג'אן סטראפי ווינסנט פארונו המבוסס על סדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים "פרספוליס" פרי עטה של מרג'אן סטראפי, העוקבים אחר ילדותה ונעוריה של מרג'י בצל המהפכה האיראנית על רקע מלחמת איראן–עיראק. הסרט יצא לאקרנים לראשונה בצרפת ב-23 במאי 2007, הסרט המתורגם לאנגלית הוקרן לראשונה בארצות הברית ב-25 בדצמבר 2007.
7
צייד בודד הוא הלב, ספרה של קארסון מקאלרס משנת 1940, מספר על בדידותם ומאבקיהם של אנשים בשולי החברה הסובלים מבעיות כמו חרשות, מחלות נפש, גזענות, אלכוהוליזם, ועוני. הסיפור מתרחש ב"דרום העמוק" של ארצות הברית בשיא תקופת ההפרדה הגזעית.
8
השיר "I Will Survive" בביצועה של גלוריה גיינור נחשב לאחד השירים האייקונים להעצמת נשים, ואומץ גם על ידי קהילת הלהט"ב. למרות שזו לא הייתה כוונת המשורר, שכתב בעצם על פיטוריו מחברת תקליטים מוטאון, בגרסתה של גיינור, השיר מכריז על עצמאות ממערכת יחסים נצלנית, ועל היכולת לשרוד דברים קשים, ולהמשיך לדברים טובים יותר. השיר הגיע לראש מצעד הפזמונים במרץ 1979, וזכה בפרס גראמי לשיר הדיסקו הטוב ביותר - הפעם הראשונה והיחידה שניתן פרס בקטגוריה זו. השיר הוקלט בגרסאות קאבר רבות, ובלפחות עשרים שפות, כולל ערבית. הוא נחשב לאחד השירים הפופולריים ביותר לשירת קריוקי, נכלל ברשימת VH1 של 100 שירי הריקודים הטובים ביותר.
9
.jpg)
פורטרט עצמי עם שרשרת קוצים ויונק דבש (בספרדית: Autorretrato con Collar de Espinas),מאת פרידה קאלו, שמן על בד, משנת 1940. היא ציירה את התמונה אחרי גירושיה מדייגו ריברה וסוף הרומן שלה עם הצלם ניקולס מארי. מארי רכש את הציור. קאלו ציירה בעיקר פורטרטים עצמיים, בהם מצאה מזור מכאב פיזי ונפשי, והיו תרפיותיים עבורה. בתחילה, עבודותיה נותחו על ידי מבקרי אמנות שהיו גברים ממוצא אירופאי, והם ראו בציוריה שימוש בגוף האישה - במקרה זה היא עצמה - כאובייקט למען מבט הצופה. אך קאלו ניגשה לאמנותה באופן אחר, בה היא הייתה הסובייקט, ובכך הפקיעה את דמותה מן המסורת הפטריארכלית. בציור זה, כמו רבים מציוריה, קאלו משלבת פרטים ביוגרפיים, וסמלים מן המסורת הילידית המקסיקנית גם הקתולית. יונק הדבש התלוי על צווארה הוא קמע למען אהבה, הצמחייה מסמלת פוריות, הפנתר השחור מוות, ואילו הפרפרים והשפריריות תחייה. הקופים מסמלים רשע, וזר הקוצים מקביל לזר על ראשו של ישו כשנצלב.
10
D.E.B.S. הוא סרט אמריקאי משנת 2004, אשר כתבה וביימה אנג'לה רובינסון. הסרט הוא פיתוח והרחבה של סרט קצר שהופיע לפני כן בפסטיבלים, כולל פסטיבל סאנדנס. הסרט הוא גם פרודיה וגם מחווה למלאכיות של צ'ארלי, והוא סרט אקשן הסובב את סיפור האהבה המתפתח בין אחת מגיבורות הסרט - שהיא סוכנת ארגון D.E.B.S. הסודי, לבין אויבת המדינה. D.E.B.S. הפך לסרט קאלט להט"בי.
11
אל תיגע בזמיר הוא רומן התבגרות משנת 1960 מאת נל הרפר לי, רומן הביכורים שלה. הספר זיכה את הרפר לי בפרס פוליצר, היה לרב-מכר ואף עובד בשנת 1962 לסרט באותו שם. ב-14 ביולי 2015 יצא לאור ספר המשך מאת הרפר לי, ניצב כל הלילות. הספר עוסק בגזענות בחברה ובמשפט, במסגרת עיירה קטנה בדרום ארצות הברית בתקופות חוקי ג'ים קרואו.
12
Jagged Little Pill הוא אלבומה הבינלאומי הראשון של אלאניס מוריסט. האלבום יצא ביוני 1995, ופרץ למצעדים וזכה להצלחה אדירה. הוא אחד משלושת האלבומים היחידים בהיסטוריה ששהו למעלה משנה שלמה במצעד עשרת האלבומים הנמכרים בארצות הברית יחד עם Thriller של מייקל ג'קסון ו-Falling Into You של סלין דיון. בסה"כ האלבום היה במשך 69 שבועות ברציפות במצעד עשרת האלבומים הנמכרים, ו-118 שבועות סה"כ ב-200 האלבומים הנמכרים בארצות הברית. ב-2003 האלבום צעד במקום ה-327 במצעד "500 האלבומים הטובים אי פעם" של רולינג סטון, ובין 20 האלבומים המובילים ברשימת NPR של 150 האלבומים הטובים ביותר מאת נשים. מכירות האלבום, כ-30 מיליון עותקים, הפכו אותו לאלבום העשירי הנמכר ביותר אי פעם.
13
_(Art._IWM_LD_2850).jpg)
בציור, עובדת בית חרושת צעירה בסרבל כחול מוצגת כשהיא עובדת על מחרטה תעשייתית, חותכת מסובבת מרכיב בנשק אנטי-מטוסים של חברת בופורס. ברקע שנים נוספות פועלות במפעל. הציור, רובי לופטיס מבריגה טבעת חיבור (Ruby Loftus Screwing a Breech Ring), צויר ב-1943 על ידי האמנית האנגלייה לורה נייט, והוזמן על ידי מחלקת המלחמה הבריטית במטרה לקדם תמיכה במלחמה ולעודד נשים לעבוד בתעשיות תומכות. הציור היה ללהיט בקרב הציבור, לורה נייט זכתה לפרסום מיידי כאמנית, ורובי לופטוס הפכה לרוזי המסמררת הבריטית.
14
מונסטר (באנגלית: Monster, מפלצת) הוא סרט דרמה משנת 2003 בבימויה של פאטי ג'נקינס ומבוסס על סיפור חייה של הרוצחת הסדרתית איילין וורנוס, שרצחה שבעה גברים והייתה הרוצחת הסדרתית הראשונה שהתגלתה בארצות הברית כאשר בסופו של דבר, ב-9 באוקטובר 2002 הוצאה להורג באמצעות זריקת רעל. שרליז ת'רון המגלמת את לי זכתה בפרס אוסקר על תפקיד ראשי. לצידה שיחקה כריסטינה ריצ'י בתפקיד סלבי, נערה לסבית שמתחילה כחברתה של וורנוס, ובסוף מביאה להרשעתה על הרציחות.
15
קמט בזמן ("A Wrinkle in Time") הוא סיפור מדע בדיוני לילדים שנכתב בידי מדלן ל'אנגל במהלך השנים 1959-60 ופורסם בשנת 1962 אחרי דחיות רבות מצד מוציאים לאור בגלל היותו, לדברי ל'אנגל, "קשה מדי". הספר זכה במדליית ניוברי (פרס יוקרתי לספרות ילדים), פרס ספר הסקויה, פרס לואיס קרול ואף היה מועמד לפרס אנדרסן. זהו הספר הראשון בסידרתה של ל'אנגל, העוסקת במשפחות מארי ואוקיף. הספר יצא לאור בישראל לראשונה בשנת 1982. הספר עובד לקולנוע על ידי חברת וולט דיסני. הסרט באותו השם בבימויה של אווה דוברני ובכתיבתה של ג'ניפר לי עתיד לצאת לאקרנים ב-2018.
16
Rumours הוא אלבומה ה-11 של להקת הרוק פליטווד מק. האלבום הוקלט בשנת 1976 ושוחרר ב-4 בפברואר 1977. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים של ארצות הברית, בילבורד 200, ושהה שם במשך 31 שבועות. כמו כן, הוא הגיע למקום הראשון במספר רב של מדינות, ביניהן בריטניה, אוסטרליה, קנדה, הולנד וניו זילנד. השירים "Go Your Own Way", "Dreams", "Don't Stop" ו-"You Make Loving Fun" יצאו כסינגלים. "Rumours" הוא האלבום המצליח ביותר של הלהקה; האלבום זכה בפרס הגראמי לאלבום השנה לשנת 1978 ומכר יותר מ-45 מיליון עותקים ברחבי העולם, דבר שהופך אותו לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. את מרבית השירים באלבום, ש שנחשב בין המשפיעים מכל הזמנים, כתבו חברות הלהקה כריסטין מקווי וסטיבי ניקס.
17
הפורטרט העצמי של האמנית ההולנדית ג'ודית לייסטר, שמן על בד, משנת 1633, נחשב ליצירת מופת, וחלק מהאוסף של הגלריה הלאומית של ארצות הברית. במשך מאות שנים יוחס הציור - כמו כל עבודותיה - לבעלה, הצייר פרנס האלס, ורק זוהה כעבודה שלה בשנת 1949.
18
חתונת מונסון הוא סרט משנת 2001 בבימויה של מירה נאיר, אשר עוסק בחתונתה בשידוך של אריטי, בת למשפחה פנג'אבית מסורתית מדלהי. הסרט זכה להצלחה בינלאומית, וזכה בפרס אריה הזהב, וכן היה מועמד לפרס גלובוס הזהב. מחזמר המבוסס על הסרט עלה לבמה בברודוויי באפריל 2014.
19
"מחוננת" הוא רומן פנטזיה לנוער, ספר הביכורים של הסופרת האמריקאית קריסטן קאשור, והכרך הראשון בסדרת "שבע הממלכות". הספר נמנה ברשימת הספרים הטובים של שנת 2008 של כתב העת Publishers Weekly, וזכה לביקורות חיוביות. ספרי ההמשך בסדרה הם "אש ו"ביטרבלו".
20
The Idler Wheel Is Wiser Than the Driver of the Screw and Whipping Cords Will Serve You More Than Ropes Will Ever Do, ובקצרה The Idler Wheel..., הוא אלבום האולפן הרביעי של הזמרת האמריקאית פיונה אפל. האלבום יצא ב-19 ביוני 2012 דרך חברת התקליטים אפיק רקורדס. שמו של האלבום, כמו שמו של אלבומה השני, When the Pawn..., הוא שיר שכתבה אפל. השיר הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים האמריקאי בילבורד 200, לאחר שמכר 72 אלף עותקים בשבוע הראשון להוצאתו. בטקס פרסי הגרמי בשנת 2013 הועמד האלבום לפרס האלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר.
21
פורטרט עצמי ביום הנישואים השישי (בגרמנית: Selbstbildnis am 6. Hochzeitstag) הוא ציור שמן על בד מאת האמנית הגרמנייה פאולה מודרזון-בקר, אחת האמניות החשובות מתחילת התנועה האימפרסיוניסטית. היא ציירה אותו בעת שהות בפריז בשנת 1906. היא לא הייתה בהריון כפי שציירה את עצמה. הציור הוא אחד משני פורטרטים עצמיים בעירום שציירה אז. בחייה, היא לא הציגה תמונות אלה ואף אחד שלא מהמעגל הקרוב אליה לא ראה אותם. אך כשהיא נפטרה שנה מאוחר יותר, ב-1907, הם נהיו מוכרים. הם מוצגים כיום במוזיאון פאולה מודרסון-בקר בברמן שבגרמניה, המוזיאון הראשון המוקדש לעבודותיה של אישה.
22
קלולס (באנגלית: Clueless) הוא סרט אמריקאי משנת 1995, שבויים בידי איימי הקרלינג. הסרט זכה להצלחה רבה ברחבי העולם והפך לסרט קאלט. העלילה מבוססת באופן חלקי על הספר אמה של ג'יין אוסטן, ומספר את סיפורה של נערה עשירה מבוורלי הילס בשם שר הורוביץ (אלישיה סילברסטון), שמה שמעסיק אותה לרוב אלו נושאי בגדים ואופנה. שר מעוניינת להציג את עצמה גם כעוזרת לזולת וכבעלת אינטלקט. ביחד עם חברתה הטובה, די, היא מחליטה לעשות מייקאובר לנערה חדשה שמגיעה ללמוד בבית הספר שלהן, טאי פרייז'ר (בריטני מרפי). שר מחליטה גם לשדך בין שניים מהמורים בבית ספרה. הסרט נחשב לפורץ דרך בשל מספר סיבות, ביניהן הסלנג של הנוער בסרט והאופנה שלבשה שר, שהפכו את הסרט לאייקון של התקופה.
23
Back to Black, הוא אלבום האולפן השני של הזמרת-יוצרת איימי וויינהאוס. האלבום יצא באוקטובר 2006, וזכה בחמישה פרסי גראמי. הוא האלבום השני הנמכר ביותר בבריטניה במאה ה-21, ונכון ליולי 2017, מכר האלבום כ-3,780,000 עותקים בבריטניה, ולמעלה מ-12,000,000 עותקים ברחבי העולם. הוא נחשב אחד האלבומים הגדולים מכל הזמנים.
24
חמדת הוא רומן זוכה פרס פוליצר לשנת 1987 פרי עטה של הסופרת האפרו-אמריקאית טוני מוריסון. הספר דן בצורה נוקבת באהבת אם, רצח ודיכוי בתקופת עבדות האפריקאים בארצות הברית ולאחר שחרור העבדים והוא מבוסס, במידה רבה של חירות ספרותית, על חייה של השפחה מרגרט גרנר, אודותיה כתבה מוריסון מאוחר יותר גם אופרה הנושאת את שמה. בשנת 1998 עובד הרומן לסרט קולנוע בכיכובה של אופרה וינפרי באותו השם. בסקר שערך הניו יורק טיימס בקרב סופרים ומבקרי ספרותב-2006, נבחר חמדת לרומן האמריקאי הטוב ביותר ב-25 השנים שקדמו לסקר.
25
פועלות בסדנת יזע בניו יורק הוא ציור שמן על בד משנת 1944 מאת הציירת שושנה אפרוים. אפרוים, ילידת וינה, הייתה ציירת מודרניסטית, שציירה במגוון סגנונות במהלך חייה, מהסוריאליסטי, לעבודת פורטרטים, ועד לעבודות מושפעות מקליגרפיה סינית. בין עבודותיה תמות פוליטיות, ובחייה המאוחרים פנתה יותר לעבודה אבסטרקטית.
26
בנים אינם בוכים (באנגלית: Boys Don't Cry) הוא סרט דרמה אמריקאי עצמאי בבימויה של קימברלי פירס משנת 1999, המבוסס על סיפור חייו של ברנדון טינה, גבר טרנסג'נדר שנאנס ונרצח ב-31 בדצמבר 1993 על ידי חבריו, לאחר שנתגלה להם כי הוא סומן כנקבה בלידה. בסרט מככבת הילרי סוונק כברנדון טינה, וקלואי סביני כחברתו של ברנדון, לאנה טיסדל.
27
Blue הוא האלבום הרביעי של הזמרת והמוזיקאית ג'וני מיטשל, אשר יצא בשנת 1971. באלבום מטפלת מיטשל בנושאים אישיים, חוויות ומכאובים, בסגנון הפולק תוך כדי שימוש בכלים סטנדרטיים, בעיקר גיטרה ופסנתר. מיטשל הפיקה את הסשנים של ההקלטות בעצמה. האלבום זכה להצלחה מסחרית רבה, ולהצלחה ביקורתית רבה יותר. כמעט 40 שנים אחרי שיצא, האלבום נחשב לקלאסיקה, ומונה כמספר 1 ברשימת NPR של 150 האלבומים הטובים של נשים.
28
עיניהם הביטו באלוהים הוא רומן משנת 1937 של הסופרת האפרו-אמריקאית זורה ניל הרסטון. הספר מספר את סיפורה של ג'ייני קרופורד, אישה בשנות ה-40 לחייה אשר מאתגרת את מוסכמות החברה, במסגרת החוויה של שחורים בדרום ארצות הברית בין מלחמת האזרחים האמריקנית ועד שנות ה-30 של המאה ה-20. הספר נכתב במשלב עממי ולא באנגלית ספרותית תקנית, ולמרות שהוא נחשב לימים לספרה הטוב ביותר ולספר יסוד בספרות השחורה ובספרות נשים, לא התקבל בחיוב על ידי המבקרים עם יציאתו, ובמיוחד לא על ידי גברים שחורים. טיים מגזין כלל את הספר ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בשפה האנגלית שיצאו מאז 1923.
29
דיוקן של לילי אלבה משנת 1928 הוא אחד מציורים רבים שציירה האמנית הדנית גרדה וגנר את לילי אלבה. אלבה הייתה אישה טרנסג'נדרית, אשר כשעוד הזדהתה כגבר נישאה לוגנר. וגנר ואלבה נשארו יחד גם לאחר המעבר המגדרי של אלבה, למרות שבשלב מסוים נישואיהם בוטלו על ידי הרשויות מכיוון שלא ייתכן היה ששתי נשים יהיו נשואות. אלבה מתה כתוצאה מסיבוכים מניתוח להתאמה מגדרית. וגנר המשיכה לייצר אמנות במרוקו, לשם עברה עם בעלה השני
30
הפסנתר (באנגלית: The Piano) הוא סרט דרמה אוסטרלי משנת 1993 בבימויה של ג'יין קמפיון, אודות אדה מקגרת (הולי האנטר), פסנתרנית אילמת, שנאלצת להתחתן עם אליסטר סטיוארט (סם ניל). בסרט גם משחקים הרווי קייטל ואנה פקווין. הסרט זכה לביקורות מהללות והיה מועמד לשמונה פרסי אוסקר שמביניהם הוא זכה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר עבור משחקה של האנטר, פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור משחקה של פקווין ופרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר עבור קמפיון. נכון ל-2011, פקווין שהייתה אז בת ה-11 הפכה לזוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הצעירה ביותר אחרי טייטום אוניל שזכתה ב-1974 בגיל 10. בנוסף, קמפיון הייתה אחת מארבע הנשים היחידות שהיו מועמדות לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.
31
21 הוא אלבומה השני של הזמרת הבריטית אדל. האלבום יצא בתחילת שנת 2011 והגיע למעמד פלטינה 16x בממלכה המאוחדת ולמעמד של פלטינה מחומשת בגרמניה. במצעדי האלבומים הגיע האלבום למקום הראשון ב-28 מדינות, ובמצעד השנתי של שנת 2011 הגיע למקום הראשון ב-13 מדינות ביניהן בילבורד 200. יציאת האלבום עודדה גם את קניית אלבומה הקודם של אדל, 19, והוא חזר למצעד האלבומים הבריטי, שם הגיע למקום השני כשמעליו 21. האלבום מכר מעל 35 מיליון עותקים ברחבי העולם וההגיע למקום ה-49 ברשימת האלבומים הנמכרים בעולם, ולאלבום הנמכר ביותר בבריטניה במאה ה-21. אלבומיה נקראים על פי הגיל של אדל בזמן הקלטתם.
32
הצבע ארגמן הוא רומן של הסופרת אליס ווקר משנת 1982. הספר זכה בפרס פוליצר לסיפורת, ובפרס הספרות הלאומי. הוא עובד לסרט בשם זהה בכיכובה של אופרה וינפרי. הספר כתוב כרומן מכתבים. הוא מתרחש ברובו באזורים כפריים של מדינת ג'ורג'יה בשנות ה-30, ומתייחס לסוגיות בחייהם של שחורים בדרום ארצות הברית, לרבות מעמדם החברתי הנמוך, דיכוי כלכלי, וגזענות. הספר נמצא ברשימת מאה הספרים הכלולים ביותר ברשימות ספרים אסורים בבתי ספר בארצות הברית, הנערכת על ידי האגודה האמריקאית לספרנות, בגלל שפה בוטה בתיאורי אלימות.
33
ברברה קרוגר נמנית עם שורה של אמניות פוסטמודרניות פמיניסטיות השואלות טכניקות מעולם התקשורת והפרסום על מנת לחקור נושאים של מגדר וזהות. רוב עבודותיה של קרוגר מעוצבות ככרזות פרסומת בצבעי שחור, לבן ואדום, היוצרות קולאז' המורכב מתצלומים הלקוחים ממקורות שונים ומטקסטים בוטים המשרתים את רעיונותיה החברתיים. לדבריה, "עבודתי כמעצבת עיצבה כמעט לחלוטין את עבודתי כאמנית...עבדתי עם תצלומים של אחרים... צירפתי להם כתוביות. אני יודעת לעשות זאת בעיניים עצומות". בתמונה, פריט מתוך מיצג במלבורן, אוסטרליה משנת 2005-2006, ובו מסרים על עולם העסקים והקפיטליזם, כמו למשל "Slaves of the Objects Around Us" ו"בדיחות של גבר עשיר תמיד מצחיקות".
34
דיקסי צ'יקס: סתמו ותתחילו לשיר (באנגלית: Dixie Chicks: Shut Up and Sing) הוא סרט דוקומנטרי שהופק על ידי ברברה קופל וקסילה פיק. הסרט עוקב אחר להקת הקאנטרי מטקסס הדיקסי צ'יקס במשך שלוש שנים בזמן שהלהקה הייתה תחת התקפה מצד ממשל ארצות הברית וחוגי הימין בארצות הברית על כך שביקרה בפומבי את הנשיא ג'ורג' ווקר בוש ואת המלחמה בעיראק. הסרט יצא במהלך פסטיבל טורונטו 2006.
שם הסרט "סתמו ותתחילו לשיר" הוא משחק מילים על כך שהשלטון בארצות הברית ומבקרי הלהקה טענו שעל הבנות לשיר ולשתוק בעניינים פוליטיים. כמו כן המשפט מופיע בסינגל הראשון מהאלבום החדש של הלהקה, "Not Ready to Make Nice" ("לא מוכנה להתפייס").
35
Stripped הוא אלבום האולפן השני של כריסטינה אגילרה, אשר יצא בשנת 2002. במצעד הבילבורד 200 ומצעד האלבומים הבריטי, הגיע האלבום לחמשת המקומות הראשונים. מהאלבום יצאו הסינגלים "Dirrty" ו־"Beautiful", שהצליחו מבחינה מסחרית, והגיעו אל המקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי. בפרט, "Beautiful" היה אחד משיריה המצליחים של אגילרה, והוא הגיע אל המקום השני במצעד הבילבורד הוט 100. השירים באלבום מעבירים מסרים לנשים בנושא אהבה עצמית.
36
ארצן הוא רומן אוטופי משנת 1915, מאת הסופרת והפעילה הפמיניסטית שרלוט פרקינס גילמן. הספר מתאר חברה מבודדת ובה נשים בלבד, אשר מתרבות באמצעות רבייה א-מינית. כתוצאה מהעדר יחסי מין ויחסי כוח מגדריים, נוצר סדר חברתי אידיאלי: נעדר מלחמה, סכסוכים, וכיבוש. הספר פורסם לראשונה בפרקים בכתב העת The Forerunner, מגזין שנערך ונכתב על ידי גילמן בין 1909 ל-1916. הספר הוא הכרך השני בטרילוגיה האוטופית של גילמן; קדם לו Moving the Mountain (1911), ואחריו בא, With Her in Ourland (1916). "ארצן" לא יצא לאור כספר עד 1979.
37
הנשגב הוא ציור אקריליק על בד של האמנית האתיופית-ישראלית דגה פדר. פדר ידועה יותר בשל עבודתה בתחום הריקוד, ככוריאוגרפית ומנהלת להקות ריקוד אתיופי-ישראלי מודרני, אך אין ספק שפדר היא רבת פועלים - היא אמנית פלסטית מוכשרת ואף הוציאה אלבום מוזיקה של שירים פרי עטה, המחברים כלים מסורתיים ושירי עם לתוך החזון המודרני שלה.
38
וג'דה הוא סרט דרמה סעודי-גרמני משנת 2012 שנכתב ובוים בידי הייפא אל-מנסור. וג'דה הוא הסרט באורך מלא הראשון שצולם כולו בערב הסעודית, והראשון שבויים בידי אישה סעודית. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה, ואל-מנסור והשחקנית הראשית ואאד מוחמד זכו בפרסים בפסטיבלים שונים בעולם, וזכה לשבחים מן המבקרים, וציון של 99% באתר Rotten Tomatoes. הסרט עוסק במעמדן של נשים בחברה פטריארכלית, ובעולם הערבי בפרט. בגלל מגבלות על פעילות ציבורית של נשים, היו פעמים בהם נאלצה אל-מנסור לביים את השחקנים ממשאית ההפקה באמצעות מכשירי קשר.
39
She's So Unusual הוא אלבום הבכורה שלאייקון שנות ה-80 הפופולרית סינדי לאופר. האלבום מכר מעל ל-16 מיליון עותקים בכל העולם, והוא האלבום הנמכר ביותר של לאופר ואחד האלבומים הנמכרים בעולם בעשור זה. האלבום הניב להיטי ענק כמו Time After Time, She Bop והלהיט הגדול ביותר - Girls Just Want to Have Fun. האלבום זיכה אותה בפרסים ומועמדויות רבים בטקס הגראמי 1985, ביניהם ההקלטה של השנה והמבצעת הווקאלית הטובה ביותר (Girls Just Want to Have Fun), שיר השנה (Time After Time), אלבום השנה וזכייה כתגלית השנה.
האלבום דורג במקום ה-487 ברשימת "500 האלבומים הטובים ביותר" ובמקום 41 ברשימת "נשים ברוק: 50 האלבומים הטובים ביותר" של המגזין רולינג סטון.
40
בית הרוחות הוא הרומן הראשון של איזבל איינדה. הספר נדחה על ידי מספר בתי הוצאה לאור לפני שפורסם בבואנוס איירס ב-1982. הוא היה לרב מכר מיידי, ושובח רבות על ידי מבקרים, והפך את איינדה לכוכבת-על ספרותית. הספר זכה במספר פרסים יוקרתיים ותורגם ל-37 שפות. הרעיון לספר נולד כאשר איינדה שמעה את הבשורות שסבה בן ה-100 גוסס. היא התחילה לכתוב לו מכתב, ומכתב זה הפך בסופו של דבר לבית הרוחות. הספר מספר את קורות חייהם של בני משפחת טרואבה, במשך כארבעה דורות. הוא עוקב אחר השינויים בחברה הפוסט-קולוניאלית ואחר התהפוכות הפוליטיות בצ'ילה - ולמרות שהיא אף פעם לא נקבה במפורש בשמות של דמויות פוליטיות אמיתיות, היא רמזה לזהותם דרך כינויים כמו "הנשיא" ו"המשורר". הסיפור מסופר מנקודת מבטם של שתי דמויות עיקריות - אסטבן ואלבה - ושוזר בתוכו אלמנטים של ריאליזם קסום.
41
אנני ספרינקל היא מחנכת מינית, שחקנית פורנו, אמנית מיצג, ועוד דברים רבים. היא מגדירה עצמה כפמיניסטית סקס-פוזיטיב. בתמונה - ספרינקל מגלמת את הקונצפט של "הזונה הקדושה המחודשת" מתוך פרויקט אמנותי נסיוני שלה. תאריך היצירה אינו ידוע.
42
בורג הוא סרט ישראלי משנת 2014 בבימויה של שירה גפן, ובכיכובן של שרה אדלר וסמירה סרייה. הסרט עוקב אחרי סיפורן של אמנית ישראלית (מיכל) ופועלת פלסטינית שעובדת במפעל רהיטים (נאדין), אשר בסדרת סצנות סוריאליסטיות, מתחילות להתחלף בזהויותיהן ובחייהן, משני צידיו של מחסום. הסרט הוקרן במגוון פסטיבלים, כולל פסטיבל קאן, ופסטיבל הקולנוע ירושלים.
43
Spice הוא שמו של אלבום הבכורה של להקת הבנות "ספייס גירלז" שיצא בשנת 1996. האלבום מכר יותר מ-23 מיליון עותקים. הלהקה הוציאה 4 סינגלים מתוכו, כאשר אחד מהם ("Mama/Who Do You Think You Are"). האלבום יצא בשנת 1996 באירופה ובאסיה, ובשנת 1997 הגיע גם לארצות הברית. האלבום זכה להצלחה גדולה, הגיע למספר 1 במדינות רבות ביניהן ארצות הברית ובריטניה, והסינגלים שיצאו ממנו כיכבו במקומות הראשונים של מצעדי המוזיקה במדינות רבות בעולם.
44
שפת אם הוא הרומן הראשון בסדרת המדע הבדיוני הפמיניסטית של הבלשנית סוזט היידן אלגין באותו שם. הטרילוגיה מתארת עתיד דיסטופי של החברה האמריקאית, כאשר גברים פטריארכליים בשלטון מבטלים את התיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית, ונגזלות לחלוטין זכויות האזרח של נשים. כעבור כמאתיים שנים, קבוצה של נשים, שמשמשות כבלשניות בשירות התקשורת האנושית אל מול גזעי חייזרים שהאנושות פגשה בהם במהלך השנים, יוצרות שפה חדשה במיוחד עבור נשים כאקט של התנגדות. אלגין אכן יצרה את השפה, לאאדן (Láadan), כולל מדריך לשוני ומילון.
45
"אובייקט", הידוע בשם "ארוחת בוקר בפרווה" (בצרפתית: Le Déjeuner en fourrure) היא יצירת אמנות מאת האמנית הסוריאליסטית מרט אופנהיים משנת 1936. את האובייקט יצרה אופנהיים לאחר מפגש עם פבלו פיקאסו ודורה מאר, אשר התנהל בבית קפה פריזאי. פיקאסו העיר בקשר לצמיד מכוסה פרווה אותו ענדה אופנהיים כי בעצם ניתן לכסות כל דבר בפרווה. בעקבות מפגש זה רכשה אופנהיים את מערכת הכלים בחנות כלבו וציפתה אותם בפרווה. אופנהיים משנה את החפצים היומיומיים על ידי הדבקת הפרווה אשר מנטרלת את התפקוד של האובייקט מן השימוש המקורי. בנוסף, מציעה העבודה התבוננות סוריאליסטית במציאות היום יומית, התבוננות המרמזת על תכנים של מיניות ומיניות נשית.
46
גט - המשפט של ויויאן אמסלם הוא סרט ישראלי בבימויים של שלומי ורונית אלקבץ, שיצא לאקרנים בשנת 2014. הוא השלישי בטרילוגיה, כאשר קדמו לו הסרטים: "ולקחת לך אישה" ו"שבעה". הסרט מתאר את תלאותיה של ויויאן אמסלם, גיבורת שני הסרטים הקודמים, הנקלעת למאבק מתיש לקבלת גט מבעלה אלישע בבית הדין הרבני.
הסרט זכה בשלושה פרסי וולג'ין במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים בפרס על הסרט העלילתי הטוב ביותר, על השחקן הטוב ביותר (מנשה נוי) ובפרס חביב הקהל; וכן בשני פרסי אופיר. הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וכן לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר. הוא התקבל למסגרת "שבועיים של מבקרים" בפסטיבל קאן.
47
Like a Prayer הוא אלבום האולפן הרביעי של מדונה, ונחשב בעיניי רבים לאלבומה הטוב ביותר. האלבום יצא ב-21 במרץ 1989. האלבום הגיע עד מהרה לסטטוס פלטינה, וב-16 ביולי 1997 הגיע גם לפלטינה X4, לאחר שמכר ארבעה מיליון עותקים בארצות הברית. לאחר יציאת האלבום הזה, כתבי עת מובילים בתעשיית המוזיקה מינו את מדונה כאמנית העשור.
48
הסיפור של זהרה הוא רומן אוטוביוגרפי ערבי משנת 1980 מאת חנאן אל-שייח', סופרת, עיתונאית ומתרגמת לבנונית, שהתפרסמה בעיקר ביצירותיה העוסקות במעמד האישה וקשייה בחברה הערבית המודרנית. בספר עוסקת אל-שייח' בנושאים שנחשבים לטאבו בחברה הערבית, כולל מיניות, יחסים אישיים, וזכויות נשים. הסיפור אינו רק סיפורה האישי של אל-שייח', אלא סיפורה של לבנון בעקבות מלחמת האזרחים שהתחוללה בה. אף שמהדורתו הראשונה של הספר יצאה לאור בהוצאה עצמית, מאחר שלא נמצא מו"ל שיסכים לפרסמו, הרומן הפך לרב-מכר ערבי ובינלאומי, ואף נבחר לאחד ממאה הספרים הערבים הטובים,[דרוש מקור] ותורגם לשפות שונות. הספר תורגם לעברית על ידי המשורר והסופר מוחמד חמזה ע'נאים וראה אור בשנת 2004 בהוצאת אנדלוס.
49
הבוקר שאחרי הוא פסל סוריאליסטי מעשה ידי הפסלת הישראלית אילנה גור משנת 2004. הפסל מוצג כיום בחדר הנזירים שבמוזיאון אילנה גור ביפו.
הפסל עשוי שולחן עץ בן כ-300 שנים, ועליו צלחות עשויות ברונזה, עליהן חלקי גוף של אדם ובעלי חיים, גולגולת של פרה, עכביש ענק, ועליהם זוחלים נמלים וחרקים ענקיים. גודלם של החרקים יוצר פסל סוריאליסטי, והבחירה בחלקי אדם, ובשולחן ארוך מהווה קונוטציה לשולחן הסעודה האחרונה של ישו. לדברי אילנה גור היצירה עוסקת במחזור החיים והמוות, ומנסה לעשות זאת בצורה הומוריסטית, כאשר לצידה, באותו חדר, מוצגת היצירה ראשים העוסקת אף היא באותו נושא.
50
מיילדת (Call the Midwife) היא סדרת דרמה תקופתית של ה-BBC העוסקת בעבודתן של מיילדות באיסט אנד בלונדון בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים של המאה העשרים. יוצרת הסדרה היא היידי תומאס שהתבססה על זכרונותיה של ג'ניפר וורת', שעבדה יחד עם נזירות אנגליקניות באיסט אנד שבלונדון. המסדר Community of St. John the Divine הוקם כמסדר של נזירות אחיות ב-1849. הסדרה מתארת את חיי היום-יום של קבוצת מיילדות בשכונת פופלר, ועוסקת בסוגיות חברתיות, רפואיות, מעמדיות ומגדריות, כגון הגירה והבייבי בום שבעקבות מלחמת העולם השנייה, והקמת שירות הבריאות הלאומי (NHS) ב-1948; שימוש בגז ואוויר להקלה על כאבים, בעונה השנייה מתרחש מקרה של מציאת נפל תחמושת. בעונה הרביעית תואר מקרה של הגירת ילדים כפויה, וחשש ממלחמה גרעינית. בעונה החמישית התייחסו לשערוריית התלידומיד ותחילת השימוש בגלולה למניעת היריון.
51
Survivor הוא אלבום האולפן השלישי של הלהקה האמריקאית דסטיניז צ'יילד. האלבום יצא ב-1 במאי 2001 בארצות הברית, והופק ונכתב ברובו על ידי סולנית הלהקה ביונסה נואלס. מתוך האלבום יצאו חמישה סינגלים "Independent Women", "Survivor", "Bootylicious", ביצוע לשיר "Emotion" של הבי ג'יז ו-"Nasty Girl". האלבום הגיע למקום הראשון של מצעד בילבורד 200 ב-19 במאי 2001 עם מכירות של 663,000 עותקים בשבוע הראשון. האלבום נשאר במקום הראשון במשך שבועיים. האלבום השיג 3 מועמדויות בטקס פרסי הגראמי, ביצוע ה-R&B הטוב ביותר על ידי קבוצה, שיר ה-R&B הטוב ביותר ואלבום ה-R&B הטוב ביותר. האלבום הגיע למעמד פלטינה מרובעת ב-7 בינואר 2002. בילבורד דירגו את האלבום במקום 70 ברשימת 200 האלבומים של העשור, והוא נמכר ביותר מ-11 מיליון עותקים ברחבי העולם.
52
על חומות העולם (Up the Walls of the World) הוא ספר מדע בדיוני מאת ג'יימס טיפטרי ג'וניור (שם העט של אליס שלדון), משנת 1978. זה היה הספר הראשון באורך מלא שכתבה, מאחר שלפני כן יצרה לעצמה שם בתחום הסיפור הקצר. הספר חוקר את האפשרות שטלפתיה היא אמיתית, כמו גם כוחות מוחיים אחרים. הוא מתאר באופן אוהד ניסיונות פלישה לכדור הארץ על ידי חוצנים בעלי כוחות טלפתיים מתקדמים, מן הכוכב טיירי. הוא בוחן את נושא התבונתיות בצורות חיים שונות אשר מתקיימות בסביבות שונות מאוד, במחשבים ובתושב החלל העמוק אשר מתקיים בצורת רשת צמתים מפוזרים. היכולת של שלדון לכתוב באופן משכנע את החוויות של כל היצורים השונים האלו.
53
ב-1980, מאיה לין הייתה בת 21 וסטודנטית לאדריכלות באוניברסיטת ייל כאשר היא זכתה – פה אחד – בתחרות עיצוב אנדרטת מלחמת וייטנאם המתוכננת, המכונה "החומה" (The Wall). החומה נבנתה בשנת 1982, בוושינגטון די סי. החומה מורכבת משני קירות גברו (אבן שחורה), ועליה חרוטות שמות החיילים האמריקאים שנפלו והנעדרים במלחמת וייטנאם. האבן משקפת את בבואת המשקיפים, כדי לסמל את החיבור בין העבר וההווה. בשלבי התכנון, היו התנגדויות לעיצוב, מצד פוליטיקאים שביקשו משהו מהודר ומסורתי יותר. הצדדים הגיעו לפשרה כאשר הוחלט להציב פסל ברונזה, "שלושת החיילים", בקרבת מקום. החומה הפכה לסמל לאומי ומוקד עלייה לרגל, בין היתר בשל העיצוב הדרמטי.
54
כתום זה השחור החדש היא סדרת טלוויזיה אמריקאית מבית היוצ רנטפליקס. הסדרה נוצרה על ידי ג'נג'י כהן ומבוססת על ספרה האוטוביוגרפי]] של פייפר קרמן "כתום זה השחור החדש: השנה שלי בכלא לנשים". הסדרה זכתה שלוש פעמים ברציפות בפרס גילדת שחקני המסך בשנים 2014-2016, בקטגוריית אנסמבל השחקנים הטוב ביותר בסדרה קומית.
55
Dummy הוא אלבום הבכורה של להקת הטריפ הופ הבריטית פורטיסהד. האלבום יצא בשנת 1994 ושנה לאחר מכן, ב-1995, זכה בפרס מרקיורי היוקרתי. בנוסף, בשנת 1997 הגיע Dummy למעמד של אלבום זהב בבריטניה.
ההצלחה הרבה שנחל ה-EP, "Numb" שקדם לאלבום, סייעה לבסס את בריסטול, שם פעלו פורסיטהד, כבירת הטריפ הופ העולמית בעוד הז'אנר עצמו רק החל להתפתח בשנים אלה ועדיין נקרא "הסאונד של בריסטול". במובן זה, נחשב Dummy לאחד האלבומים החשובים יותר בהתפתחות הטריפ הופ. האלבום מאופיין בקולה המלנכולי של סולנית הלהקה בת' גיבונס ובצלילים אפלים ודרמטיים. כמו כן ניכרים בו מקצבי טריפ הופ קלאסיים ועבודת סקראצ'ינג.
56
פרנקנשטיין (Frankenstein; or, The Modern Prometheus) הוא רומן נודע שכתבה הסופרת מרי שלי בשנת 1818, כשהייתה בת 19. הספר נכתב כאשר שלי ובן זוגה, פרסי ביש שלי, ביקרו אצל המשורר הנודע לורד ביירון בטירה בז'נבה. באחד הערבים הקרים הציע ביירון לחבריו לערוך תחרות כתיבה של סיפור אימה. את הרעיון לסיפור קיבלה שלי באותו הלילה לאחר שהקיצה מסיוט על דמות מעוררת אימה. הספר משלב אלמנטים גותיים, ונחשב לראשון בסוגת המדע הבדיוני. בשנת 1831 כתבה שלי גרסה משופרת לרומן. העיבוד הקולנועי הראשון לספר הופק בשנת 1931, עם השחקן בוריס קרלוף בתפקיד המפלצת, סרט שנחשב לאחד מסרטי האימה הראשונים והחשובים של הוליווד.
57
.JPG)
בית האופרה בגואנגז'ו, שבסין, נבנה בעיצובה של זהא חדיד, האדריכלית העיראקית-בריטית. המבנה נבנה ב-2005, בעלות של כ-$200 מיליון. מאז, הוא הפך למרכז ההופעות הגדול ביותר בכל דרום סין.
58
קגני ולייסי (Cagney & Lacey) היא סדרת טלוויזיה אמריקאית ששודרה ברשת CBS במשך שבע עונות, בין השנים 1982 ל-1988. בדרמה המשטרתית כיכבו בתור צמד בלשיות טיין דיילי ושרון גלס. דיילי גילמה את תפקיד מרי בת לייסי, אשת משפחה ואם עובדת, בעוד דמותה של גלס, כריסטין קגני, היא רווקה ואשת קריירה. במהלך שש שנים ברציפות, אחת משתי השחקניות זכתה בפרס אמי לשחקנית הראשית הטובה ביותר בסדרת דרמה (ארבע זכיות של דיילי ושתיים של גלס), רצף ייחודי בהיסטוריה בכל קטגוריה עיקרית של הפרס. בנוסף, הסדרה זכתה בשני פרסי אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר, וכן בשניים עבור בימוי. גלס גם זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה.
59
מנספילד פארק (Mansfield Park) הוא הרומן הארוך והמורכב ביותר של ג'יין אוסטן, הוא רציני וקודר יותר מספריה האחרים. באחד ממכתביה כתבה אוסטן שהוא יעסוק ב"הסמכה לכמורה" (Ordination). גיבור הרומן אדמונד ברטרם אכן מוסמך לכמורה במהלך הסיפור, אך אין זה נושא עיקרי. הספר פחות פופולרי משאר ספריה של אוסטן, אולי בגלל דמות הגיבורה פאני פרייס, שהיא דמות שונה בתכלית מגיבורות אחרות של אוסטן כמו אליזבת בנט ("גאווה ודעה קדומה") או אֶמָה מהספר הנושא את שמה. בניגוד לאליזבת ואֶמָה, השופעות בריאות וחיוּת, פאני עדינה, מופנמת וחלשה בגופה, אך חזקה ברוחה ובמוסריותה.
60
Exile in Guyville הוא אלבום הבכורה של זמרת האינדי רוק האמריקאית ליז פייר. האלבום יצא ביוני 1993 לשבחי המבקרים והצלחה מסחרית, עדיין מופיע ברשימות רבות של האלבומים הטובים ביותר. הוא נחשב גם כאבן דרך במוזיקת הרוק האלטרנטיבית, ודורג במקום 327 על ידי מגזין המוזיקה רולינג סטון ברשימת 500 האלבומים הגדולים של כל הזמנים הרשימה. עד יולי 2010, האלבום מכר 491,000 עותקים.
61
אם נודדת (Migrant Mother) הוא תצלום של הצלמת האמריקאית דורותיאה לאנג. התמונה צולמה ב-1936, במהלך השפל הגדול בארצות הברית, והפכה לאחד מסמליו. בתמונה נראית פלורנס אוונס תומפסון (Florence Owens Thompson; 1903–1983), אישה אינדיאנית צ'רוקית מהטריטוריה האינדיאנית (אוקלהומה), ילד נשען על כל אחת מכתפיה וראשיהם מופנים מהמצלמה, והיא אוחזת בחיקה תינוק, אשר מוסתר חלקית. תומפסון הייתה בת 32 ואם לשבעה ילדים בעת הצילום. היא, ילדיה ובן זוגה פעלו כעובדים חקלאיים עונתיים, וסבלו מעוני קשה במחנה קוטפי האפונה, משום שכשל היבול באותה שנה. ספריית הקונגרס נתנה לתצלום את הכותרת "Destitute pea pickers in California. Mother of seven children. Age thirty-two. Nipomo, California."
62
סיפורה של בסי סמית ("Bessie") הוא סרט טלוויזיה מבית היוצר של HBO מ-2015, המספר את סיפור חייה של אגדת הבלוז בסי סמית, החל מתחילת דרכה כשנאבקה לייצר לעצמה שם כמופיעה ועד שהפכה ל"קיסרית הבלוז". הסרט הוא בבימויה של די ריס, עם תסריט מאת ריס, כריסטופר קליבלנד ובטינה ג'ילואה. קווין לטיפה המככבת בתפקיד הראשי גם תפקדה כמפיקה בפועל. בתפקידי משנה שיחקו מייקל קנת' ויליאמס בתור בעלה הראשון של סמית, ג'ק ג'י, מוניק בתור מא רייני, וקנדי אלכסנדר בתור ויולה, אחותה של סמית. בכורת הסרט התקיימה ב-16 במאי 2015.
הסרט זכה בעיקר לביקורות חיוביות מהמבקרים, וגרף ארבעה פרסי אמי, כולל לסרט המצטיין.
63
,_%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D,_1940-02-22.jpg)
פזמון לַיָקינתון הוא שיר ילדים עברי מאת לאה גולדברג (מילים) ורבקה גְּוִילי (לחן) שנכתב בתל אביב בראשית שנת 1940 לכבוד ט"ו בשבט ת"ש. השיר ראה אור לראשונה בשבועון "דבר לילדים", ובהמשך נכלל בספר שירי הילדים של גולדברג "מה עושות האיילות" (ספרית פועלים – 'אנקורים', 1949), ומאז ועד ימינו הוא נדפס פעמים רבות, בלוויית איוריהם של אמנים שונים, וזכה לעיבודים ולעשרות ביצועים. הפזמון, שהוא משירי הילדים הידועים ביותר של גולדברג, כמו גם לחנהּ הידוע ביותר של גוילי, היה לשיר ערש פופולרי ולאחד משירי הילדים המוכרים והאהובים בישראל.
64
Diamonds & Rust הוא אלבום מאת ג'ואן באאז אשר יצא לאור בשנת 1975. באאז מוכרת כמי שנותנת פרשנויות חדשות לעבודתם של אחרים, ובאלבום זה היא מציגה גרסאות כיסוי לשירים שנכתבו או בוצעו על ידיד בוב דילן, סטיבי וונדר, האחים אולמן, וג'קסון בראון. אך Diamonds & Rust מכיל גם מספר יצירות משלה, כולל שיר הכותרת עתיר השבחים, אשר נכתב על בוב דילן.
65
תאומות זהות, רוזל, ניו ג'רזי, 1967 הוא תצלום של הצלמת דיאן ארבוס. דיאן ארבוס הייתה ידועה בנטייתה לצלם זרים ואנשים בשולי החברה. הצילום כמו מסכם את החזון של ארבוס. הביוגרפית פטרישיה בוסוורת' אמרה: " היא (ארבוס) התעניינה בשאלת הזהות. מי אני ומי אתה? תמונת התאומים הזו מבטאת את עיקר החזון: פריקיות בנורמליות, ונורמליות בפריקיות." התאומות היו בנות שבע כאשר הבחינה בהן ארבוס, בעת מסיבת חג מולד לתאומים ולשלישיות. הן היו בנות שבע גם בעת צילום התמונה. ב-2004 נמכר התצלום ב-478,400 דולר, אחד מהצילומים היקרים ביותר שנמכרו אי פעם.
66
The Watermelon Woman הוא סרט דרמה קומית משנת 1996 אשר נכתב, בוים, ונערך על ידי שריל דאניה, ואשר זכה בפרס טדי לסרט הלהט"ב הטוב ביותר. דאניה גם מככבת בסרט בתפקיד שריל, צעירה לסבית שחורה שעובדת בחנות וידאו בזמן שהיא מנסה לעשות סרט על שחקנית שחורה משנות ה-1930 שהייתה ידועה בשל תפקידיה בתור ה"מאמא" (mammy) הסטראוטיפית שהיו היחידים שניתנו לנשים שחורות בקולנוע באותה התקופה. זהו הסרט העלילתי הראשון שיצא לאור בבימויה של לסבית שחורה.
67
היקיצה (The Awakening) הוא רומן מאת קייט שופן, שפורסם לראשונה בשנת 1899. עלילתו מתרחשת בניו אורלינס ובאזור חוף המפרץ של לואיזיאנה בסוף המאה ה-19, ומספרת את סיפורה של עדנה פונטלייה והמאבק שלה מאבק בין גישתה הבלתי מסורתית המתפתחת לגבי נשיות ואמהות, לבין המקובל בחברה של הדרום האמריקאי. הוא אחד הספרים האמריקאים הראשונים אשר מתמקדים בסוגיות של נשים ללא התנשאות או פטרונות. הרומן גם מצא את מקומו בקאנון הפמיניסטי, ונחשב לטקסט ליבה.
68
Bad Reputation הוא אלבום הבכורה של מוזיקאית הרוק האמריקאית ג'ואן ג'ט. הוא יצא במקור בהוצאה עצמית שלה בשנת 1980 בכותרת Joan Jett, אחרי שלהקתה הקודמת, The Runaways, התפרקה. ההוצאה המחודשת יצאה על ידי חברת התקליטים Boardwalk Records ב-1981.
69
ציור מדהובאני (או ציור מיתילה) הוא סוג אומנות נשים מחבל ארץ מיתילה שבמדינת ביהר בהודו וכן בנפאל. הציור נעשה באמצעות האצבעות, זרדים, מברשות, חודי-עטים וגפרורים, ומשתמש בצבעים ופיגמנטים טבעיים. הוא מאופיין בדגמים גאומטריים המושכים את העין. אומנות זו כוללת תכנים טקסיים המקושרים לאירועים מסוימים, כגון לידה או נישואין, פסטיבלים, כגון הולי, סוריה שאסטי, קאלי פוג'ה, אופניאנה, ודורגה בוג'ה.
70
Freedom Fields (בתרגום: מגרשי החופש) הוא סרט תיעודי משנת 2018 בבמויה של נזיהה ארבי. הסרט עוסק בכדורגל, פמיניזם, ובמהפכה שהפילה את משטרו של מועמר קדאפי בלוב ב-2011.
71
הדרור (The Sparrow) הוא רומן הבכורה של מרי דוריה ראסל, אשר יצא בשנת 1996. הספר זכה בפרסים מרובים למדע בדיוני, ביניהם פרס ארתור סי. קלארק, פרס ג'יימס טיפטרי ג'וניור, פרס קורד-לאסוויץ-פרייס, ופרס האיגוד הבריטי למדע בדיוני. הוא נחשב לספר פילוסופיה, העוסק בהשאלה הקיומית "מה משמעות הדבר להיות אנושי", ובהשלכות המוסריות של תוצאות הרות האסון - גם כשהן תוצאה של פעולה לכאורה מוסרית.
72
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/72
73
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/73
74
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/74
75
לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית היא אנתולוגיה הכתובה מפרספקטיבה פמיניסטית מזרחית, העוסקת בסוגיות של מעמד, זהות, זיכרון ואלטרנטיבה, הנותנת ביטוי לחוויות של הכותבות הנוגעות למצבים של העדר שוויון חברתי על רקע אתני ומגדרי. הספר הוא פרי יוזמה של אחותי - למען נשים בישראל והוא מוקדש לזכרה של ד"ר ויקי שירן. בין הכותבות פעילות חברתיות, נשות אקדמיה, חוקרות, משוררות, סופרות ויוצרות, המציגות את חוויית ההדרה שחוות נשים הרואות את עצמן ממוקמות בשוליים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים של החברה הישראלית.
76
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/76
77
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/77
78
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/78
79
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/79
80
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/80
81
פורטל:פמיניזם/יצירות של נשים/81