דני חלוץ

טייס קרב ישראלי, מפקד חיל האוויר הישראלי ורמטכ"ל צה"ל ה-18
(הופנה מהדף דן חלוץ)

דני (דן) חלוץ (נולד ב-7 באוגוסט 1948) הוא איש צבא בדימוס, הרמטכ"ל ה־18 של צה"ל. הרמטכ"ל היחיד שהתחיל את שירותו בצה"ל כטייס בחיל האוויר. בכהונתו פיקד על צה"ל במהלך תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. התפטר בינואר 2007, טרם פרסום דו"ח הביניים ללקחי המלחמה של ועדת וינוגרד, אשר הצביע על כשלים אישיים שלו ושל בכירים אחרים[1].

דני (דן) חלוץ
דני חלוץ, הרמטכ"ל ה-18
דני חלוץ, הרמטכ"ל ה-18
לידה 7 באוגוסט 1948 (בן 75)
ישראלישראל תל אביב, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
השתייכות צבא הגנה לישראל
חיל האוויר
תקופת הפעילות 1966אוגוסט 1973
אוקטובר 1973–1978
198214 בפברואר 2007
דרגה רב-אלוף (אוויר) רב-אלוף
תפקידים בשירות
ראש המטה הכללי ה־18
1 ביוני 200514 בפברואר 2007
(שנה ו־36 שבועות)
סגן ראש המטה הכללי משה קפלינסקי
תחת שר הביטחון שאול מופז, עמיר פרץ
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע שלום הגליל  מבצע שלום הגליל
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
עיטורים
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קודם לכן כיהן כסגן הרמטכ"ל, כמפקד חיל האוויר הישראלי וכטייס קרב.

ביוגרפיה עריכה

חלוץ נולד ב־1948 בתל אביב כדניאל, בן למשה (יליד 1926), עולה מאיראן שהצטרף לאצ"ל, וליפה (ילידת 1929), עולה מעיראק. כילד גר בעכו ובמעלות-תרשיחא, ומ-1953 גדל במושב חגור שבשרון. למד בבית הספר התיכון "ברנר" בפתח תקווה וסיים את לימודיו בתיכון קוגל בחולון. סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בוגר קורס מתקדם למינהל עסקים AMP באוניברסיטת הרווארד.

נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בשכונת רמות צהלה בתל אביב. בנו משרת כטייס תובלה. בנו רן חלוץ הוא ממייסדי חברת הבאנה לאבס.

שירותו הצבאי עריכה

טייס קרב עריכה

חלוץ התגייס בשנת 1966. במהלך מלחמת ששת הימים סייע לטייסת 147 שפעלה מחצרים. סיים קורס טיס כטייס קרב ביולי 1968 והוצב בקורס האימון המתקדם (קא"מ) על מטוסי אוראגן בטייסת 113. בהמשך שירת במשך ארבעה חודשים כטייס מיסטר, ושמונה חודשים כטייס ווטור. בדצמבר 1969 עבר לטייסת 201 ("טייסת האחת"), טייסת ה-F-4 פנטום הראשונה בחיל האוויר. לחם כטייס במלחמת ההתשה והשתתף ב־40 גיחות מבצעיות, בהן הגיחה בה נהרג מפקד הטייסת שמואל חץ, שהיה חונכו. ב-1971 הוצב לשירות כמדריך בבית הספר לטיסה ובמקביל שירת בהצבת חירום בטייסת 201. השתחרר מצה"ל באוגוסט 1973 בדרגת סרן.

במלחמת יום הכיפורים שירת במילואים בטייסת 201 כטייס פנטום. במהלך המלחמה השתתף ב־43 גיחות תקיפה ובהן בתקיפת המטכ"ל הסורי.[2] כמו כן הפיל חלוץ במלחמה שלושה מטוסי אויב: מיג-21 מצרי, ושני מיג-21 סוריים מעל חומס. אחרי המלחמה חזר לשירות קבע ובשנים 19751978 שירת כסמ"ט ב' וכסמ"ט א' בטייסת 201 וכסגן מפקד טייסת תעופה. השתחרר שוב בשנת 1978 ולמד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב.

חלוץ חזר לשירות פעיל בחיל האוויר בשנת 1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה. לאחר המלחמה הוסב לטייס F-16 ("נץ"). בשנת 1983 מונה לראש מדור במחלקת אמצעי לחימה שבלהק ראש המטה. בשנת 1984 הועלה לדרגת סגן-אלוף וקיבל את הפיקוד על טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום") שהפעילה מטוסי F-4 פנטום. כמפקד הטייסת הוביל מבנה תקיפה של כוחות איראניים באזור העיירה יחפופה בלבנון במהלך מבצע "גוף חי 6". ב־1986 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לעמוד בראש היחידה המבצעית בפרויקט הלביא.

בשנים 1988–1991 שימש כראש מחלקת אמצעי לחימה במטה חיל האוויר. ביולי 1991 מונה למפקד בסיס חצור של חיל האוויר. באוגוסט 1993 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לראש להק האוויר (רל"א) במטה חיל האוויר. בתפקיד זה היה אחד מארבעה טייסי חיל האוויר שטסו על מטוסי מיג 29 במהלך ביקור בבסיס צבאי במדינה במזרח אירופה.[3] בשנת 1995 מונה לראש מטה חיל האוויר (רמ"ט). ביולי 1998 הועלה לדרגת אלוף ומונה כעוזר ראש אג"ם (אגף המטה הכללי). בשנת 1999, בעקבות שינוי מבני במטה הכללי, מונה חלוץ להיות ראש אגף המבצעים (אמ"ץ) הראשון, וב־4 באפריל 2000 החליף את איתן בן-אליהו, ומונה למפקד חיל האוויר ה־14.

מפקד חיל האוויר עריכה

 
חלוץ בטקס קבלת הפיקוד על חיל האוויר. מימין לשמאל: איתן בן אליהו, שאול מופז, עזר ויצמן, דני חלוץ

במסגרת תפקידו כמפקד חיל האוויר ביצע חלוץ שינויים מקיפים בחיל האוויר וזכה להערכה רבה מקציני החיל. בתקופתו החלו להיקלט מטוסי ה-F-16I ("סופה") המסוגלים לתקוף מטרות בטווחים ארוכים בכל תנאי מזג האוויר. כמו כן, הרחיב חלוץ את השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים והידק את שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה (דבר שבא לידי ביטוי משכנע במבצע ימי תשובה). בתקופתו ביצע חיל האוויר מספר רב של סיכולים ממוקדים שבהם נהרגו מאות מחבלים פלסטיניים, בהם עשרות מפקדים ומנהיגים בכירים בארגוני הטרור, בעיקר ברצועת עזה.

בנוסף, פעל חלוץ לשיפור התרבות הארגונית בחיל האוויר ולהקטנת מספר תאונות האימונים, התאונות המבצעיות והתקלות הטכניות בחיל.[4] מאמציו נשאו פרי ובתקופתו התאונות בחיל היו מעטות. חלוץ השיג השג נדיר של שנתיים וחצי ברציפות שבהן לא התרסק אף כלי טיס של חיל האוויר.[5]

את כהונתו כמפקד חיל האוויר חתם חלוץ בפיקוח על סיכול ממוקד במייסד החמאס, אחמד יאסין, ב־22 במרץ 2004 מטילים שירו מסוקי AH-64 אפאצ'י. יאסין שרד ניסיון קודם להתנקש בו, במבצע קטיף כלניות, בעקבות שימוש בפצצה קטנה.

במהלך שירותו בחיל האוויר צבר חלוץ כ־4,000 שעות טיסה והפיל בקרבות אוויר שלושה מטוסי אויב.

ב-4 באפריל 2004 העביר את הפיקוד על החיל לאליעזר שקדי.

הריגת סלאח שחאדה עריכה

  ערך מורחב – סלאח שחאדה

ב־22 ביולי 2002, בזמן ששירת כמפקד חיל האוויר, הפציץ חיל האוויר מבנה בעיר עזה במטרה לפגוע בבכיר החמאס סלאח שחאדה. בהפצצה נהרגו מלבד שחאדה גם 14 אזרחים ובהם ילדים. בציבור ובתקשורת נשמעו קולות שהאשימו את טייסי חיל האוויר בפשעי מלחמה, ועל כך שהאחראים לפעולה צריכים להישפט בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. פעילי שמאל רדיקלי אף ריססו כתובות נאצה על מכוניות של טייסים. בעת ההפצצה שהה חלוץ בחו"ל ולא היה מעורב בקבלת ההחלטה, אף על פי שכמפקד חיל האוויר היה אחראי לה. בראיון ל"הארץ" גיבה באופן מלא את הטייסים[6]. כשנשאל לגבי מידת הרגשות שטייס צריך לגלות, השיב: ”אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש”.

בעקבות דבריו של חלוץ התעוררה סערה ציבורית. קבוצה של אנשי שמאל, בשיתוף עם תנועת "יש גבול", הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעניין הרג הילדים,[7] ואחר כך דרשו לעכב את מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל עד שתפתח חקירה שכזו.[8] בג"ץ הורה לחלוץ להבהיר את עמדתו בסוגיה, וזה הגיש תצהיר ובו הסביר כי הדברים אינם משקפים את עמדתו המוסרית. לדבריו, הרג חפים מפשע מעציב מאוד, והמבצע לא היה מאושר לו פוטנציאל הנזק היה ידוע מראש, כפי שהמבצע המדובר לא אושר מספר פעמים קודם לכן, עקב ידיעות על הימצאות חפים מפשע. בג"ץ דחה את הבקשה לעיכוב מינויו של חלוץ בינואר 2005, תוך כדי מתיחת ביקורת מסוימת על דבריו. הביטוי "מכה קלה בכנף", הפך למטבע לשון המשמש כדי לתאר תקרית שאמורה לערער את אמות הסיפים, אך שאינה משפיעה על בעלי הכוח ולכן מתעלמים ממנה באדישות.

רמטכ"ל עריכה

הדרך למשרת הרמטכ"ל עריכה

 
חלוץ בפורום מטכ"ל ביום הזיכרון ליצחק רבין, מימין לשמאל: רחל רבין, הרמטכ"ל דן חלוץ ודליה רבין

באפריל 2004 סיים את תפקידו כמפקד חיל האוויר, ומונה לסגן הרמטכ"ל.[9] בפברואר 2005 הודיע שר הביטחון, שאול מופז, כי חלוץ ימונה לרמטכ"ל, ויחליף את משה יעלון, שבניגוד למקובל, כהונתו לא הוארכה בשנה נוספת.

ב־1 ביוני 2005 מונה חלוץ לרמטכ"ל ה־18 של צה"ל. חלוץ הוא הרמטכ"ל הראשון שעשה את מרבית שירותו בחיל האוויר[10], והוא טייס הקרב הראשון שמונה לרמטכ"ל.

תוכנית ההתנתקות עריכה

 
הרמטכ"ל דני חלוץ ואלוף פיקוד הדרום, דן הראל, בעת פינוי מאחז שירת הים

אחת המשימות המרכזיות של צה"ל בתקופת כהונתו הייתה ביצוע תוכנית ההתנתקות, לפינוי תושבי ישראל מרצועת עזה ומצפון השומרון. הפינוי החל ב־15 באוגוסט 2005 במבצע "יד לאחים" וב-17 באוגוסט החל הפינוי הכפוי. חלוץ פרסם מספר פקודות יום בנוגע לביצוע ההתנתקות, וטבע את הסיסמה "בנחישות וברגישות", כאפיון של גישת צה"ל למבצע ההתנתקות. בסופו של דבר, בוצע הפינוי ללא נפגעים וברובו המוחלט ללא אלימות. על כך זכו חלוץ, צה"ל והמשטרה לשבחים, הן על האיפוק של הכוחות המפנים והן על הארגון.[11] חלוץ הקפיד לחלוק שבחים למתנחלים והנהגתם על פעולתם להובלת מחאה לא אלימה והרגעת הרוחות, אך הביע ביקורת קשה על ההתנגדות שהייתה בכפר דרום ובצפון השומרון מצד הנוער. לאחר יישום התוכנית העניק את פרס הרמטכ"ל לבית הספר לטיסה של חיל-האוויר, לאחר שזה הפסיק את קורס הטיס והוציא את חניכיו כדי לסייע לכוחות בשטח בעת הפינוי[12].

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, התבטא חלוץ מספר פעמים בביקורת על המתנחלים מעל במות שונות. בין השאר אמר כמה פעמים שיש לסגור ישיבות הסדר התומכות בסרבנות, ולאחר אירועי עמונה טען, בניגוד למסקנות ועדת החקירה הממלכתית, כי כוחות הצבא והמשטרה התנהגו כראוי כלפי האלימות שהופגנה נגדם ושיבח את התנהגותם.

מבצע גשמי קיץ עריכה

במהלך חודש יוני 2006, בתגובה להגברת ירי הרקטות מרצועה עזה, הרג צה"ל שני פעילי חמאס ברצועה, לאחר הפוגה בסיכולים הממוקדים בת יותר משנה. כמו כן ביצע צה"ל התקפות נרחבות ברצועה, שבהן נהרגו 7 אזרחים ונפצעו יותר מ-50 בני אדם, בהם נשים וילדים ששיחקו בחוף הים.[13] חלוץ הורה להפסיק את הירי עד לסיום תחקיר האירוע. לאחר מכן, חטפו אנשי החמאס את חייל צה"ל גלעד שליט בסוף יוני 2006, בגבול רצועת עזה, לאחר שעברו את גדר הגבול במנהרה ותקפו עמדה של צה"ל. בעקבות זאת יצא צה"ל, בפיקודו של חלוץ, למבצע גשמי קיץ, שנועד לפגוע בתשתיות הטרור ולהפעיל לחץ שיביא לשחרורו של החייל החטוף.

מלחמת לבנון השנייה עריכה

ב־12 ביולי 2006 פתח חזבאללה במתקפה בגבול לבנון. במהלכה שוגרו רקטות לאורך גבול הצפון, והותקף סיור של צה"ל. בהתקפה נהרגו שלושה מחיילי הסיור ושניים אחרים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, נחטפו. בעקבות זאת יצא צה"ל ל"מבצע שינוי כיוון 11" בלבנון, שהסלים לכדי מלחמת לבנון השנייה. המערכה התבססה בתחילה על מתקפה אווירית, ובהמשך התרחבה לפעילות קרקעית של זרוע היבשה שכללה גיוס מילואים.

במהלך המלחמה נוצר קרע בין חלוץ לבין אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, ובהליך שנתפס כהבעת אי-אמון בתפקודו של האחרון מינה חלוץ את סגן הרמטכ"ל, אלוף משה קפלינסקי, כנציג הרמטכ"ל בפיקוד הצפון. ב-28 ביולי, לאחר שהתלונן על כאבי בטן ותשישות, חלוץ אושפז בבית החולים איכילוב לסדרת בדיקות, שלאחריהן שוחרר למנוחה. האירוע זכה לסיקור נרחב בכלי תקשורת ערביים.

הלחימה בלבנון נמשכה עד 14 באוגוסט ובמהלכה נורו על צפון ישראל קרוב ל־4,000 רקטות. ועדת וינוגרד מתחה ביקורת על ניהול המערכה, בין היתר כנגד תפקודו של חלוץ, והעירה כי הוא כשל בתפקידו בקבלת ההחלטות ובניהול המלחמה. חלוץ נמצא "אחראי אישית ופיקודית לעובדה כי ביום הפקודה לא היו באמתחתו תוכניות ריאליות מוכנות למצב הסלמה בזירת הלבנון". בהקשר של חלוץ בלטה בייחוד הביקורת על ב"אמונת-יתר בכוחו של חיל האוויר ואי הערכה נכונה של כוחו והיערכותו של היריב".

כנגד חלוץ הופנתה גם ביקורת אישית, כאשר נחשף שביום חטיפת החיילים הורה לברוקר שלו למכור את כל ניירות הערך שבחשבונו. הביקורת התעלמה מכך שהשיחה החלה ב-11 ביולי, יום לפני התקפת חיזבאללה, והמשכה נעשה ללא קשר לאירועים ב-12 ביולי.[14] לטענתו, לא שיער שתפרוץ מלחמה, זאת על אף שבהדלפות לתקשורת מישיבת המטכ"ל שנערכה בבוקר, לאחר החטיפה, נאמר ש"ישראל תחזיר את לבנון עשרים שנה אחורה".[15][16][17]

 
דני חלוץ בטקס סיום קורס קציני יבשה

לאחר המלחמה עריכה

לאחר סיום המלחמה התפתח דיון ציבורי לגבי המשך כהונתו של חלוץ בתפקיד, כאשר חלוץ, בתמיכתו של שר הביטחון עמיר פרץ, הצהיר שלא יעזוב את התפקיד ויתמקד בהכנת הצבא לעימות עתידי, כמו גם תיקון הליקויים שהתגלו במהלך המלחמה.

ב-17 בינואר 2007 חלוץ התפטר מתפקידו. במכתב ההתפטרות ציין כי המתין לסיום העבודה של ועדות הבדיקה למלחמת לבנון השנייה,[18] ולאחר "שנקבע מתווה ליישום לקחי התחקור", הוא מקבל על עצמו את האחריות ומסיים את תפקידו. ב-13 בפברואר בוועדת החוץ והביטחון נשא חלוץ נאום פרידה מריר ובו אמר "הכי כואב לטייס כאשר מספר 2 שלו יורה לו בגב". חלוץ סירב לפרש למה התכוון בדבריו, ומקורביו העריכו כי מדובר בביקורת כלפי הדרג המדיני.[19] ב־14 בפברואר 2007 הוחלף על ידי גבי אשכנזי.[20]

ב־30 באפריל 2007 פורסם דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, שחקרה את אירועי מלחמת לבנון השנייה. בדו"ח נקבע כי חלוץ, בנוסף לראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ, כשלו בתפקידיהם בניהול המערכה. בדו"ח הסופי נאמר כי במלחמת לבנון השנייה הייתה החמצה גדולה וחמורה, לאור העדיפות הגדולה של צה"ל על חזבאללה, ומי שאחראי לה הוא הדרג הצבאי, במיוחד כוחות היבשה, עם שותפות מסוימת של הדרג המדיני.

בשנת 2010 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "בגובה העיניים" (בהוצאת ידיעות ספרים), בו הוא משיב, בין השאר, על הטענות שעלו נגדו בנוגע לתפקודו במלחמת לבנון השנייה. נכון ל-2011 המשיך לשרת במילואים כמדריך בבית הספר לטיסה של חיל האוויר.[21]

תפיסתו הצבאית עריכה

עוד בהיותו מפקד חיל האוויר טען חלוץ בראיונות שונים, שעיקר בניין הכוח של צה"ל צריך להתבסס על חיל האוויר ועל חימוש מונחה מדויק, לרבות ירי ארטילרי. את טענתו ביסס על ההנחה שעיקר האיום האסטרטגי על מדינת ישראל מגיע מכיוון איראן, ועל ההנחה שהישגי ארצות הברית במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק הוכיחו שאמצעים אלה יעילים לטיפול באיומים מרוחקים, כמו גם בטורי שריון קרובים. משום כך הוא קרא לצמצם השקעות מיותרות, לדעתו, בחילות היבשה (כגון בפרויקט טנק המרכבה). לאחר שנתמנה לתפקיד רמטכ"ל דחף חלוץ ליישום רעיונות אלה בפועל. בנוסף, החל חלוץ בשינוי מבנה צה"ל ובהגדלת סמכויותיה של מפקדת זרוע היבשה, ולהפיכתה לזרוע צבאית משמעותית, בדומה לזרוע האוויר והחלל וזרוע הים.

לאחר הפרישה מצה"ל עריכה

 
דני חלוץ

לאחר שפרש מצה"ל, עבר חלוץ לעסקים. הוא מונה ליו"ר הסטארט אפ "סטרלינג" שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר, ואחר כך למנכ"ל חברת קמור מוטורס, שבשליטת דן ברנר, יבואנית מכוניות BMW. בתקופת כהונתו, שתי החברות נחלו כישלונות עסקיים וחלוץ עזב אותן ב-2010, לאחר כשלוש שנים בתפקידו.[22]

במקביל התנדב לכהן כיו"ר עמותת "אתגרים" שייעודה השתלבות חברתית של בעלי מוגבלויות, ילדים ומבוגרים.[23]

באוגוסט 2013 נבחר ליושב ראש איגוד הכדורסל בישראל.[24] ב-30 במרץ 2014 התפטר מתפקידו.

מיוני 2013 עד יוני 2016 שימש חלוץ כיו"ר חברת ג'ובוקיט החזקות. בתקופת כהונתו כיו"ר איבדה מניית החברה למעלה מ-70% מערכה.[25]

בספטמבר 2018 הצטרף כשותף לבית הספר "האקדמיה לטיס מסחרי CAA" והיה דירקטור בחברה. החברה הכשירה עשרות טייסים אך נקלעה לקשיים כלכליים, במאי 2022 פרש חלוץ מהדירקטוריון שלה, ובהמשך החליטה החברה על פירוק מרצון.[26]

פעילות פוליטית עריכה

ב-2 בדצמבר 2010 התפקד חלוץ למפלגת קדימה,[27] בעקבות סדרת פגישות עם יו"ר קדימה ציפי לבני, אך לפני הבחירות המקדימות לבחירת יושב ראש קדימה ב-27 במרץ 2012, הודיע על תמיכתו בשאול מופז. ב-7 ביולי 2012 הודיע חלוץ על פרישתו מקדימה על רקע המחלוקת בעניין גיוסם לצה"ל של חרדים והמיעוט הערבי.[28]

כפרשן פוליטי עריכה

במרץ 2023, כחלק מהמחאה כנגד הרפורמה המשפטית, הודיע שאם הרפורמה תעבור הדבר יהפוך את ישראל לדיקטטורה, ולכן יסרב להתנדב למילואים גם במקרה של מלחמה.[29] כמו כן הודיע כי יתמוך בטייסים גם אם יפסיקו לאלתר להתנדב לשירות מילואים.[30] חלוץ גם חתם ביחד עם עוד תשעה ממפקדי חיל האוויר לשעבר על מכתב לרוה"מ נתניהו ובו קריאה לעצירת החקיקה במסגרת הרפורמה.[31]

במהלך מלחמת חרבות ברזל קרא להדחתו המיידית של בנימין נתניהו מראשות הממשלה[32] ולקיומה של עסקה לשחרור החטופים, גם במחיר שחרורם של מחבלים, והזהיר מפני כניסה קרקעית לעזה בטרם שוחררו החטופים.[33]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דו"ח וינוגרד, דו"ח וינוגרד - אירועי מלחמת לבנון השניה קיץ 2006
  2. ^ דני חלוץ, "בגובה העיניים", ידיעות ספרים, 2010, עמוד 100, "נכנסנו לתקיפה, שקט מוחלט ואף אחד לא יורה... מוזר! ארבעת המטוסים מטילים 24 פצצות על המתחם. הפיצוצים על הקרקע צבעו אותה בכתום שחור. פגענו פגיעות מצוינות. מראה תחנת הכוח קורסת תחת מטר הפצצות היה מרשים בעוצמתו".
  3. ^ ביטאון חיל האוויר, יוני 1994
  4. ^ עמיר רפפורט, עידן דן, באתר nrg‏, 25 בפברואר 2005.
  5. ^ פליקס פריש, שרון רופא-אופיר, מפקד חיל האוויר קירקע את כל מטוסי ה-אף-16, באתר ynet, 25 בפברואר 2003
  6. ^ ורד לוי-ברזילי, יפי נפש, נמאסתם, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2002
  7. ^ בג"ץ 8794/03 יואב הס ואחרים נ' הפרקליט הצבאי הראשי, ניתן ב־23 בדצמבר 2008
  8. ^ בג"ץ 5757/04 יואב הס ו-30 אחרים נ' סגן הרמטכ"ל, האלוף דן חלוץ, ניתן ב־26 בינואר 2005
  9. ^ אמיר אורן, שרון ומופז סיכמו: חלוץ סגן הרמטכ"ל, באתר הארץ, 7 בפברואר 2004.
  10. ^ גם הרמטכ"ל החמישי, חיים לסקוב, שירת כמפקד חיל האוויר, אך לא צמח בחיל
  11. ^ משה פרל (טור דעה), "בחורינו המצוינים" מודל 2005, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2005
  12. ^ אמיר בוחבוט, הטובים לטיס טובים גם בהתנתקות, באתר nrg‏, 21 במרץ 2006
  13. ^ אמיר בוחבוט וברק רביד, "7 פלסטינים חפים מפשע נהרגו בתקיפה", באתר nrg‏, 9 ביוני 2006
  14. ^ דן חלוץ, בגובה העיניים, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2010, עמ' 372-373, מסת"ב 9789654828703
  15. ^ רוני סופר, אולמרט: מדינה ריבונית תקפה אותנו ותישא בתוצאות, באתר ynet, 12 ביולי 2006
  16. ^ רן רימון, הדס מגן, ורועי מלצר, ‏קריאות במטה הכללי להתפטרות חלוץ; הרמטכ"ל הגיב על המהומה: "הפרטים על מכירת תיק ההשקעות נכונים; פרסמו עליי סיפור מרושע ומגמתי, אינני יודע מי עומד מאחורי זה", באתר גלובס, 16 באוגוסט 2006
  17. ^ יהודה שרוני, מעריב, התותחים רעמו, חלוץ מכר מניות, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2006
  18. ^ דני חלוץ, מסמך: מכתב ההתפטרות המלא של חלוץ, באתר ynet, 17 בינואר 2007
  19. ^ אריק בנדר, חלוץ: הכי כואב כשמספר 2 יורה בך בגב, באתר nrg‏, 13 בפברואר 2007.
  20. ^ עמוס הראל, חלוץ קרא ל"תחקיר לאומי" - ועזב, באתר הארץ, 14 בפברואר 2007.
  21. ^ מוריה בן-יוסף (2011-07-11). "הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד". ישראל דיפנס. אורכב מ-המקור ב-2018-04-28. נבדק ב-2023-08-18.
  22. ^ עמיר פלג, ההפסדים של חלוץ / פלג בחמישי, באתר ynet, 15 באוגוסט 2013
  23. ^ דן חלוץ, בגובה העיניים, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2010, עמ' 532, מסת"ב 9789654828703
  24. ^ nrg מעריב, דן חלוץ נבחר לתפקיד יו"ר איגוד הכדורסל, באתר nrg‏, 20 באוגוסט 2013
  25. ^ דרור רייך, הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, התפטר מתפקיד יו"ר ג'ובוקיט שבהפסדים, באתר כלכליסט, 13 ביוני 2016
  26. ^ עמיר קורץ, נסגר בית הספר לטיסה של דן חלוץ; חניך: "כל חסכונותיי ירדו לטמיון", באתר כלכליסט, 15 בינואר 2023
  27. ^ מיה בנגל, חתום וגמור: דן חלוץ התפקד לקדימה, באתר nrg‏, 2 בדצמבר 2010
  28. ^ חדשות 2, ‏דן חלוץ הודיע: "עוזב את מפלגת קדימה", באתר ‏מאקו‏, 7 ביולי 2012
  29. ^ חלוץ על נתניהו: "גם היטלר אמר ב-1920 ונהיה שליט רק ב-1933", באתר "סרוגים", 4 במרץ 2023
  30. ^ לילך שובל, מאות טייסי עבר במכתב חיזוק במחאת המילואים: "נתמוך ללא סייג בכל פעולה שלכם", באתר ישראל היום, 12 ביולי 2023
  31. ^ יובל אזולאי, מפקדי חיל האוויר לשעבר לנתניהו: עצור את המהפכה המשפטית, מצא פתרון בהקדם, באתר כלכליסט, 6 במרץ 2023
  32. ^ דן חלוץ: הפסדנו במלחמה, תמונת הניצחון תהיה הדחת נתניהו, באתר ערוץ 7, 26 בדצמבר 2023
  33. ^ הרמטכ"ל לשעבר חלוץ בעד הדחת נתניהו: "גם את צ'מברליין החליפו באמצע המלחמה", באתר מעריב אונליין, 26 באוקטובר 2023
דני חלוץ - תבניות ניווט