פתיחת התפריט הראשי
פסל של דרקון יורק אש
גרפיטי של דרקונים
זהירות - דרקון לפניך

דרקון הוא יצור אגדי בעל מאפיינים של זוחל ענק. הדרקון הוא אחד מהיצורים הנפוצים ביותר במיתולוגיות של עמים שונים. תכונותיו הפיזיות ויכולותיו העל-טבעיות תוארו באופנים שונים ומגוונים, ובתרבויות שונות התפתחו מיתוסים נפרדים לגביו.

היצורים מהם נלקחו הדרקונים הם רבים ושונים, אם כי אפשר לכלול בהם נחשים שונים (בייחוד קוברות יורקות), תנינים, עטלפים (בעיקר הכנפיים), לטאות ענק ובעידן המודרני גם דינוזאורים ופטרוזאורים נכחדים. נראה שמאובניהם הענקים בעלי מאפייני זוחלים של דינוזאורים ופטרוזאורים הם מקור ההשראה לדרקונים ענקיים בעלי שיניים חדות וכנפי עור.

דרקונים אינם קיימים, אך יש כמה לטאות ויצורים נוספים המכונים "דרקונים", בהם: לטאת הענק דרקון קומודו, משפחת החרדוניים המכונה "לטאות דרקון" (ביניהם דרקון מים, דרקון מצליף, המולך הקוצני המכונה "דרקון קוצני" והלטאה הדואה דרקון מעופף), סוסון האצה וסוסון עשב המכונים "דרקון ים עלי/עשבי", "דגי הדרקון" (בני הסדרה סטומיי תהומות ודרקוניים), הדג פגסוס דרקוני (Eurypegasus draconis). השפיריות מכונות גם "זבובי דרקון", בנוסף לעצי הדרקון (Dracaena).

תוכן עניינים

הדרקון בתרבויות שונותעריכה

 
סמליל של דרקון שנוצר לכבוד יום ההולדת ה-15 של ויקיפדיה

הדרקון בתרבות המערביתעריכה

 
גאורגיוס הקדוש קוטל את הדרקון

אזכורים ראשונים לדרקונים בתרבות המערב ניתן למצוא במיתולוגיה היוונית. הדרקון במיתולוגיה היוונית היה מפלצת לטאית איומה, אשר שמרה על מקומות קדושים או קסומים כגון עץ תפוחי הזהב של ההספריאדות. הדרקון לא תואר כמפלצת נושפת אש, ולא ניחן בכוח הדיבור או בתבונה יתרה.

לחלקי גופו של הדרקון יוחסו תכונות מיוחדות: בסיפור האודיסיאה של הומרוס, מתוארת זריעה של שיני דרקון בשדה, בדומה לחיטה, כאשר מכל שן שנזרעה מזנק לוחם שיכור-קרב. לדמו של הדרקון יוחסה יכולת להעניק הבנה ושליטה בשפות כל בעלי החיים.

הדים למוטיבים מיתולוגיים אלו ניתן למצוא במיתולוגיה הנורדית. הדרקון מתואר כיצור צמא דם וחמדן, הדורש שכר מעבר מעוברי אורח וספינות חולפות. במיתולוגיה זו הדרקון כבר ניחן בכוח דיבור, אך עדיין אינו מתואר כנושף להבות.

במיתולוגיה הסלאבית אחד מדמויות הפולקלור הידועות הוא הדרקון זמיי גוריניץ', שפירוש שמו הוא נחש בן-הר. דרקון הזה הוא יצור מעופף ענק דמוי לטאה, בעל שלושה ראשים הנושפים אש וכנפיים.

בימי הביניים המוקדמים התגבשה באירופה התמונה המוכרת של הדרקון ה"קלאסי". הדרקון, בהיותו מפלצת, הפך לכזה הקשור עם כוחות הרשע ועם השטן, ותואר בתור יצור מרושע, נבון ורושף להבות.

בהתאם לדוקטרינה הקתולית של הטלת אימה מפני חטא, הדרקון שימש ככלי להענשת כופרים, הנשלח מהגיהנום. ציורים מימי הביניים תיארו את לועו של הדרקון כשער לגיהנום שבו החוטאים מתבשלים בכבשן. בשל טבעו הדמוני, שאינו סובל תום, ייחסו לדרקון נטייה להעדפת בתולות וילדים בתור מזון. דרקון כזה תואר כלטאה אדירה בעלת שש גפיים (ארבע רגליים וזוג כנפיים), אשר לראשה זוג קרניים ומפיה בוקעים להבות ועשן.

סיפור הדרקון המוקדם ביותר במיתולוגיה הנוצרית הוא סיפורו של גאורגיוס הקדוש, שבו מציל הקדוש בתולה ממפלצת המתוארת כדרקון, אך מתאימה יותר למיתוס הבסיליסק. מפלצת זו הטילה את חיתתה על תושבי השפלה בישראל הקדומה, ותוארה כיצור לטאי בעל שתי רגליים ושתי כנפיים, אשר מראו כה מבעית עד שכל הרואה אותו מת. באחת הגרסאות לסיפור, הקדוש הביט במפלצת בעקיפין בעזרת מגנו והרג אותה ברומח (בדומה לפרסאוס והמדוזה). בגרסה אחרת, הקדוש הראה למפלצת את דמותה במראה והיא מתה מיד. לכבוד הקדוש הוקמה כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון, בעיר לוד.

הדרקון בתרבות המזרחיתעריכה

 
הדרקון בתרבות המזרחית

בניגוד לדמותו המאיימת במיתולוגיה המערבית, הדרקון זכה ליחס חיובי בהרבה במזרח הרחוק. הדרקון בתרבות המיסטית אומר כוח, שלמות, חוכמה וידע. חלק גדול מהדתות והמנהגים הקדומים במזרח ייחסו את הדרקונים לפנתיאון שכונה "המועצה השמימית". במסגרת פנתיאון זה, הדרקונים נתפסו בתור מעין רוחות טבע, אשר אחראיות לתופעות כגון סופות, גשמי ברכה, רעידות אדמה ואפילו הבשלת יבולים.

הדרקון המזרחי תואר לרוב כיצור לטאי בעל גוף ארוך ונחשי, ללא גפיים או עם זוג רגליים קטנות, ללא כנפיים, ועם גדילים דמויי שפם בקצה חרטומו.

היחס לדרקון היה סגידה מעורבת בפחד והערצה. לכל דרקון יוחס תחום אחריות והוקם מזבח, כאשר בהתאם לצורך הקריבו לו קורבנות כגון פרחים, קטורת ולעיתים חפצי אומנות. הדרקון נחשב סמל מביא מזל, ולכן הוא מופיע על פריטים רבים מתקופות קדומות במזרח.

אומני פנג-שואי טוענים כי יש ביכולתם לגלות דרקונים קבורים, וכי אין זה דבר חכם לבנות בית על זנבו של אחד מהם.

דרקון סיניעריכה

  ערך מורחב – דרקון סיני

הדרקון הסיני הוא יצור אגדי המופיע במסורת הסינית, ומשמש בה כסמל מבשר טובות. הוא מהווה את התגלמות היאנג, ומקושר עם מזג האוויר והמים בתור מביא הגשם.

במערב נתפס הדרקון הסיני כסמל המייצג את סין, אך שימוש זה גם ברפובליקה העממית של סין וגם ברפובליקה הסינית בטאיוואן הוא נדיר ביותר.

הדרקון ביהדות ובתרבות המסופוטמיתעריכה

 
נבואת ישעיהו על הלווייתן - תחריט מאת גוסטב דורה משנת 1865

בתרבות היהודית ההלכה מודעת להקשרים האליליים בהם מופיע הדרקון, ולכן מי שמוצא כלי שמצויר עליו דרקון אסור לו להשתמש בכלי מחשש של איסור עבודה זרה[1]. על תבליט מנורת המקדש בשער טיטוס שברומא מופיעים דרקונים, אך כפי הנראה, הללו נוספו בידי הרומאים ולא הופיעו במנורה המקורית.

בהקשר אחר בתלמוד הבבלי, מוזכרת המילה "דרקון" אבל במשמעות של נחש. לדוגמה (קטע מאגדות החורבן במסכת גיטין נ"ו עמוד ב'):

אמר ליה: אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון?

לעומת זאת, המיתולוגיות הבבלית והשומרית משופעות במפלצות דמויות דרקון. בתור דוגמה ניתן להביא את סיפור הבריאה הבבלי, העוסק בקרב בין האל מרדוך לדרקון בעל תשעה (או חמישה) ראשים בשם תיאמת.

סוגי דרקוניםעריכה

 
ציור של דרקונים מסוגים שונים.

טבלה של סוגי דרקונים שוניםעריכה

דרקונים בתרבויות אסיאתיות
דרקון סיני לוּנְג

 

הדרקון הסיני הוא יצור מיסטי שמופיע גם בתרבויות אסיאתיות אחרות, ונקרא גם דרקון מזרחי. הוא מתואר כיצור ארוך דמוי-נחש, בעל 4 טפרים. יצור זה נחשב כסמל רב עוצמה המבשר טובות בפולקלור ובאומנות הסינית.
דרקון הודי נאגה דרקון מפותל המשותף לכל התרבויות שהושפעו מההינדואיזם. לרוב, ראשם של דרקונים אלה מתואר כראש של קוברה ולעיתים בעל מספר ראשים. בדרך כלל הנאגה מתואר כחסר רגליים או ידיים, אך בעל גפיים כשל הדרקון הסיני.
דרקון אינדונזי/מָלָאִי נאגה או נוֹגוֹ בדומה לנאגה ההודית, האמונה בדרקון האינו-מלאי התפשטה בחצי האי המלאי ביחד עם ההינדואיזם. במלאית, דרקונים מכונים בשם נאגה באופן כללי. בדומה לעמיתו ההודי, הנאגה נחשב קדוש מטבעו, נדיב, ולעיתים קרובות משייכים אותו להרים, יערות או מקווי מים קדושים.
דרקונים יפניים רְיוּ

 

דרקון זה דומה לדרקון הסיני, ונראה שמקורו הוא מתקופת ההשפעה הסינית על יפן העתיקה. בניגוד לדרקון הסיני, דרקון זה הוא בעל שלושה טפרים במקום ארבעה. הם נחשבים נדיבים, משויכים למים, ובעלי יכולת הגשמת משאלות.
אורוצ'י לדרקון מרושע זה, שמקורו במיתולוגיה של דת שינטו, היו שמונה ראשים, והוא נקטל על ידי סוסאנו, אל הים והסערות השינטואיסטי.
דרקונים קוריאניים יוֹנג (מִירֶאוּ) דרקון שמיים, דומה בעיקרו לדרקון הלונג הסיני. בדומה ללונג, יונג ושאר הדרקונים הקוריאניים משויכים עם המזג האוויר והמים. בקוריאנית טהורה, דרקון זה ידוע בשם מיראו.
גְיוּ דרקון הרים. האות בכתב הסיני למילה זאת משמשת גם למילה אימוגי.
אֵימוּגִי דרקון חסר קרן החי באוקיינוסים. לעיתים דומה לנחש ים.
דרקון פיליפיני בָּאקוּנָוָואה דרקון זה מתואר כנחש ים ענק. ילידים קדמונים האמינו כי הבאקונוואה גרמו לירח או לשמש להיעלם בזמן ליקוי. נאמר שבזמנים מסוימים בשנה, הבאקונוואה מגיח מהאוקיינוס ומתחיל לבלוע את הירח בשלמותו. כדי למנוע מהבאקונוואה מלאכול את הירח כולו, הילידים היו יוצאים מבתיהם עם סירים ומחבתות בידם על מנת להרעיש מספיק כדי להפחיד את הבאקונוואה, ובכך שיירק את הירח חזרה לשמיים.
דרקון וייטנאמי רוֹנְג או לוֹנְג דרקונים אלה בעלי גוף גמיש ומפותל, בצורת סינוס, ובעל שנים עשר מקטעים, המייצגים את שנים עשר החודשים של השנה. הדרקונים מסוגלים לשנות את מזג האוויר והם אחראיים על היבול. על גבם של הדרקונים יש סנפירים קטנים. ראשם בעל רעמה ארוכה, זקן, עיניים בולטות, אף גדול וללא קרניים. הלסת של דרקונים אלה גדולה ובעלת לשון ארוכה וצרה; הם מחזיקים צָ'אוּ (אבן חן) בפיהם, כסמל של אנושיות, אצילות וידע.
דרקונים מסופוטמיים קוּר הזוחל המיתולוגי הראשון שהופיע בקרב עמי המזרח הקדום, מקורו מן המיתולוגיה השומרית. על פי האגדה, דרקון זה שמר על עולם השאול, ששכן במעמקי האדמה.
אבסו יחד עם תיאמת, אבסו (או אפסו) מתואר במיתולוגיה הבבלית כאבי כל האלים. כתוצאה ממיזוג מימיו עם מימיה של תיאמת, נולדו האלים לַחְ'מוּ ולַ'חַמוּ, ומהם נולדו האלים האחרים. האלים החדשים וצאצאיהם מילאו את העולם והפרו את ההרמוניה הסטטית ששררה בו לפני הולדתם. כתוצאה מכך מחליט אפסו להשמיד את צאצאיו, אך האל אאה, שמזהה נכונה את כוונותיו של אפסו, מקדים ורוצח אותו ומכונן על גופתו את מקדשו.
תיאמת במיתולוגיה הבבלית תיאמת היא אלת הים הקדומה ואם הדור הראשון של האלים. באפוס אנומה אליש מתוארת המלחמה שניהלה נגד צאצאיה האלים, ובראשם מרדוך בן האלים. תיאמת מתוארת לעיתים קרובות כדרקון מרובה ראשים, דימוי שהתחזק בתרבות המודרנית בעקבות המשחק מבוכים ודרקונים; כאן תיאמת היא דרקון מפלצתי ונורא בעל חמישה ראשים צבעוניים, כל ראש בצבע אחר.
דרקוני הלבנט ים אל הים מן המיתולוגיה הכנענית.
לוטן משרתו של האל ים מן המיתולוגיה הכנענית, מפלצת ימית בדמות דרקון שהובסה על ידי אל הסערה בעל.
לווייתן מפלצת ימית מן המיתולוגיה היהודית (וגם הנוצרית), מתוארת כיצור מפלצתי בדמות דרקון, תנין עצום או כנחש ים אימתני: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם" (ספר ישעיהו פרק כ"ז, א)
דרקון פרסי זאח'אק מתואר כנחש, או דרקון, בעל שלושה ראשים, כשאחד מהם הוא ראש אדם, אם כי יש מקורות שמתארים את היצור הנ"ל כיצור דמוי אדם ששני נחשים צומחים מכתפיו. מקורו בדת הפרסית העתיקה, והגיע מאוחר יותר גם לדת הזורואסטרית.
דרקונים בתרבויות אירופאיות
דרקון קָטַלַנִי דָארְק דרקונים קטלניים הם יצורים דמויי נחש, בעלי שתי רגליים (לעיתים נדירות בעלי ארבע רגליים) ולפעמים עם זוג כנפיים. פניהם נראים כשל אריות או בקר. הם בעלי נשיפה צורבת ורעילה, וכן הם מסוגלים לגרום לריקבון בכל דבר בעזרת הצחנה שלהם.
דרקונים צרפתיים דְרַגוֹן

 

מראה הדרקון הצרפתי פרוש על פני ההיסטוריה האירופאית, והשפיע רבות על ייצוגו של הדרקון בתרבות ימי הביניים. הדרקון מתואר שם כסמל לפגאניות, ואגדות מאותה עת הולידו שלל קוטלי דרקונים שניצחו את היצורים האימתניים הללו בשם האל וערכי הנצרות. הבישוף קלמנט ממץ היה דוגמא לאחד מ"קוטלי דרקונים" כאלו. יחידת פרשים נקראה על שם הדרקון הצרפתי (דרגוּן).
טאראסק אגדה מספרת כי הטאראסק היה מפלצת ששכנה באזור נרלוק (Nerluc) שבפרובאנס, וזרעה הרס רב באזור. הטאראסק היה סוג של דרקון בעל שש רגליים קצרות, גוף דמוי שור המכוסה בשריון צב, בזנב מקושקש שבקצהו היה עוקץ של עקרב ובעלת ראש של אריה. נטען שמוצאו של הטאראסק הוא מאזור גלטיה. מלך נרלוק תקף את הטאראסק עם אביריו וקטפולטות, ללא הועיל, עד אשר מַרְתָּא הקדושה הקסימה את המפלצת בעזרת מזמורים ותפילות, והובילה את המפלצת המאולפת חזרה לעיר. התושבים, שנבעתו מהמפלצת, תקפו אותה. המפלצת לא יכלה להתנגד ונהרגה בעיר. אז מַרְתָּא הטיפה לתושבים והמירה רבים מהם לנצרות. תושבי העיר שהתנצרו, בצערם על שעשו למפלצת המאולפת, שינו את שם העיר לטאראסקון.
דרקון סרדיני סקוּלְטוֹן הדרקון נקרא סקולטון או אסקולטון הוא אגדה בסרדיניה, איטליה במשך הרבה דורות. היה לו הכוח להרוג בני אדם בעזרת מבטו. הוא היה דומה במראו לבסיליסק, חי בערבות והיה בן אל-מוות.
דרקונים סקנדינביים וגרמאניים לִינְדוֹורְם

 

אלה הם דרקונים דמויי נחש בעלי שתי רגליים או ללא רגליים כלל. באגדות הגרמניות והנורדיות, הלינדוורם נראה כמו וִויבֶרן. לינדוורמים נפוצים במיתולוגיה הנורדית כללו את:
  • פפניר, בנו של הגמד הריידמאר, קולל והפך לדרקון מפלצתי, ונקטל מאוחר יותר על ידי הגיבור סיגרוד (זיגפריד בגרמנית).
  • ג'ורמונגנד, זוחל אימתני שיכול ללפף את עצמו בכדור הארץ משום גודלו, וגורלו יהיה להיקטל על ידי ת'ור בראגנרוק.
  • נידהוג, מפלצת שמכרסמת בעץ העולם ייגדראסיל. עם זאת לא תמיד הוא מתואר כדרקון או זוחל.
דרקונים מאנגליה וִיבְרֶן דרקונים אלה נפוצים באגדות ימי הביניים. הם מתוארים לרוב כעומדים בעמידת אריה. לרוב ויברנים מוצגים כבעלי זוג רגליים וזוג כנפיים.
ווירם (תולע) "ווירם" (Wyrm) הוא מונח נפוץ למפלצת ים חסרת חוליות, שהופיעה הרבה באגדות אנגליות בימי הביניים. "תולע למבטון" למשל, היה מפלץ אגדי שעל פי האגדות שכן סמוך לפאטפילד שבצפון אנגליה, היה ניזון מבני אדם, בקר וצאן, ונקטל על ידי האביר סר ג'ון למבטון.
דרקון וולשי הדרקון האדום (אִי דְרַיְיג קוֹךְ)

 

במיתולוגיה הוולשית מסופר כי לאחר קרב ארוך (שנכח בו המלך הוולשי ווֹרְטִיגֶרְן) דרקון אדום הביס דרקון לבן; מרלין הסביר למלך כי הדרקון האדום מסמל את הוולשים (לכן הדגל הלאומי של הוולשים הוא דרקון אדום), והדרקון הלבן מסמל את האנגלו-סקסים – ולכן הניצחון מנבא את התבוסה המוחלטת של האנגלים בידי הוולשים.
דרקונים הונגריים

(סָארְקַאנְיוֹק)

זוֹמוֹק נחש גדול החי בביצות, בדרך כלל הורג חזירים וכבשים. קבוצה של רועי צאן יכולה בקלות להרוג אותם.
סָארְקַאנְיַיקִיגְיוֹ זהו נחש ענק מכונף, אשר למעשה הוא זומוק בוגר. לרוב הוא משרת כבהמת תעופה את הגָארַאבּוֹנְסִיאַס (סוג של מכשפים). יצורים אלה שולטים בסערות ובמזג אוויר רע.
סָארְקַאנִי דרקון בצורת אנושית. רובם הם ענקים בעלי ראשים רבים. כוחם נובע מראשיהם. הם נחלשים בהדרגה ככל שהם מאבדים את ראשיהם.

בהונגרית עדכנית המילה סארקאני מתארת כל מיני סוגים של דרקונים.

דרקונים סלאביים זְמֶיְי, זְמִי או דראק או סמוֹק

 

יצורים אלה דומים לדרקונים אירופאים רגילים, אך הם בעלי מספר ראשים. הם נושפים אש או משאירים שובל זוהר אחריהם כשהם עפים. במסורות הסלאביות הדרקונים מסמלים רוע. דרקונים מסוימים נקראים בשמות טורקיים (לדוגמה זִילַאנְט, ראה מטה) המסמלים את המאבק המתמשך בין הסלאבים לטורקים. אולם בפולקלור הסרבי והבולגרי, דרקונים הם מגיני היבולים באזורם ונלחמים נגד השד ההרסני אָלָא על ידי ירי ברקים.

ברוסיה דרקון נקרא זמיי, באוקראינה ובסלובניה הם נקראים זמי, זמאג' הוא שם הדרקונים בסרביה, קרואטיה וסלובניה וזמיג' בפולנית. רוב השמות באים מהמילה הסלאבית "נחש". ברומנית יש מפלצת הדומה לדרקון הסלאבי ונקראת זְמֶיוּ. בתרבות הפולנית והביילורוסית קיימת המילה סמוק.

דרקון סיברי יִילְבֶּגַאן דומה לדרקון הטורקי והסלאבי.
דרקון רומני בָּאלַאוּר יצורים אלה דומים לזמיי הסלאבי; הם גדולים, בעלי סנפירים קטנים, ומספר ראשים.
דרקון כוואשי וֶרֶה סֶלֶן דרקונים אלה מתוארים במיתולוגיה הקדם-איסלמית במחוז כוואש (מערב רוסיה).
דרקון אָסְטוּרִי קְיוּלֶבְּרֶה במיתולוגיה האסטורית יצורים אלה הם נחשים מכונפים ענקיים, שחיים במערות, שומרים על אוצר וחוטפים קְסַאנוֹת (סוג של פיות). הם יכולים לחיות במשך מאות, וכאשר הם מזדקנים הם משתמשים בכנפיהם בשביל לעוף. נשימתם רעילה והם לרוב הורגים בקר כדי לאכול. המילה האסטורית קיולברה מגיעה מהמילה הלטינית קוֹלוּבְּרַה, שמשמעה נחש.
דרקון אלבני דְרַגוּאָה במיתולוגיה האלבנית ליצורים אלה יש ארבע רגליים וזוג כנפי עטלף. הם בעלי קרן יחידה על ראשם ובעלי אוזניים גדולות. הדרגואות חיים ביערות ולא ניתן לראותם אלא אם הם רוצים בכך. דרגואה יכול לחיות כמאה שנים, ובני אנוש לא יכולים להורגו. לאחר הפלישה העות'מאנית, יצורים אלה הפכו למגינים.
דרקון פורטוגזי קוֹקָה במיתולוגיה הפורטוגזית, קוקה היא דרקון ממין נקבה הנלחמת בקדוש ג'ורג'. היא מאבדת את כוחה כאשר גאורגיוס הקדוש כורת את אחת מאוזניה.
דרקונים יווניים דְרָאקוֹן

 

קדמוס נלחם ביצור מפלצתי שכונה הדרקון האיסמני באגדות היווניות בסביבות 550-560 לפנה"ס. תפקידם של הדרקונים במיתולוגיה היוונית הוא כשומרים, לרוב יוצב דרקון לשמירה על מקום או דבר מה היקר מאד לאלים. בנוסף לכך, מספר מפלצות מן המיתולוגיה היוונית מתוארות כנחש מפלצתי או כדרקון, ביניהן ההידרה, הטיפון, הפיתון והלאדון.
הידרה מפלצת ימית זו מתוארת כנחש או דרקון מרובה ראשים, ונשיפת רעל. ההידרה היא בתם של טיפון ואכידנה והיא נהרגה על ידי הרקולס כאחת משתים עשרה המטלות שהוטלו עליו.
פיתון נחש הפיתון הגדול נקטל על ידי אפולו, אל השמש.
דרקון טטרי זִילַאנְט

 

דומה מאוד לוויברן, הזילאנט הוא סמלה של קאזאן, בירתה של רפובליקת טטרסטן ברוסיה. המילה זילאנט באה מהמילה הטטרית יִילַאן, שפירושה נחש.
דרקון טורקי אֵגְ'דֶרְחַה או אֵבְרֶן הדרקונים הטורקיים מוציאים אש מזנבותיהם ואין זכר באגדות לכך שיש להם כנפיים או אפילו רגליים. ברוב המקורות הטורקיים (ולאחר מכן האסלאמיים) הם מתוארים כנחשים ענקיים.
דרקון ליטאי דְרַקוֹנָאס יצורים אלה דומים יותר להידרות בעלות מספר ראשים, אף על פי שלעיתים הם מתוארים כבעלי ראש אחד.
דרקונים בתרבויות אפריקניות
דרקון דהומיי איידה-וואדו "נחש הקשת בענן", רוח-אליל שמזוהה עם פריון, אש, מים, והקשת בענן. הגיע גם אל דת הוודו.
דרקונים מצריים אפפ (אפופיס) "נחש הכאוס" המזוהה במיתולוגיה המצרית עם הכאוס, התוהו ובוהו שהיה קיים לפני יצירת העולם.
אוּרוֹבוֹרוֹס מיוונית "οὐροβóρος": "בולע זנב", הדרקון הבולע את עצמו מהמיתולוגיה המצרית. יצג מושגים רבים לאורך הדורות, בין השאר מחזוריות, אחדות בראשיתית, התייחסות עצמית ואחד מהארכיטיפים בתורתו של קרל גוסטב יונג, ומוזכר גם בספר הזוהר.

הדרקון בספרות ובמשחקי תפקידיםעריכה

הדרקון הוא מפלצת המצויה בשימוש נרחב במשחקי תפקידים כמו מבוכים ודרקונים. השימוש הראשוני בדרקונים בספרות הפנטזיה המודרנית מיוחס לטולקין, בספר "ההוביט". מאז, הדרקונים הפכו ליצורים פופולריים בספרות הפנטזיה. לדוגמה, ספרי "רומח הדרקון" מאת מרגרט וייס וטרייסי היקמן, סדרת "הירושה" מאת כריסטופר פאוליני "רוכבי הדרקונים של פרן" מאת אן מק'קפרי, סדרת ספרי "שיר של אש וקרח" מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין, ו"דרקון הוד מלכותו" מאת נעמי נוביק.

במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים, הדרקון הוא אחת המפלצות העוצמתיות ביותר, ביחד עם הטראסק. הדרקונים החזקים ביותר הם בני אלפי שנים, ובעלי היכולת להטיל לחשים לצד נשקי נשיפה שונים (להבות, ברקים, קרח ועוד). לעיתים קרובות, הדרקונים מופיעים בצבעים שונים כאשר כל צבע מלמד על מין שונה עם נשק נשיפה שונה. הדרקון הרע החזק ביותר הוא דרקון אדום. הדרקון הטוב החזק ביותר הוא דרקון זהב (לפי סדרת רומח הדרקון).

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מסכת עבודה זרה פרק ג משנה ג. וראה בפירוש המשנה לרמב"ם שכתב שמקור צורת הדרקון בתורת האסטרולוגיה.