הלכת דרעי-פנחסי

הִלְכַת דרעי-פנחסי היא תקדים שנקבע בשני פסקי דין של בג"ץ שניתנו ב-8 בספטמבר 1993, בהרכב זהה של חמישה שופטים. הקביעה בבג"ץ הייתה שהגשת כתב אישום נגד שר או סגן שר עשויה לחייב, בחלק מהמקרים, את פיטוריהם על ידי ראש הממשלה.

על פי ההלכה שנקבעה, סמכותו של ראש הממשלה לפטר שר וסגן שר מחייבת אותו לשקול כראוי את המשך כהונתם במקרה של הגשת כתב אישום, כולל את החשש לפגיעה באמון הציבור בממשלה. בחלק מהמקרים יהיה זה בלתי סביר לאפשר את המשך כהונת השר או סגן השר, ותחול חובה על ראש הממשלה לפטרם. השופטים קבעו כי אף על פי שהחוק איננו פוסל מכהונת שר וסגן שר מי שהוגש נגדו כתב אישום, אין בכך שלילה של חובת ראש הממשלה לשקול את פיטוריהם בנסיבות העניין, ואף לחייבו לעשות כן אם הימנעות תהיה בלתי סבירה.

פסקי הדין עסקו בשני נושאי משרה: שר הפנים אריה דרעי וסגן שר הדתות רפאל פנחסי בממשלתו השנייה של יצחק רבין. בשני המקרים חייב בית המשפט את ראש הממשלה לפטר את נושאי המשרה שגובש נגדם כתב אישום, בין השאר בשל חומרת האישומים ושיקולים נוספים.

על תוצאתם של פסקי דין אלה, ופסקי דין נוספים שבאו בעקבותיהם, ציינה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, באמרת אגב: "נקודת המוצא לפסקי הדין אלה הייתה כי דיני הפסלות הסטטוטוריים אינם בגדר רשימה סגורה, וכי בנסיבות המתאימות גם מקרים החורגים מתנאי הפסלות הסטטוטוריים יחייבו את הפסקת כהונתו של נושא המשרה הציבורית."[1]

פסק הדין בעניינו של השר אריה דרעיעריכה

נגד שר הפנים אריה דרעי הוגש לכנסת ב-2 באוגוסט 1993 כתב אישום בשלל עבירות ובהן קבלת שוחד. בעקבות זאת כתב היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש לראש הממשלה יצחק רבין כי "החל משעה זו ועד תום בירור משפטו יהא זה בניגוד לעקרונות יסוד של משפט וממשל ואף לא יהא זה מן המידה כי מר דרעי יוסיף לכהן כשר בממשלה". בהמשך לכך הגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל עתירה לבג"ץ בדרישה להפסקת כהונתו של השר דרעי.

עמדת ראש הממשלה, יצחק רבין, כפי שהוצגה לבג"ץ, הייתה שאין עליו חובה מכוח הדין להשתמש בסמכותו לפי סעיף 21א לחוק יסוד: הממשלה[3] כדי להעביר את השר דרעי מתפקידו. ראש הממשלה סבר כי הסמכות להעביר שר מתפקידו נתונה לשיקול דעתו המוחלט של ראש הממשלה, ואין לחייבו להכריע כך או אחרת. טענה נוספת שהעלה רבין הייתה שהוא התחייב לשר דרעי שלא יעבירו מהתפקיד טרם הגשת כתב האישום לבית המשפט (לאחר הסרת חסינותו), וכי הפרת הבטחה זו תפגע באמון הציבור יותר מאשר הימנעות מפיטורי השר. בין השאר ציין ראש הממשלה כי במקרה עבר המשיך לכהן בתפקידו השר אהרן אבוחצירא גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, וכי היועץ המשפטי לממשלה לא הורה להפסיק את כהונתו.

בג"ץ, בהרכב של חמישה שופטים (מאיר שמגר, אהרן ברק, דב לוין, אליעזר גולדברג ואליהו מצא), פסק פה אחד שעל ראש הממשלה להעביר את השר דרעי מתפקידו שכן בנסיבות העניין יש לייחס משקל מכריע לפגיעה באמון הציבור, וכל החלטה אחרת נפסלת מכוח עילת הסבירות. את הטענה הנובעת מהתחייבותו של רבין לדרעי דחו השופטים בשל הוראה מפורשת בחוק היסוד שמונעת התחייבות כזו. בלשונו של נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר:

יש נסיבות שבהן הופכת הפעלת סמכות שבשיקול־דעת להפעלה שבחובה. אי־הפעלתה של הסמכות בנסיבות מעין אלה יכולה להיחשב כבלתי סבירה באופן היורד לשורשו של עניין. ... העבירות המיוחסות לשר דרעי הן מפליגות בחומרתן, ואי־הפעלת הסמכות להעבירו מתפקידו עולה כדי אי־סבירות קיצוני. ההישענות בעניין זה על התחייבות, הנוגדת את הוראותיו של סעיף 13א לחוק היסוד, אינה במקומה".[4]

בעקבות קביעה זו התפטר דרעי מתפקיד שר הפנים.[5]

פסק הדין בעניינו של סגן השר רפאל פנחסיעריכה

חבר הכנסת רפאל פנחסי כיהן כסגן שר הדתות והוגש נגדו כתב אישום באשמת רישום כוזב במסמכי תאגיד וניסיון לקבלת דבר במרמה, עקב העברת כספים שלא כדין לפעילי ש"ס במערכת הבחירות. עמותת אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות עתרה לבג"ץ נגד ראש הממשלה, על שאינו עושה שימוש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 36א לחוק־יסוד: הממשלה[7] להעביר סגן שר מכהונתו. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה הייתה שיש לקבל עתירה זו.

עמדת ראש הממשלה הייתה שאין עליו כל חובה להשתמש בסמכותו לפי סעיף 36א לחוק יסוד: הממשלה ולהעביר את סגן השר פנחסי מתפקידו. הטעם לכך נעוץ בעובדה שחוק יסוד: הממשלה אינו מסדיר את עניין השעייתם של שרים וסגני שרים או העברתם מתפקידם עקב חשדות וחקירות או הרשעות בפלילים, בניגוד להסדרים המפורשים בחוק בנוגע לפקידים.

בג"ץ, בהרכב של חמישה שופטים (זהה לזה שפסק בעניינו של השר דרעי) פסק פה אחד שעל ראש הממשלה להעביר את סגן השר פנחסי מכהונתו. בפסק דינו ציין השופט ברק:

"הגענו למסקנה, כי בנסיבות העניין שלפנינו אין מנוס מהפסקת כהונתו של סגן השר פנחסי. אין להסיק מפסק־דיננו זה, כי בכל מקרה שבו ממלא חבר־כנסת תפקיד ברשות המבצעת (שר, סגן שר) ומוגש בעניינו כתב אישום לכנסת לשם נטילת חסינות, יש להפסיק את כהונתו ברשות המבצעת. כפי שציינו, הכול תלוי באיזון הראוי בין השיקולים השונים שיש לקחתם בחשבון. עשויות להיות נסיבות שבהן עצם קיום החקירה מצדיק סיום כהונה. עשויות להיות נסיבות שבהן גם הרשעה אינה מצדיקה סיום כהונה. לעניין זה, סעיף האישום בתור שכזה אינו מכריע. מכריעות הנסיבות של ביצוע העבירה ושאר נסיבות המקרה. אכן, חומרתו של המקרה שלפנינו מתבטאת באופיין המיוחד של העבירות המיוחסות לסגן השר פנחסי. סגן השר פנחסי מופקד - על־פי הסמכתו של שר הדתות ובאישור הממשלה - על משרד ממשלתי. עליו להבטיח מינהל תקין וטוהר שירות. עליו לדווח לגורמי ממשלה שונים, לרבות למבקר המדינה. בנסיבות אלה, אישום בגין הצהרה כוזבת בכוונה לרמות את מבקר המדינה יש בו משמעות כה חמורה לגבי נושא משרה כה גבוהה בשירות המדינה, עד כי אין מנוס מהפסקת כהונתו כבר בשלב זה."[8]

החלפת חוק יסוד: הממשלהעריכה

בחוק יסוד: הממשלה, כפי שהיה בתוקף בעת הדיון בעניינם של דרעי ופנחסי, נקבעה סמכותו של ראש הממשלה לפטר שר וסגן שר, אך לא נקבעו מצבים המחייבים הפסקת כהונה של שר וסגן שר. במרץ 2001 הוחלף חוק יסוד: הממשלה.[9] החלפת חוק היסוד נעשתה בידי ממשלתו של אהוד ברק, שעה שבכהונת שר המשפטים נשא ד"ר יוסי ביילין ובראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שדנה בהחלפת חוק היסוד, עמד פרופ' אמנון רובינשטיין. החוק החדש קבע שכהונתם של שר וסגן שר תפקע ביום שבו הורשעו בבית משפט בעבירה שיש עמה קלון (סעיף זה אינו חל על ראש הממשלה, שלגביו נקבע כי כהונתו תפקע רק לאחר הרשעה בפסק דין חלוט).

היו שראו בתיקון חוק היסוד ביטוי לרצונו של המחוקק לשנות את הלכת דרעי-פנחסי ולהעדיף את חזקת החפות על פניה, אך בית המשפט העליון ציין במספר אמרות אגב בעניינם של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות, כי ההלכה לא התבטלה,[10] שכן קביעה בחקיקה של תנאי הפוסל אדם מכהונה ציבורית אין פירושו שאין מקום לשיקול דעת בעניין פסילה כאשר לא מתקיים תנאי זה.

כך נאמר בהחלטה של השופטת איילה פרוקצ'יה:

התפיסה לפיה יש לראות ברשימת פסלויות לכהונה של נבחר ציבור, המפורטת בדבר חקיקה, משום רשימה סגורה שאין בלתה, לא נתקבלה בהלכה הפסוקה. בשורה של פסקי דין בהקשרים שונים נקבע, כי עילות פסילה לכהונה של נבחרי ציבור, המפורטות במעשי חקיקה, אינן ממצות, ועשויים להתקיים תנאים ונסיבות, החורגים מעילות הפסילה הסטטוטוריות, שבהתקיימם, המשך כהונתו של נבחר ציבור בתפקידו הנבחר עשוי לעמוד בסתירה לעקרונות המשפט הציבורי, ולחייב את סיום כהונתו. פסילת אדם לכהונה מכח עילות כלליות של המשפט הציבורי עשויה להישען על עקרונות הסבירות, ההגינות, וחובת ההגנה על אמון הציבור בנבחריו. עקרונות אלה עשויים להצדיק במקרים ספציפיים הפסקת כהונתו של נבחר ציבור, הנאשם בפלילים, גם אם טרם הורשע, ובטרם נקבע כי העבירה שעבר נגועה בקלון.[11]

בהחלטתה הנ"ל, איזכרה השופטת אילה פרוקצ'יה רק את הלכת פנחסי. היא לא הזכירה כלל ועיקר את הלכת דרעי (וקיימים הבדלים בין הלכות אלה. הראשונה נוגעת לסגן שר; השנייה נוגעת לשר).

חזרה על עיקרון זה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור: "נקודת המוצא לפסקי הדין אלה הייתה כי דיני הפסלות הסטטוטוריים אינם בגדר רשימה סגורה, וכי בנסיבות המתאימות גם מקרים החורגים מתנאי הפסלות הסטטוטוריים יחייבו את הפסקת כהונתו של נושא המשרה הציבורית."[1]

שני פסקי הדין הללו, של השופטת אילה פרוקצ'יה ושל המשנה לנשיא מרים נאור, דנו במצב דברים שחוק יסוד הממשלה משנת 2001 לא חל עליו - הם עסקו בנבחרי ציבור ברשות מקומית, שהוראות הדין לגביהם שונות מן ההוראות שבחוק יסוד: הממשלה משנת 2001. הלשון שבהוראות החוק לגבי נבחרי ציבור ברשויות מקומיות העניקה שיקול דעת למועצת העיר או לראש העיר בשאלה אם להעביר נבחר ציבור מכהונתו, ממש בדומה להוראת סעיף 21א לחוק יסוד הממשלה שהיו בתוקף בעת שניתנו פסקי הדין בעניין דרעי ופנחסי (שלשונן הייתה שראש הממשלה "רשאי").

לפי פסק דין העוסק בהרכבת ממשלה על ידי חבר הכנסת (בהתאם לסעיף 10 בחוק יסוד: הממשלה), הלכה זו בכל הנוגע למינוי ולהעברה של שרים מתפקידם, ממשיכה לחול גם לאחר חקיקת חוק יסוד: הממשלה החדש משנת 2001. כך גם ראו את הדבר חברי הכנסת שדנו בחוק יסוד: הממשלה החדש. זאת לפי פרוטוקול הדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט.[12]

בנוסף להפסקת כהונתם של השר דרעי וסגן השר פנחסי, התקדים שנוצר בפסקי דין אלה הוביל להפסקת כהונתם של אישי ציבור נוספים, לעיתים בעקבות פסק דין שחייב לכך, ולעיתים ללא שעניין כהונתם הובא לבית המשפט.

  • באפריל 2011 המליצה המשטרה להעמיד לדין את ראש עיריית רמת גן, צבי בר, באשמת לקיחת שוחד, הלבנת הון, זיוף, מרמה והפרת אמונים. על-פי החשדות, בר לקח שוחד מיזמים ובעלי עניין בעיר רמת-גן, ובתמורה קידם את ענייניהם בפרויקטים נדל"ניים בעיר.[13] בינואר 2013 הוגש כתב אישום נגד בר.[14] בעקבות הגשת כתב האישום, התפטר בר מכל תפקידיו ברשויות התכנון, ועדת המשנה וכן הוועדה המחוזית. בשנת 2011 הוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה להשעיית בר מתפקיד ראש העיר, אולם בר סירב להתפטר ומועצת העירייה גיבתה אותו.[15] בג"ץ ביקש משר הפנים, גדעון סער, להודיע אם בכוונתו להדיח את בר ותשובת היועץ המשפטי לממשלה הייתה שהגם שלא ראוי שבר ימשיך בתפקידו, לא ניתן להדיח את בר בזמן כה סמוך לבחירות לראשות עיריית רמת גן.[16] בעקבות זאת, הוציא בג"ץ צו על תנאי נגד בר ומועצת עיריית רמת גן בדרישה שינמקו מדוע בר לא יודח.[17] ב-14 ביולי 2013 הודיע בר כי לא יתמודד בבחירות לראשות העיר באוקטובר 2013.
  • במאי 2013 הוגש נגד ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, כתב אישום בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד.[18] בעקבות הגשת כתב האישום הורה בג"ץ להפסיק את כהונתו כראש העירייה, אך התיר לו להתמודד בבחירות לראשות העירייה.[19] בבחירות אלה נבחר רוכברגר לתקופת כהונה שלישית בראשות עיריית רמת השרון, אולם זמן קצר לאחר הבחירות הודיע על נבצרות מתפקידו עד לסיום משפטו בבית משפט השלום.[20] פסק הדין עסק גם בראש עיריית נצרת עילית, שמעון גפסו, שנגדו הוגש כתב אישום באשמת שוחד, וגם לגביו הורה בג"ץ להפסיק את כהונתו כראש העירייה, אך התיר לו להתמודד בבחירות לראשות העירייה.[19] בבחירות אלה נבחר גפסו לתקופת כהונה שנייה בראשות עיריית נצרת עילית.
  • ב-14 באוגוסט 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על החלטתו להגיש כתב אישום נגד שר העבודה והרווחה חיים כץ בעבירות של מרמה והפרת אמונים.[21] בעקבות החלטה זו התפטר כץ מהממשלה, וציין שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה גורמת לו עוול רב.[22]

גבולות ההלכהעריכה

במקרים אחדים שבהם הוגשו עתירות המסתמכות על הלכת דרעי-פנחסי נדחו העתירות, ובכך חודדו גבולותיה של הלכת דרעי-פנחסי:

"גבולות ההתערבות השיפוטית של בית משפט זה מתוחמים לבחינת הסבירות המשפטית-נורמטיבית של הפעולה המינהלית העומדת למבחן. בתחום זה, תחום המשפט, לא נמצאה עילה להתערב במינוי. אין בכך, בהכרח, כדי לשלול ראייה אחרת של הסוגיה הנדונה במישורי המוסר והאתיקה הציבורית הלבר-משפטיים, שהשיקולים המכוונים בהם ודרכי האיזון ביניהם, אינם חופפים בהכרח לאיזון הנדרש במשפט. מטבע הדברים, השיפוט הערכי בתחומים אלה נתון לציבור ולכל פרט, על פי מידותיו ואמות המידה המוסריות הנקוטות על ידו."[27]
  • בעקבות אסון השרפה בכרמל שבו נספו 44 בני אדם, הוגשו עתירות אחדות לפיטורי שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ. העותרים התבססו על הלכת דרעי-פנחסי, וציינו: "כשם שמעשיהם של דרעי ופנחסי היוו חריגה מהנורמה הפלילית – כך גם מעשיהם ומחדליהם של שרי הפנים והאוצר מהווים חריגה מהנורמה המינהלית-מקצועית המחייבת אותם כשרים." בג"ץ דחה את העתירות, ונימק:
"בענייננו, להבדיל מהפרשות שאליהן התייחסנו לעיל, אין מדובר בחשדות למעשים פליליים, ואין אף כל טענה לליקוי ערכי או פסול מוסרי שנפל בהתנהלות השרים. טענותיהם של העותרים מתייחסות לביקורת על תפקודם של השרים, ולקביעות בדו"ח מבקר המדינה בעניין אחריותם למחדלים. להשקפתי, לא ניתן לגזור גזירה שווה מפסיקתו של בית משפט זה ביחס לחובת הפעלת הסמכות ביחס לשר שהוגש נגדו כתב-אישום, למצב שבו שר נושא באחריות למחדלים בתחום המקצועי של הפעלת סמכותו. זאת, משום שההחלטה אם להעביר שר מכהונתו מטעמים מקצועיים – גם אם נניח כי הוא כשל בתפקידו – ניצבת בלב סמכותו של ראש הממשלה כחלק מהפררוגטיבה שלו בניהול הממשלה."[28]
  • בעקבות פתיחת חקירה משטרתית נגד סגנית השר פאינה קירשנבאום בחשד לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, התנועה למען איכות השלטון בישראל עתרה לבג"ץ בדרישה לפטרה, בין השאר תוך הסתמכות על הלכת דרעי-פנחסי. בג"ץ דחה את העתירה, ובנימוקיו ציין, בין השאר, כי "החקירה בעניינה של ח"כ פאינה קירשנבאום עודנה מתנהלת וטרם גובשה כל המלצה על הגשת כתב אישום."[29]
  • במאי 2020, פורסם פסק הדין בעתירה שעסקה בהרכבת ממשלה על ידי חבר הכנסת (בהתאם לסעיף 10 בחוק יסוד: הממשלה) הנאשם בעבירות שחיתות. העתירה נדחתה וח"כ (בנימין נתניהו שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים) יכל להרכיב את הממשלה.[30] בנימוקים, חלק מהשופטים מתחו ביקורת חריפה על האפשרות שנאשם עם כתב אישום חמור ימונה לראשות הממשלה, אבל כל 11 חברי ההרכב הסכימו שאין להצדיק מבחינה חוקית התערבות של בית המשפט בהחלטה.[31][32][33]

הלכת דרעי-פנחסי עוסקת במצב שנגד שר או סגן שר הוגש כתב אישום. ההלכה אינה עוסקת בשלב מוקדם יותר, שבו קבעה המשטרה שנמצאו ראיות להגשת כתב אישום. בין קביעת המשטרה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה עלול לעבור זמן רב והפרקליטות עשויה גם שלא לקבל את המלצת המשטרה, וכך קרה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט למנות את דוד ביטן לשר החקלאות תשעה חודשים לאחר שהמשטרה הודיעה שהתגבשה תשתית ראייתית מספקת לביסוס חשדות שלפיהם ביצע עבירות שוחד, הלבנת הון, קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס, ב-12 מקרים,[34] ולקדם את יעקב ליצמן מסגן שר לשר, חמישה חודשים לאחר שהמשטרה הודיעה שיש ראיות מספיקות כדי להעמידו לדין בגין עבירות מרמה והפרת אמונים, הדחת עד והצעת שוחד.[35]

דיון ציבוריעריכה

נבחרי הציבור אימצו את הנורמה שנקבעה בהלכת דרעי פנחסי והתפטרו אחרי הגשת כתב אישום. לדוגמה, בנימין נתניהו התפטר ב-2020 מתפקידי שר. כך גם אביגדור ליברמן וסאלח טריף.[36] היו נבחרי ציבור שהתפטרו מתפקידם בלי קשר להלכה ולפני הגשת כתב האישום (כמו אברהם הירשזון ואהוד אולמרט[37][38]) מסיבות שונות.

בדומה למקרה של דרעי ומקרים אחרים, התנועה לאיכות השלטון אמרה שהשר חיים כ"ץ חייב להתפטר עקב כתב האישום שהוגש נגדו.[39] מה שקרה בהמשך.

פרופ' מרדכי קרמניצר סבור שהלכת דרעי-פנחסי יצרה נורמה נאותה, שראוי להחילה, מקל וחומר, גם על ראש ממשלה בממשלת מעבר,[40] וזאת על אף שהוראות חוק יסוד הממשלה משנת 2001, שונות בתכלית מן ההוראות שהיו בתוקף בעת שניתנו פסקי הדין בפרשות דרעי-פנחסי (שנת 1993). גם פרופ' יובל שני וד"ר עמיר פוקס תמכו בגישה זו, בין היתר על סמך החקיקה והפסיקה הקיימת.[41]

פרופ' ברק מדינה וד"ר אילן סבן סבורים שהלכת דרעי-פנחסי יצרה נורמה נאותה, שראוי להחילה, מקל וחומר, גם על ח"כ שמקבל את המנדט להרכבת הממשלה[42] לטענתם, במובן המהותי, "ביסודה של ההלכה בנושא ניצבים שני שיקולים עיקריים: הבטחת אמון הציבור בשלטון ומניעת החשש מפני שימוש לרעה בסמכויות שלטוניות ... אמון הציבור מבוסס על התפיסה שנושאי משרה שלטונית, שבידיהם כוח רב, יפעילו אותו לקידום האינטרס הציבורי בלבד."[43]

לעומתם, פרופ' רות גביזון מתחה ביקורת על הלכת דרעי-פנחסי, בה היא ראתה "צעד דרמטי נוסף בכיוון של הכפפת המערכת השלטונית-פוליטית לביקורת שיפוטית" ו"התפרצות למקום שלבית המשפט אסור היה להתפרץ אליו". אף שגביזון הסכימה כי "טוב לחברה ואף לממשלה כי לא יהיו שרים וסגני שרים שיש נגדם אישומים פליליים חמורים", היא סברה שהיה לבית המשפט להניח את הנושא למשפט הציבור. היא הביעה את חששה כי "מצב זה יכול להיות פתח מדאיג להמשך התהליך של איבוד ההבחנה בין שאלות משפטיות, שראוי כי בית המשפט יכריע בהן, ושאלות שיש להכריע בהן במוקדי החלטות אחרים".[44][45]

גם פרופ' דניאל פרידמן סבר כי בית המשפט שגה כשהורה לפטר את דרעי ופנחסי. לפי פרידמן, ההחלטה נבעה מרצונו של בית המשפט "לעסוק בעניינים פוליטיים, להשליט את רצונו ואת הנורמות הראויות בעיניו, ואף לחוקק לשם כך את החוקים שייראו לו". לדבריו, אף שההחלטה ביקשה לשמור על אמון הציבור בשלטון, אין כל ביסוס עובדתי לכך שפיטורי השניים תרמו לאמון זה, וייתכן כי הוא דווקא נפגע בגללו.[46]

פרופ' יואב דותן התנגד אף הוא להלכת דרעי-פנחסי, וציין כי "התוצאה הבלתי נמנעת של 'הלכת דרעי' היא שהמסלול החקירתי והפלילי נהפך לדרך המלך לחיסול מתחרים ומתנגדים במערכת הציבורית והפוליטית".[47]

במדינות אחרותעריכה

במדינות מסוימות, יש גם נורמה (הנובעת מתרבות פוליטית או לחץ ציבורי) שלפיה שרים צריכים להתפטר על רקע שחיתות או עבירות אחרות. ב-2012 בבריטניה שר התפטר על רקע כתב אישום בשיבוש הליכי משפט.[48] ב-2019, שרים ביפן התפטרו עקב חשד להענקת תוצרת חקלאית למצביעים בניגוד לחוק.[49][50] במאי 2019, התפטר השר היינץ כריסטיאן שטראכה על רקע פרשת איביזה ואז קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ התפטר.

לגבי ראשי הרשות המבצעת, הנורמה, התרבות הפוליטית, הפוליטיקה והלחץ הציבורי מובילים להתפטרות לעיתים.[51] במקרים רבים, הדפוס הוא שבתחילה נאחזים ראשי הרשות המבצעת בכסאם. בהמשך, בשל לחץ ציבורי או בשל יוזמות פרלמנטריות להבעת אי אמון הם נאלצים להתפטר מתפקידם.[52][53]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 בג"ץ 4921/13 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ואחרים נ' ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר ואחרים, ניתן ב-14 באוקטובר 2013
  2. ^ חוק-­יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3), ס"ח 1026 מ-27 במאי 1981
  3. ^ נוסח סעיף זה: "ראש הממשלה רשאי, לאחר שהודיע לממשלה על כוונתו לעשות כן, להעביר שר מכהונתו; כהונתו של השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מכהונה נמסר לידיו, זולת אם חזר בו ראש הממשלה לפני כן."[2]
  4. ^ בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל ואחרים, פ"ד מז(5) 404, ניתן ב-8 בספטמבר 1993
  5. ^ נדב אילהעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות", @nadaveyaldesk, ‏24 בנובמבר 2019
  6. ^ חוק­-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7), ס"ח 1363 מ-11 ביולי 1991
  7. ^ נוסח הסעיף: "ראש הממשלה רשאי להעביר סגן שר מכהונתו לאחר שהודיע על כוונתו לעשות כן לממשלה ולשר הממונה על המשרד שבו מכהן סגן השר; כהונתו של סגן השר נפסקת כעבור 48 שעות לאחר שכתב ההעברה מכהונה נמסר לידיו, זולת אם חזר בו ראש הממשלה לפני כן."[6]
  8. ^ בג"ץ 4287/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, פ"ד מז (5), ניתן ב-8 בספטמבר 1993
  9. ^ חוק­-יסוד: הממשלה, ס"ח 1780 מ-18 במרץ 2001
  10. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב, ידיעות ספרים, עמ' 110
  11. ^ בש"פ 5816/09 מדינת ישראל נ' אברהם זגורי, ניתן ב-9 בספטמבר 2009
  12. ^ בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-6 מאי 2020
  13. ^ מיכל מרגלית ועינת פז-פרנקל, ‏פרויקט מיוחד: הריח הזה כנראה לא בא מחירייה - "גלובס" ממפה 6 פרשיות נדל"ן מפוקפקות בלב רמת-גן, באתר גלובס, 3 במאי 2010
  14. ^ הילה רז, אילן ליאור, כתב האישום נגד צבי בר: קיבל שוחד בשווי 2 מיליון שקל, באתר הארץ, 31 בינואר 2013
  15. ^ בג"ץ 5141/11 ד"ר אבי ליליאן נ' ראש עיריית רמת גן ואחרים, ניתן ב-24 באפריל 2013
  16. ^ אביאל מגנזי, היועמ"ש: צבי בר לא ראוי לכהונתו, באתר כלכליסט, 26 במאי 2013
  17. ^ בג"ץ 5141/11 ד"ר אבי ליליאן נ' ראש עיריית רמת גן ואחרים, ניתן ב-11 ביוני 2013
  18. ^ רויטל חובלכתב אישום נגד ראש העיר רמת השרון: זייף קבלות בכ-100 אלף שקל, באתר הארץ, 20 במאי 2013
  19. ^ 1 2 בג"ץ 4921/13 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ואחרים נ' ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר ואחרים, ניתן ב-17 בספטמבר 2013
    אביאל מגנזי, דרמה לפני בחירות: הודחו שני ראשי ערים, באתר ynet, 17 בספטמבר 2013
  20. ^ רויטל חובלשבוע אחרי שנבחר: יצחק רוכברגר הודיע על נבצרות עד לסיום משפטו, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2013
  21. ^ טובה צימוקי וגלעד מורג, היועמ"ש: להעמיד לדין את חיים כץ. השר: אשקול לבקש חסינות, באתר ynet, 14 באוגוסט 2019
  22. ^ יקי אדמקר‏, השר חיים כץ התפטר מהממשלה: "פעלתי בהתאם לכל הכללים", באתר וואלה! NEWS‏, 16 באוגוסט 2019
  23. ^ בג"ץ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-15 ביוני 1997
  24. ^ בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, מר אריאל שרון ואחרים, ניתן ב-9 באוקטובר 2003
  25. ^ עתירה לצו על תנאי - בגצ 4236/07 פורום משפטי למען ארץ-ישראל נ' מר אהוד אולמרט, ראש הממשלה
  26. ^ בג"ץ 4236/07 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ראש הממשלה - מר אהוד אולמרט ואחרים, ניתן ב-10 במאי 2007
  27. ^ בג"ץ 5853/07 אמונה-תנועת האישה הדתית לאומית ואחרים נ' ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט ואחרים, ניתן ב-6 בדצמבר 2007
  28. ^ בג"ץ 9223/10 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב-19 בנובמבר 2012
  29. ^ בג"ץ 990/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' שר הפנים ואחרים, ניתן ב-15 במרץ 2015
  30. ^ בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-6 מאי 2020
  31. ^ בפרט, השופט מני מזוז כתב בפסיקתו כי "המציאות בה נאשם בפלילים בעבירות חמורות מתחום טוהר המידות מקים ממשלה ועומד בראשה, מעוררת קושי ציבורי-מוסרי שקשה להפריז בעוצמתו" לדבריו, "מציאות כזו משקפת משבר חברתי וכשל מוסרי של החברה ושל המערכת הפוליטית בישראל". עם זאת, הוא הוסיף כי "בית המשפט אינו יכול להחליף את תפקיד הציבור והמערכת הפוליטית אל מול מציאות כזו".
    חטפו כשהחליטו, חטפו כשנימקו: תמר אלמוג עושה סדר בפסק הדין של בג"ץ, כאן-תאגיד השידור הישראלי
  32. ^ דניאל דולבנימוקי בג"ץ המלאים בעתירות נגד נתניהו: "ממשלה בראשות נאשם - כשל מוסרי", news.walla.co.il, ‏27 במאי 2020
  33. ^ בג"ץ 2592/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-27 מאי 2020
  34. ^ הסתיימה חקירת תיק 1803, באתר משטרת ישראל, ‏7 במרץ 2019
  35. ^ סיום חקירה בעניינו של סגן שר הבריאות ח"כ יעקב ליצמן, באתר משטרת ישראל, 6 באוגוסט 2019
  36. ^ "אתפטר מכל תפקידיי חוץ מראשות הממשלה", סרוגים, ‏2019-12-12
  37. ^ טל שניידר, בפעם הקודמת: אולמרט הודיע שיתפטר עוד לפני סיום החקירות, גלובס, ‏2018-02-14 (בעברית)
  38. ^ Yael Finkelstein, מה חושבים בכירי הליכוד על ראש ממשלה תחת כתב אישום? תלוי באיזו שנה תשאלו אותם, שקוף, ‏2019-12-10 (בעברית)
  39. ^ התנועה לאיכות השלטון, פוסט בפייסבוק, ‏14 באוגוסט 2019
  40. ^ מרדכי קרמניצרפרשנות | מנדלבליט היה צריך לקבל הכרעה לטובת הציבור ולאלץ את נתניהו להתפטר, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2019
  41. ^ יובל שני, עמיר פוקס ומרדכי קרמניצר, מה דין המשך כהונת ראש ממשלה שגובש נגדו כתב אישום חמור?
  42. ^ מרדכי קרמניצרפרשנות | מנדלבליט היה צריך לקבל הכרעה לטובת הציבור ולאלץ את נתניהו להתפטר, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2019
  43. ^ ברק מדינה ואילן סבן, כשירותו של חבר-כנסת נאשם בפלילים להתמנות לתפקיד ראש הממשלה, ICON-S-IL Blog, ‏2020-04-23
  44. ^ רות גביזון, החלטה נחרצת אבל לא משכנעת, "חדשות", 9 בספטמבר 1993, באתר של רות גביזון
  45. ^ ארי שביט, דבר ראש האופוזיציה, ראיון של רות גביזון לעיתון "הארץ", באתר של רות גביזון
  46. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב, ידיעות ספרים, עמ' 97, 106-109
  47. ^ יואב דותןהלכת דרעי הפכה כלי לחיסול פוליטי, באתר הארץ, 3 במאי 2020
  48. ^ בלומברג, שר האנרגיה הבריטי התפטר לאחר שהואשם ששיקר בעבר בנוגע לדו"ח תנועה, כלכליסט, ‏2012-02-03
  49. ^ שני שרים ביפן התפטרו לאחר שחילקו למצביעים מלונים ותפוחי אדמה, הארץ
  50. ^ N12 - סיגרים ושמפניה ורודה - גרסת ממשלת יפן, N12, ‏2019-10-25
  51. ^ יואב קרני, דוגמה: המדינה שבה ראש הממשלה פורש בגלל ענן כבד של חשד, גלובס, ‏2019-12-07 (בעברית)
  52. ^ האם נתניהו יוצר תקדים עולמי?, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  53. ^ תני גולדשטיין, מועדון המנהיגים החשודים: "מתפטרים בגלל הנורמה – לא בגלל החוק", www.zman.co.il, ‏2019-11-28