פתיחת התפריט הראשי

מימונה

חג יהודי מרוקאי מסורתי
(הופנה מהדף המימונה)
מופלטה, המאכל העיקרי של חגיגות המימונה
שולחן מימונה וטקס המימונה

המִימוּנָה הוא חג עממי של יהודים יוצאי צפון-מערב אפריקה, בעיקר יהדות מרוקו, הנהוג במוצאי שביעי של פסח, באסרו חגישראל בכ"ב בניסן ובחוץ לארץ בכ"ג בניסן). מקור המנהג אינו ברור, וסימוכין לחגיגת המימונה נמצאו רק החל מהמאה ה-18[1][2]. מסורת החג נחוגה בישראל החל מ-1965. חגיגת המימונה כוללת פתיחת שולחן ועליו מיטב מטעמים, ומיני מתיקה. המסובים נוהגים ללבוש בגדים מסורתיים מפוארים לרוב ירוקים עם ניטים הזהים למלבושי המימונה של יהודי מרוקו, כגון גלימות מוזהבות רקומות ותרבושים צבעוניים, והוא כולל שירים, ברכות וריקודים[3].

תוכן עניינים

מקור החג ושמועריכה

 
קערה זו מסמלת את הפריון ומביאה את הבריאות הפרנסה והאושר

מקור החג שנוי במחלוקת, ועדיין אין קונצנזוס מחקרי על כך. עם זאת ישנן כמה דעות מרכזיות שניתן למצוא בספרות.

במסורת יהדות מרוקועריכה

במסורת יהדות מרוקו ניתן למצוא כמה אפשרויות באשר למקור החג ושמו. ראשית היא כי השם נובע מהמילה הערבית "מָיְמוּן" שפירושה מזל והצלחה, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום סגולה לפרנסה ולזיווג. הסיבה העיקרית לכך היא היותו של חודש ניסן "ראש חודשים" ולכן המימונה היא מעין ראש השנה שני. ייתכן שזה מקור המנהגים שמזכירים את מנהגי ראש השנה: בחלק מהקהילות נהגו ללכת לנחל ולרחוץ ידיים ורגלים - מזכיר את התשליך. כמו כן, שולחן החג מכיל סימנים רבים כגוון דבש דבורים, תמר, ועוד פירות שמזכירים את מנהג סימני ראש השנה.

לחלופין נטען כי החג הוא על שמו של אביו של הרמב"ם, רבי מימון, שנפטר ביום זה. מקור אפשרי נוסף הוא הכינוי "מימונה" שהוענק לכיכר הלחם הראשונה שנאפתה לאחר חג הפסח. שני האחרונים נתמכים על ידי הסוציולוגית רחל שרעבי[4][2]. עוד טיעון שנשמע הוא כי ישנו שד בשם 'מימון' ומטרת החג להפיס את דעתו במיני מתיקה.

הצעה נוספת היא שהשם מימונה נקשר למילה אמונה המזכירה אותה. לפיכך החג מתמקד בגאולה העתידית של עם ישראל ושיבתו לארץ ישראל. משמעות זאת נקשרת לקישור התלמודי בין גאולת עם ישראל מידי המצרים על ידי ה' בפסח, בחודש ניסן, לבין הגאולה העתידית מן הגלות והשיבה לארץ[5].

כמו כן ישנה מסורת על חכם בשם ר' משה עמאר, שהלך להשתטח על קברי צדיקים, ובעת ההשתטחות שמע קול על כך שיהודי עירו בצרות. החכם חזר לעירו וגילה כי כל היהודים נאסרו. לאחר דין ודברים עם הפחה המקומי הוסכם על שחרור היהודים בערב הפסח. בעקבות המאורע קבע החכם את החג בצאת הפסח ונתן לו את שמו[6].

בכתבי החיד"א ב-1772 ואצל אלקנה בר ירוחם ניתן למצוא כי אסרו חג פסח הוא יום המועד לפגיעת עין רעה, ולכן יש לערוך בו סעודה כדי להרחיק את המזל הרע[7].

עוד אפשרות היא שמטרת החג היא חגיגת חידוש יחסי האינטראקציה בין הקהילה היהודית והסביבה המוסלמית שנותקו זמנית בשל ההקפדה הרבה על הלכות הפסח וההיסטוריון יגאל בן נון אף מצדד בדעה זו אך מסייג שזו משמעות שנוספה בתקופה מאוחרת[7]. כמו כן אפשרי שקיומו של חג נוסף זה הוא על שום הזהירות היתרה שהייתה מקובלת במהלך ימות הפסח גם בין היהודים לבין עצמם, שהיו נזהרים במהלך החג שלא לאכול איש אצל רעהו, בשל שוני במנהגים הקשורים להימנעות מחמץ וכיוצא בו. לכן, מיד לאחר פסח היו מארחים איש את רעהו, כדי להראות שהימנעות מאכילה אצל פלוני בפסח לא נבעה מאיבה אלא בשל החומרה, ועתה הם אוכלים איש ממאכלי רעהו[דרוש מקור].

במחקר האקדמיעריכה

ההיסטוריונים חיים זאב הירשברג ויגאל בן-נון טוענים כי מקור החג ושמו הוא בחג חקלאי שנחגג לְשֵׁדָת מזל מקומית ובין היתר עורכים בו סעודה לְׂשֵׁדָה, החוקרים מצדדים זאת באמצעות העובדה שאין השולחן ערוך לסעודה רגילה, אלא נמצאים עליו סמלים רבים אשר היו מרכזיים בטקסים שנערכו לשדים כמו דג חי במים, חמש טביעות אצבעות עמוקות בתוך בצק, חמישה צמידי זהב וכדומה[8][7]. יש טוענים שהחגיגה עצמה נבעה ממנהגים פאגאנים קדומים של שבטים ברברים שחיו באזור מרוקו[9].

השערה נוספת של יגאל בן-נון היא כי מקורו של חג המימונה הוא בחג של זרם אסלאמי אלילי בשם gnawa, שפלש למסורת היהודית המרוקאית, התקבל בברכה בתרבות היהודית והפך למסיים של חג הפסח. הגנאווה עורכים טקסי פולחן פעם בשנה, כאשר הטקסים מתחילים בתהלוכה ומסתיימים בריקודים המובילים לחווית אקסטזה. שיריהם של הגנאווה פונים לאֶלָה מימונה ולבן-זוגה, סידי מימון. גם בקרב אמונות הגנאווה שבמרוקו, הפנייה לגבירה מימונה ולבן זוגה קשורה לאלת המזל ולרצון לפייסה. יהודי מרוקו כנראה חגגו עם שכניהם בטקסים זהים, אך עם תכנים שונים שעיקרו את הסממנים האליליים, והשאירו את השמחה והאמונה כי מדובר ביום ממוזל ומבורך. הבניית החג לתוך המסורת היהודית-ישראלית בעת החדשה הפכה אותו לחג שקשור בחג הפסח, כחג האביב, תקופת מעבר מחורף לקיץ התחדשות הטבע וגם החיים המסחריים. לדידו של בן נון רבים מיהודי צפון אפריקה התייחסו אל החג עם הזמן כחלק מציון תחילתה של שנה חדשה החג נחשב כסימן למזל טוב ולרווח כלכלי, כמו שבתרבויות אחרות נהוג לחגוג חגיגות דומות במועד זה של השנה, כמו למשל חג הנורוז באיראן[10][7].

החוקרת אסתר שקלים טוענת כי מקור החג הוא בחג הנורוז, ראש השנה הפרסי העתיק ששורשו נעוץ בדת אלילית קדומה. לדידה החג אומץ בתחילה לפני כ-1500 על ידי יהדות איראן. מאירן החג התפשט לשאר הקהילות במזרח והגיע גם ליהדות מרוקו[11].

הבלשן אהרן ממן סבור כי השם מימונה קשור להיתר להתחתן באסרו חג של הפסח. לדידו חכמי המגרב ראו שבמשך חודשיים לא נערכו חתונות: מפורים ועד חג הפסח מחשש שיישאר חמץ עד חג הפסח, ומפסח ועד ל"ג בעומר משום מנהגי האבילות בימי ספירת העומר. משום כך התירו החכמים לערוך חתונות באסרו חג של פסח. לחגיגה זו קראו "לָלַה מימונה", שפירושה "הגבירה בת המזל", כינוי לכלה המיועדת[12]. את הברכה המסורתית "תרבחו ותסעדו" הוא מסביר כברכה לזוג הצעיר: "תרוויחו ותהיו מאושרים"[13][12].

מנהגי החגעריכה

 
טקס טפיחות על הראש עם עלה חסה טבול בחלב.

ליל המימונה מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה (כל עוד בני הבית נמצאים וערים) כדי להזמין את כל מי שרוצה להיכנס, ולאו דווקא בני משפחה, מכרים או מוזמנים מראש. ביישובים בישראל שבהם היה ריכוז גבוה של יהודי מרוקו, התאפיין ליל המימונה במשך שנים רבות גם במעין "סיור כתובות" (או "טיול מימונה") שבו כמעט כל משפחה הייתה מבקרת אצל כל המשפחות האחרות – מה שהגדיל את תחושת החגיגיות, כיוון שלילה כזה היה לרוב מסתיים בסגירת דלתות הבתים לפנות בוקר. מנהג שנהוג לעשות בערב המימונה, בעל הבית לובש כפתן לבן ותרבוש לבן ומברך את האורחים בכך שטופח על ראשם עלי חסה טבולים בחלב דבר זה נעשה לאורחים רק לאחר שבעל הבית עשה מצווה זו לילדיו, מצווה זו לפי מאמינים מביאה פרנסה בריאות וכל מה שבעל הבית בירך נהוג לעשות זאת בערב המימונה מפני שערב זה מלא בסגולות ובקשות.

הכיבוד שמונח על השולחנות הוא ברובו המכריע מתוק, כנראה כדי להדגיש את התקווה למתיקות בשאר תחומי החיים. מוגשים ממתקים וריבות מסוגים שונים אך "מלך" המימונה הוא הז׳אבן- קציפת ביצים לבנה עם סירופ סוכר שמניחים עליה שקדים. כל המטעמים הוכנו על ידי בעל הבית במהלך הפסח. משום כך, כל המעדנים המתוקים הללו חייבים להכיל רק מרכיבים כשרים לפסח, דהיינו: תמרים, בוטנים, שקדים, אגוזים, סוכר וכו' – אך ללא קמח או מרכיבי חמץ אחרים. את המופלטות והבורקשוש (קוסקוס מתוק), וכל המאכלים העשויים קמח וחיטה, מכינים דקות ספורות בלבד לפני ההגשה.

נהוג לברך את האורחים בברכת "תרבחו ותסעדו"[14], ומקובל לפרשו כ"תרוויחו ותצליחו", אך פירוש זה מוטעה. הטעות צמחה בקרב מרוקאים שנולדו בארץ, אשר מפרשים את הברכה כהזמנה לאורחים ליהנות משפע המזון. הברכה הנכונה היא "תרווחו ותסעדו" ומשמעותה שקודם יהיה לכם רווח (רווחה) ואחר כך תוכלו גם לתת סעד (עזרה לזולת). הברכה המקורית לא מתייחסת לאוכל אלא לרעיון חברתי, על אף שמבטאים אותו בצורת ארוחה חגיגית. יש הזורים מעט קמח על האורחים בהכנסם להתארח.

לאחר ליל המימונה, עיקרו של החג, רבים מיהודי צפון אפריקה נהגו לשבות ממלאכתם ולצאת יחדיו אל הטבע, שם היו אוכלים ומבלים את היום וכן טובלים במים. המוסלמים הרשו ליהודים לבלות בגניהם כיוון שהאמינו כי ליהודים סגולות ברכה ושיזכו בשל כך לשנה גשומה.

המימונה במדינת ישראלעריכה

במרחב הפרטי המשיכו יהודי מרוקו לקיים את חגיגות המימונה ולבקר איש את שכנו במדינת ישראל. אך ב-1965 חידשו את מסורת חגיגות המימונה בצורת חגיגות המוניות במרחב הציבורי והעניקו להם אופי ותפקיד חדש. את חידוש המסורת הזה יזם שאול בן שמחון, איש הוועדה המרכזית של ההסתדרות בשיתוף של פעילי "אגודת יוצאי פאז בישראל". החגיגה ההמונית הראשונה התקיימה ביער הרצל שבלוד והשתתפו בה 300 איש, רבים מהם מהמושב הסמוך יד רמב"ם[15].

כבר מתחילה ביקשו המארגנים להפוך את המימונה לחג של כלל ישראל, חג של אחווה ורעות ומיזוג גלויות. הם הקפידו להזמין ולארח את יוצאי כל הגלויות ונציגי ציבור שונים. בשנים האחרונות נושאות חגיגות המימונה בישראל גם אופי פוליטי, כשנשיאים, ראשי ממשלות, שרים, חברי כנסת ופוליטיקאים משתתפים באירועים הנחגגים ברחבי הארץ.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Enkin, Ari (April 13, 2014). "Mimouna: A Moroccan Jewish Celebration". unitedwithisrael.org. Retrieved September 23, 2015.
  2. ^ 2.0 2.1 שמעון כהן, אז מאין הגיעה לכאן המימונה?, באתר ערוץ 7, 21 באפריל 2014
  3. ^ מהי מימונה, בית כנסת נופית
  4. ^ אם כי היא גם לא שוללת את האפשרות שהלחם קרוי דווקא על שם החג, ולא להפך
  5. ^ סם בן שטרית, המימונה: חג של הכנסת אורחים ואהבת האדם באתר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו.
  6. ^ טלי שלו וליאת מלכה, סינקרטיזם בחגיגות המימונה בישראל באתר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 יגאל בן נון, חג למימונה הגבירה, אשת שד המזל, עיתון הארץ 2007.
  8. ^ ח"ז הירשברג, "המימונה וחגיגות אסרו חג של פסח", בתוך: זכור לאברהם, קובץ מאמרים לזכר ר' אברהם אלמאליח, ירושלים, תשל"ב, עמ' 223
  9. ^ שירה אוחיון, וְלָבְשָׁה הָעִבְרִיָּה תִלְבּשֶׁת עַרְבִיָּה, ‏14 באפריל 2012
  10. ^ יגאל בן-נון על מקורותיה הראשוניים של המימונה
  11. ^ אסתר שקלים, כך גנבו המרוקאים את המימונה מהפרסים
  12. ^ 12.0 12.1 אהרון ממן, מימונה-מדרש השם ומנהגי החג, ירושלים: בתוך: מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה, מוסד ביאליק, תשע"ד, עמ' 119
  13. ^ רגע של עברית על המימונה, רשת ב' של קול ישראל
  14. ^ פירוש: תסעדו=תהיו מאושרים. (סעיד - אשר, מסעוד - המאושר);   על-פי אבשלום קור, בפינתו בגל"צ
  15. ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 75.