ויקיפדיה:הכה את המומחה/שאלות במדעים מדויקים/ארכיון2

דף זה הוא דף ארכיון של דיון או הצבעה שהסתיימו. את המשך הדיון יש לקיים בדף השיחה של הערך או הנושא הנידון. אין לערוך דף זה.

---

למה לסינוס אין גבול?

איך מוכיחים (בשיטה של שנה א') שלסינוס או קוסינוס אין גבול באינסוף?

איך בודקים את הגבול של הפונקציה ${\frac {cos(x)}{sin^{2}(x)}}$ אינסוף? 79.183.247.5 17:15, 13 בדצמבר 2012 (IST)

אם הוכחתם שהפונקציה מחזורית אז זה נובע מכך כי סינוס יהיה מחזורי גם עבור אינסוף ו"אינסוף+2pi" וכאשר פונקציה לא מתכנסת לנקודה מסויימת אין לה גבול. -יונה בנדלאק - שיחה 19:03, 13 בדצמבר 2012 (IST)

פשוט שלילה של הגדרת הגבול באינסוף. אם הדרישה היא שלכל אפסילון קיים דלתא שמקיימת תנאי, מוצאים אפסילון שעבורו אין אף דלתא שמקיימת את התנאי. ‏Setreset • שיחה 21:01, 13 בדצמבר 2012 (IST)

אפשר גם להסתפק בזה שכשהפונקציה מתבדרת אז אין לה גבול. ‏cheshin61‏ • שיחה • א' בטבת ה'תשע"ג • 04:02, 14 בדצמבר 2012 (IST)

מה מושך יותר חזק: עגלה או סוס?

מערכת פשוטה: סוס חזק מושך מוט שעליו מחוברת עגלה. מה יותר חזק- העגלה מושכת את הסוס או הסוס מושך את העגלה? לפי החוק השלישי של ניוטון זה צריך להיות אותו דבר. אז למה בכל זאת המערכת מתקדמת לכיוון של הסוס? 79.179.209.30 21:29, 13 בדצמבר 2012 (IST)

אם אני לא טועה: הכוח שהעגלה מפעילה על הסוס שווה לכוח שהסוס מפעיל על העגלה ומנוגד בכיוונו, לפי החוק השלישי של ניוטון. הסוס לא נע ביחס לעגלה והעגלה לא נעה ביחס לסוס. שניהם ביחד נעים ביחס לקרקע: הסוס דוחף את הקרקע והיא דוחפת אותו חזרה, בכוח שווה ומנוגד (והעגלה נעה עם הסוס).IAmYoni - שיחה 21:55, 13 בדצמבר 2012 (IST)

נראה לי שאפשר להסביר שהחוק השלישי של ניוטון משפיע לך על מתיחות החבל שקושר ביניהם כך שאם הכח יהיה חזק מדי אז החוט יקרע. ‏cheshin61‏ • שיחה • א' בטבת ה'תשע"ג • 04:02, 14 בדצמבר 2012 (IST)

החוט לא יקרה, כי עובדה שסוסים מושכים עגלות לכיוון הנכון. השאלה היא רק איך להסביר את התופעה. מתיחות בחוט היא אותה האחת מבחינת הסוס ומבחינת העגלה, נכון? אז למה הכיוון התנועה הוא כיוון הסוס ולא כיוון העגלה? 79.179.209.30 10:45, 14 בדצמבר 2012 (IST)

השימוש בחוק ה-3 אינו מספיק כדי לקבוע את כיוון התנועה של המערכת סוס-עגלה, משום שהכוחות ההדדיים אינם הכוחות היחידים הפועלים על הסוס או על העגלה !. מה שקובע את כיוון התנועה של כל אחד מהם (ובהתאם, את כיוון המערכת) הוא הכוח השקול הפועל על כל אחד מהם. במקרה של הסוס למשל, פועל עליו חיכוך סטטי עם הדרך, בכיוון המנוגד לכוח בו מגיבה העגלה עליו. חיכוך זה גדול יותר (בדר"כ), ולכן על הסוס יפעל כוח שקול בכיוון המבוקש. בין גלגלי העגלה לבין הדרך המצב הפוך, מאחר והחיכוך במקרה זה קטן יותר (ביחוד לאור העובדה שמדובר בחיכוך גלגול). אני מקווה שהתופעה ברורה יותר עתה. בנצי - שיחה 22:12, 18 בדצמבר 2012 (IST)

וקטורים מאונכים על אותו מישור

אם יש לי מישור ספציפי (בצורה של x+2y+2z-11=0) ויש לי וקטור שמוכל במישור הזה, איך אני מוצא את הוקטור שמאונך לו ונמצא על אותו מישור? תודה מתן – שיחה – 21:32, 13 בדצמבר 2012 (IST)

אוקיי הבנתי שצריך לעשות מכפלה וקטורית של הוקטור ושל הנורמל למישור. אבל בערך מוסבר רק על מכפלה וקטורית של וקטורים גיאומטריים ולי יש וקטורים גאומטריים (קרטזיים) אז איך אני עושה להם מכפלה וקטורית? מתן – שיחה – 21:32, 13 בדצמבר 2012 (IST)

למי שמתעניין, הפיתרון הוא: בהנחה שהוקטור המקורי הוא (x,y,z) והנורמל למישור הוא (a,b,c) אז הוקטור המבוקש, נניח שנקרא לו (r,s,t) צריך לקיים‏ (r,s,t)(x,y,z)=0 וגם‏ (r,s,t)(a,b,c)=0. שתי משוואות עם 3 נעלמים ודרגת חופש אחת. מתן – שיחה – 15:31, 14 בדצמבר 2012 (IST)

תנע, שאלה "מתחכמת"

עגלה עם חול נוסעת על מסילה ישרה. לתוך העגלה מטפטפים אחד-אחד גרגרי חול ישירות מלמעלה (מהירות בציר הX של כל גרגיר היא אפס) בתחתית העגלה יש חור כמו של שעון חול שבו גרגירים נופלים החוצה אחד-אחד. באותו הקצב שמו שגרגרי חול נופלים מלמעלה לתוך העגלה.

האם העגלה תנוע במהירות קבועה או הולכת וגדלה/קטנה? 79.179.209.30 21:34, 13 בדצמבר 2012 (IST)

המסה לא משתנה. תנסה לראות מה קורה לתנע בכיוון x. מה כל גרגיר עושה לו. האם הוא מוסיף, לוקח או לא משנה. eman • שיחה • ♥ 22:41, 13 בדצמבר 2012 (IST)

זו שאלה שאני המצאתי, אז אין לי פיתרון. במקרה שהעגלה בלי חור אז התנע בכיוון ציר X נשאר קבוע ובכל נפילת גרגר מסה גדלה ולכן המהירות הוכלת וקטנה. אבל במקרה שלנו המסה כוללת נשארת קבועה, אבל הגרגרים שנפלים למטה נופלים במהירות גדולה מאפס (הרי יש להם תנע כי כל חלקי העגלה נעים באותה המהירות) והתנע הוא בכיוון ציר X החיובי (כיוון תנועת העגלה) אז משימור תנע העגלה צריכה לנוע יותר ויותר לעט. אני צודק? 79.179.209.30 23:09, 13 בדצמבר 2012 (IST)

כן! הגרגירים הנכנסים לא מוסיפים איתם תנע בכיוון האופקי, אבל אלה שעוזבים כן לוקחים איתם תנע בכיוון זה, אז פחות תנע מתחלק על אותה מסה, והמהירות קטנה. eman • שיחה • ♥ 23:25, 13 בדצמבר 2012 (IST)

אז ניכח מקרה נוסף: עגלה עם חור שדרכו נופלים גרגרים (בלי הגרגרים שמפילים מלמעלה) - מצד אחד המסה הולכת וקטנה ונצפה שהעלה תתחיל לנוע יותר מהר. מצד שני, כל גרגר לוקח איתו חלק מהתנע ולכן נצפה שהעגלה תנוע לעט יותר. אז מה הנכון? 79.179.209.30 10:38, 14 בדצמבר 2012 (IST)

תחשוב על מקרה אחד. מעגלה עם מסה M מפילים כדור בעל מסה m, והוא עוזב אותה במהירות של העגלה. מה יקרה למהירות של העגלה? eman • שיחה • ♥ 12:23, 14 בדצמבר 2012 (IST)

למה מקרה אחר, זה אותו המקרה. לדעתי המהירות לא תשנה. הסיבה היא שתנע לפני הניתוק שווה ל$(M+m)v$ ותנע אחרי הניתוק הוא $mv+Mv_{2}$. ובגלל שימור תנע נקבל שיווין $(M+m)v=mv+Mv_{2}$ ומכאן שמהירות V2=V והעגלה תנוע במהירות קבועה למרות שהיא מאבדת חול. האם אני צודק? 79.183.245.130 12:52, 14 בדצמבר 2012 (IST)

כן.

ועכשיו למה בעצם זה קורה? כי עזבת את הכדור ממנוחה. פשוט עזבת. לכן לא פעל כוח בין העגלה לבין הכדור, והכדור לקח איתו את התנע שכבר היה לו.

eman • שיחה • ♥ 13:25, 14 בדצמבר 2012 (IST)

כוחות חיצוניים ותנע

אם יש כדור שמחליק על טריז (לצורך העניין, משולש ישר שווית על רצפה ללא חיכוך - הוא לא מקובע אליה) ואני רוצה לבדוק את שימור התנע (שלכלל המערכת - הטריז יחד עם הכדור) הציר האופקי והאנכי - האם שניהם יכולים להיות שווים ל-0? הרי בציר האנכי יש לנו את Mg ואת הרכיב האנכי של N, ובציר האופקי יש את הרכיב האופקי של N. אביעד‏ • שיחה 09:04, 14 בדצמבר 2012 (IST)

לא. בכיוון y, פועלים כוחות חיצוניים על המערכת.

ובברור התנע בכיוון y לא נשמר, כי מרכז המסה של המשולש לא נע, ושל הכדור יורד. אז מרכז המסה המשותף יורד, ובמהירות משתנה. eman • שיחה • ♥ 12:25, 14 בדצמבר 2012 (IST)

ובX? הנורמל נחשב לכוח פנימי? אביעד‏ • שיחה 14:14, 14 בדצמבר 2012 (IST)

ב X לא פועלים כוחות חיצוניים. הנורמל בין הכדור לטריז הוא כוח פנימי (לא משנה באיזה רכיב). הוא מעביר תנע מאחד לשני. אבל מתוך המערכת פועלים כוחות רק בכיוון y, והם מעבירים תנע בכיוון הזה למערכת או ממנה. eman • שיחה • ♥ 15:12, 14 בדצמבר 2012 (IST)

שאלה בגבולות

לפונקציה F ישנם אינספוף נקודות בהם $F(x)=L1$ ואינסוף נקודות בהם $F(x)=L2$(שונים). האם זה מספיק בשביל להגיד שאין לF גבול באינסוף? 79.183.245.130 11:49, 14 בדצמבר 2012 (IST)

ממש לא. קח למשל את $f(x)=sin(1/x)$. eman • שיחה • ♥ 13:27, 14 בדצמבר 2012 (IST)

אם יש לך שתי סדרות שהולכות לאינסוף שהפונקציה מקבלת בסדרה הראשונה L1 ובשנייה L2 אז זה מספיק כדי להבטיח שאין גבול. דניאל • תרמו ערך 03:23, 15 בדצמבר 2012 (IST)

מכפלה פנימית בין מטריצות

במקום אחד בקוונטים מגידים מכפלה פנימית של אופרטורים (מטריצות) על ידי $<A|B>=Tr(A^{\dagger }B)$. האם זה נכון? לא צריך להוסיף חצי? יוצא שמכפלת מטריצת היחידה בעצמה נותנת 2. לכן הגדרת $<A|B>=0.5Tr(A^{\dagger }B)$ נשמעת יותר הגיונית. מה הנכון? 79.176.188.241 13:02, 14 בדצמבר 2012 (IST)

המכפלה הראשונה היא המכפלה הפנימית הסטנדרטית; האורך של מטריצת היחידה ביחס למכפלה הזו באמת אינו אחד. ההבדל בין השתיים אינו גדול, כי הן מגדירות את אותה טופולוגיה. עוזי ו. - שיחה 14:37, 14 בדצמבר 2012 (IST)

עזרה בשיקולי אנרגיה

חבל אחיד שמסתו m ואורכו L תלוי על גלגלת אידאלית קטנה (שרדיוסה שואף ל-0). נתון כי ברגע t=0 החבל נמצא במנוחה ואורך צדו השמאלי הוא l=l₀

א. השתמשו בחוק שימור האנרגיה כדי למצאו את מהירות החבל כפונקציה של y.

ב. מצאו את y(t.

אשמח לעזרה פה. אביעד‏ • שיחה 14:55, 14 בדצמבר 2012 (IST)

אינטגרל מרוכב אחד

זו שאלה בפיזיקה במקור (קוונטים), אבל אני לא מבין את המעבר המתמטי הזה. לפתור את האינטגרל ואז להחזיר זה אפשרי. אבל לא נראה לי שככה הם עשו. יש פה איזה טריק. איך עושים? 79.176.187.200 21:03, 14 בדצמבר 2012 (IST)

פשוט מציבים $x=t'-{\frac {D}{V}}$, ואח"כ תחליף את ה-$x$ בחזרה ל-$t'$. ‏cheshin61‏ • שיחה • ד' בטבת ה'תשע"ג • 21:11, 16 בדצמבר 2012 (IST)

אחד בחזקת אינסוף

היי, בתור שעשוע מתמטי חשבתי על דרך להראות על המישור המרוכב שאחד בחזקת אינסוף יכול להיות שוות למינוס אחד, i ומינוס i. למעשה זה לכל מספר שהערך המוחלט שלו הוא 1, אבל ארבעת אלה יותר נגישים כמובן. זאת הדרך שלי:

${\begin{matrix}Z^{n}=\left\{i,-1,-i\right\}=\angle (90^{\circ }*\left\{1,2,3\right\})\\\\\lim _{n\to \infty }Z_{1}={\sqrt[{n}]{1}}\angle {\frac {90^{\circ }*\left\{1,2,3\right\}}{\infty }}=\angle 0^{\circ }=1\\\\1^{\infty }=\left\{i,-1,-i\right\}\\\end{matrix}}$

הידע שלי הוא תיכוני ואני לא מבין כל כך בסימונים והגדרות. השתמשתי בסוגריים {} כדי לציין "שדה" (?) של שלושה מספרים מרוכבים שרדיוסם 1. סימן הזווית הוא במקום cis. מה דעתכם, זה "תקף"? מתן – שיחה – 03:18, 15 בדצמבר 2012 (IST)

אני מצטער, אבל לא הצלחתי להבין את הסימון שלך. נסה להסביר במילים, זה עדיף. בכל אופן, אין דרך מוצלחת (כזו שמניבה משהו מעניין) להגדיר את 1 בחזקת אינסוף. דניאל • תרמו ערך 03:27, 15 בדצמבר 2012 (IST)

הנה ניסוח פשוט יותר שמראה שאחד בחזקת אינסוף שווה למינוס אחד, ע"פ הוצאת שבר ואז העלאה מחדש בחזקה:

${\begin{matrix}Z^{n}=-1=cis180^{\circ }\\\lim _{n\to \infty }Z_{1}={\sqrt[{n}]{1}}\ cis{\frac {180^{\circ }}{\infty }}=cis0^{\circ }=1\\\\1^{\infty }=-1\\\end{matrix}}$

אתה לא משתמש בסימון סטנדרטי ולכן איני יכול להבין. כתוב במילים, זה יהיה הרבה יותר ברור. דניאל • תרמו ערך 03:44, 15 בדצמבר 2012 (IST)

תהי משוואה Z^n שווה 1cis180 שזה למעשה -1. ע"פ משפט דה מואבר, כאשר n שואף לאינסוף אז הזווית של כל פיתרון היא *משהו* חלקי אינסוף, שזה למעשה אפס, אזי כל הפתרונות שואפים ל 1cis0 שזה למעשה 1. מכך נובע שאם נעלה את 1 בחזקת אינסוף נגיע למינוס אחד. מתן – שיחה – 03:49, 15 בדצמבר 2012 (IST)

זו טעות נפוצה במתמטיקה לקחת משהו שעובד יפה במקרים סופיים ולקפוץ איתו לאינסוף. אם אתה באמת רוצה להבין מה קורה פה צריך ניתוח קצת יותר עדין. אתה חוקר כאן את ההתנהגות של השורשים ה-n-יים של מינוס 1 כש-n הולך וגדל לאינסוף. אתה מגיע להבחנה הנכונה שיש שורש שהולך ומתקרב ל-1. אבל יש עוד הרבה שורשים והם מתקרבים למספרים אחרים לגמרי. למעשה n השורשים הם קודקודיו של מצולע משוכלל, וככל ש-n גדל המצולע הולך ונהיה דומה למעגל היחידה. כלומר לכל מספר במעגל היחידה יש בכל רמת קרבה שלו אינסוף שורשים מסדר כלשהו של מינוס 1. דניאל • תרמו ערך 04:05, 15 בדצמבר 2012 (IST)

ברור לי שזה לא נכון, זה היה סתם שעשוע מתמטי. אבל זה עדיין מקרה שמעניין אותי. אתה צודק שיש עוד שורשים שמתקרבים למספרים אחרים אבל אותי מעניין רק השורש שהולך ושואף ל1. זו טעות להגיד ש180 חלקי אינסוף שווה לאפס? מתן – שיחה – 13:55, 15 בדצמבר 2012 (IST)

זו יכולה להיות טעות, תלוי בהקשר. בהקשר הזה זה לא היקש מוצלח, כי אתה מקפיא באופן שרירותי את שאר האינדקסים במשפט דה-מואבר. דומה הדבר להיקש המוטעה הבא: $1=\lim _{n\to \infty }{\tfrac {1}{n}}\cdot n=\lim _{n\to \infty }{\tfrac {1}{\infty }}\cdot n=0$. בדרכים דומות אתה יכול "להוכיח" ש-1 בחזקת אינסוף הוא כל מספר. אתה מקבל גם דברים מוזרים כמו $-1=1^{\infty }=1^{2\infty }=(-1)^{2}=1$. כל זה מאותת לך שאתה לא עוסק בדברים מוגדרים היטב, ומוטב לך לעבור לניתוח עדין ומעמיק יותר כמו זה שאני נתתי. דרך טובה יתר לגשת לזה היא לחקור את קבוצת כל המספרים שהם שורש מסדר כלשהו של 1. אלו קרויים שורשי היחידה והם מהווים חבורה ביחס לכפל. הם אינם מהווים את כל המספרים שהערך המוחלט שלהם הוא 1, אלא רק את אלו שהזווית שלהם היא כפולה רציונלית של פאי. אם תקח מספר עם זווית אי-רציונלית (ככפולה של פאי) כל חזקה שלה תגיע למקום אחר במעגל, ואף פעם לא תנחת על 1, אבל כן תתקרב ל-1 ולכל מספר אחר על המעגל בכל רמת דיוק שתרצה. גם קבוצת המספרים על מעגל היחידה היא חבורה ביחס לכפל הקרויה חבורת המעגל ומכילה את חבורת שורשי היחידה. דניאל • תרמו ערך 16:27, 15 בדצמבר 2012 (IST)

גרף של פונקציה

איך אדם, ללא תוכנת מחשב יכול לצייר גרף כמו ${\sqrt {x^{2}+1}}-x$? אפשר סקיצה כללית. 109.64.242.148 09:32, 15 בדצמבר 2012 (IST)

מוצאים נקודות חיתוך עם הצירים, גוזרים פעם אחת כדי למצוא תחומי עלייה ירידה, גוזרים שוב כדי למצוא פיתול. ניתן לראות גם שעבור X חיוביים הפונקציה היא ב"עוצמה" של (X - X) זאת אומרת שהיא "תשאף" לאפס בצד הימני שלה. כמובן שאפשר גם להציב כל מיני מספרים (למשל המספרים השלמים בין עשר למינוס עשר) ואז לחבר אותם בקו (אבל חשוב לוודא את תחום ההגדרה שלה קודם - במקרה הזה אין בעיה). מתן – שיחה – 13:49, 15 בדצמבר 2012 (IST)

מערכת מד"ר צמודות

כאן כתוב פיתרון שאותו אני לא הכי מבין. b+ וb- זה פונקציות תלויות זמן ככה בכל רגע $|b-|^{2}+|b+|^{2}=1$ (אמפליטודות).

אני גזרתי את שניה והצבתי לתוכה את הראשונה והשניה. קיבלתי: $b-=Bsin(\Omega /2)$

ולא יודע מה המקדם B. יש לכם דרך פשוטה יותר לפתור את זה? זו שאלה בפיזיקה (וריאציה של אוסילטור רבי) ככה שלא צריך להיות יותר מדי ריגורוזי. 79.180.242.25 16:20, 15 בדצמבר 2012 (IST)

תנועה מעגלית

אם מכונית נכנסת לפנייה מעגלית ברדיוס r במהירות v, כזו שכח החיכוך עם הכביש לא יכול לספק את הכוח mv^2/r - מה צורת המסלול של המכונית? הדעת נותנת שלמרות שהיא לא נכנסת לתנועה מעגלית הכח משפיע על המסלול. איך מוצאים את ההשפעה הזו? שאלה נוספת: איך אפשר להוכיח מתמטית שכאשר חלקיק נע באופן שהכח שפועל עליו מאונך בכל רגע למהירותו, מתקבלת תנועה מעגלית? תודה, 89.139.180.194 19:10, 15 בדצמבר 2012 (IST)

הגיוני שהתנועה תהיה אליפטית. אביעד‏ • שיחה 22:44, 16 בדצמבר 2012 (IST)

דברים כאלה לא הולכים לפי "היגיון". ואני לא חשוב שאפשר בכלל לדעת מה התשובה. זה תלוי מאוד במה עושה הנהג. eman • שיחה • ♥ 22:50, 16 בדצמבר 2012 (IST)

בעזרת מערכת של שתי משוואות דיפרנציאליות עבור רכיבי המהירות. בד"כ עושים את זה עבור תנועה בשדה מגנטי אחיד, אבל אני מאמין שכל מקרה כזה אפשר להביא לצורה הזו. eman • שיחה • ♥ 22:50, 16 בדצמבר 2012 (IST)

התכוונתי ספירלית האמת... אביעד‏ • שיחה 22:51, 16 בדצמבר 2012 (IST)

כוח מאונך לכיוון המהירות

מה הסיבה לכך שרכיב הכוח המאונך למהירות הגוף, משפיע רק על כיוון הגוף ולא על גודל המהירות? אני מכיר את הטיעון שהרכיב המאונך לא עושה עבודה ולכן לא יכול לשנות את האנרגיה הקינטית, אבל מחפש הסבר אינטואיטיבי יותר. לכאורה, ברגע שגוף נע במהירות מסוימת (נגיד בקו ישר) ומתחיל לפעול עליו כוח מאונך, רכיב המהירות בכיוון התנועה אמנם לא משתנה, אבל נוסף רכיב חדש dv בכיוון המאונך, מה שאמור לשנות גם את הגודל וגם את הכיוון (אורך הווקטור (v,dv) בהכרח גדול מאורך הווקטור (v,0). תודה מראש, 94.159.217.166 08:39, 17 בדצמבר 2012 (IST)

שים לב שהוקטור (v,dv) שונה בכיוונו מ (v,0). התאוצה, שמאונכת למהירות, משנה את כיוונה בהתאם, וכעת יש לה גם רכיב בכיוון x-. רכיב זה של התאוצה מקטין את רכיב x של המהירות. עשינו פה חלוקה בדידה של הזמן, ומכאן נובעת הבעיה לכאורה שהצגת. כאשר עוברים לגבול הרצף בצורה נכונה (או עובדים בו מראש), מקבלים שגודל המהירות לא משתנה. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

שורש בחשבון מודולו ראשוני

בחשבון מודולו ראשוני ששקול ל-3 מודולו 4, איך ניתן לחשב שורש ריבועי ל-y, אם ידוע ש-y ב-QR? תומר - שיחה 15:28, 17 בדצמבר 2012 (IST)

$(\pm y^{(p+1)/4})^{2}=y\cdot y^{(p-1)/2}=y{\pmod {p}}$. דניאל • תרמו ערך 16:29, 17 בדצמבר 2012 (IST)

תודה. תומר - שיחה 17:51, 17 בדצמבר 2012 (IST)

איך האיש עומד באוויר?

באתר בחדרי חרדים http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=48206&cat=3, בתמונה ה-15, כלומר החמישית מהסוף, איך האיש עומד באוויר? 80.230.44.100 22:27, 18 בדצמבר 2012 (IST)

מותקנת לו רחפת תת עורית מתחת לחולצה שעובדת על גזי חממה, (או שאולי יותר הגיוני שרגל ימין שלו עומדת על המכשיר). ‏cheshin61‏ • שיחה • ו' בטבת ה'תשע"ג • 16:06, 19 בדצמבר 2012 (IST)

עבודה ואנרגיה

מה ההבל העקרוני בין עבודה לאנרגיה ולמה לשתיהם יש יחידות של גאול? 79.176.161.232

עבודה היא השינוי באנרגיה המכנית, W=ΔE. לכן יש להן את אותן היחידות. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

כלומר, הקשר בין עבודה לאנרגיה הוא כמו הקשר בין תאוצה למהירות, או הקשר בין מהירות למקום. בלנק - שיחה 17:03, 19 בדצמבר 2012 (IST)

הקבלות אלה כלל לא מובנות, ואף אינן נכונות. בנצי - שיחה 22:51, 19 בדצמבר 2012 (IST)

בלנק, תאוצה אינה השינוי במהירות, היא קצב השינוי של מהירות. דניאל • תרמו ערך 23:01, 19 בדצמבר 2012 (IST)

בלנק, אתה מתבלבל עם הספק. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

צודקים, טעות שלי. בלנק - שיחה 00:35, 21 בדצמבר 2012 (IST)

שורש לא טריוויאלי של 1

בחשבון מודולו n, מהו "שורש לא טריוויאלי של 1"? הבנתי שזה שורש של 1 שאינו 1 ואינו -1 (כלומר n-1), אבל זה לא מסתדר לי שיש יותר מ-2 שורשים למשוואה ממעלה 2: x^2=1. תומר - שיחה 14:48, 19 בדצמבר 2012 (IST)

זה "לא מסתדר" כי מעל שדה מספר השורשים של פולינום חסום על-ידי המעלה שלו. התכונה הזו אינה נכונה מעל חוגים כלליים יותר, ולמשל $1^{2}\equiv 3^{2}\equiv 5^{2}\equiv 7^{2}\equiv 1{\pmod {8}}$. עוזי ו. - שיחה 15:40, 19 בדצמבר 2012 (IST)

תודה. תומר - שיחה 18:59, 20 בדצמבר 2012 (IST)

טור פוריה ב2 משתנים

אנו מתבקשים כאן לחשב טור פורייה מרוכב של פונקציה ב2 משתנים.

הנוסחה למשתנה אחד היא $F_{n}={\frac {1}{2\pi }}\int _{-\pi }^{\pi }f(x)\,e^{-inx}\,dx$. אך היא טובה למשתנה אחד. איך מכלילים? 79.176.161.232 19:47, 19 בדצמבר 2012 (IST)

מבצעים את אותו דבר שוב, בהחלפת x-->y, n-->m. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

אנרגיה במתנד הרמוני

האם ניתן משיקולים של שימור אנרגיה להגיע לנוסחת תנועה של מתנד הרמוני? אין בעיה לפתור מד"ר קלה. 192.114.105.254 12:07, 20 בדצמבר 2012 (IST)

האנרגיה היא 0.5mv^2+0.5kx^2. אם תגזור את זה לפי הזמן ותשווה לאפס (שימור אנרגיה) תקבל את משוואת הכוחות של מתנד הרמוני, שהיא מד"ר קלה: ma=-kx. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

כמעט נכון. השיטה היא בעצמם להגדיר לגראנז'יאן שהוא האנרגיה הקינטית פחות האנרגיה הפוטנציאלית של המערכת ולהכניס אותו למשוואת אויילר-לגראנז', ממנה מתקבלת משוואת התנועה הדיפרנציאלית. ♠ גיל כ. (שיחה) ♠ מיפוי ויקיפדיה ♠ 12:01, 22 בדצמבר 2012 (IST)

למה לקלל? eman • שיחה • ♥ 22:57, 22 בדצמבר 2012 (IST)

אני דווקא רואה במילים אלו ברכות, לגראנז' שמח גם לך. ♠ גיל כ. (שיחה) ♠ מיפוי ויקיפדיה ♠ 23:11, 22 בדצמבר 2012 (IST)

אם נהיה רגע רציניים, אין שום סיבה להשתמש בשאלה כזו בפורמליזם לגראנז'י. ולגבי השואל הספציפי, יש לי חשש שתשובה כזו עלולה רק לבלבל ואולי אפילו להפחיד אותו. eman • שיחה • ♥ 23:49, 22 בדצמבר 2012 (IST)

אולי זה נשמע מסובך, אבל אני זוכר שלמדתי את זה הדרך נראתה לי כאחת הפרוצדורות הנקיות ביותר והפשוטות ביותר להבנה. בכל אופן התשובה של להגדיר את האנרגיה ולגזור לפי הזמן אינה מדוייקת, למרות שמבקרה הזה נקבל mva+kxv=0 ונוכל לצמצם את המהירות ולקבל את המד"ר. ♠ גיל כ. (שיחה) ♠ מיפוי ויקיפדיה ♠ 08:00, 24 בדצמבר 2012 (IST)

סודרים

האם תוכלו בבקשה לתת סדר מפורש על הטבעיים (או קבוצה אחרת בת-מנייה) שהסודר שלו הוא ω^ω? ומה בקשר ל-ε₀? שדדשכ • שיחה • ח' בטבת ה'תשע"ג • 09:51, 21 בדצמבר 2012 (IST)

לפי ההגדרה, $\omega ^{\omega }=\cup _{n<\omega }\omega ^{n}$. קל לוודא ש-$\omega ^{n}+\omega ^{n+1}=\omega ^{n}+\omega \cdot \omega ^{n}=(1+\omega )\cdot \omega ^{n}=\omega \cdot \omega ^{n}=\omega ^{n+1}$, ולכן אפשר להציג את הסודר הזה גם כסכום $\omega +\omega ^{2}+\cdots$. הסודר $\omega ^{k}$ איזומורפי לסדר הלקסיקוגרפי על $\mathbb {N} ^{k}$, ולכן הסודר המבוקש איזומורפי לסדר הלקסיקוגרפי על הקבוצה $\cup _{k=1}^{\infty }\mathbb {N} ^{k}$ (כל רביעיה קטנה מכל חמישיה וכו'), שהיא בת מניה. עוזי ו. - שיחה 00:41, 23 בדצמבר 2012 (IST)

תודה. ומה בקשר לאפסילון אפס, הוא בלתי ניתן להצגה ישירה? האם זה קשור לאקסיומת הבחירה? ואם כן - מה קורה במערכת ללא אקסיומת הבחירה לסופרמום של ω, ω^ω, ω^ωω...? שדדשכ • שיחה • י"א בטבת ה'תשע"ג • 00:06, 24 בדצמבר 2012 (IST)

כוח קוריוליס בצינור מסתובב

אם יש צינו שמסתובב על צירו, אופקית, ובתוכו נמצא חלקיק. אני מנסה לנתח את משוואת התנועה של החלקים. הכוח הצנטריפוגלי המדומה פועל. שאלתי היא האם כוח קוריוליס פועל למרות הצינור. כי הרי מי שנמצא במערכת הלא אינרציאלית (נניח גמד בתוך הצינור) לא רואה שום עיוות בתנועה, כיוון שהצינור מנתב אותו לתנועה קווית. אביעד‏ • שיחה 16:43, 21 בדצמבר 2012 (IST)

הגמד בתוך הצינור מרגיש כוח נורמאלי מהצינור. והסיבה מבחינתו זה כי הכוח הזה מונע מכוח קוריוליס לעבור דרך דפנות הצינור. eman • שיחה • ♥ 17:27, 21 בדצמבר 2012 (IST)

בעצם הכוח הנורמלי הזה פועל בכיוון האנכי לצינור בלבד, ולכן הוא אינו משפיע על המהירות במע' הצינור? אביעד‏ • שיחה 19:26, 21 בדצמבר 2012 (IST)

נכון. eman • שיחה • ♥ 19:33, 21 בדצמבר 2012 (IST)

פוטנציאל כימי מול פרמי

למה בטמפרטורה גבוהה מ0 פוט' כימי קטן מE פרמי? 79.182.204.212 18:32, 21 בדצמבר 2012 (IST)

חרוט בקואו' כדוריות

נתון לי theta=alpha, חרוט במע' קוא' כדוריות. איך אני ממיר את זה לקרטזיות? לא הצלחתי. אביעד‏ • שיחה 19:37, 21 בדצמבר 2012 (IST)

צריך את הביטוי שמעביר בין קואורדינטות קרטזיות לכדואיות, ואז פשוט מציבים, ומקבלים פונקציה של אחת הקואורדינטות הקרטזיות כפונקציה של השתייםפ האחרות. והפונקציה הזו מתארת משטח. eman • שיחה • ♥ 23:15, 21 בדצמבר 2012 (IST)

כוח צנטריפטלי

מאוד אהבתי את הפסקה "קבלת הביטוי לתאוצה הצנטריפטלית בגישה גאומטרית". אבל לא ברור הקטע של "המעגל השני". ברור למה וקטור V עושה סיבוב שלם. לא ברור למה מותר להחליף בין R ל-V ובין V ל-A? האנלוגיה לא ברורה לגמרי. 79.182.204.212 23:00, 21 בדצמבר 2012 (IST)

א. אכן, הרעיון מצויין, משום שהוא מאפשר לקבל ביטוי אנליטי בדרך אינטואיטיבית, אבל מצריך 'ראיה' מרחבית טובה. אתה אומר "ברור למה" משום שאתה מייד רואה את הגוף המסתובב ואת וקטור המהירות החבור אליו. כדי 'לראות' את ההמשך, עליך לחשוב על צמדי וקטורים בלבד, ועליהם בלבד, ולא על תמונה מוחשית של סיבוב. מאחר ושני הצמדים (וקטורי v ו-R, ווקטורי a_R ו-v, בהתאמה) מבצעים סיבוב שלם בו-זמנית, הרי שבהכרח היחס בין בני זוג בצמד הוא יחס קבוע (מאחר וה'היקף' חלקי זמן המחזור נותן את 'וקטור המהירות', כאשר במקרה השני זהו וקטור התאוצה). שים לב: המעגל השני מתייחס למעגל דמיוני ולא במרחב התנועה הממשית, אבל הוא מעגל לכל דבר. חזור ושאל, לפי הצורך, אחרי הבהרות אלה.

ב. שים לב לכך שרעיון (מצויין) זה מתאים לתנועה מעגלית קצובה, משום שאחרת, לא נוכל לקבל את המעגל השני. בנצי - שיחה 23:56, 21 בדצמבר 2012 (IST)

אתה חושב שאפשר להעביר הסבר כזה על הלוח בכיתה י"א? הקטע של המעגל השני הוא די מופשט- אפשר בקלות להסביר מדוע וקטור מהירות עושה סבוב שלם ועם טיפה מאמץ להראות שתאוצה תמיד ניצבת. אבל בניית הנוסחה ${\frac {2\pi v}{T}}=a$ לא כזאת טריוויאלית. 109.64.205.20 09:23, 22 בדצמבר 2012 (IST)

א. נכון, החלק השני מופשט ולכן גם מאתגר. אתה שואל "האם אני חושב שאפשר ?" ובכן, מניסיון התשובה היא חיובית. אינני יודע מה עשו קודם לכן (אני גם לא זוכר מה עשה המורה שלי בי"א), משום שעוד יותר קשה לפתח את הביטוי משיקולים וקטוריאליים (תהליך מופשט בעצמו) ואח"כ באמצעות גזירה. אין דרך אחרת. בספר הלימוד של פרנסיס סירס וזימנסקי ('מכניקה') מתחמקים מבעיית הגזירה (לימודי המתימטיקה בארץ לא מתואמים עם הוראת הפיזיקה, סוגיה בעייתית בפני עצמה) ע"י שימוש בתורת הגבולות (הספר המקורי נכתב בארה"ב לצרכים של תוה"ל שלהם, אבל כנראה שגם שם לא מגיעים לתורת הנגזרת בזמן המתאים).

ב. כמה הערות מעבר לדיון עצמו: 1. לפיתוח, כלשהו, יש יתרונות נוספים. הוא מבסס את הרעיון שהפרש וקטורי מהירות השווים בגודלם הינו פרופורציונלי לגודלה של התאוצה הרדיאלית. הוא מדגיש את הקשר בין כיוונה של התאוצה הרגעית לבין כיוון ההפרש הוקטורי, כמקרה גבול של התאוצה הממוצעת. בנצי - שיחה 10:46, 22 בדצמבר 2012 (IST)

איך גילו שפלואור טוב לשינים

מה הסיפור של גילוי פלאואר במים. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

לא פלואור, אלא פלואוריד.ראה בערך פלואוריד#היסטוריה ובערך הפלרת מי שתייה. בלנק - שיחה 14:52, 22 בדצמבר 2012 (IST)

מציאת אברים בסדרה

אם יש לי סדרה של 179,...,7, 5, 3 מה הדרך הרשמית למציאת מספר האיברים בסדרה זו (של 179 המספרים כשההפרש הוא 2)? {השיטה שלי שמצאתי אותה לבד במחשבה לאחר שראיתי רק את התוצאה ולא את הדרך, היא לייצר משוואה: 179 =2(n-1) שלוש(3), אח"כ להעביר את המספרים 3+2 לצד השני ואז יוצא 174, ואז מוסיף את הנכפל שהוא 2, וכך יוצא לי התוצאה של 89=176:2} אני חוזר לשאלה הראשונה, מה הדרך הרשמית לתשובה? 109.253.222.11 22:38, 22 בדצמבר 2012 (IST)

תשתמש בנוסחה $a_{n}=a_{1}+(n-1)d$ כאשר $a_{1}=3,a_{n}=179,d=2$. שדדשכ • שיחה • ט' בטבת ה'תשע"ג • 22:51, 22 בדצמבר 2012 (IST)

בשם האיגוד הישראלי למתמטיקה אני מודיע לך שאין דרך רשמית לפתור בעיות מתמטיות משום סוג שהוא. עוזי ו. - שיחה 00:25, 23 בדצמבר 2012 (IST)

במילה 'רשמית' לא התכוונתי לאקדמיה ללשון... התכוונתי לכך שמן הסתם מלמדים דרך מסויימת אחת (או שתיים) בבית הספר.

ולכותב התשובה, שדדשכ, צר לי להודיעך שהשימוש בנוסחה הזו פשוט לא קשור לתוצאה (נסה בעצמך ותווכח). יש נוסחה מאוד דומה (שלמעשה שונה בפרט אחד והוא הוספת מספר הדיסטאנס למספר האיבר הראשון) שמביאה לתוצאה הנכונה. 109.253.222.11 00:46, 23 בדצמבר 2012 (IST)

אתה טועה, שדדשכ צודק. דניאל • תרמו ערך 00:48, 23 בדצמבר 2012 (IST)

אתה צודק, טעיתי. (בדיוק באתי למחוק את הדברים וראיתי שכבר הגבת, אז אני משאיר את התגובה הלא נכונה שלי) 109.253.222.11 00:50, 23 בדצמבר 2012 (IST)

מי צודק? (שאלה בסדרות)

כמה איברים בסדרה הבאה? 629...,497,500,503 (לפי החשבון שלי יש 43, אבל בחוברת כתוב שישנם 45 איברים) החשבון שלי הוא כך:

43 =3 : 129 < *3=129 < *3= 3- 497 -629 < *3+ 3 +497=629 < 3(1-*)+497=629 (הכוכביות הן במקום האות n שמשום מה לא מתאפשר לי להכניס אותה לתוך הסוגריים בלי שהכל יתבלגן שם), מי צודק? 109.253.222.11 00:39, 23 בדצמבר 2012 (IST)

בסדרה יש 45 אברים. טעית בסימן כשפתחת את הסוגריים. עוזי ו. - שיחה 00:45, 23 בדצמבר 2012 (IST)

נכון, תודה רבה. (למען האמת בכלל לא הסתכלתי על מה שעשיתי כעל פתיחה סוגריים ומכאן נבעה הטעות שלי הזאת וכן בתגובה הקודמת, הסתכלתי על מה שעשיתי כנוסחה של פונקציה)109.253.222.11 00:55, 23 בדצמבר 2012 (IST)

אחד הדברים המעניינים במתמטיקה הוא שהנכונות של מה שאתה עושה אינה תלויה באיך שאתה מסתכל על זה. עוזי ו. - שיחה 01:09, 23 בדצמבר 2012 (IST)

בעיה דו-גופית

בערך נכתב שהבעיה ניתנת לרדוקציה לתנועת מרכז המסה, ול"תנועה יחסית סביב מרכז המסה". בפיתוח המתמטי שמופיע בערך מוסבר שהבעיה ניתנת לרדוקציה לתנועה של מרכז המסה, ולתנועה של אחת המסות, ביחס לשניה. לא ברור איך ניתן לראות שהתנועה המשותפת של שני הגופים היא סביב מרכז המסה? 109.160.130.67 11:32, 23 בדצמבר 2012 (IST)

ליתר דיוק, לתנועת מסתם המצומצמת של שני הגופים סביב מרכז המסה. אשמח אם תנסה למקד את שאלתך בשלב זה. בנצי - שיחה 22:51, 23 בדצמבר 2012 (IST)

השאלה היא איך ניתן לראות זאת מהפיתוח המתמטי שמופיע בערך. 109.160.130.67 06:35, 24 בדצמבר 2012 (IST)

שאלה בסדרות על: $3a_{3}=3(a+2d)$

מי יכול להסביר לי ויזואלית מדוע: $a_{8}=3a_{3}$ שקול ל-: $a_{1}+7d=3(a+2d)$ בדגש על הצד הימני של המשוואה, כלומר חשוב לי להבין מדוע $3a_{3}=3(a+2d)$ תודה 95.35.149.41 17:10, 23 בדצמבר 2012 (IST)

האם אתה מבין את הסימון $a_{n}$? נשמט לך האינדקס 1 באגף ימין של המשוואה. עוזי ו. - שיחה 17:21, 23 בדצמבר 2012 (IST)

לכאורה כן; הסימן $a$ מסמל את מספר האיבר, והסימן $_{n}$ מסמל את מקומו בסדרה. האם הבנתי נכונה? (אגב, המספר 1 לא נשמט לי הוא פשוט לא קיים בחוברת שלפיה אני מתרגל, ייתכן ששם הוא נשמט כדבריך. בכל מקרה את זה ש:$3a_{1}=3(a_{1})$ הבנתי היטב, אבל את ה- $+2d$ לא הבנתי, ואשמח לקבל הסבר עם דגש על ויזואליות בהסבר). 176.13.110.191 18:02, 23 בדצמבר 2012 (IST)

מסמנים את אברי הסדרה בסימון כמו $a_{1},a_{2},\dots$, שמציג את האיבר הראשון, השני, וכן הלאה. אומרים שזו סדרה חשבונית אם ההפרש $a_{n+1}-a_{n}$ אינו תלוי ב-n, ואז אפשר לסמן אותו בסימון קבוע, למשל d, ולגלות ש-$d=a_{2}-a_{1}=a_{3}-a_{2}=a_{4}-a_{3}=\cdots$, ומכאן למשל $a_{3}=a_{2}+d=(a_{1}+d)+d=a_{1}+2d$. באינדוקציה נובע שלכל n, $a_{n}=a_{1}+(n-1)d$. עוזי ו. - שיחה 18:22, 23 בדצמבר 2012 (IST)

אז לכאורה התוצאה יותר גדולה כי: $3(a_{1}+2d)=a_{3}+6d$ או $3(a_{1}+2d)=3a_{3}+6d$ בכל מקרה אנו מוצאים 9 איברים ולא שמונה. (אין לי ספק שאתה צודק אבל אני אומר לך את זה בשביל שתבחין איפה בעיית ההבנה אצלי) 176.13.110.191 21:00, 23 בדצמבר 2012 (IST)

לא ברור לי איפה בביטוי $3(a_{1}+2d)=3a_{3}+6d$ אתה רואה תשעה איברים. נוסחת הכפל $3(a_{1}+2d)=a_{3}+6d$ אינה נכונה: הטענה $3a_{1}=a_{3}$ אומרת שהאיבר השלישי בסדרה גדול פי 3 מהאיבר הראשון, וזה דבר שיכול לקרות בסדרות מסויימות, אבל בוודאי אינו מחוייב המציאות. עוזי ו. - שיחה 21:38, 23 בדצמבר 2012 (IST)

$3(a_{1}+2d)=3a_{3}+6d$ בסדרה זו, 3 פעמים a ועוד 6 פעמים d מובילים לסכום 9 176.13.110.191 22:10, 23 בדצמבר 2012 (IST)

ואילו האותיות a ו-d בתוספת לנר השמיני של חנוכה מובילים לעשר. אם תבין מה לא עובד, תוכל להתחיל להבין מה כן עובד. וכדי להבין מה לא עובד, נסה לנסח טענות מפורשות ומדוייקות. אין דין "האיבר התשיעי בסדרה" כדין "תשעה איברים"; ושוב, $3a_{1}\neq a_{3}$. עוזי ו. - שיחה 23:56, 23 בדצמבר 2012 (IST)

סליחה, קצת סבלנות בבקשה... אני בסך הכל ברמה של יסודי... אל נא תכעס עלי בעבור זאת. ולעניינינו: אנסה לפשט מה לא ברור לי. למיטב הבנתי, $3(a_{1}+2d)=a_{1}+a_{1}+a_{1}+d+d+d+d+d+d$ השאלה שלי איך כל זה (9 פרמטרים) משתווה ל:$a_{1}+7d$ (8 פרמטרים) זה כל הקושי שלי בהבנה. 176.13.110.191 00:11, 24 בדצמבר 2012 (IST)

נתחיל מהמשוואה הנתונה: $a_{8}=3a_{3}$. אנחנו יודעים שלכל n מתקיים $a_{n}=a_{1}+(n-1)d$ (ההוכחה היא באינדוקציה על n, אבל אם תציב n=2,3,4 תראה שזה נובע מיד מן ההנחה שההפרש בין איבר לאיבר הוא הערך הקבוע d). בפרט, $a_{3}=a_{1}+2d$, ואילו $a_{8}=a_{1}+7d$. נציב את העובדות האלו בזהירות במשוואה המקורית, ונגלה ש- $a_{1}+7d=3(a_{1}+2d)=3a_{1}+6d$. זו משוואה אחת בשני נעלמים ($a_{1},d$), ולכן אי אפשר "לפתור" אותה (כלומר למצוא את הערך המספרי של שני הנעלמים, וכך לגלות את כל איברי הסדרה). אבל זו לא סיבה להתייאש - המשוואה מספקת קשר בין הנעלמים: אם נחסר משני האגפים את $6d$ נקבל $a_{1}+d=3a_{1}$, ואם נמשיך ונחסר $a_{1}$ נקבל $d=2a_{1}$. זה אומר שהסדרה שלנו היא $a_{1},3a_{1},5a_{1},7a_{1},9a_{1},\dots$, כשהאיבר השמיני הוא $15a_{1}$ - בדיוק שלוש פעמים האיבר השלישי.

ולגבי התהיה הבסיסית איך יתכן שסכום של שמונה דברים שווה לסכום אחר של תשעה דברים, אין כאן שום קושיה: למשל, המשקל של שתי אשכוליות שווה למשקל של שמונה קלמנטינות. טענה כמו "שתי קלמנטינות ועוד שבע קלמנטינות שוקלות כמו תשע קלמנטינות" (שבה משווים אותם דברים מכל צד) הן טאוטולוגיות - הן נכונות תמיד, ולכן אי אפשר להסיק מהן שום דבר קונקרטי. דווקא השוואה מפתיעה כמו בין האשכוליות והקלמנטינות מאפשרת להסיק את היחס בין המשקלים (אשכולית שוקלת כמו ארבע קלמנטינות). אם משהו מכל זה לא ברור, יתכן שאתה מנסה לפתור שאלות על סדרות לפני שהשתלטת על הטכניקה הבסיסית של מניפולציה בביטויים אלגבריים. עוזי ו. - שיחה 01:13, 24 בדצמבר 2012 (IST)

לשואל, אני חושב שהבנתי איפה בעיית ההבנה שלך ואני חוזר להודעה הראשונה שלך שבה כתבת: חשוב לי להבין מדוע $3a_{3}=3(a+2d)$. אם אתה רוצה להבין את זה ויזואלית, פשוט תחשוב שיש נוסחה קבועה שתמיד ה-$d$ קטן באחד מה-$n$ (שבמקרה שלך הוא $a_{3}$). לדוגמה: $4a_{4}=4(a_{1}+3d)$. כפי שאתה רואה זו נוסחה קבועה שבה ה-$d$ קטן באחד מה-$n$ שבמקרה שאני הצגתי זה $d=n-1>3d=4-1$. זה ההסבר הויזואלי כפי שביקשת. 194.114.146.227 11:46, 24 בדצמבר 2012 (IST)

לא "$d$ קטן באחד מ-$n$" בנוסחה ל-$a_{n}$, אלא המקדם של $d$. עוזי ו. - שיחה 12:17, 24 בדצמבר 2012 (IST)

למשיב האנונימי, סוף סוף הבנתי את זה בזכות ההסבר הפשוט (כבר יומיים נשארתי מסובך בזה עד שראיתי את התשובה שלך וכבר אני פותר תרגילים. פשוט מאוד היה חסר לי הידע הזה שזה נוסח קבוע באופן שהסברת ויזואלית בצורה טובה שהבנתי). תודה רבה. גם לעוזי, תודה על הנסיון לעזור וכן על המאמץ שהשקעת בנסיון לעזור - אל תחשוב שאני לא מעריך את זה. עם זאת, ההסבר הפשוט יותר פתר לי את הבעיה. 176.13.189.192 16:52, 24 בדצמבר 2012 (IST)

כל הכבוד על הסבלנות בהסברים פה, ממש שלב אחרי שלב. כנראה שיש אנשים שהסבר מפשוטי העם יותר מובן להם מאשר הסברים מפורטים של פרופסורים למתמטיקה. ‏cheshin61‏ • שיחה • י"ב בטבת ה'תשע"ג • 19:30, 24 בדצמבר 2012 (IST)

"הוראה בבית הספר היסודי היא מקצוע. להסתמך על הכרת עקרונות ההוראה באוניברסיטה היא איוולת" (פרופ' רון אהרוני -פרופ' למתמטיקה בטכניון- בספרו חשבון להורים). הגישה אמורה להיות שונה מגבהים שונים הכל בהתאם לרמת הלומד. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

ישיבת כנסת חזקיהו

― הועבר לדף ויקיפדיה:הכה את המומחה

ההגדרה של ויטמין

― הועבר לדף ויקיפדיה:הכה את המומחה

שימור אנרגיה

העברתי שיעור בתיכון עד לא מזמן. קבוצה של תלמידים מצטיינים אמרו לי שבשביל להגיד שיש חוק שימור אנרגיה במערכת צריך קודם להסביר שכל הכוחות משמרים או לא מבצעים עבודה.

כלומר המורה שלהם התנתה חוק שימור אנרגיה בכוחות. אני מבין את ההיגיון שמאחורי זה - דוגמה לראות שכוח חיכוך מוריד מהאנרגיה או שיש כוח מאלץ חיצוני. אבל זה ממש לא מסדר לי עם מה שאני יודע: חוק שימור אנרגיה נובע מסימטריה להזזות בזמן. איך כוח משמר קשור לי? 192.114.105.254 13:55, 24 בדצמבר 2012 (IST)

המורה שלהם צודקת. וגם אתה. הסימטריה בזמן איננה תכונה מהסוג הגיאומטרי, אלא היא תוצאה של אילוצים פיזיקליים. סימטריה בזמן מתקבלת תחת שדה משמר (המקרה של כוח מרכזי הוא דוגמא לכך). צריך לזכור שהאנרגיה הפוטנציאלית היא פועל יוצא של קיומו של כוח כזה, ולכן היא מוגדרת כאנרגיה הפוטנציאלית של המערכת (יוצר השדה + הגוף או הגופים הנתונים תחת השפעתו), והכוח המשמר הוא כוח פנימי במערכת. אתה מוזמן לעיין במשפט נתר, בפיתוח המתייחס לשימור האנרגיה שם. בנצי - שיחה 19:26, 24 בדצמבר 2012 (IST)

מקדמי פוריה בפונקציה של 2 משתנים

אם יש לי פונקציה של 2 משתנים (X ו-Y), איך מוצאים לה מקדמי פוריה ? אני יודע שיש שאלה דומה לפני כן, אבל לא נתנו עליה תשובה שעוזרת. 192.114.105.254 14:46, 24 בדצמבר 2012 (IST)

שאלתך זו קשורה לשאלה הבאה שלך. נא היעזר בדוגמא המפורטת המפותחת בטור פורייה. סבלנות, זה מגיע. בנצי - שיחה 15:52, 24 בדצמבר 2012 (IST)

המקדמים שאתה צריך למצוא הם $a_{0},a_{n},b_{n}$, כאשר אתה מפתח פונקציה אי זוגית ה$a_{n}$ מתאפס ובפונקציה זוגית ה$b_{n}$ מתאפס. ‏cheshin61‏ • שיחה • י"ב בטבת ה'תשע"ג • 18:57, 24 בדצמבר 2012 (IST)

התמרת פוריה ומקדמי פוריה

מה הקשר בין השנים (חוץ מזה ששניהם נכתוב על ידי אותו הפוריה). 192.114.105.254 14:49, 24 בדצמבר 2012 (IST)

אתה מתכוון לקשר בין טור פורייה לבין מקדמיו. עיין בערך זה. בנצי - שיחה 15:47, 24 בדצמבר 2012 (IST)

שאלה לגבי אינטגרל משולש

נתונה לי פירמידה שקודקודיה (בקוא' קרטזיות) - (0,0,0), (a,0,0), (0,b,0), (0,0,c). עליי לחשב את הנפח בצורת אינטגרל משולש. הבעתי את התלות בין המשתנים בעזרת משוואות ישר. $y=-{\frac {b}{a}}x+b,z=-{\frac {c}{b}}y+c,z=-{\frac {c}{a}}x+c$

קצת הסתבכתי עם גבולות האינטגרציה. לפי חישוב מהיר נפחה אמור להיות abc/6.

גבולות האינטגרציה שחשבתי עליהם הם:

$\ \int _{0}^{a}dx\int _{0}^{-{\frac {b}{a}}x+b}dy\int _{0}^{-{\frac {c}{b}}y+c}dz$

אבל זה לא ממש יצא לי... אשמח לתיקון. אביעד‏ • שיחה 14:55, 24 בדצמבר 2012 (IST)

הגבול העליון של האינטגרל הפנימי (הימני, dz) שלך לא נכון. נסה להבין דרך ציור. ירון • שיחה 15:52, 24 בדצמבר 2012 (IST)

אני לא מבין מה הבעיה. ה-Z כפונקציה של Y מוגדר באופן זה, על ידי הישר הזה... אביעד‏ • שיחה 19:33, 24 בדצמבר 2012 (IST)

עבור x מסוים, חתך y-z של הפירמידה נראה אחרת ממה שתיארת. מה שאתה כתבת נכון רק עבור x=0. ירון • שיחה 20:25, 24 בדצמבר 2012 (IST)

טוב, זה בדיוק מה שאני לא יודע לעשות... אביעד‏ • שיחה 20:53, 24 בדצמבר 2012 (IST)

הגבול העליון של האינטגרל האחרון הוא למעשה הגובה של הפירמידה בנקודה (x,y). תצייר חתך של הפירמידה ותוכל למצוא אותו. ירון • שיחה 21:03, 24 בדצמבר 2012 (IST)

אתה מדבר על אינטגרל dZ או dx? אביעד‏ • שיחה 21:15, 24 בדצמבר 2012 (IST)

dz. ירון • שיחה 22:55, 24 בדצמבר 2012 (IST)

אני לא בקי מספיק בגבולות אינטגרציה של אינטגרלים משולשים, ולכן אני לא מצליח לרדת לסוף דעתך. מה הצורה שנוצרת בגבולות שקבעתי עכשיו, ואיך לתקן את הגבול. אביעד‏ • שיחה 06:35, 25 בדצמבר 2012 (IST)

האם ציירת לעצמך את הצורה? ראשית עשה זאת. אחרי כן - תתאר לך את זה כך: אתה רץ בציר x על כל x מ-0 עד a. עבור כל x, אתה רץ בציר y מ-0 ועד b-bx/a. עבור כל x,y אתה רץ בציר z מ-0 ועד איפה..? אתה חייב להסתכל על הציור כדי להבין. ירון • שיחה 09:03, 25 בדצמבר 2012 (IST)

שאלה בנושא סדרות

אם מצאתי ש $d=2$ וכן מצאתי ש$a_{1}=1$ ושואלים אותי "כמה איברים בסדרה אם ידוע שהאיבר האחרון בה הוא 121", איך אני מחשב את זה? (אני כבר ראיתי שהתשובה היא 61, אבל אני רוצה לדעת איך מגיעים לזה) 176.13.189.192 21:01, 24 בדצמבר 2012 (IST)

השתמש בנוסחה ל-$\ a_{n}$ והצב את הנתונים הידועים לך למציאת n. ירון • שיחה 21:03, 24 בדצמבר 2012 (IST)

מה אני צריך לתקן בדבר הבא כדי שזה יצליח לי? $121_{n}=1+(n-1)2$ אח"כ העברתי אגפים> $121_{n}-1=(n-1)2$ לא הגעתי לתוצאה הנכונה.. 176.13.189.192 21:45, 24 בדצמבר 2012 (IST)

אין דבר כזה $\ 121_{n}$. כוונתך לכתוב $a_{n}=121$, ואת זה אפשר לתרגם ל-$1+2(n-1)=a_{1}+d(n-1)=121$. עוזי ו. - שיחה 22:08, 24 בדצמבר 2012 (IST)

לאחר מחשבה וניסויים וטעיות של שעתיים הצלחתי למצוא נוסחה שמביאה אותי לתוצאה (אני לא יודע אם זו דרך ידועה כבר או שזו המצאה, אבל היא מצליחה לי): ${a_{n}+a_{1} \over d}$ אם יש הערות לגביה אשמח לשמוע. 176.13.189.192 23:13, 24 בדצמבר 2012 (IST)

הנוסחה הזו שגויה (קח למשל את הסדרה $1,4,7$, שבה $d=3$ ו-${\frac {a_{1}+a_{n}}{d}}$ בכלל אינו שלם. את מספר האברים בסדרה אפשר לחשב לפי הנוסחה $n={\frac {a_{n}-a_{1}}{d}}+1$. עוזי ו. - שיחה 23:41, 24 בדצמבר 2012 (IST)

הוו, לדבר כזה חיכיתי. נוסחה מעולה, תודה רבה (אפשר לשאול מתוך סקרנות מדוע לא כתבת את זה בתשובה הראשונה שלך?) 176.13.189.192 00:27, 25 בדצמבר 2012 (IST)

משום שלא ביקשת נוסחה. יותר מזה, בדרך כלל עדיף להתרחק מנוסחאות -- נוסחאות קשה לזכור ונוטים ליישם אותן גם כשהן לא רלוונטיות. הרבה יותר חשוב לשלוט בעקרונות היסוד, ובמיוחד להבין שלכל סימון יש משמעות מדוייקת. עוזי ו. - שיחה 01:26, 25 בדצמבר 2012 (IST)

לשואל, אני מניח שאין בכוונתך לזכור אינסוף נוסחאות לכל בעיה שבגדר האפשר. לשם פתרון הבעיות שאתה מציג נחוצה רק נוסחה אחת: $a_{n}=a_{1}+(n-1)d$. אם אינך מצליח לפתור את השאלות תוך שימוש בנוסחה זו בלבד, כנראה שאינך שולט עדין בטכניקה אלגברית בסיסית, ועליך לתרגל אותה בטרם תמשיך לפתור בעיות עם סדרות חשבוניות. דניאל • תרמו ערך 08:13, 25 בדצמבר 2012 (IST)

הרושם שעולה משאלותיך ומתגובות המשיבים השונים הוא, שאתה מחפש נוסחה ש'תפתור' לך בעיה, וכל מה שנדרש הוא סט של נוסחאות, בבחינת 'על כל שאלה תשובה' ואתה מסודר. ובכן, אין זה כך, והגישה היא מוטעית לגמרי. נוסחאות לא יכולות להוות תחליף להבנת עקרונות בסיסיים, כפי שכבר כתבו לך קודם, כמו עוזי. קח הערות אלה לתשומת לבך ולתועלתך. אלה שהשיבו לך הם אנשים המבינים מתימטיקה והמבינים הוראת מתימטיקה, הרבה יותר ממה שמשתקף מדיאלוג מקרי בפורום כזה או אחר. עיין גם בתשובתי לשאלה הבאה שלך להלן. בנצי - שיחה 10:29, 25 בדצמבר 2012 (IST)

לדניאל ובנצי, תודה לקחתי את הדברים לתשומת לבי. 176.13.133.232 17:32, 26 בדצמבר 2012 (IST)

כוח קוריאוליס מגן על ישראל?

אם יורים טיל מעזה לתל אביב "בקו ישר" אז הטיל יפול לים בגלל כוח קוריוליס, נכון? 109.65.225.204 22:56, 24 בדצמבר 2012 (IST)

כוח קוריוליס זניח בהקשר כזה, למרות כל המיתוסים בנושא (למשל במלחמת פוקלנד). ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

וחוץ מזה, אם כבר, זה פועל לכיוון השני. eman • שיחה • ♥ 01:12, 25 בדצמבר 2012 (IST)

למה הפוך? 192.114.105.254 12:44, 25 בדצמבר 2012 (IST)

נוסחה למציאת איבר ראשון

מצאתי שהפרש הסדרה הוא 3-, כעת אני מתבקש למצוא את האיבר הראשון אם ידוע כי סכום חמשת האיברים הראשונים בסדרה הוא 20. יש נוסחה לפתרון שיטתי של קבוצת תרגילים מסוג זה? 176.13.189.192 01:09, 25 בדצמבר 2012 (IST)

יש נוסחה לסכום n האיברים הראשונים בסדרה ($\ S_{n}$). אתה עשוי לגלות שהיא שימושית במקרה הזה. ירון • שיחה 01:12, 25 בדצמבר 2012 (IST)

מה כבר תיתן לך נוסחה ? היא בודאי לא מהווה תחליף לעקרונות בסיסיים ולהבנתם. במקרה שלך מדובר באיבר ראשון, a₁, שהחסירו ממנו ארבע פעמים 3, וקיבלו איבר חמישי הקטן מהראשון ב-12 (כל איבר קטן מקודמו ב-3). לאחר שתעיין בנוסחת הסכום תיווכח שהוא בעצם הגודל הממוצע של איברי הסדרה כפול מס' איברי הסדרה, וכך קל לזכור זאת (הגודל הממוצע במקרה של סדרה חשבונית הוא סכום האיבר הראשון והאיבר האחרון, מחולק ב-2). להשלמת הלמידה עיין בסדרה חשבונית.בנצי - שיחה 10:19, 25 בדצמבר 2012 (IST)

בנצי, שים לב שהסכום הוא 20 ולא האיבר החמישי 20, כך שהחישוב שלך לא נכון. אפשר לנקוט בשתי דרכים. דרך אחת היא לכתוב במפורש את חמשת האיברים במונחים של האיבר הראשון, לחברם ולהשוות ל-20. זה ייתן משוואה לינארית באיבר הראשון. אבל זו אפשרות מייגעת כשיש למשל 100 איברים בסכום, ולא רק 5. לכן עדיף, כמו שירון הציע, להשתמש בנוסחה לסכום ולקבל משוואה לינארית על האיבר הראשון. הנוסחה לסכום והנוסחה לאיבר כללי הן שתי הנוסחאות היחידות שצריך לדעת כדי לפתור תרגילים בסיסיים בסדרות חשבוניות. דניאל • תרמו ערך 20:40, 25 בדצמבר 2012 (IST)

נכון, התייחסתי לזה כאל האיבר ה-5, בטעות (שכבר תוקנה; איפה מוצאים דיבאגר כשצריך ?). אבל לא החישוב חשוב אלא הגישה שאותה ניסיתי להדגיש. מה שאתה מציע לשואל לעשות הוא טוב למקרים מורכבים ומייגעים בהם מתגלה יעילותה של נוסחה. עם זאת, בתהליך הלמידה לא מתחילים במקרים מורכבים, אלא בתרגילים המדגישים את המושגים הבסיסיים ואת משמעותם. שם לא כדאי 'סתם' להשתמש בנוסחה. מה הרבותא ומה המטרה בכך ? עדיף כבר לשחק בהרכבת לגו או משהו יצירתי מסוג זה. בנצי - שיחה 21:43, 25 בדצמבר 2012 (IST)

ירון תודה רבה. אכן הצלחתי למצוא פתרונות על ידי הנוסחה (אחת מבין שתים המפורסמות) למציאת סכום. 176.13.133.232 17:27, 26 בדצמבר 2012 (IST)

אתה מגיב לירון, לא אליי - נא מקם להבא את ההזחה שלך בהתאם (כבר תיקנתי). אחרי שאתה מרגיש 'בטוח' יותר עם הנוסחאות, מומלץ שתחזור על ההערות השונות שעלו בתגובה לשאלתך. רק תחכים מהם. בנצי - שיחה 12:51, 27 בדצמבר 2012 (IST)

שטח מקבילית

הועבר מויקיפדיה:הכה את המומחה

האם אפשרי לחשב שטח מקבילית שנוצרת על ידי 2 וקטרים במישור על ידי דטרמיננטה כשהווקטור השלישי יהיה 0,0,1? 79.180.167.97 21:18, 25 בדצמבר 2012 (IST)

כן. אתה מתכוון למכפלה משולשת. לחילופין אפשר לבצע מכפלה וקטורית. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

מכניקה קשה‎ -- חרוט חול

מקדם החיכוך בין כל שני גרגרי חול הוא 1.8. עד איזה גובה ניתן לבנות חרוט שרדיוס בסיסו מטר מגרגרי חול? --46.117.105.50 16:23, 27 בדצמבר 2012 (IST)

א. מקדם חיכוך של 1.8 ?? האם אתה בטוח בכך ?

ב. בשל היחס בין גודלם (שטח פנים) של הגרגרים לבין מסתם (כבידה) צריך לקחת בחשבון גם את התנגדות האויר הכלוא ביניהם. האם בשאלה זו מתעלמים מכך ? בנצי - שיחה 17:37, 27 בדצמבר 2012 (IST)

לדעתי מספיק להניח שבנינו חרוט בזווית אלפא הגבולית כלשהיא, שהוא מדרון ישר, ואז מניחים גרגר חול נוסף בראש הפירמידה שמחליק למטה. כאשר כוח החיכוך שווה לכוח המשיכה בכוון התנועה זוהי הזווית הקריטית ולכן החרוט הגבוה ביותר שניתן לבנות. המכניקה פשוטה: מדרון עם חיכוך. ‏Setreset • שיחה 18:39, 27 בדצמבר 2012 (IST)

א. לא. שמעתי את השאלה ככלי שלישי. מהו מקדם חיכוך סביר? אני לא מוצא הבדל, אבל הניסוח ששמעתי עסק בשכבות של חול, שהחיכוך ביניהן הוא הנ"ל.

ב.תוכל להסביר מדוע? ההסבר של Setreset משכנע ואינו מערב את האוויר.

בדרך שהוצעה קיבלתי פתרון יפה: $\left\{{\begin{matrix}mg\,\sin \alpha =\mu N\\mg\,\cos \alpha =N\end{matrix}}\right.\Rightarrow \tan \alpha =\mu$

אך הרדיוס הוא 1 ולכן $|h|=\mu =1.8$. כלומר תמיד במדרון שבסיסו 1 והכוחות משתווים מקדם החיכוך שווה לגובה. אשמח לאישור. --46.117.105.50 21:23, 27 בדצמבר 2012 (IST)

א. אין גודל 'סביר' או 'לא סביר'. ברוב המוחלט של המקרים, והכוונה היא לחיכוך יבש, מקדם החיכוך קטן מ-1. כדאי להעלות את המקור שלך, כדי להתרשם מהנתונים וההקשר המקוריים.

ב. מה ז"א "מדוע ?" מולקולות האויר מתנגשות כל הזמן בגרגר החול ומפריעות לתנועתו. השווה נפילתו של דף נייר פרוס לנפילתו של כדור נייר מכודרר היטב. וזאת, מבלי לקחת בחשבון את הלחות הכלואה בגרגרי החול.

ג. לכן, ההסבר האמור פשטני מדי ולא מציאותי, אלא אם כן, תחת הנחות מסויימות. בנצי - שיחה 21:17, 27 בדצמבר 2012 (IST)

נראה לי שהפתרון שלך נכון.

רק תיקון מונחים, הגובה לא שווה למקדם החיכוך, כי יש לו יחידות: מטרים. במקרה הרדיוס הוא 1 מטר אז המספר של הגובה שווה למספר של החיכוך. למשל בסנטימטרים הגובה הוא 180 סנטימטר.

לגבי ההסתייגויות של בנצי, אני לא מבין מה החיכוך של האוויר קשור, הרי מדובר על חרוט סטטי ולכן האוויר לא משחק תפקיד. מקדם החיכוך הוא נתון אפקטיבי שאמור לכלול בתוכו כל גורם אחר. ‏Setreset • שיחה 21:06, 29 בדצמבר 2012 (IST)

הליום ומימן מתפשטים

מדוע כשהליום או מימן מתפשטים הם מתחממים? למה אי אפשר בשיטה כזאת ליצור פרפטום מובילה? 79.177.241.187 17:23, 27 בדצמבר 2012 (IST)

א. מה מיוחד במימן ובהליום בשאלתך ? התופעה שייכת לגזים בכלל. לגופו של עניין, ראה משוואת המצב של גזים אידיאליים ו/או חוק גה-ליסאק: בלחץ קבוע, הנפח והטמפרטורה נמצאים ביחס ישר זל"ז, כלומר הם גדלים או קטנים ביחד.

ב. הביטוי הנכון הוא 'פרפטואום מובילה'. מה שאתה מרוויח בהתפשטות אתה מפסיד, בקירוב, כשאתה כולא (דחיסה) את הגז לתוך נפח כלי נתון. אמרתי בקירוב, משום שבמערכות מציאותיות האנרגיה המופקת בתהליך תמיד יותר קטנה מזו המושקעת (נצילות קטנה מ-1). בנצי - שיחה 17:48, 27 בדצמבר 2012 (IST)

א. בדיוק זו השאלה. מדוע דווקא הליום ומימן הם "פרדוקסליים" מבחינה זו ובמה הם שונים מיתר הגזים? או במלים יותר מקצועיות: מדוע מקדם ג'אול-תומסון שלהם שלילי ושל הגזים האחרים הוא חיובי? 79.177.241.187 18:00, 27 בדצמבר 2012 (IST)

א. עכשיו שאלתך מוגדרת יותר: אין מדובר בגז אידיאלי (אליו התייחסה תשובתי הקודמת), אלא בהתפשטות אדיאבטית של גז ממשי, כלומר גז עבורו יש לקחת בחשבון אינטראקציות בין חלקיקי הגז. אגב, התופעה שאתה מתאר קורית גם בניאון, ולא רק במימן ובהליום.

ב. אם מדובר בתנאים התחלתיים של לחץ גבוה מאוד, הדחיה ההדדית (דחיה אלקטרוסטטית הנובעת מ'ענני' האלקטרונים סביב חלקיקי הגז וקירבתם הגדולה זה לזה – מעין 'התנגדות' להתמזגות העננים) בין חלקיקי הגז גורמים להתרחקות הדדית מהירה מאוד (לכן התפשטות אדיאבטית, כלומר, ללא מעבר חום לסביבה) ביניהם, ועלייה חדה באנרגיה הקינטית על חשבון האנרגיה הפוטנציאלית, דבר המתבטא בעלייה חדה גם בטמפרטורה של הגז (הוא מתחמם).

אם הלחץ ההתחלתי אינו גבוה מדי (הדחיה ההדדית אינה דומיננטית), הרי שהמשיכה גוברת ונוצרים קשרים בין חלקיקי הגז (קשר כימי הוא תוצאה של נטיה למערכת יציבה יותר, מצב בו האנרגיה הפוטנציאלית היא הנמוכה ביותר בסביבה). עקב ההתפשטות, קשרים אלה נשברים והאנרגיה הפוטנציאלית של המערכת עולה על חשבון האנרגיה הקינטית של החלקיקים, ומקרוסקופית – לירידת הטמפ' שלהם, כלומר הגז מתקרר. מומלץ לעיין באפקט ג'ול-תומסון.

הסיבה לחריגותם של גזים אלה דווקא, היא היותם של האטומים שלהם קטנים יחסית, ולכן לקשרים חלשים יחסית בין חלקיקי הגז - קשרי ואן-דר-ואלס כבר בטמפ' מאוד נמוכות, כלומר, כבר בטמפ' כאלה הדחיה ההדדית גוברת, והגז מתחמם, כפי שתיארתי בשורות הקודמות. לגבי המקדם שאתה מציין - מדובר במונח שימושי יותר ולא מקצועי יותר, מאחר והוא נסמך על הדינמיקה המיקרוסקופית, כלומר על האינטראקציות ההדדיות, ולא להיפך. סימנו של המקדם תלוי בטמפ' ההיפוך (Inversion Temperature) של הגז, טמפ' בה מתהפך סדר הדומיננטיות בין האינטראקציות שתיארתי. כאמור, בגזים אלה טמפ' היפוך זו היא נמוכה מאוד יחסית. בנצי - שיחה 19:41, 27 בדצמבר 2012 (IST)

ההסבר אינו טמון במשוואת הגזים האידיאלים, כי אם באפקט ג'ול תומסון, והערך כולל התייחסות למימן והליום. 109.160.130.67 19:09, 27 בדצמבר 2012 (IST)

אתה שולל מבלי להסביר דבר. השאלה מלכתחילה לא היתה מוגדרת, ולכן ביקשתי את השואל להבהיר דבר או שניים. השאלה מתייחסת לגז ממשי, כלומר לגז בו האינטראקציות בין חלקיקיו אינן זניחות, ולכן משוואת הגזים האידיאליים אינה רלוונטית. תשובתך כאן נסמכת על הבהרה הכרחית זו. בנצי - שיחה 19:40, 27 בדצמבר 2012 (IST)

אתה צודק, לכך התכוונתי. 109.160.130.67 19:56, 27 בדצמבר 2012 (IST)

הייתי בטוח שאם אני מזכיר גזים ספציפיים אז יהיה ברור שמדבור בגזים ראליים ולא אידיליים. מסתבר שזה לא היה מובן. בנאון והליום אין קשרים כימיים או משיכה בין החלקיקים (גזים אציליים) איך מימן שונה. לא הבנתי עד הסוף את ההסבר- אני גורם לגז הליום להתפשט - למה שתהיה עליה באנרגיה קינטית על חשבון פוטנציאלית? אני לא ממש מבין את זה. 79.177.241.187 22:23, 27 בדצמבר 2012 (IST)

אם אתה מכיר את הנושא של גז ואן דר ואלס, אתה יודע שבמודל זה בין מולקולות הגז כוחות דחייה ומשיכה, ווהשאלה מי גובר על מי מוכרעת ע"י אופי המולקולות והתנאים (לחץ, טמפרטורה). הכוחות הבינמולקולריים במימן, הליום וניאון מספקי חלשים, עד כדי כך שבטמפרטורה ובלחץ "רגילים" כוחות הדחייה בינהם עולים על כוחות המשיכה. מסיבה זו, ברגע שנותנים להם להתפשט, הם מתרחקים זה מזה ומאיצים, והעלייה הזו במהירות המולקולות אקוויולנטית לעלייה בטמפ'. אתה יכול להסתכל על המערכת כמו קפיצים דחוסים שנותנים להם להשתחרר, או כדורים טעונים חיובית שנדחים זה מזה. בכל המקרים האלה אנרגיה פוטנציאלית (דחייה בין המולקולות) מומרת לאנרגיה קינטית תוך כדי האצה. 109.160.130.67 23:35, 27 בדצמבר 2012 (IST)

שאלה קשה בקפיצים

הועבר מויקיפדיה:הכה את המומחה

יש לי קפיצים זהים (אותו K) בעלי אורך רפוי ${\sqrt {2}}$ תלויים בנקודות $(1,1),(-1,1)(-1,-1)$ וכולם מחוברים למסה אחת (תדמיינו מסה ליד ראשית הצירים ואליה מחוברים 3 קפיצים בנקודות שאמרתי). אני צריך למצוא את נקודת שיווי משקל היציב של המערכת. מועמד טבעי זה הראשית כי בה אורך שלושת הקפיצים שווה, אבל זה לא מתאים. 79.181.223.135 23:03, 27 בדצמבר 2012 (IST)

זו דווקא כן נקודת שיווי משקל. לא בגלל שהאורכים שווים (כי אין פה סימטריה), אלא כי כולם האורך הרפוי. כלומר לא פועל שום כוח.

אבל באופן כללי כדאי לראות מה האנרגיה שכל מצב, לפי מיקום הנקודה בה נמצאת המסה, ולראות היכן הגרדיינט מתאפס. eman • שיחה • ♥ 23:45, 27 בדצמבר 2012 (IST)

בעיה +פתרון בסדרות

בסדרה חשבונית האיבר הראשון קטן פי 4 מהאיבר ה-11. סכום 3 האיברים הראשונים בסדרה הוא 39. כתבתי את הפתרון לפי עניות דעתי, אבל כנראה שאני מפספס משהו... הנה הוא: $a_{1}=-4a_{1}1\rightarrow a_{1}+4a_{1}+40d=0$ (שימו לב, זה שווה למינוס 4 a11, ומשום מה אני לא מצליח להקטין גם את הספרה השניה המחוברת לראשונה). לכך יש להוסיף את העובדה ש: $a_{1}+a_{2}+a_{3}=39\rightarrow 3a+3d=39$ כעת אנו יודעים ש: $a_{1}=-d+13$ ועכשיו נציב עובדה זו במשוואה הראשונה ונקבל: $-d+13-4d+52+40d=0$ אם כך יוצא בסיכומו של דבר ש: $35d=65$ כלומר: $d=1.857...$ זה לא הפתרון הסופי המופיע בספר. היכן טעיתי? 176.13.153.28 00:01, 28 בדצמבר 2012 (IST)

ראשית אייעץ לך להניח לדף הזה במנוחה. הוסברו לך העקרונות, אינך יכול לגשת אליו עם כל בעיה.

כיוון שכבר שאלת, אציין שאת העובדה "a קטן פי 4 מ-b" מסמנים "4a=b" (נסה להבין מדוע ה-4 נמצא בכיוון השני, ומדוע לא צריך להוסיף מינוס) שדדשכ • שיחה • ט"ו בטבת ה'תשע"ג • 00:07, 28 בדצמבר 2012 (IST)

ראשית, אומנם הגישה היא של עשיית טובה בשעת מתן סיוע בדף זה. זה נכון. אך עם זאת אני מסתייג מהגישה שלך, בה אתה מתיימר להיות נביא ולדעת שאני ניגש לכאן עם כל בעיה. מיותר לציין, שהאשמה מעין זו היא חסרת שחר. סתם לידיעתך, משעת כתיבת השאלה האחרונה שלי כאן (לפני זו) פתרתי קרוב ל-60 תרגילים בנושא. אז בבקשה, בפעם הבאה שאתה בא לשפוט מישהו אחר (שאין לך באמת מושג אודותיו או אודות מעשיו), חשוב מספר פעמים לפני כן. תודה. שנית, אם אין ברצונך לסייע אינך חייב. אם מתן תשובה גורם לך לטורח רב, אנא הימנע מכך; יש כאן מספיק אנשים שישמחו לעזור בסבלנות ובאדיבות. (גילוי נאות: נפגעתי מתגובתך המתנשאת כלפיי וכלפי מצב הידע שלי. אני מאחל לך שאף אחד לא יתן לך את ההרגשה הזו כשתצטרך סיוע בעתיד). 95.35.249.255 00:51, 28 בדצמבר 2012 (IST)

ראשית - אני מתנצל. לא הייתה כוונה לפגוע. רק רציתי להבהיר שהמטרה של דף זה איננה לסייע בכל בעייה קטנה של טעות טכנית, אלא לספק סקרנות ולהבהיר עקרונות. אכן הייתי צריך להגיד יותר, אני מתנצל.

בקשר לבעייתך: לא הצלחתי להבין מתשובתך האם קיבלת עליה תשובה או לא. (בניסוח "נסה להבין" התכוונתי לתת לך כיוון ולא את כל הפתרון כי כך אני חושב שנכון יותר) אם אתה רוצה עוד קצת פירוט, נסה לחשוב על שני שקים, באחד מהם תפוז אחד ובשני ארבעה. נכון להגיד ש"בשני יש פי 4 תפוזים מהראשון" איך היית מציב זאת במשוואה? שדדשכ • שיחה • ט"ו בטבת ה'תשע"ג • 10:30, 28 בדצמבר 2012 (IST)

מקבל את ההתנצלות. טעויות קורות לכולם לרבות לי. שנית, הצלחתי להתגבר על הבעיה בקלות בעזרת המורה שלי. הפתרון הוא כדלהלן: $a_{1}={\frac {a11}{4}}>>4a_{1}=a_{1}1>>4a_{1}-a1-10d=0>>3a_{1}-10d=0$ לאחר מכן יש לכתוב את המשוואה השניה שהיא: $a_{1}+a_{2}+a_{3}=39>>3a_{1}+3d=39>>[a_{1}=-d+13]$/ מה שנשאר הוא להציב את הנתון על $a$ במשוואה, וקיבלנו: $-3d+39-10d=0>>-13d=-39>>d(dictance)=3$ כעת נציב את הנתון על d במשוואה השניה: $3a_{1}+3(3)=39>>3a_{1}=30>>a_{1}=10$. אז לסיכום: $d=3,a_{1}=10$. זה הפתרון הנכון, ושלום על ישראל (אומנם יכולתי להמתין בסבלנות עם השאלה עד היום ולשאול את המורה, ומה באמת כל כך זירז אותי לכתוב כאן את הבעיה?! אכן, אילו הייתי יודע את הפתרון אתמול, הייתי מספיק לפתור עוד 30 או 40 תרגילים לפני שאשן ולהתקדם בחומר. בסופו של דבר נתקעתי כאן ולא המשכתי עד היום. וזאת למודעי: אני לא כותב שאלות מתוך שיעמום או מתוך עצלות לפתור שאלות. להפך, אני טורח הרבה כדי לפתור תרגילים; על כל שאלה טרם שאני כותב אותה כאן אני ממתין לפחות שעה או שעתיים ומנסה לפתור בדרכים שונות, ורק כשאני לא מצליח בפרקי זמן כאלו (ולפעמים הרבה יותר) אז אני מרשה לעצמי לכתוב כאן את השאלה. יתירה מכך, לפעמים גם המורה שלי מסביר לי משהו ואני לא מצליח להבין אותו אפילו אחרי כמה פעמים, אז אני מנסה למצוא נחמה ופתרון כאן. זו התמונה האמיתית ולא כפי הרושם שנוצר כפי מה שהצגת.) 176.13.34.34 16:12, 28 בדצמבר 2012 (IST) 109.253.171.191 15:54, 28 בדצמבר 2012 (IST)

2 שאלות בפיזיקה (או אולי בפילוסופיה שלה)

הועבר מויקיפדיה:הכה את המומחה

1. מכניקת הקוונטים: כל שיר ששמעתי עד היום במחשב נוגן ללא הפרעה מצד המחשב (אם החומרה היתה תקינה). אם יש אקראיות, כפי שהתורה הפיזיקאלית הזו טוענת, איך לא היו הפרעות מסוימות בשירים?

2. עד כמה הפיזיקה היא מדע מדויק? איך הייתן שהפיזיקה תוגדר כמדע מדויק פוזיטיבי בעליל אם יש בה השערות שהן אפילו לא שגויות (מקובלות יותר או פחות) שהן פילוסופיות לחלוטין וכללות חשיבה מעגלית כמו כמו חור לבן, או יקום מחזורי? ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

1. האוזן של האדם לא מספיק רגישה כדי לקלוט את ההפרעות הללו. הן ברמה של חלקיקים בודדים.

2. הפיזיקה היא מדע מדויק, וכאשר יש השערות בלתי מוכחות, הן מוצגות ככאלו באופן מפורש. אם לא היו השערות בלתי מוכחות הפיזיקה לא הייתה מתקדמת. השערות שאינן ניתנות להוכחה הן מחוץ לפיזיקה. אולי מה שנדמה לך כבלתי ניתן להוכחה, כמו חורים לבנים, הוא פשוט מעבר ליכולת ההוכחה כיום, אך אפשר לדמיין ניסוי עתידי שיוכיח את מציאותם. ‏Setreset • שיחה 20:58, 29 בדצמבר 2012 (IST)

1.אז למה מייחסים להם כה רבות בקשר להתנהגות, ובעניינים שונים אם השפעתם על המאקרו אפסית ולא מורגשת?

2.ועד אז הן יהיו על תקן פילוסופיות, לא תסכים?

1. אני לא יודע מי מייחס. ההשפעה של הקוונטים על המאקרו אכן קטנה והסתדרו טוב מאוד בלעדיה עד המאה ה-20. כשבונים דברים שגודלם קטן ממיקרון, לדוגמה מעבדי מחשב ומצלמות דיגיטליות, או כשמתעסקים באותות חלשים מאוד שנובעים ממספר חלקיקים קטן, אז ההשפעה בכלל לא זניחה.

2. אני לא מסכים, כפי שכתבתי למעלה. ‏Setreset • שיחה 13:37, 30 בדצמבר 2012 (IST)

עיבוד שאילתת Xpath

מה המשמעות של שאילתת Xpath כמו //f//c (סלאש סלאש f, סלאש סלאש c) ? ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

מומנט

אורך המוט L, מסתו M. האם ניתן לחשב את הכוחות שפועלים על כל תומכת? הדעתי לשתי משוואות, אחת של כוח ואחת של מומנט, אך יש לי שלושה נעלמים. כיצד ניתן, אם ניתן, לפתור את זה. תודה, אביעד‏ • שיחה 13:20, 29 בדצמבר 2012 (IST)

המערכת אינה מסויימת סטטית, בכדי למצוא את הכוחות בסמכים צריך לדעת את קשיחות המוטות (מודול יאנג) ואת מומנט ההתמד של השטח ולחשב את עקום השקיעה של המוט y"=M/EI ♠ גיל כ. (שיחה) ♠ מיפוי ויקיפדיה ♠ 20:33, 29 בדצמבר 2012 (IST)

קציפים בטור

אני מכין מערך שיעור ויש לי שאלה אחת שאני לא יודע איך הכי בקלות להסביר את זה: כשמחברים 2 קפיצים בטור אחד אחרי השני (שהשני מחובר לקיר) ומושכים את הראשון ב-20 ניוטון אז גם השני נמתח בדיוק ב-20 ניוטון? 79.179.226.227 19:22, 29 בדצמבר 2012 (IST)

זה נובע מהחוק השלישי של ניוטון. ♠ גיל כ. (שיחה) ♠ מיפוי ויקיפדיה ♠ 20:25, 29 בדצמבר 2012 (IST)

אולי עדיף לחשוב שהם היו מחוברים לשני קצוות של גוף בעל מסה זניחה. אז אפילו אם הגוף לא במנוחה, עדיין הפרש הכוחות שפועלים עליו הוא אפס. eman • שיחה • ♥ 23:17, 29 בדצמבר 2012 (IST)

בהמשך לתשובתו של גיל כהנה, אני ממליץ להקדים וללוות את הדיון בשאלה לגבי קפיץ יחיד המחובר לקיר, והכוח האלסטי שמרגיש הקיר לעומת זה שמרגיש מי שמושך את קצהו השני, והמסקנה לגבי כל נקודה לאורך הקפיץ. כך אני נוהג לעשות בשיעורים שלי, אם כי בדר"כ הדיון נסב על חבל, ודיון בשני מצבים: מושך אחד וקצה קבוע אחד (קיר) או שני מושכים. בהצלחה, בנצי - שיחה 01:08, 30 בדצמבר 2012 (IST)

לייק עליך! לדעתי אני הולך לעשות תחילה חבל מטוח לקיר, אחרי זה על אותו השרטוט להחליף את חבל ביד של ילד אחרי זה החליף את החבל בקפיץ ובסוף את היד השני בקפיץ נוסף. נראה לי תהליך לוגי טוב. 79.176.198.125 15:08, 30 בדצמבר 2012 (IST)

אינדוקציה / רקורסיה

מה ההבדל בין הגדרה/בנייה באינדוקציה להגדרה/בנייה ברקורסיה? ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

אין הבדל. דניאל • תרמו ערך 19:26, 30 בדצמבר 2012 (IST)

חיפוש וספירה בינארית

אני מנסה להבין כיצד אני משתמשת בחיפוש בינארי עבור משימה של ספירת כמות המופעים של ערך מסויים במערך ממויין (נניח כמה פעמים מופיע המספר חמש), עדיין לא הצלחתי לפענח את השיטה אני מניחה שהאופן הבינארי הוא היעיל ביותר מבחינת זמן ריצה, אשמח לטיפים • אור שפירא • שיחה • י"ז בטבת ה'תשע"ג • 14:49, 30 בדצמבר 2012 (IST)

תחפשי בינארית את הקצה השמאלי של רצף ה-5, אחר כך תחפשי בינארית את הקצה הימני, ותחסרי את האינדקסים שלהם. דניאל • תרמו ערך 19:29, 30 בדצמבר 2012 (IST)

זה מה שניסיתי לעשות אבל לא הצלחתי לכסות את כל מקרי הקיצון (מקרי קצה המערך, מקרי אמצע המערך, מקרים שהמספר לא נמצא) זה גם משתנה אם זה מספר זוגי של מספרים ואי זוגי, לא מצאתי בגוגל משהו שעוסק בזה למרות שזה לכאורה אמור להיות טריויאלי • אור שפירא • שיחה • י"ח בטבת ה'תשע"ג • 10:52, 31 בדצמבר 2012 (IST)

זה קצת יותר יעיל מאשר חיפוש בינארי רגיל. אין לי קומפיילר של C, אז ייתכן שדרושים כמה שיפוצים. 87.68.160.44 17:56, 31 בדצמבר 2012 (IST)

   int Count_Occurrences (int n, arr a, int x) {
       if (n <= 0) return 0;
       int left_A = 0;
       right_A = N - 1;
       while ((0 <= left_A) And (left_A <= right_A) And (right_A <= N - 1) And (a(middle_A) = x)) {
           middle_A = Floor((left_A + right_A) / 2);
           if (a(middle_A) < x)
               left_A = middle_A + 1;
           Else
               right_A = middle_A - 1; }
       if (right_A < left_A) return 0;
       left_B = left_A;
       right_B = middle_A;
       while (left_B < right_B) {
           middle_B = Floor((left_B + right_B) / 2);
           if (a(middle_B) < x)
               left_B = maximum(left_B + 1, middle_B);
           else {
               right_B = middle_B;
               left_B = left_B + 1; }}
       left_C = middle_A;
       right_C = right_A;
       while (left_C < right_C) {
           middle_C = Ceiling((left_C + right_C) / 2);
           if (a(middle_C) = x) {
               left_C = middle_C;
               right_C = maximum(right_C - 1, 0); }
           else {
               right_C = middle_C;
               left_C = left_C + 1; }}
       
       return (middle_C - middle_B + 1);
   }

המשפט האופטי

מישהו יודע מה זה "המשפט האופטי" בהקשר של חתך פעולה, פיזור או אולי קוונטים? 79.179.244.51 21:43, 30 בדצמבר 2012 (IST)

שלושת ההקשרים נכונים. משפט זה שייך לתחום תורת הפיזור של גלים (הערך העברי כללי מדי ודל למדי, ועדיף כבר לעיין בפיזור ריילי), והוא מבטא את הקשר בין משרעת הגל המפוזר בכיוון 0⁰ (קדימה) לבין שטח החתך לפיזור. לתיאור מפורט של החוק עיין ‏בדף זה. בנצי - שיחה 00:06, 31 בדצמבר 2012 (IST)

חום גוף

שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן, למה כשבחוץ הטמפרטורה 22 מעלות, יותר נעים לגוף מאשר 36 מעלות? נראה יותר הגיוני שכמה שיותר קרוב לחום הגוף יהיה יותר נעים? ‏cheshin61‏ • שיחה • י"ט בטבת ה'תשע"ג • 00:46, 1 בינואר 2013 (IST)

כי הגוף כל הזמן יוצר חום, והוא צריך להיפטר ממנו. בשביל זה צריך שהטמפרטורה בחוץ תהיה נמוכה יותר. ובאופן כללי, צריך לזכור שאבולוציונית הגוף התפתח בתנאים מסויימים. וכשחורגים מהם, למעלה או למטה, מרגישים לא נוח. eman • שיחה • ♥ 02:10, 1 בינואר 2013 (IST)

החלק הראשון של התשובה של אימן נכונה, וניתן לחוש בה כאשר משווים את מידת נוחות הגוף בין 22 ו-36 מעלות כאשר ישנים שינה עמוקה (הגוף מייצר מעט חום, ולכן 22 יכול להרגיש קר, בעוד 36 קרוב לנעים), לעומת כאשר מתעמלים (הגוף מייצר הרבה חום, ו-22 בהחלט יותר נעים מ-36). הייתי מוותר על החלק האבולוציוני בתשובה של אימן. היא לא מדוייקת, ולא עוזרת להבין את הסיבה היסודית. Anrys - שיחה 07:10, 3 בינואר 2013 (IST)

קרינה א"מ, ניסוי

עשיתי ניסוי ביתי פשוט שאני לא מבין את המשמעות של התוצאה:

• טלפון סלולרי רגיל עם אופציה של רדיו שעליו מחברים אוזניות רגילות וזולות
• מיקרוגל ביתי רגיל

לוקחים את הטלפון וקולטים בו תחנת רדיו כלשהי (כ100FM) ואז מכניסים אותו למיקרוגל וסוגרים את הדלת. הקליטה נעלמת ושומעים רק רעש, יותר מזה שומעים רק רעש גם כשהדלת פתוחה. ועכשיו התופעה מזורה: כשאני מכניס את היד למיקרוגל מבלי לגעת בדפנות או בטלפון עם האוזניות אז משום מה מופעיה קליטה (הרעש נפסק ושומעים את התחנה) כשמרחקים את היד (הכל מתרחש בתוך המיקרו כשהדלת פתוחה) הרעש חוזר ולא שומעים את התחנה. איך ולמה זה קורה?79.179.244.51 13:59, 1 בינואר 2013 (IST)

המיקרוגל בנוי בצורה שתגרום זליגת קרינה מינימלית, לכן הוא מצופה, גם בדלת, חומרים מסוככי קרינה- מתכות שונות. כנראה שהיד שלך מוליכה קצת גלי רדיו, למרות שזה נשמע הזוי שזה יהיה כזה הבדל. הייתי מצפה להדרגתיות ברמת הקליטה לאחר פתיחה הדלת,לאחר הכנסת היד ולאחר הוצאה מוחלטת מהמיקרוגל. בכל אופן אני לא מאמין שהניסוי אכן כמו שאתה מתאר אני פשוט מנתח את זה אם זה אכן מה שקרה. Uziel302 - שיחה 18:24, 1 בינואר 2013 (IST)

נסה עצמך, תגיד מה התוצאה. מה זה "מוליך קרינה"? הסיכוך שאתה מדבר אליו הוא כלוב פאראדיי שנועד למנוע זליגה של גלי מיקרו. הניסוי מראה שעבור גלי רדיו (אורך גל הרבה יותר גדול) גם אם הדלת פתוחה אין קליטה (המקלט היה בערך במרכז הצלחת). 109.65.179.213 18:30, 1 בינואר 2013 (IST)

מודול פרויקטיבי

מדוע המספרים הרציונליים כמודול מעל חוג המספרים השלמים ($\mathbb {Q}$ כ-$\mathbb {Z}$ מודול) הוא מודול שטוח אך לא מודול פרויקטיבי? בברכה, MathKnight-at-TAU - שיחה 15:38, 1 בינואר 2013 (IST)

שני הדברים נובעים למעשה מכך שהמודול חליק, ולכן לכל n שלם, $n\mathbb {Q} =\mathbb {Q}$. המודול שטוח לפי הקריטריון המופיע בערך (#תכונות יסודיות), משום ש-$\mathbb {Q} \otimes n\mathbb {Z} =n\mathbb {Q} \otimes \mathbb {Z} =\mathbb {Q} \otimes \mathbb {Z}$. מצד שני כל מודול חופשי F מעל השלמים מקיים $\cap _{n>0}(nF)=0$, ולכן אין לו תת-מודולים חליקים. עוזי ו. - שיחה 16:59, 1 בינואר 2013 (IST)

תודה. האם יש דרך יותר אלמנטרית ומפורשת להראות את שתי התכונות הללו (שטוח ולא פרויקטיבי) מאחר שלא ניתקלתי במונח מודול חליק? בברכה, MathKnight-at-TAU - שיחה 17:11, 1 בינואר 2013 (IST)

מה יכול להיות יותר אלמנטרי מ-$n\mathbb {Q} =\mathbb {Q}$?עוזי ו. - שיחה 19:09, 1 בינואר 2013 (IST)

שאלות הבנה בענייני חזקות ושברים פשוטים

א) ידוע כי $({2 \over 3})^{-1}={1 \over ({\frac {2}{3}})^{1}}=1\cdot {\frac {3}{2}}={\frac {3}{2}}$. שאלתי היא לפי ההגיון הזה, האם מכפילים את מעריך החזקה בשבר (ההפוך), או שמא מכפילים את המונה (1) בשבר שבמכנה (שמתהפך). להלן המחשה לדילמה: $({4 \over 5})^{-2}={1 \over ({\frac {4}{5}})^{2}}=2\cdot {\frac {5}{4}}={\frac {5}{4}}$ והאופציה השניה היא: $({4 \over 5})^{-2}={1 \over ({\frac {4}{5}})^{2}}=1\cdot {\frac {5}{4}}={\frac {5}{4}}$. בקיצור, השאלה שלי האם בסוף התהליך מכפילים את החזקה בשבר או את המונה בשבר?

(ב) מה ההיגיון שכל מספר בחזקת אפס שווה לאחד? $9^{0}=1~~~~~~5^{0}=1~~~~~19321^{0}=1~~~~54343^{0}=1$ זה קצת מוזר לעין ולמחשבה, איך ניתן להסביר וליישב את זה עם ההיגיון?

(ג) האם יש איזו דרך קלה שבה אפשר להגיע לצמצום של כל בסיס והפיכתו לחזקה בעצמו?. לדוגמה, ידוע כי $8^{15}=(2^{3})^{1}5$ (זה מספר קל לכן היה קל לי להפוך אותו לחזקה במחשבה, אבל מה אני אעשה אם יש לי מספר גבוה, האם יש איזו דרך (אפילו במחשבון) לדעת מה הצמצום, ומה המעריך שלו?)

109.253.202.26 17:42, 1 בינואר 2013 (IST)

אני חשבתי שאתה מדבר סינית אבל כתבת שזה חזקות ושברים פשוטים. חצי ממה שכתבת הוא פשוט טעות. ארבע חמישיות לא שוה לאחד חלקי ארבע חמישיות. אתה כנראה מתבלבל עם חזקת מינוס. ארבע חמישיות בחזקת מינוס אחד שווה לאחד חלקי ארבע חמישיות שווה חמש חלקי ארבע שווה אחד ורבע. כמו כן שמונה זה לא שתיים בריבוע אלא שתיים בשלישית. ובמקום לכתוב בחזקת חמש עשרה כתבת סתם חמש עשרה.

לגבי חזקת אפס ההיגיון הוא שהעלאה בחזקת n היא הכפלת האיבר בעצמו n פעמים. זה כמו להכפיל אחד באיבר n פעמים. כאשר n הוא אפס האיבר יופיע במכפלה אפס פעמים ובעצם נכפול את אחד בשום איבר, הוא ישאר אחד. Uziel302 - שיחה 18:15, 1 בינואר 2013 (IST)

מה שרשמת שגוי מהתחלה ועד הסוף. ראה את הערכים שבר (מתמטיקה) וחזקה (מתמטיקה). עליך ללמוד מחדש את הנושא. בברכה, MathKnight-at-TAU - שיחה 18:21, 1 בינואר 2013 (IST)

רבותיי, בואו נירגע (הטעות הייתה כתובה במשך מספר דקות בלבד וכבר 'חטפתי' שתי תגובות, מי יודע מה היה קורה עוד שעה...:)). ראשית כל תודה על ההערה, לא התבלבלתי אלא שכחתי להעתיק לכאן בשתי מקומות את הסימן מינוס, אני מבין שזו טעות משמעותית, אבל לשמחתי הפעם לא בהבנה. כמדומני שכעת תיקנתי זאת, ולכן נחזור לעניינינו ואשמח לקבל תשובה לשאלה.

לגבי ההסבר על ההיגיון כתבת שזה מבוסס על כך שהעלאה בחזקת n היא הכפלת האיבר בעצמו n פעמים. כאשר n הוא אפס, עדיין הבסיס אינו אפס, ולכן אפס פעמים מיליון, זה אפס ולא אחד. ייתכן שאני לא מבין למה כוונתך. 109.253.202.26 18:36, 1 בינואר 2013 (IST)

תקרא את הערכים או שתחזור על החומר, אמנם תיקנת חלק מהטעויות אבל רק חלק. אין לך עדיין הבנה בסיסית לגבי חזקות. לגבי חזקת אפס הבסיס הוא אחד ואותו מכפילים באיבר n פעמים.Uziel302 - שיחה 18:54, 1 בינואר 2013 (IST)

תיקנתי את הכל וקראתי את הערכים אך הם כבדים מידי וברמה גבוהה מידי ומהרמה שלי לא הצלחתי למצוא בהם תשובה לשאלותיי. 95.35.152.88 22:29, 1 בינואר 2013 (IST)

א. לא תיקנת הכל. מההתחלה אמרתי ששמונה זה שתים בחזקת שלוש ולא תיקנת.

ב. אם אתה מתעקש לעשות הכפלה אז מכפילים את המונה בהיפוך של השבר. למעשה זה לא נצרך כי המונה הוא אחד. בעצם יותר פשוט כשיש שבר בחזקת מינוס להפוך מונה ומכנה. אין צורך להכפיל באחד או לשים את השבר כולו במכנה. כמו כן טעית כשהשמטת את הריבוע. שבר בחזקת מינוס שתים שווה למספר ההפכי בריבוע. ובדוגמא שלך חמש חלקי ארבע בריבוע. גם אם אתה מעדיף לעשות הכפלה המעריך נשאר על השבר. גם אם אתה הופך אותו. וכמובן שאין שום היגיון להכפיל במעריך כמו שהעלית כאפשרות.

ג. לגבי חזקת אפס האם יש משהו לא מובן בהסבר שלי?

ד. כל מספר בעולם הוא מכפלה של מספרים ראשוניים. לכן כמו ששמונה מתפרק לשתים בשלישית כך כל מספר מתפרק למכפלה. נגיד 39 מתפרק ל 3 ו-13. ולכן 39 בריבוע יהיה 3 בריבוע כפול 13 בריבוע. באופן דומה אפשר לעשות לכל מספר בעולם. פשוט מוצאים במה הוא מתחלק עד שמוצאים את כל הגורמים הראשוניים ומעלים כל אחד מהגורמים בחזקה הרלוונטית. Uziel302 - שיחה 23:29, 1 בינואר 2013 (IST)

סליחה על אי תשומת הלב. (זו הפעם הראשונה שהשתמשתי כאן בכמה סימנים בתוכנה שעורכת כאן את המספרים, אז יתכן שהתבלבלתי קצת בהעתקת האינפורמציה. כמו כתיבת 15 במקום להעלות את זה^15. עוד לא 'השתפשפתי' בשימוש בתוכנה זו, קבלו זאת בהבנה. אני לא מנסה להצטייר כחכם גדול שיודע את הנושא טוב. אני יודע את מקומי שאיני יודע הרבה. אבל באמת כאן אירעו טעויות עריכה, ובמחברת כתבתי בצורה נכונה.) לגבי דבריך בתשובה ב', קודם כל אני שמח שקיבלתי תשובה לשאלה העיקרית שלי. ולגבי מה שכתבת שאין צורך להכפיל וכו'. אכן דבריך יפים כאשר במונה יש את הספרה אחת, אבל מה יהיה הספרה 2 נמצאת שם? ייתכן שגם אתה תתעקש להכפיל? לגבי תשובה ג', אכן לצערי לא זכיתי להבין את דבריך, אשמח אם תפשט אותם יותר (כי אותי לימדו שכל מספר שמוכפל באפס שווה לאפס. ואכן העלאה בחזקה היא לא כפל. אך כאשר יש איבר בעל מספר חיובי כלשהו (למעט 1) ששווה לאחד, זה לא ברור לי מדוע. לגבי ד', אנסה לעיין בזה במתינות שוב מחר ואבדוק אם הצלחתי להבין את זה. כעת אני מאוד עייף. תודה רבה על העזרה ועל הסבלנות לקטנצ'יק שכמוני ברמה וכו'. 95.35.152.88 00:08, 2 בינואר 2013 (IST)

המספר שווה לאחד בגלל שמשמעות הביטוי היא אחד שלא מוכפל בכלום ולכן הוא נשאר כמות שהוא. כאשר יש שתיים בריבוע נגיד, המשמעות של הביטוי היא אחד מוכפל בשתיים שתי פעמים. ברגע שיש x בחזקת אפס משמעות הביטוי היא אחד מוכפל באיקס אפס פעמים ולכן הוא נשאר אחד. לגבי אם היה שתיים במונה. זה מונה שאתה ממציא כדי לפשט את הביטוי חזקת מינוס ולכן הוא תמיד יהיה אחד. Uziel302 - שיחה 19:27, 2 בינואר 2013 (IST)

עבודת חיכוך בבגרות

אני מחפש שאלות בגרות שיש בהם שילוב של נושאים אנרגיה וחיכוך. מחפש משהו שיש בו עבודה של כוח החיכוך בעיקר. תנו בבקשה את השנה ומספר השאלה אם ידוע לכם משהו (אפילו שאלה ממש פשוטה). 79.179.231.53 19:12, 2 בינואר 2013 (IST)

א. למה זה חשוב? מה ההבדל העקרוני בין עבודת חיכוך לעבודה של כל כוח אחר? ב. עברת על הרבה בחינות בגרות ולא מצאת? וכן מה תעזור לך שנה ומספר שאלה יש לך מאגר של כל הבחינות? ג. אם אתה מורה וחשוב לך להגיד שזה היה בבגרות מסוימת, תבין שזה לא באמת חשוב לתלמידים שזה היה בבגרות... העיקר שידעו את החומר. או שתיקח שאלת בגרות עם כוח ועבודה ותקרא לכוח חיכוך במקום f...Uziel302 - שיחה 19:19, 2 בינואר 2013 (IST)

אני לא מורה במקצועי, אלא צריך להעביר שיעור פרטי. ביקשו ממני לדבר על חיכוך ואנרגיה. אני רוצה למצוא שילוב טוב של זה ודוגמה טובה היא עובדת כוח חיכוך. ולכן אני צריך שאלת בגרות טובה שממנה אני יכול להתחיל לבנות את השיעור. 79.179.231.53 19:27, 2 בינואר 2013 (IST)

תמציא שאלה בעצמך. למשל גוף א נסע איקס מטרים. בזמן נסיעתו פעל על הגוף כוח חיכוך בגודל f. כמה עבודה עשה כוח החיכוך. תשובה איקס כפול f. המהירות ההתחלתית היא v מה תהיה המהירות לאחר איקס מטרים? תשובה העבודה שווה להפרש האנרגיה הקינטית הנתונה בביטוי חצי m כפול v בריבוע. קח כמה מספרים תציב בנעלמים ויש לך שיעור. Uziel302 - שיחה 19:34, 2 בינואר 2013 (IST)

חלש מאוד. את זה הוא יפתור לי ב5 דקות או אולי 10 אם אני אפריע... לא מדובר במישהו מתקשה שלא מבין עניין אלא רק במישהו שאם לא יהיה לידו מורה שיגידו לו מה לעשות אז הוא פשוט לא ילמד לבד מטעמי עצלות. ולכן עדיפות לשאלות שכבר היו בבגרות (כי ככה הוא יפתור בחינות עבר - דבר שהוכח כמועיל בכל מבחן בכל מקצוע). 79.179.231.53 19:39, 2 בינואר 2013 (IST)

אם הוא ברמה גבוהה יותר פשוט תעשה את התרגיל מורכב יותר. אתה סתם מתעקש על בחינות בגרות. אתה יכול לעשות לו גוף שיורד במדרון בזווית אלפא ואז הוא צריך לפרק את כוח הכבידה או את כוח החיכוך לשני צירים. אתה יכול לתת לו את הגובה ולבקש ממנו למצוא את המהירות בקצה המדרון. כמו כן אתה יכול לסבך אותו על ידי חיכוך משתנה לפי זמן (כגון שיש מאוורר מסתובב בתנועת סינוס). הוא יצטרך לחשב את אינטרגל כוח החיכוך ועל פי זה למצוא את העבודה. וכן הלאה. כדי לסבך בפיזיקה פשוט מוסיפים אלמנטים מתמטיים זה תמיד עובד. Uziel302 - שיחה 19:51, 2 בינואר 2013 (IST)

א. האם אתה מכיר את תוכנית הלימודים בפיזיקה ? אין טעם לתת טיפים שאינם רלוונטיים לתוכנית, דוגמת חיכוך המשתנה עם הזמן - סעיף כזה לא נדרש שם, והוא מתאים לרמת למידה אחרת.

ב. מה מועילה הוספה סתמית של ""אלמנטים מתימטיים" ? למה כוונתך באלמנטים כאלה ? לסיבוך לשם סיבוך אין שום משמעות או תועלת. מה שחשוב בלמידה הוא ההבנה של המושג הפיזיקלי, התהליך והתופעה, ותרגילים אמורים לשרת את אלה. בנצי - שיחה 22:50, 2 בינואר 2013 (IST)

ניסית לחפש פה? eman • שיחה • ♥ 22:27, 2 בינואר 2013 (IST)

בשלב הזה של תגובות שונות שקיבלת, אוכל רק להמליץ על שני מקורות המצויידים באינדקס מסודר בעמודים האחרונים שלהם, בהם תמצא פירוט תרגילים המפולחים לפי נושאים שונים: 'לקט בחינות בגרות בפיזיקה', מאת עדי רוזן, או 'מבחני בגרות בפיזיקה', מאת יורם אשל. מלבד זאת, יש פשוט לחבר שאלות המשלבות שיקולי אנרגיה בתהליכים בהם מעורב כוח החיכוך: החלקה של מישור אופקי, על מדרון משופע, כנגד כוח אלסטי בקפיץ או עם שחרורו. רעיונות אלה יכולים ל'פרנס' שאלון שלם ברמות שונות. כשיהיו לך שאלות ספציפיות או רעיונות ספציפיים, אשמח לעזור לך, אם תבחר בכך. בהצלחה, בנצי - שיחה 22:50, 2 בינואר 2013 (IST)

הסרת ארסן בעזרת אבני בזואר

בעבר ניסו להשתמש באבני בזואר לסתירת רעלים. כאן נטען ששני חוקרים ממכון Scripps לאוקיאנוגרפיה בסאן-דייגו טבלו בזואר בתמיסת ארסנית והצליחו להסיר ממנה את האניונים הרעילים AsO₄^3-, AsO₃^3- ו-AsO₂^-. המכון קיים והחוקרים קיימים, אבל לא מצאתי כל פרסום שלהם על בזואר או על ארסן. היכן ניתן לעיין בפרטי המחקר שלהם ולאמת את הכתוב אצלנו? בתודה, ליאור पॣ • כ"א בטבת ה'תשע"ג • 13:21, 3 בינואר 2013 (IST)

שאלת בגרות שלא הצלחתי

קיץ 2009, שאלה 2 סעיף ג'. בכל המקומות רשום שהשאלה מבוטלת, כי היא קשה מדי. אני סטודנט לפיזיקה, ככה שקשה זה מאתגר. איך פותרים את זה? אני מניח שזה קשור לזה שהגופים מעטים שונה בגלל כוח חיכוך שונה, אבל לא בטוח. 109.66.41.190 17:18, 3 בינואר 2013 (IST)

לא השאלה כולה בוטלה, אלא רק סעיף ג', ולא בשל רמת הקושי של הסעיף, אלא בשל אי בהירות שהיתה בו. רמת קושי גבוהה, מעבר לנדרש ברמת 5 יח"ל, מיוחסת לסעיף ד' דווקא, למרות שמצבים דומים כן נדונים בהקשר של כוח דחיה הדדי שמקורו באינטראקציה חשמלית. ההקשר של מקור נורמלי הוא זה המקנה לו קושי מסויים, ומכאן מעמדו. אתה מוזמן להמשיך את הדיון בסעיף זה, אחרי שתעיין בו ותגבש דעה משלך. בנצי - שיחה 17:51, 3 בינואר 2013 (IST)

אני רוצה להתייחס דווקא לסעיף המבוטל (ג'). לדעתי השאלה ברורה (מה הכוח בין הגופים ברגע ש-F מספיק לפעול). מה האי בהירות ומה הפיתרון שלה? 109.66.41.190 18:00, 3 בינואר 2013 (IST)

בסדר גמור, רק תיקנתי: לא סעיף זה הוא סיבת הקושי. נסה להשיב קודם על ד'. אילו סעיף זה נשאל קודם, אי-הבהירות היתה מוסרת, לפחות במידה רבה. ברגע שתדע להשיב על ד' תתברר לך הבעיה עם ג', כך אני מקווה. בנצי - שיחה 18:15, 3 בינואר 2013 (IST)

באמת שאלה לא קלה. לדעתי זה 3, הנימוק שלי הוא קצת ציורי: כל עוד פועל F אז הגופים מפעילים נורמל אחד על השני בכיוונים מנוגדים ובאותו הגודל ותוך כדי כך המערכת הולכת ומתקדמת ימינה. ברגע ש-F מספיק, ל-N לוקח "עוד כמה רגעים" כלומר על גוף A פועל כוח N רגעי בכיוון שמאלה (הפוך לכיוון תנועתו) ועל גוף B פועל כוח רגעי N בכיוון ימין (כיוון תנועתו) ולכן גוף A יעצור ראשון. 109.66.41.190 19:55, 3 בינואר 2013 (IST)

א. נכון, וגם ההסבר נכון באופן כללי.

ב. כמה הערות: 1. הנימוק שלך אינו ציורי - אתה מתאר תהליך, על שלביו השונים, וזה מה שנדרש; 2. כוח לא פועל באופן רגעי, כי אין בטבע פעולה רגעית. בין השניים פועל כוח דחיה (הכוחות הנורמליים ההדדיים) - מצב הדומה לרתע, דוגמת שני גופים הדוחסים קפיץ, וכוח זה דועך מערך מקסימלי עד ל-0, תוך פרק זמן קצר מאוד. בנצי - שיחה 23:45, 3 בינואר 2013 (IST)

אני לא לגמרי מבין למה הגופים מפעילים כוח דחיה זה על זה. הגופים לא אלסטיים. הכוח בין הגופים יקטן בדיוק במידה שהכוח F יקטן, ובאותו זמן. (בהזנחת יחסות כמובן) ירון • שיחה 03:01, 4 בינואר 2013 (IST)

אני מניח שאפשר להניח אלסטיות של הגופים. אבל הדימוי של קפיץ דרוך שמחבור בינהם הוא קצת מוגזם. אבל עכשיו בוא נחזור לסעיף ג'. לפי מה אני יודע מה הכוח שבו "דרוך הקפיץ"? זה לא אותו הN שהיה בסעיף ב'? 79.181.166.165 10:04, 4 בינואר 2013 (IST)

ושימו לב לפתרון שמופיע כאן. הם אומרים שהתשובה לד היא 2 ומנמקים את זה די יפה. 79.180.169.162 12:17, 4 בינואר 2013 (IST)

זה אכן הפתרון הסביר. להניח אלסטיות/יחסות כדי להגיע לתשובה אחרת זה מוגזם, ודי ברור שזה מעבר למה שמתבקש. ירון • שיחה 14:44, 4 בינואר 2013 (IST)

האם אתה מסכים עם פתרון סעיף ג'? 79.180.169.162 18:29, 4 בינואר 2013 (IST)

בסעיף ג' התשובה היא שהכוח בינהם היא אפס. זה גם מה שיוצר מהמשוואות בפתרון שהביאו לך פה, רק שמשום מה הם לא חישבו אותו. נעבור רגע לסעיף ד', ואז נבין את התוצאה של ג'.

אם סתם שני הגופים האלה היו נעים כל המשטח (בלי שום מגע ביניהם), בגלל שמקדם החיכוך שלהם שווה, יוצא שגם התאוצה שלהם שווה. (ולכן הם יעצרו באותו זמן).

כך עוד פעל הכוח החיצוני, הוא גם לזה שהתאוצות לא יהיו שוות, וכשםה במגע זה אומר שאו שאחד בורח לשני _מה שפה לא ייתכן, כי אז גוף A היה צריך לעבור דרך גוף B), או שהאחד מפעיל כוח על השני, שזה מה שקרה, והכוח הזה דאג להשוואת התאוצות.

אבל ברגע שהכוח החיצוני הפסיק לפעול, התאוצות משתוות גם בלי שצריך כוח בין הגופים. לכן כוח זה הוא אפס. eman • שיחה • ♥ 19:52, 4 בינואר 2013 (IST)

ניסוח אחד בפיזיקה

אתם יכולים לפרש לי את המילים "$\phi _{j}({\vec {r}}-{\vec {R}})$היא פונקציית גל אלקטרונית במצב אטומי j? נניח שאני מבין את הצירוף "פונקציית גל". 109.67.178.109 21:26, 3 בינואר 2013 (IST)

באיזה הקשר? Guest 86 - שיחה 21:28, 3 בינואר 2013 (IST)

מצב מוצק, מודל קשר חזק, משפט בלוך. 109.67.178.109 21:38, 3 בינואר 2013 (IST)

אני משער: פונקציית גל של אלקטרון במצב אטומי j, שנע סביב אטום במיקום R. ירון • שיחה 02:52, 4 בינואר 2013 (IST)

מה זה "מצב אוטומי j"?‏ 79.179.180.132 10:08, 4 בינואר 2013 (IST)

בהקשר הזה, הייתי מנחש שאחד הוקטורים הוא וקטור המתאר את מחזוריות השריג, אבל לצערי מצב מוצק די רחוק ממני. אני חושב שזה תלוי הקשר - איפה ביטוי זה מופיע? בספר\ וויקי כלשהו? Guest 86 - שיחה 18:44, 5 בינואר 2013 (IST)

אורביטל אטומי

אפשר הסבר קצר לסימון של אורביטל אטומי? למדתי את זה לפני שנה וחצי וצריך רק תזכורת קצרה למה זה $1s^{2}2s^{1}2p_{x}^{1}2p_{y}^{1}2p_{z}^{1}$. מה זה המספר הראשון שלפני האות של האורביטל ומזה זה המספר למעלה? ולמה הסידור הוא דווקא כזה? 109.67.178.109 22:25, 3 בינואר 2013 (IST)

הראשון (1, 2 וכו') מגדיר את רמת האנרגיה (המס' הקוונטי הראשון); s,p,f וכו', מגדירים את התנע הזוויתי (מס' קוונטי שני; אותיות אלה תואמות את ערכי l=0,1,2, בהתאמה); והמספרים בכתב-עילי מתארים את האיכלוס בכל רמה של תנע זוויתי. הסידור שאתה מביא בשאלתך שייך לפחמן: חסרים לו 4 אלקטרונים כדי להשלים ל-8 ברמת האנרגיה השניה שלו. בנצי - שיחה 22:39, 3 בינואר 2013 (IST)

אחלה. תודה. נחמד פתאום לראות כימיה אחרי קוונטים. מבינים מה הם התכוונו לפני שנה וחצי. 109.67.178.109 22:55, 3 בינואר 2013 (IST)

רק נקודה אחת של זהירות. אם אני זוכר נכון, חוץ מבאורביטלי s האורביטלים של הכימאים הם לא בדיוק פונקציות הגל של הפיזקאים, אלא קומבינציות לינאריות שלהן. זה לא רלוונטי לשאלה שלך, כי בp זה בעצם כל תת המרחב שמתאים ל l=1, וכשיש ניוון של האנרגיות, אפשר לחלק אותו בדרכים שונות. ומתברר שהכימאים והפיזיקאים אכן עושים את זה בדרכים שונות. eman • שיחה • ♥ 21:38, 4 בינואר 2013 (IST)

דליקות

הועבר מויקיפדיה:הכה את המומחה

האם חמצן דליק? ההר אדרניק  •  שיחה. 17:45, 4 בינואר 2013 (IST)

איך אתה מגדיר את התכונה הזו הקרויה דליקות ? בנצי - שיחה 20:21, 4 בינואר 2013 (IST)

הוא מתכוון לדליקות של חומר כחומר בעירה, מן הסתם. חמצן לא יכול להידלק ולבעור בעצמו אבל למעשה הוא משמש חלק מהותי בתהליך הבעירה של כל חומר אחר. Uziel302 - שיחה 00:57, 5 בינואר 2013 (IST)

בעירה היא תגובת חמצון חזור במהלכה מתחבר החומר עם חמצן. לכן, חמצן הוא מרכיב יסודי בשריפה ואין שריפה בלעדיו. גילגמש • שיחה • גם אני משתתף במיזם העשור! 03:53, 5 בינואר 2013 (IST)

חד משמעית - חמצן אינו דליק. חומר דליק יגיב עם חמצן בתגובה אקסורמית. חמצן לא יגיב עם חמצן - אם ניצור ניצוצות במיכל המכיל חמצן בלבד לא תתרחש כל תגובה (ניתן לקבל אוזון אבל זו תגובה הדורשת השקעת אנרגיה). יורם שורק - שיחה 15:01, 5 בינואר 2013 (IST)

לגבי אוזון (O₃) זה נכון. ובכל זאת, איך תתייחס להתרכבות שני חמצנים לחמצן מולקולרי (חמצן אטמוספרי, O₂) ? בנצי - שיחה 15:36, 5 בינואר 2013 (IST)

כתבתי לפני התנגשות עריכה: א. אני יודע למה השואל עשוי להתכוון, אבל העליתי את שאלתי קודם ע"מ לחדד את העניין לפחות משני היבטים. התשובות של שניכם חלקיות ולא מדוייקות, והן מדגישות את החידוד הנחוץ.

ב. לדליקות יש שתי משמעויות, וצריך להבחין ביניהם, גם מבחינה לשונית. המשמעות הבסיסית היא זו של בעירה (מקביל לזה), ורצוי לעיין בערך זה ע"מ להבין מה לא מדוייק. עיקרו של דבר הוא שמדובר בתגובה או בשרשרת תגובות כימיות בין חומר לבין מחמצן, בה או בהן משתחררת אנרגיה ומתחוללות המרות מולקולריות (מולקולות מתפרקות ואחרות מתרכבות במקומן). הדוגמא הנפוצה ביותר היא זו של חמצן כמחמצן (מכאן קיבל היסוד את שמו), אבל, עקרונית, יכולים להיות גם מחמצנים אחרים. מבחינה זו, חמצן, או כל מחמצן אחר, אינו רק "חלק מהותי בתהליך הבעירה" או "מרכיב יסודי", אלא הבעירה עצמה, או כפי שכתב קודמי: "אין שריפה בלעדיו". חוסר הדיוק בעניין זה הוא, כאמור, שתכונה זו אינה שמורה לחמצן דווקא.

ג. משמעות שניה למונח דליקות היא מדד לקלות בה פורצת דליקה בסביה נתונה, והיא מתייחסת למכלול התנאים הדרושים להיווצרותה של דליקה, ולא רק לתהליך הכימי עצמו. מונח זה רלוונטי מאוד לעוסקים במדע כיבוי האש (יש דבר כזה), טכנית, טכנולוגית, כימית ובטיחותית כאחד. ראו למשל את הדף הזה או את זה. מעניין מה המונח העברי המקביל, אם ישנו, לקראת ערך עברי בעניין זה. בנצי - שיחה 15:24, 5 בינואר 2013 (IST)

האם מורה יכול לפרנס משפחה?

― הועבר לדף ויקיפדיה:הכה את המומחה

מתחת לאפס המוחלט

לפי הכתבה הזאת מדענים הגיעו לטמפרטורה שלילית! לדעתי זה לא יתכן מבחינה לוגית בכלל. איך זה יכול להיות? 109.65.163.203 22:59, 4 בינואר 2013 (IST)

זה נובע מאיזו הגדרה של טמפרטורה משתמשים בה. זו לא ההגדרה מהתורה הקינטית של הגזים, אלא הגדרה אחרת, יותר מופשטת שמשתמשים בה במכניקה סטטיסטית, וקשורה להתפלגות בולצמן. בד"כ המצב הוא שככל שיש מצב עם אנרגיה גבוה יותר יש פחות סיכוי למערכת להיות בה (וככל שהטמפרטורה יותר נמוכה, ההפרש בין הסכיויים נעשה יותר בולט). במערכות שבהן יש "היפוך אוכלוסיה", אפשר לדבר על "טמפרטורה שלילית". eman • שיחה • ♥ 23:21, 4 בינואר 2013 (IST)

טמפרטורה שלילית היא לא קרה יותר מהאפס המוחלט, אלא דווקא "חמה" יותר מטמפרטורה אינסופית. אם תצמיד מערכת בטמפרטורה שלילית למערכת רגילה בטמפ' חיובית, חום יעבור מהראשונה לשניה. ראה גם w:Negative temperature. עימן, אני חושב שאין קשר ישיר להתפלגות בולצמן, ואפילו אין טמפ' שלילית במערכות שמתפלגות כך. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

זה בדיוק מה שהערך טוען. שככל שהטמפרטורה עולה האכלוס הממוצע של רמות האנרגיה הגבוהות הולך ומשתווה לאלה הנמוכות, ואז הוא אפילו מתהפך. מה זה אם לא תלות בגורם $e^{-{\frac {E_{i}}{k_{B}T}}}=e^{-\beta E_{i}}$?

וכמו שהם כותבים שם, השימוש ב $\beta$ מדגים את מה שכתבת. ככל שעולים בטמפרטורה $\beta$ קטן עד ששואף לאפס, וכשהטמפרטורה "עוברת את האינסוף", $\beta$ יורד מתחת לאפס. eman • שיחה • ♥ 10:55, 5 בינואר 2013 (IST)

בעיה דו-גופית

מה ההוכחה לכך שהתנועה של שני הגופים, היא סביב מרכז המסה שלהם? האם ההוכחה מופיעה בערך? תודה, 94.159.180.186 18:28, 5 בינואר 2013 (IST)

כן, היא מופיעה שם. ההוכחה היא אמנם מתימטית, אבל המשמעות הפיזיקלית של התוצאה היא: זוהי אותה נקודה במרחב אשר אם יפעל בה כוח על המערכת, המערכת תנוע כאילו היתה מרוכזת כולה בנקודה אחת, כלומר, תנוע בקו ישר. בנצי - שיחה 19:20, 5 בינואר 2013 (IST)

תוכל בבקשה להפנות אותי למיקום המדויק? אני מצאתי רק את ההצהרה "בעיה דו-גופית שקולה מתמטית לשתי בעיות בלתי תלויות פשוטות יותר:

תנועת מרכז המסה - כיוון שעל מרכז המסה לא פועל כל כוח, זוהי בעיה טריביאלית. תנועה יחסית סביב מרכז המסה - זו בעיה השקולה לבעיה של גוף יחיד הנע בהשפעת כוח נתון. במקרים רבים הכוח הנ"ל הינו כוח מרכזי. במקרים אלו הבעיה פשוטה במיוחד.", ללא נימוק או הוכחה. 109.160.252.215 09:32, 6 בינואר 2013 (IST)

פתרון בעיה פשוטה בסדרה הנדסית

אני לא יודע אם הדרך הבאה נכונה או לא, אבל שמתי לב שהיא מביאה אותי לתוצאות נכונות: אם נתונים: $a_{1}=2~~~~a_{n}=32~~~~n=5$ ומבקשים למצוא כמה הערך של $q$ אז התשובה היא: $32=2\cdot q^{4}>>>>32={\frac {32}{2^{4}}}>>>q=\pm 2$ יש לי עוד דוגמאות שפתרתי כך, אם תצטרכו (ובכולם יצאו לי תשובות כמו בספר). השאלה שלי מדוע אני לא מצליח בשיטה הזאת בתרגיל הבא: "בסדרה הנדסית יש 6 איברים. האיבר הראשון בסדרה הוא 3 והאיבר האחרון בסדרה הוא 96. מצא את מנת הסדרה.". כעת אעתיק את הדברים לשפה מתמטית (לפי מיטב הבנתי): $n=6~~~a_{1}=3~~~~a_{n}=96$ כעת נציב את זה בנוסחה ונקבל: $96=3\cdot q^{5}~~~~={\frac {96}{3^{5}}}={\frac {96}{243}}=0.395061728$ שאלתי היא מדוע... {אגב, התשובה בספר היא $q=2$) 95.35.181.74 23:27, 5 בינואר 2013 (IST)

עשית טעות קטנה. העלית את שלוש בחזקת חמש במקום את הקיו. מה שאתה אמור לעשות זה לחלק בשלוש את המשוואה, ואז יוצא לך q בחזקת חמש שווה ל-32, כמו בתשובה הקודמת. בלנק - שיחה 01:18, 6 בינואר 2013 (IST)

גם בקודמים העליתי בחזקות את המקדם של $q$ ובכל זאת יצאה לי תשובה נכונה. שנית, התשובה בספר היא $2$ ולא $32$ האם לדעתך מה שכתוב בספר הוא טעות? 95.35.181.74 06:16, 6 בינואר 2013 (IST)

הדרך שלך עובדת רק במקרים פרטיים שבהם q וa1 זהים (ולכן התרגיל השני לא נפתר בדרך הזאת). בכל מקרה הדרך שלך שגויה ועליך להשתמש בשיטה שבלנק הציע. טל (רונאלדיניו המלך) • שיחה 14:02, 6 בינואר 2013 (IST)

אכן, המורה שלי אמר לי היום שהדרך לא נכונה ושגויה (היא מתאימה רק למציאת $a_{1}$) ולמרות שהצלחתי איתה במספר תרגילים זה היה במקרה. הדרך הנכונה היא כדלהלן: $96=3\cdot q^{5}~~~~={\frac {96}{3}}=32>>>>{\sqrt[{5}]{32}}=2$ כעת באה השאלה על פתרונה והכל על מקומו בשלום. ואכן לפי מודל פתרתי עוד תרגילים רבים מעין זה ללא קושי. תודה לך טל על שהגדרת את הבעיה בדיוק (שהדרך עובדת רק במקרים שבהם q וa1 זהים), הגדרה זו קודם כל יפה ומסבירה לי את הבעיה (לא כמו שהמורה שלי הסביר לי שמדובר "במקרה" ולא הוסיף עוד להסביר לי מדוע). אני פשוט אוהב הסברים מסוג זה, מה נכון ומה שגיאה ומה ההסבר שעומד אחריהם. תודה. 109.253.99.117 15:47, 6 בינואר 2013 (IST)

מה ההפך משחור?

הועבר מויקיפדיה:הכה את המומחה

מה הצבע ההפוך לצבע שחור? 217.132.255.37 11:07, 6 בינואר 2013 (IST)

זה פילוסופי, עיין בערך מטאפיזיקה. דעה רווחת היא שההפך הוא לבן. אגב, יש דעה ששחור אינו צבע כלל, אלא העדר צבע. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

א. זה לא פילוסופי, כי אין כאן דיון ברעיונות. יתר על כן, ההיגד לפיו "יש דעה ששחור אינו צבע כלל" פשוט אינו נכון, כי אין זו שאלה של דעות, אלא טענה או הגדרה פיזיקלית. לפני שפונים למטפיזיקה יש להכיר ולדעת את המשמעות הפיזיקלית של תכונה זו. היבט נוסף שלה הוא תהליך העיבוד במרכזי הראיה השונים במוח, החל ברשתית עצמה, שהיא חלק מהמוח. תוצאתו של תהליך זה היא תפיסת הצבע במוח, ואליו אנו מודעים. אבל, לפני שעוסקים בתפיסה זו, יש לבדוק איזה קלט מגיע לעין מבחינה פיזיקלית.

ב. מבחינה פיזיקלית, כל תחושת צבע (או תפיסה) נובעת מאוסף של אורכי-גל בתחום הנראה המגיעים אל רשתית העין. כאשר אוסף זה מרוכז סביב אורך-גל מסויים כזה או אחר, האור נחשב מונוכרומטי (חד-צבעי). תחושת צבע לבן נובעת מגוף או שטח נתונים, מהם מוחזרים או מוקרנים אורכי-גל מכל הספקטרום הנראה (התחום הנראה). תופעת הקשת למשל, היא תוצאה של התפרקות של האור הלבן המגיע מהשמש לאורכי-הגל השונים המרכיבים אותו. כלומר, לבן אינו צבע בפני עצמו, אלא מורכב מאורכי-גל כאמור. באופן דומה, תחושת שחור נובעת מגוף או שטח שאינם מחזירים ואינם מקרינים. כלומר, התכונה ההפוכה ל'שחור' היא 'לבן'. אלו הן התופעות הבסיסיות מבחינה פיזיקלית, ודומני שזה מה שהשואל מבקש לדעת. בנצי - שיחה 12:10, 6 בינואר 2013 (IST)

דבורים יכולות לראות את הצבע העל-סגול. האם דבורה תופסת את האור הלבן המגיע מהשמש, באותו אופן בו בני האדם תופסים אותו?

איך נראית הקשת בעיני הדבורה, אם היא במקרה יוצאת מהכוורת בגשם? 77.125.234.251 03:30, 7 בינואר 2013 (IST)

אפשר לדעת (ואולי יודעים, אני לא בטוח) מהם אורכי הגל (צבעים) שדבורים קולטות בעיניהן, לפי ההרכב הביוכימי של התאים. אפשר גם לדעת איך הן מגיבות התנהגותית לצבעים (לדוגמא, דבורים לא נמשכות לצבע אדום - אני לא יודע אם הן לא יכולות לראות אותו או פשוט לא "רוצות" להגיב). אבל אין שום דרך לדעת כיצד הן "תופסות" את הצבעים במוחן. האינטרפרטציה של קלט לתפיסה בבעלי חיים זאת קופסה שחורה מבחינת המדע, כי החיות לא יכולות לתאר לנו מה הן רואות. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

התכוונתי לשאול כך:

האם האור העל-סגול הוא אחד מאורכי-הגל השונים המרכיבים את האור הלבן המגיע מהשמש?

האם בקשת יש פס בצבע על-סגול, ובני האדם אינם רואים אותו? 77.125.234.251 06:23, 8 בינואר 2013 (IST)

בעצם מצאתי את התשובה כאן וכאן, בפסקה "היסטוריה". 77.125.234.251 06:37, 8 בינואר 2013 (IST)

תנע קווי עם מומנט

אם בחלל (ללא חיכוך וללא גרביטציה) יש מוט במנוחה, ומסה פוגעת בקצהו במהירות v. ההתנגשות אלסטית. האם אני יכול לנסח משוואת שימור תנע קווי בהתעלם מהמומנט? תודה, אביעד‏ • שיחה 08:42, 7 בינואר 2013 (IST)

מאחר והגוף אינו נקודתי, התשובה היא לא, מלבד מקרה מיוחד אחד - כאשר הגוף פוגע במרכז המסה של המוט. מלבד במקרה זה, התנע המשתמר במערכת הוא התנע הזוויתי. בנצי - שיחה 11:49, 7 בינואר 2013 (IST)

כן, אבל זה לא מספיק. תצטרך גם שימור תנע קווי (שזו תהיה המשוואה עבור מרכז המסה של המוט, גם אם הגוף פוגע במקום אחר במוט), גם שימור תנע זוויתי (וצריך לדאוג לדעת יחסית לאיזו נקודה), וגם (בגלל שההתנגשות אלסטית) שימור אנרגיה. eman • שיחה • ♥ 21:47, 7 בינואר 2013 (IST)

זה מה שעשיתי - השתמשתי בתנע זוויתי, תנע קווי ושימור אנרגיה. האם אני יכול להכליל את החוק של שימור תנע גם במקרים שקיים מומנט? כל עוד אין כוח חיצוני... מעבר לכך, אם אני מניח שהפגיעה במוט היא מאונכת לכדור, אז מהירות מרכז המסה של המוט עם הכדורים היא הכיוון המהירות של המסה הפוגעת? אביעד‏ • שיחה 21:51, 7 בינואר 2013 (IST)

מישהו יכול להסביר לי מה זה צלע בלשון ציורית?

הועבר מויקיפדיה:הכה את המומחה

מה זה צלע בגאומטריה? האם הכוונה לקודקוד ושני הקווים הפוגשים אותו, נניח במצב של 90 מעלות? ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

לא. צלע היא קטע המחבר שני קודקודים. בנצי - שיחה 17:49, 7 בינואר 2013 (IST)

עוצמת זרם המים

הפעלתי את הבוילר, וכעת המים בדוד חמים. פתחתי את הברז. המים שהגיעו ברגע הראשון היו קרים, כי הם היו בצינור שמוביל אל הדוד, ולא בתוך הדוד. אחרי פרק זמן כלשהו הגיעו המים החמים. משום מה, עוצמת הזרם פחתה בבת אחת. מה הגורם לירידה בעוצמת הזרם? 77.125.234.251 05:14, 9 בינואר 2013 (IST)

מלח ושלג

למה מפזרים מלח על השלג? איך המלח מתיך את השלג למים? ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

מים הופכים למוצק באמצעות קשרי מימן בין מולקולות המים. פירוק קשרים אלה מוביל להמסת הקרח ולהפיכתו לנוזל. פיזור מלח גורם ליונים (התמוססות מלח במגע עם מים כרוכה בהתפרקותו ליונים) המרכיבים אותו להתערב בקשרי המימן בין מולקולות המים ולהקטין את מספרם, ומכאן להתכת השלג / קרח. בנצי - שיחה 13:29, 9 בינואר 2013 (IST)

האם אחרי שהמלח נמס, אין לו יותר השפעה על השלג? כמה מלח מפזרים על כל מטר מרובע? למה לא דוחפים את השלג לצד הדרך? 77.125.234.251 17:48, 9 בינואר 2013 (IST)

להיפך - קרא את מה שכתבתי קודם. כשהוא מתמוסס במלואו השפעתו מירבית. אתה כנראה מתכוון לזה שהוא נשטף עם המים הזורמים. נכון, ולכן צריך לחדשו. לגבי שאלתך השניה - נכון, זו דרך שניה לטפל בשלג הנערם. הכל תלוי בכמות ובנסיבות העניין. תמיד אמרתי שמפלסת היא הרכב האולטימטיבי . בנצי - שיחה 17:55, 9 בינואר 2013 (IST)

האם המטען היוני מתפרק מהיון בתהליך פירוק קשרי המימן בין מולקולות המים? כמה קשרי מימן מתפרקים על ידי יון אחד? 77.125.234.251 20:52, 9 בינואר 2013 (IST)

א. לא. אין מעבר אלקטרונים מהיון או אליו בתהליך וממילא המטען נשמר. ב. בקרח לכל מולקולת מים ארבעה קשרי מימן יציבים. במים נוזלים המצב דומה רק שהקשרים אינם יציבים אלא מתפרקים ונוצרים כל הזמן. Uziel302 - שיחה 23:04, 13 בינואר 2013 (IST)

גשם ושלג

לפעמים יורד גשם מעורב בשלג. איך זה קורה? האם השלג נוצר מעננים בגובה רב, ושם הטמפרטורה נמוכה מאוד, ובאותו זמן, נוצר גשם מעננים בגובה נמוך יותר, ושם הטמפרטורה גבוהה במקצת? למה שלג כזה אינו נערם, אלא נמס כשהוא מגיע לקרקע? ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

גשם ושלג הוא מצב ביניים בו הטמפרטורה בענן גבולית (1-0 מעלות) כך שמה שנוצר זה סוג של משקע דמוי שלג קפוא. ואם בענן הטמפרטורה גבולית, על הקרקע הטמפרטורה גבוהה יותר כך שהשלג נמס כשהוא נוגע בקרקע (אם לא לפני כן). -יונה בנדלאק - שיחה 08:28, 9 בינואר 2013 (IST)

יש עוד מקרה וזה אם במהלך הירידה של השלג מהענן ועד לקרקע הוא נתקל בשכבת אויר חמה יותר אז הוא ימס חלקית. -יונה בנדלאק - שיחה 18:08, 9 בינואר 2013 (IST)

מתנול בתוך אתנול

איך ביצור של כהלים יודעים שהתוצאה תהיה דווקא אתנול ולא מתנול? האם אפשר להיות בטוח שבקבוק וודקה ממפעל ידוע לא מכיל רעל? 79.180.164.217 17:26, 10 בינואר 2013 (IST)

האתנול מופק באופן טבעי כתוצר לוואי של המטבוליזם של גלוקוז ע"י השמרים שמתסיסים את הענבים (או כל פרי אחר). ראה תסיסה. 109.160.252.215 19:10, 10 בינואר 2013 (IST)

ליתר דיוק מתסיסים את סוכר הענבים או סוכרים ממקור אחר. Uziel302 - שיחה 23:10, 13 בינואר 2013 (IST)

אורביטלים

במילים שלכם: מה זה אורביטל קושר ומה זה אנטי-קושר? 79.180.164.217 21:41, 10 בינואר 2013 (IST)

אלקטרון באורביטל קושר יוצר (בקירוב בורן-אופנהיימר) פוטנציאל מושך בין שני גרעינים. יש סיכוי גבוה למצוא את האלקטרון באמצע בין שניהם. אורביטל אנטי-קושר יוצר פוטנציאל דוחה בין הגרעינים, וההסתברות למצוא את האלקטרון ביניהם נמוכה. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

פילוסופיה בפיזיקה

שאלה חצי פילוסופית חצי מדעית: למה מטענים הפוכים נמשכים זה לזה(חוק קולון רק דוגמה לרעיון גדול יותר)? השאלה המרכזית היא "למה". 109.66.42.180 11:33, 11 בינואר 2013 (IST)

שאלת ה"למה" אינה מדעית. התשובה המדעית היא "ככה". ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

קרא את הכותרת ולאחר מכן את 5 המילים הראשונות של השאלה. 79.180.186.88 12:12, 12 בינואר 2013 (IST)

זה פשוט חלק מהשאלה הגדולה מה מקורם של חוקי הטבע. זו שאלה פילוסופית חשובה.

אנסה לסקור את המעט שידוע לי: א. יש כח העליון שמסיבותיו הוא גורם לחוקי הטבע לעבוד כמו שהם. נראה לי שזו השקפה אריסטוטלית.

ב. השקפה על בסיס אפלטוני: ישנה אידיאה עליונה תיאורטית שמכווינה ומשפיעה על המציאות הארצית חומרית. וגורמת להימצאות חוקי הטבע.

ג. חוקי הטבע פשוט הווים ללא סיבה וגורם.

ד. על בסיס היחסות, אין כוחות בטבע אלא רק מרחבים עקומים, ולכן אולי אין צורך במשהו שיגרום לחוקי הטבע.

נ.ב. לגבי השאלה הספציפית עם מטענים הפוכים ההגדרה שלהם כהפוכים נובעת מתכונות המשיכה והאיזון, ולא שהיותם הפוכים גורמת למשיכה. Uziel302 - שיחה 22:47, 13 בינואר 2013 (IST)

סימטריה להזזות בזמן

במילים פשוטות ברמה של תיכון- מה זה סימטריה להזזות בזמן ולמה זה מתקשר לשימור אנרגיה? 109.66.42.180 11:37, 11 בינואר 2013 (IST)

סימטריה להזזה בזמן פירושו שכל החוקים זהים גם עכשיו וגם מחר וגם בעוד שנה. אם נבצע ניסוי מסוים היום, או בעוד מאה שנה, אם יש סימטריה להזזה בזמן אז תוצאות הניסוי יהיו זהות. זה מתקשר לשימור אנרגיה דרך משפט נתר, אבל אני לא יודע להסביר את המשפט. ‏Setreset • שיחה 14:10, 11 בינואר 2013 (IST)

הנה דוגמה פשוטה, שמראה שהאנרגיה לא נשמרת כאשר אין סימטריה להזזה בזמן: ביום א' מרימים אבן ושמים על השולחן. יש לה אנרגיה פוטנציאלית mgh. ביום ב' הכבידה מתחזקת - תאוצת הכובד g גדלה ל G. ביום ג' האנרגיה היא mGh, כלומר אין שימור. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

עזרה בניחוש מד"ר

אני מתקשה לנחש פתרון פרטי למשוואה $y'=f(x)+g(x)y-(f(x)+g(x))^{2}$? מה יכול להיות פתרון ומהי השיטה במקרה זה? אביעד‏ • שיחה 14:40, 12 בינואר 2013 (IST)

חישוב יחס חילוף, קוונטים

איך מחשבים את יחס החילוף $[-i{\frac {\partial }{\partial x}}+{\frac {1}{2}}y,\sigma _{z}]$ כאשר סיגמה זו מטריצת פאולי, Y וגזירה לפי X הם אופרטורים (מרחב ספין חצי). 79.183.241.120 14:50, 12 בינואר 2013 (IST)

אם הבנתי אותך היטב, יחס החילוף הוא אפס. האופרטורים פועלים במרחבים שונים. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

אחוזי חמצן בכדור הארץ

נאמר לי שלפני 200 שנה אחוזי החמצן העמד לרשות האדם היה כופל מהיום ועמד על כ40%. האם הדבר נכון? מישהו מכיר גרף שמראה את אחוז החמצן כפונקציה של הזמן? תודה מראש 217.132.206.91 18:17, 12 בינואר 2013 (IST)

w:Geological history of oxygen. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

לא נכון. ארבעים אחוז חמצן לא היו לפני 200 שנה. פשוט לא. עִדּוֹ - שיחה 17:47, 26 בינואר 2013 (IST)

משוואות עם שני נעלמים בסדרה הנדסית

צריך עזרה במתודה של פיתרון תרגילים מהסוג הבא: נתון $a_{2}=4$ וכן $a_{4}=16$ מצא את $q$ וכן את $a_{1}$. אני יודע להגיע רק עד לשלב הבא (שלב הפירוק): $a_{2}=4>a_{1}\cdot q=4$ וכן $a_{1}\cdot q^{3}=16$. אני זוכר שצריך לחלק משהו במשהו, אבל לא זוכר הכל במדויק. אשמח לקבל עזרה. 176.13.101.232 22:19, 13 בינואר 2013 (IST)

חלוקת המשוואות האחת בשניה. זה יוצא q בריבוע שווה ארבע. Uziel302 - שיחה 22:29, 13 בינואר 2013 (IST)

אכן, פשוט ביותר. התוצאה היא $\pm {\sqrt {4}}=\pm 2$ , תודה עוזיאל. 46.210.104.151 22:51, 13 בינואר 2013 (IST)

במקרה הנ"ל גם $q=\pm 2$ וגם $a_{1}=\pm 2$ האם זה אמור ללמד שבכל מקום ש $q=\pm 2$ אז גם הנעלם $a_{1}$ יהיה מסומן ב$\pm$? או שייתכן מצב שרק אחד מהם מסומן בפלוס ומינוס, והאחר באחד מהם בלבד? (אני מדבר על רמה של שאלון שני בתיכון) 46.210.104.151 22:56, 13 בינואר 2013 (IST)

במידה והמספרים הנתונים אינם במקומות הזוגיים אלא במקומות האיזוגיים בסדרה לאיבר הראשון יהיה סימן הזהה לאיברים הנתונים.Uziel302 - שיחה 23:19, 13 בינואר 2013 (IST)

מוטב להגמל מהשימוש בסימן יחס הסדר כתחליף ל"ולכן". עוזי ו. - שיחה 23:22, 13 בינואר 2013 (IST)

נייטרון

האם אפשר להגיד את המשפט "נייטרון מורכב מפרוטון ואלקטרון"? 79.176.185.133 23:33, 13 בינואר 2013 (IST)

לא נראה לי סביר לתת פרשנות שכזו. זאת למרות שהוא בהחלט יכול להתפרק לפרוטון ואלקטרון (וגם אנטי נייטרינו), או להיווצר מפרוטון שבולע אלקטרון. באופן בסיסי אנחנו תופסים את הנויטרון כמערכת פיסיקלית המורכבת מקוורקים וגלואונים, ללא שימוש באלקטרונים, השייכים למשפחה אחרת של חלקיקים. יתרה מכך, אצל פיסיקאים בתחום הגרעין מקובל להסתכל על הפרוטון והנויטרון כאותו החלקיק, היכול להימצא בשני "מצבים" שונים (איזוספין שונה). המעבר בין המצבים גורם פליטת אלקטרון ואנטי נייטרינו, ולהיפך. משה פרידמן - שיחה 23:56, 13 בינואר 2013 (IST)

א. מדוע "לא סביר" ? זו אינה פרשנות, אלא מודל ברמת דיוק כזו או אחרת.

ב. מה תעשה עם תוה"ל בפיזיקה בתיכון ? וגם באוניברסיטה בקורסים בסיסיים בנושאים אלה ? אתה חייב להתחיל ממודל המדבר על המוכר: פרוטונים, ניוטרונים ואלקטרונים, ולבנות את תשתית הדעת והמושגים בהדרגה, מבלי לדבר על דברים 'לא נכונים'. יש הרבה מחשבה, לרוחב ולעומק, מאחורי תוכנית הלימודים, כולל של פיזיקאים מהאקדמיה, וא"א לשמוט "לא סביר" ולהמשיך הלאה, כאילו אורח חשיבתך בלעדי. בנצי - שיחה 15:54, 14 בינואר 2013 (IST)

א. פעם נוספת, אתה מגיב בחריפות לא מובנת לדברים שאני כותב.

ב. אני לא מורה, ולא נשאל כאן דבר על תכנית הלימודים. מעולם לא שמעתי שמלמדים מודל כזה, ולמען האמת קצת נראה לי שחלה כאן אי הבנה. אתה מלמד בכיתתך שהנויטרון מורכב מפרוטון ואלקטרון?

ג. בכל אופן, השואל שאל על נכונות ההיגד כשלעצמו, ובצורה שבה רגילים לעשות פיסיקה היום זה לא נכון. ייתכן שאפשר לעשות פיסיקה בשפה אחרת, שבה ההיגד הנ"ל יהיה נכון, ומכאן ההסתייגות שבדברי למעלה (שמשום מה מצאת אותם פוסלים אורח חשיבה שונה, מה שהפוך מהאמת). משה פרידמן - שיחה 19:40, 14 בינואר 2013 (IST)

משה, בכנות, איפה אתה רואה בדבריי "חריפות לא מובנת" ? אשמח מאוד אם תצביע על כך. אם כוונתך ל"אורח חשיבה בלעדי", אני מצטער אם נפגעת מכך, אבל היה בדבריך 'חוסר שיח' בין רבדים שונים של אותו נושא בדיוק, ולכך התכוונתי. לדברי התשובה שלך אתייחס לאחר מכן, ורק אציין שני דברים, שמן הסתם יורחבו יותר מאוחר: א. אין פיזיקה אחת, ופיזיקה שניה, אחרת. תוכנית לימודים אינה מחסה להיגדים שגויים, ואין בינה לבין 'פיזיקה', אלא פשטות, צמצום, כלים מתימטיים מוגבלים והיבטים תפיסתיים שלא כאן המקום לפרטם. ב. הערתי בתגובה הקודמת אינה מתייחסת לצרכיה של תוכנית לימודים בפיזיקה דווקא, אלא לעקביות פנימית, או אם תרצה, התאמה בין המודל המדבר על הרכבם של גרעינים לבין הרכבם של נוקליאונים. בעצם, ניסיתי קודם, וגם עתה, להצביע על בעיה פנומנולוגית. בנצי - שיחה 22:45, 16 בינואר 2013 (IST)

אכן הצבעת על המקום הנכון, ואינני מבין מה מצדיק זאת. לא רק שנתתי מקום לאופני חשיבה אלטרנטיביים, אלא אף פתחתי את דברי בהנמקת הטענה הנגדית. מעבר לכך, נקטתי בתגובתי הראשונית, ואף בשניה, לשון מאוד עדינה ומצמצמת. כך קבעתי שאמירה שכזו אינה נראית לי סבירה, שזו לשון עדינה, בעוד עמדתי האישית היא שזה מנוגד לחלוטין לחוקי הפיסיקה, לא כמודל מקורב ולא בכלל, משום שמודל כזה מנוגד לעקרון אי הוודאות, ואיננו עומד בקנה אחד עם ניסויי פיזור הנעשים מידי יום ביומו. מודל שכזה היה קיים בהיסטוריה של הפיסיקה, ונדחה בשנות העשרים של המאה הקודמת. אני גם לא רואה שום צורך ללמד מודל שגוי כזה בשום שלב, מעולם לא לימדו אותי ככה, לא שמעתי על מישהו שמלמד ככה, ואני בכלל מתקשה לראות איך הוא יכול לעזור במשהו. ולמה בכל זאת הסתפקתי במשפט המאופק שרשמתי למעלה? משום שאני מודע היטב לכך שאני באופן אישי, כמו גם רבים בקהילה המדעית, מתקשה להבדיל בין היכולת של תאוריה לנבא תוצאות לבין היכולת שלה לתאר את הוויתם של הנצפים. זו הייתה כוונתי בדברי למעלה על "שפה אחרת". משה פרידמן - שיחה 00:07, 17 בינואר 2013 (IST)

שכחתי להתייחס למשפט האחרון שלך. אני ממש לא מבין למה אתה צריך לתאר את הגרעין כפרוטונים ואלקטרונים. כבר שמונים שנה משתמשים בפרוטונים ונויטרונים כדי לתאר גרעינים, וכולם מסתדרים עם זה מצויין. אני עדיין חושש למה שהערתי למעלה, שחלה כאן אי הבנה. השואל שאל לנכונות ההיגד שנויטרון מורכב מפרוטון ואלקטרון. לא שהגרעין מורכב מפרוטונים ונויטרונים. משה פרידמן - שיחה 00:14, 17 בינואר 2013 (IST)

א. איפה ראית ש"הגרעין מורכב מפרוטונים ואלקטרונים" ? + שים לב ל"כבר שמונים שנה . . . " - איך בדיוק אני אמור להרגיש עם המשפט הזה, השגוי מתוכו, גם לאור הציטוט השגוי הפותח ?

ב. אתה משרבב את עניין הגרעין שלא בהקשר בו הוא עלה. העליתי אותו בנוגע לגופו של עניין - מהו פרוטון ומהו ניוטרון. הדיון אכן התפתח שלא בשאלה המיידית של השואל, אבל הוא רלוונטי מאוד. הוא מחדד את ההיבט הפנומנולוגי.

ג. אנחנו לא צריכים להתנצח. אני רואה כאן פוטנציאל לבירור משמעותי, גם מדעית וגם מדעית-חינוכית. אני מנסה לתהות על דבריך, ובד בבד מנסה לגשר נכון בין המודלים. לא צריך לתקוף. אפשר לחדד וליצור תמונה בהירה יותר של הנושא. אפשר גם להמשיך את הדיון הזה במקום אחר, כדי לשמור כאן על החוט המקורי.

ד. לגבי המישור האישי - עדיף שלא ימשך כאן. בנצי - שיחה 19:16, 17 בינואר 2013 (IST)

חולצות לגיקים

באתר הזה יש כל מיני חולצות של גיקים, ויש כמה שאני לא מבין, אשמח לעזרה, את חלקם בוודאי תבינו, 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, בהצלחה. ‏cheshin61‏ • שיחה • ה' בשבט ה'תשע"ג • 04:12, 16 בינואר 2013 (IST)

• 1.בנפילה מה שהורג אותך זה לא המהירות (נוסחה של מהירות) אלא הפגיעה בקרקע והאטה המיידית (=חוק 2 של חוקי ניוטון).
• 2.en:Slide Rule. סוג של תחליף למחשבון. כבר לא בשימוש. 3. המשפט הזה לקוח מתוך מונטי פייתון והגביע הקדוש. 4. ראה en:Leet (לא הבנתי מה כתוב).
• 7.שילוב של הפואמה Roses are red, הצבעים כחול ואדום בבסיס הקסדצימלי. לגבי הבסיסים ראה כאן.
• את 5 ו6 לא הבנתי. טל (רונאלדיניו המלך) • שיחה 13:01, 16 בינואר 2013 (IST)

• 4. ‏ !If you can read this you really need to get a life
• 5. ‏ Bite me.

את 6. גם אני לא מבין. Easy n - שיחה 14:20, 16 בינואר 2013 (IST)

וואי, תודה רבה, את רוב מה שיש באתר שם הבנתי אבל אלה הטרידו אותי קצת שאני לא מבין.

• ב1 זה מה שחשבתי אבל חשבתי שיש שם עוד משהו.
• לא הבנתי בדיוק מה זה אומר צבעים באקסדצימלי?
• למה 10100111 זה bite?
• וב3, יש שם משוואות, מה הקשר למונטי פייטון?

תודה. ‏cheshin61‏ • שיחה • ה' בשבט ה'תשע"ג • 14:27, 16 בינואר 2013 (IST)

בתוכנות גרפיות כמו פוטושופ, אחת מהשיטות לבחירת של צבע היא הקסדצימלית, הסבר יותר טוב יש בייצוג צבע במחשב. הציטוט ממונטי פייתון שואל מה המהירות של חיה מסוימת (בסרט אין תשובה) ובחולצה מנסים לחשב את המהירות הזאת. המספר ב5 כתוב בבינארית וכל מספר כתוב נקרא ביט (סיבית). סוג של משחק מילים bite-bit. השם של החולצה ב6 הביא אותי לכאן ועדיין לא הבנתי. אולי מדובר בסלנג אמריקאי. טל (רונאלדיניו המלך) • שיחה 11:36, 17 בינואר 2013 (IST)

משחק המילים ב-5. הוא Byte-bite כי יש שם 8 ספרות בינאריות המהוות Byte אחד. Easy n - שיחה 13:26, 17 בינואר 2013 (IST)

7. בנוסף לדברי טל, AYB שמוליק - שיחה 12:22, 31 בינואר 2013 (IST)

חישוב שגיאה במדידה

מדדתי אורך X עם שגיאה של 0.05 ס"מ. עכשיו אני מציב לנוסחה בה מהירות קבועה ומצוא את התדירות f=c/X . המהירות היא ס"מ לשניה. מה גודל השגיאה בהרצים? 79.176.178.116 12:40, 19 בינואר 2013 (IST)

יש יותר מדרך אחת לחשב שגיאה. דרך טובה במיוחד היא באמצעות דיפרנציאל, כלומר קירוב הפונקציה f ע"י מישור: השגיאה הכוללת df שווה ל f'(c)dc + f'(x)dx כאשר f'(c), f'(x) הן הנגזרות של f לפי c ולפי x, ו-dc ו-dx הן השגיאות במדידת המהירות והאורך. 94.159.240.217 18:47, 19 בינואר 2013 (IST)

מערכת משוואות

אם יש N משוואות לינאריות עם N משתנים מעל מרחב סופי (מדובר בערכי אפור של פיקסלים, 0-255), ידוע שיש לפחות פתרון אחד, איך יודעים האם יש למשוואות יותר מפתרון יחיד? התשובה משתנית אם מקדמי המשתנים הם 1 או 0 בלבד? האלגברה שלי חלודה מאוד. בברכה, --31.210.182.52 12:53, 19 בינואר 2013 (IST)

מן הסתם מדובר במשוואות לא הומוגניות (כלומר, וקטור האפס אינו מהווה פתרון). האם המשוואות הן במספרים שלמים, או מודולו 256? בכל מקרה כדי לבדוק אם יש יותר מפתרון אחד, צריך לבדוק אם מטריצת המקדמים הפיכה. אם עומדת לרשותך קופסה שחורה שמאפשרת לבדוק רק האם קיים (לפחות) פתרון אחד, אבל אין לך גישה אל מקדמי המערכת, אפשר לענות על השאלה על-ידי בחירת מקדמים בבסיס של המרחב. לכך שהמקדמים הם 0 או 1 אין חשיבות עקרונית, אבל אם N קטן יחסית, והמשוואות הן מעל השלמים (ולא מודולריות) יתכן שאפשר לבשל מזה מידע נוסף. עוזי ו. - שיחה 22:38, 19 בינואר 2013 (IST)

השאלה המקורית הייתה כזאת, יש תמונה A (מטריצה N*N עם ערכים בין 0 ל-255), כעת מפעילים עליה אופרטור מיצוע, כלומר עבור כל פיקסל מחשבים את הערך הממוצע של הפיקסלים בסביבה שלו (בגודל j*j פיקסלים) ומכניסים את הערך לתא הרלוונטי במטריצה חדשה B. כעת נניח שהמטריצה המקורית אבדה, ונשאלת השאלה האם אפשר לחזור אליה. אפשר לחשוב על זה כמערכת משוואות כשכל תא במטריצה המקורית הוא משתנה, ויש לנו משוואה עבור כל משתנה כזה, שהפתרון שלה הוא הערך הרלוונטי במטריצה B. ברור כי קיימים מקרים בהם ניתן לחזור בחזרה ממטריצה B לA. השאלה היא האם תמיד ניתן לחזור בחזרה, או שלא תמיד אפשר. בברכה, --31.210.182.52 00:38, 20 בינואר 2013 (IST)

ראשית, ברור שהאופרטור לא הפיך מסיבות של עיגול (התמונה 0 ותמונת האפסים שיש בה רכיב בודד השווה ל-1 תעבורנה שתיהן לממוצע 0). אבל מלבד האפקט הזה, מיצוע מקומי הוא לא סתם אופרטור לינארי. אם לא מעגלים, הוא הפיך. רמז: פונקציה הרמונית. עוזי ו. - שיחה 09:36, 20 בינואר 2013 (IST)

תודה על התשובה. על אפקט העיגול חשבתי לבד. אפשר רמז עבה יותר? :-) תודה, --31.210.182.52 11:28, 22 בינואר 2013 (IST)

עקרון המקסימום של פונקציות הרמוניות. עוזי ו. - שיחה 12:11, 22 בינואר 2013 (IST)

שאלה של מושג ואלגברה פשוטה

יש לי שלוש שאלות בבקשה:

1) איך נקראת הפעולה הבאה שבה הופכים מהצורה האחת לצורה האחרת באופן הבא: $-x^{2}-2x>>2(-x-2)$ על פי זכרוני זכור לי שזה משהו באזור של כפל מקוצר...(?)

2) מהי הפעולה שאני צריך לעשות כדי למצוא מה הערך של $x$ כאשר נתונה לפני המשוואה הבאה: $0=x(-x-2)$ על פי זכרוני במשוואות שיש בהן צד אחד עם כפל, עושים את הפעולה ההפוכה שהיא חילוק, ולכן צריך לחלק כאן משהו במשהו, סדר פעולת החילוק במקרה הזה כבר לא זכורה לי לצערי.

3) בקשת תרגום למשפטים המתמטיים הבאים, ממשפט מתמטי למשפט מילולי (אני צריך הסבר שיקל עלי להבין את הסימונים עם החיצים, גדול מ- וקטן מ- ביחס ל-X) תחום שלילי $1<x<5$, תחום חיובי $-einsof<x<1$, $5<x<+einsof$ (מישהו יכול לומר לי איך מסמנים בויקיפדיה אין סוף? אני מכיר סימן של 8 'שוכב', אבל אין אותו כאן בדף העזרה, יש כאן משהו אחר מחליף?) 95.35.182.104 19:32, 19 בינואר 2013 (IST)

1) השימוש שאתה עושה בסימן "<<" אינו ברור. המעבר משמאל לימין בשוויון $-x^{2}-2x=-x(x+2)$ נקרא "כינוס לסוגריים" או "הוצאת מכנה משותף".

2) אם המכפלה של שני ביטויים שווה לאפס, אז אחד מהם צריך להיות שווה לאפס. לכן הפתרון במשוואה שכתבת הוא "$x=0$ או $-x-2=0$" (אפשר לפתור את המשוואה האחרונה).

3) הסימן לאינסוף הוא $\ \infty$ =\infty. את שאר השאלה לא הבנתי. עוזי ו. - שיחה 22:31, 19 בינואר 2013 (IST)

תודה! בדיעבד, אתה צודק לגבי האי בהירות בסימן. 1. אכן התכוונתי למושג הפשוט שנקרא "הוצאת מכנה משותף". 2. לא הצלחתי איך במשוואה כזו ניתן להגיע לתוצאה של מינוס 2. אשמח לקבל הפשטה מאותו השלב שהבאתי כאן והלאה. 3. לגבי הסימונים של החיצים <<x>> זה גורם לי בלבול, ואני מחפש איזה דרך שיעזור לי לזכור את זה. למשל, המשפט המתמטי הבא המתייחס לתחום השלילי של פונקציה $1<x<5$ שמשמעותו x צריך להיות גדול מ-1 וקטן מ-5, עושה לי מה שנקרא 'סבתוכה'... כי אני רואה כאן את אותו סוג של החץ לאותו הכיוון. הבעיה שלי מתבטאת במיוחד כשאני מתבקש לכתוב את התחום ואני יודע את התשובה (לדוגמה שהתחום הוא בין 2 ל-6), אך אני מתקשה לכתוב זאת בצורה נכונה. השאלה, או יותר נכון הבקשה שלי, הייתה למצוא כאן פיתרון יצירתי/ויזואלי, או הסבר שיעשה סוף וסדר לבלבול הזה אצלי. 109.253.134.217 23:05, 19 בינואר 2013 (IST)

פוטנציאל קולון

מה הפוטנציאל החשמלי בין 2 מטענים הפוכים (אלקטרון ופוזיטרון) הנמצאים במרחק R אחד מן השני? לא מצאתי תשובה. 192.114.105.254 16:10, 21 בינואר 2013 (IST)

בהנחה שמדובר בדיוק באמצע המרחק ביניהם, הפוטנציאל שם הוא בדיוק 0, מטעמי סימטריה. הפוטנציאל של כל אחד מהם באותה נקודה שווה בגודלו אך מנוגד בסימנו (מטענים מנוגדים), ומאחר וזהו גודל סקלרי סכום שתי התרומות לפוטנציאל הוא 0. שים לב: הפוטנציאל של מטען נקודתי (כמו במקרה של אלקטרון או פוזיטרון) נתון בביטוי ${\frac {kq}{r}}$, כאשר $\ r$ הוא המרחק מן המטען הנקודתי. בנצי - שיחה 17:53, 21 בינואר 2013 (IST)

ומה האנרגיה הפוטנציאלית כפונקציה של המרחק ביניהם? 79.182.249.22 09:22, 22 בינואר 2013 (IST)

הפוטנציאל בנקודה כלשהי בשדה (הנוצר, למשל, ע"י מטען או אוסף מטענים) מוגדר בתור האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית של מערכת שני המטענים, ליחידת מטען, כלומר האנרגיה הפוט' מתקבלת ע"י מכפלת הפוטנציאל בנקודה המבוקשת, במטען הנמצא בה. תוכל להתייחס לפוטנציאל שהפוזיטרון מרגיש בשדהו של האלקטרון, או להיפך. התוצאה לא תשתנה עקב הבחירה משום שזו אנרגיית אינטראקציה בין אותם שני מטענים המהווים מערכת אחת. בנצי - שיחה 15:15, 22 בינואר 2013 (IST)

התקררות מרק

האם מרק עם ירקות מתקרר לאט יותר ממרק בלעדיהם? ומה בהשוואה בין מרק ומים? (ברור שהכל בקערות עם אותו שטח פנים)--46.117.105.50 13:25, 24 בינואר 2013 (IST)

ואותו נפח, אני משער. קיבול החום (השינוי באנרגיה ליחידת מעלת טמפ') של מים הוא הגבוה ביותר, מכאן שהוא מתקרר או מתחמם הכי לאט. אחריו מרק, ולבסוף מרק עם מוצקים, דוגמת ירקות. אגב, הבדל זה הוא הסיבה לכך שמי הים חמימים יותר בלילה (כאמור, הם מתקררים לאט יותר יחסית), בהשוואה לחול שבחוף; ואילו ביום - להיפך. בנצי - שיחה 21:25, 24 בינואר 2013 (IST)

למה קיבול החום של מים הוא הגבוה ביותר? 80.230.25.158 04:25, 28 בינואר 2013 (IST)

מכפלה טנזוריאלית

איך כופלים מטריצה 2 על 2 במטריצה 2 על 2 באופן טנזוריאלי? הערך מסובך מדי בשביל מי שלא למד את זה באלגברה. 79.182.208.121 19:15, 24 בינואר 2013 (IST)

אם אתה רוצה רק נוסחה סופית: $A=\left[{\begin{matrix}a_{11}&a_{12}\\a_{21}&a_{22}\end{matrix}}\right]$ אז $A\otimes B=\left[{\begin{matrix}a_{11}B&a_{12}B\\a_{21}B&a_{22}B\end{matrix}}\right]$. בברכה, MathKnight (שיחה) 19:19, 24 בינואר 2013 (IST)

תודה! עזרת לי! 79.182.208.121 19:27, 24 בינואר 2013 (IST)

אמנם זה בייצוג מטריציוני של מטריצה (טנזור מסדר 2) 4x4 אך למעשה מדובר בטנזור מסדר 4 בגודל 2x2x2x2. ♠ גיל כ. (שיחה) ♠ מיפוי ויקיפדיה ♠ 13:53, 25 בינואר 2013 (IST)

אלגברה בקוונטים. בסיס לא מחובר

הועבר מויקיפדיה:הכה את המומחה

כאן מופיע קטע ממחברת הקורס. אני לא מבין את החוקיות. לפי מה קבעו את ההבדל בין S1X לסין S2X? ולמה הצורה של S2Z היא דווקא כזאת? אני מבין שזה קשור מאוד למכפלה הטנזורית (השאלה הקודמת פה) - שזה נושא שלא צריך ללמוד לקורס, אבל צריך לדעת מהבית. אני בכלל לא מבין איך אני מוצא את S1Z או את S1 (או S) בצורה מטריציונית. 79.181.174.235 12:30, 25 בינואר 2013 (IST)

הכל מתחיל מהבסיס שבוחרים. אם בחרנו ספין למעלה וספין למטה כבסיס, אז <1 0> <0 1> הם הבסיס, וכל השאר נגזר מהתכונות שאנחנו דורשים מהאופרטורים, כלומר כאשר נפעיל אותם על מצבי הבסיס, מה נקבל. ‏Setreset • שיחה 11:13, 27 בינואר 2013 (IST)

דיפרנציאביליות

שמתי לב שאם f פונ רציונלית, ומעלת פולינום המונה גדולה באחת ממעלת המכנה, אז f אינה דיפרנציאבילית בנקודה הבעייתית (נניח שיש אחת). האם זה תמיד קורה? ואם כן, למה? למשל $f(x,y)=\left\{{\begin{matrix}{\frac {xy^{2}}{x^{2}+y^{2}}}\\0,(0,0)\end{matrix}}\right.$ אינה דיפ' בראשית. --46.117.105.50

מישהו? אם זה עוזר, אתם יכולים להניח שאם מעלת המונה שווה למעלת המכנה אז הפונ' אינה רציפה (את זה קל להוכיח עם מסלולים לינאריים).--46.117.105.50 19:45, 30 בינואר 2013 (IST)

ספיחה פיזיקלית

היש כאן מומחים לכימיה? יש לי שאלה פה. איני יודע מה לעשות. הוספתי מתחת לקו את הרקע התיאורטי שנראה לי מתאים, אבל אני לא יודע מה אני עושה איתו.

מה הנתון של 16.2*10^20 אומר? האם זה הK שמציבים לנוסחה? ביקשו ממני שטח. איפה אני מוצא שטח, הרי יש בנוסחה רק נפח. אם יש פה מומחה לנושא, אז אני מבקש שיעזור לי. 109.64.171.183 14:34, 26 בינואר 2013 (IST)

נראה לי שאתה מנסה להרוג זבוב עם תותח, ושזה פשוט שאלה חישובית שמתבססת על חישוב כמה מולקולות יש, ואז מתוך השטח של כל אתר ספיחה מה השטח הכולל. בכל מקרה לא נתון לך K, לכן הנוסחה שהבאת לא נראית רלוונטית. eman • שיחה • ♥ 13:52, 27 בינואר 2013 (IST)

אז איפה 129 נכנס לתמונה? אם מחשב שבגרם אחד של חנקן יש 2.31 מילי-מול של מולקולות. ואם כל מולקולוה נספחת אז כופלים את השטח הנתון בכמות המולים. איפה משתמשים בנתון של 129 הזה? 109.66.120.217 20:09, 29 בינואר 2013 (IST)

נראה לי שהגרם הוא אל גרם של חנקן, אלא גרם של החומר הסופח. eman • שיחה • ♥ 20:23, 30 בינואר 2013 (IST)

איך מודדים תדירות הולכת וגדלה?

נגיד יש לי נקודות בזמן שבהם אני מודד "קליקים". הפרש הזמן בין כל קליק לקליק הולך וקטן (נגיד יש שניה אחת בין הקליק הראשון לשני, 0.9 שניות בין הראשון לשני, 0.75 בין השני לשלישי וכדו'). אני לא יכול להגדיר חש משמעית את התדירות בניסוי זה (כי אין זמן מחזור קבוע). אז איך אני מתאר את התהליך? אני רוצה למצוא חוקיות של תדירות (או זמן מחזור) כפונקציה של הזמן הכולל. 192.114.105.254 14:52, 28 בינואר 2013 (IST)

עדיין, אפשר להגדיר תדירות (רגעית) כאחד חלקי הזמן הזה. eman • שיחה • ♥ 14:54, 28 בינואר 2013 (IST)

אכן, כדאי להתחיל מגרף תדירות רגעית, שהוא אחד חלקי הזמן בין שני קליקים, כתלות בזמן. אחר כך תסתכל על הגרף ובנה מודל (פונקציה) שמתאר אותו בצורה טובה אך גם פשוטה ככל האפשר. ‏Setreset • שיחה 15:31, 28 בינואר 2013 (IST)

שאלה מאוד מעניינת בסטטיסטיקה

1. היכנס לאתר של תוצאות הבחירות. לחץ על "יצא לאקסל - תוצאות לפי יישובים".
2. חשוב - מיין את הנתונים לפי מספר המצביעים.
3. הוסף עמודה שמכילה את שיעור הקולות הפסולים, כלומר, הערכים המתקבלים מחלוקה של הערכים שבעמודה E בערכים שבעמודה D.
4. הוסף תרשים מסוג "קו", שמכיל רק את הערכים שבעמודה החדשה.
5. התרשים שהתקבל מכיל כמה עקומות מקבילות, אם שייך להגדיר מושג של הקבלה עבור עקומות.
למה יש כמה עקומות מקבילות? מה המשמעות של כל אחת מהן? 80.230.25.158 20:56, 29 בינואר 2013 (IST)

סליחה, טעות שלי. 80.230.25.158 21:49, 29 בינואר 2013 (IST)

צלב איינשטיין

צלב איינשטיין

שאלה מקצועית, אני מדבר על אובייקט "Einstein Cross". מדוע אנו רואים דווקא 4 דמויות ולא טבעת רציפה כמו Einstein ring?

אל תענו תשובות ריקות כמו "בגלל עידוש כבידתי" (שזה כמו להגיד "בגלל פיזיקה"). 79.182.211.215 21:50, 30 בינואר 2013 (IST)

א. בגלל פיזיקה

ב. כנראה בגלל חוסר סימטריה (של הגלקסיה שגורמת לעידוש, ושל הקו המקשר ביננו לבין הקווזאר המהונדס, יחסית אליה). eman • שיחה • ♥ 22:05, 30 בינואר 2013 (IST)

א.

ב. נראה נורא מפתיע לרואות דווקא 4 נקודות. הייתי מצפה לראות במקרה שח חסור סימטריה קשת או אולי קטע פרבולי או מעוות אחרת. פה בבירור צופים ב4 דמויות נפרדות. אני לא מצליח להבין את זה. 79.182.211.215 22:19, 30 בינואר 2013 (IST)

בשביל זה צריך לדעת מה בדיוק התפלגות המסה וכו'. אבל זה דווקא לא מפתיע שזה 4. ממה שקראתי בערך האנגלי על טבעות אינשטיין, כשהקו לא עובר בדיוק במרכז הגוף המעדש, יש שתי דמויות. העובדה שזה 4 ולא 2, אולי באמת קשורה לכך שבנוסף יש א-סימטריה בגוף המעדש. אבל אני רק מנחש. eman • שיחה • ♥ 22:30, 30 בינואר 2013 (IST)

קרינה רדיואקטיבית כמסוכנת וכמזיקה לבריאות

ממתי חוקרים נעשו מודעים לכך שקרינה רדיואקטיבית עלולה לגרום לפיתוח מוטציות בתאים חיים ולכן עלולה להעלות את הסיכויים לחלות בסרטן או במחלות מוטנטיות אחרות?

ממתי חוקרים החלו להימנע מעיסוק בחומרים רדיואקטיביים, או לפחות להתעסק עימם תחת אמצעי מיגון מינימליים, בשל עניין זה?

אני שואל זאת בשל עניין אחר. באמצע המאה העשרים חוקרים החלו לבחון קשרים כימיים אפשריים של גזים אצילים. כדי לבחון דבר זה בחרו ראשוני החוקרים את הקסנון. הרדון היה גז מתאים יותר לדעתי: הרדיוס האטומי שלו גבוה יותר (הגבוה ביותר מבין הגזים האצילים), ולכן צפוי שהוא יהיה פולריזבילי יותר, ויוותר יותר בקלות על אלקטרוני הערכיות שלו, לא?

האם הרדון לא נבחר בשל הסכנה הבריאותית הכרוכה בהיותו חומר רדיואקטיבי, או שלא נבחר בשל סיבה אחרת, כגון זמן מחצית החיים הקצר שלו (פחות מארבעה ימים)?

שלום ותודה. אביתר ג' • שיחה • תרומות • כ' בשבט ה'תשע"ג • 12:27, 31 בינואר 2013 (IST).

כדאי לך להסתכל בערך האנגלי על ראדון, הוא נותן תושבה לפחות חלקית. eman • שיחה • ♥ 14:07, 1 בפברואר 2013 (IST)

בתוך חור שחור

האם בתוך החור (כלומר אחרי שעברנו את רדיוס שוורצשילד) תיתכן תנועה של "פלנטה" (גוף כלשהו) סביב החור השחור נייח ולא טעון? אם לא, למה לא? 109.64.181.245 13:39, 31 בינואר 2013 (IST)

על פי התיאוריה הבסיסית אין סיבה שלא. אין אפשרות לדעת אם התיאוריה נכונה או לא בתוך החור, וגם אף ניסוי בעתיד לא יוכל לבדוק דבר כזה, על פי הפיזיקה הידועה. ‏Setreset • שיחה 18:49, 1 בפברואר 2013 (IST)

ההגדרה של יון וענן אלקטרונים

אם אני אגדיר יוֹן בצורה הבאה האם אתם תסכימו איתי? "יוֹן, הוא אטום או מולקולה הטעונים במטען חשמלי חיובי או שלילי". "ענן אלקטרונים, מונח המתאר הסתברות של הימצאות אלקטרונים במקום מסוים". אם הגדרות אלה טעונות שיפור אשמח לדעת. 95.35.85.104 21:57, 31 בינואר 2013 (IST)

היון זה לא רק תוספת מטען, זה תוספת או גריעה של אלקטרון. אמנם ההשפעה העיקרית היא מהמטען אבל אלקטרון זה חלקיק, עם מסה אנרגיה מהירות וכו׳.Uziel302 - שיחה 12:44, 2 בפברואר 2013 (IST)

אפקט דופלר גרווטציוני

גאלי מאוד רחוק בקוואזר מודד לו אורך גל $\lambda$. האם אורך הגל של אותו הקוואזר שמדד על ידי צופה הרבה יותר קרוב יהיה גדול מ$\lambda$ או קטן מ$\lambda$? אפשר הסבר? 109.64.181.245 13:21, 1 בפברואר 2013 (IST)

לא ברורה השאלה, קרוב או רחוק ממה. בנוסף לא ברור למה המודד צריך להיות גאלי דווקא. ‏Setreset • שיחה 18:53, 1 בפברואר 2013 (IST)

נניח ש"גאלי" הוא אחד שיש לו שגלאי. והוא נמצא על כדור הארץ (רחוק מאוד-מאוד מקוואזר). ונניח שיש "חייזר" (לא יודע מה המוצא האתני שלו) שמצא בגלקסיה שבה הקוואזר הנ"ל נמצא (הרבה יותר קרוב). מה יהיה הבדל באורכי הגל של הקרינה שהם ימדדו (מי ימדוד יותר גדול)? 109.64.181.245 20:30, 1 בפברואר 2013 (IST)

על פי חוק האבל, ככל שמתרחקים כך גדלה ההסחה לאדום, כלומר אורך הגל שמודדים על פני כדור הארץ יהיה ארוך יותר. בנפרד, אני לא בטוח שקוואזרים שוכנים בתוך גלקסיות, כדאי לבדוק את ההשערות המובילות במדע. ‏Setreset • שיחה 10:21, 2 בפברואר 2013 (IST)

מה ההבדל בין הומוגני ואיזוטרופי

מה זה "מרחב הומוגני" ומה זה "מרחב איזוטרופי" ומה ההבדל ביניהם? 109.67.167.253 17:21, 2 בפברואר 2013 (IST)

במרחב הומוגני התכונות אינן תלויות במיקום, במרחב איזוטרופי התכונות אינן תלויות בכיוון. ♠ גיל כ. (שיחה) ♠ מיפוי ויקיפדיה ♠ 17:37, 2 בפברואר 2013 (IST)

נוסח התגובה ואיזונה

יש לי קושי בהבנה בנושא נוסחת התגובה הכימית. כדי להמחיש את הקושי שלי אציג לדוגמה את התגובה הבאה $Na+Cl_{2}\to NaCl$ מה שקשה לי בזה, הוא שהרי לפי הכלל של חוק שימור החומר שלפיו הצג המגיב והצד של התוצר שווים, התגובה הייתה צריכה להיות לכאורה $Na+Cl_{2}\to NaCl_{2}$ אבל משום מה המולקולה (בעלת שני האטומים) של הכלור נעלמה, ונשאר שם רק אטום אחד של כלור. מה פשר הדברים? הדבר הזה מפריע לי להתקדם בהבנת החומר 176.13.47.41 20:58, 2 בפברואר 2013 (IST)

מולקולת הכלור "נשברה" ל2 אוטמי כלור וכל אחד מהאטומים התחבר לנתרן אחר. שים לב שהנוסחה $NaCl_{2}$ כלל לא תיתכן כימית. לא יודע עד כמה אתה מכיר את הנושא של אלקטרו-שלילות. אפשר להבין זאת מכך שלכלור יש אלקטרון אחד "מיותר" ולנתרן "חסר" אלקטרון בשביל להשלים לאוקטט ולכן הם יבוא ביחס 1:1.

אבל בכל אופן אסור לאזן משוואת כימיות כמו שעשית- כלומר לשנות מולקולות. מה שמותר לך לעשות זה רק להוסיף מקדמים לפני המולקולות(כלומר לכפול). במקרה שלנו אתה רואה שיש 2 כלור במגיבים ורק 1 בתוצרים ולכן תוסיף 2 בתוצרים (כלמור $...\to 2NaCl$). כמות הכלורים מסתדרת, אבל במגיבים יש נתרן אחד, ובתוצרים 2. אז נכפיל את הנתרן ב2 ונקבל משוואה מאוזנת: $2Na+Cl_{2}\to 2NaCl$. זהו. Corvus,(שיחה) 21:32, 2 בפברואר 2013 (IST)

אז בעצם מה שאתה אומר שהתגובה הבאה: $Na+Cl_{2}\to NaCl$ שקולה ל: $2Na+Cl_{2}\to 2NaCl$? אכן הכלור נמצא בעמודה השביעית ולכן החיבוריות שלו מאפשרת לו להתקשר לאלקטרון אחד בלבד (עיקרון האוקטט). הנתרן בעל האלקטרון היחיד מתחבר לכלור ונוצרת מולקולה של נתרן כלורי. כעת השאלה מה קרה עם האטום הנוסף של הנתרן (כזכור בתחילה הייתה מולקולה אחת של שני נתרנים), האם הוא נשאר או נעלם? 46.210.5.29 22:59, 2 בפברואר 2013 (IST)

התגובה הכימית המאוזנת מראה לך את היחסים בין המגיבים שאתה צריך לשים בכלי אם אתה רוצה תגובה מלאה. התגובה הלא מאוזנת $Na+Cl_{2}\to NaCl$ אומרת "אם נשים נתרן וכלור בכלי אז נקבל נתרן כלורי". הנוסחה לא מרמזת על כמויות והיא לא אומרת שיש לך יחס של 1:1 בין נתרן לכלור במגיבים! בשביל לקבל את היחס בין הכלור לנתרן אתה צריך לאזן את התגובה. עכשיו התגובה המאוזנת $2Na+Cl_{2}\to 2NaCl$ אומרת "בשביל תגובה מלאה צריך לשים בכלי 2 אטומי נתרן לכל מולקולת כלור ואז נקבל 2 מולקולות נתרן כלורי לכל מולקולה אחת של כלור". התגובה המאוזנת נותנת יותר מידע כי היא דורשת יחס נתון של מגיבים לצורך תגובה מלאה.

אם אתה בכל זאת מתעקש ושם בכלי יחס של 1:1 בין הכלור לנתרן, אז לא כל הכלור יגיב ואחרי התגובה יהיו בכלי אטומי כלור "לא מוגבים" (לומדים את זה בפרק סטוכיומטריה, תחת הנושא של עודפים. נראה לי עוד מעט תגיעו לשם). Corvus,(שיחה) 10:12, 3 בפברואר 2013 (IST)

דיברגנץ

באמצעות משפט הדיברגנץ אפשר לקבל הבנה אינטואיטיבית של הדיברגנץ כצפיפות השטף באזור מסוים במרחב. אבל איך אפשר להבין מה הקשר בין ההגדרה המתמטית של הדיברגנץ, כלומר סכום הנגזרות החלקיות של רכיבי השדה הווקטורי, לבין היותו צפיפות השטף באזור מסוים במרחב? תודה, 94.159.240.217 09:47, 3 בפברואר 2013 (IST)

בדר"כ נהוג להגדיר את הדיוורגנץ כצפיפות השטף, ורק אח"כ להראות שהוא שווה לסכום הנגזרות של הרכיבים, אבל זה לא כל כך משנה. האיבר הראשון בסכום מראה עד כמה השדה הוקטורי "יוצא" בכיוון x מהנקודה הזו במרחב. אם האיבר שלילי, הוא מתאר "כניסה" של השדה בכיוון x לתוך הנקודה. כנ"ל עבור האיבר השני והשלישי. סכום שלושת האיברים מודד עד כמה השדה נכנס או יוצא מהנקודה, וזה מתקשר אינטואיטיבית לצפיפות השטף. ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי ‌ 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)

קרינה א"מ

האם יתכן גל אלקטרומגנטי לא מקוונטט (לא בצורת פוטונים) אלא רציף?

אם אלקטרון יורד ברמת אנרגיה נפלט פוטון השווה בערכו להפרש האנרגטי בין הרמות. האם זו השיטה היחידה? האם גם גוף שחור פולט ככה?

אם מניעים מטען הלוך חזור, הוא פולט קרינה. איך נכנסת הדיסקרטיזציה כאן? 109.66.37.43 10:47, 6 בפברואר 2013 (IST)

1) לא, כל גל אלקטרומגטי הוא גם מקוונטט.

2) השיטה היחידה למה? לפליטה של פוטון? אם זאת השאלה אז לא, זו לא השיטה היחידה. גוף שחור כן פולט ככה, אבל לדוגמה תגובת איון פולטת פוטונים במנגנון אחר, שהוא לא אלקטרון שירד ברמת אנרגיה. כמובן שתמיד צריך להתקיים שימור אנרגיה במערכת.

3) בדרך כלל אפשר להסתכל על תהליך גם בצורה של גלים וגם בצורה של חלקיקים. במבט חלקיקי ("מקוונטט"), תאוצה של אלקטרון מוסברת באמצעות תגובות עם פוטונים, בתורת אלקטרודינמיקה קוונטית. אפשר לראות את זה כמו אלקטרון שמתנגש עם פוטון (או הרבה פוטונים במקרה היותר מורכב). לנסות לחשב ככה דברים עלול להיות מסובך הרבה יותר, אבל בשתי הדרכים אמורים לקבל את אותה תוצאה. ‏Setreset • שיחה 21:49, 6 בפברואר 2013 (IST)

פונקציות שמתלכדות אסימפטוטית

תהיינה f,g פונקציות גזירות במשתנה אחד, כך שלנגזרותיהן יש גבול באינסוף (אפשר להפריך ללא הנ"ל), וגבולן של הפונקציות באינסוף שווה. האם בהכרח גם גבול נגזרותיהן באינסוף שווה? (הטענה נראית נכונה, אבל אני לא יודע להוכיח אותה.) --46.117.105.50 15:25, 6 בפברואר 2013 (IST)

סמן h=f-g. אתה מניח ש-h גזירה, ושלנגזרת יש גבול באינסוף. אם הוא שונה מאפס, הנגזרת רחוקה במידה קבועה מאפס ממקום מסויים ואילך, ולכן לפונקציה אין גבול - בסתירה להנחה של-f,g יש גבול באינסוף (אין צורך לדעת שהגבולות האלה שווים). עוזי ו. - שיחה 22:15, 6 בפברואר 2013 (IST)