מלחמת רשות

מלחמת רשות ביהדות היא מלחמה שמטרתה הרחבת תחומה של המדינה מעבר לגבולות ארץ ישראל, מטעמים פוליטיים-תדמיתיים או כלכליים, כפי שמתואר במסכת ברכות. התורה מצווה לחוס על חייו של כל אדם במלחמת רשות המוכן להיכנע ולחיות תחת כיבוש ישראל.

מלחמת רשות
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר דברים, פרק כ', פסוקים י'–ט"ו
משנה תורה	הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכות א'-ה'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה ק"צ ספר החינוך, מצווה תקכ"ז

בניגוד למלחמת מצווה, במלחמת רשות חייבים ראשי העם לקבל מהסנהדרין את הרשות לצאת למלחמה, כפי שמתואר במסכת ברכות. מלחמות דוד המלך מובאות בתלמוד כאבטיפוס למלחמות רשות.

הפטורים מיציאה למלחמת רשות

במלחמת הרשות, בניגוד למלחמת מצווה, ישנן ארבע קטגוריות של אנשים הפטורים מלצאת למלחמה: מטעמים משקיים, מטעמים משפחתיים, מטעמי מורל ומצפון ומטעמי בריאות ונכות. שלוש הראשונות נזכרות בפירוש במקרא והרביעית נלמדת בהקש בתורה שבעל פה.

הפטורים היו מסווגים לפטור חלקי ופטור מלא. בפטור חלקי היו צריכים להגיע לספר לנקודת ההערכות, שם הם היו משוחררים באופן חלקי מהמלחמה, ועוברים ללוגיסטיקה ויחידות עורפיות התומכות בלחימה. ובהם כאלו שאירסו אישה אך לא התחתנו עדיין, בנו בית אך עדיין לא נכנסו להתגורר בו או מי נטעו כרם אבל עדיין לא חיללו. לעומת זאת, המשוחררים בפטור מלא לא היו צריכים כלל להתייצב, ולא היו משתתפים בשום היבט של המלחמה, ובהם אלו שהיו בשנת הנישואין הראשונה, או בשנה הראשונה בבית חדש או בשנה הרביעית בכרם שננטע.

אירס אישה ולא נשאה

נאמר בתורה (דברים כ, ז): "וּמִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אֵרַשׂ אִשָּׁה, וְלֹא לְקָחָהּ--יֵלֵךְ, וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יִקָּחֶנָּה"

(דברים כד, ה): "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח"

ישנו חילוק בין אדם שנשא אישה לאדם שארס אישה.

אדם שנשא אישה, בשנה הראשונה לנישואיו יחזור לביתו.

ואילו אדם שארס אישה לא ילחם במלחמה, אבל לא יחזור לביתו כמו אדם שנשא אישה, אלא יסייע למלחמה בעורף על ידי הבאת מים ומזון לחיילים.

בנה בית ולא חנכו

נאמר בתורה (דברים פרק כ, ה): ”וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ”. התורה פוטרת את החייל להילחם במלחמה אם בנה בית ועדיין לא זכה לגור בו, אבל התורה לא פוטרת אותו מעזרה, האדם יצטרך לעזור לחיילים הנלחמים על ידי הבאת מים ומזון.

בירושלמי (סוטה ח,ד) אמרו: ”יכול הבונה בית בחוצה לארץ יהא חוזר (מעורכי המלחמה), ת"ל "ולא חנכו" את שמצווה לחנכו (משום ישוב ארץ ישראל – פני משה), יצא זה שאינו מצווה לחנכו”.

חז"ל למדו מהפסוקים, שכמו שנתנה התורה לנושא אשה פטור שנה שלמה, מללכת לצבא ולכל דבר המלך, כגון לספק מים ומזון ליוצאי הצבא כדי שיהיה נקי לביתו. כנאמר (דברים כד, ה): "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". כך גם בונה בית וחנכו נקי לביתו במשך שנה שלמה.

כך נפסק ברמב"ם (מלכים ז,י): "ואלו שאין יוצאין לעורכי המלחמה כל עיקר, ואין מטריחין אותם לשום דבר בעולם, הבונה בית וחנכו, והנושא ארוסתו או שייבם, ומי שחלל כרמו, אין יוצאין עד תום שנה, שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח, מפי הקבלה למדו שיהיה נקי שנה בין לבית שקנה, בין לאשה שנשא, בין לכרם שהתחיל לאכול פריו".

במדרש ביארו שהטעם שחוזר מהמלחמה "כל מי שמתחיל במצווה ואינו גומרה ובא אחר וגומרה היא נקראת על שמו של השני", וא"כ אם לא מחנכו ואחר מחנכו הרי תקרא מצווה ישוב א"י על שמו ועגמת נפש הוא זה.

הירא ורך הלבב

נאמר בתורה (דברים פרק כ פסוק ח): "הַיָּרֵא֙ וְרַ֣ךְ הַלֵּבָ֔ב יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ", התורה פוטרת את "הירא ורך הלבב" (אדם שחושש מהמלחמה) להילחם, אבל יצטרך לעזור להילחם בצורה אחרת, לדוגמה על ידי הבאת מים ומזון לחיילים

דינים נוספים

יש הסוברים כי תלמידי חכמים, בדומה לשבט לוי, פטורים מיציאה למלחמת הרשות, על בסיס דבריו של הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, ויש הטוענים כי אין להם שום פטור בדבר.

לגבי סוגיית ההתנדבות של אנשים הפטורים, התוספתא ובעקבותיה רוב הפוסקים סוברים שאדם שקיבל פטור חלקי איננו יכול להתנדב להילחם, וקל וחומר שהפטור לגמרי איננו יכול להתנדב ללחימה.

על פי החזון איש, הפטורים ניתנו רק בזמן שישראל יכולים לנצח בלעדי המשוחררים, אבל במצב שניצחון המערכה תלוי באותם חיילים הפטורים מהמלחמה, או אז חובה על בעלי הפטורים להשתתף ולעזור, מדין של "לא תעמוד על דם רעך".

הצבא בימינו

הרב שלמה גורן סובר שמלחמה בימינו נחשבת במלחמת מצווה ולכן גם הפטורים חייבים להתגייס, אך הוא טוען שאימונים אינם נחשבים למלחמת מצווה מאחר שאין מדובר על הגנה ישירה. לכן, הוא אינו חל על כל הכוחות^{[דרושה הבהרה]} וניתן להדחות לתאריך אחר לאחר תום שנת הנישואין.

לעומתו טוענים אחרים שגם אימון או ביטחון שוטף יש לראות כחלק ממלחמת המצווה, מאחר שלא ניתן להילחם במלחמת מצווה ללא הכנה והכשרה מתאימה, ישנן יחידות קרביות בהם ההכשרה לוקחת תקופה ארוכה מאוד ונדרש לקיים אימונים בתדירות גבוהה על מנת לשמור על כשירות מבצעית.

ראו גם

• מלחמת מצווה

קישורים חיצוניים

• הרב שלמה גורן, צבא ומלחמה לאור ההלכה, אתר דעת
• הרב שלמה גורן, מלחמת מצווה ומלחמת רשות, אתר דעת
• אביעד הכהן, על חובת השיויון בשירות הצבאי, אתר דעת
• פרופ' דוד הנשקה, "מלחמת הרשות - האמנם הלגיטימיות מוסכמת? עיון בספרות התנאים", שנתון המשפט העברי, כח (תשע"ד-תשע"ה), עמ' 45–110.
• מאמרים בנושא מלחמת רשות, באתר ספריית אסיף