פתיחת התפריט הראשי

פסקת ההתגברות היא סעיף בחוק יסוד המאפשר לכנסת לתת תוקף לחקיקה הסותרת חוק יסוד זה.

בשנת 1994 נחקקה פסקת התגברות כתיקון לחוק יסוד: חופש העיסוק (סעיף 8 לחוק היסוד).

במהלך השנים עלו הצעות להוסיף פסקה דומה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן הוצעה הסדרה כללית של סוגיה זו בהצעת חוק יסוד: החקיקה. הצעות אלה לא הבשילו לחוק.

מטרתה של חקיקת פסקת ההתגברות, לפי תומכיה, היא לאזן את הכוח הרב שבידי בית המשפט העליון מאז המהפכה החוקתית וליצור דיאלוג חוקתי בין הרשויות, שיש ביניהן הפרדה. מתנגדי הוספת הפסקה טוענים כי בית המשפט העליון נוהג באיפוק מספק בפסילת חוקים, וכי מתן אפשרות לכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בית המשפט, ובמיוחד אם זה נעשה ברוב קטן, ירוקן מתוכן את הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת.

בחוק יסוד: חופש העיסוקעריכה

  ערך מורחב – חוק בשר ומוצריו

בשנת 1993 פסק בג"ץ כי ההסדר (הזמני) שמנע מחברת 'מיטראל' ייבוא בשר שאינו כשר אינו ענייני ודינו להתבטל. השופט תאודור אור ציין באמרת אגב כי מניעת ייבוא בשר על ידי חברת 'מיטראל' פוגעת בחופש העיסוק שלה, המוגן בהוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. הערה זו חידדה את ההבנה אצל חברי הכנסת כי גם חקיקה ראשית בחוק רגיל שתסדיר את הסטטוס קוו שמנע ייבוא בשר טרף לישראל, צפויה להתבטל בבית המשפט. פסק הדין עורר משבר פוליטי, ודרישה מצידה של מפלגת ש"ס להשיב את הסטטוס קוו בנושא על כנו.

במרץ 1994 אישרה הכנסת תיקון לחוק יסוד: חופש העיסוק, ונוספה לו 'פסקת ההתגברות', סעיף המאפשר לכנסת לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק היסוד, לזמן מוגבל, כל עוד הוא התקבל ברוב של חברי הכנסת: "הוראת חוק הפוגעת בחופש העיסוק תהיה תקפה אף כשאינה בהתאם לסעיף 4, אם נכללה בחוק שנתקבל ברוב של חברי הכנסת ונאמר בו במפורש, שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה; תוקפו של חוק כאמור יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, זולת אם נקבע בו מועד מוקדם יותר"[1]. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, תמך בהוספת הסעיף לחוק היסוד[2][3]. באשר לעובדה כי פסקת ההתגברות קיימת בחוק יסוד: חופש העיסוק אך לא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו סבר ברק כי "זוהי ללא ספק אנומליה, אשר ההסבר היחיד לה הוא היסטורי. אין כל צידוק ענייני להבחין בין הזכויות השונות מנקודת מבט זו. אכן המודל הקנדי - אשר ממנו נתקבלה ההשראה החוקתית - אינו מבחין בין זכויות האדם השונות"[4].

כמודל לסעיף זה שימשה ההוראה בצ'רטר הקנדי לזכויות וחירויות (Canadian Charter of Rights and freedoms), שנחקק בשנת 1982, כחלק מתהליך של היפרדות חוקתית של קנדה מבריטניה, בהובלת ראש ממשלת קנדה פייר אליוט טרודו. טרודו ביקש לכונן מגילת זכויות חוקתית במודל דומה למגילת הזכויות שבחוקת ארצות הברית, אך נתקל בהתנגדות מצד חלק מהפרובינציות. ההתנגדות נבעה הן מהתפיסה הקנדית-בריטית המסורתית של עליונות המחוקק, והן מחששן של הפרובינציות מפני חוקה פדרלית שתחליש את ריבונותן. לאחר משא ומתן סוכם על פשרה לפיה לצ'רטר הזכויות תתווסף פסקת התגברות, המעניקה יכולת למחוקק הפדרלי ולמחוקקים בפרובינציות לחוקק חוק המנוגד להוראת החוקה. תוקפו של חוק כזה יהיה עד חמש שנים (תקופת כהונה טיפוסית של הרשות המחוקקת של כל פרובינציה), אך הוא ניתן להארכה[5].

בהמשך 1994 נחקק חוק יבוא בשר קפוא, התשנ"ד–1994, שבסוף אותה שנה שונה שמו לחוק בשר ומוצריו, התשנ"ד–1994, הקובע שאין לייבא בשר לישראל, אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר. סעיף 5 לחוק קובע במפורש "תוקפו של חוק זה הוא על אף האמור בחוק-יסוד: חופש העיסוק", כפי שנדרש בסעיף 8 לחוק יסוד: חופש העיסוק. בג"ץ אישר את החוק ואת השימוש בפסקת ההתגברות[6]. השופטים קבעו עוד כי בתנאים מסוימים, גם פגיעה אגבית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו תחסה תחת הגנת פסקת ההתגברות שבחוק יסוד: חופש העיסוק[7].

הצעת חוק יסוד: החקיקהעריכה

  ערך מורחב – הצעת חוק יסוד: החקיקה

מפעם לפעם עולה הצעה לקבוע את עקרון ההתגברות באופן כללי כחלק מחקיקת חוק יסוד: החקיקה, ובכך לאפשר לכנסת לחזור ולחוקק חוקים שנפסלו על ידי בית המשפט.

  • בזמן כהונתו של שר המשפטים מאיר שטרית מונתה ועדה ציבורית בראשותו של עו"ד יעקב נאמן וזו הגישה הצעה לחקיקת חוק יסוד: החקיקה. במסגרת ההצעה הייתה מוסדרת חקיקתם של חוקי יסוד בהליך מיוחד של ארבע קריאות וברוב של 70 חברי הכנסת, בית המשפט היה מוסמך לפסול חוק של הכנסת שיסתור חוק יסוד, והכנסת יכולה הייתה להתגבר על הפסילה ברוב של 70 חברי כנסת אך תוקף ההתגברות היה רק חמש שנים. ההצעה תאמה את עמדתו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, היא נדונה בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת אך לא קודמה[8].
  • עם התמנותו של דניאל פרידמן לשר המשפטים בפברואר 2007, הועלה הנושא שוב לדיון ציבורי בולט, ופרידמן החל לפעול במטרה לסייג את כוחו של בית המשפט. בין היתר טען פרידמן כי במקרים רבים, כמו במקרה של ביטול חוק שהכנסת חוקקה - נוטל לעצמו בית המשפט סמכות שלא הוקנתה לו[9].
  • בשנת 2012 החל שר המשפטים, יעקב נאמן, לקדם הצעה חדשה לחוק יסוד: החקיקה, ובה קביעה שפסילת חוק משום שהוא סותר הוראה בחוק יסוד תהיה רק בסמכות בית המשפט העליון בהרכב של תשעה שופטים, וכי הכנסת תוכל לחזור ולחוקק את החוק ברוב של 65 ח"כים[10].

הצעות לתיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותועריכה

בכנסתעריכה

פעמים אחדות הועלו בכנסת הצעות חוק פרטיות להוספת פסקת התגברות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אף אחת מהצעות אלה לא הגיעה לקריאה ראשונה.

בהצעות: בכנסת השמונה עשרה על ידי חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב[11], בכנסת התשע עשרה על ידי חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת[12], ועל ידי חברת הכנסת איילת שקד וקבוצת חברי הכנסת[13], ובכנסת העשרים על ידי חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב (פ/1374/20), על ידי חברי הכנסת ניסן סלומינסקי ובצלאל סמוטריץ'[14], על ידי חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' וקבוצת חברי הכנסת[15] ועל ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי[16].

בממשלת ישראל השלושים ושלושעריכה

בשנת 2014, לאחר שבג"ץ פסל חוק שנועד לטפל בבעיית המסתננים, העלתה חברת הכנסת איילת שקד מהבית היהודי הצעת חוק להוספת פסקת ההתגברות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאושרה בוועדת השרים לחקיקה של ממשלת ישראל השלושים ושלוש[17]. בהקשר לכך אמר שר הכלכלה נפתלי בנט על הכינוי "חוק עוקף בג"ץ" שניתן לעיתים בתקשורת לחקיקה כזו: "אין חוק עוקף בג"ץ, יש פסיקה עוקפת כנסת. הכנסת והממשלה הן הריבון בישראל, והצעת החוק של ח"כ שקד מחזירה את עקרון הפרדת הרשויות משיעורי האזרחות אל המציאות"[18].

ההצעה לא הגיעה לקריאה ראשונה בכנסת.

בממשלת ישראל השלושים וארבעעריכה

בהסכם הקואליציוני שנחתם בין מפלגות הליכוד והבית היהודי עם הקמת ממשלת ישראל השלושים וארבע, התחייבו הצדדים לתמוך בהוספת פסקת התגברות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כאשר הרוב שיידרש להתגברות יהיה של 61 חברי כנסת. מאידך, לסיעת כולנו ניתן חופש הצבעה בנושא זה[19][20].

בספטמבר 2017 פרסמו שרת המשפטים איילת שקד ושר החינוך נפתלי בנט הצעה לחקיקת חוק יסוד: החקיקה, בו נקבע בין השאר מנגנון התגברות ברוב של 61 חברי כנסת[21].

באפריל 2018, בעקבות משבר הטיפול בבעיית המסתננים, לאחר מספר פסילות חוקים על ידי בג"ץ ואי הצלחה של הממשלה להגיע להסכם עם מדינה שלישית שיעמוד בדרישות בג"ץ, העלו מפלגות הבית היהודי והליכוד הצעות להוספת פסקת ההתגברות[22]. בראשית מאי 2018 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה פה אחד, הצעת חוק שמאפשרת לכנסת לחוקק ברוב חבריה (61) חוק שפסל בית המשפט בשל סתירה לדעתו לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[23].

יו"ר הבית היהודי השר נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד אמרו לאחר אישור הצעת החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה: "הממשלה היום התחילה בבניית חומת ההפרדה בין שלוש הרשויות. התערבות בג"ץ בחקיקה ובהחלטות ממשלה חרגה מזמן מהנורמה המקובלת. פסקת ההתגברות תחזיר את אמון הציבור בבית המשפט העליון ותשיב את תפקידיהן המקוריות של הרשויות: הכנסת מחוקקת, הממשלה מבצעת, בית המשפט מפרש. אל לה לרשות להתערב בחברתה. יש לזכור כי הכנסת, כמייצגת את העם, היא הריבון כמו בכל דמוקרטיה מתוקנת"[23].

שר המדע אופיר אקוניס אמר "פסקת ההתגברות היא צו השעה. האקטיביזם השיפוטי טישטש את עקרון הפרדת הרשויות בישראל ב־20 השנים האחרונות וביתר שאת בעשור האחרון. הרשות השופטת מבטלת את הכנסת, שהיא הריבון, ואת הממשלה. חיוניותה של פסקת ההתגברות איננה מוטלת בספק אם רוצים לשמור על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. לא רק שפסקת ההתגברות איננה סכנה לדמוקרטיה - נהפוך הוא, היא רק תחזק אותה"[24].

לעומתם שר האוצר, משה כחלון, הביע התנגדות לפסקת ההתגברות ואמר: "סיעת כולנו תתנגד לחוק פסקת ההתגברות במליאת הכנסת. העברת החוק בוועדת שרים לחקיקה היא הפרה של ההסכם הקואליציוני ופגיעה בשלטון החוק. סיעת כולנו תמשיך להאבק נגד חקיקת פסקת ההתגברות, ולא ניתן לגורמים קיצוניים להוביל את סדר יומה של מדינת ישראל. אמרנו בשבועות האחרונים שאנו מוכנים לייצר דיון רחב על הסדרת היחסים בין בית המשפט לכנסת, זהו מהלך שיש לעשות בהסדרה לאחר שנים שהנושא לא טופל ולא בקיצוניות כפי שהתרחשה היום ובחד צדדיות כפי שפעלו היום"[25].

גם נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, התנגדה למהלך ואמרה: "מדובר בהתגברות על זכויות האדם של כל פרט ופרט בחברה הישראלית" והוסיפה ש"ההצעה רעה ומסוכנת ועלולה לגרום לישראל נזק חסר תקנה גם בזירה הבינלאומית"[26].

פולמוס ציבוריעריכה

הפולמוס הציבורי סביב פסקת ההתגברות הוא המשך של פולמוס ציבורי על היחסים בין הכנסת לבית המשפט העליון אשר נידון בהרחבה בעקבות המהפכה החוקתית. בנוסף למחלוקת הבסיסית האם ראוי להוסיף לחוק היסוד פסקת התגברות, בקרב התומכים בהצעה יש מחלוקת האם די ברוב של 61 חברי כנסת כדי לשוב ולחוקק חוק שבוטל, בדומה לפסקה בחוק יסוד: חופש העיסוק. או שיש צורך ברוב מיוחד, גדול יותר[27]. חלק מן הפולמוס עוסק בשאלות החוקתיות העקרוניות וחלקו מתמקד בהצעות ספציפיות.

הפולמוס העקרוניעריכה

טיעונים בעד הפסקהעריכה

מצדדי הפסקה רואים בה איזון ראוי בין סמכותה של הכנסת לבין תפקידו של בית המשפט העליון.

במדינת ישראל אין חוקה אלא חוקי יסוד בלבד. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק נחקקו בשנת 1992 ברוב קטן יחסית: חוק “כבוד האדם וחירותו” למשל נתמך על ידי 32 חברי כנסת. מצדדי פסקת ההתגברות טוענים כי המחוקק מעולם לא התכוון להעניק לבג”ץ סמכות לבטל חוקים הסותרים את שני חוקי יסוד אלו. אולם בג”ץ בהובלת השופט אהרן ברק העניק לעצמו, באופן חד-צדדי, סמכות כזו. יתרה מזו, המהפכה החוקתית עליה הכריז ברק עשתה שימוש בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו כעוגן של המהפכה החוקתית. סעיף 8 לחוק כבוד האדם קובע כי “אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו”. המהפכה החוקתית אפשרה לבג"ץ להיות המחליט היחיד מה הם “ערכיה של מדינת ישראל”, מהי “תכלית ראויה” ומתי היא נחשבת “עולה על הנדרש”.

פרופסור גדעון ספיר ניסח את ההצדקה שבפסקה כזו בראייה עקרונית של החוקה כמיועדת ליצור דיאלוג. לשיטתו, ראיית החוקה כמיועדת לשריין ערכים ועקרונות יסוד, ולמסור לבית המשפט את הסמכות להגן עליהם מפני הרשות המחוקקת, לוקה במספר פגמים מהותיים:

  1. בחברה פלורליסטית לא ניתן להגיע להסכמה רחבה באשר לשאלה אילו ערכים הם ערכי היסוד.
  2. נתינת המילה האחרונה לרשות השופטת שאינה נבחרת בידי העם מנוגדת לעיקרון הדמוקרטי לפיו מחלוקות ערכיות תוכרענה לפי דעת רוב האזרחים.
  3. סמכות כזו כשתימסר לבית המשפט תחזק את הדעה בציבור כי בית המשפט אינו אלא שחקן נוסף במגרש הפוליטי.
  4. טיעונים נוספים של כבילת הדור הנוכחי לתפיסה הערכית של ימים עברו, דלדול השיח הדמוקרטי כאשר האחריות לזכויות אדם עוברת לבית המשפט לבדו, וכן טיעונים בדבר האפקטיביות של מנגנון זה.

לעומת תפיסת החוקה כמשריינת ערכים יסודיים, מציע ספיר את 'המודל הדיאלוגי לחוקה'. לפי תפיסה זו, הנחת היסוד היא שהחלטות בסוגיות מהותיות חייבות להתקבל בידי הציבור, לאחר שיקול דעת מעמיק. בהתאם לכך, תכליתה של החוקה איננה להעניק לבית המשפט יכולת לבלום חקיקה פוגענית של הפרלמנט, אלא לעודד שיח דמוקרטי רציני ומיושב בשאלות חוקתיות של זכויות אדם. הצורך בחוקה הוא בשל החשש מפני קבלת הכרעות ערכיות חשובות ללא דיון רציני ומתוך אילוצים פוליטיים צרים. הענקת הסמכות לבית המשפט לפסול חוק הפוגע לתפיסתו בחוקה, תאלץ את המחוקק לקיים דיון רציני בשאלה זו, ותמנע קבלת חוקים פוגעניים באופן פזיז. אם, לעומת זאת, יקבל המחוקק הכרעה ערכית המנוגדת לזו של בית המשפט, יוכל לשוב ולחוקק את החוק, לאחר שהדיון הציבורי המיושב הביא להכרעת נציגי הציבור באופן שונה מזה של בית המשפט[5][28]. ספיר מדגיש כי יש לנסח את פסקת ההתגברות כמאפשר לכנסת לחלוק על פרשנותו של בית המשפט ולהתגבר עליה, ולא להתגבר על הוראות חוק היסוד, דבר שיפגע בלגיטימיות של מימוש ההתגברות[29].

גם פרופ' יואב דותן הביע תמיכה בחקיקת פסקת התגברות. לדבריו בדמוקרטיות המעניקות לבית המשפט סמכות ביקורת שיפוטית על חקיקה, מקובל מודל המבטיח אחריותיות דמוקרטית: או באמצעות בחירת השופטים בידי נבחרי העם, או באמצעות הגבלות על הביקורת השיפוטית, כאלה המותירות את זכות המילה האחרונה לרשות המחוקקת. יתרונות נוספים שמנה דותן להצעתו הם הפריית השיח החוקתי ומניעת הפיכתו לנחלת בתי המשפט לבדם וכן מימוש ההנחה המקובלת לפיה עקרונות חוקתיים אינם מוחלטים אלא יחסיים. "מסגרת חוקתית שמערבת את המחוקק (בין באמצעות פסקות התגברות ובין באמצעות הגבלת בית-המשפט להצהרות בדבר אי-התאמה) מבטיחה כי השיח החוקתי האיזוני יהיה עשיר מזה הקיים במצב שבו חוקתיותם של החוקים נקבעת על ידי בית-המשפט לבדו"[30].

לצד הנמקות חוקתיות עקרוניות, נטען על ידי תומכי הפסקה כי בישראל, בשל האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון, המתבטא בין השאר בהרחבת זכות העמידה, הרחבת מתחם השפיטות, ובשל זכות הווטו של השופטים על מינויים לבית המשפט העליון, הצטבר בידי בית המשפט העליון כוח רב ולכן נדרשת הפסקה כדי לאזן את כוחו של בית המשפט[31][32].

טיעונים נגד הפסקהעריכה

מתנגדי הפסקה טוענים כי מתן אפשרות לפרלמנט לחוקק חוק שנמצא מנוגד לחוקה על ידי בית המשפט, מערער על הגדרתה של החוקה ככזו. לשיטתם מודל כזה מאפשר למחוקק לפגוע בערכי היסוד הקבועים בחוקה בשל מטרות פוליטיות צרות, ובכך מתייתרת למעשה החוקה[5]. חברת הכנסת ציפי לבני הגדירה את חקיקת פסקת ההתגברות כחלק מ"מהלך כולל של פירוק הדמוקרטיה הישראלית מיסודותיה", ונימקה: "הואיל והכנסת נשלטת על ידי הממשלה, אם המהלך נגד בג"ץ לא ייבלם, נישאר עם רשות אחת — ממשלה, ועם אדם אחד — ראש ממשלה, העושה כרצונו ומשלם לשותפיו, מיעוט המנצל את כוחו הפוליטי בממשלה"[33]. גם סקירה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המתנגד להוספת הפסקה, הצטרפה לטיעון. לפי הסקירה, לעומת מדינות דמוקרטיות שיש להן בפועל עד שבעה מנגנונים המאזנים בין הרשויות השונות, בשיטת הממשל בישראל כוחה של הכנסת באיזון הממשלה מוחלש עד כדי חוסר אפקטיביות, ובית המשפט העליון הוא המוסד היחיד המאזן את כוחה של הממשלה. לפיכך הפגיעה בכוחו תנטרל בפועל את הפרדת הרשויות בישראל[34][35].

עוד טוענים המתנגדים כי בית המשפט העליון בישראל נוהג בריסון יחסי, ואינו מרבה לפסול חוקים, כך שאין צורך לאזן את סמכויותיו, בהן הוא משתמש באיפוק בעצמו. על פי סקירת המכון הישראלי לדמוקרטיה, סך החוקים שנפסלו באופן זה עומד על 18 בלבד[36]. המכון הישראלי לדמוקרטיה והשופט בדימוס אליהו מצא פרסמו השוואות למדינות אחרות, כדי להמחיש טענה זו[37][38]. מנגד, התנועה למשילות ודמוקרטיה פרסמה ביקורת על השוואות אלו, לפיה יש בהן שגיאות מתודולוגיות, כדוגמת השוואת מספר החוקים שנפסלו בישראל למספר התקנות שנפסלו בגרמניה, והתעלמות מהאצת קצב פסילות החוקים מאפס בחמש השנים הראשונות לחמש בשנה האחרונה (2017). בנוסף, ההשוואה אינה כוללת עיקור חוקים מתוכנם באמצעות פרשנות[38].

פולמוס על הצעות ספציפיותעריכה

העלאתה של הצעה להוספת פסקת התגברות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באפריל 2018, עוררה דיון ציבורי רחב:

תמיכה בהצעהעריכה

תנועת רגבים קראה לראש הממשלה נתניהו לאשר פסקת התגברות שתדרוש רוב רגיל לשם החייאת חוק שנפסל בבג"ץ, וזאת כדי לאפשר לממשלה והכנסת להתמודד באופן אפקטיבי עם ההסתננות לישראל, פיגועי טרור, השבת גופות חללי צה"ל ואתגרים אחרים[39].

גם פורום קהלת פרסם סרטון הקורא לאיזון בית המשפט העליון, בשל סמכויותיו החריגות ביחס למקובל בעולם[40].

התנועה למשילות ודמוקרטיה המליצה על חקיקת המודל הבריטי ולחלופין חקיקת פסקת ההתגברות, אך בכל מקרה ללא דרישת רוב מעבר ל-61 חברי כנסת, שלשיטת התנועה פוגעת בריבונות הכנסת[41]. התנועה גם פרסמה נתונים המלמדים על גידול ניכר במספר החוקים הנפסלים, עד לרמה של 12 חוקים שנפסלו בשנים 2012–2017, ובמהירות הפסילה, עד שחמש הפסילות ב-2017 היו, בממוצע, תוך פחות משנה מחקיקת החוק[38].

התנגדות להצעהעריכה

במאי 2018 חתמו 47 מרצים למשפטים, ממרבית הפקולטות למשפטים בישראל, על מכתב שבו דרשו שלא לחוקק את פסקת ההתגברות במתכונת שהוצעה במועד זה, בנימוק ש"חקיקת פסקת התגברות שכזו תסיג אותנו שנים רבות לאחור ותגרור צמצום חמור של מידת כיבוד זכויות האדם במדינת ישראל". בחותמים הפרופסורים ברק מדינה, יפעת ביטון, סוזי נבות, ארנה בן-נפתלי, איל בנבנישתי, גד ברזילי, אייל גרוס, אוריאל פרוקצ'יה ועמנואל גרוס[42]. חלק מן החותמים, הביעו תמיכה בחקיקת פסקת ההתגברות באופנים אחרים. בשנת 2012 תמך פרופסור מדינה בהצעת חוק יסוד: החקיקה שכללה פסקת התגברות ברוב של 65 חברי כנסת[43].

גם העמותה למשפט ציבורי בישראל יצאה נגד פסקת ההתגברות שהוצעה, בהודעה שעליה חתמו שופטי בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש, סלים ג'ובראן, יצחק זמיר ואליהו מצא והפרופסורים למשפטים מרדכי קרמניצר, סוזי נבות, ישי בלנק וקלוד קליין. ההודעה קבעה כי "מאז חקיקתו של חוק היסוד לפני כ-25 שנה, יישם אותו בית המשפט העליון בזהירות רבה ופסל מכוחו מספר מצומצם של חוקים שנמצא כי הם סותרים בעליל את חוק היסוד" וטענה כי מתן סמכות לרוב של 61 מחברי הכנסת לחוקק חוק שפוגע בצורה בלתי ראויה בזכויות האדם, "מעניק כוח רב מדי לקואליציה ולממשלה, מפר את האיזון בין רשויות המדינה, מסכן את זכויות האדם בישראל ומאיים על האופי הדמוקרטי של המדינה"[44].

לדברי פרופ' ברק מדינה, פסקת ההתגברות שהוצעה לא באה להסדיר את מערכת היחסים בין הרשות השופטת לכנסת ולממשלה, אלא "להעניק כוח לכנסת ולממשלה, ולפטור אותן מן החובה לכבד את זכויות האדם", והוא מפרט: "בנוסחים השונים של פסקת ההתגברות לא נאמר, שהסמכות לחוקק חוק שהוכרז בטל מותנית בכך שהכנסת סבורה שהחוק אינו פוגע בזכות חוקתית או שהפגיעה היא כדין. בנוסחים השונים נקבע במפורש, שבכוחה של הכנסת לחוקק חוק אף על פי שהוא פוגע שלא כדין בחובה לכבד את זכויות האדם. היומרה היא להעניק לכנסת פטור מן החובה לכבד את זכויות האדם בכל עת שתמצא שכך ראוי."[45]

למתנגדים לפסקת ההתגברות הצטרף עורך הדין היהודי-אמריקאי אלן דרשוביץ, שאמר: "הרשות השופטת בישראל היא התכשיט של הדמוקרטיה הישראלית. זו תהיה טרגדיה נוראית אם העצמאות של ביהמ"ש העליון תפחת במידה כלשהי על ידי פעולות של הכנסת"[46]. גם עשרות עורכי דין ישראלים פרסמו מודעה הקוראת להימנע מחקיקת פסקת ההתגברות, ונימקו: "פגיעה בבית המשפט וקיצוץ סמכויותיו יפגעו קשות באופיה הדמוקרטי של המדינה ויפגעו בערכי החופש, השוויון והצדק עליהם המדינה מושתתת"[47].

בנוסף לכל השוללים את פסקת ההתגברות משום שהיא מאפשרת פגיעה בזכויות האדם ובבית המשפט העליון, ראש התא המשפטי בתנועת דרך חיים, עו"ד אורי צפורי, ביקר את פסקת ההתגברות מסיבה שונה, וטען שהיא מכשירה את פרקטיקת פסילת החוקים על ידי בג"ץ בזמן שלישראל אין חוקה המבטאת את הסכמת העם שתצדיק פסילה כזו. צפורי קרא לקדם את 'חוק המשילות' אותו ניסח ואשר מיישם את 'המודל הבריטי' לפיו בית המשפט יכול רק להמליץ לכנסת על שינוי חקיקה בשל אי התאמה לחוק יסוד[48].

לקריאה נוספתעריכה

  • הלל סומר, "תרופת פלא או גלולת רעל? עיון חוזר במנגנון ההתגברות", חוקים יב, 2018, עמ' 55–115.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חוק יסוד: חופש העיסוק, (סעיף 8(א)), ס"ח 1454 מ-10 במרץ 1994
  2. ^ אהרן ברק, פרשנות במשפט - פרשנות חוקתית, תשנ"ד, עמ' 634
  3. ^ גדעון ספיר, המהפכה החוקתית - עבר, הווה ועתיד, ידיעות ספרים, עמ' 118–122
  4. ^ אהרן ברק, פרשנות במשפט - פרשנות חוקתית (תשנ"ד), עמ' 559–560
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 גדעון ספיר, המהפכה החוקתית - עבר, הווה ועתיד, ידיעות ספרים, 2013, עמ' 201–204
  6. ^ בג"ץ 4676/94 מיטראל בע"מ נ' כנסת ישראל, (1996)
  7. ^ התנאים הם: הפגיעה היא נגזרת טבעית של הפגיעה בחופש העיסוק, עיקר הפגיעה הוא בחופש העיסוק ועוצמת הפגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם היא שולית. פיסקאות 20–22 לפסק הדין
  8. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב - המהפכה המשפטית ושִברה, ידיעות ספרים. עמ' 211-212
  9. ^ נועם שרביט, ‏שר המשפטים, דניאל פרידמן, הורה לגבש הצעת חוק שתגביל את סמכויות בג"ץ בביטול חוקים, באתר גלובס, 26 בפברואר 2007
  10. ^ תזכיר חוק-יסוד: החקיקה, באתר "קשרי ממשל", 2012
  11. ^ הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - תוקפו של חוק חורג) (פ/1891/18), באתר הכנסת
  12. ^ הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - תוקפו של חוק חורג) (פ/1406/19), באתר הכנסת
  13. ^ הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - תוקפו של חוק חורג) (פ/1944/19), באתר הכנסת
  14. ^ הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – תוקפו של חוק חורג) (פ/2115/20), באתר הכנסת
  15. ^ הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - תוקפו של חוק חורג) (פ/4005/20), באתר הכנסת
  16. ^ הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון - פסקת התגברות) (פ/5219/20), באתר הכנסת
  17. ^ עדו בן פורת, חוק שקד אושר בוועדת השרים, באתר ערוץ 7, 26 באוקטובר 2014
    השרים אישרו את חוק עוקף בג"ץ של ח"כ שקד, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2014
  18. ^ בנט: אין חוק עוקף בג"צ, יש פסיקה עוקפת כנסת, באתר ערוץ 7, 26 באוקטובר 2014
  19. ^ שלמה פיוטרקובסקי, לכחלון יש הסכם? גם לבנט יש, באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2018
  20. ^ עדו בן פורת, "יצא המרצע מן השק", באתר ערוץ 7, 27 באפריל 2015
  21. ^ מלכה רדוזקוביץ', ‏אחרי פסיקות בג"ץ: בנט ושקד עם תוכנית "לאיזון בין הרשויות", באתר גלובס, 14 בספטמבר 2017
  22. ^ שחר חי, התנאים של בנט ושקד וההחלטה של נתניהו. מה יעלה בגורל פסקת ההתגברות, באתר ynet, 25 באפריל 2018
  23. ^ 23.0 23.1 עוזי ברוך, פסקת ההתגברות עברה פה אחד, באתר ערוץ 7, 6 במאי 2018
  24. ^ עוזי ברוך, נתניהו לשרים: נתמוך בפסקת ההתגברות, באתר ערוץ 7, 6 במאי 2018
  25. ^ חן מענית, ‏ועדת השרים אישרה: 61 ח"כים יוכלו לחוקק חוק שנפסל בבג"ץ, באתר גלובס, 6 במאי 2018
  26. ^ רויטל חובל"הפסקה מתגברת על זכויות האדם של כל פרט בחברה הישראלית": הנאום המלא של נשיאת העליון חיות, באתר הארץ, 7 במאי 2018
  27. ^ עדו בן פורת, "זו לא פסקת התגברות, זה בלוף", באתר ערוץ 7, 30 באפריל 2018
  28. ^ אביעד בקשי, בית המשפט צריך איזון – ארבע קושיות על מודל ההתגברות הקנדי והמודל הבריטי, באתר פורום קהלת, 7 אפריל 2018
  29. ^ גדעון ספיר, המהפכה החוקתית - עבר, הווה ועתיד, הוצאת ידיעות ספרים, עמ' 258-259
  30. ^ יואב דותן, הביקורת השיפוטית במסגרת חוקה: שאלת האחריותיות-מבט השוואתי, משפט וממשל י', תשס"ז, עמ' 517
  31. ^ המטרה: להתגבר על בית המשפט, באתר ערוץ 7, 30 באפריל 2018
  32. ^ שמעון כהן, מתנגדי ההתגברות לא מבינים דמוקרטיה, באתר ערוץ 7, 30 באפריל 2018
  33. ^ ציפי לבניתנועת מלקחיים לפירוק הדמוקרטיה, באתר הארץ, 30 באפריל 2018
  34. ^ "אסור לבטל את המנגנון היחיד שמגן על הזכויות של כולנו", Ynet
  35. ^ פסגת ההתגברות, המכון הישראלי לדמוקרטיה
  36. ^ עמיר פוקס, בצל סערת פסקת ההתגברות- כמה חוקים נפסלו עד היום על ידי בג"ץ?, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה 17 באפריל 2018
  37. ^ אליהו מצא, ‏פסקת התגברות או פסקת השתלטות?, באתר גלובס, 3 במאי 2018
  38. ^ 38.0 38.1 38.2 שמחה רוטמן, איבדו את הבלמים: האקטיביזם השיפוטי של בג”ץ לא עוצר, באתר מידה, 23 באפריל 2018
  39. ^ גובר הלחץ על נתניהו: "תפסיק לדמיין", באתר ערוץ 7, 4 במאי 2018.
  40. ^ הסרטון "האם שופטים הם גיבורי-על?" באתר פורום קהלת, 04.05.2018
  41. ^ פסקת ההתגברות - המדריך הלא משפטי לאזרח המעורב באתר התנועה למשילות ודמוקרטיה.
  42. ^ חן מענית, ‏47 מרצים למשפטים: חקיקת פסקת ההתגברות - בכייה לדורות, באתר גלובס, 1 במאי 2018
    יובל יועז, מכתב המרצים, באתר טוויטר, 1 במאי 2018
  43. ^ ברק מדינההחוק שמכיר בחוקה, באתר הארץ, 15 באפריל 2012
  44. ^ ברקת שמאי, ‏שופטי העליון בדימוס על פסקת ההתגברות: פוגעת בזכויות יסוד, באתר גלובס, 3 במאי 2018
  45. ^ ברק מדינההמחוקק יהיה מעל לחוק, באתר הארץ, 1 במאי 2018
  46. ^ תמר אלמוג, מקורבו של נתניהו על החוק לעקיפת בג"ץ: "טרגדיה אם יעבור", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 5 במאי 2018
  47. ^ בכירי עורכי הדין במודעה בעיתונות: לא לחוקק פסקת התגברות, באתר גלובס, 9 במאי 2018
  48. ^ "כל פסילת חוק היא שוד לאור היום", באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2018
    פסקת ההתגברות - הכשר בדיעבד לבג"ץ, באתר ערוץ 7, 6 במאי 2018