עין גדי (שמורה)

שמורה ומעיין
(הופנה מהדף שמורת עין גדי)

שְִׁמוּרַת עֵין גֶּדי הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי.

שמורת טבע עין גדי
מפל נחל דוד בשמורה
מפל נחל דוד בשמורה
מידע כללי
כניסה בתשלום בתשלום
נתונים ומידות
שטח 14.35 קמ"ר
בעלי חיים ראו פסקה "חי"
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום מדבר יהודה
קואורדינטות 31°28′00″N 35°23′40″E / 31.466666666667°N 35.394444444444°E / 31.466666666667; 35.394444444444
דף שמורת עין גדי באתר רשות הטבע והגנים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים שמורת עין גדי
תצפית ממפל החלון שבקניון היבש לעבר ים המלח
נחל ערוגות

השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי-אפריקני.

האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ"מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.

בשמורה מספר רב של מסלולי הליכה ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מבית ספר שדה עין גדי להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר וגובה דמי כניסה.

היסטוריה

עריכה

השמורה נכללה במאי 1956 בתוכנית להכרזה על 50 שמורות טבע בישראל שהציג המדור להגנת הטבע במשרד החקלאות בשיתוף עם אגף התכנון במשרד הפנים והחברה להגנת הטבע.[1] באותה שנה הוחלט למנות שומר בשכר שישמור על השמורה.[2]

בתחילת 1963 נכללה השמורה ברשימה של 83 שמורות־טבע מומלצות של ועדה שמונתה על ידי הקרן הקיימת לישראל ומשרד החקלאות. על פי ההמלצה, השמורה יועדה להיות בשטח של 4000 דונם .[3]

אתרי טבע

עריכה

בתחומה של השמורה שני נחלים שבהם זורמים מים כל השנה: נחל דוד ונחל ערוגות. הנחלים מוזנים ממימיהם של ארבעה מקורות מים הנובעים בשטח השמורה: מעיין דוד (הנובע באפיק נחל דוד), מעיין ערוגות (הנובע באפיק נחל ערוגות), מעיין עין גדי ומעיין שולמית (הנובעים על המדרונות בין שני הנחלים). לארבעת המעיינות נביעת מים מרשימה העומדת על כ-3.5 מיליון מ"ק בשנה. לשפיעת מים זו השלכות על החי והצומח ברחבי מדבר יהודה כולו. כמויות מים אלו הזורמים בנחלי עין גדי הופכים את הנחלים למוקד משיכה לבעלי חיים רבים ושונים.

  • מפל דוד (שולמית): מפל בנחל דוד, המפל הזורם הגבוה ביותר בישראל מחוץ לרמת הגולן - גבהו כ-36 מטר. במורד הנחל עוד מספר מפלים זורמים נמוכים יותר.
  • מערת דודים: מערה באפיק נחל דוד בראש מפל דוד הגדול. המערה מלאה במים ובשרכים, וניתן לרדת אליה בשביל תלול בעזרת יתדות.
  • מעיין עין גדי: המעיין הגדול ביותר בשמורת עין גדי, מעל לנחל דוד. רוב המים נשאבים לבקבוקי "עין גדי", אך חלק מהמים עוד נשאר ויוצר בריכה קטנה ומוצלת.
  • הקניון היבש ומפל החלון: בחלק העליון של נחל דוד בתחום השמורה, מעל לעין דוד ולחלק הזורם, נוצר קניון צר באורך כ-300 מטר שגביו מתמלאים בחורף מים. הקניון מסתיים במפל יבש ("מפל החלון") שממנו מתאפשרת תצפית לחלקים התחתונים של הנחל.
  • המפל הנסתר: מפל זורם בגובה 10 מטר בנחל ערוגות, שמתחתיו בריכה גדולה.
  • הבריכות העליונות: בריכות יפות ועמוקות במעלה נחל ערוגות, שפעם סימנו את הגבול הירדני.
  • הר ישי, מצפה עין גדי והר צרויה: הפסגות התלולות שמתנשאות מעל לנחלים דוד וערוגות, שגבהם יותר מ-600 מטר מעל פני ים המלח ומהם תצפית עוצרת נשימה על כל השמורה.

אתרים ארכאולוגים

עריכה
  ערך מורחב – עין גדי (יישוב עתיק)
 
פסיפס מבית הכנסת העתיק בעין גדי

גן לאומי עתיקות עין גדי הוא חלק משמורת הטבע עין גדי.

צומח

עריכה
 
מפל דוד שבגן הלאומי עין גדי

בנווה המדבר עין גדי נמצא הריכוז הגדול ביותר בארץ של עצים טרופיים, חלקם נדירים ביותר, וזהו אף גבול תפוצתם הצפוני של חלק מהם. הבוטנאי מיכאל זהרי כתב כי בשנות ה-20 של המאה העשרים הייתה חורשת עצים ושיחים עבותה שבה שלטו שיזף, זקום, שיטה, מרואה וערף. כיום עושה רשות הטבע והגנים מאמצים לאישוש אוכלוסיות המינים הנדירים בנווה המדבר.

מיני הצמחים הטרופיים הבולטים המצויים בשמורה:

  • שיזף מצוי בעל פרי עסיסי דמוי תפוח קטן (דום) שמו של נחל דוד בערבית הוא "ואדי אל סדייר" על שם השיזף. לפי האמונה הנוצרית, כתר הקוצים שהונח על ראשו של ישו נעשה מענפי השיזף ומכאן שמו המדעי של המין "קוצי המשיח".
  • בשמורה נפוצים שני מינים של שיטה הניכרים בעליהם המנוצים: שיטה סלילנית, שלה גזע יחיד ונוף מעוגל, ושיטת הסוכך שלה גזעים רבים וצורת סוכך אופיינית.
  • זקום מצרי - ניכר בקוצי ובפריו דמוי התמר. מעצי זקום מצרי שנראו בשמורה עוד בשנות ה־40 לא נותר אף לא עץ אחד. מקור כל עצי הזקום המצויים כיום בעין גדי הוא בזרעים שנאספו מחורשת הזקום ליד מעוז חיים, בצפון בקעת הירדן. השתילים ניטעו בשמורה בשנת 1962. במסורת האסלאם נחשב זקום כעץ השאול, המתקיים מלהבות האש שבו, "תמריו" הם עונש לפושעים בגיהנום.
  • ערף המדבר - הריכוז הגדול ביותר בארץ של עצי ערף המדבר גדל בשמורת עין גדי. פירות הערף קטנים, עסיסיים, כתומים ודביקים, והם נאכלים על ידי טריסטרמיות, בולבולים ועטלפי פירות.
  • מרואה עבת עלים - בארץ נותרו רק עשרה פרטים של מין זה שהוא עץ נדיר ביותר, וחמישה מהם מצויים בשמורת עין גדי. גם בנאות המדבר שממזרח לים המלח, בירדן, גדלים עצים ממין זה.
  • מורינגה רותמית הוא עץ נדיר, הגדל בארץ לאורך בקע ים המלח בתפוצה מקוטעת. הוא נראה כרותם גדול, והוא בולט בפריחתו היפה, בגוני ורוד־לבן, מן האביב לסוף הקיץ. פריו הוא תרמיל ארוך, הנותר תלוי על העץ גם לאחר פיזור הזרעים.
  • סלוודורה פרסית ספק עץ, ספק שיח ירוק־עד. יוצר גושי ירק גדולים ודחוסים. העלים גדולים ובשרניים ומשמשים מאכל אהוב ליעלים ולשפנים.
  • גרויה שעירה היא שיח נדיר שהובא לעין גדי מאוכלוסייה שהייתה מצויה בשטח שעליו בנוי כיום קיבוץ מצפה שלם. בשמורה יש היום שיחים בודדים ממין זה.

בנוסף לצמחייה הטרופית בולטת בשפעתה בשמורה גם צמחיית נחלים. בין צמחי הנחלים נמנים עבקנה שכיח, קנה מצוי, קנה סוכר גבוה, סוף מצוי, פלגית שיחנית ועוד. בנחל ערוגות צומחים גם עצי אשל ארץ ישראלי, ערבה מחודדת וצפצפת הפרת.

שני פרטים של הסחלב הנדיר בן-חורש גדול עודם גדלים בשמורה: פרט אחד בנחל ערוגות, והשני במערת דודים.

בעין גדי צומחת גם צמחייה ים תיכונית ובה חצב מצוי, מציץ סורי ואחרים. בחורפים גשומים, נוספים על כל אלה, צמחים חד שנתיים כמקור החסידה השעיר, חומעה ורודה ושלח הערבות היוצרים מרבדי פריחה ססגוניים.

 
טריסטרמיות במפל החלון
 
יעלים בסביבת נחל דוד
 
בולען בשמורת עין גדי

בין בעלי החיים בשמורה ניתן למצוא סוגים רבים של ציפורים, שפני סלע, יעלים, ובעבר נצפו בה גם נמרים ונמרות. מזה זמן שאבדו עקבותיה של הנמרה הפוריה האחרונה המוכרת "שלומציון" וככל הנראה נכחדו כליל הנמרים במדבר יהודה.

עופות

עריכה

בשמורת עין גדי חיים בקביעות מינים רבים של ציפורים, וביניהם בולטות הטריסטרמית - ציפור שחורה ששולי כנפיה כתומים וקול שירתה הרם מהדהד ברחבי השמורה. מעל מצוקי השמורה מרחף עורב קצר-זנב המשמיע קריאות רמות אופייניות. זנבן, מין ציפור שיר קבוצתית המבלה חלק ניכר מזמנו על הקרקע וניכר בזנבו הארוך ובצבעו החום בהיר. תושב קבע נוסף בשמורה - הוא שחור-זנב, ציפור קטנה אפורה הניכרת בתנועות אופייניות של פרישת זנבה השחור. סלעית שחורת-בטן (סלעית לבנת-זנב) בולטת בניגוד צבעי השחור לבן של נוצותיה ובהתנהגותה: היא ניצבת בראשי סלעים ומסמנת בכך את תחום מחייתה. קורא מדברי הוא עוף קרקע נפוץ מאוד בשמורה, הנראה במדרונות מתרוצץ ומחפש מזון. צוקי מדבר יהודה ושמורת עין גדי הם אתרי קינון חשובים למיני עופות דורסים כנשר מקראי, רחם, עיט ניצי ובז מדברי. אחד מדורסי הלילה הנצפים מדי פעם בפעם בשמורה הוא לילית מדבר, הניזונה בעיקר ממכרסמים קטנים ומחרקים. הבקע הסורי־אפריקני הוא ציר נדידה חשוב למינים רבים של עופות דורסים, עופות מים וציפורי שיר. למעלה ממאתיים מינים של עופות נצפים בנווה עין גדי בעת נדידות הסתיו והאביב. חלק מן הציפורים הנודדות, כנחליאלי לבן ואדום-החזה, נשארות בשמורה וחורפות בה.

יונקים

עריכה

יעל נובי חי בעדרים ומצטיין בכושר טיפוס מעולה על המצוקים. היעלים נמצאים על סף הכחדה משום שהם מהווים מטרה לציד כבר זמן רב. מאז נחקק חוק להגנת חיית הבר ב-1995 חלה התאוששות באוכלוסיית היעלים ומספרם הנוכחי עומד על למעלה מ-200 יעלים בעין גדי בלבד וזהו שיפור עצום מבחינת מספרם בשנת 2000 (אז היו כ-75 יעלים בכל ישראל). שפני סלע שוכנים בין סלעים או בסבך הצמחייה ומצטיינים בכושר טיפוס מעולה, ניזונים מצמחים, הערכה היא שחיים בעין גדי כ-300 שפני סלע.

מרבית היונקים במדבר הם פעילי לילה כמו הנמרים, שהיו בה בעבר ונכחדו. בשמורה מצויים טורפים כגון צבוע מפוספס, זאב מצוי, השועל המצוי ושועל הצוקים. יש כ־15 מיני עטלפים בעין גדי, ובנוסף המינים יזנוב גדול ויזנוב קטן.

זוחלים

עריכה

גם עולם הזוחלים של עין גדי הוא עשיר ומגוון. מן הנחשים נזכיר שני מינים ארסיים: צפעון שחור (צפע עין גדי) ואפעה. ומין שאינו ארסי - זעמן דק. כמו כן, חיים בעין גדי כמה מיני לטאות וחרדונים, ביניהם חרדון המדבר וחרדון סיני.

דו-חיים

עריכה

גם לדו-חיים יש נציגות בשמורה: בחודשי החורף, לקראת ערב, אפשר לשמוע מגדות הנחלים את קרקוריהם הרמים של זכרי צפרדע הנחלים, המזמינים אליהם את הנקבות לפרות ולרבות.

חרקים

עריכה

מבין החרקים החיים בשמורה בולטת אורגת האשלים - חרק חברתי מובהק שמקורו בהודו ומיאנמר. נמלה זו שכיחה במיוחד בנחל ערוגות, שם היא בונה קינים אופייניים, בעיקר מתחת לסלעים. נמלה בוגרת נושאת את הזחל, המפריש קור משי לבלוטה מיוחדת, ואורגת בעזרתו מתווה לכיסוי פתח הקן ולציפוי דופנותיו. הנמלה ניזונה גם מטל דבש, נוזל מתוק שמפרישים מינים שונים של כנימות וציקדות. על מנת להגן על הכנימות והציקדות מהשמש, הנמלים טוות "רפתות" קורים מסביב לענפים שעליהם הן יושבות.

נוף השמורה בבול דואר ישראלי

עריכה

ב-4 בינואר 1972, דואר ישראל הנפיק בול דואר של נוף שמורת עין גדי, במסגרת סדרה של שבעה בולי דואר שכותרתה "מנוף הארץ". האמן ר. אראל עיצב את הבול.[5]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

Stern E. (ed.), En-Gedi Excavations I, (Conducted by B. Mazar and I. Dunayevsky), Final Report (1961-1965), Jerusalem

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יוכרז על 50 שמורות טבע, הארץ, 27 במאי 1956
    זאב שיף, 50 שמורות טבע בישראל, הארץ, 4 ביוני 1956
  2. ^ שמורת טבע, מעריב, 4 בספטמבר 1956
  3. ^ עזריה אלון, שמורות הטבע שלנו, למרחב, 22 במרץ 1963
    עזריה אלון, שמורות הטבע בגליל, למרחב, 29 במרץ 1963
    עזריה אלון, שמורות הטבע במרכז הארץ, למרחב, 5 באפריל 1963
  4. ^ התמר בארץ ישראל בעבר, "דף יומי",עמ';334,333
  5. ^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדואר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 136
 
בולענים בשמורת עין גדי