סין (אזור)

סין (סינית מפושטת: 中国, סינית מסורתית: 中國, פין-יין: ‏Zhōng guó^ⓘ‏^Ⓘ‏), היא ארץ, ישות גאוגרפית ותרבותית בת אלפי שנים במזרח אסיה. סין היא אחת מהעתיקות שבתרבויות העולם, עם מורשת רציפה בת אלפי שנים. מלחמת האזרחים הסינית (1927–1950) פיצלה ארץ זו לשתי ישויות פוליטיות הנושאות את השם "סין" וטוענות לחזקה על אותו השטח בקירוב (אך שמה המוכר כ"סין" בלבד, נעשה בו שימוש בהתייחסות כמעט בלעדית למדינה הראשונה):

1. , השולטת על שטחה היבשתי של סין וכן על שני אזורים מנהליים מיוחדים: ו-.
2. (במקור: הרפובליקה של סין), השולטת על האי טאיוואן וסביבותיו, ולכן מוכרת כיום בפרט בשם "טאיוואן" (נודעה גם בשם "טאיפיי הסינית").

החומה הגדולה של סין, אחד מסמליה העיקריים של סין

הכתב הסיני הוא צורת הכתב העתיקה ביותר, הנמצאת בשימוש רציף. סין העתיקה תרמה לאנושות כמה מן ההמצאות החשובות ביותר ובהן המצפן, הנייר, השטר, אבק השרפה והדפוס.

חקר היסטוריה של סין, השפות הסיניות, הפילוסופיה הסינית והתרבות הסינית ככלל נקרא סינולוגיה.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של סין

סין העתיקה הייתה אחד המרכזים התרבותיים הקדומים ביותר של האנושות, ויש לה מסורת כתיבה ותיעוד היסטורי בת אלפי שנים. היא גם אחת מן התרבויות הבודדות שהמציאו את הכתב באופן עצמאי, כשהאחרות הן השוּמרים, ההודים, המינואים, המצרים והמאיה.

פרה-היסטוריה

העדויות הארכאולוגיות הקדומות ביותר לנוכחות אנושית בפרהיסטוריה של אזור סין הן של מין קדום בסוג האדם - הומו ארקטוס - מן התקופה הפלאוליתית הקדומה, כ-780 אלף עד 680 אלף שנה לפני זמננו. במחקרים חדשים, כלי אבן שסותתו כנראה על ידי ארקטוס תוארכו בשיטות פלאומגנטיות לגיל עתיק אף יותר - 1.36 מיליון שנה לפני זמננו. עם זאת מקובל כיום על רוב החוקרים שתושביו הנוכחיים של האזור אינם צאצאי ארקטוס הסיני, אלא צאצאי הומו סאפיינס שהגיע לאזור מאזור אפריקה רק בסוף התקופה הפלאוליתית התיכונה. העדות העתיקה ביותר שלו בסין היא גולגולת שנמצאה בנפת ליוג'יאנג שבמחוז גואנגשי. גולגולת זו בת כ-67,000 שנה, אך תיארוכה שנוי במחלוקת. גילם של חלקי שלד שנמצאו באוקינאווה שביפן הוא כ-18,250 ± 650 עד 16,600 ± 300 שנה, ולכן ניתן להניח כי האדם המודרני הגיע לסין לפני כן.

שלטון השושלות

ההיסטוריה הכתובה של סין מתחילה בשושלת שְׂיָה (夏). כאשר שושלת זו מתוארכת לראשונה בכתבים מן המאות הראשונות לפני הספירה, ומתוארכת בהם למאות ה-21 עד ה-17 לפנה"ס, אך אזכורים אלה נושאים אופי אגדי, ולכן נחשבה שושלת זו למיתית בלבד עד לחשיפה של ממצאים ארכאולוגיים מראשית תקופת הברונזה באָרְלִיטוֹאוּ שבמחוז חנאן. מאז נחשפו אתרים עירוניים, כלי ברונזה וקברים, המצביעים על האפשרות ששושלת שיה אכן התקיימה במקומות המצוינים בכתבים העתיקים, (היינו בסביבות הנהר הצהוב), אך ללא עדויות כתובות מהתקופה, לא ניתן לוודא כי הממצאים שנחשפו הם אכן של השְׂיָה.

לעומת שושלת שיה, אין חולק בדבר קיומה של שושלת שָׁאנְג (商) שבאה אחריה. שושלת זו התקיימה לאורך המאות ה-18 עד ה-12 לפנה"ס לאורך הנהר הצהוב. שושלת זו, ששלטה שלטון פיאודלי רופף, נכבשה לבסוף בידי שושלת ג'וֹאוּ (周). שושלת ג'ואו שלטה להלכה עד המאה ה-5 לפנה"ס. שלטונה הרכוזי הלך ונשחק בידי מצביאים צבאיים עצמיים. מדינות עצמאיות רבות, חלקן עדיין כפופות להלכה לממלכת ג'ואו, נלחמו זו בזו במשך מאות שנים, במה שמכונה תקופת האביב והסתיו ותקופת המדינות הלוחמות.

בשנת 221 לפנה"ס כבשה מדינת צ'ין את יתר המדינות, כשהיא מאחדת לראשונה את סין ומייסדת את שושלת צ'ין (秦). מייסד השושלת, צ'ין שה-חואנג, היה גם זה שטבע את המונח קיסר (皇帝\חְוָאנְגדִי) והיה לקיסר הראשון של סין. בתקופתו עבר הכתב הסיני סטנדרטיזציה בפעם הראשונה לקיומו. שושלת זו לא האריכה שנים, כיוון שגישת השלטון הלגליסטית הביאה למרידות תכופות.

שושלת האן שבאה בעקבותיה שלטה בסין בשנים 206 לפנה"ס עד 220. בתקופתה התגבשה זהות ההאן של הסינים, זהות הנשמרת עד ימינו. שושלת האן הרחיבה משמעותית את שטחה של סין בסדרה של מסעות צבאיים שהגיעו לקוריאה, לווייטנאם, למונגוליה ולמרכז אסיה. היא אף יצרה קשרים עם האימפריה הרומית באמצעות דרך המשי שיסדה במרכז אסיה.

יונגלה, קיסר סין משושלת מינג

קריסתה של שושלת האן מסמלת את תחילתה של תקופת שלוש הממלכות (三國\סָאן גְיוֹ), הרוויה במלחמות עקובות מדם. בתקופה זו יצרו הממלכות השונות קשרים דיפלומטיים עם יפן, ואף הנחילו להם את הכתב הסיני, המשמש אותם עד היום. בשנת 580 לספירה אוחדה לבסוף תחת שושלת סווי (隋), אך זו לא האריכה ימים בגלל המלחמה המתמשכת נגד ממלכת גוֹגוּרְיוֹ (614-598) הקוריאנית, שהחלישה אותה והביאה בסוף לנפילתה.

בתקופת שושלות טאנג (唐) וסונג (宋), שבאו בעקבות שושלת סווי, הגיעה סין לשיאה התרבותי והטכנולוגי והייתה אחת התרבויות המתקדמות ביותר בעולם. בשנת 1271 ייסד השליט המונגולי קובלאי חאן את שושלת יואן (元) בסין, כששושלת סונג נופלת סופית ב-1279. שושלת מונגולית זו שלטה בסין משך כתשעים שנה, עד שהובסה בשנת 1368 על ידי ג'וּ יְוֵ'אנְגָ'אנְג, מייסד שושלת מִינְג (明). שושלת זו שגשגה תקופה ארוכה, עד שהוחלפה בשושלת צִ'ינְג (清) המנצ'ורית. שושלת זו, שנפלה בשנת 1912 הייתה האחרונה בשושלות סין.

במאה התשע-עשרה נחשפה סין לאימפריאליזם האירופי ופיתחה כלפיו עמדה מתגוננת. בה בעת עסקה שושלת צ'ינג בהתרחבות אימפריאליסטית אל עבר מרכז אסיה. שעה שסין נפתחה לסחר חוץ ולפעילות מיסיונרית, הוחדר גם האופיום לסין מהודו שהייתה בתקופה זו תחת שלטון האימפריה הבריטית. סין הובסה במלחמת האופיום הראשונה ובמלחמת האופיום השנייה נגד בריטניה ומעצמות המערב, ואם לא די בכך, מרד טאיפינג, שפרץ ב-1851 ודוכא רק אחת-עשרה שנה לאחר מכן, החליש גם הוא את השלטון הקיסרי, בעוד שההזרמה הבלתי פוסקת של אופיום תרמה את חלקה להחלשותה של סין.

שושלת צ'ינג

בה בעת שסין התבוססה במלחמות מתישות, הצליחה יפן לחדש את צבאה. שינויים פנימיים ביפן גרמו לה לפתח שאיפות אימפריאליסטיות בעיקר כלפי קוריאה וכלפי מנצ'וריה. בהשפעת יפן, קוריאה, שהייתה אז מדינת חסות של סין, הכריזה עצמאות מסין ב-1894. מלחמת סין–יפן הראשונה שפרצה בעקבות זאת, נסתיימה בתבוסה משפילה ובהעברה של קוריאה וטאיוואן לידי יפן. כלקח מתבוסות אלה, הגה הקיסר גְואנְגשׂוּ רפורמה שתכליתה להפוך את סין למונרכיה קונסטיטוציונית מודרנית בסגנון יפן. אך רפורמה זו נעצרה בידי הקיסרית האלמנה צְה-שִׂי, ששמה את הקיסר במעצר בית. מרד הבוקסרים שפרץ ב-1900 בבייג'ינג נגד המערב רק החמיר את מצבה של סין והקיסרות. מצבה הרעוע של סין כולה הביא בתחילת המאה העשרים לקריאות הולכות ומתגברות לרפורמות ומהפכה. הקיסר גואנגשו מת במעצר בית ב-14 בנובמבר 1908, יום אחד בלבד לפני הקיסרית האלמנה צה-שי. הקיסר החדש היה אחיינו בן השנתיים פּוּיִי. הקיסרית האלמנה לונְגיוּ', בת-לווייתו של הקיסר גואנגשו, בהיותה עוצרת הכס, הייתה זו שחתמה על צו הוויתור על הכס ב-1912, ובכך שמה קץ ללמעלה מאלפיים שנות שלטון קיסרי בסין.

הרפובליקה הסינית והרפובליקה העממית של סין

ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים הסינית, הרפובליקה הסינית (1912–1949), היסטוריה של הרפובליקה העממית של סין

ב-1 באוקטובר 1912 נוסדה הרפובליקה הסינית, וד"ר סוּן יָאטְסֵן מהגְווֹמִינְדָאנְג (המפלגה הלאומנית) התמנה לנשיאה הזמני. ברם, יואן שה-קאי, גנרל לשעבר בצבאה של שושלת הצ'ינג, תפס בכוח את מקומו של סוּן. יתרה מכך, תכנן יואן שה-קאי לייסד שושלת חדשה, אך נפטר בנסיבות טבעיות בטרם עלה בידו לעשות כן. מותו הותיר את הרפובליקה חלשה, כשהכוח האמיתי נמצא בידיהם של מצביאים צבאיים מקומיים. בסוף שנות העשרים עלה בידי הגוומינדאנג, תחת צ'יאנג קאי שק, לשוב ולאחד את סין תחת שלטון מרכזי שהקים את בירתו בנאנג'ינג. כאמצעי זמני כביכול לייצוב השלטון, הותרה ברפובליקה קיומה של מפלגה אחת בלבד, מפלגת הגוומינדאנג.

בזמן מלחמת סין–יפן השנייה (1945-1937) התקיימה ברית מתוחה בין הלאומנים לקומוניסטים אל מול האויב היפני המשותף. סין יצאה מנצחת אך מרוששת ממלחמה זו. האיבה ההדדית הביאה לחידוש מלחמת האזרחים הסינית. מלחמה זו הסתיימה בפועל ב-1 באוקטובר 1949 עם הכרזתו של מאו דזה-דונג על הקמת הרפובליקה העממית של סין, ונסיגתו של צבא הרפובליקה לטאיוואן, שם מתקיימת הרפובליקה הסינית עד היום.

גאוגרפיה ואקלים

הגאוגרפיה של סין מתאפיינת ברמות והרים במערב ושפלה במזרח. כתוצאה מכך, זורמים מרבית הנהרות ממערב למזרח ונשפכים לאוקיינוס השקט. רוב השטחים הראויים לעיבוד חקלאי נמצאים לאורך שני הנהרות המרכזיים - היאנגצה והנהר הצהוב. שניהם, ובייחוד הנהר הצהוב, הם הערש הפרה-היסטורי של התרבות הסינית. נהרות חשובים נוספים הם האמור בצפון-מזרח; נהר הפנינה המנקז אליו נהרות בדרום סין ונשפך לים סין הדרומי בין הונג קונג למקאו; המקונג, הנובע ברמת טיבט וזורם במערב יונאן בטרם הוא ממשיך ללאוס, קמבודיה ווייטנאם; והברהמפוטרה שנובע בטיבט ומגיע לשיאו בהודו.

במזרח לאורך חופי הים הצהוב וים סין המזרחי נמצאים מישורי סחף המאוכלסים בצפיפות. צפונה, בשולי רמת מונגוליה הפנימית ניתן לראות ערבות נרחבות. דרום סין משופע בגבעות והרים נמוכים.

בצפון-מערבה של סין מישור סחף ענק, ודרומית לו מישור הררי ההופך לרכס ההימלאיה. צפון-מערב המדינה גם צחיח ברובו ונמצאים בו מדבריות גובי וטקלה מקאן. לאחרונה התעצם תהליך המדבור בסין וסופות חול הפכו לחיזיון נפרץ באביב, כשהאבק מגיע לדרום סין, לטאיוואן, ואפילו למערב ארצות הברית.

בשל גודלה האקלים של סין מגוון מאוד, והוא נע בין סובארקטי במחוז חיילונגג'יאנג בצפון לטרופי באי האינאן בדרום. באזור הצפון-מזרחי (ובייג'ינג בתוכו) מגיעות מידות החום בקיץ ל-30 מעלות, בעוד שהחורפים הם ארקטיים. באזור המזרחי-מרכזי, אקלים ממוזג-יבשתי, עם קיץ חם ולח, וחורף קר. הדרום נתון ברובו לאקלים אקלים סובטרופי.

חברה

נשים בסין

ראו גם – הגבלת ילודה בסין, סינופוביה

תרבות

קליגרף סיני

ערך מורחב – תרבות סינית

במשך מרבית ההיסטוריה של סין הקיסרית היה הקונפוציאניזם אבן יסוד של הממשל והפילוסופיה הרשמית שלו. כהונה במשרה ממשלתית הייתה מותנית בשליטה בטקסטים קונפוציאניים. ערכי התרבות המסורתיים של סין נבעו במידה רבה מפילוסופיה זאת והתאפיינו גם בשמרנות רבה. השפעתם ניכרת גם על התרבות הסינית של ימינו, שמייחסת חשיבות רבה למבחנים ולידענות. עד היום מתאפיינת החברה הסינית בריכוז מוקדי הכוח בידי אלו הנחשבים ראויים לכך מבחינה ערכית. מנגד ניכרה במהלך ההיסטוריה גם השפעתן של פילוסופיות מתחרות, כגון הלגאליזם, הנאו-קונפוציאניזם, הדאואיזם וכן תפישׂות אינדיבודואליסטיות או ריכוזיות.

עם חדירתם של כוחות כלכליים וצבאיים מערביים לסין החל מהמאה התשע-עשרה החלו תפישׂות שלטון זרות לקנות להן חוגי אוהדים בתוך סין. רבים מחוגים רפורמטורים אלה קראו לאימוץ של מערכות חברתיות זרות תוך ביטול מרבית המאפיינים של המורשת החברתית הסינית המסורתית. מנגד שאפו אחרים לשלב את יתרונות החברה הסינית עם אלו המערביות. לאור זאת ניתן לומר שקורות המאה העשרים בסין הן במהותן התנסות בשיטות חדשות של ממשל, חברה וכלכלה, שתכליתן לאחד מחדש את האומה הסינית לאור התמוטטות שלטון השושלות.

המטבח הסיני

ערך מורחב – המטבח הסיני

המטבח הסיני הוא אחד המטבחים העשירים עלי אדמות. המרכיב העיקרי במנה הסינית הוא לרוב על בסיס פחמימתי כגון אורז ואטריות, לעומת המרכיב העיקרי במנה מערבית - החלבון, כלומר הבשר. אף על פי כן, במשתה סיני רשמי ייתכן שלא יוגש אורז כלל. מזון סיני מוצק נאכל בעזרת מקלות אכילה סיניים שצריך רק להרים ולאכול, מבלי להיעזר בסכין. ומזון נוזלי נאכל בעזרת כף רחבה עם תחתית שטוחה, העשויה לרוב מחרס. משקאות - הסינים מאמינים כי שתייה קרה מפריעה לעיכול מזון חם ולכן לא יגישו שתייה קרה בארוחה אלא מרק. בסוף הארוחה תמיד תה לא ממותק, אך יש סוגים שונים ורבים של מרקים ותה. בעת שגובש המטבח הסיני היו רוב תושבי סין עניים במזון ובמקורות חימום ולכן נוצרו שם שיטות בישול החוסכות באנרגיה ומנצלות מקור אש אחד להכנת ארוחה שלמה.

הקפצה בווק

כלי הבישול הבסיסי במטבח הסיני הוא ווק. שיטות העבודה הנפוצות הן:

• הקפצה - ההקפצה היא טיגון במעט שמן ובטמפרטורה גבוהה על ווק המוליך חום בקצב גבוה ממחבתות רגילות. ההקפצה מתבצעת על כירה ייעודית המרכזת את החום ומגיעה לטמפרטורות גבוהות מכירה רגילה.
• טיגון בשמן עמוק - הטיגון העמוק הוא מהיר ביותר מה שמאפשר להכין מספר רב של מנות בזמן קצר. מנות רבות במטבח הסיני מוכנות בשיטה זו ובהן האגרול.
• אידוי - בסין משתמשים בכלי אידוי ייעודיים ממתכת או במבוק. לכלי תחתית מחוררת שמאפשרת לאדי המים לחדור דרך קומות הכלי. חלק מהמנות המוגשות כדים סאם מבושלות בצורה זו, אך לא כל מנות הדים סאם מאודות.
• בישול אדום - בשיטת בישול זו המזון מתבשל זמן ארוך (2–4 שעות) בתערובת של סויה, יין, מרק ותבלינים ומקבל צבע חום עשיר. שיטה זו חסכונית באנרגיה.
• בישול בדולח - בשיטת בישול זו המזון מתבשל זמן קצר במים רותחים או בציר רותח ולאחר מכן מניחים לו להצטנן כשעה בנוזל הבישול.

ספרות ואמנות

ערכים מורחבים – ספרות סינית, אמנות סינית

אֶרהוּ - כלי מיתר סיני מסורתי

אחד מסימני ההיכר של התרבות הסינית הוא הכתב הסיני. במהלך ההיסטוריה נכתבו סימני הכתב הסיניים במגוון סגנונות וגרסאות, ואלה מתועדים בעשרות אלפי מסמכים היסטוריים, מעצמות ניחוש עתיקות ועד לצווים קיסריים של שושלת צ'ינג. הקליגרפיה הסינית נחשבת לצורת האמנות הנשגבת ביותר בסין. נושאי הקליגרפיות הם כתבים קלאסיים ודתיים (קונפוציאניים, דאויסטיים או בודהיסטים) כמו גם שירה ופתגמים.

לסין היסטוריה עשירה של כתיבה ספרות קאנונית. העתיק שבהם הוא ספר התמורות. ספרים קלאסיים רבים נכתבו בתקופת המדינות הלוחמות, שהידועים שבהם הם ספר המאמרות לקונפוציוס והדאו דה ג'ינג של לאו דזה. בסין הקיסרית הייתה גם מסורת עתיקה של כתיבת דברי ימי השושלות, מסורת שהחלה בסְה-מָה צְ'יאן, היסטוריון החצר של שושלת האן שבספרו רשומות ההיסטוריון (史記), העלה על הכתב את דברי ימי סין המסורתית מתחילתה ועד למאה הראשונה לפנה"ס. תקופת שושלת טאנג ידעה פריחה של שירה סינית, והמפורסמים שבמשורריה הם דו פו ולי באי. השיא של כתיבת הפרוזה הוא בתקופת שושלות מינג וצ'ינג, אז נכתבו ארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים.

פרט לאלה לסין תרבות מסורתית עשירה ומגוונת בתחומי אמנות שונים. חפצי האמנות הקדומים ביותר שנמצאו בסין הם כלי-חרס מהתקופה הנאוליתית שנחשפו בצפון סין. הכלים מעוטרים בעיקר בדוגמאות גאומטריות וצורות חלזוניות. כלי הברונזה שנמצאו בסין הם, ומיוחסים לתקופת שושלת שאנג (1600-1046 לפנה"ס). כלים אלו שימשו בטקסים שונים והיו מעוטרים בדרקונים, מסכות, צורות גאומטריות ועוד. לקדרות החרסינה היסטוריה של למעלה מאלף שנה וידועה בכל העולם בטיבה ובתיחכומה. האופרה הסינית היא צורת אמנות בימתית בת למעלה מאלף שנה, המתאפיינת בתלבושות ססגוניות, בשימוש בכלי נגינה מסורתיים. קיימות מאות צורות לאופרה, ולכל צורה הכללים הבימתיים המייחדים אותה. בסין מגוון של כלי נגינה מסורתיים הכוללים מגוון של כלי מיתר, כלי קשת, כלי נשיפה, גונגים, מצילות, ותופים. הציור קיים בסין למעלה מאלפיים שנה והוא דומה בתפישתו ובטכניקות המשמשות אותו לקליגרפיה הסינית. צורות אמנות מסורתיות נוספות שניתן למנות הן ההדפסים, הריקוד והמחול, ואמנות עממית כגון מגזרת נייר.

דמוגרפיה ולשון

ערכים מורחבים – סינים (קבוצה אתנית), שפות סיניות

כפר של בני הדונג במחוז גוויג'ואו

בסין מגוון רחב של קבוצות אתניות, אך הקבוצה המזוהה ביותר עם סין היא של בני ההאן. קבוצה זו, המונה למעלה ממיליארד בני-אדם, מהווה את הרוב המכריע בסין הן מבחינה מספרית והן מבחינה תרבותית. במהלך השנים התבוללו לתוך ההאן עמים שונים, תוך שהם מאמצים את השפה והתרבות הסינית מחד, ומרחיבים את ההאן בצורה מספרית מאידך. מכיוון שההתבוללות לא תמיד הייתה שלמה, עדיין קיימים שרידים לשוניים ותרבותיות לקבוצות אלה ברחבי סין (ראו גם יהדות סין ובפרט יהדות קאיפנג). מנגד גם לקבוצות אלה הייתה השפעה על התרבות הסינית, כשהבולטת ביותר היא השפעתה של שושלת צ'ינג, שהייתה שושלת מנצ'ורית.

בני ההאן מרוכזים בעיקר במחוזות הצפופים של דרום ומזרח סין, אם כי הם פזורים בסין כולה. בני ההאן דוברים מגוון של שפות סיניות, כשהעיקרית היא השפה המנדרינית, שעליה מבוססת המנדרינית תקנית, שהיא השפה הרשמית הן בסין העממית והן בסין הלאומית. פרט לבני ההאן מכירה הרפובליקה העממית של סין ב-55 קבוצות אתניות שונות, הנבדלות זו בשפתן ובתרבותן. חלקן, דוגמת הטיבטים, שומרות על ייחודן התרבותי עד היום, בעוד שרבות אחרות, דוגמת המנצ'ורים התבוללו כמעט לחלוטין בקרב ההאן.

• בצפון-מזרח סין – מיעוטים דוברי שפות טונגוסיות, כגון המנצ'ורית, בהם האוֹרוֹצֵ'ן, האֵווֵנְק וכן קוריאנים.
• בערבות שבצפון סין - מיעוטים דוברי שפות מונגוליות, כגון המונגולים והדאור.
• בערבות ובמדבריות שבצפון-מערב סין - עממים מרכז-אסיאתיים דוברי שפות טורקיות, כגון האויגורים והקזחים.
• ברמת ההימלאיה - עממים דוברי שפות טיבטיות, כגון הטיבטים, היי, הנאשי, הבאי, והמוסואו עם תרבותם המטריארכאלית המיוחדת.
• באזורים הטרופיים והסובטרופיים של דרום-מערב סין - עממים דוברי שפות מיאו-יאו, כגון המיאו; שפות טאי, כגון הדאי, הג'ואנג, הדונג, והבויי; ההאני הדוברים שפה השייכת למשפחת השפות הלולו-בורמזיות, וכן קבוצות קטנות של דוברי שפות מון-חמר ווייטנאמית.
• בטאיוואן ישנם מיעוטים דוברי שפות מלאיו-פולינזיות.
• ראויים לציון בני החווי, שהם זהים מבחינה אתנית להאן וחיים בקרבם, אך מתייחדים בהיותם מוסלמים.

דת ולאומנות

ערכים מורחבים – הדת הסינית העממית, דאואיזם, בודהיזם, קונפוציאניזם

מקדש קונפוציוס במחוז פוג'יין

בודהיזם (佛教 - פוֹ-גְ'יָאו), דאואיזם (道教 - דָאו-גְ'יָאו) וקונפוציאניזם נחשבות שלושת מערכות האמונה המרכזיות בתרבות הסינית לאורך ההיסטוריה, ואלו היו הדתות העקריות בסין באלפיים השנים האחרונות. אמונות אלה לאו דווקא סותרות זו את זו, וכולן מכילות אלמנטים שאינם נחשבים דתיים במערב. בנוסף נהוגה בסין דת עממית הכוללת אלמנטים משלושת מערכות האמונה הגדולות לצד אגדות סיניות מקומיות וצורות פולחן אלילי ייחודיות לאזורים שונים בסין, דת סינקרטיסטית זו מכונה הדת הסינית העממית. רוב תושבי סין אינם מגדירים את עצמם כשייכים לאחת מהדתות אלו באופן אקסקלוסיבי, ורואים כל אחת מהם כרלוונטית לתחומים שונים בחיים. לדוגמה, הבודהיזם נותן כלים להתעסקות טקסית במוות, לוויות, ופולחן מתים, בעוד הקונפוציאניזם מעניק תשתית רעיונית ומוסדית לחינוך וליחס למוסד המשפחה והמדינה.

המסורות המרכזיות של הבודהיזם בסין הן מסורת הארץ הטהורה (净土宗 \ גִ'ינְג טוּ דְזונְג) ומסורת הצ'אן (禅) (המוכר בעברית בהגייתו היפנית, זֵן); שתיהן מסורות של זרם המהאיאנה בבודהיזם, המכונה גם הזרם הצפוני. לאורך דרך המשי קיימת נוכחות גם לדת האסלאם. פרט לאלו קיימות אוכלוסיות קתוליות, פרוטסטנטיות, ומגוון של אמונות ודתות של בני מיעוטים דוגמת הבודהיזם הטיבטי.

מדורה טקסית והצגה, שתיהן כחלק מפסטיבל עממי הנועד לבקש יבול מוצלח וגדול מהאלים.

סין העממית היא מדינה לאומנית המתבססת על האתניות, כשרוב אזרחיה אתאיסטים וחילונים בעידוד ועל-פי שיטת החינוך במדינה. עם זאת ממשלת סין מתירה פולחן דת ברמה האישית, ובפיקוח המדינה. הממשלה אוסרת על קיום פולחנים המערערים על סמכותה של המדינה, לדוגמה היא אוסרת על מאמינים קתולים להכיר בסמכותו העליונה של האפיפיור, וכנסיות קתוליות שאינן מאושרות ומפוקחות על ידי הממשל נאלצות לפעול במחתרת. כיום מגלה הממשל סובלנות כלפי הדתות המסורתיות, וקיים עניין מחודש בדתות ובאמונות המסורתיות. לעומתה, טאיוואן מעולם לא הטילה הגבלות דתיות, ועד היום למסורות אלה תפקיד מרכזי בחיי היום-יום של הטאיוואנים.

מדע וטכנולוגיה

בין ההישגים הטכנולוגיים המיוחסים לסין העתיקה ניתן למנות את הנייר, המצאות בתחום הדפוס, המצפן, אבק השרפה, מכשירים סייסמולוגיים קדומים, הגפרורים, המבדוק היבש, מחוגות המדידה, הבוכנה הכפולה, היצקת, מחרשת הברזל, המזרעה מרובת הצינורות, המריצה, הגשר התלוי, השימוש בגז טבעי כדלק, המחגר לשעונים, מפת התבליט, המדחף, רובה הקשת והתותח. אסטרונומיים סינים היו בין הראשונים לתעד סופרנובה. מתמטיקה סינית התפתחה בנפרד מן המתמטיקה היוונית, ויש בה משום עניין רב להיסטוריה של המתמטיקה.

במאה השבע-עשרה כבר פיגרה סין אחרי אירופה מבחינה מדעית וטכנולוגית. לעובדה זו ניתנו מגוון הסברים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים, אם כי יש היסטוריונים הממקדים את הסיבות בסיבות כלכליות, כגון מחסור בתמריצים למיכון ותיעוש עקב היעילות הרבה של התהליכים החקלאיים והתעשייתיים בסין. בעשורים האחרונים מושבות סיניות מחוץ לסין, כגון טאיוואן, הונג קונג וסינגפור, הדביקו את הפער, בעוד שסין נותרה מאחור. עם זאת, החל משנות השמונים של המאה העשרים, הביאו רפורמות כלכליות להפיכתה של סין להובילי כמעצמה כלכלית, בפרט בזכות כמות אזרחיה הנמנים עם מעל למילארד נפש – אם כי סין היא עודנה, מבחינה סוציו-אקונומית, מדינה מתפתחת הנמצאת מאחורי שאר אוכלוסיות העולם – אך מנגד, עם הכלכלה השנייה בגודלה ברחבי תבל, וכך גם ניכר בשל השקעתה במדע ובטכנולוגיה בעשורים האחרונים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל פורטל סין הוא השער לכל הערכים והנושאים העוסקים בסין ובתרבות סין. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים ברפובליקה העממית של סין, בסין ההיסטורית ובתרבות הסינית: גאוגרפיה, היסטוריה, סמלים לאומיים, פוליטיקה, כלכלה, תרבות ועוד.

• לוח השנה הסיני

• דרקון סיני
• רפואה סינית
• Made in China
• ממשלת סין
  • הגבלת ילודה בסין
• שפות סיניות
• סינים
  • ^{סינגאפור}
• _{יהדות סין}

לקריאה נוספת

• אדוארד הוגלנד, מים קדושים - נופי שמורת ג'יו-זאי-גואו בסין הם מפלט מהזיהום והתיעוש העירוניים, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 130, מארס 2009
• פיטר הסלר, רוחות חסרות מנוח, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 140, ינואר 2010
• אדגר סנאו, כוכב אדום בשמי סין, הוצאת הקבוץ המאוחד.
• מ.א. נאורס, תולדות סין, תרגם :ברוך קרופניק, הוצאת: ת"א י' שרברק, תש"ו, (1945).
• עמנואל צ' י' שו, צמיחתה של סין המודרנית, ירושלים ותל אביב: שוקן, 2005.

קישורים חיצוניים

• ציטוטים מתוך הספר: להבין את סין
• סין - מידע שימושי ומאמרים מתוך מסע אחר
• הכל על סין בשפה העברית
• תמונות (באנגלית)
• לימוד על סין (באנגלית)
• צור שיזף, מערב סין, באתר המחבר
• כתבות על יעדי טיול ומידע למטיילים בסין, באתר GoTravel
• כתבות ומאמרים על סין בנושאים שונים
• הגרסה העברית של אתר הרדיו הבינלאומי של סין