פתיחת התפריט הראשי

ויאהב אומן

קרובת י"ח לפורים מאת רבי אלעזר הקליר
"ויאהב אומן", מתוך סדר עבודת ישראל נוסח פולין (רעדעלהיים, 1901) שהו"ל זליגמן בר. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 744

וַיֶאֱהַב אוֹמֵן יְתוֹמַת הֶגֶן (מקובל גם השם הכללי קרובות לפורים או קרובץ לפורים[1]) היא קרובת י"ח (קרובה היא פיוט לחזרת הש"ץ, קרובת י"ח היא קרובה המיועדת לחזרת הש"ץ של יום חול המורכבת מתפילת שמונה עשרה) לפורים, שנחברה בידי הפייטן הארץ-ישראלי בן המאה השישית רבי אלעזר בירבי קליר. הקרובה נתקבלה בנוסח אשכנז לשחרית של פורים.[2]

תכנים ולשוןעריכה

תוכני הקרובה עוסקים בסיפור מגילת אסתר ונס פורים, תוך הזדקקות מרובה למדרשי חז"ל על המגילה. לשון הפיוט היא מייצגת נאמנה של הסגנון הקלירי החידתי, ולעיתים אף מובאת כדוגמה לסגנון זה.[3] שולמית אליצור מונה מספר גורמים היוצרים את הסגנון החידתי בקרובה: השימוש במילים ספורות על מנת לרמוז לקטעים שלמים במדרש או במגילה; הלשון הפייטנית שלו, הכוללת חידוש פעלים ושמות ושימוש רב בצורות מקוצרות; והעדפת השימוש בכינויים על מנת לרמוז לדמויות, במקום להשתמש בשמותיהם. כל המאפיינים הללו באים לידי ביטוי בצורה נרחבת בקרובה (ובפיוטים קליריים רבים).[3] השימוש בכינויים בקרובה הוא רב מאד, שלום שפיגל מונה 75 כינויים בקרובה הבסיסית, ובהם עשרה כינויים שונים למרדכי.[4]

מבנה בסיסיעריכה

מבנה הבסיסי של הקרובה הוא בן מחרוזת אחת לכל ברכה מברכות חזרת הש"ץ, אשר מכילה שש שורות מחורזות.[5] הקרובה בנויה על בסיס שני פסוקים מן המגילה: הראשון, "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי" (מגילת אסתר, פרק ב', פסוק י"ז) אשר מילה ממנו מופיעה בראש כל מחרוזת, והשני, "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה." (מגילת אסתר, פרק ח', פסוק ט"ו), אשר מילה ממנו מופיעה בתחילת השורה האחרונה בכל מחרוזת. מלבד זאת, חמש המחרוזות הראשונות יוצרות אקרוסטיכון אלפביתי (בשורה הראשונה לאחר מילת הפסוק), ובשורה האחרונה חתום לאחר המובאה מן הפסוק שם המחבר אלעזר בירבי קיליר חזק. כמקובל, כל מחרוזת מכילה בסופה את נושא הברכה אליו היא משתייכת.

להלן תובאנה שתי מחרוזותיה הראשונות של הקרובה לשם דוגמה:[6]

וַיֶּאֱהַב אוֹמֵן[א] יְתוֹמַת הֶגֶן
אֲמָנָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ בַּעֲדָהּ לְהָגֵן[ב]
אָז מֵאָז כְּחָז יוֹדֵעַ נַגֵּן[ג]
אַרְיֵה בֶּן זְאֵב[ד] לְיֶשַׁע הוֹגֵן
אָץ לְהַזְכִּיר אוֹתוֹ מְנַגֵּן[ה]
וּמָרְדְּכַי אֻמַּץ בְּאֶלֶף הַמָּגֵן[ו]
       בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן אַבְרָהָם

הַמֶּלֶךְ בְּכֵס יָהּ חַק לְזֶרַע כֹּה יִהְיֶה[ז]
בַּקָּמִים כָּל נֶשֶׁם לֹא תְחַיֶּה[ח]
בֶּן בְּכוֹרַת[ט] חַל דְּבַר אֶהְיֶה
בְּקוֹץ אֲשֶׁר נִכְמַר וַיְחַיֶּה[י]
בְּכֵן צִפְעוֹ צָץ לְצִדִּים שֶׁיִּהְיֶה[י"א]
יָצָא לְמָרְרוֹ מוֹר[י"ב] בִּגְשָׁמִים מְחַיֶּה[י"ג].
       בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֵּה הַמֵּתִים

  1. ^ מרדכי, ע"פ אסתר, ב', ז'.
  2. ^ באמונה הגן עליה שבעים וחמש שנה. על פי המדרש שאסתר הייתה בת שבעים וחמש כשנלקחה לאחשוורוש (בראשית רבה, פרשה ל"ט, פסקה י"ג).
  3. ^ דוד המלך, ע"פ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק י"ח.
  4. ^ כינוי למרדכי. אריה הוא רמז לשבט יהודה (בראשית, מ"ט, ט') וזאב רמז לשבט בנימין (שם פסוק כ"ז). מרדכי מכונה אריה בן זאב בשל העובדה שהוא נקרא במגילה הן "איש יהודי" והן "איש ימיני" (אסתר, ב', ה').
  5. ^ מיהר דוד להזכיר את מרדכי ולהציל בגינו את שמעי בן גרא, מאבות אבותיו של מרדכי, מידי אבישי בן צרויה שבקש להורגו (עיין שמואל ב', י"ט).
  6. ^ רומז גם לחתימת הברכה. כל השורות האחרונות מבוססות על הדרשה המובאת במדרש פנים אחרים על אסתר נוסח ב (ההדיר שלמה בובר), פרשה ב', עמוד 62. (סריקה בויקישיתוף).
  7. ^ כינוי לעם ישראל, שנאמר עליו לאברהם "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית, ט"ו, ה').
  8. ^ ה' צוה את עם ישראל למחות את זכר עמלק ולא להחיות בו נשמה, והוא חקק זאת על כסאו. (בהתאם לשמות, י"ז, ט"ז).
  9. ^ שאול המלך, שבכורת הוא אחד מאבותיו (שמואל א', ט', א').
  10. ^ בכך שריחם על אגג מלך עמלק והותירו בחיים (שמואל א', ט"ו).
  11. ^ בשל חטא שאול שהחיה את אגג, יצא צאצאו של אגג, המן, להיות לצדים לישראל.
  12. ^ כינוי למרדכי, על שם הפסוק מָר-דְּרוֹר (שמות, ל', כ"ג) המתורגם "מירא דכיא" ונדרש כרמז למרדכי (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ט, עמוד ב').
  13. ^ ורומז בכך גם לחתימת הברכה ולהזכרת גבורות גשמים, הנצרכת על פי הדין בימות החורף.

מחרוזות המשנהעריכה

בכתבי היד שנמצאו בגניזה הקהירית מופיעות העתקות רבות של הקרובה, ובמקצתן היא מופיעה בנוסח מורחב הכולל מחרוזות משנה שאינן מופיעות בהעתקות האירופאיות של הקרובה. בנוסח זה, מופיעה בכל ברכה מחרוזת נוספת בת ארבע שורות המשורשרת (אנ') לסוף המחרוזת הראשית. השורה הרביעית בכל מחרוזת כזו היא פסוק מהתנ"ך הפותח בשם ה' והעוסק בנושא הברכה. מחרוזת המשנה יוצרות חתימה נוספת של שם הפייטן אלעזר הודיה מקרית ספר. ההבדל הסגנוני בין מחרוזות המשנה למחרוזות הראשיות בולט והן מתאפיינות בלשון פשוטה בהרבה, בחריזה נוקשה פחות ובמיעוט התבססות על המדרש.

ביחס בין שני הנוסחים של הקרובה, הקצר והמורחב, עסקה שולמית אליצור. היא הסיקה שהנוסח הקצר, המצוי במחזורי אירופה ובחלק מקטעי הגניזה, הוא הנוסח המקורי שכתב הפייטן. היא מציעה שייתכן שמחרוזות המשנה נכתבו בידי פייטן מאוחר, שסגנונו שונה משל הקליר, אך מעדיפה לדחות אפשרות זו שכן ידועים פייטנים שכתבו ביותר מסגנון אחד, ואף לקליר יש מספר סגנונות בפיוטיו, ואילו מחרוזות המשנה חתומות בפירוש בשמו של הקליר, וההנחה הבסיסית של מחקר הפיוט היא לייחס אמון בחתימות שבפיוטים. עם זאת, בשל הסגנון הפשוט יותר של מחרוזות המשנה, משערת אליצור שהן נכתבו כהרחבה מאוחרת של הקרובה הבסיסית, כנראה לצורך אמירה בבית כנסת שהייתה בו מקהלה, ומחרוזות המשנה נועדו לאמירת המקהלה.[7]

פיוטי הרחבהעריכה

כנהוג בקרובות רבות, נוספים פיוטי הרחבה באחת הברכות, השייכת במיוחד לנושא הקרובה.[8] בהתאם, מתרחבת הקרובה שלפנינו בברכת המינים העוסקת באובדן הרשעים ואויבי ישראל, וככזו קשורה במיוחד לפורים.[9] בסידורי אשכנז נדפסו חמשה פיוטי הרחבה,[10] שהן למעשה שני פיוטים בלבד שנתחלקו בכתבי היד ובדפוסים עקב שינוי האקרוסטיכון באמצעם. הראשון כולל את "אזרח בט חוץ" (על סדר א"ב), "תמימים כרשו" (על סדר תשר"ק) ו"אותו מבהלת" (חתום בשם המחבר), והיא מתארת את מלחמות ישראל בעמלק החל מיציאת מצרים ועד לסיפור המגילה המתואר כמובן בפירוט רב יותר. הפיוט השני כולל את החלקים "אספרה אל חוק" (א"ב) ו"אמל ורבך" (שם המחבר) מתאר את הגורל שהטיל המן בכדי לבחור את יום השמדת היהודים ע"פ המדרש, ואת חוסר יכולתו לבחור בכל ימות השבוע ובכל החדשים מלבד חודש אדר.
בעוד מקומה של סדרת ההרחבות הראשונה בקרובה "ויאהב אומן" ברור, על הסדרה השנייה הועלו פקפוקים שמא שייכים במקורם לקרובה אחרת. בקטעי הגניזה ובמחזור רומניא מועתקת סדרת ההרחבות השנייה בתוך קרובה קלירית אחרת לפורים, המתחילה "אמתך וחסדך בל תרחק". טענה זו מופיעה כבר ב"ספר קרובה" שנתחבר באשכנז בימי הביניים המוקדמים.[11] שולמית אליצור העירה כי על אף עדות כתבי היד הללו, סגנון סדרת ההרחבות השנייה מפואר משמעותית מזה של קרובת "אמתך וחסדך", וגם תחכומו ועושר רמיזותיו גבוהים בהרבה משל "אמתך וחסדך" ודומים יותר דוקא לסגנונה של "ויאהב אומן", ועל כן הותירה את שאלת מקומן המקורי של ההרחבות הללו בספק.[12][13] לעומת זאת, עדן הכהן טוען כי דווקא מחזורי אשכנז משמרים את הרכבה המקורי של הקרובה, וקטעי הגניזה ומחזורי רומניא הממקמים את הסדרה השנייה ב"אמתך וחסדך" הם שימוש משני בפיוטים אלה.[14] אולם, עקב העובדה שכבר ישנם פיוטי הרחבה לברכת "מכניע זדים" בקרובת "ויאהב אומן", מציע הכהן שבמקורה, נכתבה סדרת ההרחבות השניה כהרחבה של פסקת על הניסים (או בנוסחה הארץ-ישראלי "וכנסי פלאך") בברכת מודים, אלא שבשלב מוקדם צרפו אותה המתפללים להרחבות שבברכת מכניע זדים.[15] בפרסום מאוחר יותר דחתה אליצור את הצעת הכהן, שאין לה בסיס בכתבי היד, אך קבעה גם, לאור מחקרה על סגנונותיו המשתנים של הקליר, כי לא ניתן לשייך את ההרחבות ל"אמתך וחסדך" בשל פערי הסגנון, המצביעים לדעתה גם על פער בזמן הכתיבה, וכן לא ל"ויאהב אומן" שכבר יש בה פיוטי הרחבה אחרים. היא מציעה שסדרת ההרחבות השנייה שייכת לקרובה שלישית שאבדה, או שנכתבה כדי לגוון ולהחליף את הסדרה הראשונה שב"ויאהב אומן".[16]

שולמית אליצור מציינת, כי בחלק מקטעי הגניזה מופיעים פיוטי הרחבה רבים נוספים, שאינם מוגבלים לברכת המינים בלבד, אלא מופיעים בכל ברכה וברכה מברכת המינים ואילך. אליצור קובעת כי לא ניתן להכריע האם פיוטי ההרחבה הנוספים הם חלק מקורי בקרובה ונכתבו בידי הקליר, או שמא תוספת מאוחרת בידי מחברים אחרים, בעוד הנוסח האשכנזי המכיל הרחבות בברכת המינים בלבד הוא המקורי.[12]

חסרונה של ברכת צמח דודעריכה

בקרובה, ככל הקרובות שמקורן בארץ ישראל, אין מחרוזת המיועדת לברכת מצמיח קרן ישועה. הסיבה לכך היא שבנוסח ארץ ישראל לא נהגו לומר ברכה זו כלל, ובתפלתם היו שמונה עשרה ברכות בלבד, כאשר עניין מלכות בית דוד נכלל בברכת בונה ירושלים.[17] על כך עמד כבר הרי"ד כאשר הוא דן במספר הברכות בתפילת העמידה: "וטעמא דמלתא שהיו כוללים של דוד בבונה ירושלים. וכך אתה מוצא בקריבות שנתקנו על ח"י ברכות בפורים וביום הושענא ובי"ז בתמוז ובי' בטבת הוא כולל של דוד בבונה ירושלים" (תוספות הרי"ד, מסכת תענית, י"ג ע"א). בתקופות מאוחרות יותר כתבו הסבר זה גם הגר"א,[18] רוו"ה[19] ועוד. הסבר זה אושש לאחר גילוי הגניזה הקהירית ובה סידורים רבים בנוסח ארץ ישראל וקרובות י"ח רבות, שברבות מהן אין מחרוזת לברכת מצמיח קרן ישועה.

אולם, קהילות אשכנז במשך הדורות הכירו קרובת י"ח אחת בלבד, והיא זו שלפנינו.[20] אי לכך, רבים במשך הדורות ראו בחסרון ברכת מצמיח קרן ישועה השמטה מכוונת, וניסו למצוא טעמים מדוע השמיט הפייטן ברכה זו. בהגהה על ספר מנהגי מהרא"ק נאמר "ומה שלא תיקן הפייט קרובוץ באת צמח דוד כו' בפורים, היינו משום דמרדכי בן יאיר בן שמעי בן גרא שצוה דוד להרגו, וזאת הברכה את צמח דוד, לפיכך לא תיקן כלום" (הגהה על ספר המנהגים (קלויזנר), סימן פג). באופנים דומים כתבו רבים אחרים, בעיקר מתנועת החסידות, שמרדכי הוא מצאצאי שאול המלך שנאבק בדוד ואף איבד את מלכותו לטובת דוד, ולכן לא ראוי לתקן פיוט לברכה המיועדת כולה לדוד;[21] או שבמלחמת עמלק העיקר הם בני רחל ולא שבט יהודה, ולכן דוד אינו שייך למלחמת מרדכי בהמן.[22] בכיוון אחר יש שכתבו שמהותו של פורים היא הציפייה והקיווי לישועת ה', ולכן בברכת מצמיח קרן ישועה, שנאמר בה "לישועתך קוינו כל היום" אין צורך להוסיף שום תוספת מיוחדת לפורים, כי במהותה היא כבר קשורה לפורים.[23]

כאמור, הקרובה נכתבה מראש על פי מנהג ארץ ישראל, שבו היו רק שמונה עשרה ברכות בתפילת העמידה. כאשר הגיעה הקרובה למקומות בהם נהגו לומר תשע עשרה ברכות, נוצר צורך להתמודד עם חסרונה של מחרוזת אחת. הנוהג הרווח היה ועודנו לומר את הפיוט בברכת ירושלים ולהשאיר את ברכת את צמח ה"נוספת" ללא כל פיוט, ובהתאם לכך אנו מוצאים את הטעמים וההסברים דלעיל. אולם, מנהג ייחודי מופיע בסדר טרוייש (נתחבר בטרואה על ידי רבי מנחם בן יוסף חזן), ולפיו ניתן לבחור האם לומר את הפיוט בברכת ירושלים ולהותיר את ברכת את צמח "ריקה", או לומר את ברכת ירושלים ללא פיוט ולהוסיף את הפיוט דווקא בברכת את צמח.[24]

הקרובה בספרות ההלכה והמנהגעריכה

ביקורתעריכה

רב נטרונאי גאון, בתשובה העוסקת בשאלת אמירת פיוטים במהלך התפילה, מתיר אמירת פיוטים אם הם שומרים על קשר לנושא הברכה, אולם מסייג את דבריו: "אבל בקיבוץ גליות ובהקבץ בתולות וכל כיוצא בהן וכל הדומה להן אסור לאומרו, ואם אמר מלמדין אותו עד שלא יאמר כך". חוקרים שונים ניסו לזהות לאלו פיוטים כיוון רב נטרונאי בביקורתו. אחת ההשערות המקובלות היא שדברי רב נטרונאי מכוונים לקרובה "ויאהב אומן". על פי ההשערה הזו, "קיבוץ גליות" רומז לסיומה של המחרוזת העשירית "נִדָּחִים מְקַבֵּץ" (בסיומה של ברכת קיבוץ גלויות), ו"ובהקבץ בתולות" מכוון לתחילת המחרוזת הבאה, הפותחת "הַבְּתוּלוֹת בְּהִקָּבֵץ שֵׁנִית". אם מקבלים השערה זו, ניכר שרב נטרונאי מצא פסול כלשהו בקרובה, אולם לא ברור מה פסול מצא בה.[25]
מאידך, כאשר רבנו גרשום מאור הגולה (ופוסקים אחרים בעקבותיו) מצטט את תשובת רב נטרונאי גאון, לא מופיע בה המשפט שצוטט לעיל, אלא רק ההיתר העקרוני לומר פיוטים. יש ששיערו שהשמטה זו מכוונת ונובעת מכך שרבנו גרשום הכיר את הקרובה ה"פסולה", ואף נהג לאומרה, ובשל כך בחר שלא לצטט את המשפט הפוסל אותה אלא רק את ההיתר ההלכתי העקרוני.[25]

הקרובה במנהגי אשכנזעריכה

במרחב האשכנזי,[26] אמירת הקרובה היא מנהג מוסכם ומקובל, המופיע ללא ערעור בספרי המנהגים, כגון: סדר טרוייש (וזאת על אף שפיוטים רבים הוא ממליץ לומר שלא בתוך התפילה),[24] מנהגים דבי מהר"ם,[27] מהרי"ל,[28] לבוש,[29] יתרה מזאת, הלבוש מנמק את המנהג (המופיע במהרי"ל ללא נימוק) שלא לומר אשר הניא לאחר קריאת המגילה ביום, בכך שתוכן אשר הניא כבר הופיע בקרובות שאמרו קודם לכן.[29] לעומת זאת יש לציין שבמעשה רב נאמר שהגר"א לא אמר את הקרובה,[30] וכיום, כמו מרבית הפיוטים בנוסח אשכנז, היא אינה נאמרת בקהילות רבות.
עדות למעמדה האיתן של הקרובה בנוסח אשכנז ניתן למצוא בכך שהיא נאמרה אף במקומות בהן ביטלו כבר את רוב הפיוטים בשאר ימות השנה, כדוגמת ישיבת וולוז'ין[31] ובית המדרש הישן בברלין.[32] הנצי"ב נימק זאת בעקרון של פרסומי ניסא.[31]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קרובץ הוא שיבוש מקובל בספרות היהודית של המילה "קרובות", כנראה בהשפעת ההגייה האשכנזית.
  2. ^ בעקבות ירידת מעמדם של הפיוטים בנוסח אשכנז במאה השנים האחרונות, במרבית הקהילות הקרובה אינה נאמרת כיום.
  3. ^ 3.0 3.1 למשל אצל שולמית אליצור, "מכתבי חידה אל ליריקה זכה: לבחינת יצירתו של ר' אלעזר בירבי קיליר", דחק ב, תשע"ב. (עמודים 19–24) ושם גם ניתוח ספרותי של שתי המחרוזות הראשונות.
  4. ^ שלום שפיגל, אבות הפיוט: מקורות ומחקרים לתולדות הפיוט בארץ ישראל (ניו יורק וירושלים: בית המדרש לרבנים בניו יורק, תשנ"ז), עמ' 209.
  5. ^ במחרוזת האחרונה, המוקדשת לברכת שים שלום, נוספת שורה שביעית. התארכות הקטע האחרון מעבר לתבנית הקבועה היא תופעה נפוצה בפיוט.
  6. ^ הנוסח ע"פ הסידורים הנדפסים והביאור ע"פ רוב מבוסס על מאמרה של אליצור
  7. ^ שולמית אליצור, "'ויאהב אומן' – קרובה קלירית לפורים בעיצוב מורחב", תרביץ סד [ד], תמוז תשנ"ה. (עמודים 499–521) (באתר אוצר החכמה).
  8. ^ כך למשל, קינות לתשעה באב הן במקורן פיוטי הרחבה לקרובות לתשעה באב, פיוטי תפילת גשם ותפילת טל הן הרחבות של קרובות, וישנן דוגמאות נוספות.
  9. ^ במקצת סידורים נדפסה חתימת הברכה "ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים" קודם להרחבות, ובכך צורפו כביכול ההרחבות לברכה הבאה, ברכת הצדיקים, אולם זו טעות סופר.
  10. ^ כיום גם בין הקהילות האומרות את הקרובה, ישנן כאלה שאינן אומרות את ההרחבות.
  11. ^ ספר קרובה (מהדיר: אברהם מאיר הברמן), בתוך ידיעות המכון לחקר השירה העברית ג (תרצ"ז), עמ' קיב. גם רבנו שמעיה בפירושו לקרובה טוען שסדרת ההרחבות השנייה זרה בקרובה והוא טוען עוד כי מחברה אינו הקליר, אולם דבריו תמוהים כי שמו של הקליר חתום בפירוש ב"אמל ורבך". פיוטים לארבע פרשיות וקרובץ לפורים עם פירוש רש"י ובית מדרשו (ניו יורק: מכון ממלכת כהנים, תשע"ד), עמ' קמג.
  12. ^ 12.0 12.1 אליצור, "ויאהב אומן", עמ' 500, הערה 5.
  13. ^ אולם במקום אחר כתבה אליצור בסתם שההרחבות הללו אינן שייכות ל"ויאהב אומן" אלא לקרובת פורים אחרת משל הקליר. אליצור, רבי אלעזר בירבי קליר: פיוטים לראש השנה (ירושלים: האיגוד העולמי למדעי היהדות, תשע"ד), עמ' 77 הע' 18.
  14. ^ עדן הכהן, "לבירור זיקתם של מדרשי אסתר לפיוטי ההרחבה הקיליריים לפורים 'אספרה אל חוק' ו'אמל ורבך'", נטועים ז, תש"ס. (עמודים 47–48).
  15. ^ עדן הכהן, עיונים בקרובה אמיתך וחסדך אל תרחק ובפיוטי ההרחבה הנלווים לה, עבודה לתואר מוסמך, חשוון תשנ"ח, עמ' 95–96.
  16. ^ אליצור, סוד משלשי קודש: הקדושתא מראשיתה ועד ימי רבי אלעזר בירבי קליר (ירושלים: האיגוד העולמי למדעי היהדות, תשע"ט), עמ' 575 הע' 6, ועמ' 705 הע' 31.
  17. ^ תוספתא ברכות, פ"ג הלכה כה; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד' ובמקורות נוספים. ראה אורי ארליך, ‏.pdf לנוסחן הקדום של ברכת 'בונה ירושלים' ו'ברכת דוד' בתפילה, פעמים 78 (חורף תשנ"ט), עמ' 16–43.
  18. ^ שנות אליהו, מסכת ברכות, פרק ד', משנה ג'.
  19. ^ במחזור ליום הכיפורים, בביאורו לפיוט "אהללך בקול רם" בתפילת שחרית.
  20. ^ קרובת י"ח נוספת הנהוגה בחלק מקהילות אשכנז והייתה מוכרת שם, היא הקרובה "אאביך" לתשעה באב, אינה רלוונטית לדיון זה, כי היא מסתיימת בברכת בונה ירושלים. אמנם לפנים נהגה באשכנז גם קדושתת הי"ח "אעדיף כל שמונה" לחנוכה, אולם היא מופיעה בכתבי היד האשכנזיים בצורה מקוטעת, כקדושתא רגילה, וחלקיה שאחר הקדושה ובהם המחרוזת לברכת בונה ירושלים, לא היו מוכרים באשכנז. (שולמית אליצור, סוד משלשי קודש: הקדושתא מראשיתה ועד ימי רבי אלעזר בירבי קליר (ירושלים: האיגוד העולמי למדעי היהדות, ה'תשע"ט), עמ' 17 הע' 73.)
  21. ^ רבי נפתלי מרופשיץ, זרע קודש לפורים, בשם הרב מלובלין. והוסיף שבמקביל בהושענא רבה שהוא יומו של דוד אין מזכירים כלל את שאול. רעיון דומה מובא גם בשם רבי אריה זאב גורביץ ([1]).
  22. ^ בני יששכר, חודש אדר, מאמר ו אות טז.
  23. ^ הרב אברהם הלוי שארר, הלקח והלבוב – אדר (ברוקלין, תשע"ג), עמ' קטז. (סריקה של העמוד הרלוונטי נמצאת פה, כחלק משיעור של הרב משה צבי ויינברג באתר YUTorah של ישיבה יוניברסיטי.)
  24. ^ 24.0 24.1 רבי מנחם בן יוסף חזן, ‏סדר טרוייש, (מהד' מ"צ ווייס, פפד"מ, תרס"ה), עמ' 38, באתר אוצר החכמה.
  25. ^ 25.0 25.1 איתי מרינברג-מיליקובסקי, "'בקיבוץ גלֻיות ובהִקבץ בתולות': לשאלת זיהוי הפיוטים המוזכרים לגנאי בתשובת רב נטרונאי גאון", מחקרי ירושלים בספרות עברית כח, תשע"ו. (עמודים 83–91), בפרט עמ' 85.
  26. ^ סדר טרוייש מייצג את מנהג צרפת, ושאר ספרי המנהגים המובאים כאן מייצגים את מנהגי אשכנז.
  27. ^ ישראל שנהב אלפנביין, ספר מנהגים דבי מהר"ם ב"ר ברוך מרוטנבורג (ניו יורק: ביהמ"ל, תפרח"י), עמ' 77.
  28. ^ ספר מהרי"ל, (ורשה, תרל"ה), עמוד ס', באתר HebrewBooks.
  29. ^ 29.0 29.1 רבי מרדכי יפה, לבוש החור על אורח חיים, סימן תרצ"ג
  30. ^ מעשה רב, הלכות פורים, סי' רמז.
  31. ^ 31.0 31.1 הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ‏שו"ת משיב דבר, חלק א, סימן יג, באתר אוצר החכמה.
  32. ^ הרב חיים ביברפלד, מנהגי בית המדרש הישן דק"ק בערלין (בערלין, תרצ"ז), עמ' 5.