חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם

(הופנה מהדף חסינות חברי הכנסת)

חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 מקנה לחברי הכנסת חסינות מפני עבירות שעולות לכדי מעשה פלילי או עוולה אזרחית, אשר נעשו בעת מילוי תפקידם. לעניין חוק זה, דינו של שר שאינו חבר הכנסת, כדין שר שהוא חבר הכנסת. החוק אושר בכנסת הראשונה ב-25 ביוני 1951.[1]

חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם
Emblem of Israel.svg
תאריך לועזי 3 ביולי 1951
תאריך עברי כ"ט בסיוון תשי"א
כנסת הכנסת הראשונה
חוברת פרסום ספר החוקים 80, עמ' 228
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה יושב ראש הכנסת
מס' תיקונים 44
נוסח מלא הנוסח המלא

תוכן החוקעריכה

חסינותעריכה

חסינות במילוי התפקידעריכה

סעיף 1 לחוק מקנה לחבר הכנסת חסינות מהותית/עניינית - חסינות בפני סנקציות פליליות בגין פעולות שביצע במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת. חסינות זו היא מוחלטת ואינה ניתנת להסרה.

הגנה זו אינה חלה על מעשה או התבטאות שאינם אקראיים שיש בהם אחד מאלה:

(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי;
(2) שלילת אופיה הדמוקרטי של המדינה;
(3) הסתה לגזענות בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני;
(4) תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או במעשי טרור נגד מדינת ישראל או נגד יהודים או ערבים בשל היותם יהודים או ערבים.

היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, קבע כי: "תכנון מראש של התבטאות המהווה עבירה, לא חוסה תחת החסינות, וניתן כעיקרון להעמיד חבר כנסת לדין בגינה, כמו כל אדם אחר. בכלל זה, פרסום מתוכנן של עניינים סודיים שפרסומם מהווה עבירה, בין במליאת הכנסת ובוועדות ובין בתקשורת או בכל מסגרת אחרת, אינו חוסה תחת החסינות וחבר הכנסת עלול להיחקר ולעמוד לדין בגינו".[2]

חסינות בפני דיון פליליעריכה

סעיף 4 לחוק מקנה לחבר הכנסת חסינות דיונית. חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום רשאי לפנות תוך 30 ימים לוועדת הכנסת ולבקש שתעניק לו חסינות מתוך אחד או יותר מן הנימוקים הבאים:

  • העבירה נעשתה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת וחלות הוראות סעיף 1.
  • כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה.
  • הדין עם חבר הכנסת מוצה על ידי ועדת האתיקה.
  • ההעמדה לדין תפגע בתפקוד הכנסת ובייצוג ציבור הבוחרים ואי העמדה לדין לא תפגע באינטרס הציבורי.

עד יולי 2005 הוענקה חסינות זו אוטומטית, מבלי שחבר הכנסת יבקש אותה. אז, הסרת החסינות דרשה החלטה של ועדת הכנסת והחלטת המליאה בהצבעה חשאית. לאור ביקורת ציבורית רבה, חוקק בחודש יולי 2005 החוק החדש, לפיו אין עוד החסינות נמצאת בגדר ברירת-המחדל. על חבר הכנסת המעוניין בחסינות לבקש אותה, ואם ועדת הכנסת החליטה להיענות לבקשתו, הדבר טעון אישור המליאה בהצבעה גלויה. מאז תיקון החוק רק שניים מחברי הכנסת הגישו בקשה לחסינות:

גישה של "שמור לי ואשמור לך" אשר הייתה נהוגה בכנסת, עד החלת התיקון, הובילה לביקורת ציבורית ולעתירת התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בעקבות החלטת הכנסת שלא להסיר את חסינותו של ח"כ מיכאל גורלובסקי שהואשם בזיוף, מרמה, והפרת אמונים, בגין הצבעה כפולה במליאת הכנסת. החלטת בג"ץ לבטל את החלטת הכנסת להשאיר את חסינותו עוררה ביקורת בקרב חברי הכנסת על ההתערבות בהחלטותיה.

בג"ץ קבע שרק הערכה של חברי הכנסת שהיועץ המשפטי לממשלה נהג שלא בתום לב בהגשת כתב האישום כנגדם יכולה להצדיק אי-הסרת חסינות. החוק החדש הרחיב את העילות לחסינות מצד אחד, ומצד שני מנע את הענקתה האוטומטית[דרוש מקור].

בשנת 1985 הגיש יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ מיכה רייסר, הצעת חוק לביטול החסינות הפלילית של חברי הכנסת[5] אך זו לא התקבלה.

החסינות הדיונית אינה חלה על העבירות הבאות ודינו של חבר הכנסת לעניין עבירות אלה כדין כל אדם:

(1) עבירת תעבורה כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת התעבורה;
(2) עבירה שנקבעה כעבירת קנס לפי כל חיקוק;
(3) עבירה מינהלית שדינה קנס מינהלי קצוב.

ניתן להעמיד חבר הכנסת לדין לאחר סיום כהונתו בגין מעשים שאינם מוגנים על ידי החסינות המהותית, בלי שיתאפשר לו לבקש הענקת חסינות. התקופה שבה נמנעה, מכוח חוק זה, הבאתו של חבר הכנסת לדין על עבירה מסוימת, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות לגבי אותה עבירה.

חסינות בפני מעצרעריכה

סעיף 3 לחוק קובע "חבר הכנסת לא ייעצר אלא אם נתפש בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום או בגידה".

חסינות בפני חיפושעריכה

סעיף 2 לחוק קובע שחבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בדירתו ובפני חיפוש בגופו או בחפציו, חוץ מן החיפוש במקום שנועד לבדיקה מטעם שלטונות המכס.

שופט של בית המשפט העליון רשאי להתיר בצו חיפוש אצל חבר הכנסת, אם שוכנע שיש יסוד לחשד שחבר הכנסת חשוד בעבירה של בגידה או ריגול (סימנים ב׳ או ד׳ בפרק ז׳ לחוק העונשין), שעונשה עשר שנות מאסר או יותר, והחיפוש הכרחי למניעתה או לחקירתה של עבירה כאמור.

חסינות בפני האזנת סתרעריכה

סעיף 2א לחוק קובע "חבר הכנסת יהיה חסין בפני האזנת סתר".

שופט של בית המשפט העליון רשאי להתיר בצו האזנת סתר, אם שוכנע שיש יסוד לחשד שחבר הכנסת חשוד בעבירה ונתקיימו התנאים שבאחד מאלה:

  • נתבקש לכך בכתב מאת ראש רשות ביטחון, כשהעבירה היא מסוג פשע שיש בה סכנה לפגיעה בביטחון המדינה, והאזנת הסתר הכרחית מטעמי ביטחון המדינה;
  • נתבקש לכך בכתב מאת קצין משטרה מוסמך, כשהעבירה היא עבירה של גרימת מוות (סעיפים 300 עד 301ג לחוק העונשין), עבירה שיש בה סכנה לפגיעה בביטחון המדינה או עבירה של עסקת סמים כהגדרתה בפקודת הסמים המסוכנים, או קשר לעבור אחת העבירות האמורות, והאזנת הסתר הכרחית למניעתה או לחקירתה של העבירה.

חסינות בפני קובלנה פליליתעריכה

סעיף 4א לחוק קובע "לא תוגש קובלנה פלילית נגד חבר הכנסת בשל עבירה שנעברה בזמן היותו חבר הכנסת או לפני שהיה לחבר הכנסת".

זכויות נוספותעריכה

  • חבר הכנסת פטור מחובת שירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון ומכל חובת שירות לפי חוק אחר, אם לא החליטה הכנסת החלטה אחרת בימי מלחמה. חבר הכנסת אינו פטור מחובת שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, אולם הסידורים בדבר המועד למילוי חובה זו ייקבעו על ידי ועדת הכנסת בהתייעצות עם שר הביטחון או עם בא כוחו.
  • נדרש חבר הכנסת למסור עדות לפני בית משפט, ייקבע המועד לגביית עדותו בהסכמת יושב ראש הכנסת.
  • חופש התנועה בתחום המדינה: שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של ביטחון המדינה או של סוד צבאי.
  • חופש יציאה לחו"ל: שום הוראה המתנה את היציאה מן המדינה בקבלת היתר או רישיון לא תחול על חבר הכנסת אלא בימי מלחמה. חבר הכנסת היוצא את המדינה זכאי לקבל דרכון דיפלומטי.
  • השתתפות בהוצאות משפטיות: חבר הכנסת או מי שהיה חבר הכנסת זכאי להשתתפות בהוצאות משפטיות בשל הליך משפטי בקשר למעשה שעשה במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת.

הגבלות על חבר הכנסתעריכה

  • איסור עיסוק נוסף (סעיף 13א): חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה. פעילות במסגרת הסיעה או המפלגה אינה נחשבת לעיסוק נוסף, ובלבד שחבר הכנסת אינו מקבל שכר עבור פעילות זו (אך הוא רשאי לקבל בעדה משרד, שירותי משרד, רכב ונהג). הגבלה זו אינה חלה בששת החודשים הראשונים לכהונתו של חבר הכנסת.
  • איסור לכהן כנבחר ציבור (סעיף 13א1): חבר הכנסת לא יכהן כנבחר בגוף ציבורי (רשות מקומית, מועצה דתית, ההסתדרות החדשה, הסתדרות העובדים הלאומית, ההסתדרות הציונית העולמית), אף שלא בתמורה. המכהן כנבחר בגוף ציבורי, חברותו באותו גוף תפקע ביום היותו לחבר הכנסת.
  • איסור לשמש בתפקיד ניהולי, בין בשכר ובין שלא בשכר, במוסד, בחברה, בעמותה או בכל גוף אחר שאינו מוסד ממוסדות המדינה, המקבל, בין במישרין ובין בעקיפין, לפחות רבע מתקציבו מאוצר המדינה (סעיף 14א).

היסטוריה חקיקתיתעריכה

החוק אושר בכנסת הראשונה ב-25 ביוני 1951,[1] אישור החוק לווה בוויכוחים סוערים בין הקואליציה לאופוזיציה, לנוכח התנגדות של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון לחוק זה.[6] בנוסף למחלוקת העקרונית על עצם הצורך בחסינות, עורר מחלוקת גם הסעיף (שבוטל מאז) לפיו "חבר הכנסת זכאי לטלפון בדירתו, והרשות המוסמכת תתקינו חינם ובזכות קדימה על פני אדם אחר". שר התחבורה, דב יוסף, שהתנגד לסעיף זה, טען: "הרשות המבצעת אינה נוהגת משוא פנים, ואם תרצה במשוא פנים ודאי לא תתחיל בענינים קטנוניים כגון התקנת טלפונים מחוץ לתור".[6]

מאז אישורו ועד סוף 2019 עבר החוק 44 תיקונים. להלן הבולטים שבהם:

  • בתיקון מס' 5 משנת 1988 (שתוקפו מ-1 בספטמבר 1989) נוסף לחוק סעיף 13א, האוסר על עיסוק נוסף של חבר הכנסת.[7] תיקון זה נעשה על פי המלצת ועדה ציבורית בראשות עו"ד יצחק טוניק, שמונתה ב-9 במרץ 1987.[8] עד לחקיקת איסור זה היו חברי כנסת שהחזיקו במקביל במשרה ציבורית נוספת. מרדכי נמיר, למשל, היה מזכ"ל ההסתדרות ואחר כך ראש עיריית תל אביב, במקביל לחברותו בכנסת. בתיקון זה נקבעה גם הקמתה של ועדת האתיקה. סעיף 13א נוסח מחדש בתיקון מס' 7,[9] ונוסח מחדש פעם נוספת, תוך הרחבת ההגבלות שבו, בתיקון מס' 15 משנת 1995.[10]
  • בתיקון מס' 32 משנת 2005 נוסף לחוק סעיף 2א, המקנה לחבר הכנסת חסינות מפני האזנת סתר.[11]
  • בתיקון מס' 33 משנת 2005 שונתה ברירת המחדל בעניין חסינותו של חבר הכנסת מהעמדה לדין פלילי (כאמור לעיל).[12] תיקון זה נעשה בעקבות דעת המיעוט של פרופ' קלוד קליין בדו"ח הוועדה הציבורית לבחינה מחדש של נושא חסינות חברי הכנסת, בראשות השר לשעבר משה נסים, שהוגש ב-16 ביוני 1997.

דיוני חסינותעריכה

המקרה הראשון בו נתבקשה הסרת חסינות חבר כנסת היתה מקרהו של דוד הכהן שרכב בו נהג מירושלים לתל אביב התנגשה במשאית. המשטרה בקשה להעמידו לדין, אך יושב ראש הכנסת דחה את הבקשה מבלי להעבירה בכלל לועדה, בטענה שדוד הכהן שכב אז בבית החולים בין החיים ובין המוות. במקרה שני בקש היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את מנחם בגין על מאמר בעיתון חרות נגד בית הדין הצבאי בצריפין. יושב ראש הכנסת סירב להעביר את הבקשה לדיון בטענה שמדובר בעניין פוליטי. המקרה השלישי היה בעניינו של שלמה לורנץ שקיבל צ'ק דולרי מתייר בארצות הברית והעביר את חלק מתמורתו בלירות לפני שפדה את הצ'ק בבנק. ועדת הכנסת סירבה להסיר את החסינות בטענה שמדובר בזוטות[13].

מקרי הסרת חסינות או אי קביעת חסינותעריכה

תאריך חבר הכנסת האשמה גזר דין
11 באוגוסט 1954 שלמה לביא[14] דריסת אדם למוות קנס בסך 100 ל"י
20 בדצמבר 1954 ישראל שלמה בן-מאיר (רוזנברג)[15] השגת רישיון להעברת מט"ח בטענת שווא זוכה
8 בפברואר 1955 שמעון בז'רנו[16] נהיגה במהירות מופרזת (80 קמ"ש) קנס בסך 50 ל"י
16 במאי 1960 משה דיין גרימת תאונה עקב אי עצירה באור אדום -
14 ביולי 1965 יצחק רפאל[17] קשירת קשר לקבלת שוחד -
29 בנובמבר 1966 מרדכי סורקיס[18] גרימת תאונה עקב מעבר באור אדום במהירות גבוהה הורשע
17 ביולי 1978 שמואל רכטמן[19] קבלת שוחד הורשע ונידון למאסר בפועל
1 באוגוסט 1979 שמואל פלאטו-שרון הבטחת שוחד לבוחריו 3 חודשי עבודות שירות ו-15 חודשי מאסר על תנאי
13 בינואר 1981 אהרן אבוחצירא קבלת שוחד זיכוי
18 במאי 1981 אהרן אבוחצירא מעילה בכספים זיכוי
25 בדצמבר 1984 מאיר כהנא התססה והסתה -
15 באוקטובר 1985 מוחמד מיעארי נאום הזדהות עם דרכו של פאהד קוואסמה, מבכירי אש"ף -
1991 יאיר לוי גנבה בידי מנהל, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד 4 שנות מאסר בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 275,000 ש"ח
6 בינואר 1993 האשם מחאמיד התבטאות מעודדת טרור -
- רפאל פנחסי העברת כספים שלא כדין 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי
ספטמבר 1993 אריה דרעי קבלת שוחד, מרמה, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה ורישום כוז במסמכי תאגיד ("התיק האישי") מאסר בפועל של שלוש שנים וקנס כספי של 250,000 ש"ח.
ינואר 1999 אריה דרעי מרמה והפרת אמונים ("התיק הציבורי") 3 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 10,000 ש"ח.
5 ביולי 2000 יצחק מרדכי[20] מעשה מגונה בכוח 18 חודשים מאסר על תנאי
6 במרץ 2001 אביגדור ליברמן[21] תקיפת קטין ואיומים - פיצויים של 10,000 ש"ח לילד וקנס של 7,500 ש"ח
5 בנובמבר 2001 עזמי בשארה[22] תמיכה בארגון טרור וארגון טיולים למדינת אויב כתב האישום בוטל שכן נקבע שעומדת לו החסינות המהותית
2002 סאלח טריף[23] מתן שוחד 6 חודשי עבודות שירות, קנס על-סך 25,000 ש"ח ו-18 חודשי מאסר על תנאי
10 בנובמבר 2003 נעמי בלומנטל[24] מתן שוחד בחירות הרשעה - קנס ומאסר שהומר לעבודות שירות
26 בינואר 2004 יחיאל חזן[25] הצבעה כפולה במליאת הכנסת הרשעה
20 בדצמבר 2004 יאיר פרץ[26] ניסיון קבלת תואר אקדמי במרמה הרשעה
26 בינואר 2010 סעיד נפאע[27] מגע עם סוכן זר ונסיעה לארץ אויב 12 חודשי מאסר ו־6 חודשי מאסר על תנאי
21 בדצמבר 2016 באסל גטאס[28] הברחת טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים 2 שנות מאסר[29]

בפסיקהעריכה

בשל השתתפותו של ח"כ מוחמד מיעארי ב-1985 בעצרת זיכרון לפאהד קוואסמה, ממנהיגי אש"ף, שבאותה עת היה מוגדר כארגון עוין, הגיש ח"כ מיכאל איתן בקשה לוועדת הכנסת, וזו (ובעקבותיה מליאת הכנסת) הסירה את חסינותו של מיעארי מפני חיפוש ומפני מעצר, ושללה את זכותו לחופש התנועה בתחום המדינה. מיעארי עתר לבג"ץ, אשר בפסק דין תקדימי, ברוב של 3 מול 2, ביטל החלטה זו, בהתאם לנימוק של הנשיא מאיר שמגר: "מטרתה של הסרת החסינות לפי סעיף 13 היא במקרה כזה מניעתית, ואין היא יכולה בשום פנים להיות סנקציה; מכאן, שמעשה בעבר במסגרת מילוי התפקיד, אפילו אם הוא בעל אופי פלילי, לא יוכל, כשלעצמו, לשמש עילה להסרת החסינות, אם אין תשתית ראייתית רחבה יותר מחוץ לאירוע החד-פעמי שבעבר, שתצביע על כך שיש חשד סביר לעתיד".[30]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  •   חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, באתר ויקיטקסט
  • הערות שולייםעריכה

    1. ^ 1 2 חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, ס"ח 80 מ-3 ביולי 1951
    2. ^ איל ינון, גבולות חסינות חברי הכנסת ביחס להתבטאויות המהוות עבירה, באתר הכנסת, 18 בפברואר 2013
    3. ^ יפתח בריל ודרור שרון, ‏סחבת, בג"צים וקניית זמן: נתניהו רוצה חסינות כמו פעם. המשרוקית של גלובס בדקה מי עשה זאת לפניו, באתר גלובס, 17 במאי 2019
    4. ^ מורן אזולאי וגלעד מורג, נתניהו הגיש את בקשת החסינות: "כתב האישום הוגש בחוסר תום לב", באתר ynet, 2 בינואר 2020
    5. ^ יהושע ביצור, רייסר מציע לבטל החסינות הפלילית של הח"כים, מעריב, 4 בנובמבר 1985
    6. ^ 1 2 חוק חסינות חברי הכנסת אושר אתמול בקריאה סופית, הארץ, 26 ביוני 1951, המשך
    7. ^ חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 5), התשמ"ח-1988, ס"ח 1258 מ-6 ביולי 1988
    8. ^ הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 5), התשמ"ח-1988, ה"ח 1869 מ-2 בפברואר 1988
    9. ^ חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 7), התש"ן-1989, ס"ח 1294 מ-20 בדצמבר 1989
    10. ^ חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 15), התשנ"ה-1995, ס"ח 1533 מ-19 ביולי 1995
    11. ^ חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 32), התשס"ה-2005, ס"ח 1991 מ-24 במרץ 2005
    12. ^ חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005, ס"ח 2015 מ-26 ביולי 2005
    13. ^ בוטלה האשמה עיקרית נגד לורנץ, מעריב, 25 במאי 1954
    14. ^ בוטלה חסינותו של ח"כ לביא, שערים, 12 באוגוסט 1954
    15. ^ מליאת הכנסת ביטלה חסינות הרב רוזנברג, זמנים, 21 בדצמבר 1954
      יחיעם ויץהקשר בין הון, שלטון ובן-גוריון, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2007
    16. ^ הוסרה חסינות בז'רנו - יתבע לדין על עברת תנועה, חרות, 2 בפברואר 1955
      עוז אלמוג, ‏משלטון מפא"י לשלטון בג"ץ, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
    17. ^ עוז אלמוג ודוד פז, ‏זרמים אידיאולוגיים וסגנונות חיים באוכלוסיה הדתית-לאומית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
    18. ^ ח"כ סורקיס הורשע בעבירת תנועה, על המשמר, 8 בפברואר 1967
    19. ^ גיל סלומון, בלומנטל לא לבד: מצעד המורשעים המלא, באתר nrg‏, 13 במרץ 2006
    20. ^ הוגש כתב האישום נגד מרדכי, באתר ynet, 9 ביולי 2000
    21. ^ ליטל לוין, 25.9.2001/אביגדור ליברמן הורשע בתקיפת ילד בן 13, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2011
    22. ^ לינוי בר-גפן, הכנסת הסירה את חסינותו של עזמי בשארה, באתר ynet, 7 בנובמבר 2001
    23. ^ סמדר שמואלי, חסינות טריף הוסרה; כתב האישום יוגש בימים הקרובים, באתר ynet, 29 בינואר 2002
    24. ^ הוסרה חסינות בלומנטל- יוגש נגדה כתב אישום, באתר ערוץ 7, 10 בנובמבר 2003
    25. ^ ועדת הכנסת הסירה את חסינות ח"כ חזן, באתר של "רשת 13", 26 בינואר 2004 (במקור, מאתר "nana10")
    26. ^ לילך ויסמן, יובל יועז, אסף כרמל, ח"כ יאיר פרץ מש"ס הורשע בקבלת תואר אקדמי במרמה והתפטר מהכנסת, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2005
    27. ^ שרון רופא-אופיר, ח"כ נפאע לא קיבל חסינות: "אלחם על חפותי", באתר ynet, 26 בינואר 2010
    28. ^ רועי ינובסקי, ועדת הכנסת אישרה להסיר את חסינותו של ח"כ באסל גטאס, Ynet, ‏21.12.16
    29. ^ אילנה קוריאל, הסדר הטיעון אושר: שנתיים מאסר לח"כ לשעבר באסל גטאס, Ynet
    30. ^ בגץ 620/85 מוחמד מיעארי נגד יו"ר הכנסת, ח"כ שלמה הלל, ניתן ב-11 באוקטובר 1987