נוסח קטלוניה

נוסח קטלוניה (קטלוניא, בספרות הרבנית ובכתבי־היד) הוא נוסח תפילה שבו התפללו בתקופת ימי הביניים יהודי קטלוניה, ולנסיה ומיורקה. לאחר גזרות קנ"א (1391) והגירוש בשנת רנ"ב (1492), המגורשים שמרו על מנהגם ועל נוסח התפילה שלהם באיטליה, באימפריה העות'מאנית, בצפון אפריקה ובארץ ישראל עד המאה העשרים, לכל הפחות בימים הנוראים.

בשל הפסקת השימוש בו בראשית תקופת הדפוס, נוסח קטלוניה לא נדפס מעולם (מלבד מחזורים לימים נוראים), והוא מופיע בכתבי יד בלבד. בשנת תשע"ט, הוציא לאור עידן פרץ, "סידור כמנהג ק"ק קטלוניא", סידור תפילה המבוסס על שישה כתבי יד, ומשחזר את נוסח קטלוניה הקדמון. הסידור כולל תפילות לכל השנה וגם הלכות, מנהגים והנהגות שלוקטו על ידי אחד מתלמידי רבי יונה גירונדי בבית מדרשו בברצלונה.

רקע היסטורי

קטלוניה הייתה שונה משאר הממלכות הנוצריות בספרד מבחינה פוליטית, תרבותית ולשונית. הבדל זה השפיע גם על מנהגי היהודים ועל נוסח התפילה. קטלוניה הייתה קרובה לפרובאנס בצפון ולספרד בדרום, והיהודים הושפעו משני המרכזים הללו. יהדות קטלוניה פיתחה מאפיינים ייחודיים, שכללו מסורת פסיקת הלכה, מנהגים ונוסח תפילה. למרות זאת היום נוהגים לכלול את יהדות קטלוניה כחלק מיהדות ספרד.

המקורות לתולדות מנהגי יהדות קטלוניה

ישנם מספר מקורות המתארים מנהגים שנהגו ביהדות קטלוניה,ביניהם:

• ספר אורחות חיים שחיבר רבי אהרון הכהן מלוניל. ספר זה הוא ספר הלכתי בעיקרו, אך הוא מכיל מנהגים רבים של יהודי פרובאנס וגם של יהודי קטלוניה.
• ספר מגן אבות לרבי מנחם המאירי. הספר נכתב בעקבות מחלוקת עם תלמידי הרמב"ן שרצו להנהיג בפרובאנס את מנהג קטלוניה, והמאירי ביקש להגן על מנהג המקום.
• ספרות השו"ת של חכמי קטלוניה, בעיקר שו"ת הרשב"א, הריב"ש ותשב"ץ.

מדברי רבי מנחם המאירי בספר מגן אבות אפשר ללמוד שבתקופה קדומה (המאה ה-10 והמאה ה-11) בקטלוניה נהגו ברוב הדברים כמו בספרד ובמאה ה-12 הייתה התקרבות לפרובאנס. כבר במאה ה-13 יש לנו סידורי תפילה בכתבי־יד שמעידים על מנהגים ונוסח תפילה בפני עצמו, שמכונה על ידי החכמים נוסח קטלוניה.

פרטי הנוסח והמנהג

תפילת שחרית

• המנהג להוציא מי שאינו בקי ומתחיל החזן בבית הכנסת ומברך על נטילת ידיים וסדר ברכות השחר.
• נהגו לומר "התכבדו מכובדים וכו" טרם כניסה לבית הכיסא, כדין התלמוד.
• נוסח ברכת התורה הוא "לעסוק בדברי תורה" כמו נוסח צרפת ואשכנז.
• אחרי ברכת התורה אומרים 'פרשת צו' ורק לאחר מכן ברכת כהנים. המנהג בספרד ובצרפת היה הפוך לומר אחר ברכת התורה 'ברכת כהנים' ואילו פרשת צו בתוך הקורבנות.
• לבישת טלית והנחת תפילין אחרי הקורבנות, לאחר שלוש עשרה מידות של ר' ישמעאל (בדומה לקצת קהילות אשכנז המערבי).
• לפני 'הודו' אומרים הפסוק 'ברכי נפשי'.
• לפני 'ברוך שאמר' ביום חול ובשבת אומרים הפיוט 'האדרת והאמונה'.
• אחרי 'שירת הים', לפני 'ישתבח' ביום חול ולפני 'נשמת' בשבת, אומרים הפיוט 'כל ברואי מעלה ומטה' לרבי שלמה אבן גבירול, כמו במנהג איטליה.
• ב'ברכו' בשעה שהחזן אומר "ברכו את ה' המבורך" הקהל אומר בלחש "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתעלה ויתהלל שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים. ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
• היחיד לא אומר 'קדושת יוצר' ו'קדושה דסידרא'.
• ב'ברכת יוצר' של קריאת שמע לפני החתימה מופיע המשפט "והתקין מאורות לשמח עולם".
• בברכת 'אהבת עולם' בין המשפט "לא נבוש ולא נכשל לעולם ועד" ובין "נגילה ונשמחה בישועתך" מופיעה הפסקה "כי שם קדשך באמת נקרא עלינו ובעבור שמך האל המלך הגדול הגבור והנורא מהרה באהבה תרום קרננו ותושיענו מהרה למען שמך בך בטחנו ולא נבוש ובשמך הגדול חסינו לא נכלם ולא נכשל עד עולמי עד כי אבינו מלכנו ואלהינו אתה". פסקה זו מצויה במקורות קדומים: סידור רע"ג, סידור רס"ג, מנהגי תפילה ארץ־ישראליים ובמחזורי רומניה, רומא ופרובאנס, וחסרה בנוסחי אשכנז וספרד בלבד.
• ב'אמת ויציב' מופיע המשפט "מושך חסד ליודעיו וצדקתו לישרי לב" כמו בנוסח פרובאנס, ורומניה.
• לפני החתימה מופיע המשפט "יחד כלם הודו והמליכו ענו ואמרו".
• שליח צבור אינו אומר 'ה' שפתי תפתח' ולא לבסוף 'יהי לרצון אמרי פי' ולא פוסע שלש פסיעות לאחוריו.
• אחרי קריאת התורה אומרים: 'אשרי', 'למנצח מזמור לדוד יענך', 'ובא לציון', 'ברוך הוא אלהינו שבראנו', 'צדקתך צדק לעולם', 'שיר מזמור לאסף', 'קדיש יהא שלמא', 'עוצו עצה ותפר', 'נפשנו חכתה לה' עזרנו ומגננו הוא', 'יהי ה' אלהינו עמנו', 'אין כאלהינו', 'פטום הקטורת', 'תנא דבי אליהו', 'קדיש על ישראל', 'עלינו לשבח'.
• 'עלינו לשבח' נהגו לומר רק החצי הראשון וכמנהג ספרד הישן.
• אומרים 'שיר מזמור לאסף' בשחרית ובערבית.

תפילת שמונה עשרה

• בברכה שלישית אומרים "לדור ודור אתה קדוש וּשְׁמָךְ קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. ברוך אתה ה' האל הקדוש". נוסח זה ייחודי לנוסח קטלוניה (בפרובאנס נאמר נוסח זה רק בתפילות הימים הנוראים).
• ב'חונן הדעת' הנוסח הוא 'דעה ובינה והשכל', כמו רוב הנוסחים הישנים.
• כבכל הנוסחים הישנים, מוסיפים בתענית ציבור ב'סלח לנו' סליחות.
• ב'ברכת רפאנו' אומרים "והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו ולכל מכאובינו ולכל תחלואינו כי אל רופא רחמן ונאמן אתה".
• ב'ברכת השנים' אומרים 'ברך עלינו' המורחב גם בקיץ.
• ב'ברכת המשפט' אומרים 'וצדקנו במשפט', כמו באשכנז ובפרובאנס.
• מאחר שמדובר בנוסח מימי הביניים, 'ברכת המינים' מופיעה בנוסח שקודם לשינויי הצנזורה: 'למשומדים אל תהי תקוה וכל המינין והמלשינים והמסורות כלם כרגע יאבדו וכל אויבי עמך ישראל מהרה יכרתו ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכריע ותכניע ותשפיל ותפיל את כל אויבינו ותכלם במהרה בימינו. ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים".
• בברכת 'על הצדיקים' אומרים "על הצדיקים ועל החסידים ועל גרי הצדק ועל פליטת עמך בית ישראל ועלינו".
• ב'ברכת שומע תפילה' אומרים "אב הרחמן ה' אלוהינו שמע קולנו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפילתינו כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו (בתענית היחיד אומר פה עננו) ועננו אבינו כי אתה שומע תפלת עמך ישראל ותחנונים אתה ברחמים", וקרוב לזה בנוסח פרובאנס.
• ב'רצה' אומרים "ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו ותחזינה עינינו בשובך לציון ולירושלם עירך ברחמים [תשוב] כמאז", בדומה קצת לנוסח פרובאנס.
• לפני ברכת כהנים אומרים "האמורה מפי אהרן ובניו הכהנים לְעַם קָדְשֶׁךָ". הכוהנים מברכים את הברכה שלפני 'יברכך' בלחש.
• אחרי 'אלוהי נצור' אומרים 'שלום בשמאלי ושלום בימיני עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל: אמן".

קדושה

• נוסח הקדושה הוא: "נקדש את שְּׁמָךְ בעולם כשם שמקדישין אותו בשמי מרום", בדומה לנוסח אשכנז ולנוסח הספרדים בתשעה באב.
• אומרים קדושה רבה (הנוסח: "כתר יתנו לך ה' אלהינו") במוסף של שבת ויום טוב, וביום הכיפורים במוסף ובנעילה. אבל בחול ובתענית, בראש חודש ובחול המועד לא אומרים קדושה רבה.

תחינות

• אחרי תפילת שמונה עשרה אומרים תחינה ונפילת אפים. נוסח התחינות הוא ייחודי למנהג קטלוניה. בשני וחמישי סדר התחינות שונה ואומרים שלוש עשרה מדות. אחרי כן יש סדר תחינות 'אחרות' שהן פיוטים של גדולי המשוררים רבי לוי אבן אלתבאן, רבי יהודה הלוי, רבי עזרא בן שלמה, רבי זרחיה הלוי ג'ירונדי ועוד אחרים לא מזוהים. יש תחינות מיוחדות לעשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז בתמוז ותשעה באב.

תפילת ערבית

• אחרי 'והוא רחום' הקהל עונה "כי אל רחום ה' אלוהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם".
• בברכת 'המעריב ערבים' נוסח המשפט הסמוך לחתימה הוא "ה' חי וקיים לעולם ועד".
• ב'אמת ואמונה' אחרי המשפט "האל הנפרע לנו וכו'" מופיע המשפט "העושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר", בדומה לנוסח אשכנז.
• ב'אמת ואמונה' לפני הפסוק "ה' ימלוך לעולם ועד" מופיע המשפט "מלכותך ה' אלוהינו ראו בניך בוקע ים לפני משה זה אלי הודו והמליכו ענו ואמרו".
• אחרי 'השכיבנו' אומרים פסוקים שבהם יש שמונה עשר הזכרות ואחר כך אומרים 'יראו עינינו'.

ערבית של שבת וקידוש

• 'במה מדליקין' נאמר אחר ערבית ולא לפניה (כמו בנוסח אשכנז ואיטליה הישן).

שחרית ומוסף של שבת

• ב'נשמת כל חי' בין המשפט "עד הנה עזרונו רחמיך... ולא עזבונו חסדיך" ובין "על כן איברים שפלגת בנו" מופיע המשפט "אל תטשנו ה' אלהינו ואל תשכחנו לנצח", כמו בפרובאנס ואשכנז.
• ב'ברכת יוצר' המטבע הוא "לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כיסא כבודו תפארת עטה ליום המנוחה עונג קרא ליום השבת זה שיר שבח של יום השביעי שבו שבת אל מכל מלאכתו וביום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת", כעין הספרדים.
• אחרי זה ממשיך: "לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו שבח וגדולה יתנו לאל מלך יוצר כל ומנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קדש שמך ה' אלוהינו יתקדש זכרך מלכנו יתפאר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ועל כל שבח מעשה ידיך ועל מאורי אור שעשית הם יפארוך סלה".
• אחרי קריאת התורה אומרים 'קדיש קצר' ואחר כך 'תהילה לדוד' ומוסף וכנהוג.
• במוסף אומרים 'תקנת שבת' ולא 'למשה צווית' כמנהג ספרד הישן.

פרקי אבות

• בקטלוניה המנהג היה לקרוא מסכת אבות בין פסח לשבועות, פרק אחד בכל שבת אחרי מנחה, ומכיוון שיש שש שבתות סידרו חכמים פרק שישי מברייתות וקוראים אותו בשבת השישית, וקראו לפרק זה 'קניין תורה'. מקור המנהג הוא בבלי, בתשובות הגאונים נמסר בשם רב שלום גאון מסורא: "שמנהג בית רבינו שבבל שאחר תפילת המנחה בשבת שונין אבות וקניין תורה".

ערבית למוצאי שבת והבדלה

• בערבית של מוצאי שבת אומרים "אתה חוננתנו מדע בתורתך ותלמדנו לעשות בהם חוקי רצונך ותבדילנו ה' אלוהינו בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים בין יום השביעי לששת ימי המעשה אבינו מלכנו החל עלינו את ששת ימי המעשה הבאים לקראתנו לשלום חשוכים מכל חטא ופשע ומנוקים מכל עון ואשמה ורשע ומדובקים בתורתך: וחננו וכו", בדומה קצת לנוסח פרובאנס ואשכנז.
• אחרי תפילת שמונה עשרה אומרים 'קדיש קצר', 'ויהי נועם', 'יושב בסתר עליון', 'ואתה קדוש', 'קדיש תתקבל', 'הבדלה', 'ויתן לך האלהים מטל השמים', 'אין כאלהינו', 'פטום הקטרת', 'קדיש על ישראל', 'עלינו לשבח' ו'קדיש קצר'.
• כשאומרים הבדלה בבית, לפני הברכות קיים נוסח ייחודי: "בשמחה נועדנו בבית הזה בברכה טובה והצלחה מרובה וכו'", כשאומרים הבדלה בבית הכנסת מדלגים על זה.

ראש חודש

• במוסף של ראש חודש, לפני החתימה המטבע הוא "ויהיה ראש החדש הזה קץ וסוף לכל צרותינו תחילה וראש לכל רווחותינו ולפדיון נפשנו כי בישראל עמך בחרת מכל האומות וחוקי ראשי חדשים להם קבעת".
• במוסף לראש חדש אומרים 'קדושה' רגילה, כמנהג אשכנז ועוד.
• במוסף לשבת ראש חדש אומרים 'קדושה רבה' כמו בכל שבת.

למועדים

• בשבת זכור אומרים הפיוט 'מי כמוך ואין כמוך' לרבי יהודה הלוי, וכנהוג גם אצל הספרדים עד היום.
• אחרי הברכה שלאחר קריאת המגילה אומרים הפיוט 'קוראי מגילה' לרבי אברהם אבן עזרא.
• בערבית 'ערב פסח' (ליל הסדר) אומרים בתפילת ערבית פיוט מערבית המתחיל "ליל שמורים אותו אל חצה" כמנהג פרובאנס ואשכנז, וכמנהג איטליה הישן.
• לא אומרים הלל בבית הכנסת בערב פסח (כמנהג אשכנז המקורי) ומברכים על ההלל שבתוך ההגדה (כמו שמופיע בהרבה הגדות מימי הביניים, אך לא נהוג בשום קהילה היום).
• בחג השבועות אומרים אזהרות לרשב"ג, ביום הראשון אומרים את הפיוט 'שולמית שחרחורת' (רשות לאזהרות לרשב"ג) ואומרים את הפיוט 'שמור לבי מענה' (מצוות עשה). ביום השני אומרים את הפיוט 'אמת עלי לספר מאמרות' (רשות לאזהרות, מיוחס לרס"ג) ואומרים את הפיוט 'בצל שדי אחסה' (מצוות לא תעשה). בסוף האזהרות אומרים את הפיוט 'יום יצאה כלת עדנים' לרבי זרחיה הלוי.
• לסוכות ויום ערבה (הושענה רבה) אומרים נוסח 'הושענות קטלאניש' (הושענות ייחודיות לנוסח קטלוניה). פיוטי ההושענות הם בעיקר של רס"ג ורבי יוסף בן אביתור, לצד פיוטים של פייטנים נוספים.
• אחרי קריאת התורה במנחה של תענית צבור לא נהגו לומר קדיש.

ברכת המזון

• אחרי הזימון עונים: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ברוך משביע רעבים ברוך משקה צמאים", והמזמן אומר: "ברוך הוא וברוך שמו ברוכה מתנתו לעד ולנצח".
• בברכת הארץ אומרים "על ארצנו ועל נחלתנו נודה לך וכו'".
• בבונה ירושלים מופיעים המשפטים "מפני שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה", "ויבוא אליהו הנביא ומשיח בן דוד עבדך במהרה בימינו ויביאו לנו שמועה טובה מארץ מרחק". אחרי החתימה עונים: "אמן בחיינו אמן במהרה בימינו תבנה עיר ציון ותיכון העבודה בירושלים"', ונזכר מנהג זה בתשובות רב נטרונאי גאון, ובדומה לנוסח איטליה עד היום.
• בשבת במקום ברכת 'בונה ירושלים' אומרים 'נחמנו' ו'רצה והחליצנו', החתימה היא: "ברוך אתה ה' מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים", ועונים: "אמן בחיינו", וכמנהג הישן של רוב קהילות ישראל ולדעת הרבה ראשונים הוא דין התלמוד בברכות מח ע"ב.
• ב'הרחמן' מופיעות בקשות רבות כגון: "הרחמן הוא יצליחנו בכל דרכנו", "הוא ישלח רפואה למכותינו", "הוא יצילנו מן העניות", "הוא יצילנו מדינה של גהינם", "הוא יברך מורי אבי בעל הבית הזה אותו ואת ביתו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל המסובין כאן וכו", "הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב וילמדנו לקח טוב ויבשר לנו בשורות טובות וישמיענו שמועות טובות ויפתח לנו אוצרו הטוב ויברך כל אחד ואחד ממנו בשמו מגדול ישועות וכו'".
• קיים נוסח ייחודי של ברכת המזון קצרה ליחיד בדרך.

ראו גם

• יהדות קטלוניה
• נוסח פרובאנס
• נוסח הספרדים

לקריאה נוספת

• עידן פרץ, סידור קטלוניא: כמנהג ק"ק קטלוניא, ירושלים: תשע"ט
• בנימין בר-תקוה, 'קווים לצביונם של פיוטי האזהרות הקאטאלוניים לחגים במאה הי"ג', בנימין בר תקוה ואפרים חזן (עורכים), מסורת הפיוט א (תשנ"ז), עמ' 113–129.
• בנימין בר-תקוה, סוגות וסוגיות בפיוט הפרובנסלי והקטלוני, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ט.
• אהרן גבאי, 'הנחת תפילין בחול המועד – מענה למאמר הרב משה שוחט', האוצר ט"ז (סיון תשע"ח), עמ' שסו-שעט.
• אהרן גבאי, 'נוסח חתימת ברכת האירוסין', מוריה לו [א-ג] (שבט תשע"ח), עמ' שמט-שסב.
• יהודה כהן (אהרן גבאי), 'הצעת מיפוי ראשוני של נוסחי התפילה השונים', ירושתנו ז (תשע"ד), עמ' רנג-רנז.
• אהרן גבאי, 'משנת אלו דברים שאין להם שיעור וגרסאותיה', קובץ בית אהרן וישראל קצ"ט (תשרי-חשון תשע"ט), עמ' קטז-קמא, פרק ח.
• עמוס דודי, 'מחזורי קטלוניה המנוקדים - בעיות המחקר שבכתבי-יד מתקופת ספרד הנוצרית', קריית ספר סד, ג (תשנ"ב-תשנ"ג), עמ' 1067–1076.
• עמוס דודי, 'תרומתם של מחזורי קטלוניה להכרת המציאות הלשונית בקטלוניה בתקופה הנוצרית', מחקרים בלשון ה-ו (תשנ"ב), עמ' 443–463.
• עמוס דודי, עיונים במסורת הלשון של יהודי ספרד לפני הגירוש, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ג.
• עמוס דודי, 'מאפיינים בנוסח תפילות הקבע במנהגי קטלוניה ופרובנס', רויטל רפאל-ויוונטה ושמואל רפאל-ויוונטה (עורכים), רבבות לאפרים, ירושלים: כרמל, תשע"ח, עמ' 181–193.
• עידן פרץ, 'נוסח קטלוניא: קווי יסוד בתפילות הקבע ומערכת הפיוטים', מכילתא ב (תשפ"א), עמ' 87–127.
• עזרא שבט, 'מקום המנהג בתורת הרמב"ן ובית מדרשו הקטלוני', שנתון המשפט העברי יח-יט (תשנ"ב-תשנ"ד), עמ' 439–453.

קישורים חיצוניים

• סידור קטלוניא