מלכויות זכרונות ושופרות

מלכויות, זכרונות ושופרות הן שלוש ברכות תפילה נוספות לעמידה של תפילת מוסף בראש השנה (ובעבר אף במועדים נוספים). שלוש החטיבות נאמרות זו אחר זו, ובסיום כל אחת מהן תוקעים בשופר. בסיסן של ברכות אלה, כמופיע במשנה, הוא אמירת פסוקים מן התנ"ך המבטאים שלושה נושאים אלו.

תקיעה בשופר, 1934. מאוסף ספריית הקונגרס.

חיוב אמירת הברכות ומקורו

התלמוד הבבלי במסכת ראש השנה לומד את החיוב לומר מלכויות זכרונות ושופרות מן הביטוי "זכרון תרועה" (ויקרא, כ"ג, כ"ד) המופיע לגבי ראש השנה וקובע שעניינו של ראש השנה בזכרון ובתרועה. ברכת מלכויות נלמדת מן הביטוי "אני ה' אלקיכם". כמו כן הוא קובע ”אמר רבה: אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיבא לפני זכרונכם לטובה, ובמה – בשופר” (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"ד, עמוד ב'). מאידך, בסוגיא אחרת נאמר כי אמירת הברכות היא מדרבנן בלבד ואינה חיוב מן התורה. מרבית הראשונים פרשו שמלכויות זכרונות ושופרות הן אכן מדרבנן והפסוקים הם רק אסמכתאות. אולם, יש ראשונים שמשתמע מדבריהם שהברכות אכן מדאורייתא. בין האחרונים יש שאכן סברו שאמירת הברכות היא מדאורייתא: רבי משה בן חביב סובר שאמירת הברכות היא מדאורייתא, ומתרץ שדברי הגמרא שהן מדרבנן מכוונים רק לכך שאינן נזכרות בפירוש בתורה אלא נלמדות מדרשה, ובתירוץ אחר הוא מציע לחלק ולומר שכאשר תוקעים בשופר אכן אין חיוב מן התורה לומר מלכויות זכרונות ושופרות אלא מדרבנן בלבד, אך בשבת, בה אין תוקעים בשופר, ישנו חיוב מן התורה להזכיר מלכויות זכרונות ושופרות בפה. מאידך גיסא, סובר רבי משה שטרנבוך שדווקא אם תוקעים בשופר יחד עם אמירת הברכות חיובן מן התורה (וכפי שאמרה הגמרא "ובמה – בשופר"), אך אם אין תוקעים במקביל, הברכות מדרבנן בלבד, למשל כאשר אדם צריך לבחור האם לתקוע או לברך.

מבנה הברכות וסדרן

בעוד תפילת שבע רגילה, הנאמרת בשבתות וכל שאר החגים (ולהלכה אף בראש השנה, מלבד תפילת מוסף) כוללת באמצעה, בין שש הברכות הקבועות, רק את ברכת קדושת היום, בראש השנה יש לשלב בתוך מבנה זה את שלוש הברכות המיוחדות מלכויות, זכרונות ושופרות. ישנה מחלוקת בין התנאים כיצד לבצע שילוב זה. לדעת רבי עקיבא, משולבות יחד ברכת המלכויות וברכת קדושת היום והן נאמרות יחדיו כברכה רביעית, לדעת רבי יוחנן בן נורי נאמרת ברכת מלכויות בתוך ברכת קדושת השם (הברכה השלישית), וברכת קדושת היום נאמרת כברכה עצמאית בדומה לשאר החגים, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל משולבות ברכת קדושת היום וברכת זכרונות. מבנה משולב זה יוצר תפילת תשע.

לדעת חוקרים אחדים, בשלב מוקדם היו רק ברכות זכרונות ושופרות, ואילו ברכת מלכויות נוספה מאוחר יותר. הם מבססים טענתם זאת על כך שבתעניות מופיעות זכרונות ושופרות ללא מלכויות, על מחלוקת רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי היכן למקם את ברכת המלכויות במסגרת המספרית של תשע ברכות שנזכרת מוקדם יותר, ועל העובדה כי המקור בתורה לאמירת זכרונות ושופרות ברור יותר מאשר המקור לאמירת מלכויות. מאידך, חוקרים אחרים נוקטים עמדה הפוכה, ולדעתם ברכת מלכויות היא חלק מהמבנה המקורי של הברכות, שכלל שלוש ברכות כנגד שלוש תקיעות השופר המחויבות בראש השנה. ישנם חוקרים הסבורים אף שבמקור נאמרה שלישיית ברכות זו במנותק מתפילת העמידה, שלא הייתה חובה גמורה בתקופות קדומות, ורק לאחר קביעת תפילת העמידה כחובה הוחלט לשבץ בתוכה את השלשה הקדומה, ושיבוץ זה הוא שהוביל למחלוקות דלעיל.

מלכויות זכרונות ושופרות מעכבות זו את זו, כלומר שאין לברך רק אחת או שתים מהן בלא לברך את כולן. יש סוברים שגם סדר הברכות מעכב, ויש להקפיד על הסדר מלכויות, זכרונות, שופרות.

עיקרן של ברכות מלכויות, זכרונות ושופרות הוא אמירת פסוקים מן התורה, הנביאים והכתובים העוסקים בנושא הברכה. תוכן זה של הברכה הוא היחיד שמופיע במשנה ופרטיו (מספר הפסוקים וסדרם) נידון בה. עם זאת, בנוסח התפילה המקובל, כוללת כל ברכה שלושה חלקים: תפילת מבוא, אחרי כן מובאים הפסוקים ברצף, ולבסוף משפטי בקשה וחתימת הברכה. בזכרונות ובשופרות, נאמרים ברצף רק תשעה פסוקים, ובקשת הסיום כוללת בתוכה את הפסוק האחרון מעשרת הפסוקים (וראו לקמן, נוסח הברכות)

לדעת רבי יוסף אלבו, שלוש הברכות מכוונות כנגד שלושת עיקרי האמונה היהודית לשיטתו: ברכת מלכויות מכוונת לעיקר של מציאות ה', ברכת זכרונות לאמונה בהשגחה ובתורת הגמול, וברכת שופרות עוסקת במעמד הר סיני ובתורה מן השמים. הוא אף מביא את מבנה תפילת ראש השנה כראיה לשיטתו במניין עיקרי האמונה.

ברכת מלכויות

קבוצת פסוקי המלכויות נקראת כך על שום שהפסוקים מפארים את ה' כמלך על כל הארץ ועוסקים במלכותו של הקב"ה במהלך הדורות, ומוזכר בהם לשון מלוכה.

הברכה משולבת עם ברכת קדושת היום הרגילה הנאמרת כבכל יום טוב, הפותחת במילים אתה בחרתנו ומזכירה, בבכל תפילת מוסף, את קרבנות היום. לאחר הקרבנות עוברים לעניין המלכויות בקטעים עלינו לשבח ו"על כן נקווה" שלאחריהם נאמרים פסוקי המלכויות.

שלושה פסוקים למלכויות מהתורה

1. ”ה֥' יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד” (ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק י"ח)
2. ”לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל ה֤' אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ” (ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק כ"א)
3. ”וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל” (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק ה')

שלושה פסוקים למלכויות מהכתובים

1. ”כִּ֣י לַ֭ה' הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם” (ספר תהלים, פרק כ"ב, פסוק כ"ט)
2. ”ה֣' מָלָךְ֘ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ ה' עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט” (ספר תהלים, פרק צ"ג, פסוק א')
3. ”שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ה֥' עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר ה֗' גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה: שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֤י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ה֥' צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה” (ספר תהלים, פרק כ"ד, פסוק ז'-פסוק י')

שלושה פסוקים למלכויות מהנביאים

1. ”כֹּֽה־אָמַ֨ר ה֧' מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ ה֣' צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים” (ספר ישעיהו, פרק מ"ד, פסוק ו')
2. ”וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה֖' הַמְּלוּכָֽה” (ספר עובדיה, פרק א', פסוק כ"א)
3. ”וְהָיָ֧ה ה֛' לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ה֛' אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד” (ספר זכריה, פרק י"ד, פסוק ט')

פסוק עשירי לסיום מהתורה

”שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה֥' אֱלֹהֵ֖ינוּ ה֥' ׀ אֶחָֽד” (ספר דברים, פרק ו', פסוק ד')

חתימת הברכה היא כבכל ברכות קדושת היום של שאר תפילות ראש השנה: ”ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון.”

שופר של עדות אשכנז

ברכת זכרונות

קבוצת הזכרונות נקראת כך על שום שהיא מתארת את ה' כזוכר הכל, ומבקשת על זכירת ישראל וזכירת עקידת יצחק.

פתיחת הברכה: ”אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם.”

שלושה פסוקים לזכרונות מהתורה

1. ”וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּֽעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֨וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם” (ספר בראשית, פרק ח', פסוק א')
2. ”וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַֽאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב” (ספר שמות, פרק ב', פסוק כ"ד)
3. ”וְזָֽכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַֽעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר” (ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק מ"ב)

שלושה פסוקים לזכרונות מהכתובים

1. ”זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְיָ” (ספר תהלים, פרק קי"א, פסוק ד')
2. ”טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ” (ספר תהלים, פרק קי"א, פסוק ה')
3. ”וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חֲסָדָֽו” (ספר תהלים, פרק ק"ו, פסוק מ"ה)

שלושה פסוקים לזכרונות מהנביאים

1. ”הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָאתָ֩ בְאָזְנֵ֨י יְרֽוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַֽהֲבַ֖ת כְּלֽוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה” (ספר ירמיהו, פרק ב', פסוק ב')
2. ”וְזָֽכַרְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־בְּרִיתִ֛י אוֹתָ֖ךְ בִּימֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ וַהֲקִֽימוֹתִ֥י לָ֖ךְ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם” (ספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוק ס')
3. ”הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַֽׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְיָ” (ספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק י"ט)

פסוק עשירי לסיום מהתורה

”וְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִֽהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵֽאלֹהִ֖ים אֲנִ֥י יְיָ” (ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק מ"ה)

חתימת הברכה: ”ברוך אתה ה' זוכר הברית”
לחלק מן העדות^{[דרושה הבהרה]} יש בקבוצת פסוקי הזכרונות אחד עשר פסוקים במקום עשרה.

ברכת שופרות

קבוצת השופרות נקראת כך על שום השופר הנזכר בה. בפסוקים אלו מתוארת ההתגלות האלוהית, "בקול שופר עליהם הופעת".

פתיחת הברכה: ”אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עימם.”

שלושה פסוקים לשופרות מהתורה

1. ”וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה” (ספר שמות, פרק י"ט, פסוק ט"ז)
2. ”וַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָֽאֱלֹהִ֖ים יַֽעֲנֶ֥נּֽוּ בְקֽוֹל” (ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"ט)
3. ”וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק” (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ד)

פסוקים לשופרות מהכתובים

ישנם ארבעה פסוקים:

1. ”עָלָ֣ה אֱ֭לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְיָ בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר” (ספר תהלים, פרק מ"ז, פסוק ו')
2. ”בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְיָ” (ספר תהלים, פרק צ"ח, פסוק ו')
3. ”תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב” (ספר תהלים, פרק פ"א, פסוקים ד'–ה')
4. ”הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבֽוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗הּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ” (ספר תהלים, פרק ק"נ)

שלושה פסוקים לשופרות מהנביאים

1. ”כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ” (ספר ישעיהו, פרק י"ח, פסוק ג')
2. ”וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּֽחֲו֧וּ לַֽייָ בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירֽוּשָׁלִָֽם” (ספר ישעיהו, פרק כ"ז, פסוק י"ג)
3. ”וַֽה' עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹנָ֤י יֱֹיִ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַֽעֲר֥וֹת תֵּימָֽן׃ יְיָ צְבָאוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒” (ספר זכריה, פרק ט', פסוקים י"ד–ט"ו)

פסוק עשירי לסיום מהתורה

”וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְיָ אֱלֹֽהֵיכֶֽם” (ספר במדבר, פרק י', פסוק י')

חתימת הברכה: ”ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל (נוסח ע"מ, בחול: היום) ברחמים.”

בברכה זו סוקר המתפלל לפני הקב"ה את אזכוריו של השופר במסורת היהודית ובפסוקי התנ"ך, החל ממעמד הר סיני ועד לשופר הגדול של הגאולה. לאחר סקירה זו באה בקשת "תקע בשופר גדול". את תקיעת הגאולה שלאחריה יוכל עם ישראל לשוב ולקיים את מצוות תקיעת השופר בבית המקדש במועדים.

דיני הפסוקים

מספר הפסוקים וסדרם

במשנה, מסכת ראש השנה, פרק ד', משנה ו', תנא קמא מצריך עשרה פסוקים לכל ברכה, ודעת רבי יוחנן בן נורי שיוצא באמירת שלושה פסוקים בלבד. להלכה נוהגים לומר לפחות עשרה.

בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"ב, עמוד א' מובאים שלשה הסברים לאמירת הפסוקים במספר זה דווקא: כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, כנגד עשרת הדיברות או כנגד עשרה הילולים שבספר תהילים, פרק ק"נ. בתלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ד', הלכה ז' מובא טעם למניין זה על כל ברכה בנפרד.

הסיבה לאמירת שלשה פסוקים לדעת רבי יוחנן בן נורי היא כנגד תורה נביאים וכתובים או כנגד כוהנים לויים וישראלים.

תוכן הפסוקים

כאמור, עיקר ברכות מלכויות זכרונות ושופרות הוא אמירת פסוקים מן התורה, הנביאים והכתובים העוסקים בנושאים אלה. ההלכה אינה קובעת מבחר פסוקים מחייב, אלא קובעת כללים כיצד יש לבחור את הפסוקים מתוך המאגר שבתנ"ך. במשנה מופיע כלל אחד: שאין לבחור פסוקים שליליים, המזכירים מלכות, זכרון או שופר בהקשר של פורענות. בתוספתא ובתלמוד נזכרים כללים נוספים, כגון שאין לומר זכרון המוסב על אדם יחיד, אלא רק על הציבור. ומאידך, רבי יוסי מחריג את הכלל הראשון ומתיר אמירת פסוקי פורענות שהפורענות שבהם מתייחסת לגויים.

מחלוקות נוספות בין רבי יהודה לרבי יוסי נוגעות לרמת העיסוק של הפסוקים בנושא שהם אמורים לעסוק בו. לדעת רבי יהודה, פסוקי המלכויות צריכים להזכיר בפירוש את מלכות ה', אך לדעת רבי יוסי ניתן להשתמש בפסוקים שתוכנם מביע את העיקרון של מלכות ה', גם בלי להזכיר אותה בפירוש. למשל, רבי יוסי מתיר להשתמש לצורך כך בפסוק שמע ישראל. יש לציין כי רבי יוסי נדרש להרחיב את מאגר פסוקי המלכות, שכן לדעתו יש לומר ארבעה פסוקים מן התורה, ואילו לפי הקריטריון של רבי יהודה ישנם בכל התורה רק שלשה פסוקים מתאימים. בפסוקי הזכרונות קיימת מחלוקת מקבילה, בשאלה האם יש צורך דווקא בלשון "זכר", או שגם המילה הנרדפת "פקד" מתאימה. מחלוקת דומה לכך קיימת גם בפסוקי השופרות: לדעת רבי יהודה, פסוקי ברכת השופרות חייבים להכיל את אזכור השופר עצמו, אך לדעת רבי יוסי גם פסוקים המכילים רק את אזכור התרועה (למשל במדבר, כ"ט, א'), ולא מופיעה בהם המילה המפורשת "שופר", כשרים לשימוש.

נוסח הברכות

מלבד קביעת החיוב לומר פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות במסגרת הברכות, לא קבעה ההלכה דבר בשאלה כיצד יש לשלב בהן את הפסוקים, האם מקדימים להם הקדמה מסוימת או מוסיפים חתימה מיוחדת, והאם אומרים את הפסוקים כצרור פסוקים רצוף או שישנה תפילה מיוחדת לכל פסוק. במשנה לא מופיעות אפילו חתימות הברכות לראש השנה.

תקיעתא דבי רב

כאמור, במחזורי התפילה ישנו נוסח תפילה לכל אחת מן הברכות, הכולל פתיחה לברכה שתוכנה הוא בעיקר דברי שבח לה', שלאחריה באים הפסוקים ברצף, ולבסוף בא קטע חתימה שתוכנו הוא בקשה וכולל בתוכו גם את הפסוק החותם מן התורה. קטע מנוסח זה לברכת זכרונות מצוטט בתלמודים ומכונה שם "תקיעתא דרב" (או "תקיעתא דבי רב"), ומכך מסיקים כי זהו שמה של מערכת הנוסחים שבידינו. מהציטוטים הללו עולה כי מחברה הוא האמורא רב, אך אחרים סבורים שהיא קדומה יותר ומקור הכינוי הוא רק בכך שהיא נערכה על ידו או הייתה נהוגה בבית מדרשו, או אף שאין הכוונה לאמורא רב, ומשמעות הביטוי היא התקיעתא שנהוגה בחוגי ישיבות בבל.

להשערת דניאל גולדשמידט, נוסח 'תקיעתא דבי רב' שבידינו מורכב משני נוסחים מקבילים שהורכבו זה על זה. לדעתו, מאחר שההלכה לא קבעה באיזה אופן יש לשלב את אזכור הפסוקים בתפילה ואיזה אופי להעניק לאמירתם, היה במקור נוסח אחד שערך את הברכות כברכות שבח, ונוסח אחר שערך אותן כברכות בקשה. בנוסח שלנו הורכבו שני הנוסחים: פסקת הפתיחה היא פסקת שבח בדרך כלל, שמקורה בנוסח הראשון ואליה מצטרפים תשעת הפסוקים הראשונים, ופסקת הסיום, עם הפסוק העשירי המשתלב בה, היא פסקת בקשה שמקורה בנוסח השני. גם מבחינת תוכנן, הוא משער כי פסקאות הבקשה שלאחר הפסוקים אינן חלק מקורי מתקיעתא דבי רב, אלא קטעים שצורפו אליה מאוחר יותר. הראיה לכך היא שלחלקים רבים מבקשות אלה יש מקבילות בתפילות אחרות או שהם שברי ציטוטים מתפילות אחרות.

תוכני תקיעתא דבי רב

נימתה הכללית של תקיעתא דבי רב היא נימה אוניברסלית, ובפרט בפתיחת הברכות: פתיחות המלכויות 'עלינו לשבח' ו'על כן נקווה' עוסקות במלכותו של ה' על העולם כולו ובתפילה שתיפסק מן העולם העבודה הזרה וכל בני האדם יכירו במלכות ה'. גם חתימת המלכויות חוזרת לתוכן זה. פתיחת הזכרונות "אתה זוכר מעשי עולם" עוסקת בראש השנה כיום דין שבו דן ה' את כל בריות העולם וסוקר את מעשי כל בני האדם. פתיחת השופרות "אתה נגלית" עוסקת, בעקבות פסוקי השופרות בתורה, בהתגלות ה' במתן תורה, שהוא נושא לאומי-יהודי ולא אוניברסלי. אף על פי כן, מצא בעל התקיעתא מקום להזכיר את ההיבט האוניברסלי של המעמד וכתב "גם כל העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך". פסקאות החתימה של הזכרונות והשופרות עוסקות בנושאים לאומיים-יהודיים ולא אוניברסליים: בקשה שה' ירחם על ישראל בזכות עקדת יצחק, ובקשה לקיבוץ גליות וגאולה.

סגנונה ולשונה של תקיעתא דבי רב הוא נשגב יותר משל תפילות הקבע הרגילות: נעשה בה שימוש בתקבולות על דרך השירה שבתנ"ך, והמשפטים בה כתובים במקצב הדומה לשל הפיוט הקדם-קלאסי (המקצב המרובע). אוצר המילים שלה הוא ממשלב גבוה יותר מבנוסחי תפילה אחרים, ונעשה בה שימוש בכינויים על דרך הפיוט. ניתן לומר שתקיעתא דבי רב היא פיוט קדום, או פרוזה הקרובה במיוחד אל הפיוט.

פיוטי תקיעתות

כאשר התפתח הפיוט, בארץ ישראל בתקופה הביזנטית, הוא נועד להוות נוסח חלופי לתפילות הקבע, שיעמוד בדרישות ההלכה בנוגע למבנה התפילה, אך יחליף את הנוסח הקבוע בנוסח פיוטי מתחלף. בשל כך, פייטנים כתבו גם פיוטי תקיתעות, כלומר נוסחים מפויטים לברכות מלכויות זכרונות ושופרות, שיחליפו את נוסח הקבע של תקיעתא דבי רב.

התקיעות

ברכות ראש השנה נחשבות כהכנה (או הכרזה) לתקיעות הבאות אחרי כל ברכה וברכה, כך שליח הציבור האומר אותן נקרא במשנה "מתקיע", וכך נקראות הברכות עצמן בחז"ל בשם "תקיעתא". מאידך, מבואר בבבלי כי יחיד המתפלל מברך את הברכות אך אינו תוקע במהלך התפילה. למנהג הספרדים תוקעים לאחר כל ברכה וברכה גם במהלך תפילת הלחש, כאשר החזן מקריא את סוף הברכה בקול ומיד תוקעים וממשיכים לברכה הבאה, ואילו האשכנזים נוהגים לתקוע רק בחזרת הש"ץ.

אמירתן במועדים נוספים

בזמן שהיה היובל נוהג היו מתווספות ברכות אלו גם בתפילת מוסף של יום הכיפורים של שנת היובל.

בתעניות ציבור ובמלחמה

בתפילת תענית ציבור היו מוסיפים לתפילת העמידה שש ברכות, ובסך הכל 24 ברכות (ללא ברכת המינים). בתפילת תענית מורחבת זו, נאמרות גם זכרונות ושופרות. לדעת הרמב"ם, אין הכוונה לאמירת ברכות זכרונות ושופרות במלואן, אלא להוספת הפסוקים בלבד, בתוך ברכת גואל ישראל. אולם, רוב הראשונים חלקו על הרמב"ם, ולדעתם הכוונה היא לאמירת ברכות זכרונות ושופרות, בדומה לתפילת ראש השנה (בשינויים קלים), כך שהברכה הראשונה הנוספת לתפילה (לאחר ברכת גאולה) היא ברכת זכרונות, ובסופה חותמים ”מי שענה את אבותינו על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות”; והברכה השנייה היא ברכת שופרות, ובסופה אומרים ”מי שענה את יהושע בגלגל, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תרועה”.

בתלמוד הבבלי נחלקו באילו תעניות ציבור נאמרת תפילת התענית המורחבת. לפי דעה אחת הן נאמרות רק בשבע תעניות הגשמים האחרונות, ולפי דעה אחרת הן נאמרות גם בשלוש תעניות הגשמים האמצעיות. להלכה, דעת רוב הראשונים שאומרים ברכות אלה רק בשבע האחרונות, וכך נפסק בשולחן ערוך.

ראו גם

• תפילת תשע

לקריאה נוספת

• איסמר אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, בעריכת יוסף היינמן, ישראל אדלר, אברהם נגב, יעקב פטוחובסקי וחיים שירמן, ירושלים 1972, עמ' 107–109.
• יוסף היינימן, "מלכויות, זכרונות ושופרות", מעיינות ט, ימים נוראים ב', בעריכת חיים חמיאל, ירושלים: תשכ"ח, עמ' 546–569, באתר היברובוקס.
• יוסף היינימן, "סדרי־הברכות הקדומים לראש השנה ולתעניות", תרביץ מה [ג–ד] (ניסן תשל"ו), עמ' 258–267.

קישורים חיצוניים

• נוסח תפילת המוסף של ראש השנה (בנוסח עדות המזרח), באתר דעת
• מה פשר הזיהוי בין ראש השנה ליום הזיכרון? (עיון בברכת זכרונות), מתוך הבלוג "מארון הספרים היהודי"
• מאמרים בנושא מלכויות זכרונות ושופרות, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.