ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים

ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים[1] היא כינוי להתיישבות יהודית באזורי מזרח ירושלים שסופחו למדינת ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים בצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1) תשכ"ז-1967[2], במונח הרחב, ובמונח המצומצם התישבות כוללת את המתחמים היהודים שבתוך אוכלוסייה ערבית צפופה, שחלקם היו בבעלות יהודית לפני 1948 (מלחמת העצמאות) שהוחזרו לידי בעליהם וחלקם נקנו מאז.

מפה פוליטית של ירושלים

בשנת 2014, התגוררו במזרח העיר 521,900 תושבים: 201,200 יהודים (כ-39%), מתוכם כ-3,000 בתוך אוכולסיה ערבית צפופה, לעומת 301,600 ערבים (כ-58%).

היסטוריהעריכה

עם איחודה של ירושלים תמכה הממשלה בהתיישבות במזרח ירושלים והקימה את השכונות היהודיות הגדולות באזור זה של ירושלים[3][4]. תומך מרכזי למדיניות זו היה ראש עיריית ירושלים טדי קולק. שני השרים שהתנגדו לה בממשלת האחדות היו מנחם בגין וד"ר זרח ורהפטיג, שהעדיפו ליישב יהודים בשכונות הערביות הקיימות. שר הביטחון משה דיין מינה את יהודה תמיר על הקמת שכונות יהודיות במזרח ירושלים.

המאמץ בשלב הראשון הופנה ליצירת רצף יהודי אל הר הצופים, על מנת להבטיח שהר הצופים לא ינותק שוב ממרכז ירושלים, כפי שאירע במלחמת העצמאות. הרצון בבנייה מהירה - חלק מבעלי הקרקעות דרשו מחירים גבוהים, חלקם סירבו למכור וחלקם לא אותרו - גרם לממשלה להוציא צו הפקעה גדול (3,345 דונם) ב-11 בינואר 1968. חלק מהקרקעות הופקעו מבעלים יהודים, כגון האוניברסיטה העברית. השכונות מעלות דפנה, רמת אשכול, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית ("שכונות הבריח") נבנו בשנת 1970, ובכך נוצרה דרך חלופית להר הצופים, שאינה עוברת בשכונת שייח' ג'ראח.

במקביל שוקמו שתי שכונות יהודיות שחרבו במהלך מלחמת העצמאות:

הרובע היהודי, באפריל 1968 הפקיעה מדינת ישראל את שטח הרובע היהודי, לרבות רחבת הכותל והמבנים שהיו בה. בינואר 1969 נוסדה "החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי" כחברה ממשלתית לשקם ולפתח את הרובע כאתר לאומי, דתי, היסטורי ותרבותי. בשנות ה-80 השלימה החברה את שיקומו ובנייתו של הרובע היהודי.

נווה יעקב שחודשה בשנת 1970. בנוסף לרצון בשיקום החרב, היה צורך ליצור אזור יהודי ליד פיקוד המרכז, שהשתכן במחנה הירדני הסמוך. היא הייתה הראשונה בשכונות הטבעת.

שכונות הטבעת אחר אזורים אלו הוקמו גילה (ב -1971), תלפיות מזרח (ב-1972), רמות אלון (ב-1974) ופסגת זאב - האחרונה בשכונות הטבעת - (ב-1982).

הממשלה תמכה בהתיישבות בשכונות הערביות לאחר "המהפך" ועליית הליכוד לשלטון בשנת 1977. אריאל שרון, כשר הבינוי והשיכון, עודד התיישבות יהודים במזרח ירושלים ואף שכר בעצמו בית ברובע המוסלמי[5]. תחת הנהגת שרון העביר משרד הבינוי והשיכון נכסים בעיר העתיקה בפרט, ובמזרח ירושלים בכלל, לידיים יהודיות.

במהלך שנות התשעים הוקמו שתי שכונות בירושלים, רמת שלמה והר חומה. מאז לא נבנו שכונות נוספות בירושלים (כולה), ובזמנים מסוימים גם בוצעה הקפאת בניה בשכונות מזרח ירושלים הקיימות.

במהלך המאה ה-21 החל פיתוח שכונת גבעת המטוס בשנת 2007, כשהמכרז לא יצא לדרך עד שנת 2020[6][7], בעיקר בגלל חלצים חיצוניים.

עמותות להתיישבותעריכה

 
בית משפחת מיוחס, הבית הראשון שנבנה מחוץ לחומות ב-1873 ונרכש מחדש על ידי עמותת אלעד בעיר דוד.

עטרת כהניםעריכה

  ערך מורחב – עמותת עטרת כהנים

בראשית שנות השבעים הוקמה עמותה בשם 'עטרה ליושנה' שהתמקדה באיתור נכסים יהודיים ברובע המוסלמי והעברתם לידיים יהודיות בדרכים משפטיות. מאוחר יותר נסגרה עמותה זו והוקמה מחדש תחת השם עטרת כהנים. פעילות העמותה כוללת רכישת בתים ברובע המוסלמי מידי ערבים או שכירתם מחברות ממשלתיות ואכלוסם ביהודים. העמותה מחזיקה מבנים רבים בעיר העתיקה.

אלע"דעריכה

  ערך מורחב – עמותת אלע"ד

פעילה בעיקר באזור סילואן ועיר דוד. פעלה לאיתור נכסים שהיו בבעלות הברון רוטשילד שקנה אותם בראשית המאה ה-20 או יהודים אחרים והצליחה להחזירם לבעלות יהודית. בנוסף פועלת העמותה לקנות או לשכור נכסים שהוכרזו כנכסי נפקדים מידי האפוטרופוס הממונה עליהם.

מתחמים ושכונותעריכה

"הרובע היהודי המתחדש" כינוי מקומי לרובע המוסלמי. מתגוררים בו כאלף יהודים (בהם כ-70 משפחות) ב-43 מתחמים[8], ביניהם נמנים חצר רייסין, חצר גליציה, בית המערבים, מתחם שער הפרחים, בית ויטנברג, בית הצלם, חצר ראנד, בית דנון, חצר דיסקין, בית דולגין[9], חצר החבצלת. ברובע פועלות גם ארבע ישיבות: ישיבת אדרת אליהו, ישיבת שובו בנים (בבניין ישיבת חיי עולם), ישיבת עטרת ירושלים (בבניין ישיבת תורת חיים) וישיבת אהל משה.

בית אורות היא ישיבה בהר הזיתים אשר הוקמה ב-1990, בסמוך לישיבה נבנתה שכונה קטנה הנושאת את שם הישיבה "בית אורות" ותושביה קשורים אליה.

בית השבעה - בניין שנמצא בשכונת בית חנינא בצפון ירושלים, בו התיישבו שבע משפחות ב-1968. הבנין נחשב לאחת ההתנחלויות הראשונות שהוקמו ביהודה ושומרון.

שכונת שמעון הצדיק - סמוכה למערת שמעון הצדיק ולשכונת נחלת שמעון, בתוך שכונת שייח' ג'ראח. השכונה הוקמה בשנת 1890, ונעזבה במהלך מלחמת העצמאות. בראשית שנות האלפיים, לאחר מאבק משפטי ממושך, הוחזר המקום לידי בעליו היהודים.

נחלת שמעון - שכונה יהודית בין השכונות שייח ג'ראח ובית ישראל. הוקמה בשנת 1891 כחלק מתהליך היציאה מהחומות על ידי ועד הקהילה הספרדית בירושלים, אך חרבה במלחמת העצמאות ונכבשה על ידי הליגיון הירדני. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו יהודים להתיישב בבתים הסמוכים למערת שמעון הצדיק. המתיישבים רכשו את הזכות לגור בבתים מועד הקהילה הספרדית בירושלים.

מעלה הזיתים - קרקעות השכונה נרכשו בשנת 1997 על ידי ארווין מוסקוביץ'. בשנת 2006 הסתיים אכלוס שלב א' של השכונה בכ-40 משפחות, והחלה בנייה של שלב ב'. בשנת 2011 התגוררו בשכונה כ-100 משפחות.

קדמת ציון - קרקעות "קדמת ציון" נרכשו בידי יהודים חרדים וחילונים ב-16 בספטמבר 1925. בתחילת המאה ה-21, רכש ארווין מוסקוביץ' שני בתים סמוכים לשטח, ושיכן בהם, בסיוע עטרת כהנים, 6 משפחות יהודיות. כיום מתוכננת בנייה רבה באתר של מאות יחידות דיור.

נוף ציון - בנויה על המורדות הצפון-מזרחיים של הר אצל, בסמוך לשכונת ג'בל מוכאבר ולטיילת ארמון הנציב. בשנות ה-70 של המאה ה-20, נקנתה הקרקע על ידי הקבלן רחמים לוי. בשנת 2005 הושלמה בניית השלב הראשון וכיום מתגוררות שם 75 משפחות.

בית החושן - מתחם בהר זיתים (ליד מלון שבע קשתות). נקנה על ידי עמותת אלע"ד ואוכלס בשנת 2006. מתגוררות במתחם 9 משפחות.

משרד השיכון מממן את אבטחת התושבים הגרים בתוך אוכלוסייה ערבית צפופה, כפי החלטת ממשלת ישראל[10].

 
רמות אלון, השכונה הגדולה בירושלים, חלק משכונות הטבעת ומזרח העיר: 50,612 תושבים (נכון לשנת 2016).
 
מערב שכונת פסגת זאב, מהשכונות הגדולות בירושלים: 42,138 תושבים (נכון לשנת 2016).

אתריםעריכה

אתרים מקודשיםעריכה

בית המקדש - החרב, ששכן בהר המוריה, המקום המקודש ביתור ליהדות, אשר נמצא בעיקרו בשליטה מוסלמית, כשכניסת יהודים וכל לא מוסלמים אליו מוגבלת,ו הכותל המערבי היהודי הסמוך לו.

הר הזיתים המקודש בגלל הנבואה על הבקעות ההר בעת ביאת המשיחזכריה יד), ובית הקברות הגדול שעליו, שהוחרב במהלך השלטון הירדני.

קבר שמעון הצדיק

אתרים ארכאולוגייםעריכה

עיר דוד בשולי העיר העתיקה. מקום ירושלים הראשון. מעליו שוכן הכפר סילואן.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו, אריאל, 45-44, אייר תשמ"ו מאי 1986.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הערך מתייחס להתיישבות היהודית באזור החל מתחילת השליטה הישראלית באזור משנת 1967
  2. ^ הצו הוצא על ידי ממשלת ישראל בתאריך 28.6.1967 על פי סעיף 11ב' לפקודת סדרי השלטון והמשפט ופורסם בקובץ התקנות 2064 http://www.nevo.co.il/Law_word/law06/tak-2064.pdf
  3. ^ שמריהו כהן, הרחבת תחומי העיר המאוחדת והקמת השכונות החדשות, בתוך: אלי שילר (עורך), ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו, אריאל, 45-44, אייר תשמ"ו מאי 1986, עמ' 44-39.
  4. ^ עמוס הראל, ניר חסון, לחבר את הנקודות: מפת ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, באתר הארץ, 8.5.2010
  5. ^ סיון רהב-מאיר תיעוד חנוכת בית שרון ברובע המוסלמי: 1987, באתר mako‏, 22.12.00
  6. ^ תושבי גבעת המטוס נדרשו להתפנות בתוך שלושה חודשים: "נילחם שיתנו לנו בית פה" - וואלה! חדשות, וואלה!News, ‏2020-11-23
  7. ^ אמיתי גזית "נבחרו זוכים לבניית יותר מ-1,000 דירות בגבעת המטוס בירושלים" כלכליסט 20.01.2021
  8. ^ "כל יום - שחרור ירושלים".
  9. ^ אלירן אהרון, הבניין ברובע המוסלמי חזר לבעליו, באתר ערוץ 7, 25 באפריל 2016
  10. ^ ניר חסוןאבטחת תושב יהודי במזרח ירושלים עלתה השנה ל–30,000 שקל, באתר הארץ, 23.11.2014