יבנאל

יישוב בישראל. נמצא בגליל התחתון
(הופנה מהדף יבניאל)

יַבְנְאֵל היא מושבה ותיקה ומועצה מקומית בדרום מזרח הגליל התחתון. המושבה שוכנת בבקעת יבנאל, דרומית־מערבית לטבריה, לאורך כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת.

יבנאל
Coat of arms of Yavneel.png
Yavneel local sign 01.jpg
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה שניר דניאל אריש
גובה ממוצע[1] ‎12 מטר
תאריך ייסוד 1901
סוג יישוב יישוב 2,000‏–4,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2022 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 4,498 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 230
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎3.3% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 144 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 223
תחום שיפוט[2] 31,210 דונם
    - דירוג ארצי 64
32°42′36″N 35°30′24″E / 32.7101224017249°N 35.5067077437891°E / 32.7101224017249; 35.5067077437891
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[3]
2 מתוך 10
    - דירוג ארצי 228
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.4218
    - דירוג ארצי 87
לאום ודת[2]
יהודים: 98.7%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 1.3%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2020
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 11.7%
גילאי 5 - 9 13.6%
גילאי 10 - 14 12.6%
גילאי 15 - 19 9.6%
גילאי 20 - 29 12.2%
גילאי 30 - 44 15.4%
גילאי 45 - 59 12.0%
גילאי 60 - 64 3.5%
גילאי 65 ומעלה 9.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2020
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 7
–  יסודיים 4
–  על-יסודיים 3
תלמידים 848
 –  יסודי 720
 –  על-יסודי 128
מספר כיתות 49
ממוצע תלמידים לכיתה 19.5
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תש"ף (2019-‏2020)
פרופיל יבנאל נכון לשנת 2019 באתר הלמ"ס
יבנאל ב־1910
יבנאל – צילום אוויר
רחוב ביבנאל
יבנאל, מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 1938-1937

המושבה נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901, כ"ד תשרי תרס"ב והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית הורכבה מארבעה יישובים צמודים: יבנאל, המושבה בית-גן, מושב משמר השלושה ומושב סמדר.

בסמוך למושבה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים כולל תל ינעם עם ממצאים מתקופת המקרא, ומספר אתרים מתקופת התלמוד, ובהם חורבת בית גן, חורבת כפר ימה, חורבת עטוש, חורבת אבצם, חורבת סרגונה, חורבת ציידתה, חורבת שרונה, תל אדמי וחורבת דמין.

יש המזהים את מקום מושבם של משמרת הכהונה אִמֵּר עם יבנאל ויש המזהים את מקום מושבם בחרבת יבנית בן ביריה לעמוקה.

בבית סבתא צילה שהוקם בשנת 1905 פועל כיום מרכז לשימור מורשת המושבה.

היסטוריהעריכה

 
בית העלמין יבנאל

רקעעריכה

ראשיתה של ההתיישבות ביבנאל בכישלון ההתיישבות היהודית בחורן. באוגוסט 1898 נטשו מתיישבי חורן את היישוב, לאחר שלוש שנות התיישבות. שתי קבוצות המתיישבים האחת של עולי רומניה ורעותה מעולי בולגריה התפצלו לשני יעדים. עולי בולגריה בראשות יצחק לוי עברו לצפת ועולי רומניה בראשות יחיאל ברקוביץ' עברו למטולה. הקבוצות שמרו על קשר ביניהן, נודעו בגליל כאנשי סאחאם ג'ולן ותרו אחר אתר התיישבות חדש.[4]

העלייה לקרקע והתפתחות המושבה עד קום המדינהעריכה

ב־1901 רכשה יק"א קרקעות במימון הברון רוטשילד[5] בסמוך לח'רבת ימא, בה שכנה לפי הסברה[6] העיירה התלמודית כפר ימה, אשר זוהתה על ידי חז"ל עם העיר המקראית יַבְנְאֵל שבנחלת שבט נפתלי, כמתואר בספר יהושע: ”וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם”,[7] ובהתאם לזיהוי שבתלמוד הירושלמי: ”מחלף – חלף, מאלון - איילון, בצעננים - אגנייא דקדש, ואדמי – דמין, הנקב – ציידתה, ויבנאל - כפר ימה, עד לקום - לוקים”.[8]

הקרקעות שנרכשו הוצעו ל"אנשי סאחאם ג'ולן" וב־1901 עלו עשר משפחות מצפת, ראש פינה, ומטולה לקרקע. ראשוני המתיישבים ביבנאל מאנשי סאחאם ג'ולן היו: שבתאי סאחין, יחיאל ברקוביטש, יעקב ואלוביטש, א. אלכסנדר, שמואל צבי מייזל, ניסים לוי, דוד יוסף לוי, פסח מקארוב, יצחק לוי, עזריאל לוי, יחזקאל לוי, משה בנימין, יעקב אליהו, משה וינגר, משה פורטר, משה לבקוביטש, אליהו גוטרמן, יעקב לייבוש מאירוביטש. מאנשי ראש פינה: יעקב דב מגידוב, שמואל פיקוביטש, מאיר כץ. מאנשי מטולה: אברהם רזניק, אריה לייב שמואלביטש, אליעזר שיינוק, יוסף צוקרמן, משה כהן, יצחק ששון, אברהם ימני (קירה), זבולונוביטש, אשר נחומובסקי, אליעזר סגל, מאיר זילברשטיין, חיים יצחק מרגלית, יולס ברקוביטש, אנשל שיינוק, אברהם קוסטיצקי.[9]

ב־1902 החלו בעבודות להרחבת המושבה לכדי 40 משפחות, תוך הקצאת 300 דונמים לכל משפחה. בשנה זו החלו עימותים עם ערביי הסביבה ובמקביל פרצה מגפת כולרה שגבתה קורבן ראשון מקרב עולי רומניה. ב־1903 מנה היישוב 39 משפחות. ארבע־עשרה מעולי רומניה, עשר מעולי בולגריה, אחת מעולי כורדיסטן וארבע־עשרה משפחות נוספות שהגיעו ממטולה. למוח'תאר המושבה מונה עזריאל לוי מיוצאי בולגריה שנודע באזור בקשיחותו ובכוחו הפיזי הרב.

ב־1909 הואשם לוי על ידי כפריים ערבים ברצח אחד מחבריהם שהסתנן ליבנאל לביצוע גנבה חקלאית. מחשש לנקמת דם עזב לוי את הארץ והיגר לבולגריה. גם לאחר שהוברר שהערבי נרצח על רקע סכסוך פנים שבטי, סירבו העות'מאנים לאשר ללוי לחזור והוא נותר בבולגריה. ב־1910 עזבה משפחתו של לוי את יבנאל וחזרה לבולגריה. כעבור מספר חודשים עזבו שאר תשע המשפחות מעולי בולגריה את המושבה.[10]

ב-1912 הגיע נציג מאגודת השומר לחדרה והציע לעולים לעבור לכנרת, תוך הבטחה שהיחס אליהם יהיה טוב, שעבודה לא תחסר להם, וכי יסופקו להם מגורים שם. בדרכם לשם עברו מספר משפחות (תימני כנרת) ליבנאל.

ב-1917, לאחר גירוש תל אביב, כ-7,000 מהמגורשים התפזרו במושבות זכרון יעקב, חדרה, פתח תקווה וכפר סבא. חלקם אף עלה לירושלים. מעטים בלבד היו בעלי אמצעים שאפשרו להם לשכור דירות וחדרים ולכלכל עצמם מכספם. שאר המגורשים יצאו לצפון הארץ אל מושבות הגליל התחתון. תושבי הצפון, למרות יכולתם המוגבלת, התגייסו לעזרת המגורשים באמצעי הובלה ובשטחים שהקצו למגורשים. טבריה קלטה כ-1,200 מגורשים, צפת כ-700, יבנאל כ-130 ויתר המושבות הגליליות כ-200.

בשנים 19191912 היה אהרון קרון מנהל בית הספר במושבה יבנאל, וכן מפקח על בתי הספר ומדריך למורים במושבות הגליל התחתון. סביב החינוך ביבנאל התנהל מאבק בין אלה שחפצו בחינוך דתי לאלה שחפצו בחינוך חילוני, ובשלב מסוים הוקם ביישוב תלמוד תורה, אך בית הספר שבניהולו של קרון גבר עליו. ביוזמתו של קרון הועברו בתי הספר של פיק"א בגליל לרשת החינוך של ההנהלה הציונית. קרון טיפל במגורשי תל אביב שהגיעו ליבנאל. בשנת 1921 עבר לנהל את בית הספר חביב בראשון לציון.

ביסוס המושבה לאחר קום המדינהעריכה

לאחר מלחמת העולם הראשונה חל פיתוח חקלאי מואץ במושבה, גודלו גידולי שדה, ירקות ופירות וכן נבנו לולים. ב־6 באפריל 1944 נערך במושבה יבנאל, קרב בין חיילים בריטים ובין שני לוחמי לח"י, מנחם לונץ ושבתי דרוקר, שהתבצרו באחד הבתים במושבה וסירבו להיכנע. הקרב נגמר במותם של שני לוחמי הלח"י.

  ערך מורחב – הקרב ביבנאל

בסוף תקופת המנדט נחתו במושבה מטוסי ההעפלה האווירית מעיראק ב"מבצע מייקלברג".

ביבנאל הוקמה המעברה הראשונה כפי שמובא בארכיון יבנאל[11]: "1948 - ראשוני העולים, מניצולי השואה ומכל קצוות תבל, נקלטו ביבנאל. בתחילה שוכנו באוהלים ובצריפים - במעברה הראשונה."

ביבנאל נוסדו התאחדות האיכרים, התאחדות הפועלים החקלאיים, טייסת הגליל וחטיבת גולני.

התיישבות ברסלב בשנות השמוניםעריכה

בתחילת שנות השבעים, התמנה לרב המקומי הרב סיני מאיר פרנקל, מצאצאי חסידות בוצ'צ'אה-בוטושאן, שנבחר לתפקיד בהיותו בגיל 21 והוכתר כרב הצעיר ביותר במדינה. הרב פרנקל הצליח להפוך את המושבה הקטנה למרכז תורני ארצי, כשהצליח להביא למושבה קבוצות מכל קצוות הקשת הדתית והחרדית. כמו כן הקים עשרות ארגוני פעילות ענפה בכל תחומי החיים בתורה, חינוך וחסד.

מרבית השנים אופי ההתיישבות היה חילוני עד מסורתי.

משנת 1986[12][13][14] ואילך התיישבה במקום קבוצת חסידי ברסלב בראשות הרב אליעזר שלמה שיק - המכונה גם 'הצדיק מיבנאל', בהשראת ביקורו של ר' נחמן מברסלב בשנת 1798.[15] למרות התנגדות של המועצה הוא לא התייאש והתיישב במקום עם קבוצה מחסידיו.[12][16][14]

נכון לעשור השני של המאה ה־21 מתגוררות ביבנאל כ־400 משפחות של חסידי ברסלב והם מהווים כ־45% מהאוכלוסייה במקום.[17] הקהילה מפעילה מערכת חינוך ענפה משלה, הכוללת פעוטונים, גני ילדים, תלמוד תורה לבנים, בית ספר לבנות, ישיבה וכוללי אברכים, וכן ארגוני צדקה וחסד. חסידי ברסלב מכנים את המקום בפרסומיהם "יבנאל עיר ברסלב".[18]

בשנת 2012 (תשע"ב) הסתיימה בניית בית הכנסת היכל הקודש דחסידי ברסלב, וטקס חניכתו נערך בהשתתפות אלפי אנשים. בנוסף לבית הכנסת הגדול בו נהוג נוסח תפילה אחיד, ישנם בתי כנסת, חלקם ותיקים יותר, בהם נהוג נוסח שונה, והם:

היכל הקודש עדות המזרח ,יבניאל
משכן בנימין עדות המזרח ראשי, יבניאל
שבת - אחים מרוקו משמר השלושה, יבניאל

בי"ז בשבט תשע"ה (2015) נפטר בניו יורק הרב שיק, ונקבר לבקשתו בבית העלמין ביבנאל. מאז, נערכת בכל שנה ביום זה במקום הילולה גדולה בהשתתפות אלפי אנשים.[19]

אוכלוסייהעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2022 (אומדן), מתגוררים ביבנאל 4,498 תושבים (מקום 230 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.3%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ף (2019-‏2020) היה 52.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,080 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[20]

כיום, כמחצית מהאוכלוסייה במקום חילונית או מסורתית.

המושבה בספרות העבריתעריכה

בקעת יבנאל והמושבה יבנאל מוזכרות במרומז בספרו של מאיר שלו 'עשו' ככפרה של אם הגיבור:

משם הלך לטבריה... הוא עלה על שדרת הרכס וראה בקעה רחבת ידיים, משופעת במתינות ממזרח ומצפון, וקיר של הרים תלולים ומסורגי ערוצים בדרומה. נחל דל חצה את אדמתה, נקודות מקנה שחורות רעו בשדות הקצורים... באחת המשבצות המוארות הללו ראה בתים של מושבה וכיוון אליה את פעמיו מתוך תקווה שימצאו לו שם מאכל ומקום לינה.

מאיר שלו, עשו, הוצאת עם עובד עמודים 43-44

הנחל המדובר הוא נחל יבנאל.

יש המזהים את בקעת יבנאל עם אלון בצעננים, אתר מקראי בדרום נחלת שבט נפתלי, בין הירדן ובין הר תבור, הנזכר מספר פעמים בתנ"ך ובכתבי חז"ל.

פרשת הצלת חייו של בן-גוריוןעריכה

גורקוז (גרכד) דאות ( באדיגית: Дауыт ГъоркIожъ) היה אחראי השומרים הצ'רקסים בחוות סג'רה (אילניה).

דאות היה רגיל לסייר בחווה כדי לוודא שהאורות כובו ושהשקט נשמר. בספר "עולם הצ'רקסים" מסופר שערב אחד נערכה מתקפה על החווה. דאות הגיע אל הזירה ושם חבר לשומר נוסף שעדכן אותו כי דוד בן-גוריון נפצע. דאות חש אל דוד נשא אותו על גבו והעביר אותו לביתו של משה קוראקין. דאות הזעיק את החובש שהעניק טיפול ראשוני, אולם סכנה נשקפה לחיו של בן-גוריון ועל כן דאות רכב על סוס על מנת להביא את הרופא מיבנאל. לאחר שהרופא הצליח לייצב את מצבו של בן-גוריון, הוא נלקח ברכב אל בית החולים לטבריה להמשיך את הטיפול הרפואי.

הספר "בטרם האיר הבוקר"עריכה

בכל משך האירוע היה בן-גוריון מחוסר הכרה ולא ידע דבר על מה שקרה, אך מששמע את חבריו מספרים איך עזר דאות להציל את חיו, הוא ציין כי הוא חב לו את חייו.

אברהם קוסטיצקי, ממקימי המושבה, תיעד את כל תקופת הקמת המושבה ואת החיים בה במשך 10 שנותיה הראשונות. נכדו, יוסף ארגמן, ערך ועיבד את מאות העמודים של היומן וב-1988 יצא לאור הספר "בטרם האיר הבוקר".

נישואי קטינים בקהילת ברסלבעריכה

במהלך השנים עלה חשד כי בקהילת ברסלב ביבנאל חיתנו עשרות קטינים.[21]

בתוכנית "קשר השתיקה" (שודרה בערוץ 13 ביום 24/12/2018) חשפה צופית גרנט קיומן של פרשיות אונס במשפחה אחת, על ידי אחים ודודים.

לקריאה נוספתעריכה

  • מרדכי נאור, יבנאל: מעשים ומראות, תרס"ב-תשמ"ב / 1901-1981, יבנאל - המועצה המקומית, תשמ"ב/1982.
  • שבתאי גל-און, "יבנאל ובית גן - שילוב מוצלח", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).
  • אברהם קוסטיצקי, "בטרם האיר הבוקר", מסיפורי הגליל", הוצאת משרד הביטחון, 1988
  • אטלס ההתיישבות בישראל, אטלס שמות היישובים והמקומות בישראל, 2004. כתבה וערכה חנה ביתן, המרכזת המדעית של ועדת השמות הממשלתית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יבנאל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות ובכל יישוב בעל 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2022 (אומדן); בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
  2. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2020
  3. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  4. ^ חיים קשלס, ראשית הפעילות הציונית, עלייה והתיישבות בארץ ישראל, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות־יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 100-104.
  5. ^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956.
  6. ^ יואל אליצור, מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, 2014 עמ' 120-119.
  7. ^ יהושע י"ט ל"ג.
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מגילה, פ"א ה"א.
  9. ^ אברהם קוסטיצקי, בטרם האיר הבוקר. מסיפורי ראשונים בגליל. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור. 1988. עמודים 68-69.
  10. ^ קשלס, חיים, ראשית הפעילות הציונית, עליה והתיישבות בארץ ישראל, עמודים 104-106.
  11. ^ ארכיון יבנאל על שם שרה ויצחק שרפמן
  12. ^ 1 2 מנחם רהט, לא ניתן להפוך את יבנאל למאה שערים, מעריב, 24 בינואר 1986
  13. ^ יהודה גורן, בת יבנאל וחסיד ברסלב יקימו ביתם במושבה, מעריב, 29 בינואר 1987
  14. ^ 1 2 יהודה גורן, מתיחות ביבנאל עם בואם של חסידי ברסלב למושבה, מעריב, 5 בנובמבר 1986
  15. ^ מנחם רהט, רבם של חסידי ברסלב: "רכשתי בית ביבנאל", מעריב, 30 בינואר 1986
  16. ^ בת יבנאל וחסיד ברסלב, מעריב, 29 בינואר 1987
  17. ^ אורי אס, חשד: בקהילת ברסלב במושבה יבנאל חיתנו עשרות קטינים, באתר הארץ, 24 במרץ 2003
  18. ^ ראה אתר ברסלב סיטי
  19. ^ פרטים ומידע באתר ברסלב סיטי
  20. ^ פרופיל יבנאל באתר הלמ"ס
  21. ^ טלי פרקש, הכלה בת 15: נישואי קטינים בישראל, באתר ynet, 1 באוגוסט 2016