מעמד האישה בישראל
מעמד האישה בישראל כולל את תפיסתה של האישה בחברה הישראלית, אצל נשים ואצל גברים, מקומן של נשים ויכולת ההשפעה שלהן, בשלבי התמקצעות ובמסגרות התעסוקה, ביצירה הספרותית והמדעית בישראל, ובציבוריות ובפוליטיקה הישראלית. מכלול התפיסות ועמדות הכוח של נשים בישראל עברו תמורות רבות מאז ראשית היישוב החדש בשלהי המאה ה-19[1], והשתתפותן הגוברת של נשים במרחב הציבורי, בממשל ובצבא מאז ראשית המנדט הבריטי ובמדינת ישראל. השינויים הרבים הושפעו באופן ניכר מגורמים מסורתיים, חברתיים, פוליטיים, דתיים וצבאיים, הקשורים להתפתחותה של החברה הישראלית בכללה, במשך המאה ה-20, עד ראשית המאה ה-21. למעמדן של הנשים בישראל יש התייחסות גם באמצעות חקיקה בכנסת כגון: חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה[2] אך תופעת האפליה עודנה קיימת במקומות מסוימים ונתונה במחלוקת.
בתחומים רבים נטען שמעמדה של נשים בישראל נמוך מזה של הגברים, בין השאר בסוגיות תעסוקתיות כגון פערי שכר בין נשים לגברים, אפליה בקבלה לעבודה וקיומה של "תקרת זכוכית" המונעת קידום נשים לתפקידים בכירים, ומניעת שירות נשים בתפקידים מסוימים בצה"ל. היבט נוסף של פערים הוא הדרת נשים במרחב הציבורי כגון מניעת הצבתם או של שלטי חוצות ופרסומות עם תמונות נשים או השחתתם, בטענה שהן פוגעות בגדרי הצניעות[3][4], והדרת נשים על רקע דתי־הלכתי, לרבות אלימות מילולית ופיזית בניסיון לאכוף הדרה זו.
מאידך, נשים בישראל זכאיות להטבות והעדפה מתקנת מתוקף חוקים הנוגעים לתחומי העבודה, הביטחון הסוציאלי והשירות הצבאי.
זכויות נשים בישראל
עריכה
ערך מורחב – זכויות האישה בישראל
לפני קום המדינה
עריכהעד העלייה הראשונה נשים בארץ ישראל לא זכו לזכויות רבות. נשים היו כפופות למג'לה (החוק העות'מאני) שהכפיף אותן לחוקי העדות הדתיות השונות, שלא דגלו בשוויון זכויות לנשים. כתוצאה מכך נשים לא יכלו לבחור, היו מקופחות בדיני האישות והירושה. בתקופת העלייה הראשונה, שרוב באיה היו שומרי מצוות, התייחסו לאפליית נשים כאל מצב נתון, וקיבלו את ההסדרים הקיימים.
בשלהי תקופת העלייה הראשונה, ב-22 באוגוסט 1903, התכנסה הכנסייה הארצישראלית בזכרון יעקב. מנחם אוסישקין הציע שהכנסייה תאפשר גם לנשים לבחור ולהיבחר. הצעתו של אוסישקין התקבלה בתדהמה על ידי הצירים. עם זאת, לאחר ויכוח סוער, הכנסייה החליטה ש:
- תהיה זכות הבחירה לכל אישה ואיש מבן 18 ומעלה היושב בארץ שנה אחת לפחות;
- כל 25 חברים זכאים לבחור ציר לכנסייה. ציר יכול להיות כל איש ואשה מבני 25 ומעלה.
חלק מעולי העלייה השנייה ואילך היו חדורים בהשקפת עולם סוציאליסטית שדגלה בשוויון זכויות. תמורה במעמד הנשים התחוללה בתקופת העלייה השנייה, כאשר הגיעו לארץ ישראל נשים צעירות ובקשו להיות חלוצות ולהשתתף בארגוני הפועלים כגון "הפועל הצעיר", "פועלי ציון" וה"השומר" כחברות שוות; בארגון השומר נשים היו פעילות במיוחד.
עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל וראשית תקופת המנדט הבריטי החלה התארגנות של מוסדות היישוב העברי המייצגים, בהן ניתנה לנשים זכות שווה לבחור ולהיבחר. הפולמוס על אפשרות הבחירה לנשים התנהל על רקע הבחירות הראשונות לארגון כנסת ישראל ב-1920, כאשר בקרב הציבור החרדי הייתה התנגדות תקיפה לכך, בציבור הדתי מחלוקת פנימית (הרב קוק התנגד והרב עוזיאל תמך), ובציבור החילוני הייתה תמיכה בנושא[5].
בשנת 1919 הוקמה התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, שהשיגה, בין השאר, זכות בחירה לנשים ברמה הארצית, המקומית ולמוסדות היישוב. ב-19 באפריל 1920 התקיימו הבחירות לאספת הנבחרים הראשונה, ולמרות דיונים ערים בעניין "שאלת זכות האשה"[6], נבחרה לאספה "אגודת נשים". באספת הנבחרים הרביעית נכנסו 18 מפלגות, ביניהן שלוש מפלגות נשים.
בשנת 1921 נוסד ארגון נעמת בסגרת הסתדרות על ידי חלוצות העלייה השנייה והשלישית, אשר בער בהן הצורך להתארגן, משום שלא זכו להכרה ולייצוג במוסדות הקיימים, וקופחו על אף היותן שותפות מלאות בעבודה. ארגון זה היה לכל אורך השנים ארגון הנשים הגדול ביותר בישראל. בארגון חברות כיום כ-800,000 נשים בישראל (בהן נשים יהודיות, ערביות, דרוזיות וצ'רקסיות) המייצגות את כל הספקטרום של החברה הישראלית. לארגון ישנם 100 סניפים שונים בערים, בעיירות וביישובים בכל רחבי ישראל. ויצ”ו, אשר נוסדה בבריטניה ב-1920, פעלה גם כן בארץ ישראל משנות ה-20.
בשנות הארבעים של המאה העשרים ייסדה עורכת הדין תהילה מטמון את "הליגה לזכויות הנשים בישראל", ועמדה בראשה[7].
בשנת 1948, בעת הקמת מדינת ישראל, הוענק לציבור הנשים בישראל שוויון זכויות מלא כאשר נכתב במפורש במגילת העצמאות[8] כי "מדינת ישראל (...) תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע או מין". כתוצאה מכך, מאז ועד היום אין כל מניעה חוקית לנשים בישראל מהשתתפות באופן פעיל בחיי הציבור הישראליים.
חקיקה במדינת ישראל
עריכה- ערך מורחב – נשים בחוקי מדינת ישראל
ב-16 בנובמבר 1992 הוקמה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה. תחום העיסוק העיקרי של הוועדה הוא קידום מעמד האישה בישראל לקראת שוויון בייצוג, בתחום החינוך ובמעמד האישי. כמו כן פועלת הוועדה למניעת אפליה בשל מין או נטייה מינית בכל התחומים וכן הקטנת פערים בכלכלה ובשוק העבודה ולמאבק באלימות כלפי נשים. שדולת הנשים היא בין הארגונים המקדמים חקיקה שוויונית מאז 1984.
חוקים להבטחת שוויון זכויות:
- חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951 - קובע כי "דין אחד יהיה לאישה ולאיש לכל פעולה משפטית", אך מתיר הבחנה המתחייבת מהשונות העניינית שביניהם, וכן העדפה מתקנת לתיקון הפליה קודמת או קיימת של נשים
- חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 - אוסר אפליה בעבודה משלל סיבות, ובהן הפליה לפי מין העובד
- חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996 [9] - קובע שוויון בשכר לעובד ולעובד הממלאים תפקידים שקולים.
- חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 - אוסר הטרדה מינית של גברים ושל נשים.
חוקים המעניקים זכויות נוספות לנשים:
- חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 - עוסק בזכויות של נשים עובדות, כגון הזכות לחופשת לידה ולהיעדרויות נוספות הקשורות בהריון ולידה. חלק מהזכויות רשאית האישה להעביר לבן זוגה.
- חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004[10], מעניק לאישה את הזכות לפרוש בכל גיל שבין גיל הפרישה לנשים (כיום 62 שנים) לגיל הפרישה לגברים (67 שנים). בהתאם לכך, זכויות שניתנו בחוקים אחדים למי שהגיע לגיל פרישה (אזרח ותיק), נשים זכאיות לקבלן מוקדם מאשר גברים.
- פקודת מס הכנסה - מעניקה חצי נקודת זיכוי נוספת לאישה.
- חוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1954 - פוטר עקרת בית (אישה נשואה העובדת רק במשק ביתה) מדמי ביטוח לאומי.
מעמד נשים בדין הדתי
עריכהעל אף שהדין הישראלי מקנה שוויון זכויות בין גברים לנשים, הזכות לשוויון אינה משתרעת לתחומים שבהם דין המדינה הוא הדין הדתי. בתי הדין הדתיים במדינה נחשבים למגבילים את זכויותיהן של הנשים היהודיות והמוסלמיות במדינה. בדין העברי, החולש על נישואין וגירושין של יהודים, יש צורך בהסכמתם של שני בני הזוג לצורך הליך הגרושין. במקרים רבים בני זוג מתנים את הסכמתם למתן גט בקבלת תנאיהם, או בכלל מסרבים קטגורית לגירושין, תופעה הנקראת סרבנות גט. מכיוון שהליך הגרושין נעשה על ידי מתן גט מהבעל לאשה מרצונו החופשי, ובגלל המשמעות החמורה יותר של עגינות לאשה לעומת תוצאות סירוב הגט לגבר, באופן כללי התוצאות של סרבנות הגט לנשים הן חמורות יותר מאשר לגברים, דבר המעניק לגבר עמדת יתרון במשא ומתן קודם מתן הגט.
במקרים מסוימים נשים מוסלמיות רשאיות לעתור ולקבל גט באמצעות בתי הדין המוסלמים גם ללא הסכמת בני זוגן. מנגד הגברים המוסלמים רשאים להתגרש מנשותיהם גם ללא הסכמתן ואף מבלי לפנות לבית דין[דרוש מקור].
מעמד נשים בבתי הדין הדתיים
עריכהבבתי הדין הדתיים - הן בתי הדין הרבניים והן בתי הדין המוסלמיים - מכהנים גברים בלבד, אף שהחוק בישראל לא שולל במישרין את מינויה של אישה לדיינת בבית הדין הרבני[11].
במסגרת ההצעות לשינויי חקיקה משטריים ביוזמנת הקואליציה ב-2023 הוצע להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים. פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה התריע על כך שהרחבה זו, במקום לתקן חוליים במערכת בתי הדין, תיצור מערכת משפט כוללת של דין תורה, המפלה נשים ומדירה אותן משורותיה בריש גלי, במקביל למערכת המשפט האזרחית[12][13][14].
בשירות צבאי
עריכהשירות חובה
עריכה- ערך מורחב – שירות נשים בצה"ל
.jpg)
נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של צה"ל מיום הקמתו. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבהן מונהג גיוס חובה לנשים המוסדר בחוק[15], אם כי אורך השירות בו מחויבות נשים קצר מזה של גברים. לאורך תולדות המדינה נשים נטלו חלק בצבא בישראל לפני ומאז קום המדינה בשנת 1948, כאשר הנשים כיום מהוות 33% מכלל חיילי צה"ל ו-36% בדרגות הקצונה הנמוכות. לעומת זאת, ככל שעולים בסולם הדרגות כך מתמעט מספרן של הנשים[16].
מעמד הנשים בצבא, התפקידים הפתוחים בפניהן ואפשרויות הקידום שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. ב-8 בנובמבר 1995 עתרה מהנדסת האווירונאוטיקה הישראלית אליס מילר לבג"ץ נגד משרד הביטחון וצה"ל עקב סירובם לקבלה למיונים לקורס טיס. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שלפי עדותה אמר לה: "תשמעי מיידלע (=ילדה ביידיש), את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב"[17]. בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים. על אף שמילר לא עברה את הקורס הטיס, פסק דין תקדימי זה פתח את הדלתות בפני הנשים בישראל לתפקידים שמעולם לא יכלו לגשת אליהם בצה"ל לפני כן.
במהלך שנת 2000 נכנס לתוקף תיקון לחוק שירות ביטחון שקובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. בעקבות כך, נכון להיום, 88% מכלל התפקידים בצה"ל מקבלים לשורותיהם נשים, בעוד שבפועל נשים מאיישות 69% מכל אותם התפקידים.
טייסת הקרב הישראלית הראשונה רוני צוקרמן קיבלה את כנפי הטיס שלה בשנת 2001. חשוב לציין כי טייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי הייתה זהרה לביטוב וטייסות נוספות[18]. אך, צה"ל קבע החל מ-1948 ועד בג"ץ מילר כי נשים לא ישרתו כטייסות בצה"ל.
ב-23 ביוני 2011, התמנתה אורנה ברביבאי לקצינה הראשונה בתולדות צה"ל הנושאת דרגת אלוף כאשר מונתה לראש אגף כוח האדם.
נוכח העלייה החדה בהשתלבות נשים בתפקידי לחימה, במלחמת חרבות ברזל התמודדו מפקדות ולוחמות מול מחבלי חמאס שחדרו לישראל ב-7 באוקטובר 2023 במתקפת הפתע על ישראל. לראשונה מאז קום המדינה לחמו נשים מטעם צה"ל בתוך רצועת עזה[19].
שירות אזרחי
עריכה- ערך מורחב – שירות אזרחי
נשים בתפקידים ציבוריים
עריכה- ערך מורחב – נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל
ישראל היא אחת המדינות הראשונות שבהן אישה נבחרה לכהן כראש ממשלה, וקיים ייצוג נשים בבית המחוקקים, הכנסת והן בממשלה. מספר הנשים בתפקידים אלו גדל לאורך השנים. בעוד שמרבית הפוליטיקאיות בישראל מכהנות במפלגות חילוניות, מעטים המקרים שבהם נשים כיהנו בתפקידים בכירים במפלגות הדתיות או הערביות בישראל. המפלגות חרדיות בישראל אף נמנעות במוצהר משיבוץ נשים ברשימותיהן לכנסת ולרשויות מקומיות.
בעתירות שהובאו לדיון בבית המשפט לאורך השנים (כגון : בג"ץ שקדיאל נגד שר הדתות ובג"ץ אליס מילר) הועלו הסוגיות של כהונת נשים בתפקידים ציבוריים וצבאיים. כיום ישנן נשים רבות בישראל המחזיקות בתפקידים בכירים בחברה הישראלית כגון ראשי עיריות, חברות מועצות מקומיות וציבוריות, שופטות בבית המשפט העליון, בבתי המשפט המחוזיים או בפרקליטות מדינה, חברות כנסת ושרות בממשלה.
מעמד האישה בממשלה ובכנסת
עריכה
- ערך מורחב – נשים בממשלות ישראל
שיעור הנשים בכנסת נמוך משמעותית משיעורן באוכלוסייה. מהכנסת הראשונה ועד הכנסת ה-14 נע מספר חברות הכנסת בין 7–12, כלומר לא עלה על 10% מסך חברי הכנסת. החל מהכנסת ה-15 עלה שיעור הנשים בכנסת והגיע בכנסת ה-18 ל-21, שהם כ-17.5% מחברי הכנסת, לאור פעילות המפלגות הגדולות לשריין מקומות לנשים. בהכנסת העשרים וארבע המספר חברות הכנסת לשיא של 35 חברות כנסת 29% בכלל חברי הכנסת[20]. עם זאת, המפלגות החרדיות נמנעות באופן מוצהר משילוב נשים ברשימותיהן לכנסת.
מלבד גולדה מאיר עמדו נשים נוספות בישראל בראש מפלגות גדולות והיו מועמדות לתפקיד ראש הממשלה, ציפי לבני ושלי יחימוביץ'). שיעור השרות בממשלות ישראל, אשר היה בעבר כ-6% עד 10%, גדל באופן משמעותי לאורך השנים. עם זאת, מקום המדינה ועד 2013 כיהנו בסך הכל 14 נשים שונות בתפקיד שרה, מתוך מעל ל-200 שרים שכיהנו בישראל[21]. בממשלת ישראל השלושים ושש מכהנות 9 שרות, שהן 30.1%. בעוד ש מרבית הפוליטיקאיות בישראל מכהנות במפלגות חילוניות, מעטים המקרים בהם נשים מכהנות או כיהנו בתפקידים בכירים במפלגות הדתיות או במפלגות הערביות בישראל. במפלגות החרדיות ש"ס ואגודת ישראל נשים אינן יכולות להיבחר. במרץ 2015 עתרה תמר בן פורת לבג"צ[22] על מנת לאפשר לנשים חרדיות להיבחר למפלגות בכנסת. בן פורת זכתה בעתירתה אך המפלגות הדתיות אינן ממלאות אחר פסיקת בג"ץ.
ב-1975 הקים ראש הממשלה יצחק רבין ועדה לבחינת קידום מעמד האישה בראשות ח"כ אורה נמיר. הוועדה הגישה את מסקנותיה ב-1978[23] לראש הממשלה מנחם בגין. מרבית המלצות הדו"ח, ובכללן הקמת רשות לקידום מעמד האישה, לא הגיעו לידי יישום, אולם היו לדוח השלכות בשטח, ובכלל זה מינוי יועצת לראש הממשלה בנושא. בשנים 1978–1997 פעלו בעלות תפקיד שונות שכיהנו כיועצות לראש הממשלה לתחום מעמד האישה.
ב-1991 הוקמה בכנסת הוועדה לקדום מעמד האישה, וב-1998 הוקמה הרשות לקידום מעמד האישה בכפיפות לשר לשוויון חברתי, והמבנה, התפקיד והסמכויות שלה נקבעו בחוק.
באפריל 2023 הוחלט על הקמת המשרד לקידום מעמד האישה, מתוך כוונה להעביר תחתיו את הרשות לאחריות המשרד החדש. בהצעת החוק לקידום הנשים בישראל שהוגשה על ידי חברת הכנסת לימור סון הר מלך ואושרה בקריאה טרומית ביולי 2023 נקבע כי הרשות תפורק ותוקם תחתיה רשות חלופית הכפופה לשרה לקידום מעמד האישה. תחומי האחריות של הרשות המוגדרים בחוק צומצמו במסגרת ההצעה, כמו גם כלי היישום של הרשות. כמו כן הוסרו הקריטריונים המקצועיים לבחירת מנהל הרשות וחברי הוועדה המייעצת. בעקבות אישור ההצעה, פנו 44 ארגוני זכויות נשים בקריאה לראש הממשלה למנוע את קידום החוק בטענה שמדובר ב"ביטול כל מעמד מקצועי סטטוטורי למנהלת הרשות, יחד עם מחיקת מעמדה הייחודי של הרשות כגוף מתכלל, מתאם ומייעץ בין משרדי הממשלה השונים עם ראייה רחבה על הסוגיות השונות."[24] שדולת הנשים בישראל הודיעה בעקבות פרסום ההצעה ואישורה כי היא מתנגדת נחרצות לקידום החקיקה: "לא יעלה על הדעת כי הכלים הסטטוטוריים הפועלים כבר שנים רבות לצמצום פערים מגדריים, והמסתמכים על המלצת הוועדה הבינ"ל לביעור ההפליה נגד נשים, יוכפפו באופן אבסולוטי למדיניות הדרג הפוליטי – ללא מתן סמכות והשפעה אמיתית לעמדותיהן של נשות ואנשי מקצוע. החוק הזה [...] יפגע קשות בקידום מעמד הנשים בישראל."[25]
נשים במערכת המשפט
עריכהבבית המשפט העליון לא כיהנה שום אישה בתפקיד שיפוטי עד שנת 1976, אז החלה לכהן כשופטת מרים בן-פורת, שהייתה גם הראשונה לכהן בתפקיד מבקר המדינה. מאז הונהג בבית המשפט העליון שריון לאשה ונשים נוספות כיהנו כשופטות. השופטת דורית ביניש הייתה הראשונה שכיהנה בתפקיד נשיא בית המשפט העליון, ועשתה זאת משנת 2006 ועד 2012. השופטת מרים נאור ירשה אותה בתפקיד כאשר כיהנה כנשיאה עד לשנת 2017, ואילו כיום מכהנת כנשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות.
בכוח העבודה ובמדע
עריכההחוק הישראלי אוסר על אפליה על בסיס מגדרי בתעסוקה ובשכר. בישראל קיימים פערי שכר בין גברים לנשים ויש הטוענים כי על אף החוק, חלקם נובע מאפליה (ראו ערך שכר נשים בישראל).
לאורך השנים הממשלה חוקקה מספר חוקים שנועדו לשפר את מעמד האישה במקום העבודה ובחברה הישראלית. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה מעניקה מלגות להשכלה גבוהה עבור לסטודנטיות דרוזיות, בדואיות, וצ'רקסיות בצפון הארץ. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה מקיימת גם קורסי הכשרה מקצועית לנשים ביישובים הערבים, הדרוזים והצ'רקסים בישראל.
יישום הנורמות של אורח החיים הדתי במרחב הציבורי
עריכה
 |
ראו גם – צניעות (יהדות) |
הפרדה מגדרית במרחב הציבורי
עריכה- ערך מורחב – הפרדה מגדרית בישראל
בישראל מתקיימת הפרדה מגדרית במרחב הציבורי בקרב הקהילות החרדיות. היקף ההפרדה משתנה לפי פלגים שונים בציבור החרדי. הפרדה זו מנומקת בפרשנות מחמירה של האיסור הקיים בהלכה היהודית על קרבה בין גבר ואישה שאינם נשואים או קרובי משפחה מדרגה ראשונה. כחלק מהנהגה זו, מקפידים החרדים על הפרדה מגדרית לא רק בבתי הכנסת, אלא גם באולמות אירועים, על ידי מחיצות. כמו כן קיימת הפרדה בין בנים לבנות בבתי הספר החל מגילאי הגן.
בקווי אוטובוס המשמשים בעיקר אוכלוסייה חרדית ומכונים "קווי מהדרין" מתקיימת הפרדה מגדרית, כאשר החלק הקדמי מיועד עבור גברים, והחלק האחורי עבור נשים. ב-5 בינואר 2011 בעקבות עתירה של המרכז הרפורמי לדת ומדינה קבע בג"ץ כי הפרדה מגדרית בקווי האוטובוסים הציבוריים בישראל בכלל ובקווי המהדרין בפרט מותרת רק כאשר היא נעשית מרצון הנוסע.[26] לפני פסק הדין, היו מספר מקרים שבהם נוסעות בקווי מהדרין הוטרדו ואולצו לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס וכן גברים שנדרשו לעבור מן החלק האחורי אל זה הקדמי.
בסוף 2011 החל בישראל דיון ציבורי ער בסוגיית הדרת נשים, בעקבות מקרים אחדים של הפרדה מגדרית שנטען שיש בהם משום הדרה מנימוקים דתיים. בדיון הציבורי השתתפו אנשי תקשורת ופוליטיקאים, ואף ראש הממשלה בנימין נתניהו[27] ונשיא המדינה[28]. גורמים נוספים יצאו נגד מה שראו כתופעות של הדרת נשים בחברה החרדית.[29][30][31]. מזכירת המדינה האמריקאית, הילרי קלינטון, מתחה ביקורת על הדרת הנשים בישראל ואף השוותה את המצב בישראל למצב באיראן[32].
רבים בחברה החרדית ראו בטענות בנושא זה רדיפה חסרת הצדקה,[33] וטענו כי המדובר בהסטת תשומת הלב מהאפליה של נשים הקיימת במגזר הכללי ובמגזרים נוספים, בתחום הפוליטיקה, העסקים (שכר והזדמנויות עבודה), דימוי ההחפצה, ושימוש בגופן של נערות וילדות לשם זנות. כמו כן נטען שהתקשורת נטפלה למקרים שוליים ונקטה בהכללה[34].
בינואר 2012 מינה היועץ המשפטי לממשלה צוות משרדי בנושא "תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי". במרץ 2014 החליטה הממשלה על יישום ההמלצות[35]. נקבע כי חל איסור בדין על רשות שלטונית להנהיג במישרין או בעקיפין הפרדה בין גברים לנשים, שיש בה "פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכויות היסוד החוקתיות לכבוד האדם ולשוויון". עוד הוחלט כי יוצע תיקון לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, שיאסור על ביזוי או השפלה, מחמת הפליה, על מנת למנוע מאדם לקבל מוצר או שירות ציבורי. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ביוני 2014[36] אך לא קודמה מאז.
בעקבות תלונות חוזרות פרסם משרד הבריאות בשנת 2013 חוזר שאוסר על מתן שירותים בקופות החולים תוך הפרדה מגדרית.[37] וכמו כן, בעקבות פניות של המרכז הרפורמי, קבע משרד הבריאות כי הימנעות מכוונת מפרסום דמויות נשיות במרחב הציבורי אסורה. כמו כן, פורסמו מכתבים לקופות החולים לפעול לפי התקנות האלו של משרד הבריאות.[38]
בשנת 2012 המרכז הרפורמי לדת ומדינה יחד עם עו"ד אסף פינק הגישו תובענה ייצוגית בשם עמותת "קולך" נגד תחנת הרדיו "קול ברמה" שכללה שידורים ותוכניות עם גברים בלבד וסירבה להעלות לשידור נשים או להשמיע את קולן בשירה ובדיבור.[39] בעקבות התביעה ב-20 בספטמבר 2018 נקבע כי על תחנת הרדיו לשלם פיצויים בסך מיליון שקלים לתוכניות להעצמת נשים חרדיות[40], וכמו כן תחנת הרדיו קול ברמה שינתה את החלטתה והחלה להעלות נשים לשידור, וכיום הוא מעסיק שדרניות.
ב-1 בנובמבר 2018, בעקבות עתירה של המרכז הרפורמי לבית המשפט כנגד עיריית בית שמש, קבע בית המשפט באופן תקדימי כי שלטי הפרדה ושלטי צניעות הם לא חוקיים, וכי על הרשויות המקומיות מוטלת חובה להסיר את השלטים האלו ולהתקין מצלמות שיאפשרו אכיפה ואיתור של תולי השלטים.[41]
עיתונים ואתרי אינטרנט חרדיים נוטים להימנע מהצגת תמונות נשים ולטשטש את פרצופן. אחד מהמקרים המפורסמים הוא טשטוש של נשים, ביניהן בכירות בארגונים רפורמיים וקונסרבטיביים וכמו כן היועמ"שית של הנשיא הרצוג, באתר "בחדרי חרדים" בידיעה על פגישתן עם הנשיא הרצוג שבעקבותיו נתבע על ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה ונדרש בפשרה אליה הגיעו הצדדים האתר לשלם פיצויים לנשים בתמונה[42]. מקרה מוכר נוסף הוא פרסום מאת אתר "בחדרי חרדים" של תמונת הממשלה ה-36 כאשר תשע השרות טושטשו בתמונה.[43]
נשים באוכלוסיות מיעוטים
עריכההנשים הערביות בישראל
עריכהבניגוד לרוב המדינות המוסלמיות במזרח התיכון, הנשים הערביות בישראל נהנות ממעמד חוקי זהה לזה של הגברים, ויש להן את הזכות להשתתף בבחירות ולהיבחר למשרה ציבורית. כמו כן, מצבן של הנשים הערביות בישראל טוב בהרבה ממצבן של נשים במדינות המוסלמיות במזרח התיכון שכן החוק הישראלי אוסר על נישואי פוליגמיה, נישאים לקטינות וההתעללות מינית בנשים.
הנשים הערביות בישראל שותפות באופן פעיל בחיים הציבוריים בישראל ובגופי הממשלה. דוגמאות בולטות לכך כוללות את - חוסניה ג'בארה, אשר הייתה האישה הראשונה מקרב ערביי ישראל שמונתה לתפקיד חברת כנסת ונאדיה חילו אשר הייתה האישה השנייה מקרב ערביי ישראל שמונתה לתפקיד חברת כנסת.
הנשים החרדיות בישראל
עריכהמהאישה החרדית מצופה לטפל בביתה ולא לפתח קריירה. מטרת יציאתה לשוק העבודה היא לפרנס את המשפחה ולאפשר לבעל ללמוד בישיבה. לחלק מהנשים החרדיות בישראל נגישות נמוכה למידע בתחום הבריאות ולשירותי בריאות[44].
פשיעה נגד נשים
עריכהאלימות במשפחה
עריכהמשרד הרווחה מפעיל מקלט לנשים מוכות ומוקד לדיווחים על מקרי התעללות. ארגוני הנשים בישראל מספקות ייעוץ, התערבות במשברים, סיוע משפטי ומקלטי לנשים שחוו התעללות.
מדי שנה מתרחשים בישראל מקרי רצח על חילול כבוד המשפחה בקרב הקהילה הערבית בישראל. החוק בישראל אינו מכיר ב'הגנה על כבוד המשפחה' כצידוק ראוי לרצח. אולם, בפועל רשויות החוק מגלות הבנה כלפי התופעה, תוך ניסיון להיות רגישים לתרבותה של 'קבוצת המיעוט', בעיקר מצד המשטרה. במקרים רבים, המשטרה נוהגת להפעיל 'נכבדים' כדי לפשר בין האישה ומשפחתה, שולחת נערות לחסותם של שיח'ים, או מחזירה אותן לבתיהן. היו מספר מקרים בהם נרצחו נערות אחרי שפנו למשטרה והתלוננו שהן בסכנת חיים, לעיתים אחרי שהמשטרה קיבלה התחייבות מצד המשפחה והחזירה את הנערה לביתה.[דרוש מקור]
כפייה מינית
עריכהבישראל נחשב אונס, כולל אונס המתקיים במערכת זוגית, לעבירה שהעונש עליה הוא 16 שנות מאסר. החוק מכפיל את העונש כאשר העבריין אנס קרוב משפחה.
איסור על הטרדה מינית בעבודה נקבע בשנת 1988 בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובמסגרתו הופיע לראשונה המושג "הטרדה מינית" בחוקי מדינת ישראל. בשנת 1998 נחקק בישראל החוק למניעת הטרדה מינית, אשר מגדיר חמישה סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית ועוולה אזרחית.
העונש על הטרדות מיניות בישראל מותאם לחומרת המעשה. העונש נע לרוב בין שנתיים עד תשע שנים מאסר.
על פי סקר שנערך במהלך 2010 על ידי משרד התמ"ת בנושא הטרדה מינית בעבודה בישראל עלה כי בסביבות 35 עד 40 אחוז מהנשים בישראל חוו הטרדה מינית במקום עבודתן וכי שליש מתוכן הוטרדו בשנה האחרונה. בקרב הנשים שדיווחו על הטרדה, 69 אחוזים ציינו שההטרדה כללה הצעות בעלות אופי מיני, 47 אחוז ציינו התייחסויות המופנות לאדם ומתמקדות במיניותו, 22 אחוז ציינו מעשה מגונה, 10 אחוז ציינו ביזוי או השפלה של אדם ביחס למינו או מיניותו, ו-7.7 אחוזים ציינו סחיטה באיומים.[דרוש מקור]
פוליגמיה
עריכהפוליגמיה אסורה על פי חוק העונשין בישראל. איסור פוליגמיה בישראל אינו תלוי בעדה ולאום, אך למרות זאת בקרב האוכלוסייה הבדואית בישראל נפוצה תופעה זאת, בשיעור מצומצם בנישואים רשמיים, ובשיעור רחב בנישואים לא רשמיים (כלומר נישואים שאינם מדווחים לרשויות). לפי הערכות חוקרים, שיעור הפוליגמיה באוכלוסייה זו נע בין 20% ל־36% מכלל הנישואים. חרף זאת כמעט ואין אכיפה של איסור זה בקרב האוכלוסייה הבדואית[45](הקישור אינו פעיל, 23.8.2023).
סחר בנשים וזנות בישראל
עריכה- ערך מורחב – סחר בנשים בישראל
הסחר בנשים בישראל מתקיים במטרה להעסיקן בזנות. על פי רוב מתבצע הסחר בנשים שאינן אזרחיות ישראל, ושהובאו לישראל במרמה. סחר הנשים בישראל, הוא חלק ממגמה עולמית רחבה יותר של סחר למטרות זנות, בה נשים מגויסות, לרוב במרמה, לעבודה בתעשיית המין ונסחרות למטרות ניצול מיני.
על פי ההערכות, כ-3000 נשים נסחרות בישראל למטרת זנות, גילן הממוצע הוא 23 ורובן מובאות ממזרח אירופה: מולדובה, אוקראינה ורוסיה. רק 9% מהן דיווחו כי בעבר עבדו בזנות, משמע, אצל רובן ישראל הייתה הפעם הראשונה בה עבדו בזנות. 29% דיווחו כי במדינת מוצאן היו מובטלות, והשאר שעבדו עסקו במקצועות כגון: מזכירות, מורות, תופרות וכדומה, כששכרן בממוצע היה 38 דולר לחודש.
בדצמבר 2018 נחקק חוק איסור צריכת זנות, שמטרתו לתרום למאבק בסחר נשים ובזנות בישראל.
בריאות ותחלואה
עריכההשיעור הממוצע של תמותת היולדות בישראל הוא 7 לכל 100,000 לידות, מהנמוכים בעולם[46]. תוחלת החיים הממוצעת של נשים בישראל הייתה בשנת 2013 84.3 שנים[47], גבוה מתוחלת החיים הממוצעת של הגברים.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מגדר בישראל: מחקרים חדשים על מגדר ביישוב ובמדינה, גיליון נושא של כתב העת עיונים בתקומת ישראל, 2011[48]
- יעל עצמון (עורכת), התשמע קולי? - ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, ירושלים: מכון ון-ליר בירושלים ותל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2001.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הרשות לקידום מעמד האישה, באתר המשרד לשוויון חברתי
- הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, באתר הכנסת
- מאמרים בנושא נשים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- נשים ומגדר במדינת ישראל: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
- סילביה פוגל-ביז'אווי, 'המפרנסת השנייה' בעידן הגלובליזציה: נשים בשוק העבודה בישראל, באתר מט"ח
- ענת פירסט, נשים כחפצים: דימויים של גברים ונשים בפרסומת הישראלית, באתר מט"ח
- סיגל טל, נסיגה אל המודרניות: האישה הבדואית בתהליכי עיור בנגב, באתר מט"ח
נעמי לבנקרון, הטובות למשטרה: איפה השוטרות כשצריך אותן, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2016- אלינור דוידוב, לא תדירו אותנו, באתר "ידיעות אחרונות", 4 במרץ 2019
- תחיה ברק, דמוקרטיה? כך הופכת "סיפורה של שפחה" למציאות של כולנו, באתר את, 3 ביוני 2019
- יעל פרידסון, הדרה בתקשורת החרדית? הנשים מכריזות מלחמה, באתר וואלה, 15 בדצמבר 2021
תם אהרון, ספיישל דוקו-קומי: נפיץ - הדרת נשים, בערוץ יוטיוב כאן 11, 2 במאי 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו למשל: יפה ברלוביץ, האישה בספרות-הנשים של העלייה הראשונה באתר סנונית.
- ^ https://www.nevo.co.il/law_html/law01/p214m1_001.htm, נבו
- ^ עיריית י-ם מחזירה תמונות נשים לפרסומות
- ^ תמונות נשים הוסרו גם מכרזות של כרטיס אדי, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2011
- ^ נורית כהנא,השתתפות נשים בפוליטיקה באתר ספריית אוניברסיטת חיפה
- ^ הד יפו, דואר היום, 22 באפריל 1920
- ^ דוד תדהר (עורך), "תהלה מטמון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3722
- ^ יש לציין, שבין חותמי המגילה היו שתי נשים
- ^ חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996, באתר חילן
- ^ חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, באתר חילן
- ^ אליעזר חדד, ״הישווה הכתוב אישה לאיש״: על מעמדן של נשים בבתי דין רבניים (עמ' 141), באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוני 2013
- ^ עדי שחם, "אני אומרת לעם ישראל - אתמול הדירו אותנו, מעכשיו ידירו את כל הנשים בארץ", באתר ynet, 24 בפברואר 2023
- ^ פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, נייר עמדה #29 בתי הדין הרבניים בעקבות השינויים המשטריים, 15.3.2023.
- ^ הדס רגולסקי, "המיצג "סיפורה של שפחה" מפחיד אתכן? בצדק", און לייף, 20.2.2023.
- ^ אתר אכ"א
- ^ הקצינות בצה"ל: מספר שיא, אך מעט לוחמות, באתר ynet, 3 בספטמבר 2013
- ^ nrg מעריב, "מיידלע, פייגלע והטובים לטיס, פורסם ב-nrg ב-24/4/2005
- ^ אתר חיל האויר, https://www.iaf.org.il/9566-55876-he/IAF.aspx
- ^ קורין אלבז־אלוש, הלוחמת בעזה ששולחת חלב לתינוקת בארץ: "שואבת, שופכת ובוכה", באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
- ^ הגר צמרת, חנה הרצוג, נעמי חזן, יוליה בסין, רונה ברייר-גארב, הדס בן אליהו, הגר צמרת, חנה הרצוג, נעמי חזן, יוליה בסין, רונה ברייר-גארב, הדס בן אליהו, באתר מכון ון ליר
- ^ יותר נשים בכנסת, מספיק נשים בכנסת?, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1 בינואר 2013
נשים בממשלות, אתר הכנסת - ^ תמר בן פורת איתך מעאכי ועמותות נוספות, https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C15%5C230%5C018%5Cv28&fileName=15018230.V28&type=2
- ^ דו"ח ועדת נמיר (1978) / ארכיון המדינה, תת-חטיבה – מועצת ארגוני הנשים, מזהה לוגי 143.3/1/150, מזהה פיזי גל-2657/13.
- ^ הדס יום טוב, הכנסת אישרה בטרומית את פירוק הרשות לקידום מעמד האישה כגוף עצמאי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 ביולי 2023
- ^ יובל בגנו, ח"כית מהקואליציה מבקשת לבטל את עצמאות רשות מעמד האישה, באתר מעריב אונליין, 9 ביולי 2023
- ^ בג"ץ 746/07 התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחרים נ' משרד התחבורה ואחרים, ניתן ב־5 בינואר 2011
- ^ ברק רביד, ראש הממשלה נתניהו: הדרת נשים היא סוגיה שהחילונים לא יתפשרו לגביה, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2011
- ^ ברק רביד, ניר חסון, נתניהו: הדרת נשים סותרת את המסורת היהודית, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2011
- ^ עתירה לבג"ץ: מנעו הפרדה מגדרית במאה שערים, באתר ynet, 14 באוקטובר 2011
10 תמונות ויצירות מחאה נגד הדרת נשים - פורסם ב-holesinthenet.co.il ב-20 בדצמבר 2011
רויטל בלומנפלד, עוז רוזנברג, עצרות בת"א ובירושלים נגד הדרת נשים: אסור להישאר אדישות, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2011
נתניהו קורא לפעול נגד ההדרה של נשים בישראל - פורסם בהארץ ב-24 בדצמבר 2011 - ^ ח"כ הרב חיים אמסלם, החרדים הם אלה שנפגעים מהדרת נשים, באתר מאקו, 24 בנובמבר 2011
- ^ יאיר אטינגר, מחאת הרב נגד הדרת נשים: נגנית חליל בבית הכנסת, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2011
- ^ קלינטון מזועזעת: נשים במושב האחורי באוטובוס?, באתר מאקו, 4 בדצמבר 2011
- ^ מי מוביל את קמפיין השטנה נגד הציבור החרדי? • פרויקט מיוחד ובלעדי באתר בחדרי חרדים - פורסם באתר בחדרי חרדים ב-14 בדצמבר 2011
הסופר החרדי משה גוטמן משיב לעניין של 'הדרת נשים' • צאו לנו מהוורידים - פורסם בגלובס ב-21 בדצמבר 2011
גדעון לוי, מתי נלחמתם נגד הדרת ערבים?, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2011
העיתונאי החרדי קובי אריאלי: כך נולד באזז "הדרת הנשים" - פורסם בגלובס ב-22 בדצמבר 2011 - ^ יאיר אטינגר, המאבק בהקצנה החרדית: החרדים המתונים בעד "מסע ההסתה החילוני", באתר הארץ, 27 בדצמבר 2011
- ^ מניעת הדרת הנשים במרחב הציבורי, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/pages/press190514-sq.aspx אושר: השפלה בכניסה למקומות ציבוריים – עבירה פלילית], באתר הכנסת
- ^ משרד הבריאות, חוזר סמנכ"ל לפיקוח על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים בנושא הדרת נשים חוזר 3/13, 2013
- ^ עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, הימנעות מהדרת נשים בפרסומי הקופה או במודעות, באתר המרכז הרפורמי, ה-29 בנובמבר 2020
- ^ רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, ניתן ב־29 ביוני 2015.
- ^ תצ (י-ם) 23955-08-12 קולך -פורום נשים דתיות נגד רדיו קול ברמה בע"מ, ניתן ב-20 בספטמבר 2018
- ^ ע"פ 5338/17 עיריית בית שמש ואחר נ' המרכז הרפורמי לדת ומדינה ואחרים, ניתן ב־1 בנובמבר 2018
- ^ יעל פרידסון, אתר "בחדרי חרדים" יפצה נשים שפניהן טושטשו בתמונה שפרסם ויפרסם התנצלות, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2022
- ^ איתמר אייכנר, האתר החרדי העלים את כל השרות: "לא תטשטשו את היותנו כאן", באתר ynet, 14 ביוני 2021
- ^ רבקה נריה-בן שחר, החרדים נטשו את הנשים | דעה, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2014
- ^ פוליגמיה בקרב האוכלוסייה הבדואית בישראל, מרכז המידע של הכנסת
- ^ ד"ר חנה קטן, תמותה בעקבות לידה בישראל מהנמוכות בעולם, 23 באוקטובר 2013, באתר פנימה
- ^ משרד הבריאות, נתונים חדשים אודות אי-שוויון בבריאות ובשירותי בריאות בישראל, 4 בדצמבר 2014
- ^ תוכן העניינים