משתמש:Pashute/עיצור

טבלת העיצורים וטרפז התנועות בשפות העולם בכתיב פונטי (IPA) נכון לשנת 2020

עיצור הוא אחד משני סוגי ההגאים, הקיימים בכל שפה טבעית. העיצור הוא הגה, שביצועו כולל חסימה מלאה או חלקית של מעבר האוויר במערכת הקול. זאת לעומת תנועה, שהיא הגה שביצועו כמעט אינו כולל הפרעה למעבר האוויר. שני המונחים, עיצור ותנועה, משמשים בחקר ההגיה (פונטיקה) וחקר ההגאים (פונולוגיה) שבבלשנות (לינגוויסטיקה) ומדעי הלשון.

בשפות רבות, העיצורים מהווים רוב ניכר של הההגאים המובחנים זה מזה (פונמות) לעומת התנועות, אם כי יש שפות שבהן מספר התנועות מתקרב למספרם של העיצורים.^{[דרוש מקור]}

צליל העיצור בכל שפות העולם נקבע בידי שלושה גורמים: בסיס החיתוך - המקום אותו פוגשת הלשון (בדרך כלל חוד הלשון) בחלל הפה (לדוגמה השיניים בעיצורים תּ,דּ), אופן החיתוך - דרכי הוספת או החסרת צליל בעיצור (לדוגמה אנפוף בעיצורים נ,מ), וקוליות ההגאים - הוספת או החסרת הקול משפתות הקול (הנקראים באופן עממי "מיתרי הקול". לדוגמה ד וגם ז הם קוליים, בעוד ת וגם ס, הנחתכים באותו בסיס ובאותו אופן, אינם קוליים).

לצורך זיהוי כל צלילי העיצורים השונים המשמשים ברוב השפות המדוברות בעולם כיום ובעבר, הומצא הכתיב הפונטי, אשר לו אות ייחודית לכל צורת היגוי מובחנת בכל שפה ובכל ניב. הייצוג להיגוי העיצורים הנפוצים בשפות אירופיות מבוסס על האלפבית הלטיני והיווני. כך ניתן להבחין בין ר רוטטת (r המשמשת בשפה הספרדית) לבין ר חוככת (ʁ המשמשת בשפה הצרפתית) או לסמן את הבדלי ההגיה של המילה סבתא בעברית, בין הגייתה התקנית (savta) לזו המופקת בדיבור (ספתא, safta), ולציין דמיון בין מלים הנכתבות באופן שונה אך נהגות באותה הצורה לדוגמה מוֹרָא ומוֹרָה (שתיהן נכתבות בכתיב הפונטי mora). ראו אלפבית פונטי בינלאומי (IPA - International Phonetic Alphabet) לטבלה מלאה של העיצורים על פי דרכי הפקתם.

עיצורים בעברית החדשה

בעברית התקנית בעבר נכללה ההבחנה בין קבוצות העיצורים א-ה-ע, ח-כֿ, כמו שהשתמר במסורות של עדות מארצות דוברות ערבית (יחד עם הבחנה בין ק-כּ, ט-תּ), אך הבחנות אלו הולכות ונעלמות, ובמחקר העברית החדשה כבר רושמים את הזוגות א-ע (a) ח-כֿ (χ) כעיצור אחד. כמו כן הוחזרו עיצורים המשמשים כיום להגיית מלים זרות אך המסומנים באמצעים שונים, כמו ג'ורג', ז'אן, פינג פונג, מיקרוסקופ, ועוד.

בעברית החדשה הנפוצה, העיצורים מיוצגים באותיות הבאות:

אוטמים: בּ, ג, ד, כּ (וכמוה ק), פּ, ט (וכמוה ת). ובכתיב הפונטי: b,g,d,k,p,t

לא אוטמים: בֿ רפה (וכמוה ו), ז, ח (וכמוה כ רפה), ל, מ, נ, ס (וכמוה שׂ שמאלית), צ (למעשה דו-עיצור "טס", כרשום במקרא) ר (חוככת כמו הגייתה בצרפת), ש. ובכתיב פונטי: b,z,χ,l,m,n,s,t͡s,ʁ,ʃ

שאולים (ולמעשה מוחזרים לעברית) משפות זרות: ג' (כמו ג'ורג', וראו בעניין זה גרש), ד' (כמו ריד'ם - קצב באנגלית), , וו (כמו ווצאפ), ז' (כמו ז'אק בהיגוי צרפתי), ט' (וגם ת' כמו בהיגוי סאות'פארק או ט'אנק-יו), צ' (כמו צ'ופצ'יק ובמקרא: בלטשאצר). ובכתיב פונטי: ɠ,ð,w,ʒ,θ,t͡ʃ

א (וכמוה ע), ה (עיצור ההולך ונעלם משימוש ומחולף בעיצור המיוצג באות א, או מוחלף בתנועה), וּ (שורוק בתחילת מילה, הנחשבת חצי תנועה, או תנועה ולא עיצור), י (נחשב גם חצי תנועה). בכתיב פונטי ʕ(ʔ),h,u,j

פירוט על עיצורי העברית ראו להלן, ולהרחבה ראו על הגיית העברית.

עברית עתיקה - אות לכל עיצור מובחן

בעברית העתיקה, המקראית או הקדם-מקראית, כפי הנראה כל אותיות האלף בית ייצגו תנועות מובחנות, לדוגמה ח (לועית-גרונית) נהגתה באופן שונה מאשר כ, העיצור ו (w) נהגה בשונה מהגיית ב רפה (v), ק (q) נהגתה בשונה מאשר כּ (k), וכן שׂ שמאלית נהגתה בשונה מאשר ס. ולעומת זאת, ההגיה בין עיצור מודגש לעיצור רפה באותיות בּ-בֿ,כּ-כֿ,פּ-פֿ וגם גּ-גֿ,דּ-דֿ,תּ-תֿ ואולי גם עּ-עֿ,קּ-קֿ,רּ-רֿ, נחשבה להגיית אותו העיצור בלי הבחנה בין המודגש לרפה, כנראה כי זו בוצעה באופן דומה עם שינוי מועט (לדוגמה כנראה פֿ רפה בוצעה בשפתיים בדומה להגיית פּ דגושה, ללא הלשון וללא השיניים, אלא שאופן ההגיה היה בחיכוך השפתיים, ללא אטימה מוחלטת של השפתיים וללא "פיצוץ" אחריו).

זיהוי עיצורים וניתוחם

אפשר להגדיר ולהבחין בין העיצורים על פי חיתוך ההגיה (פונטיקה ארטיקולוטורית), כלומר על פי אופן הפקת הדיבור באברי הפה, או על פי מאפיינים קוליים בניתוח אותות הדיבור והצליל (פונטיקה אקוסטית).

ישנם הגאי ביניים בין עיצור לתנועה, לדוגמה בעברית החדשה לעתים אופן הפקת העיצור י אינו שונה מתנועת e (המסומן בניקוד בחיריק) ויש שפות שבהן הגבול בין עיצור לתנועה אינו חד.^{[דרוש מקור]}

ניתוח חיתוך הדיבור ואופן הפקתו - פונטיקה ארטיקולרית

ניתוח חיתוך הדיבור (פונטיקה ארטיקולרית) עוסק בין היתר בחקר איברי הדיבור והאופן שבו הם יוצרים את ההגאים.

עיצור הוא הגה שבעת ביצועו יש מידה ניכרת של חסימה למעבר האוויר בין איברי הדיבור. לדוגמה, בביצוע המלה קַו [kav], כשהוגים את ה-k האוויר נעצר בווילון, וכשהוגים את העיצור v האוויר חוכך ונעצר במידה מסויימת בין השפה לשיניים, אבל הגיית התנועה a (המסומנת בניקוד עברי בפתח), האוויר משתחרר החוצה תוך מעט מאוד חיכוך.

ניתוח הגאים על פי צלילי הדיבור - פונטיקה אקוסטית

מבחינה מבנה הצליל (האקוסטיקה), העיצור מתאפיין כ"רעש" שנוצר כתוצאה מערבול האוויר באמצעות איברי חלל הפה והגרון. לעומתו התנועה נראית כצליל בעל מאפייני תדר שנוצרים מהתהודה בחלל הפה האף וביציאתו מהשפתיים.

סונוריות

נהוג בחקר תורת ההגה למדוד עיצורים לפי סולם עוצמות הצליל שלהם, הנקראת מידת הסונוריות של ההגה. אפשר להעצים את עצמת הצליל של חלק מן העיצורים באמצעות הגברת עצמת רעידת מיתרי הקול, בעוד עיצורים אחרים מוגבלים יותר בעצמה המירבית שבה ניתן להשמיעם, עקב חסימת מעבר זרם האוויר בין איברי ההגייה בחלל הפה או הגרון. לדוגמה החלק המבחין של עיצורים אוטמים, שבהם שלב של סתימה מלאה של חלל הפה או הגרון, וחסימת מעבר האוויר מוחלטת ומלאה, יושמעו בעוצמה שהיא בהכרח פחותה מצלילי עיצורים חוככים, ובוודאי פחותה מצלילי התנועות.

קיים רצף הגאים לפי עצמת הצליל (הסונוריות) שלהם, המתחיל בסותמים לפי מידת אטימתם, עובר בחוככים, בעיצורי למנ"ר /l m n r/ הסונוריים יותר, ולבסוף בחצאי תנועות ותנועות.

בעת יצירת הברה, גרעין ההברה הוא בעל הסונוריות הגבוהה. למשל בהברה שבה עיצור אוטם בשפה העברית גרעין ההברה יהיה התנועה, בעוד העיצור, בעל עוצמת הצליל הנמוכה יותר, יהיה משני (אך מבחין) להברה. לעומת זאת ישנן שפות, כמו השפות הברברית, שבהן צרורות עיצורים ובהן עיצור בעל עוצמת צליל הגבוהה מחבריו, שישמש כגרעין ההברה. בשפות אלו, העיצור בעל העצמה הקולית הגבוהה יותר מוגדר באותה ההברה כתנועה של ההברה.

מאפייני עיצורים

כאמור, בניתוח הפקת העיצור, ישנם שלושה גורמים עיקריים המאפיינים את העיצור:

• בסיס חיתוך - כלומר מקום החיתוך, לדוגמא מ, בּ וגם פּ (m,b,p) נוצרים בין השפתיים, ט וגם ד נוצרים במכתש - קער בחיך שמיד מאחורי השיניים הקדמות.
• אופן חיתוך - למשל העברת האוויר דרך האף,
• קוליות - למשל התכונה המבחינה בין השמעת העיצור p לעיצור b, או בין העיצור s לעיצור z הוא הוספת הקול ממיתרי הקול.

יש שפות שבהן יש גורמים נוספים המבחינים בין עיצורים שונים, וביניהם: שינויי גובה בצליל (בשפות אסייתיות), כיוון זרימת האוויר, ומקור הקול (מנגנון העירור) המשמשים ליצירת צלילים כמו קולות מציצה או צפצוף, ואנפוף (לדוגמה בצרפתית ובשפות אסייתיות).

בסיס חיתוך

ערך מורחב – בסיס חיתוך

מערכת הנשימה העליונה: 1. חלל האף. 2. שפתיים. 3. שיניים. 4. החיך. הקער לפני השיניים נקרא המכתש. 5. חלל הפה. 6. הוילון, ובקצהו האחורי הענבל. 7. הלשון וחלקיו: חוד הלשון, להב הלשון, מרכז הלשון ובסיס הלשון. 8. לוע. 9. קנה. 10. מכסה הלוע (האפיגלוטיס - התריס) 11. אזור סגר התריס. 12. שפתות הקול (נקרא מתרי הקול, או הסדק) 13. ושת.

בסיס החיתוך המכונה גם מוצא העיצורים הוא המיקום בחלל הפה והגרון בו חוסמים אברי הדיבור את מסלול זרימת האוויר, להגיית צליל העיצור. בשפות השמיות וההודו אירופיות לכל עיצור יש בסיס חיתוך אחד, אך יש שפות בהן מעורבים שני בסיסי חיתוך בו זמנית, כשהאחד ראשי והשני משני.

בסיס החיתוך מורכב מהחותך ובסיס החיתוך: בעברית, כבשפות השמיות וההודו אירופיות מספיק בדרך כלל לציין את מקום החיתוך בלבד.

• החותך הוא איבר ההגייה הפעיל: החלק הנע בחלל הפה. חוד הלשון או גבו, אחד השפתיים, מכסה הקנה (האפיגלוטיס), וכדומה.
• מקום החיתוך הוא מקום איברי ההגייה הסבילים: החלקים חסרי התנועה הממוקמים בחלל הפה ואליהם נע החותך. מסודרים לפי קדמיותם, מקומות החיתוך הם:

עיצורים קיצונים - במעמקי הגרון

עיצורים קיצונים - המבוצעים בגרון ובמעמקי חלל הפה

• • עיצור סדקי מתבצע בסדק הקול - לדוגמה בעברית העיצור א והעיצור ה (ʕ,h)

בסיס חיתוך זה ממוקם בגרון ולא בחלל הפה, ונחשב (בדומה לעיצור דו שפתי) הן כחותך והן כמקום החיתוך.

• • עיצור תריסי - אפיגלוטי בין מכסה הלוע (האפיגלוטיס הנקרא גם התריס, או מכסה הגרון) לגב הלוע. - אין עיצורים כאלו בשפות מערביות או
  • לועי - מבוצע על ידי כיווץ הלוע.

• • דו-שפתי (בילביאלי) מפגש השפתיים - עיצורי בּ,מ,פּ (b,m,p)
  • שפתי-שיני (לביודנטלי) מפגש השיניים העליונות והשפה התחתונה (בעיצור שפתי שיני כמו v או f),
  • שיני (דנטלי, במפגש חוד הלשון עם השיניים) - לדוגמה בעיצור ת' (θ, כמו במילה האנגלית think)
  • מכתשי ("אלויאולרי", בשערורית שבחיך העליון, קרוב לשיניים הקדמיות העליונות) - משמש ליצירת t או d
  • בתר מכתשי ("פוסט-אלוויאולרי", האזור שבין המכתש לחך) - לדוגמא ז' (ʒ, כמו בשמות הצרפתיים ז'אן או ז'ק)
  • החך ("פּאלאטיאלי", החך הקשה) - ליצירת העיצור י (j) וגם נ אסייתית כמו בשם המשחק פינג-פונג.
  • הווילון ("וֶלארי", החך הרך) - לעיצורי כּ,ג, והיגוי יווני של כ רפה. (k,g,x)
  • הענבל (החלק הבשרני הבולט בפתח הלוע) - להגייה העדכנית של ר וכן כ רפה (χ,ʁ)

• • הלוע מתאר את מקומות החיתוך שכבר אינם בקדמת הפה - להגיית ח או ע גרוניים.

יש עיצורים

העיצורים השונים ממויינים לסוגים על פי בסיס החיתוך שלהם:

• אחורי - מבוצע בחלק האחורי של חלל הפה.
  • וילוני - מבוצע בחך הרך המכונה גם וילון. הווילון הוא האיבר הסוגר את המעבר מהקנה אל האף בזמן האכילה.
  • ענבלי - מבוצע בענבל. הענבל הוא קצה הווילון.
  • חִכִּי - מבוצע בחך הקשה שהוא גג חלל הפה הפנימי. הסגירה נעשית באמצעות הלשון.
• קדמי - מבוצע בחלק הקדמי של חלל הפה.
  • מכתשי - מבוצע בין המכתש או סביבתו לבין קדמת הלשון, קצה הלשון או צד הלשון. בסיס החיתוך המכתשי הוא בחלקו בתר-מכתשי, מכתשי-חכי וכפוף.
  • שִנִּי - מבוצע בין השיניים העליונות והתחתונות או בין השיניים והלשון.
• שפתי - מבוצע באזור השפתיים.
  • שיני-שפתי - מבוצע בין השפה העליונה והשיניים התחתונות.
  • שפתי-שיני - מבוצע בין השפה התחתונה והשיניים העליונות.
  • לשוני-שפתי - מבוצע בין הלשון והשפה העליונה.
  • דו-שפתי - מבוצע בין שתי השפתיים.

אופן החיתוך

אופן החיתוך הוא מידת החסימה של מסלול זרימת האוויר שיכולה להיות מלאה או חלקית ונקבעת על-פי הקרבה בין איברי חלל הפה.

אופן החיתוך מאופיין בצדיות שמתארת את האזור בחלל הפה בו עובר זרם האוויר יחסית למצב הלשון. הצדיות יוצרת הבחנה בין שני מצבים בהם הלשון עשויה להימצא. כאשר ליד שם העיצור לא מצוין שהוא צדי, ניתן להסיק שהוא מרכזי.

1. מרכזי - זרם האוויר עובר מעל מרכז הלשון. רוב העיצורים הם מרכזיים.
2. צדי - צדי הלשון יורדים ומאפשרים את מעבר זרם האוויר מצדי הלשון.

קיימים מספר אופני החיתוך אפשריים להפקת העיצורים השונים:

• בלתי-סותם - מעבר האוויר במרווח שאין בו חסימה מוחלטת, אלא חלקית.
  • צדי - זרימת האוויר משני צדי הלשון.
  • חוכך - מעבר האוויר במרווח פתוח וצר בין החותך למקום החיתוך.
    • מחוכך - מעבר האוויר בין שני מקומות חיתוך נפרדים. לרוב עיצור סותם שמיד אחריו בא עיצור חוכך.
  • מקורב - מעבר האוויר במרווח רחב יחסית בין החותך למקום החיתוך. חיתוך מקורב הוא ברובו נזיל ובחלקו חצי תנועה.
• סותם - חסימה מלאה של מעבר האוויר בחלל הפה והגרון.
  • סותם - חסימה מוחלטת של מעבר האוויר שמשתחרר בבת אחת דרך הפה. נקרא גם סותם אוראלי.
  • אפי - חסימה מוחלטת של מעבר האוויר בחלל הפה תוך פתיחת הווילון, כך שהאוויר משתחרר כולו דרך האף. נקרא גם סותם נזאלי.
    • מאונפף - חסימה חלקית של מעבר האוויר בחלל הפה תוך פתיחת הווילון, כך שהאוויר משתחרר חלקו דרך הפה וחלקו דרך האף.
  • מקיש - מעבר האוויר בין החותך המושלך כנגד מקום החיתוך על ידי התכווצות שרירים יחידה.
  • רוטט - מעבר אוויר בין החותך למקום החיתוך תוך כדי מספר התכווצויות שרירים רצופות ומהירות.

קוליות

הקוליות היא עוצמת התנודה של מיתרי הקול המכונים גם שפתות הקול, הפועלות עצמאית מאיברי ההגייה שבחלל הפה כאשר זרם האוויר עובר ביניהם בעת ביצוע ההגה, לפני הגעתו לבסיס החיתוך והמרחק ביניהם. הבחנה זו קיימת רק לגבי העיצורים החוככים, המחוככים, ורוב הסותמים.

• קולי הוא עיצור שבעת הגייתו, שפתות הקול מתקרבות אחת לשנייה במידה המאפשרת לאוויר העובר דרכן להניד אותן באופן המספיק ליצירת הקול והן רוטטות.
• בלתי-קולי המכונה גם אטום הוא עיצור שבעת הגייתו, שפתות הקול מרוחקות זו מזו במידה שלא מאפשרת לאוויר העובר דרכן להניד אותן באופן המספיק ליצירת קול והן רפות. התנודות השונות האלו מוסיפות להגה המבוצע גוון מיוחד, שיש לו ערך מבחין שמבדיל בין שני עיצורים שונים. ניתן לחוש את רטיטת מיתרי הקול על ידי הנחת היד על פיקת הגרון בעת הגיית העיצורים הקוליים. למשל, העיצורים /f v/ מבוצעים באותו מקום חיתוך ובאותו אופן חיתוך, אולם [f] בלתי-קולי ואטום מכיוון ששפתות הקול אינן רוטטות בזמן ביצועו, ואילו [v] קולי מכיוון ששפתות הקול אכן רוטטות בזמן ביצועו.

גורמים נוספים

להפקת חלק מהצלילים בחלק מהשפות יש שימוש בגורמים נוספים.

מנגנון העירור

מנגנון העירור המכונה גם מנגנון זרימת האוויר הוא החלק שעל ידי תנועתו זרימת האוויר מווסתת אל מחוץ לו או לתוכו בעת ביצוע ההגה ויש הבחנה בין שלושה איברים המווסתים את זרם האוויר.

• במנגנון ריאתי תנועת הסרעפת מווסתת את זרימת האוויר.
  • עיצורים ריאתיים המהווים את רוב העיצורים בשפה מופקים על ידי מנגנון ריאתי מחוצן שבו הסרעפת עולה כלפי מעלה, מכווצת את הריאות והאוויר יוצא החוצה, הוא מנגנון ריאתי מהסוג היחיד שקיים בשפות הטבעיות וכל העיצורים בעברית מופקים במנגנון זה. לעיצורים אלו, יש אופני חיתוך רבים ושונים היכולים להיות בלתי-סותמים או סותמים.
• עיצורים לא-ריאתיים הם עיצורים סותמים המופקים בכל מנגנוני זרימת האוויר מלבד המנגנון הריאתי המחוצן. אופן החיתוך של כל עיצורים אלו הוא סותם.
  • מנגנון גרוני הוא מנגנון שבו זרימת האוויר מווסתת על ידי תנועת פיקת הגרון.
    • עיצורים מסודקים מופקים על ידי מנגנון גרוני מחוצן שבו פיקת הגרון נעה כלפי מעלה והאוויר ננשף החוצה מסדק הקול.
    • עיצורים מפונמים מופקים על ידי מנגנון גרוני מפונם שבו פיקת הגרון נעה כלפי מטה והאוויר נשאב פנימה אל סדק הקול.
  • מנגנון וילוני הוא מנגנון שבו זרימת האוויר מווסתת על ידי תנועת הווילון.
    • העיצורים המצוצים מופקים על ידי מנגנון וילוני מפונם שבו הווילון יורד כלפי מטה והאוויר נשאב פנימה אל חלל הפה דרך הווילון, הוא מנגנון וילוני מהסוג היחיד שקיים בשפות הטבעיות וכזה הוא למשל הצליל "צְצְצְ" המשמש בעברית מודרנית לשם נזיפה או שלילה.

כיוון העירור

כיוון העירור המכונה גם כיוון זרימת האוויר הוא נשיפת זרם האוויר כלפי חוץ או שאיפתו כלפי פנים, ויש בו הבחנה בין שני כיוונים שאליהם זורם האוויר:

• מחוצן הוא כיוון עירור שבו האיבר שמווסת את זרימת האוויר החוצה עולה כלפי מעלה כשהוא יוצר לחץ חיובי בחלל הפה וגורם לשחרור זרם האוויר החוצה בעת הגיית העיצור.
• מפונם הוא כיוון עירור שבו האיבר שמווסת את זרימת האוויר פנימה יורד כלפי מטה כשהוא יוצר לחץ שלילי בחלל הפה ושואב את האוויר אליו פנימה בעת הגיית העיצור.

אנפוף

אנפוף הוא מידת הזרימה של האוויר דרך האף בעת הגיית העיצור שנקבעת על-פי המידה שבה סוגר הווילון את מעבר האוויר לחלל האף. עיצורים המבוצעים דרך הפה, אך נוסף להם שחרור של חלק מהאוויר דרך האף בו זמנית לפה - הם עיצורים מאונפפים. לעומת זאת, כאשר עיצורים מבוצעים רק דרך האף, אופן החיתוך שלהם הוא אפי והם אינם מאונפפים. בעברית אין עיצורים, שמבוצעים בהוצאת אוויר, בו זמנית, מהפה ומהאף, אך בצרפתית, למשל, יש. בצרפתית N, שנכתב בלא אות ניקוד אחריו, מבוטא כעיצור מאנפף (להבדיל מ-N שאחריו תנועה. המילה non מדגימה את שני העיצורים האלו. ה-N הראשון שלה הוא אפי, כמו נ' בעברית, והשני מאונפף ואין לו עיצור מקביל בעברית).

לעלוע ונישוף

• עיצורים מלועלעים הם עיצורים הנחתכים בלוע בו זמנית לחיתוכם בבסיס חיתוך נוסף. למעשה, אפשר לראות בעיצורים אלו הגייה של הצליל המסורתי של האות ע' תוך כדי הגיית עיצור נוסף. הדרך לסמן עיצור מלועלע באלפבית הפונטי הבינלאומי היא רישום סימן שאלה מוקטן מימין לסימן העיצור הבסיסי [ˤ]. לדוגמה, [sˤ] הוא עיצור מעולעל, שבנוסף לעילעול נחתך כמו [s]. עיצור זה מסומן בערבית באות ص ובהגייה העברית המסורתית של יהודי תימן ועיראק הוא מסומן באות צ.
• עיצורים מונשפים הם עיצורים, ששחרור האוויר בהגייתם מודגש כאילו נהגתה מיד אחריהם [h] קלה. עיצורים אלו מסומנים ברישום האות h מוקטנת [ʰ] לימין סימנה הבסיסי של האות. לדוגמה, [tʰ] היא הגרסה המנושפת של [t]. עיצורים אלו מקובלים למשל בתאילנדית.

תכונות נוספות של עיצורים

מלבד ששת הגורמים הקובעים את גוון העיצור, יש לעיצורים מאפיינים משניים נוספים:

• משך הוא תכונה המתייחסת לאורך הגיית העיצור, תכונה זו יוצרת הבחנה בין עיצורים הנהגים במשך זמן קצר יחסית לבין עיצורים הנהגים במשך זמן ארוך יחסית. בעיצורים סותמים מתארך משך החזקת לחץ האוויר לפני שחרורו בעוד שבעיצורים בלתי-סותמים מתארך משך זמן שחרור האוויר. בעברית מסומנים עיצורים כאלה בדגש חזק.
• נַחציות היא תכונה בלשנית המבדילה בין זוגות עיצורים בשפות שמיות, למשל בעברית מקראית בין העיצורים ט-ת, ק-כ, צ-ס, הראשונים בכל זוג הם הנחציים. החוקרים חלוקים ביניהם באשר לאופן שבו בוצעה הנחציות במקור. היום היא מבוצעת בחלק מהשפות על ידי חיתוך משני בלוע, כמו בערבית, או על ידי הפקת העיצורים כמסודקים, כמו בשפות האתיופיות.

רישום העיצורים

מאחר שסך כמות העיצורים בכל שפות העולם גבוה באופן משמעותי מכמות האותיות המייצגות את העיצורים השונים בכל אחד מהאלפביתים הקיימים בעולם, פיתחו בלשנים מרחבי העולם מגוון שיטות לייצוג כל העיצורים הללו, והידוע ביותר מביניהן הוא האלפבית הפונטי הבינלאומי (IPA) בו לכל עיצור רק סימון אחד מסוים המייצג רק אותו.

בערך עיצורים מופיעה טבלה של כל סוגי העיצורים, כשבסיסי החיתוך מתוארים בעמודות ואופני החיתוך מתוארים בשורות. באופני החיתוך בהם קיימת הבחנה בין עיצור קולי לאטום - העיצור הקולי הוא הימני והאטום הוא השמאלי. במשבצות האפורות בטבלה מצויים שילובים של בסיס חיתוך עם אופן חיתוך שלא ניתנים להגייה מסיבות פיזיות. כמעט כל הצלילים הניתנים להפקה חסרי המגבלות הפיזיות נמצאים באיזושהי שפה מבין השפות הקיימות בעולם, אך לא לכל עיצור אפשרי להגייה יש סימן הייחודי לו, במקרה כזה נעשה שימוש בסימן הקרוב ביותר על ידי הוספת סימן דיאקריטי עליו. בטבלה זאת מופיעים רק עיצורים להם יש סימן ייחודי ובמשבצות הלבנות מצויים עיצורים חסרי סימן ייחודי משלהם.

העיצורים בעברית

באלפבית העברי ישנן 22 אותיות אשר כולן מייצגות עיצורים. אולם, חלק מהאותיות מייצגות שני עיצורים ועיצורים מסוימים מיוצגים על ידי יותר מאות אחת. מאפייניהם הפונטיים של עיצורים שונים שרובם קיימים גם בשפה העברית, בהגיות המקובלות בתקופתנו, מתוארים ומוצגים בטבלה הבאה באמצעות האלפבית העברי בנוסף לאלפבית הפונטי.

המאפיינים		קוליים			אטומים
בסיס החיתוך	אופן החיתוך	IPA	אות		IPA	אות
סדקי	סותם				ʔ	א	אל"ף
	חוכך	ɦ			h	ה	ה"א
לועי		ʕ	ע	עי"ן (מזרחית)	ħ	ח	חי"ת (מזרחית)
ענבלי		ʁ	ר	רי"ש	χ	ח, כ	חי"ת, כ"ף רפה
וילוני	סותם	g	ג	גימ"ל	k	כּ, ק	כ"ף דגושה, קו"ף
חכי	מקורב	j	י	יו"ד
בָּתַר-מכתשי	חוכך	ʒ	ז'	זי"ן גרושה	ʃ	שׁ	שי"ן ימנית
	מחוכך	ʤ	ג'	גימ"ל גרושה	ʧ	צ'	צד"י גרושה
מכתשי	סותם	d	ד	דל"ת	t	ט, ת	טי"ת, ת"ו
	חוכך	z	ז	זי"ן	s	ס, שׂ	סמ"ך, שי"ן שמאלית
	מחוכך	ʣ			ʦ	צ	צד"י
	אפי	n	נ	נו"ן
	מקורב צדי	l	ל	למ"ד
	רוטט	r	ר	רי"ש מתגלגלת
שיני	חוכך	ð	דֿ	דל"ת רפויה (בעברית לא מודרנית בלבד)	θ	תֿ	תי"ו רפויה (בעברית לא מודרנית בלבד)
שפתי-שיני		v	ב, ו	בי"ת רפה, וי"ו	f	פ	פ"א רפה
דו-שפתי	סותם	b	בּ	בי"ת דגושה	p	פּ	פּ"א דגושה
	אפי	m	מ	מ"ם

ראו גם

• רשימת עיצורים
• הגיית העברית
• אבולוציה של השפה
• הגה
• פונמה
• אלופון
• דקדוק עברי - מונחים

לקריאה נוספת

• אשר לאופר, יחידות 4–5: פונטיקה ופונולוגיה, בקורס מבוא לבלשנות, האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ב.

הערות שוליים

צלילי שפות העולם
עיצורים
בסיסי החיתוך	אופני החיתוך
דו־שפתיים - שפתיים־שיניים - שיניים־שפתיים - לשוניים־שפתיים שיניים - מכתשיים - בתר־מכתשיים - מכתשיים־חיכיים - כפופים חיכיים - וילוניים - ענבליים - סדקיים - כיסוי־גרוניים - לועיים בסיס חיתוך משני: מלועלעים - מוולנים - מחונככים - משופתתים	ריאתיים: אפיים - סותמים - חוככים - מקורבים מקישים - רוטטים - צידיים - מחוככים לא ריאתיים: מסודקים - מפונמים - מצוצים
תנועות
מיקום התנועות	גובה התנועות
אחוריות - כמעט־אחוריות - מרכזיות - כמעט־קדמיות - קדמיות	סגורות - כמעט־סגורות - חצי־סגורות - אמצעיות חצי־פתוחות - כמעט־פתוחות - פתוחות
ראו גם: אלפבית פונטי בין־לאומי - פורמנט

אלפבית פונטי בין-לאומי