פתיחת התפריט הראשי

שלי יחימוביץ'

עיתונאית ופוליטיקאית ישראלית
(הופנה מהדף שלי יחימוביץ)

שלי רחל יחימוביץ' (נולדה ב-28 במרץ 1960, כ"ט באדר ה'תש"ך) היא פוליטיקאית ישראלית וחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. טרם כניסתה לפוליטיקה בשנת 2005 עבדה כעיתונאית, סופרת ואשת רדיו וטלוויזיה. בשנת 2011 נבחרה לראשות מפלגת העבודה, והייתה למנהיגת המפלגה עד שנת 2013. היא כיהנה שלוש פעמים כראש האופוזיציה ובנוסף שימשה כיושבת הראש של מספר ועדות בכנסת: ועדה לביקורת המדינה, ועדת האתיקה, ועדה לזכויות הילד, ועדת השניים, ועדת המשנה החסויה לענייני חוץ וביטחון של ביקורת המדינה.[1] נכון ליוני 2019, 69 חוקים שיזמה נכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל.[2]

שלי יחימוביץ'
שלי יחימוביץ תמונת בחירות 2019.jpg
לידה 28 במרץ 1960 (בת 59)
כ"ט באדר ה'תש"ך
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית, עיתונאית, כתבת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה העבודה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה העבודה, העבודה-מימד, המחנה הציוני
www.shelly.org.il
ראש האופוזיציה ה־12
9 במאי 201223 ביולי 2012
(10 שבועות ו-6 ימים)
9 באפריל 201325 בנובמבר 2013
(33 שבועות)
1 בינואר 201930 באפריל 2019
(17 שבועות ויום)
חברת הכנסת
17 באפריל 2006 – מכהנת
(13 שנים)
כנסות ה־1721
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שלי יחימוביץ
שלי יחימוביץ, בחירות לרשימת מפלגת העבודה, 2019

ביוגרפיהעריכה

יחימוביץ' נולדה בכפר סבא לחנה ומשה, ניצולי שואה מפולין. בילדותה גדלה ברמת השרון. אביה היה פועל בניין ואמה מורה. בכיתה ט' סולקה מתיכון אוסטרובסקי ברעננה, עקב כרזות מחאה שתלתה ברחבי בית הספר נגד ההנהלה, ועברה לפנימיית הדסים.

יחימוביץ' שירתה בצה"ל כמש"קית ח"ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת"ש של פרויקט הלביא. היא בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במהלך לימודיה ריכזה את עבודת סניף באר שבע של האגודה לזכויות האזרח והצטרפה ל"אגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדווים" ולתנועת "שלום עכשיו".[3][4]

קריירהעריכה

קריירה עיתונאיתעריכה

את דרכה העיתונאית החלה בזמן לימודיה בבאר שבע, ככתבת "על המשמר" בדרום, ואחר כך ככתבת רשת ב' של קול ישראל בדרום, משם המשיכה לתפקידי כתבות בכירים ברדיו בתחומי העבודה, הכלכלה והפוליטיקה. הגישה את מגזין הכלכלה "צבע הכסף" של רשת ב'. ב-1993, עם פרישתו של רזי ברקאי מקול ישראל, בחר בה שלום קיטל להחליף את ברקאי בהגשת תוכנית האקטואליה הפופולרית של רשת ב', "הכל דיבורים", שאותה הגישה וערכה במשך שבע שנים, ובאמצעותה הייתה לחלק פעיל וחשוב בעיצוב סדר היום. ב-1994 החלה להגיש מדי פעם בפעם את התוכנית "ערב חדש".[דרוש מקור]

באוקטובר 2000 עזבה את רשת ב' והצטרפה לחברת החדשות של ערוץ 2, שם הגישה את תוכנית הראיונות "פגוש את העיתונות", את "חמש עם", והייתה בעלת טור אישי בנושאי חברה וכלכלה במגזין "אולפן שישי". בטורה האישי הביאה פרשנות כלכלית קוראת תיגר, חשפה קשרי הון ושלטון, התנגדה נחרצות לתהליכי הפרטה מהירים שהוביל משרד האוצר, ותקפה בעלי הון גדולים. באותו זמן גם הצטרפה לגלי צה"ל, שם הגישה פעם בשבוע, בימי חמישי, את תוכנית האקטואליה של רזי ברקאי, "מה בוער".

יחימוביץ' נחשבה לעיתונאית דעתנית וביקורתית, שקידמה בתוכניותיה עמדות הקרובות ללבה. כך הרבתה לעסוק בנושאים כלכליים וחברתיים מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, ויחד עם חברתה כרמלה מנשה העניקה לראשונה ובעקביות במה נרחבת לנשות "ארבע אמהות", עד ליציאת צה"ל מלבנון.

קריירה פוליטיתעריכה

ב-29 בנובמבר 2005, שלושה שבועות אחרי בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, הודיעה על עזיבתה את העיתונאות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת השבע עשרה. שבועיים קודם להודעתה ערכה ראיון עם עמיר פרץ בתוכניתה "פגוש את העיתונות". קיומו של הראיון, שתואר על ידי מבקרי טלוויזיה כראיון אוהד במיוחד,[5] וחוסר תקופת צינון בין תפקידה כעיתונאית להחלטתה לעבור לפוליטיקה, עוררו דיון ציבורי בשאלות הנוגעות לאתיקה עיתונאית.[6][7][8] בתגובה לביקורת טענה יחימוביץ' כי "באופן תקין הייתה צריכה להיות תקופת צינון, זה לא התאפשר טכנית, הייתי צריכה להחליט כאן ועכשיו, האופוריה הפוליטית האישית שלי הייתה כל כך גדולה, התחושה הפנימית שחציתי את הקווים מבפנים ושאני לא יכולה יותר לשבת שם כמראיינת אובייקטיבית, כי אני כבר שם, בצד השני". בנוגע לראיון הסבירה כי הראיון "לא היה יותר מפרגן מעשרות ראיונות עם בנימין נתניהו שעשו כתבים כלכליים שטופי מוח עם אג'נדה קפיטליסטית, שהמדיניות שלו באותה תקופה נראתה הירואית בעיניהם".[9] בעקבות צעד זה של יחימוביץ' קיבלה מועצת הרשות השנייה החלטה המחייבת את עיתונאי הרשות בתקופת צינון של שלושה חודשים קודם למעברם לפעילות פוליטית.[10]

יחימוביץ' נבחרה למקום התשיעי ברשימת מפלגת העבודה, ולאחר הבחירות ב-28 במרץ 2006 הייתה לחברת הכנסת. הייתה חברה בוועדת הכספים ובוועדה לענייני ביקורת המדינה ועד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד.

באותה שנה, הוענק ליחימוביץ' אות אבירת איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל על פועלה כחברת כנסת.

במערכת הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו בשנת 2008 הביעה תמיכה במועמדותו של רון חולדאי, ותקפה את יריבו, דב חנין ממפלגת חד"ש, על עמדותיו האנטי-ציוניות.[11] זאת על אף שהעידה על עצמה כי בבחירות 1996 הצביעה לשמעון פרס לראשות הממשלה ולרשימת חד"ש, בשל הערכתה לחברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי.[12]

בבחירות המקדימות של "העבודה" בדצמבר 2008 נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18.[13] בכנסת זו שימשה יחימוביץ' בתפקיד יו"ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.

 
שלי יחימוביץ' בביתה, 2011

ב-21 בספטמבר 2011 נבחרה יחימוביץ' ליושבת ראש מפלגת העבודה, לאחר שגברה על ח"כ עמיר פרץ במסגרת הסיבוב השני של הבחירות לראשות המפלגה, בו קיבלה מעל ל-54% מן הקולות.[14] במשך כחודשיים, בין 9 במאי ל-19 ביולי 2012, שימשה יחימוביץ' כראש האופוזיציה, בתקופת הצטרפות "קדימה" לקואליציה של ממשלת נתניהו.

בדצמבר 2012, במהלך הקמפיין לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה, הציגה את תוכניתה הכלכלית, שעיקרה תגבור השירותים הציבוריים ותשלומי ההעברה בהיקף של כ-25 מיליארד שקל לשנה שיממומנו באמצעות העלאת הגדלת המיסוי הישיר על בעלי ההכנסות הגבוהות מאוד ועל התאגידים החזקים, ובמקביל העלאת שכר המינימום, שיקום השירותים הציבוריים, צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז, הגברת הרגולציה על שוק ההון והשקעה בתחבורה הציבורית על חשבון תשתית הכבישים.[15] במהלך הקמפיין נטתה יחימוביץ' שלא להבליט את הנושאים המדיניים, והעדיפה להתמקד בביקורת על המדיניות הנאו-ליברלית של בנימין נתניהו ובהצגת החלופה הסוציאל-דמוקרטית שמפלגת העבודה בראשותה מציעה. בשלבי הקמפיין האחרונים התחייבה שלא לשבת עם נתניהו בממשלת אחדות. בבחירות קיבלה מפלגת העבודה 15 מנדטים. לאחר הקמת הממשלה השלושים ושלוש מונתה לראש האופוזיציה. בכנסת התשע עשרה שימשה יחימוביץ' כחברה בוועדת הכספים, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, בוועדת המשנה לעניינים חסויים ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון.

 
שלי יחימוביץ' עם פעילים ביום ההתמודדות בפריימריז של מפלגת העבודה, 2015

בבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה שנערכו ב-21 בנובמבר 2013, הפסידה ליצחק הרצוג בפער של 17%.[16] לאחר הפסדה גיבתה את יושב הראש הנכנס והתייצבה לצידו. בבחירות המקדימות להרכבת הרשימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים זכתה במקום הראשון עם 22,855 שהם 80.6% מקולות הבוחרים, ושובצה במקום השלישי לרשימת המחנה הציוני לכנסת, אחרי היושב ראש הרצוג ויושבת ראש התנועה ציפי לבני. בכנסת משמשת יחימוביץ' חברה בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכספים של הכנסת. בספטמבר 2015 דורגה במקום הראשון בדירוג חברי הכנסת מטעם ערוץ הכנסת.[17]

ב-5 בפברואר 2017 הודיעה יחימוביץ' שתתמודד לתפקיד יושבת ראש הסתדרות העובדים הכללית החדשה. לשם כך הקימה רשימה משותפת עם ש"ס שתהיה 26% מהנציגים בהסתדרות ו-20% בנעמ"ת ועם עובדי רשות שדות התעופה בראשות פנחס עידן.[18] לראשונה, מפלגה חרדית רצה ברשימה משותפת שבראשה אישה. בבחירות הפסידה לאחר שזכתה בכ-38% מקולות הבוחרים מול ניסנקורן שזכה בכ-62%.[19] סיעת הבית החברתי בראשותה גדלה מ-33% ל-37.3%. לטענת יחימוביץ ישנו חשד כבד כי הבחירות לוו בזיופים ובאי סדרים רבים ובכוונתה לעתור לבית המשפט.[20][21] במאי 2017 עתרה יחימוביץ לבית המשפט לביטול תוצאות הבחירות.[22] באוגוסט 2017 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את העתירה בטענה כי רשות השיפוט של ההסתדרות היא הגוף המוסמך לדון בטענות אלו.[23] במאי 2018 דחה בית המשפט העליון את ערעורה על החלטת המחוזי, והפנה אותה פעם נוספת למצות טענותיה ברשות השיפוט של ההסתדרות.[24] במידת הצורך, הבהיר בית המשפט העליון כי תוכל לערער על החלטת רשות השיפוט בבית המשפט המחוזי - אולם יחימוביץ' החליטה למשוך עתירתה מרשות השיפוט יומיים לאחר פסיקת העליון, כשהיא טוענת כי אין לה אמון במוסדות ההסתדרות.[25]

ב-24 באוקטובר 2017 מונתה ליו"ר הוועדה לביקורת המדינה.[26]

ב-1 בינואר 2019 מונתה שוב לתפקיד ראש האופוזיציה בעקבות פיצול סיעת המחנה הציוני.

בבחירות המקדימות בפברואר 2019 שקיימה מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, הגיעה יחימוביץ' למקום השלישי, והוצבה במקום החמישי ברשימה לכנסת אחרי יו"ר המפלגה אבי גבאי והמקום השני ששוריין למועמד שלו.[27]

ב-16 ביולי 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, הודיעה יחימוביץ' כי בכוונתה לקחת פסק זמן מהפוליטיקה, ולא להתמודד על קדנציה נוספת כחברת כנסת.[28]

חקיקהעריכה

יחימוביץ נחשבת אחת המחוקקות הפוריות בכנסות ישראל. 69 חוקים[29] שיזמה נכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל: 14 בכנסת ה-17; 25 בכנסת ה-18; 10 בכנסת ה-19; ו-20 כנסת ה-20. עיקר החקיקה שלה היא בנושאים כלכליים, חברתיים, נורמות שלטוניות ומאבק בשחיתות, ופמיניזם. כמו כן, הניחה 1076 הצעות חוק. הבולטים שבחוקים שיזמה והעבירה:

  • בפברואר 2007 אושר חוק הזכות לעבודה בישיבה, הידוע בכינוי "חוק הקופאיות", הקובע חובה בחוק להעמיד לרשות עובדים כיסא בעת עבודתם, הן כשעבודה כרוכה בישיבה והן אם לא – לצורך ישיבה בזמני מנוחה. את החוק יזמה יחימוביץ' יחד עם זבולון אורלב מהמפד"ל גדעון סער מהליכוד ומרינה סולודקין מקדימה.[30]
  • במאי 2007 אושר תיקון לחוק המאריך את חופשת הלידה לנשים מ-12 ל-14 שבועות (הארכה הראשונה לחופשת הלידה מאז נחקק החוק ב-1954). לחוק הייתה עלות תקציבית של 200 מיליון שקלים בשנה, ולכן עבר ברוב מיוחס. את החוק יזמה עם גדעון סער מהליכוד.[31]
  • במרץ 2016 עבר החוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי וליצירת זיקה בינו ובין השכר הנמוך בחברה {חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ו-2016} החוק קבע כי שכר נושאי המשרות הבכירות בחרות ציבוריות במגזר הפיננסי לא יעלה על 2.5 מיליון שקלים בשנה. לשון החוק מאפשרת שכר בסכום גבוה מזה גבוה מתקרה זאת, אלא שאז מתחייב ששכר הבכיר לא יעלה על פי שלושים וחמישה משכרו של העובד בעל השכר הנמוך בחברה, לרבות עובדי הקבלן ולרבות מי שמועסקים באמצעות נותני שירותים.[32]
  • בפברואר 2008 אושר תיקון לחוק הכנסת, להסדרת פעולתם של שדלנים, הידוע בכינוי "חוק הלוביסטים", הקובע כללי התנהגות וחובת גילוי נאות על שדלנים הפועלים בכנסת.[33]
  • ביוני 2007 אושר תיקון לפקודת מס הכנסה, שקיצר את תקופת השירות הנדרשת מחייל משוחרר כדי להיות זכאי לנקודות זיכוי ממס הכנסה על שירות צבאי.[34]
  • בחודש יוני 2008 אושר תיקון 24 לחוק הגנת השכר ("חוק התלוש") ובו דרישה להצגת מידע מפורט בתלוש המשכורת והחמרה בענישה על אי תשלום גמול שעות נוספות והעברת נטל ההוכחה בנושא זה בבית דין לעבודה מהעובד אל המעסיק.[35]
  • בדצמבר 2009 אושר חוק איסור פיטורים מחזוריים [חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 25) (מניעת פיטורים מחזוריים), התש"ע-2009]. החוק שם סוף לשיטת הדלת המסתובבת בכך שהאריך לחצי שנה את אורכה של הפסקת עבודה שאינה פוגעת ברציפות לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים.[36]
  • בדצמבר 2010 אושר חוק הטקסטיל הביטחוני, הקובע כי מפעלים ישראליים יוכלו לזכות במכרזים של טקסטיל עבור כוחות הביטחון גם אם הצעותיהם יהיו יקרות ב-50% מההצעה הזולה ביותר של מתחרים מחו"ל.[37] החוק אושר כהוראת שעה זמנית לשנתיים ותוקפה הוארך שוב ב-2013 בשנתיים וב-2015 בחמש שנים נוספות.[38][39] החוק הציל יותר מ-1000 מקומות עבודה בענף הטקסטיל בפריפריה ובישובים הדרוזים.
  • ביוני 2008 אושר חוק להגנה על חושפי שחיתויות המאפשר לבית הדין לעבודה לפסוק פיצויים גבוהים במיוחד לעובד שמעסיקו התעמר בו בשל חשיפת שחיתויות. עוד כולל החוק עונשי מאסר וקנסות למתעמרים בעובדים אלה.[40]
  • במרץ 2011 אושר חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 2), התשע"א-2011, החוק אוסר "סלקציה" בכניסה למקומות הנ"ל בשל צבע עור, שיוך אתני וכו', וכמו כן אוסר על תורים נפרדים בכניסה למקומות אלה.[41]
  • במרץ 2017 עבר חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז-2017, המחייב את המדינה ומוסדותיה שלא לגרור תשלומים לספקים קטנים ובינוניים ולשלם להם בתוך 30–45 ימים.[42]
  • בדצמבר 2009 אושר חוק הזכות ליציאה לשירותים - חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 13), התש"ע-2009, חייב מעסיקים לאפשר לעובדים ליטול לעצמם הפסקות לצורך יציאה לשירותים, אסר על מעסיקים לחייב עובדים להעביר כרטיס נוכחות בעת שהם יוצאים לשירותים, חייב התקנת שירותים רהוטים נאותים בסמוך לעמדות העבודה, ואף יצר לראשונה "אחריות מזמין" בתוך החקיקה, כאשר חייב לא רק את הקבלן המשלם לעובדי הקבלן להתקין שירותים, אלא גם את המעסיק בפועל.[43]
  • בדצמבר 2011 עברה הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס 3), התשע"ב-2011: דחיית העלאת גיל הפרישה לנשים כל עוד לא נמצא פתרון לנשים המוחלשות ביותר, חסרות עבודה או מי שעסקו במקצועות שוחקים.[44]
  • באוגוסט 2011 אושר תיקון פקודת התעבורה (מס' 99), הידוע גם כ"חוק הקסדה", ולפיו בדרך עירונית או בשביל אופניים לא חלה חובת חבישת קסדה על בגיר, למעט ברכיבת ספורט, רכיבה בדרך בין עירונית ובקטינים. מטרת החוק הייתה לעודד רכיבה על אופניים בעיר, לאפשר את מיזמי השכרת האופניים, ובכך להביא לצמצום השימוש ברכבים פרטיים, בפקקים ובזיהום אויר.[45]
  • בפברואר 2012 עבר חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון – איסור גביה), התשע"א-2011: איסור גביית תשלום בכניסה לטקסי יום הזיכרון.[46]
  • בדצמבר 2010 אושר תיקון לפקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), המחייב הקמת מאגר מידע בזמן אמת לכל סוגי התחבורה הציבורית בישראל והצבת שלטים דיגיטליים בתחנות האוטובוסים המורים על זמן ההגעה המדויק.[47]
  • בדצמבר 2010 אושר תיקון לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, הקובע חובה של ייצור דגל המדינה בישראל, שהגישה יחד עם ח"כ אופיר אקוניס וחברי כנסת נוספים.[48]
  • ביולי 2009 התקבל תיקון מס' 36 לחוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט-2009, המחייב את הממונה על השכר לפרסם גם את השכר הנמוך במגזר הציבורי ולא רק את השכר הגבוה, לרבות שכרם של עובדי הקבלן במשרדי הממשלה.[49]

חקיקה נוספת:

  • במרץ 2007 חוקק חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 38): ח"כ שהורשע בעבירה שיש עימה קלון יושעה מכהונתו עד שפסק הדין בעניינו נעשה סופי. (עד לחקיקה זאת יכול היה הח"כ להישאר כל עוד נמשכים תהליכי הערעור למיניהם).[50]
  • בינואר 2010 התקבל חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 118), התש"ע-2010, ושנה לאחר מכן התקבל חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 126), התשע"א-2011. שני החוקים מאפשרים העברת גמלת הסיעוד ישירות לזקן עם רצונו בכך, מבלי שחברות כוח האדם יגזרו עמלה מכספו.[51]
  • ב-2007 עבר תיקון לפקודת מס הכנסה – קיצור תקופת השירות. אושר תיקון לפקודת מס הכנסה, שקיצר את תקופת השירות הנדרשת מחייל משוחרר כדי להיות זכאי לנקודות זיכוי ממס הכנסה על שירות צבאי.[52]
  • ביולי 2007 עבר חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבור (תיקון מס' 3), התשס"ז- 2007, עידוד עובדי ציבור לחשוף שחיתויות (מתן תעודות הוקרה).[53]
  • בדצמבר 2018 עבר חוק העונשין (תיקון מס' 136), התשע"ט-2018: מתלונן בעבירת מין או נפגע בעבירה זו יוכל להביע את הסכמתו, בכתב, לעניין פרסום פרטיו או זהותו, בלי שיידרש כי ההסכמה תינתן בפני בית המשפט. כלומר, מתן אפשרות לנפגעות ונפגעי עבירת מין להחליט בעצמם אם לתת פרסום לנסיבות העבירה שנפלו לקורבן.[54]
  • בנובמבר 2011 אושר חוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 4), התשס"ח -2007: איסור העסקת עברייני מין במוסדות המכוונים למתן שירותים לקטינים ולאנשים עם מוגבלויות.[55]
  • בינואר 2010 עבר חוק איסור פיטורין בשל טיפולי פוריות. ב-2010 עבר חוק עבודת נשים (תיקון מס' 45), התש"ע-2010, המרחיב את האיסור על פיטורי אישה בשל טיפולי פוריות שהיא עוברת.[56]
  • ביולי 2010 אושר חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע-2010: חובת ההוכחה כי לא נעשתה אפליה מראיון העבודה ועד לפיטורין תחול על המעביד.[57]
  • באפריל 2011 אושר חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3), התשע"א-2011 – הטלת הגבלות על קנייה או העברה של זכויות מקרקעין לזרים.[58]
  • באוגוסט 2012 אושר חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב – 2012, לפיו גם בעלי רכב בשווי נמוך יהיו זכאים להבטחת הכנסה.[59]
  • במאי 2012 עבר חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012: הגדלת קצבאות ניצולי השואה.[60]
  • בינואר 2012 אושרה הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון מס' 8), התשע"ב-2012: נשים גרושות תמשכנה לקבל מזונות גם אם תצאנה מהארץ פעם בשנה.[61]

בעקבות הגשתו של חוק ההסדרים לשנת 2008, פרסמה מסמך מפורט התוקף רבים מסעיפי הצעת החוק.[62] רבים מסעיפיה של הצעה זו נמחקו בשלב מוקדם של הדיון בה. מדי שנה חושפת יחימוביץ' את הטיוטה הראשונית של חוק ההסדרים ומפרסמת אותה באתר שלה.[63]

יחימוביץ' נאבקה לצד שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ לאישור מסקנות ועדת ששינסקי בנושא מערך המיסוי של הפקת נפט וגז טבעי.[64]

עמדותעריכה

יחימוביץ' דוגלת בתפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית. היא מתנגדת לתהליכי ההפרטה שהתרחשו בישראל בעשרות השנים האחרונות. היא הייתה חלק מהמאבק לביטולה של תוכנית מהל"ב, ומתנגדת להפרטת בתי הסוהר וקרקעות המדינה, וכן להעסקה קבלנית. היא גם תומכת בהפחתת שכר הבכירים במשק.

באנתולוגיה "אנחנו" שפרסמה בשנת 2011, מנתחת יחימוביץ' בהרחבה את התמורות שעברה החברה הישראלית במהלך השנים. לטענתה, החברה הישראלית בחרה במהלך השנים למקד את מרבית עיסוקה בנושאי מדיניות החוץ, ובינתיים זנחה כליל את המאבק על דמותה של החברה בתוך גבולות המדינה. במהלך תקופה זו, טוענת יחימוביץ', הפערים בחברה הישראלית צמחו באופן ניכר, קומץ של בעלי ממון התעשר באופן חסר בקרה על חשבון יתר הציבור, והשיח הציבורי עסק בעיקר במאווייו ובצרכיו של הפרט, במקום בצרכיה הקולקטיביים והמשותפים של החברה. ערכים אלו, לטענתה, נזנחו עם השנים ופגמו בשורשיה של החברה הישראלית ובייעודה של הציונות.

יחימוביץ' מגדירה עצמה כפמיניסטית,[65] והיא חוקקה שורה ארוכה של חוקים למען קידום מעמד האישה. תומכת בנישואים אזרחיים ובקידום שוויון זכויות מלא עבור ציבור הלהט"ב.

היא תומכת בפתרון שתי המדינות לשני עמים כחלק ממתווה קלינטון, ועל בסיס עיקרון הכולל שמירה על גושי ההתיישבות הגדולים בידיה של ישראל, התנגדה לזכות השיבה, מתוך תפיסה כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי.[דרוש מקור]

חיים אישייםעריכה

יחימוביץ' מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב-יפו עם בנה ובתה מבן זוגה לשעבר נועם זיו, עמו התקשרה בחוזה משפטי אזרחי. בעבר הייתה גם בת זוגו של גיא מרוז.

ספריםעריכה

במקביל לקריירה עיתונאית ופוליטית כתבה יחימוביץ' שלושה ספרים:

קישורים חיצונייםעריכה

ראיונות וכתבות

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שלי יחימוביץ תפקידים בכנסת - 16.07.19
  2. ^ מאגר החקיקה הלאומי, נכון לתאריך 16.07.19
  3. ^ פרופ' עוז אלמוג, ממצ'ואיזם לפמיניזם: נשים בתקופת היישוב, 2009
  4. ^ גידי וייץשלי יחימוביץ', מיס מיינסטרים, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011
  5. ^ לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, בעיצומו של המשבר האישי ביניהם, חשף פרץ שלאחר הריאיון נפגשו במסעדה כדי לדון בהצטרפותה לפוליטיקה.
  6. ^ מתי גולן, ‏שלי לא מצוננת, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2005
  7. ^ שלי יחימוביץ': דרך של דעתנות חברתית, באתר ynet, 29 בנובמבר 2005
  8. ^ דן כספי, עיתונאים בלי צינון, באתר ynet, 29 בנובמבר 2005
  9. ^ עומר חימי, הסערה ממשיכה, באתר nrg‏, 1 בדצמבר 2005
  10. ^ יחימוביץ' הייתה האחרונה: מועצת הרשות השנייה אישרה - 3 חודשי צינון לעיתונאי העובר לפוליטיקה, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2005
  11. ^ הילה קובו, ח"כ יחימוביץ': "דב חנין הוא אנטי ציוני שמטיף לסרבנות ולא שר את התקווה", באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2008
  12. ^ רונן טל, הגוון האדום: יחימוביץ' מדברת על הכל, באתר nrg‏, 24 באפריל 2011
  13. ^ הארץ, מזל מועלם, שירות "", בחירות 2009, פריימריז בעבודה: אהוד ברק: נבחרת מנצחת לעבודה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  14. ^ מורן אזולאי ורועי מנדל, ראש חדש לעבודה: שלי יחימוביץ' זכתה בבחירות, באתר ynet, 22 בספטמבר 2011
  15. ^ "התוכנית לכלכלה הוגנת", מתוך דף הבית של יחימוביץ'
  16. ^ מורן אזולאי, הרצוג בנאום הניצחון: "יחד נחזור לשלטון", באתר ynet, 22 בנובמבר 2013
  17. ^ ערוץ הכנסת - המשחק המרכזי - הדירוג השנתי, 9.9.15, ערוץ היוטיוב של ערוץ הכנסת
  18. ^ "הפנטזיה של שלי – הראשונות לזהות פרק #11". הפלוג - הבלוג הפוליטי של טל שניידר (בעברית). 30 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-8 באפריל 2017. 
  19. ^ הקרב על ההסתדרות: ניסנקורן ניצח את יחימוביץ' עם 62 אחוזי תמיכה 25 במאי 2017 באתר ynet
  20. ^ תוצאות סופיות: אבי ניסנקורן נבחר לראשות ההסתדרות - גלובס, Globes
  21. ^ "לא כוחות: התבוסה של יחימוביץ' היא נצחונו של המנגנון ההסתדרותי". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-27 במאי 2017. 
  22. ^ לאחר הטענות לזיופים: יחימוביץ' עתרה לביטול הבחירות בהסתדרות, בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2017 
  23. ^ "נדחתה עתירת יחימוביץ' לפסילת הבחירות לראשות ההסתדרות". TheMarker (בעברית). בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2017. 
  24. ^ אסף צבי, ‏הערעור נדחה: גוף השיפוט של ההסתדרות ידון בדרישת יחימוביץ' לביטול הבחירות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 16 במאי 2018.
  25. ^ אסף צבי, ‏יחימוביץ' משכה תביעתה לביטול הבחירות בהסתדרות: "אין לנו אמון במוסדותיה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 במאי 2018.
  26. ^ שלי יחימוביץ' מונתה ליו"רית הוועדה לביקורת המדינה, באתר גלובס, 3 באוקטובר 2017.
  27. ^ דנה ירקצי, יואב איתיאל ואלי אשכנזי‏, תוצאות סופיות בפריימריז בעבודה: שמולי ושפיר בראש, כבל בחוץ, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בפברואר 2019.
  28. ^ זאב קם, יחימוביץ' פורשת מהכנסת: "לוקחת פסק זמן מהפוליטיקה", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 ביולי 2019.
  29. ^ מאגר החקיקה הלאומי, אתר כנסת ישראל, main.knesset.gov.il
  30. ^ רותי סיניתביעת ענק בגין הפרת "חוק הקופאיות", באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
  31. ^ אמנון מרנדה, אושר טרומית: חופשת הלידה תוארך בשבועיים, באתר ynet, 4 ביוני 2008
  32. ^ חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי־התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע״ו–2016
  33. ^ צבי זרחיה, אושר "חוק הלוביסטים" המסדיר פעילותם בכנסת, באתר הארץ, 2 באפריל 2008
  34. ^ "מייל של אזרח הביא אותי לשנות את החוק"
  35. ^ עבר בקריאה ראשונה חוק הגנת השכר; יחייב מעסיקים לנפק תלוש שכר ברור ובו פירוט מלא, דה-מארקר
  36. ^ לירן דנש, עובד שהועסק ופוטר לסירוגין יהיה זכאי לזכויות סוציאליות רצופות, באתר nrg‏, 28 בדצמבר 2009
  37. ^ צבי זרחיה ואורה קורן, חוק הטקסטיל הביטחוני עבר בכנסת: יחייב את צה"ל, המשטרה והשב"ס לרכוש מדים רק מתוצרת הארץ, באתר TheMarker‏, 21 בדצמבר 2010
  38. ^ חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"א–2010
  39. ^ חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 22 – הוראת שעה), התשע"ג–2013
  40. ^ שאול אמסטרדמסקי, אושר חוק ההגנה על חושפי שחיתויות, YNET, כלכליסט, ‏18.06.2008
  41. ^ פנחס וולף, הכנסת אישרה: אסור לבצע סלקציה במועדונים, ואללה, ‏30.03.2011
  42. ^ אסנת ניר ועמרי מילמן, הכנסת אישרה סופית: משרדי הממשלה יחויבו לשלם לספקים תוך 45 יום לכל היותר, כלכליסט, ‏21.03.2017
  43. ^ פנחס וולף, עבריין מי שלא נותן לעובדים לצאת לשירותים, ואללה, ‏07.12.2009
  44. ^ הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3), התשע"ב - 2011, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  45. ^ מערכת ואללה חדשות, בשורה לרוכבי האופניים בערים: בוטלה חובת חבישת קסדה, ואללה, ‏04.08.2011
  46. ^ הצעת חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל (תיקון מס' 5), התשע"ב - 2012, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  47. ^ שלי יחימוביץ, הודעה לעיתונות: שני חוקים חדשים של שלי נכנסו לספר החוקים: חוק הדגל וחוק מהפכת הנגישות לתחבורה הציבורית, 7.12.2010, באתר האינטרנט של יחימוביץ'
  48. ^ רוני סופר, מכה לסין? הכנסת אישרה את חוק הדגל, באתר ynet, 7 בדצמבר 2010
  49. ^ חוק יסודות התקציב (תיקון מס' 36), התשס"ט - 2009, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  50. ^ חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 38), במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  51. ^ חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 118), התש"ע-2010., במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  52. ^ מייל של אזרח הביא אותי לשנות את החוק, האתר של שלי יחימוביץ
  53. ^ חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  54. ^ חוק העונשין )תיקון מס' 136), התשע"ט-2018., במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  55. ^ חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון מס' 4), התשס"ח-2007, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  56. ^ תומר אביטל, סופית: אין לפטר עובד שנעדר מהעבודה עקב טיפולי פוריות, כלכליסט, ‏25.01.10
  57. ^ חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 15), התש"ע-2010, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת.
  58. ^ חוק מקרקעי ישראל (תיקון מס' 3), התשע"א-2010., נבו
  59. ^ חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 40), התשע"ב-2012., מאגר החקיקה הלאומי, באתר הכנסת.
  60. ^ חוק נכי רדיפות הנאצים ונכי המלחמה בנאצים (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012., במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת.
  61. ^ חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון מס' 8), התשע"ב-2012, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  62. ^ ח"כ שלי יחימוביץ ועמית בן צור, ניתוח חוק ההסדרים 2008, הקדמה וניתוח החוק
  63. ^ יחימוביץ' ממשיכה לחשוף את חוק ההסדרים: פירסמה הנוסח החדש, באתר TheMarker‏, 20 במאי 2009
  64. ^   יגאל מוסקו, ‏מאחורי הקלעים של הקרב על ששינסקי, באתר ‏mako‏‏, ‏1 באפריל 2011‏
  65. ^ שלי יחימוביץ': "אני פמיניסטית מכיתה ח'", באתר ‏mako‏‏, ‏8 במרץ 2015‏