איסור הסתכלות בערווה
איסור הסתכלות בערווה חל בהלכה היהודית על גברים ביחס לכל מראה שעלול לעורר מחשבות מיניות אסורות, המכונות הרהורים רעים. עיקר הביטוי לאיסור זה הוא איסור על הסתכלות בנשים שאסורות על הגבר (עריות), שנעשית על מנת ליהנות מיופיין או למטרת גירוי מיני. האיסור מכונה גם "הסתכלות אסורה", והשמירה העצמית של האדם מאיסור זה מכונה "שמירת עיניים" או "קדושת עיניים".
מקור האיסור בציווי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" הלב והעיניים הם "סרסורי עבירה" כלשון חז"ל[1] ולכן עיקר האזהרה היא ללכת אחר תאוות הלב שהעיניים מסייעות לכך להתממש.
מקור האיסור
עריכה
ערך מורחב – לא תתורו
מקור האיסור הכללי להרהור עבירה הוא מהפסוק בספר במדבר בסוף פרשת ציצית: ”ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם”.[2]
בספרי פירשו את הפסוק: "'ולא תתורו אחרי לבבכם' - זו מינות, ...'ואחרי עיניכם' - זו זנות, שנאמר '[וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו], אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינֵי' (שופטים יד, ג)".[3] פרשנות דומה קיימת בתלמוד ירושלמי שבו נאמר: "'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' - אמר רבי לוי: ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי כג) "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" - אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי (=אם נתת לי את לבך ועיניך, אני יודע שאתה שלי).".[4] דהיינו שמראה העיניים הוא המוביל לחטא עריות, כפי שמובא גם במסכת נדרים: "כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה".[5]
מקור נוסף בתורה שבו תולים חז"ל עניין זה הוא: ”כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ - וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע”[6] ממקור כללי זה לומדים חז"ל הלכות רבות בעניינים מגוונים הקשורים לתפיסתם את הרע. בין היתר "שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת".[7] מקור זה לחלק מהדעות אינו אלא אסמכתא, ולחלק מהדעות דרשה גמורה[8] שכן לא פורש בו האיסור באופן קונקרטי, ופשטו של הפסוק הוא כפרשנות הספרי (קי"ט) ובעקבותיו הרמב"ן והמלבי"ם, שמדובר בעבירות חמורות הקשורות בעיקר לשדה הקרב.[9]
בתלמוד ובספרי הקבלה, המוסר והחסידות הושם דגש נרחב על איסור הסתכלות והרהור על אישה שיכול להביא לגוף העבירה ולהוצאת זרע לבטלה.
הגדרת האיסור
עריכהראייה במקומות מוצנעים
עריכהקיים איסור להביט באופן מכוון במקומות בגוף האישה העלולים לעורר גירוי מיני, כפי שאמרו חז"ל: "טפח באישה ערווה...שוק באשה ערוה...שיער באשה ערוה".[10][11]
מאותו טעם נדרש בתלמוד על האדם להישמר בעת מעברו במקומות בהם ישנה סבירות גבוהה להימצאות נשים שחלק מגופן גלוי, לדוגמה בסמוך לנהר בשעה שהנשים מכבסות בו ומגלות את רגליהן. אולם אם אין דרך אחרת למעבר, אין האדם צריך להימנע מלעבור במקום רק בגלל החשש למראות לא צנועים, שכן הוא נחשב אנוס. אך אם הייתה לו דרך אחרת לעבור בה, עליו להשתמש בדרך האחרת. אם האדם העדיף לעבור בדרך הראשונה בכוונה במקום שישנה דרך אחרת, הוא אף נקרא רשע.[12] וכן נפסק ברמב"ם: "וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה. אפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה שהוא מכירה אסור, שלא יבוא לידי הרהור".[13]
הסתכלות באיבר המין
עריכהבשולחן ערוך נפסק שאסור להסתכל באיבר המין של האישה:
אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על "והצנע לכת" ומעביר הבושת מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" - זו הבושה - לבלתי תחטאו", ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה [שהוא מגרה את יצר הרע בעצמו].
כך פסקו לפניו הטור[14], הראב"ד ועוד[15].
אמנם דעת הרמב"ם[16] ורוב הראשונים[17] שמותר לנשק, ויש שסוברים כך גם בדעת הרמ"א[18]. גם לפי דעות אלו, מידת חסידות היא שלא לעשות מעשים אלו, וכך פוסק הרמב"ם: "ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות". דברים דומים כותב גם הרמ"א.
כל האחרונים (פרט לרמ"א שהדעות חלוקות על דבריו) פסקו כדעת השולחן ערוך לאסור, ולא הציגו כלל את דעת המתירים. גם בספרות ההדרכה החרדית השמיטו את דעת המתירים. לעומת זאת, בחלק מהספרות הדתית לאומית, הובאה דעתו של הרמב"ם להתיר, אם יש צורך בכך, אך לכתחילה עדיף להימנע מהסתכלות. אמנם, גם לפי ההשקפה החרדית, ישנם מקרים שיש להתיר זאת, כגון בחוזר בתשובה שכבר התרגל לזה וכדומה. הרב נתן קופשיץ הגדיר זאת כך: "כל מה שיעשה אדם עם אשתו הטהורה, אפילו הגרוע ביותר, אינו מגיע כלל לרמת וחומרת האיסור מהתורה של מבט אחד על אשת שכנו"[19].
הסתכלות שלא במקומות מוצנעים
עריכהאיסור נוסף הוא להסתכלות בכל איבר שהוא בגוף האישה, אם הכוונה היא כדי ליהנות מכך. האיסור אינו על ראייה סתמית, אלא דווקא הסתכלות ממושכת המביאה הנאה או התעוררות מינית. כדברי התלמוד, "תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערווה".[20]
על כך אמרו חז"ל: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף[10]", וכפירוש הרמב"ם ונתכוון ליהנות - "כמי שנסתכל במקום התורף".
בחז"ל מובאת דוגמה לאיסור כדרשה לפסוק "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע" - "המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם".עוד אמרו חז"ל: "העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות" וש"אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה",[21] שיש בכך הוצאת שכבת זרע לבטלה שנאסרה בחז"ל.
על בסיס הפסוק: "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה" (איוב לא א),[22] הרמב"ם והשולחן ערוך בעקבותיו אוסרים גם להסתכל על פנויה ב"דרך זנות" - כלומר ראייתה כאובייקט מיני.[23]
הליכה אחר אישה
עריכהעל פי התלמוד ישנו איסור ללכת אחרי אישה. "לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך".[24] בעקבות התלמוד פסק הרמב"ם: "מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו, וכל המהלך בשוק אחרי אשה הרי זה מקלי עמי הארץ..."[25]; כלומר, הוא צריך למהר ולהשיג או להקדים את האישה, כך שהוא לא ילך מאחוריה; מי שהולך מאחורי אישה הרי הוא מוגדר כעם הארץ.
יש שכתבו שהטעם הוא משום שכאשר אדם רואה את האישה שלפניו ואת התנועות שלה, הדבר מעורר בו הרהור עבירה.[26] ויש שכתבו, שהחשש אינו רק משום הרהור עברה, אלא חשש שיבוא לידי מעשה עבירה בפועל. ויש שכתבו שהטעם הוא משום חשד הרואים, שיחשבו שהוא הולך אחריה בשביל לעשות איתה עבירה.[27]
נחלקו פוסקי ההלכה בגדרי האיסור. יש שכתבו שאם מבחין באישה שלפניה ובתנועותיה, אסור ללכת אחריה.[26] ויש שכתבו שהאיסור הוא רק ללכת בתוך ד' אמות של האישה, אבל אם הוא רחוק יותר, אין איסור אף על פי שרואה את האישה.[28] יש מהפוסקים האחרונים שכתבו שכשם שאסור ללכת אחרי אישה, כך אסור לעמוד ולשבת אחרי אישה שיושבת או עומדת, כיוון שרואה אותה.[29] ויש שכתבו שהאיסור בהליכתה בלבד.[30] הרב אליעזר יהודה ולדנברג והרב שלמה זלמן אויערבך לא החמירו באיסור, בעקבות פסיקת "לקט יושר" בשמו של רבו ישראל איסרלין מהמאה ה-15, שבמקרים כמו כבוד אמו או לחלוק כבוד לאשת חבר - מותר. "ואמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין אנו מוזהרים כל כך מלילך אחר אשה".[31] הרב שלמה זלמן אויערבך[32] בחליפת מכתבים עם הרב ולדנברג, הסתמך על דבריו, וכתב כי בשעת הדחק ניתן לסמוך על דבריו להקל ללכת אחרי אישה.[33] נימוק נוסף שהוא מעלה שכיום שנמצאות הרבה נשים ברחוב, אין תועלת בהסתלקות מאחורי אישה, בעוד שהתלמוד עוסק במציאות שבה נשים לא נהגו ללכת ברחובות לעיתים קרובות.
היתרים
עריכהאיסור זה נדחה מפני פיקוח נפש, וחז"ל אף כינו את הנמנע מהגשת עזרה לאישה טובעת מטעמי צניעות בשם "חסיד שוטה".[34] כמו כן, חז"ל גינו אדם שהולך עצום עיניו מלראות נשים ומתוך כך חובט את ראשו בקירות עד שהוא שותת דם וכינוהו "פרוש קיזאי" ש"מכלה עולם".[35]
כמו כן הותרה ואף חויבה הסתכלות במפגשים לצורך נישואין, היות ש"אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה".[36]
היתר נוסף להסתכל בגוף האישה, אף במקומות מוצנעים, הוא כאשר האדם טרוד במלאכתו ומחמת ההתרכזות בעיסוקו לא יבוא להתגרות. היתר זה נקרא בלשון התלמוד "בעבידתיה טריד" ומטעמו מותר להרביע בעלי חיים[37] ולרופא לטפל בחולה.
מאידך, מסופר בתלמוד[38] על אדם שנחלה מתוך תשוקה לאשה, ועל פי הרופאים אפשרות לרפואתו הייתה שהאשה "תעמוד לפניו ערומה". חכמים אסרו את הדבר, ואמרו ”ימות ואל תעמוד לפניו ערומה”, יש שתי פרשנויות לסיפור: לפי אחת מהן מדובר באשת איש ואכן איסור הסתכלות בגופה של אשת איש - כדי ליהנות מגופה - חמור באיסור יהרג ואל יעבור מהתורה, ולפי השנייה מדובר היה באשה פנויה ואף על פי שאיסור ההסתכלות בה הוא לא ביהרג ואל יעבור אלא רק באיסור מדברי חכמים "ונשמרת מכל דבר רע" שלא יהרהר אדם רע ויבוא לידי קרי בלילה, אסרו חז"ל את הדבר במעשה ההוא כדי לגדור גדר בדבר, שלא יגרמו בנות ישראל לאחרים להסתכל בהן ובעקבות כך יתירו למסתכל לבוא עליה או להסתכל בה כשהיא ערומה, או מפני כבוד המשפחה.
בתלמוד מסופר על רבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים נאה ביותר ואמר "מה רבו מעשיך ה'", וכן מסופר על רבי עקיבא שראה את אשת טורנוסרופוס ובכה על יופייה הרב שיבלה בעפר. על פי תירוץ התלמוד מדובר שנפגשו בקרן זווית, ובמקרה כזה אין איסור לאדם, והוא כאנוס.[39] ועוד מסופר בתלמוד על רב גידל ורבי יוחנן, שהיו נוהגים לעמוד ליד שערי טבילה (מקום שנמצאות שם נשים לצורך טבילתן), אצל רב גידל כדי להורות הלכות טבילה לנשים, ואצל רבי יוחנן כדי שהנשים יראו את יופיו הרב, ויהיו להן בנים יפים כמוהו, וכאשר שאלו אותם חכמים האם אין הם מפחדים מגירוי היצר, ענו שאין הם חוששים לדבר, שכן אין יצרם שולט עליהם כלל בנושא.[40]
כלל מסייג שקבעו חז"ל בעניין, אגב דיון בהקשר של אישה סוטה, ש"אין יצר הרע שולט, אלא במי שעיניו רואות" - כלומר שהגירוי קונקרטי לאותה אישה שהגבר רואה בלבד, ואיננו מושלך על ידי הגבר מאישה לאישה, כך למשל במקרה שהאישה איננה בחיים, לא יחול גירוי לגביה, אף שראה את איבריה המוצנעים.[41]
איסור הסתכלות של אישה באיש
עריכהבמדרש שמואל[42] ובילקוט שמעוני[43] מובאת דעתו של רבי יוסי, הסובר ש"כדרך שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מן האיש שאינו ראוי לה". יש שפסקו הלכה כך,[44] ויש מן הפוסקים שכתבו שהאיסור הסתכלות של אשה באיש הוא רק אם היא מסתכלת על יופיו, אבל אין לאסור הסתכלות סתם.[45]
דעות הפוסקים
עריכהבין הפוסקים ישנה קשת רחבה של דעות להגבלות ולגדרות שאדם צריך לשים על עצמו בענייני צניעות בכלל ובעניין ההסתכלות בפרט.
על פי רבנו יונה אסור להסתכל באשת איש מן התורה, ובפנויה מדברי קבלה (נ"ך) וכן הוא כותב "וכל המסתכל באשת איש מכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית" - על פי דברי חז"ל ש"כל המסתכל בעריות - קשתו ננערת".[46]
קריטריון ציבורי-כללי להגמשה אפשרית זו, והוא עקרון ה"רגילות", שיסודו בראבי"ה, מגדולי חכמי אשכנז. בעקבותיו הרב יחיאל מיכל אפשטיין בספרו ערוך השולחן,[47] והבן איש חי[48] התירו להתפלל ולברך למול ראשיהן המגולים של נשים נשואות, כיוון שרובן הולכות כך, הם נחשבים כמקומות המגולים בגופן, ואין בהן גירוי. עמדה זו התקבלה על ידי חלק מהפוסקים המאוחרים כמו הרב עובדיה יוסף והרב שלמה זלמן אוירבך.
הריטב"א, מגדולי חכמי ספרד, מרחיק לכת, ודוגל ב"עקרון גמישות אינדיבידואלית" בהקפדה על גדרי הצניעות, כפי שכתב בסוף חידושיו למסכת קידושין (פא ע"ב):
- "הכל לפי דעת יראת שמים, וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו. אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה, ואפילו להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אסור כמו שמוזכר במסכת עבודה זרה: "ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל, מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש, והיינו ההיא דר' יוחנן דיתיב אשערי טבילה ולא חייש איצר הרע ור' אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר וכמה מרבנן דמשתעי בהדי הנהו מטרונייתא...ולא כל תלמידי חכמים בוטחין ביצריהן..[49]
הרב משה פיינשטיין, חילק בין הסתכלות (התבוננות מעמיקה) שנאסרת בהלכה, לבין ראייה שאיננה נאסרת בהלכה, והתיר מחוץ לישראל לאדם חולה ללכת לשם בריאותו לבריכה מעורבת שאין בה הפרדה מגדרית לנשים וגברים, במקום שאין בריכות נפרדות, וזאת בתנאי שבטוח שלא יבוא לידי הרהור.[50]
ביטויים לאיסור זה כיום
עריכהדינים שונים נגזרים מהצורך בהרחקה בין גברים לנשים במקומות בהם ישנו לבוש חלקי, כדוגמת רחצה נפרדת בחוף ים ובבריכה. ישנם מקומות בהם ישנה הפרדה או אזור נפרד בחדרי כושר. נושא נוסף הנגזר הוא צינזור תוכן בעל גוון מיני בסרטי מדיה המותאמים לציבור הדתי. ביטוי נוסף הוא איסור ריקוד של נשים בפני גברים.[51]
ביהדות החרדית קיימים ביטויים שונים ומרחיקים לאיסור זה, דוגמת ההימנעות מהצגת תמונות נשים מעל גיל שלוש בעיתונות חרדית או בשלטי פרסום באזורי מגורים של אוכלוסייה חרדית, וטשטוש חלקים בתמונות המוצגות בעיתונות החרדית בהן מופיעות נשים כחלק מתמונה גדולה יותר. מקורם של נוהגי לבוש שונים לנשים בציבור החרדי, ובהפרדה יתרה בין גברים לנשים הוא בניסיון לגרום לכך שהגברים לא יכשלו בהסתכלות בנשים.[52]
חלק מהציבור הדתי והחרדי נמנע משימוש או צפייה באינטרנט ובטלוויזיה בכלל הן מטעמים הקשורים לאיסורי ראייה והן מטעמי ביטול תורה ותפיסת עולם. האינטרנט הכשר והסלולרי הכשר שנעשה בהם שימוש בחלק מהציבור הדתי והחרדי, נועדו גם כדי לחסום תכנים הכלולים באיסור ההסתכלות על מה שעלול לעורר גירוי מיני, בצד ניסיון למניעת התרועעות בין המינים וחשיפה לתכנים שאינם בעלי אופי תורני. בציבור הדתי האורתודוקסי נהוג בהרבה תחומים לבצע הפרדה מגדרית, למשל בחתונות, שיעורים, הופעות פומביות וקווי מהדרין, גם כדי למנוע הסתכלות של גברים על נשים.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כא הלכה א
- ערוך השולחן, אורח חיים עה
- הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, אבן העזר, חלק א סימן נ"ו.
- הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, אורח חיים, סימן מ
קישורים חיצוניים
עריכה- טעמה וגדריה של המחיצה בבית הכנסת, אתר רב צעיר
- על הסתכלות בבנות ועל עניינים באמונה, אתר חברים מקשיבים
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ה'
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט.
- ^ ספרי על במדבר טו לט
- ^ ירושלמי ברכות א ה
- ^ מסכת כלה פרק ב, מסכת דרך ארץ רבה פרק א, תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ', עמוד א'. פרשנים מבארים שלא מדובר במאורע חד פעמי אלא שצופה באופן תמידי.
- ^ (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ', עמוד א', וכן ספרי על דברים כג י
- ^ כלומר דאורייתא
- ^ "והנכון בעיני בעניין המצוה הזאת כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה, כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר" (רמב"ן)
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א'
- ^ משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ג:"ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבודקה בין בתולה בין בעולה כדי שיראה אם היא נאה בעיניו, יישאנה... אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר "ברית כרתי לעיניי ומה אסתכל על בתולה"(איוב לא, א)
- ^ "'ועוצם עיניו מראות ברע' - אמר רבי חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא. אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא. לעולם דליכא דרכא אחריתא ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה." (בבלי, מסכת בבא בתרא נז ב)
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא כא
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ר"מ, ועיין ב"ח באבן העזר סימן כ"ה שכן היא דעתו למעשה.
- ^ הראב"ד בשער הקדושה. וכן משמע קצת מדברי בעל ספר האגודה בנדרים כ, וכן יש לדייק במרדכי בהלכות נידה רמז תשלב, וכן הוא בספר אהל מועד שער איסור והיתר דרך י' נתיב ט' (דף ל"ב עמוד ב').
- ^ שברמב"ם כתוב "ומנשק בכל אבר שירצה" ולא מזכיר את האיסור לנשק את אבר המין של האשה וכן כתב בבית יוסף אבן העזר סימן כה (בסוף הסימן) ד"ה "ומ"ש דהא דאמר ר' יוחנן". ובלחם משנה על המשנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ה', הלכה ד'. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת סנהדרין, פרק ז', משנה ד', שאין הלכה כר' יוחנן בן דהבאי. לגבי בל תשקצו, כתב הרב נהוראי שמעונוב בספרו "במותר לו", שעל כגון זה נאמר "נפש היפה תאכלם" (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ד, עמוד ב'), כלומר, שמי שאינו נגעל מזה אין עליו איסור בל תשקצו.
- ^ כל בו הלכות אישות, עמ' קל"ח, ספר האשכול חלק ראשון עמ' 96, וכן כתב הסמ"ק מצווה רפ"ה שהסתכלות ונישוק מותרים מעיקר הדין והעתיקו גם הארחות חיים. וכן נראה בשיטה מקובצת נדרים כ (בדיבור המתחיל "אחרי לבבכם") בשם הרי"ץ. וכן נראה מהרי"ף והרמב"ן והרא"ש שלא הביאו את דברי רבי יוחנן בן דהבאי (שו"ת באר משה, חלק ג סימן קנב).
- ^ באבן העזר, סימן כ"ה, לפי פרשנות הגר"א שם. אבל הבאר היטב במקום חולק על הפרשנות בדברי הרמ"א. וכן בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"מ כתוב שאסור לנשק מפני כמה טעמים, והרמ"א אינו חולק על כך.
- ^ "שיעורים למורי הוראה" עמ' 45.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ד, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ"ו, עמוד א'
- ^ חז"ל ביקרו את איוב על התפארותו ואמרו שאברהם, אפילו באשתו לא הסתכל, על פי הפסוק "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז, עמוד א'
- ^ ברמב"ם איסורי ביאה כא, ג ובשו"ע אבן העזר כא, ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד א'
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא כב
- ^ 1 2 שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תשע
- ^ כך משמע מהמאירי על עירובין דף יח עמוד ב
- ^ באר היטב אבן העזר סימן כא סעיף קטן ב בשם מהרא"י ובה"י
- ^ החזון איש, מובא בחוט שני סעיף קטן ח
- ^ שו"ת ישמח לב אבן העזר סימן קיז
- ^ ה"לקט יושר" (חלק יו"ד סי שעו) בשם רבו ישראל איסרלין, וכן שו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סי' נ)
- ^ שו"ת מנחת שלמה, ח"א סימן צ"א אות כג
- ^ בעוד הרב ולדנברג והרב עובדיה יוסף (יביע אומר ו או"ח יג) לא סייגו את ההיתר בשעת הדחק, לאור השתנות נורמות הצניעות.
- ^ "חסיד שוטה - מפרש כגמרא כגון דטבעה אשה בנהר ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי באתתא ולאצולה" (=אין דרך העולם להסתכל באשה ולהצילה)" ברטנורא על סוטה ג ד
- ^ בקטגוריה של חסיד שוטה ישנם גם "מכות פרושים" שעל פי פירוש התלמוד (בבלי, סוטה כב ב) אלו אנשים שבשל פרישות יתרה גורמים לעצמם חבלות. "ומכות פרושים - שמכה עצמו להראות שהוא עניו וצנוע, כגון שמהלך עקב בצד גודל ואינו מרים רגלו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים, והוא שנקרא בגמרא פרוש נקפי. או מי שעושה עצמו כעוצם עיניו שלא להסתכל בנשים, ומתוך כך מכה ראשו בכותל ויוצא ממנו דם, והוא הנקרא פרוש קוזאי, כלומר שמקיז דם מראשו מחמת פרישותו." (ברטנורא על משנה, מסכת סוטה, פרק ג', משנה ד')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א, עמוד א' וכן רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות ג' י"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ה, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ה, עמוד א'
- ^ פרשה י"ג, פסקה ח'.
- ^ פרק ט' רמז ק"ח
- ^ הרב שלמה יהודה טבק בשו"ת תשורת ש"י ח"א סי' קכ"ה, הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק ה', סימן קל"ב. הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שו"ת דברי יציב, חלק אבן העזר סימן ל"ה, רבי אשר יעקב ווסטהיים ירחון האוצר (כתב עת) גיליון מ"ב עמווד כ'
- ^ רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, בשו"ת דברי יואל חלק א' או"ח סי' י'. הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק א', סימן ו, ה.
- ^ דבריו מובאים ב"דרישה", אבן העזר סימן כא סעיף א'
- ^ ערוך השולחן אורח חיים עה ז: "לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות, [=של נשים נשואות] כיון שעתה רובן הולכות כך, והוה כמקומות המגולים בגופה"
- ^ בן איש חי שנה א בא יב: "ובסה"ק מקבציאל העלתי דהנשים בערי אירופא שדרכן לילך תמיד פרועי ראש מותר לקרות כנגדן, כיון דכל הנשים דרכן בכך".
- ^ הסבר ותרגום לעברית: ואם הוא יודע שהוא שולט ביצרו מותר לו להסכל באשה ולדבר עמה ולברך אשה נשואה; וזה מסביר את מנהגו של רבי יוחנן לשבת מול פתח המקוה שהנשים יוצאות ממנו לאחר טבילתן, והוא לא חשש לגירוי יצריו בכך; וכך מובנים גם מנהגיהם של רבי אמי ועוד חכמים שלא חששו לדבר עם אצילות... ולא כל תלמידי חכמים בטוחים ביצריהם...
- ^ איגרות משה אה"ע א סימן נו
- ^ ילקוט יוסף, חופה וקידושין, פרק יד, סעיפים יג-יד
- ^ דוגמאות:
- הפרדה במאה שערים: גברים לימין - נשים לשמאל, באתר וואלה, 9 באוקטובר 2003
- החרדים מלבישים את בר ונועם, ערוץ 2, 26/10/2909
- משטרת הפוטושופ בעזרת השם, נענע 10, 18/8/2008
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.